אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אחרון מעמד המורעבים / תיאטרון בית צבי


התמונה של דן לחמן

סם שפרד נחשב לאחד מטובי המחזאים האמריקאיים של המחצית השנייה של המאה העשרים ואילך. שפרד הוא איש ממוזל למדי. לא רק שהוא מחזאי פורה, שכתב כארבעים מחזות, לא רק שהוא גבר יפה תואר, הוא שחקן טוב שהופיע בכמה וכמה סרטים והדובדבן שבקצפת, הוא נשוי לשחקנית המצוינת ג'סיקה לאנג המדהימה. אחרון מעמד המורעבים נחשב לקומדיה שחורה. לא שלא מחייכים פה ושם אבל קומדיה של ממש זה לא. המחזה נוגע ללב וסופו שבר. משפחה. אב אם בן ובת. כל אחד וחלומו כל אחד ושאיפתו לחיים אחרים מאלו שיש לו כרגע. האב טייס מלחמת קוריאה לשעבר. שיכור עד אבדן זיכרון. אוסף מכוניות ישנות. יש לו אחת קייזר פרייזר. מי זוכר שזו הייתה בין המכוניות הראשונות שנוצרו בארץ? איש אלים בין אם משכרות ובין אם מאופיו. האם, אישה שחייה נמוגים בבית המתמוטט. היא חולמת על אירופה. לתת לילדיה חינוך אחר. תרבות. ואולי לא חשוב מה, רק רחוק מהשממה בהם הם חיים.הבת, ילדה קטנה. היום קיבלה את המחזור הראשון שלה. היא לא ממש מבינה מה קרה לה ועל מה אמה מדברת כשהיא מסבירה לה על תחבושות.הבן, קצת יותר מבוגר, תמים ואולי לא ממש אינטליגנטי. אולי כי אין לדעת מה גרמו לו החיים חסרי יכולת ההתבטאות במשפחה הזאת. ובכל זאת יש לו אידיאלים משלו ושאיפות לשינוי.יש עוד כמה משתתפים אילמים ומאוד חשובים במחזה. מקרר אחד, ריק תמיד. טלה אחד חולה. וכמה אנשים שאינם אילמים אך לעומת זאת אלימים המנסים לנשל את המשפחה מאדמתה לטובת הכספים הגדולים.המחזה מתרחש בחדר המגורים שהוא גם המטבח.

זאב לוי בנה במה מצוינת של בית מתמוטט. ברור מאליו שזה איננו בית עירוני אלא בית באיזה אזור חקלאי עני. כבר בכניסה לאולם עולה ריחו החריף של עץ מנוסר. מאוד ריאליסטי.כל מי שנכנס לחדר הזה ניגש קודם כל למקרר ומחפש משהו לאכול. המקרר תמיד הריק הוא מוצא לזעמם ועומד באלימותם של בני המשפה. הוא סופג את המכות והבעיטות שהיו רוצים לתת לעתים האחד לשני. והם כולם בעיקר רעבים. פה ושם מופיעה כיכר לחם. פיסת שינקן. זהו.האם, אישה דהויה אך עדיין שומרת על נשיותה מנסה למכור את הבית ולברוח. האב השיכור גם הוא מכר את הבית כשדעתו הייתה מבולבלת עליו. כל אחד מהם מושך לכיוון אחר, למירה אחרת, לחלום אחר ולהריחה אחת.שפרד הוא מחזאי מחוספס. אפשר אולי להגיד שיש משהו גברי במובהק בכתיבה שלו.המערכה הראשונה הארוכה יותר בה אנו פוגשים את הדמויות במצבים שונים. השפה מכילה ניצוצות של הומור, אך הך האמת שהוא סוג של אלימות מילולית פנימית בה אלה, האם, מגיבה בחוסר סבלנות צינית וסרקסטית לילדותיות של הילדים או לשאלותיהם ולכאורה נוצרים רגעים מצחיקים שמאחריהן מתחבא הכאב והאבדן. אולי אני טועה אך אפשר ממש לחוש שהתפקיד כתוב לפי מידותיה של ג'סיקה לאנג. ואולי מתייחסות לידוע בתפקידיה "הדוור מצלצל פעמיים" והמחזה הוא סוד של פרפראזה מה היה קורה לזוג ג'ק ניקולסון ו-ג'סיקה לאנג עשרים שנה אחרי.בכל החלק הראשון שולטת האם וחלומה למכור את המקום ולברוח, ואז מגיע ווסטון,האב, שיכור לחלוטין. הוא אלים ומתפרע ומוסיף אווירה שלחרדה מסוג אחר למערכת היחסים.

ווסלי, הבן הצעיר רוצה לתקן את ההרס שעשו הוריו. בין אם זה הרס ממשי של דלת שהאב שבר בזעמו ובין אם זה ההרס של האם. הוא יש לו עדיין תקווה שאפשר יהיה לתקן את החיים במקום. אלה עדיין רוצה להספיק ולבלות קצת עם גבר הנכנס לחייה. עורך דין המייצג איזו חברה גדולה עלומה הבא לקנות את הבית.אמה, הבת הקטנה יצאה מהבית רכובה על סוס ונעלמה. אלה מקבלת הודעה שהבת נמצאת במאסר. היא נכנסה וריססה ברובה את הבר שבעליו רוצה לקנות את הבית מאביה השיכור.ווסלי מכניס הביתה טלה קטן שורץ תולעים וחולה. מעט מהרכוש שנותר להם וצריך להצילו. והטלה המונח בתוך קופסה במטבח הוא מערכת היחסים החולה הזאת. בסוף המערכה ווסטון השיכור נרדם באיבוד הכרה מוחלט על שולחן המטבח.המערכה השנייה נפתחת בצורה קצת מפתיעה. ווסטון עומד ליד השולחן ומכין ארוחת בוקר. הוא נקי ומסודר. מקפל כביסה ונראה כאחד האדם. אין שום סיבה מוסברת במחזה לשינוי הזה. התמונה השנייה מתרחשת למחרת הלילה בו נרדם על השולחן. מה גרם לשינוי המוזר הזה? לא חשוב. זה מה ששפרד רצה. תוך כמה דקות מקבלים את השינוי הזה בלי לתהות עליו יותר מדי. ווסטון איננו זוכר כלל שמכר את הבית או שהסתבך בחובות וקנה חלקת אדמה במדבר. הא מנסה להיות פתאום אב טוב.הוא מספר לווסלי סיפור שלטענתו היה לו עד, על נשר גדול שתפס בציפורניו חתול ועף אתו לשמים. החתול נלחם הנשר וקרע ממנו את בשרו אך הנשר לא ויתר. המלחמה הנוראית התרחשה בשמים עד ששניהם נפלו מתים. סיפור שהסמליות שבו למצב איננה נסתרת כלל.זו יכולתו המיוחדת של שפרד, למלא את המחזה ברגעים כאלה הצובטים מיד בלבו של הצופה. וזה גם מה שורה למשפחה. נפילה לתאום. אמה בורחת והולכת להיות זונה, כנראה, כי גילתה בכלא את היכולת שלה לסחור במין תמורת חופש. ווסלי מקבל עליו את העונש להיות בנו של אביו. להעביר אל עצמו את הניטרוגליצרין הזורם בעורקיו במקום דם. וחוזר לבמה לבוש בסמרטוטים הקרועים אותם לבש האב במערכה הראשונה. הוא מבריח את האב למקסיקו כדי שלא ימצאו אותו, האם מקבלת סכין בבטן מהפושע שקונה הבית הביא איתו ווסלי מתמוטט בעיקר נפשית. גיל ויינברג ביים את ההצגה ברגישות כשהוא עוזר לשחקנים ככל יכולתו לבנות את מערכת היחסים הסבוכה שביניהם. ייתכן שבגלל זה הוא לא הצליח להסתיר כמה מהתפרים הגסים שבכתיבה, שגם משחקם הטוב של כולם לא הצליח להסתיר.

כבר ציינתי את הבמה המצוינת של זאב לוי, אך ללא הבגדים המדויקים של אפרת מירב ייתכן שהכל היה נראה אחרת. הדמויות כולן לבושות באפיון כל כך מדויק. למרות ריבוי המשתתפים ההצגה שייכת בעיקר לשניים. איתן צלניק בתפקיד ווסלי הבן נושא על גבו חלק גדול מהמחזה. צלניק מצליח לשכנע גם כילד מתבגר גם כמי שעולמו חרב וגם במעבר הקשה בסוף ההצגה. יש לו חן בימתי לא רגיל. ואני מנסה להבין איפה החביאו אותו במשך השנה. מעיין ויסברג בתפקיד אלה, בתפקיד האם גם היא טובה מאוד בעיקר בחלק הראשון בו היא מפגינה את היכולות שלה לנצל את המעמדים הציניים של דמותה, להכניס סוג של סקסיות דהויה וגורמת לאמון בצורך שלה לשנות את חייה. וייתכן שהיא זו שגרמה לי לחשוב שהתפקיד תפור למידותיה של ג'סיקה לאנג. יש בה את החספוס הכפרי אך ברמה נכונה. אור אילן היא אמה הבת. תפקיד לא פשוט של ילדה קטנה ביום המחזור הראשון שלה. כזו הרואה ומבינה את המתרחש סביבה. אך לא מבינה את המתרחש בגופה. אור הצליחה ליצור לרגעים ארוכים את התמימות הילדותית הנכונה, והשינוי שהיא עוברת בסוף נראה אמין, אם כי גם בהחלטה לצאת אל עולם הפשע כמו שהיא קוראת לזה היא עדיין הייתה צריכה לשמור מעט מהתמימות. אבי עדווי משחק את ווסטון האב. תפקידו קשה כי לכאורה יש לו כמעט שני תפקידים שונים. במערכה הראשונה הוא שיכור פרוע ואלים ובמערכה השנייה איש משפחה טוב ומסודר שאינו זוכר כמעט את החלק האחר באישיותו. אם לא הצליח להסביר את השינוי האשמה איננה בו אלא בצורה בא המחזה כתוב. אין שום רמז בסוף מערכה ראשונה לשינוי העומד לחול מה גם שבמשך דקות ארוכות שלקראת סוף המערכה הוא שוכב על השולחן חסר הכרה מרוב שתייה. מלבד אל ישנם עוד ארבעה תפקידים לא גדולים מהם אפשר לציין את יובל מן, בעל הבר שקנה במרמה את הבית. האלימות שלו נראית טבעית רוב הזמן אם כי לרגעים היא נראית משוחקת מדי. אך הוא בהחלט משכנע. סך הכל בגלל העלאה של עוד מחזה שלא הכרתי קודם, בשל הביצוע המשחקי של כולם נהניתי הנאה מרובה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן