אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הקיץ האחרון / תיאטרון בית צבי


התמונה של דן לחמן

הקיץ האחרון הוא אחד מאותם מחזות מסחריים, לרוב אמריקאיים. מחזות המפגישים אנשים בסיטואציות האמורות להוציא מהן איזו אמת קטנה. רוב המחזות בנויים היטב ויש בהם דמויות שקל לחבב ותפקידים מבריקים לשחקנים היכולים להראות מה הם יודעים לעשות.כאן המפגש הוא של שמונה נשים על חוף הים. שבע לסביות וסטרייטית אחת המגיעה למקום בטעות. לאורך כל החופים של אמריקה יש "מושבות" של הומואים ולסביות. בין אם זה פייר אילנד ליד ניו יורק. קיפ קוד ליד בוסטון ועוד מיני חופים אליהם מגיעים אנשים לשבועיים שלושה שוכרים דירה ומבלים יחד על החוף. האמריקאים כולם מכירים את ההווי הקווירי הזה מזה עידנים. הסרט "והתזמורת ממשיכה לנגן" בנוי על ההווי הזה בסרט, בצילום הראשון נראה החוף מלא מלא באנשים. השנה קיץ 1981. נושאי השיחה היא המחלה המסתורית התוקפת הומואים. הסרט מתרכז בקבוצה קטנה, כשבכל שנה חוזר הצילום הראשון כשהחוף פחות צפוף עד לסצנה האחרונה כשהחוף ריק כמעט לגמרי.התיאטרון הישראלי מתנער מהמחזאות הקווירית. 'הנערים בחבורה' הוצג בשנות השבעים. 'מלאכים באמריקה' הוצג כי היה סנסציוני וזכה בהמון פרסים בעולם, אך שני החלקים הנוספים לא הוצגו כאן מעולם. היו כמה מחזות שאחת הדמויות בהן היא של הומו אבל גם זה רק מפני שאי אפשר לוותר על כל מחזה שני. מאז שנפרצה הגדר השמרנית הומואים ולסביות תופסים היום מרחב גדול במחזאות. ובכל זאת, המחזאות הקווירית שכולה על גיבורים הומו –לסבים נעדרת מהבמות. ויש בימינו כותבים קווירים מצויינים.

ג'יין צ'ימברס כתבה את המחזה הזה ב1983. לסביות עוד היו מרוחקות מעט מה-איידס ולכן הוא איננו מוזכר.כאמור, שבע נשים חולקות את חופשתן. מבחר המעניק לצ'ימברס את האפשרות להציג הרבה אבות טיפוס של לסביות. החל מהבוצ'ית הגברית ועד לברבי הקטנה. לתוך המארג הזה מחליקה אווה. אישה סטרייטית שנפרדה זה עתה מבעלה, הגיעה לחוף בתמימות לשכור חדר ולא יודעת על משמעותו של המקום. היא פוגשת חבורת נשים ובתמימותה מתעניינת בהן מהצד שממש לא מעניין אותן, כמו איפה הבעלים וכל מה שקשור לסטריאוטיפים של נשיות סטרייטית קרתנית.סיטואציה המזכירה במקצת את מסיבת יום ההולדת במחזה "הנערים בחבורה" גם שם קבוצת אבות טיפוס הומוסקסואלים באה לחגוג יום הולדת כשלפתע מגיע חבר סטרייט של בעל הבית ומשנה את האווירה העליזה.ליל שפגשה באווה על החוף איננה מעזה משום מה לגלות לה את האמת וגרוע מזה, מזמינה אותה מחוסר ברירה למסיבה אצלה בבית. מסיבה שתיהפך ליותר ויותר מוזרה כשכל אחת משקרת ומשחקת. עד שליל מגלה לאט שהיא נמשכת לאווה ובהמשך גם תתאהב בה. אווה אמנם מכריזה שהיא פחות תמימה ממה שחושבים, משפט שהיה יכול להוליך למקום אחר אך כאן הא הופך לבדיחה כי היא ממשיכה לא להבין.

המערכה הראשונה נגמרת בזה שליל ואווה הופכות לנאהבות ובשיחה אחת מסתבר שליל מסתירה סוד. במערכה השנייה שהופכת לדרמה טרגית מסתבר שליל חולת סרטן וימיה ספורים וגם האהבה לא תציל אותה. כאן ניתנת לנשים להפגין את אחוות הנשים שלהן. לעזור לה ולהיות לה ולאווה משענת. אך יש בכתיבה הזו משהו מאולץ וכל החן של המערכה הראשונה מתפוגג לדרמה לא ממש משכנעת.הבמה מחולקת לשניים. קדמת הבמה היא חדר ההתרחשות, מסביב הגבהה המכוסה בחול, חוף הים. פתרון מצוין לכמה מקומות התרחשות. אך ההצגה שייכת כולה לצוות המצוין. הנשים מצליחות ליצור דמויות שלמות ומעניקות גם לרגעים החלשים במחזה עומק יותר ממה שיש בו.צריך לזכור שגיל הנשים במחזה מבוגר יותר מגילן של השחקניות. כולם נשים שכבר עברו דבר או שניים בחייהן, והן כבר במקום שאין להן בעיות זהות. המחזה מתרחש ברובו בחיי יומיום של הרגלים שנרכשו במשך שנים של בילוי משותף במקום.אני חייב לציין שבתחילת המחזה ליל נראית מנסה לדוג דג ולפתות אותו במלים. רות אסרסי שהיא שחקנית מצוינת לא הצליחה להיכנס לפתיחה הזאת וחשבתי שזו הולכת להיות מפולת והצגה צעקנית ומעושה, אך רגע אחר כך כש-ליז רביאן בתפקיד אווה עולה על הבמה הכל משתנה באחתלאסרסי יש נוכחות מרתקת. יש בה אצילות פנימית אמיתית. כבר ב-'סוחר מוונציה' אפשר היה להתרשם מהחן הבלתי נדלה שלה. כאן כשהיא משחקת דמות שהיא על סף הבוצ'ית. היא צריכה להפגין סקסאפיל לסבי ובעיקר כוח פנימי של אישה שכולן נמשכות אליה ולמעשה כולן כמעט היו מאוהבות בה בזמן זה או אחר.ליז רביאן מצוינת במערכה הראשונה כאישה התמימה שלא מבינה מה קורה סביבה ועוד יותר טובה בחלק השני כשעברה שינוי שלא רק הסביר לה מי הנשים הללו אלא היא עצמה התאהבה בליל.

מיטל שטרית משחקת סופרת מפורסמת. פמיניסטית הדואגת לשנות את השפה כשלא מתייחסים במלה הנכונה לנשים סופרת הכותבת על עניני נשים למרות שאין לה ניסיון גדול מדי בנשים סטרייטיות. היא היחידה הפוחדת שזהותה הלסבית תתגלה לאווה שמא זו תפיץ את הרכילות בציבור הקוראות. אך מצד שני מאוד צמאה להכרה בה. אישה נוקשה מלאת תיאוריות אך מתגלה כמובן כרגישה המסתתרת מאחרי מעטה הכוחניות.איילת כינרת טובה מאוד בתפקיד שהוא קצת כפוי טובה. היא בת הזוג של קיטי הסופרת. היא מבינה את הפער בין הדמות החיצונית של קיטי ובין מי שהיא בתוכה, היא נוגעת ללב ברגעים שלה.נטע לי היא הבוצ'ית הממשית שבמחזה. ג'ינס, בנדנה הליכה כבדה אך גם אצלה מתחת להתנהגות המוחצנת מסתתרת הבנה גדולה ולב. אנני היא בת זוגה של ריי – נטע לי. כמו תפקידה של איילת כינרת, תפקידה הוא להיות בעיקר בת זוג. ובתפקידה זה היא משכנעת לחלוטין. בין הדמויות ישנה האישה העשירה המחזיקה במאהבת צעירה. היא יודעת שהצעירה אוהבת את ארנקה ולא אותה. והצעירה, ברבי אמיתית, גבוהה, יפה מפונקת וילדותית. כזו שהכל צריך להסתובב סביבה, גם הסרטן של ליל.ליבי אברמוב משחקת במאופק ובכבוד את סו העשירה. גברית במידה וחכמה. דווקא הדמות שלה במחזה מדגישה את הבדל הגיל שבין הדמות לשחקנית, וליבי מצליחה לא להראות ילדונת.בת חן סבג משחקת את דונה, הילדה הברבי של סו, זו שרוצה לפתות ולהתפתות. לבת חן חוש קומי והדמות המוגזמת והגרוטסקית למדי מצליחה להביא לצחוקים מהקהל.אני חייב להודות שהפעם, למרות ששמונה נשים נמצאות על הבמה חלק גדול מהזמן הן לא מרימות קול. הדיקציה ברורה. וחיתוך הדיבור נכון. נכון שרות אסראסי בולעת מלים בודדות כשהיא מתרגשת אך בתוך מכלול הופעתה זה ממש לא חשוב.

הבמאית איה שבא העמידה הצגה שוטפת ומעניינת. וחשוב מכל היא הצליחה להדריך נכון את צוות השחקניות.כל אחת מהשחקניות מצליחה לשחק בדרכה את המשהו השונה המבהיר שמדובר באישה לסבית, כאילו יש באמת סטריאוטיפים של לסביות. זו לאו דווקא גבריות, איזו התנהגות קצת שונה, מחוות קטנות, וכל אחת מהן יוצרת דמות שקל מאוד לסמפט ולהבין את הרגשות והמניעים אחוות הנשים שעל הבמה נראית אמיתית באמת מעבר למשחק ונדמה לי שהשחקניות נהנות לשחק את התפקידים הללו, ולכן לא רק השחקניות אלא גם הצופים נהנים. חבל רק שהחלק השני של המחזה פחות טוב מהראשון. כך שאולי המחזה מפריע מעט להנאה אך הצוות המצוין הזה מצליח לגרום להנאה של ממש.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר