ליל העשרים / יהושע סובול


התמונה של אלי אשד
308 צפיות

השורדים של "ליל העשרים" צפיה במחזה "ליל העשרים" של יהושע סובול המתאר קבוצה של צעירים מהעלייה השלישית היוצאת להתיישב באזור מבודד וקשה לישוב עוררה השוואה בלתי נמנעת עם התוכנית המצליחה "השרדות" ששודרה באותו היום.לאחרונה צפיתי במחזה ההיסטורי "ליל העשרים" בהפקת תלמידים בבית הספר למשחק של סופי מוסקוביץ. יחד עם המבקר ירון ליבוביץ'. יחד עימנו צפה בהצגה מבקר והיסטוריון התיאטרון הנודע ד"ר בן עמי פיינגולד. ד"ר פיינגולד לא התרשם במיוחד מהמחזה שבו כבר צפה כמה פעמים שלדעתו הוא דידקטי ואידיאולוגי מידי ,תופעה הנפוצה מאוד, כפי שהסביר, במחזה הישראלי לדורותיו. את דעתו של ירון ליבוביץ על המחזה אפשר לקרוא במאמר משלו על ההצגה שהפכה לאחת הקלאסיקות של התיאטרון הישראלי. ואף נמנית על המחזות הישראלים המועטים שנלמדים בבתי הספר כחלק מתוכנית הלימודים. עבורי הייתה ההצגה זאת כמו כניסה לעולם אחר.

"ליל

"ליל העשרים" בהפקת תלמידים בבית הספר למשחק של סופי מוסקוביץ. צילום מאת יוסי צבקר.

בחזרה ל"ליל העשרים""ליל העשרים" נוצר ב-1975 55 שנה לאחר האירועים שאותם הוא מתאר והוצג לראשונה בתיאטרון "חיפה" בבימויה של נולה צ'ילטון. "ליל העשרים" הוא עד היום אחד ממחזותיו הידועים ביותר של יהושע סובול. הוא הוצג לראשונה בתיאטרון חיפה ב1976 בביום נולה צ'לטון בהצגה שרצה יותר מ300 פעם ואז זה היה הרבה מאוד עבור הצגה. תמונה מהגרסה הטלוויזיונית של "ליל העשרים " בבימוי אנטואן סלאח.ההצגה עם רוב צוותה המקורי אף הוסרטה לטלוויזיה בבמוי אנטואן סלאח בגרסה שהייתה קרובה מאוד למקור ובה שחקני הבמה חזרו על תפקידיהם עם יוצאת הדופן של ליאורה ריבלין שהחליפה את ג'יטה מונטה בתפקיד שפרה וביים את זה אנטואן סלאח ולדעתי הייתה זו הפקה טובה מאוד. "ליל העשרים" שקיבל מעמד של מעין קלאסיקה של התיאטרון הישראלי הועלה מחדש ב1.9.90 בתיאטרון הבימה בבימויה של אופירה הניג. המחזה הוא חזרה לימי העלייה השלישית כאשר חבורת צעירים אינטלקטואלים (רובם מבוססים על דמויות היסטוריות אמיתיות) השוהים בחווה בשם "ביתניה עילית" בחצי הדרך בין יבנה לכינרת מתכוננים לעלות על הקרקע באיזור שומם "מנסורין" (השם הוא בדיוני הכוונה לאדמת נוריס היום בית אלפה ) ולהקים בו ישוב. במחזה יש שבעה דמויות. (במציאות היה מדובר על 26 איש בקבוצה ובתוכם רק ארבע נשים, אבל כמובן אי אפשר היה להכניס את כולם למחזה שבו הקבוצה נראית יותר מאוזנת מבחינת היחס המספרי של גברים ונשים כפי שלא היה במציאות ) השבעה הם חברי עדה סגורה שיתופית שהפרט מבקש בתוכה את גאולתו והדמויות עוסקות ללא הרף בליבון היחסים בינם ומנתחים אותם לעומק בלי סוף. הם כוללים את אפרים צעיר בן 20 מנהיג טבעי ובן למשפחה בורגנית אמידה ואת משה המבוגר בחברי הקבוצה ונחות המעמד שבינם הוא בן של חייט מגליציה שבעבר ביקש את ידה של שפרה חברה אחרת בקבוצה ונדחה על ידה בגלל מעמדו החברתי. עוד דמויות כוללות את נפתלי ליצן החבורה והצעיר שבה והלכאורה הפתוח והחופשי שבכולם, את שפרה "מלכת" הקבוצה בת יפה למשפחה עשירה המנותקת מהמציאות הקשה מסביבה וחולמת על ימיה בוינה כמנהיגה חברתית שאותה הכל מעריצים מרחוק, את עקיבא האמן את מרים חובבת הגברים הסקסית שמוכנה לשכב עם כולם ואת נחמה העקשנית והבלתי מתפשרת באידיאולוגיה שלה. במהלך המחזה המתרחש בלילה סוער במיוחד בין חברי הקבוצה נחשפים בעיותיהם הפנימיות העמוקות ביותר של חברי הקבוצה מועלה ההצעה שהם יתפשטו לחלוטין ואף יקיימו יחסי מין בפרהסיה או אף קבוצתיים ומועלית האפשרות ששניים מהגברים הבודדים עקיבא ונפתלי מקיימים יחסים הומוסקסואליים. וגם הרבה מעבר לכך.מעל הכל יש את צל המשימה הגדולה שאליהם הם יוצאים והמשימה הזאת היא הקמת ישוב חקלאי באיזור שבו צפויה התקלות עם איכרים ערביים שאת אדמתם הם רכשו והם גם חוששים מהיתקלות זאת וגם דנים בזכותם המוסרית לרשת מקום מאנשים אחרים. היום המחזה הזה שמתאר עולם של צעירים אידיאליסטים שרוצים ליצור חברה מושלמת ורואים הכל בשחור לבן נראה משהו שנוצר ביקום אחר ,שהרי החברה הישראלית המודרנית הבורגנית רודפת הכסף היא בדיוק סוג החברה שבו מרדו הצעירים האינטלקטואלים המוכשרים האלו מלכתחילה. אלא שהיום כאשר צפיתי בו הסיטואציה הזאת נראתה בלתי אפשרית: איזה צעיר אינטלקטואלי ילך היום להקים ישוב במקום שומם ופראי ומסוכן? השורדים של העלייה השלישית

פועלים של העלייה השלישית.

עבור הצופים הצעירים המקוריים של המחזה בשנת 1975 אלו שלא ידעו את ההתיישבות העובדת וחזונם של הקיבוצים וכו' נקודת הקישור העכשווית שאליה קישרו את האירועים המתוארים הייתה של ה"היפים" אותם צעירים מגודלי שיער משנות השישים וראשית שנות השבעים ששאפו ליצרו דרך חיים אלטרנטיבית וטבעית יותר. אני צפיתי במחזה שלושים ושתיים שנה אחרי יצירתו (אגב מעולם לא ראיתי אותו בעבר על הבימה אם כי למדתי אותו בבית הספר וראיתי גרסה טלוויזיונית שלו) והיום ההיפים הם היסטוריה רחוקה בדיוק כמו אנשי העלייה השלישית שאותה הוא מתאר. עבורי היום נקודת ההקשר וההקבלה כאשר ראיתי את ההצגה הייתה תוכנית הטלוויזיה "הישרדות" שהפרק האחרון שלה שודר בטלוויזיה ביום שבו צפיתי בהצגה.

וגם היא תיארה חבורה של צעירים היוצאים להתיישב באי בודד ומקימים קבוצות הלוחמות זה בזה תוך שהם עושים הכל כדי להכשיל אחד את השני. בדיעבד קשה להעלות על הדעת דבר רחוק יותר החברה המרושעת המתוארת ב"הישרדות" אותה כנופיה נתעבת של תוקעי סכין בגב שאותם בחרו מפיקי התוכנית "השרדות" להציג בתוכנית מאשר החברה הצעירים האידיאליסטים ששואפים להקים חברה חדשה וטובה יותר ברוח האידיאלים שאותם קיבלו באירופה של המחזה "ליל העשרים" ושל העלייה השלישית. אתה יושב במחזה ושומע את הדמויות אותם בוגרי תנועת הנוער "השומר הצעיר" המתלבטות המשוחחות על פילוסופיה וספרות ותרבות ומוזיקה (וכך היו עושים במציאות כפי שמראים מכתביהם ויומניהם) ומשווים אותם עם אותה חבורה של ישראלים וישראליות ממוצעים ב"הישרדות" שכל הנושאים האלו מהם והלאה ועולמם הרוחני מקביל לזה של דלעת רקובה, ואינך יכול לחשוב שכנראה חל פיחות לאורך הדורות,פיחות שהוא כלל עולמי. שהרי המצב אינו שונה בכלל ואף גרוע הרבה יותר במדינות המערב האחרות. אבל יש כנראה גם איזה שהן נקודות הקבלה. ובראשן כמו הנכונות להיחשף בפני הכל וגם על הדברים האינטימיים ביותר .בפני הקבוצה בהצגה "ליל העשרים" והנכונות להיחשף בפני הטלוויזיה וכלל עם ישראל במקרה של "הישרדות ". דבר היוצר יהושע סובול נזכר : רגשית אני קרוב ביותר להפקה הראשונה שעשתה דבר שכמוהו עוד לא נעשה עד אז שבו גיבור ההצגה הוא הקבוצה כולה -על מה התבססה ההצגה?סובול: ההצגה התבססה בעיקר אם כי לא רק על הקובץ "קהילתנו" שתיאר את ימי הקיבוץ הראשונים. גם על יומנים של קבוצת אבא חושי שהייתה פעילה גם היא באותה התקופה. "קהיליתנו" (הופיע בהוצאת קבוץ השומר הצעיר כביש חיפה ג'דה, 1922) והיה מעין קובץ וידויים חושפני של חברי הקבוצה שנערך בידי נתן ביסטריצקי ועליו התבסס גם הרומן "ימים ולילות" ( 1926) של אותו נתן ביסטריצקי שהוא בגדר "רומן הקיבוץ הראשון" שנכתב והוא מבוסס בצורה ישירה מאוד על "קהיליתנו" ואל האירועים שהיו סביבו ולמעשה מתאר את תהליך כתיבתו של "קהיליתנו" ומבוסס באופן ישיר ביותר על הדמויות שנטלו חלק ב"קהיליתנו" ומסתיים בצורה שתתברר לעתיד כנבואית בשריפת הקובץ ( שנכתב מחדש בידי המספר מהזיכרון). לעתיד עותקים רבים של "קהיליתנו" אכן הושמדו בידי אנשים שהרגישו נבוכים מתכנים שונים שלו. -איך הגעת לנושא הלא שיגרתי הזה? סובול: הגעתי לזה דרך דיון שהתקיים בעיתונות ב-1970 בין שני ותיקים של התקופה והוא עורר את תשומת ליבי לעניין.

-----ב -1970 פורסם ספרו של דוד "דולק" הורוביץ ששימש כנגיד בנק ישראל "האתמול שלי" ספר שתיאר בצורה ביקורתית ביותר את החוויות שחווה בראשית שנות העשרים עם הקבוצה בביתניה עילית ותיאר שם את התנסויותיהם וחוויותיהם שהם הבסיס לאירועים המתוארים ב"ליל העשרים". שותפו לקבוצה ראש תנועת השמאל של מפ"ם דאז מאיר יערי ענה לו בסדרת מאמרים גדולים ב"על המשמר" שבהם תיאר את אותם האירועים מנקודת מבטו שלו. העימות הזה בין השניים על פרשנות אירוע נשכח מהעבר עורר את סקרנותו של סובול. הוא החל לחקור את התקופה ואת הנושא. מצא את הקובץ "קהיליתנו ". והתוצאה הייתה המחזה "ליל העשרים". סובול: דרך דיון זה בעיתונות הגעתי אל עותק של קובץ שכוח בשם "קהיליתנו" שהיה פרי הגותם של חלוצים ראשונים לתנועת "השומר הצעיר" בארץ ישראל ובאופן ספציפי אנשי ביתניה ויצא לאור בשנת תרפ"ב 1922 ע"י קיבוץ א'-כביש חיפה ג'דה. ספר זה הוא אוסף דיונים ווידויים של חברי קבוצות כמו זאת שמתוארת ב"ליל העשרים". וממנו שאובה השפה של המחזה. הוא הגיע לידי כעותק גנוב שנגנב בידי מישהו מספריה אז הוא היה נדיר מאוד ובלתי ניתן להשגה למעשה ספר גנוז. הרבה מהאנשים שוידויים שונים שלהם פורסמו בו התחרטו על כך מאוחר יותר והם שרפו כל עותק שלו שיכלו להניח עליו את ידיהם פשוטו כמשמעו. כתוצאה ספר זה הפך לנדיר המציאות. קראתי אותו וגם יומנים אחרים מהתקופה אפילו יומנים בכתב יד שמישהו צילם והעביר לי מהקבוצה שאבא חושי עמד בראשה במקום שבו יש היום את שער עמקים. והתפעמתי פשוטו כמשמעו. מה שריגש אותי הייתה העובדה שאנשים שנחשפו שם כבני אדם על כל חולשותיהם ותסביכים ולא הוצגו שם כדור נפילים. היה ברור לי שהם עברו סבל איום ונורא עם הגעתם לרץ ב1920. אמרו לי שהסבל הפיזי והנפשי שעבר עליהם הזקין אותם ממש. הרבה התמוטטו והיו שהתאבדו. תבין אלו היו אנשים שבאו מחברה מתוחכמת מאוד לחיים של עבודה קשה בסביבה עוינת ורק מעטים וחזקים במיוחד עמדו בכך. לעתיד האנשים האלו התכחשו לתקופה הזאת של ביתניה התקופה שעליה מבוססת החודשים הראשונים בארץ שבה התנהלו העימותים הדיונים והוידויים הסוערים האלה שבעצם שימשו כבסיס למחזה. פגשתי אנשים מיוצאי הקבוצה הזאת בתקופת התחקיר למחזה שהתנכרו והתכחשו מכל וכל לתקופה היא ולמה שקרה בה לא רצו לדבר על זה ולא רצו שמישהו יגע בזה בכלל. הם העדיפו להדחיק את הפרק הזה בביוגרפיה שלהם. רק בעקבות ההצגה החלו לחקור את הפרשה והיום הספר הזה שוב קיים לאור ואפשר להשיגו אז בשנות השבעים הוא היה ספר אסור ממש בגלל החופש להתנסויות מיניות ואהבה חופשית שאחר כך הפכו לאסורות ממש. ב-1924 מאיר יעיר ואנשיו עברו למודל של ציונות סוציאליסטית ונעלו את התקופה הזאת מאחורי סורג ובריח כאילו זה היה משהו מלוכלך שמתביישים בו "שגיונות נעורים".

----------

מאיר

מאיר יערי

הקובץ "קהיליתנו" לא היה בדיוק ספר "גנוז". הוא יצא לאור בשנת 1964 במהדורה שניה מצולמת וכנראה מה קטנה למדי. "שי לתנועת השומר הצעיר בחג יובלה על ידי קיבוץ א' של ה"שומר הצעיר "בית אלפה". הוא יצא לאור שוב בשנת 1986 כנראה בעקבות הפרסום שקיבל "ליל העשרים", בהוצאת "יד בן צבי" תחת השם "קהילתנו -הגות, לבטים ומאוויי חלוצים" עם מבואות והערות של מוקי צור. והיום הוא כבר כלא כל כך קשה להשגה.-מיהם הדמויות האמיתיות שעליהם מבוסס המחזה? סובול : הדמויות האמיתיות הם המנהיגים של הקבוצה. מאיר יערי עליו מבוססת הדמות של משה היה המבוגר מכולם, בן 23. מאיר יערי הפך לאחר האירועים המתוארים במחזה למנהיג התנועה הקיבוצית ומנהיג תנועת מפ"ם. דוד "דולק " הורוביץ שעליו מבוסס אפרים הפך לנגיד בנק ישראל וכתב ספר "האתמול שלי" שבו מובעת סלידה מהפתיחות שאותה חולל מאיר יערי בקבוצה שלו עם שיחות הנפש מהסוג שמתואר במחזה. צריך להבין שהזיהוי הוא לא אחד לאחד. מאיר יערי אמר לי אחרי שהוא ראה את ההצגה "תשמע אני מניח שמזהים אותי עם משה אבל אני דווקא מוצא בי הרבה תכונות של אפרים " ודולק הורוביץ שזיהו אותו עם אפרים אמר לי אותו הדבר לגבי משה. נפתלי לעומת זאת הוא דמות דמיונית דרמטית. הוא לא מבוסס על מישהו מסויים. בביתניה העילית שהיא הקהילה שעליה מבוסס המחזה היו 22 גברים וארבע נשים. בדיעבד כולם זכרו שלוש נשים ואחת נשתכחה כולם זכרו את הדמות של מרים החופשית מבחינה מינית ששוכבת עם כולם. והאישה השכוחה מוצגת במחזה כ" נחמה" ובדיעבד התברר שהיא ירדה לרוסיה עם אנשי גדוד העבודה ואת זה גיליתי רק אחרי ההצגה. ושלוש הנשים האחרות כללו את אנדה יערי שהייתה מושא אהבתן של יערי ודלק הורוביץ, וגרמה לקנאתו של הורוביץ ויערי זכה לבסוף באנדה ונשא אותה לאישה. יערי ייחס תמיד את התנגדותו של הורוביץ לרעיונותיו לגבי הקבוצה לקנאתו על הצלחתו עם אנדה -"מרים" הייתה דמות אמיתית? סובול: בהחלט. אבל אני לא אגיד לך מי היא הייתה. למה להרגיז את הנכדים שלה? -ידוע לך איך קיבלו האנשים האמיתיים שעליהם התבססה ההצגה את מחזה שהתבסס עליהם? סובול: לגבי אחד מהם לפחות בהחלט כן. ההצגה הראשונה התקיימה בקיבוץ מרחביה במחווה למאיר יערי שהיה אז די קשיש וכמעט עיוור והצגנו את ההצגה הוא ישב בשורכה הראשונה דרוך וקשוב כמו מבקר מוזיקה . ההינו סקרנים מאוד לגבי תגובתו . לאחר ההצגה והוא פנה אלי ואמר "בנית גשר על פני הזמן ". אחר כך הוא פירט ואמר שזה לא בדיוק מה שהיה שם . אומרים שאני משה אבל זה לא מדוייק . עם זאת הוא חשב שההצגה היא חשובה והוא רואה בה חיבור בין צעירי שנות השבעים וצעירי שנות העשרים. הוא צדק. בתיאטרון חיפה הייתה ספקנות גדולה לגבי סיכויי ההצלחה של הצגה כזאת. מי יתעניין בחיבוטי הנפש של צעירים מלפני שישים שנה? אולי רק ותיקי הקיבוצים וכמה כאלה כבר יש ? ולכן עשינו את המחזה נסיוני מאוד בתקציב אפס המעצב אברהם אילת עיצב את התפאורה מסמרטוטים ומקלות ישנים. אבל הופתענו ההצגה זכתה להיענות עצומה דווקא מצעירים ומבוגרים . והיא רצה ללא הפסקה והייתה שלוש או ארבע שנים ברפרטואר -היו התנגדויות להצגה? סובול: בהחלט היו זקני קיבוצים שדיברו איתי וביקשו מימני לעזוב את הנושא היה מי שכתב לי לאחר ההצגה שהכל סולף שבזמן ההוא לא התפשטו כלל ולא הייתה שום בחורה כמו מרים ששכבה עם כולם. -זאת ההצגה המצליחה ביותר שלך ? סובול: "גטו" היא ההצגה הכי מצליחה שלי והיא לא ירדה מהבמה 25 שנה בכל העולם. ועדיין "ליל העשרים" שהיא כל כך ארץ ישראלית מקומית בניגוד ל"גטו" הצליחה מעבר לצפוי גם ברחבי העולם. הבאתי את המחזה לסטודנטים אמריקניים והם אהבו את זה מאוד. -------------היו הפקות שונות בחו"ל של "ליל העשרים". הייתה הפקה בבריסל בבימויו של אריה יאס ב1977 בצרפתית ואחר בכך בבוסטון 1979 באנגלית ואחר כך הייתה הפקה רדיופונית של המחזה בברלין ב1986 כתסכית רדיו באורך מלא. אחר כך בידי הבימה ב1989 בבימויה של אופירה הניג ושם רצה יותר קצת יותר ממאה פעמים היו הפקות של בית הספר למשחק שתי הפקות של תלמה ילין, הפקה של ויצו חיפה ושל ניסן נתיב וב2008 ההפקה של בית הספר של סופי מוסקוביץ. סובול: ובקרוב וצריכה להיות הפקה נוספת של תיאטרון הבימהבבימוי מוני מושונוב .שהופיע במקור בתפקיד נפתלי כסגירת של מעגל מה שמראה לך שהמחזה הזה עדיין מדבר לקהל הרחב. -היה לך רעיון לכתוב מחזה המשך על מה שקורה להם אחרי שהם עולים על האדמה? סובול: לא נראה לי שמיציתי את הנושא. "ליל העשרים" במאה העשרים ואחת.

בעיני הקהל המקורי של "ליל העשרים" בשנות השבעים המחזה נראה כ"מנתץ מיתוסים" של אנשי העלייה השלישית וכמי שמוריד אותם מדרגת נפילים לדרגת אנשים רגילים שאידיאלים גדולים בפיהם אך הם אינם מסוגלים להגשים אותם ומתגלים אחרי הכל כאנשים רגילים שטופים בתסביכים שונים. אלא שכיום כאשר אנו רואים את חברי צוות תוקעי הסכינים זה בגב זה של "הישרדות" שאינם מסוגלים להשמיע שום דבר פרט לקשקושים הבנאליים והמפגרים ביותר אני לפחות העדפתי את האנשים של "ליל העשרים" שגם אם אינם מסוגלים להגשים את האידיאלים הגדולים שלהם, הם לכל הפחות מנסים. בדיעבד היום המחזה מעורר תחושות הפוכות.לראות היום את "ליל העשרים" יכול להביא רק למחשבות נוגות על הידרדרות החברה המודרנית בהשוואה לזאת שמוצגת במחזה. המחזה שפעם היה מנתץ מיתוסים אפקטיבי, משמש היום ככלי אפקטיבי לא פחות לחיזוקם. "ליל העשרים " יצא כספר בהוצאת מעגל ספרית פרוזה עתון ספרות 1 ב1977 ושוב הוצאת אור עם ב-1990 על המחזה יצא ספרו של אלון מלצר "יהושע סובול –ליל העשרים "אור עם 1993 וכדאי גם להזכיר את מחקרה של הבלשית הספרותית פרופסור נורית גוברין "ימים ולילות ממרחק הימים" שבו עסקה ספרו של נתן ביסטריצקי אגמון, על נוסחיו השונים, והקשר שלו לפרשת "ביתניה" ולמחזה של סובול. המחקר כונס בספרה 'מפתחות', הוצאת הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת תל-אביב, תשל"ח. זהו למחקר מוקדם מאד של פרופסור גוברין שקדם לכל מי שכתבו על 'ימים ולילות' ועוד לפני שמוקי צור הוציא מהדורה חדשה של 'קהילייתנו'. והיא עוד זכתה לראיין את נתן ביסטריצקי-אגמון בביתו בירושלים.

היה זה בלילה אפל וסוער ירון ליבוביץ' על ליל העשרים יהושע סובול בלקסיקון הספרות העברית עולם הסמלים של קובץ "קהיליתנו"ביתניה עיליתנתן אגמון ביסטריצקי "ימים ולילות""ימים ולילות" של נתן ביסטריצקי ביקורת של המשוררת רחל

קטגוריה: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר