אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הצודקים / אלבר קאמי - תיאטרון בית צבי


התמונה של דן לחמן

הבכורה של המחזה "הצודקים" הייתה ב 15.12 1949. אלבר קאמי כבר העלה בהצלחה כמה מחזות קודם לכן. לאלבר קאמי הייתה בדרך כלל תכנית משולשת. כשעלה בראשו רעיון כתב עליו מסה פילוסופית אחר כך ספר ובסופו של דבר מחזה.הפעם מדובר בשלישיה האדם המורד – הדבר – הצודקים. בזמנו פירשו את "הדבר" כספר אנטי נאצי. המגיפה הייתה הנאציזם, אך לקאמי הייתה ראייה רחבה יותר. כל שלטון מהסוג השתלטני הדכאני הוא מגיפה בעיניו. גם הקומוניסטי.ביומנו מתקופת כתיבת המחזה הוא כותב "הסוגיה הרצינית ביותר שניצבת בפני נפשות בנות זמננו – הקונפורמיזם."אלו היו השנים בהן התרחק קאמי מהקומוניזם ובעקבות זאת מסארטר. למרות שעבדו יחד בשנות המלחמה אלבר קאמי הצליח להתפקח מהקומוניזם הרבה לפני סארטר. התפקחות שהביאה נתק מוחלט.במחזה משתמש אלבר קאמי במקרה טרור אמיתי. התקופה הטרום מהפכנית של הניהיליסטים. ב1905 נרצח הדוכס הגדול סרגיי רומנוב על ידי ראשוני המהפכנים. אלבר קאמי בודק במחזה את ההשלכות הערכיות המוסריות והמצפוניות של רצח טרוריסטי.'צורת המחזה לא צריכה להטעות את הקהל' אמר אלבר קאמי ערב פתיחת המחזה. העימות הדרמטי הוא בין אנשים שווים בעמדות שונות בזמן קונספירטיבי.סטפאן אחד הגיבורים מסמל את הקומוניסטים השולטים בברית המועצות. מאלה הטוענים שהמטרה מקדשת את האמצעים סטפן הוא גם השופט וגם הרוצח. "ביום שנחליט לשכוח את הילדים נהייה אדוני העולם והמהפכה תנצח" אך ברגע האמת הוא מגלה את הפחד.קאמי מנסה לשמור מבט אובייקטיבי על כל סוגיית המוות הפוליטי. ההוצאה להורג מטעם המדינה והרצח הפוליטי. צדק מתוך זלזול בחיי אדם. אך דומני שלמרות חיבה מסוימת שיש לו למהפכנים את סטפן איננו אוהב.

כמו במחזות אחרים שלו, המוצגים לעתים רחוקות מדי הוויכוחים הפוליטיים והפילוסופיים תופסים מקום גדול, ומנהל תיאטרון חוששים שקהל לא יעמוד בהם, למרות העניין הרב ודרך הכתיבה המצוינת.אלבר קאמי מצליח ליצור באופן אמין מאוד חתך של תא מחתרתי. הארבע מייצגים מהפכנים מסוגים שונים. מיקרוקוסמוס של מניעים ודעות. אננקוב השתקן, מפקד התא, רואה הכל ומחליט בשביל כולם. הכל למען המטרה. של אהבה ומוות. ויאנק, המשורר, הפואטי שמצד אחד מלא שמחת חיים ואהבה ומצד שני מוכן למסור את נפשו למען המהפכה. על יאנק מוטל התפקיד של זורק הפצצה. דורה, האישה של כולם. חזקה שולטת, מאוהבת ומהפכנית לוהטת. כולם רוצחים, כל אחד מנקודת הראות שלו. אין בהם חמלה, למרות רגעי אהבה בעיניהם.מהו טרור אם כך. איזה צדק. ומה אם העם שונא את אלו הרוצחים למענו לכאורה. שאלות לא קלות בעולם של ימינו.המחזה נפתח בדירה קטנה שם מתאגדים ארבע המתכננים לזרוק למחרת פצצה על הדוכס הגדול. הם מנהלים שיחה שחלקה מהו טרוריסט טוב.אננקוב: ( מפקד התא) שמו יאנק. אנחנו קוראים לו המשורר. ( לזה שאמור לזרוק את הפצצה) סטפאן: שם מטומטם למהפכן. שירה ומהפכות.. אולי בתיאטרון זה הולך יחד.אננקוב: הוא חושב ההפך. הוא אומר שהשירה מהפכנית. סטפאן: רק הפצצה מהפכנית. (פאוזה) כבר אני לא מחבב אותו.סטפאן: כדי להתאבד, בן אדם צריך לאהוב את עצמו מאוד. מהפכן אמיתי לא יכול לאהוב את עצמו.יאנק: מהפכן אמיתי? מה אתה רוצה ממני תגיד? מה עשיתי לך? סטפאן: כלום. פשוט לא סובל כאלה שנכנסים למהפכה מתוך שעמום. אני לאאוהב את החיים אני אוהבאתהצדק. באתי להרוג. לא לאהוב ולא לתת לאף אחד הרגשה שהוא מיוחדיאנק: זה לא אותו דבר. אנחנו הורגים כדי לבנות עולם שבו אף אחד לא יהרוג יותר. אנחנו נהיה פושעים כדי שהעולם יתמלא בסוף בחפים מפשע.ההתנקשות הראשונה לא מצליחה, יאנק ראה את ילדיו הקטנים של הדוכס בקרון הרכבת ולא יכול להביא את עצמו לזרוק את הפצצה.כתוצאה מהכישלון נערך עימות קשה בין חברי התא.דורה: אז אני מציעה לך לפקוח את העיניים ולהבין שהארגון הזה יאבד את כל ההשפעה שלו והחשיבות שלו אם במסגרת הפעילות שלנו נתחיל להרוג ילדים!סטפאן: ביום שנחליט לשכוח את כולם וגם את הילדים, רק אז המהפכה תנצח.דורה: ביום ההוא כל האנושות תשנא את המהפכה.סטפאן: ילדים! בגלל שיאנק לא הרג את השניים האלה אלפי ילדים ימשיכו למות מרעב במשך שנים. יצא לכם לראות ילדים מתים מרעב? אני ראיתי.מוות מפצצה זה מוות נפלא לעומת מוות ברעב. אבל יאנק לא ראה אותם. הוא ראה רק את שני הכלבים המפונקים של הדוכס. תבחרו עכשיו ברחמים וככה תרפאו רק את החולי של עכשיו, אבל המהפכה יכולה לרפא את כל המחלות !עכשיו ובעתיד.סטפאן: אני מקבל אותה. אבל רק שתדעו שהטרור לא מתאים ליפי נפש. אנחנו רוצחים ובחרנו להיות כאלה.יאנק: לא. אני בחרתי למות כדי שהרצח לא ינצח.חודש אחר כך יאנק מצליח לזרוק את הפצצה, להרוג את הדוכס, אך הוא נתפס ונכלא. בכלא הוא יושב בתא עם פושע רגיל. אתו הוא מנהל שיחות על מהות הרצח. בעיקר מפני שהאסיר הוא גם התליין, ועל כל תליה הוא מקבל קיצור מאסר. לכלא מגיעה גם אשתו שהאלמנה של הדוכס, היא מנסה לגרום ליאנק לקבל אהבת אלוהים. אלא שהוא רחוק מתפילות לאלוהים. הוא עסוק במוות של עצמו.גזר דין מתבצע ויאנק נתלה. נותרת רק השיחה האחרונה של המהפכניםדורה: אה..נשענת על הקיר.סטפאן מוריד את הראש,אננקוב פשוט בוכה בלי הבעה. בפעם הבאה אני רוצה לזרוק את הפצצה. אני רוצה להיות הראשונה לזרוק אותה.אננקוב: את יודעת שאנחנו מעדיפים לא לשלוח אישה לזרוק את הפצצה...דורה: אני כבר לא אישה. סטפאן: בוריה, תסכים.אננקוב: זה התור שלך.סטפאן: תן לה. אין שום הבדל בינינו.דורה: אתה תיתן לי אותה, נכון? אני אזרוק אותה ואז אחר כך, בלילה קר כמו זה, גם אני...אננקוב: כן דורה.דורה: בוכה. מעכשיו הכל יהיה הרבה יותר קל.

את תפקיד דורה בבכורה שיחקה מריה קזרס, שהייתה אהובתו של אלבר קאמי. שחקנית מדהימה. אישה יפה עם פנים דמויי משולש. סנטר חד מאוד, עיניים מצועפות וקול מדהים. אני יודע כי קניתי בזמנו תקליטים שהקליטה יחד עם ג'רר פיליפ בהם הקליטו את מיטב השירה הצרפתית. היא עשתה כמה תפקידים בקולנוע שהמפורסם בהם הוא בסרטו של ז'אן קוקטו "אורפאוס" שם שיחקה את המוות. אני יכול לתאר לעצמי את תעצומות הרגש והקול שהביאה מריה קזרס למשפט האחרון כדי לשלוח הביתה צופים מזועזעים. אני באמת לא מצפה משחקנית בבית צבי להיכנס לנעלים הגדולות הללו.יונתן אסתרקין העמיד הצגה כל כך טובה שעם מעט מאוד שינויים הייתה יכולה לעלות על כל במה מקצועית. הוא הצליח להדריך את השחקנים כך שכל הוויכוחים הפילוסופיים הופכים להיות חלק מהאישיות והרעיונות הופכים להיות שוטפים ואמינים. המיוחד בהצגה שזו פעם ראשונה שההצגה מתנהלת בקול רגיל. לא מרימים קול. לא צועקים. משחקים "בקטן" אך משכנע מאוד. והפעם גם ההיגוי היה נכון ומדויק. אסתרקין לא נפל במלכודת לנסות להפוך את הדמויות לרוסיות. המחזה נכתב על ידי צרפתי בסופו של דבר. זה לא צ'כוב. אך הבגדים שעשתה דלית ענבר מרמזים למקום ולתקופה.ערן עצמון העמיד במה שכולה חדר אפור, נזירי כמעט. שולחן שלושה כסאות. קיר. אפור בהר, אפור כהה. בצד שמאל מסך שמאחריו נראים מפעם לפעם התרחשויות שהן לכאורה מחוץ למחזה.אסף סולומון, שגם תרגם את המחזה, משחק את יאנק, המהפכן המצפוני. נראה לי שאני חוזר על עצמי כשאני אגיד שוב שהוא שחקן בעל נוכחות טובה. הוא מצליח לגעת בלב הצופה ויוצר דמות אמינה מאוד.

את אננקוב המפקד משחק קובי מרציאנו בסמכותיות ונוכחותו הפיזית בהחלט עוזרת לו להרשים, למרות שיחסית תפקידו איננו גדול. את סטפן משחק דני גבע. הוא איננו מתלמידי השנה הזו והובא במיוחד להפקה. אני מנסה להבין ולא לגמרי מצליח להסביר למה הוא לא עבר אלי. יש לו כל מה שצריך. המראה הנכון, התנועה הקול. אך איזו תכונה של פנימיות פורצת לא הייתה לו.שחר הילה ניב שיחקה היטב את תפקיד הדוכסית. תפקיד קטן, סצנה אחת, אך היא מצליחה לעורר כבוד ואמון בדמות האישה האבלה והדתית. הדיחה שבינה ובין יאנק נוגעת ללב.כאן אני מגיע למקום החולשה ש ההצגה. סיוון כרטשנר בדמות דורה היא שחקנית בעייתית בעיני. אין לי בעיה עם תפיסת הדמות בצורה רכה יותר מהמסתבר במחזה. אינטרפרטציה אם היא נעשית היטב היא לגיטימית, אך לסיוון יש בעיה של נוכחות על הבמה. יש לה בעיה בקול, הוא קטן לעתים לא נשמע. דווקא רגעי השתיקה שלה טובים, היא מצליחה להקרין רגשות, אך ברגע שהיא צריכה להוסיף דיבור משהו נאטם והיא כמעט נעלמת.בסך הכל ההצגה מהנה מאוד, המחזה עובר היטב והוא מעניין ונוגע, הבימוי והמשחק מספקים ברובם.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן