אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שמחה רבה שמחה רבה אביב הגיע - משיח (ציוני) בא


"יש לנו אב זקן...", בואר בחוברת פסח בראשית שנות החמישים: "... בליל הסדר עת פותחים הדלת רגע קט, עטוף אדרת יכנס זה הזקן בלאט. הוא אליהו שעלה ברכב לשחקים ומני אז הוא עף ובא אלינו לפרקים". (איור 1).

דמותו של אליהו הנביא התקשרה במסורת העממית בהווי של ליל הפסח, כמי שעוזר לבני ישראל הנדכאים וכמי שעתיד לבשר את בשורת הגאולה וביאת המשיח. כך נולד המנהג של פתיחת הדלת לאליהו הנביא בעת אמירת "שפוך חמתך" (וגם מחשש עינה בישא של הגוי הצופה מבחוץ וחורש רע...) ונמזגה כוס מיוחדת לאליהו הנביא שיבוא יפתור קושיות ויפזר את כל הספיקות, באשר לנחיצותה של "כוס חמישית" זו, כמו גם סוגיות טורדות אחרות בעולמם התרבותי של היהודים באירופה.

אמירת "שפוך חמתך" נקשרה לאליהו הנביא הקנאי לאמונתו והנוקם את נקמת העם היהודי בנביאי הבעל של כל הדורות. אמירה זו נקשרת בראשית הגאולה שתמציתה בואו של המשיח, עליה מבשר אליהו הנביא בקול תרועת שופר. ומבאר ספר האגדה: "בשעה שהקדוש ברוך הוא גואל את ישראל, ג' ימים קודם שיבוא משיח, בא אליהו ועומד על הרי ישראל ובוכה ומספיד עליהם ואומר: הרי ארץ ישראל, עד מתי אתם עומדים בחורב, צייה ושממה? וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו. ואחר כך אומר להם: בא שלום לעולם". איור אליהו הנביא בשערי ירושלים מעטר את פסוקי "שפוך חמתך" ב"הגדת וושינגטון" שנכתבה ואוירה על ידי יואל בן שמעון באיטליה של המאה ה – 15. דמותו של אליהו המבשר את בואו של המשיח לירושלים, מצויה ב"הגדת מינכן" מן המאה ה – 16, ב"הגדת מנטובה" שגם היא מהמאה ה – 16, ו"הגדת וונציה" מראשית המאה ה – 17 (איור 2). הופעתו הפלאית וכוחו הניסי ששמשו רקע למנהגי ליל הסדר באירופה שלמן המאה ה – 18, היו גם ביטוי למגוון רחב של סיפורי עם שרווחו כבר זמן רב בכל רחבי העולם היהודי, במערב ובמזרח.

אגדות רבות נקשרו במסורת העממית היהודית, באליהו המופיע ומבקר בכל בית בליל החג וטועם מן היין שבכוסו. אגדות אלה שמשו גם בהצלחה לשביית ליבם של הילדים, כדי שלא יפריעו למהלך הסדר, ויתאמצו להיות ערניים כל ליל הסדר מתוך תקווה שיזכו לראות את אליהו הנביא (איור 3). אליהו אהב בעיקר את הילדים שציפו לו בליל הסדר. עיון במחברתה של תמר תלמידת כיתה א בבית ספר "הכרמל" בתל אביב תשט"ו, מגלה כי המורה אמרה וכתבה על הלוח וכל ילדי הכיתה העתיקו למחברתם: "את מי אוהב אליהו? את כל ילד קט. בחג הפסח..", מבואר במחברת - יום שני כ"ט באדר, "...בא הוא אל כל בית, אט לו פותחים את הדלת, כוס מוזגים לו, אז הוא ישק כל ילד, ישת כוסו וגז" (איור 4).

משהופיע אליהו, ב"סיפורי פסח לילדים" בעריכת מ. שיר 1961, מיד הלך ועשה נפלאות בדמות מאכל ומשקה ראויים על שולחנם של חיים הסבל ואשתו רבקה העובדת בבית מבוקר עד ערב, כמו גם על שולחנו של רבי אברהם, איש עני עצוב מאד, שלא היה לו כסף לקנות מצות ויין לחג. גם אילה, "הילדה אשר עיניים כוכבים לה" – בקשה לה, מאליהו, אגוזים רבים, כדי לחלקם לילדים עצובים שלא קבלו ואין להם – מצווה יהודית רווחת וראויה, לה נוסף מימד ישראלי של סולידריות חברתית וחתירה לשוויון. מאליהו הנביא המופיע בביתה לעת לילה היא אינה מבקשת לעצמה אלא לטובת הכלל החסר ומחלקת את האגוזים לחבריה. ברוח הקוד החינוכי בעשורים הראשונים לימי המדינה, שביקש לקרב את הילדים לסל המצוות היהודי – ציוני, הטעימם גם אליהו הנביא פרק ראוי של משימה לאומית ראויה המתממשת בארץ ישראל. בכך "גויס" גם המבשר את בוא הגאולה למשימה לאומית שתמציתה הציונית נתקיימה דווקא בדמות היהודי החדש הלוקח גורלו לידיו ושוב אינו יושב ומחכה בגולה לביאת המשיח, אלא מממש במעשיו את בוא הגאולה.

אליהו הנביא היה למבשר הגאולה הציונית בעולמם של הילדים, למן ראשית הציונות. כמקובל בספרות הילדים בה נוסף אל מיתוס הגאולה היהודית מרכיב של פנטסיה אפשרית בת הזמן, הורחב מושג הגיבור בעולם ההגדה של פסח למרחב גיאוגרפי של כל העולם היהודי, הכמה ל"בשנה הבאה בירושלים", במובנה הפיזי המיידי - גאולתו המחודשת בארץ ישראל. יחיאל היילפרין בקש ליצור ולהרחיב את ארסנל ספרי הילדים בגן הילדים העברי בארץ ישראל, ופרסם בשנות העשרים שיר משחק בשם: "אליהו הנביא", בספרון ילדים נפלא של הוצאת "ההגנה" שעוטר בציוריו של מאיר גור אריה. אליהו הנביא היה למבשר מופלא בדמיונו של ילד יהודי שחי בגולה ומבקש: "... אניה יפה- פיה, קחי אותי לחיפיה..", שם תיקחו מרכבת רכב אש למפגש על הכרמל עם אליהו הנביא - ובאו לציון גואל וגם נגאל (איור 5).

פעמים רבות מצאו עצמם הילדים בעיצומו של סיפור חלומי שבו הלכו בעקבותיו של אגוז מתגלגל של פסח, לפגישה רבת הוד עם גיבורי עבר לאומיים השבים ונגלים אליהם. "אגוז הפלא", כזה או אחר שהופקד בידיהם שימש בחג זה לכלי ומכשיר מחבר אל לקח הראוי לשאתו. כך פעל המבשר הציוני גם בראשית שנות החמישים והנחה את דוד הקטן בדרכו הארוכה אל ארץ ישראל הנכספת. כאן הראה אליהו לילדים שעשו דרכם בליל הפסח אל ביתו, את נפלאות הארץ שחבורה נועזת של מעפילים ולוחמים עשוה שוב למדינתם (איור 6). וכאן הראה את יפי הארץ ואת הצורך להמשיך לטפחה ולנטעה לעיניה של ילדה עבריה בציור של נחום גוטמן בשער עיתון "דבר לילדים" (איור 7).

לעיתים קרובות הוצג אליהו הנביא בדמות זקן בעל שיבה – דימוי חביב ואהוב על המבוגרים וכמובן גם על הילדים. בתרבות הסיפור היהודי העממי, השתקפה בליל הסדר דמות שעל פניה לא ניתן היה לזהותה כאליהו הנביא, והמסתורין שבכך האדיר את עצמת האיש הפלאי, כוחו ויכולתו לגאול את כלל ישראל. הד לכך התקיים גם בליל סדר בקיבוץ, בסיפור שהתפרסם בעיתון "משמר לילדים" בפסח 1962. ליל הסדר התקיים בביתו של הדוד שמואל, שנזכר באיש מחתרת עברי שהתארח בביתם בימי שלטון המנדט. איש עלום, שהגיע כך פתאום בסיומו של מבצע העפלה לא ליגלי. האיש, אליהו שמו, לא זוהה בידי הבריטים שחיפשוהו והיה לגיבור ליל הפסח ההוא, שלאחריו, מדי שנה, הכין הדוד שמואל כסא לאליהו הנביא. זיכרון עבר שכולו סיפור הווה עם לקח ציוני ראוי לקוראיו הצעירים של העיתון.

הגאולה הציונית ומימושה בדמות מדינת ישראל הריבונית הקטינה את ה"צורך" באליהו הבא חשבון עם הגוי, ובודאי בהגדות הפסח ובספרות הילדים. במקומו כמבשר הגאולה הופיע חייל עברי בשערי ירושלים בהגדת שמואל בונה 1968, ואיש קיבוץ היושב לבטח בארצו ופותח את הדלת לאליהו הנביא ב"הגדה של פסח לגן" משל "מדור החגים הבינקיבוצי" בישראל תשל"א (איור 8). כך "התאזרח" אליהו הנביא כאיש קיבוץ, כחייל וכמובן כדמות הסב האגדי בכל סעודה של סדר פסח. כך שינה פניו המיתוס היהודי לנארטיב ציוני ראוי לכל ילד וילדה, עם וארץ.

לקריאה נוספת:צבא הגדה לישראל

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת חיים גרוסמן