אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

טורנדוט באופרה הישראלית


התמונה של דן לחמן

האופרה טורנדוט היא עוד אחת הדוגמאות להשפעת התרבות הסינית שהשפיעה על אמני אירופה מאמצע המאה התשע עשרה ואילך. אגדת טורנדוט מספרת על הנסיכה קרת הלב, ושונאת הגברים, המעמידה את מחזריה במבחן שלוש חידות. זה שנכשל, ראשו ייכרת. או כמו שהיא שרה, שלוש חידות ומוות אחד. זה שיצליח ישא אותה לאישה ויהפוך לקיסר סין. קרלו גוצי המחיז את האגדה והמחזה שימש בסיס לאופרה של פוצ'יני. באופרה, הנסיך כלף אינו מגלה את זהותו אך בא לבקש את ידה של טורנדוט. אביו הזקן והמשרתת ליו מתחננים של יסתכן אך הוא מתעקש. הוא עומד במבחן אך אז הוא מעמיד בפני טורנדוט הצעה משלו. אם תגלה עד אור הבוקר מיהו תוכל להתיז את ראשו, אם לא תגלה תתחתן אתו. המשרתת ליו שנראית בחברתו מובאת לחקירה אך אינה מגלה את זהותו ומתאבדת. טורנדוט הנפעמת מהאהבה שמגלה ליו מתחילה להשתנות. כלף מגלה לה עם בוקר את זהותו המלכותית, ובניגוד לרוב האופרות הרומנטיות האחרות הפעם הסיפור נגמר בהפי אנד ולא במוות. ובכל זאת נראה שטורנדוט בת הקיסר מתחתנת רק כדי להמשיך את השושלת.ודווקא הסוף הרומנטי לכאורה מעמיד את דמותה של טורנדוט בסימן שאלה. לאורך כל האופרה היא אישה חסרת רגש. שאין לה בעיה לכרות ראשי גברים רק מפני שלא ענו לה על החידות שלה.כשלמעשה איננה רוצה כלל שמישהו ינחש.ישנם כמה מקומות באופרה שאפשר להבחין בהם בהשפעת המוסיקה החדשה. דיסוננסים שלא נשמעו קודם לכן באופרה המודרנית המסורתית. האריה הראשונה של המשרתת ליו נגמרת בכזה שינוי סולם שיש להניח שהקפיץ את המאזינים הראשונים. גם בתוך התזמור מתחבאת לה רומנטיקה מהמזרח הרחוק. צליל הדים של מה שנשמע כמו סולמות ומקצבים סיניים. וקצת הדים למוסיקה המודרנית. זה יהיה אולי מוגזם מאוד לחשוב כל אך אם היה חי עוד כמה שנים אולי היה מתקרב למוסיקה של ברג בוויצק. פוצ'יני נפטר אמנם ב1924 והאופרה ווצק נוגנה לראשונה ב1925 אך ההדים של המוסיקה הזו כבר החלה לחלחל מתחילת המאה.שתי הנשים מהוות דוגמה מצוינת לנשים שפוצ'יני כתב עליהן, האחת חזקה במיוחד, כמו טוסקה או טורנדוט, השנייה האישה הקטנה, בטרפלי או ליו.

פוצ'יני נלחם בסצנה האחרונה ולא זכה להשלים אותה ולפתור מוסיקלית את שאלת הסוף הרומנטי. הוא לא הספיק לסיים את האופרה ונפטר כשהתמונה האחרונה לא נכתבה באופן סופי. פוצ'יני השאיר אחריו כמה פרגמנטים לא גמורים. אחד הסיפורים המפורסמים בתולדות האופרה הוא סיפור הצגת הבכורה של האופרה בניו יורק. נדוש עד כמה שזה מוכר, אך למה לא לספר שוב. טוסקניני שניצח על בכורה הפסיק את ההצגה, הניח את שרביטו על כן הניצוח פנה לקהל ואמר "כאן מת המאסטרו" לימים מוזיקאי אחר השלים את התמונה האחרונה לפי הרשימות של פוצ'יני.לאופרה הקלטות רבות. זו שאני אוהב יותר מכולן היא ההקלטה בה שרים שני שוודים אופרה איטלקית המתרחשת בסין. ההקלטה שבה בירגיט נילסן, הסופרני הואגנריאני הגדולה של דורה שרה יחד עם יוסי ביורלינג הטנור המופלא. העניין הוא שלביורלינג היה קול קטן מאוד ולה קול ענק ובהקלטה הוא עמד צמוד למיקרופון והיא בקצה האולם ובכל זאת בדואט היא מכסה אותו בקולה, אך ההקלטה כולה נפלאה. נילסן עם הקול החד והמדויק שלה, קול יבש שידע לרכב על גלי התזמור של ואגנר שרה את נסיכת הקרח של פוצ'יני בקור אמיתי. וקולה החד נישא על גבי התזמורת ומזכירה חרטום אוניה שוברת קרח. יש לה אריה ארוכה מאוד בה היא מסבירה מדוע היא איננה רוצה להתחתן ( טקסט לא משכנע) שנילסן שרה אותו בקור מקפיא אמיתי ומצדיקה את הכינוי של טורנדוט כ"נסיכת הקרח" אחת מאריות הטנור המפורסמות ביותר נמצאת באופרה זו. האריה שלוצ'יאנו פאברוטי הפך לסימן ההיכר שלו. "כולם ישנים". האמת שאני מעדיף את האריה הראשונה שלו בה הוא מרגיע את ליו שלא תדאג לו לפני התחרות. " אל תבכי ליו"אחד הקטעים היפים ביותר והקשים ביותר לביצוע הוא כל החלק האחרון של התמונה הראשונה. מהרגע שכלף מודיע שהוא רוצה להתחרות, ליו מבקשת שיוותר, אביו הנמצא בכיכר השוק גם הוא מבקש שיוותר, ושלושת המנדרינים פינג, פאנג פונג המלווים את האופרה ומשמשים כפרשנים כסוג של מקהלה יוונית אך גם כבדחנים נוסח הקומדיה דל ארטה. גם הם מבקשים שיוותר, וכך מאריות בודדות הולך ונבנה אנסמבל קולי בו משתתפים כולם. לקראת הסוף עולה מנגינה המושרת במקטעים שכל כמה תווים מושרים בפי אחד המשתתפים ויוצרים יחד את המנגינה כולה. פספוס קל של שנייה בודדת יכול לפזר את האחידות לשבור את המנגינה ולשנות את איכות הסצנה. האופרה המתרחשת ברובה בכיכר שמול הארמון מכילה קטעי מקהלה נפלאים של ההמון המתגודד. ומכיוון שהכל מתרחש בסין הרי שהתפאורה והתלבשות מהווים מרכיב חשוב במראה ובהנאה. התמונה בה אביה של טורנדוט, קיסר השמיים, אכן יושב בצורה מוגבהת מאוד וראשו ב"שמיים" של הבמה אכן יפה להפליא.הבמאית הספרדייה נוריה אספרט העמידה הצגה מפוארת מאוד. היא יודעת להשתמש במרחב הבמה ובמקהלה הגדולה הנמצאת עליה זמן רב. תנועות המתחילות אצל אדם אחד ועוברת לכל האחרים מתפתחת בצורה יפה לעין. למשל כשתמונה מתחילה כשהמקהלה כולה שוכבת על הרצפה, והבמה כולה גדולה וכאילו ריקה ואז אדם אחד קם אחריו עוד אחד או שניים בקצה אחר של הבמה אחר כך עוד חמישה כל אחד במקום אחר עד שכולם עומדים כשראשם כלפי מעלה, אז אתת הדמויות מושיטה יד למעלה ומצביעה לכיוון הירח וכך אחד או כמה חוזרים על התמונה עד שבסוף מה שהתחיל כתמונה כמעט סטטית על הבמה הריקה כמעט מתמלא תנועה ומשנה לחלוטין את החלל הגדול. כך היא גם נוהגת בדרך בה היא מעלה ומורידה אנשים מהבמה. היא נתנה פרשנות משלה לסוף האופרה שבה במקום להתאחד באהבה טורנדוט מתאבדת כי אינה יכולה לקבל את כניעתה לבעלותו של כלף. דבר הפותר את שאלת ההפי אנד מתאים יותר לדמותה ומאפיין אותה נכון. אפשר כמובן לנתח ולהשוות בין שתי ההתאבדויות. זו של ליו המתאבדת מרוב אהבה ובכדי לא להסגיר את סודו של כלף, ואת זו של טורנדוט המתאבדת כשהמלה "אהבה" על שפתיה, כשיה מבינה שלא תוכל להתמסר לגל הרגש ולאיש שעורר אותו.

הבמה צבעונית של אצ'יו פריג'ריו כולה במוטיבים של ארמון סיני ופגודה יפה מאוד. זהב אדום ולבן שנהבי משתנים בכל תמונה. פרנקה סקוורשיאפינו עיצבה בגדים מפוארים בסולם צבעים משתנה. מאפורים לפשוטי העם ועד למיני מחלצות בשלל צבעים לאנשי הארמון, ובעזרת התנועה על הבמה הכתמים הצבעוניים מתפרשים ומושכים מאוד את העין.הבמה נראית ברובה כמעשה אמנות סינית ולא ניסיון לחקות תמונה סינית. מיני תחריטים ופסלים גגות משוננים פגודה וארמון.בעיה חלקית הייתה לי עם הביצוע הקולי. כולם היו די בסדר, אך אף אחד לא היה טוב ממש. לכל אחד נקודת התורפה שלו, וחבל שהם לא הצליחו להצית את הבמה בלהט הנדרש. היה משהו לא אחיד בדרך שירתם. לכולם היו רגעים טובים אך גם רגעים בהם היו או משעממים קצת או אפילו שרו מחוץ לסולם. אינני חש צורך לציין כל אחד מהם בנפרד. מי שכן הצליח להביא צליל וקצבים מצוינים בתזמורת הוא המנצח רוני קלדרון הצעיר שזו לי הפעם הראשונה לשמוע אותו מנצח, ויהיה בהחלט מסקרן לעקוב אחרי התפתחותו. אך בסך הכל המכלול היה טוב יותר מהפרטים הבודדים והאופרה הייתה מהנה מאוד.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן