אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המסע לריימס / האופרה הישראלית


התמונה של דן לחמן

ג'ואקינו רוסיני נחשב לאחד אם לא הגדול ממלחיני האופרה בופה. האופרה המצחיקה. הוא כתב כארבעים אופרות אך במסגרת הרפרטואר הקבוע החוזר על עצמו מלבד הספר מסביליה צ'נרנטולה ו-האיטלקייה באלג'יר ממעטים להעלות את האופרות שלו. בשלב מסוים בחייו כשאיבד את משרותיו הרשמיות, בעיקר כשמלך צרפת איבד את כיסאו, הפסיק כמעט לכתוב. דרך חייו הנהנתנית הוציאה לו שם של גרגרן וניסיונותיו הקולינאריים השאירו למטבח העולמי את אומצת טורנדו רוסיני. סטייק מעוטר בכבד אווז פטריות כמהין. שנרשם על שמו כהמצאה קולינארית משלו. כשפסק לכתוב אופרות עבר לכתיבה ליטורגית . הסטאבאט מאטר היפהפה שלו מנוגן עד היום ואת המיסה הקטנה "petite messe solennelle" מלווה בתזמור מעניין הכולל שני פסנתרים. תזמור לא מקובל למוסיקה כנסייתית.

למיסה ישנם ביצועים רבים. בתחילה לא ידעו להחליט אם זו יצירה רצינית או שהוא כתב פרודיה על יצירה דתית בהתאם לחוש ההומור שלו מכיוון שאין בה הוד כנסייתי דתי והמוסיקה זורמת לה בנעימים ובהקשבה ראשונית אין בה לכאורה שום דבר מרומם נפש. היום מתייחסים אליה ברצינות רבה. והיא נחשבת למיסה קאמרית יפה להפליא כאילו הייתה תפילת היחיד בביתו. האיש המצחיק הזה סבל בסוף ימיו מדיכאון.המסע לריימס היא אופרה כמעט נשכחת. המסע לריימס הוזמנה להכתרתו של המלך שארל העשירי ב1825. מכיוון שלא הצליחה אצל הקהל נעלמה האופרה מהבימות נשכחה ואבדה. ידוע שרוסיני השתמש אחר כך במוטיבים ממנה באופרות אחרות. אך לפני כשלושים שנה נמצא כתב היד המקורי ומאז חזרה האופרה להיות מוצגת.

אין לאופרה הזו סיפור במובן המקובל. מבחינה זו אפשר להגיד שהיא כמעט אבסטרקטית ובוודאי מינימליסטית . קבוצת אצילים הנמצאים בדרך להכתרה נתקעים באיזה פונדק דרכים ואינם יכולים להמשיך בדרכם. כי אין סוסים להמשך הדרך. וכך כל מה שמתרחש באופרה היא סדרת מפגשים בין אנשים ממקומות שונים בעולם שאין ביניהם שום קשר מלבד הרצון להגיע להכתרה. אילו כותב הליברית היה מוסיף כמה סיפורים אפשר היה לחבר את הצורה לסיפורי קנטרברי למשל או לדקמרון. אך כאן האנשים אינם מתחלקים בסיפוריהם. הם מחכים. באופרה שבע עשרה תפקידים וכולם מרכזיים בדרכם. לכל אחד מהם אריה או חלק באנסמבל גדול. רוסיני מלגלג בדרכו על מסורת האופרה כשהוא נותן לאחת הנשים לשיר אריה שתחילתה קינה על שמלותיה שאבדו, אך רגע אחרי זה היא ממשיכה בשמחה כי כובעה ניצל ונמצא. כך תוך כדי מלגלג רוסיני על הצד הדרמטי של האופרה.צריך לזכור שבניגוד לרוב הקומפוזיטורים של תקופת הבלקאנטו רוסיני לא כתב את תפקידי הנשים שלו לסופרנו קולורטורה אלא דווקא למצו סופרן. קול המעמיד דרישות גדולות ופחות מקובלות מזמרות בעלות העומק הזה כי קולן איננו גמיש מספיק. מעטות הן אלו שיכלו לשיר את התפקידים הללו במפתחות הנכונים. תרזה ברגנצה בזמנו שהייתה זמרת רוסיני אידיאלית. מריה קאלאס שרה אך קצת גבוה יותר מהכתוב. מרלין הורן הייתה מצו עם יכולת קולורטורית. רוסיני אהב לכתוב אנסמבלים גדולים ללא מלים. הוא משתמש בהברות קטנות והופך אותן לקתדראלות מוסיקליות. עומדים להם כמה זמרים על הבמה והטקסט שלהם איננו אלא אוסף הברות כמו צי צי צי או זו זו זו ומיני סיומות מלים איטלקיות אחרות. אך המוסיקה, איזו תאווה לאוזן, רוסיני כתב מוסיקה בשביל חדוות המוסיקה ולא כדי לשרת בהכרח את הדרמה או הקומדיה. כאן ישנם כמה אנסמבלים מדהימים לשישה ולארבע עשרה קולות. ישנן אריות שהקצב שלהן כל כך מהיר עד שיש הרגשה שהזמרים מתחרים מי יגיע לקו הגמר, המלים, התווים או קולו של הזמר. בניגוד לרוב האריות הנכתבות לקולות גברים, אצל רוסיני גם הגברים שרים סולמות קולורטורה ויש מעט כאלה שקולם גמיש דיו. אפשר לחפש משמועות כאלה ואחרות באופרה, נדמה לי שאין צורך. רוסיני כתב מוסיקה טהורה.

כשרואים את ההפקה החדשה באופרה אפשר להבין למה נכשלה האופרה בזמנו. אינני חושב שהיה קהל באותם ימים של גרנד אופרה ודרמות אופראיות ענקיות ורומנטיות יכולת להאזין לאופרה בה שרים על כלום ואין ה עלילה. הבימאית מרים קלמנט ביימה במקור את האופרה הזו בברן וההצגה בתל אביב הוא שיתוף פעולה בין שני בתי האופרה.קלמנט החליטה למקם את העלילה בתוך מטוס נוסעים. מטוס שלא ימריא אף פעם וכמובן לא יגיע לשום מקום. התפאורנית יוליה הנסן יצרה תפאורה נטה של שתי קומות בעליונה מחלקת תיירים שבה מתעללות הדיילות בנוסעים, זורקות עליהם א הכריכים ועוד מיני התעללויות קטנות. ובשנייה במרחב הבמה התחתון מחלקה ראשונה בה נפגשים הנוסעים החשובים. לכל אחד מהנוסעים אריה ראשונה בה הוא מזמר על מה שמציק לו באותו רגע. זו שבגדיה המפוארים אבדו, אחרים על אהבה שלא צלחה.רוסיני מוכיח כאן בגדולה רבה שלא חשוב על מה שרים. חשובה השירה עצמה והמוסיקה. בעיקר המוסיקה. קינה על שמלה או על אהבה יכולות להישמע אותו דבר. אנחנו מיחסים לנושא את החשיבות. המוסיקה מתייחסת לכל באותה רצינות. הבמה צבעונית מאוד. הדיילות לבושות מדים סגולים. הצוות הנוסף במדי טייסים. והאורחים כל אחד בהתאם למעמדו.לקלמנט יש חוש הומור והיא מצליחה להוציא מעמדים משעשעים בתוך המצב הסטאטי. מכיוון שזה מטוס לא חסרים התורים בכניסה לשירותים ועוד כמה דברים העשויים להתרחש בטיסה. יש אקשן.לגבי הביצוע לא אמנה את הזמרים. בצהרי היום שאני שמעתי את האופרה השתתפו בעיקר הצוות המחליף. חלקם טובים יותר חלקם פחות. אך המוסיקה, המוסיקה הייתה נפלאה.ולא יכולתי שלא להיזכר במה שאמר ווגנר לידי. אל תסתכל על הבמה, תקשיב. המוסיקה לעולם אינה משקרת. וזה כמובן אם המלחין הוא אכן מוסיקאי גדול. ורוסיני הוא בהחלט כזה. מבחינתי יכולתי לעצום את העיניים בחלק מהזמן ולהתמכר למוסיקה ולשירה, והיה לי מספיק.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן