 כמו מגדל קלפים שמתמוטט במחי יד קורסים בזה אחר זה מפעלי תרבות עבריים ואין איש קם ומצר על כך. יש קשר הדוק בעת הזאת בשנת השישים למדינה בין מפעלי החינוך למפעלי התרבות. אולי משעה שניתקו את התרבות מהחינוך ואת החינוך מהתרבות התפרקו שתי המערכות מתכנים עיקריים וחשובים. משרד החינוך והתרבות במתכונתו הישנה הצליח לתפקד גם באופן אידיאולוגי כמשרד תרבות. מעת שהופרדו שני משרדים שהיו קשורים בעבותות זה לזה חלה הידרדרות של שניהם. ואולי כאן טמונה התפתחות הסאגה המייסרת של התרבות העברית.
אין צורך לומר שמדינת ישראל היא המדינה שדאגה לטפח מראשיתה את חיי התרבות ואת העשייה למען השפה העברית. זה כלל בניית תיאטראות שבהם דיברו השחקנים בעברית לראשונה מבחינה היסטורית. זה כלל גם בניית ספריות שבהן שוכנו ספרים רבים בעברית לראשונה כעבור אלפי שנות גלות. במשך שישים שנה התפתחה מדינת ישראל תוך השקעת משאבים בהמרצת התרבות העברית. מדינה שדואגת לתרבותה מטפחת אותה באמצעות השקעות במוסדות המטפחים את התרבות הזאת. לעם היהודי אין מדינה נוספת שבה ידאגו למשאבים הרוחניים שלה. ואת זה מדינה עושה לא משיקולים כלכליים.
דווקא בעת הזאת מוצאים אנו שיש התנערות של השלטון במיוחד מצד משרד התרבות מן המוסדות העבריים. המוסדות העבריים קורסים בזה אחר זה. רק בסוף שבוע שעבר קיבלו שחקני תיאטרון חיפה מכתבי פיטורין. לפני כחודשיים נסגרה הספרייה לעיוורים בנתניה.
תיאטרון באר שבע מדווח על קשיים תקציבים. גם האקדמיה ללשון עברית מדווחת לתקשורת על קיצוץ תקציבי בסך של שני מיליון שקל והעדפה מתקנת לטובת וועדה למען הלשון הערבית שהוקמה בעת האחרונה על ידי שר התרבות. שר התרבות מצהיר בריש גלי שהוא מתכוון לתקן עוולות שקופחו הערבים תושבי מדינת ישראל. ומתברר שיש לזה השלכה על קריסת מוסדות התרבות העברית.
וכן, בעצם הימים האלה אני הוגה במצבה העגום של אגודת הסופרים העבריים. משתפת חברים קרובים וחברים רחוקים מתוך האגודה בגורל המשותף אליה התגלגלה אגודת הסופרים העבריים.
לא ניתן להכחיש, האגודה נמצאת באחד מרגעי השפל שלה, ואולי רגעי השפל הם מצב מתמשך כבר שנים. האגודה שנוסדה ע"י ח.נ. ביאליק ידעה ימים יפים וטובים ואילו היום עננה כבדה מסתירה את פני השמש. וצל חיוור עוטף את גבורותיה.
אחד הרגעים העצובים של האגודה התרחש לפני יותר מעשר שנים עת פרשו חלק מחבריה והקימו את איגוד הסופרים (1995) בטענה שהאגודה אינה מעניקה במה לסופרים שאינם כותבים בעברית. נוצר מצב של כפילות. חברים רבים נקרעו ונקרעים בין שתי האגודות.
הקרע הזה הפך להיות למאפיין בולט. רבים וטובים מבין סופרי ומשוררי האגודה מוצאים עצמם נרשמים ואף מתקבלים לחברות באיגוד הסופרים הכללי, המתחרה באגודת הסופרים העברים. תחרות היא התנהלות בריאה ומחויבת בכל תחום. התחרותיות שנוצרת כאן היא תחרות הרסנית בין גופים ואינה מוצדקת. אין הצדקה לתחרות כזאת כיוון שיוצרים רבים עדיין רואים באגודת הסופרים את ביתם. סופרים רבים אינם מוותרים על חברות באגודת הסופרים וגם מוצאים עצמם קשורים לאיגוד הסופרים בתואנה שהם מבקשים למצוא במה נוספת לקריאת שיריהם.
מאז הפרישה נוצר מצב של כפילות במשאבים שמעבירים ממשרד החינוך לטובת אגודות הסופרים, והאחת, לא צריך להתבייש לומר זאת מבקשת לבלוע את השנייה. משקה החיים של האגודה היא מס החבר של חברי האגודה, וככל שרבים החברים כך ניתן לומר שיש בה חיים ויש המשכיות. באותה מידה נוהג גם האיגוד, האיגוד אף מצרף חברים חדשים שפרסמו ספר אחד בלבד. האיגוד מקבל לשורותיו חברים רבים שאינם סופרים הכותבים בעברית , ויש בכך מעין רצון להוכיח בגרות וסובלנות כלפי האחר שבקרבנו.
נוצר מצב אבסורדי שחברים אשר נמצאים עדיין כחברים באגודת הסופרים וגם כחברים באיגוד הסופרים הם אלה שהופכים למצמצמי הכוח של אגודת הסופרים. הם מנשימים את האיגוד ומצמצמים את המשאבים שיש להפנות לאגודת הסופרים. יש גם משאבים שיש לאגודת הסופרים שאליהם לוטשים עיניים כולם: המבנה ומכון גנזים, וזה הופך לתיאטרון אבסורד. על פי השקפתי, חברים מכאן פוגעים בחיי האגודה בהשתייכותם לאיגוד. יש תחושה של "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו" ברוח דברי ישעיהו הנביא.
נוסף על כל אלה, נמצאות האגודות שעוסקות בתרבות עברית בארץ בפני שוקת שבורה.
קיצוץ התקציבים לאורך השנים הפך את העוסקים בתרבות למעוטי יכולת ולחסרי משאבים, כולנו הפכנו לחלכאים ולנדכאים של החברה הישראלית. כולם רוצים לקרוא ספר טוב, כולם רוצים ליהנות מהצגה טובה, אולם התקציב להפעלת כל אלה הולך ומצטמצם עם השנים. דווקא משום כך אין טעם ליצור כפילות ותחרות בין שני גופים שחולשים על תחומים זהים, במצב שנוצר מתרחשת התעלמות מכוונת מאגודת הסופרים, אף שלה יש יתרון היסטורי על פני האיגוד. התעלמות הממסד היא בשל ההקפדה של אגודת הסופרים לאכלס בשורותיה את הכותבים בשפה העברית, התרבות העברית לא זוכה לתמיכה והערכה של הממסד בשל התרכזותה בהחייאה. פרדוכס שנוצר רק במדינה העברית. דלדול המשאבים למען התרבות נגרם גם בשל העדפת השלטון את ההון, והעדפת נכסים מניבים לעומת נכסים שצריך לטפח ולהשקיע בהם. האיגוד אינו גוף שיש לו ייחוד בכך שהוא מאגד כותבי שפות שונות, עוד לפניו קם ועדיין פועל התאחדות הסופרים בשפות השונות ברשות אפריים ברוך, שלהם חדר בבית הסופר.
שר התרבות ראלב מג'דלה הינו השר הערבי הראשון לממשלות ישראל. באופן אירוני בשנת השישים למדינה נמצא על כסא התרבות איש שאין לו חזון ואין לו מבט המופנה למען התרבות העברית. יש לי תחושה שמכיוון שהאגודה אינה עוסקת בתרבות הערבית, אין בנמצא מיליון או שניים לממן את המשך תפקוד האגודה. היו ודאי מוצאים דרך כיצד להשביח את מי שמאדיר ומעצים את התרבות הערבית. אני אומרת זאת כתחושה אישית שלי. ואני יודעת שאני משמשת היום פה לרבים שחשים כך, ואינם מעזים לבטא דעה אפיקורסית זו. השר ראלב מג'דלה לא קיבל עד כה את חברי ההנהלה המצומצמת של אגודת הסופרים העבריים, ומעדיף להיפגש עם נציגי איגודים אחרים (איגוד הסופרים הכללי שכולל ערבים, איגוד האמנים, איגוד שחקני המסך וכו'.
זה מצטלם טוב כעת לתמוך במיעוט בחלש ובנפגע. השר שחרט על דגלו העדפה מתקנת לטובת ערביי ישראל מזרים מתחילת הקדנציה שלו משאבים לגופים התומכים בתרבות הערבית. כאמור, אחת הדוגמות האחרונות הגיעה מהאקדמיה ללשון העברית בראשות פרופ' משה בר אשר, שתקציבה צומצם ומעת שהוקמה האקדמיה למען הלשון הערבית התהפך עולמה של האקדמיה למען הלשון העברית. האקדמיה למען הלשון הערבית הוקמה בשל החזון של השר הערבי הראשון. השר הערבי הראשון לממשלות ישראל נבחר כמינוי פוליטי על ידי עמיר פרץ. לכולם היו כוונות טובות. כולם רצו ליצור אווירה שבה ירגישו המיעוטים כשייכים לחברה הישראלית. אך יש תחושה שהגישה שלו פועלת נגד המטרות שלשמן הוקמה המדינה בעיני הוגי הציונות. שוב , אני אומרת זאת על דעתי שלי, אך אני יודעת שאני משמשת לפה לרבים רבים שחושבים כמוני.
האם תוך כדי תיקון עוולות עבר מתעצב ומתעצם מצב שבו מתרחב קיפוח התרבות העברית? האם מתוך המצב שנוצר : קיפוח ארוך ומתמשך של חלק מן היוצרים בארץ.ייווצר מצב שבו יקופחו חלק מן היוצרים. האם אליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית היה נותן ידו לפתיחת מהלכים שבהם ייבשו את התרבות העברית?
ואולי כאשר הכתרנו עלינו שר ערבי ראשון כמנצח על התרבות הישראלית, כמנצח על התרבות שלב ליבה היא התרבות העברית החלטנו להמית את התרבות העברית. מעשיו של שר התרבות ראלב מג'דלה הם בעד התרבות הערבית והתעלמות מהתרבות העברית ביודעין או שלא ביודעין. ייתכן שהוא עושה זאת, כתגובת נגד לפגיעה בתרבותו על פי השקפתו בכל קיום שנות המדינה. אך האם המחיר צריך להיות פגיעה בתרבות העברית?
האם תיקון עוולות צריך לבוא תמיד על ידי יצירת עוולות לאחר? האם אין דרך ליצור איזון בין אגודות והאם אין דרך ליצור דברים באווירה של השלמה ושל קבלת האחר. בארץ ישראל קם העם היהודי לראשונה מקץ אלפי שנות גלות. לראשונה בתולדותיו כונן את בית הסופר העברי.
ועתה אנו נמצאים באחד המהלכים ההיסטוריים הבעייתיים ביותר. דווקא בארץ ישראל בעת שבה אנו נלחמים על מקומנו במזרח התיכון וגם .בשעה שאנו עומדים בפני מהלכים היסטוריים אנו נמצאים גם במצב של טשטוש זהותנו היהודית. השפה העברית והתרבות העברית מרכינות ראשן נוכח התעלמות מכוונת של אושיות השלטון.
בית הסופר ע"ש שאול טשרניחובסקי משמיע קולו, ואני אהיה כשופר לקולו של המשורר ושל הסופר המבקש חיים. הסופר העברי והסופר שרואה בעברית את ביתו. הסופר שרואה בבית הסופר ע"ש טשרניחובסקי את משכנה של התרבות העברית. מכאן אני קוראת לכותבי העברית ולחולמי העברית להרים קולם. קריאתי לעם היושב כאן, לשים ליבו לטובת אחד מנכסי התרבות היפים שקמו לנו כעם.
מכאן אני יוצאת בקריאה לאחד כוחות ולקבץ את הפזורות לבטל כפילויות כדי שנוכל לעמוד מול פקידים ומול מוסדות המבטלים את חשיבותנו, ואשר רואים במתחרים את העיקר. השפה העברית היא המיעוט במזרח התיכון. היא תופעה פלאית בעולמנו.
השפה הערבית לא הייתה זקוקה להחייאה היא לא הייתה רק שפת תפילה ושפת פולחן אלא גם שפה יומיומית, בה דיברו בארצות ערב ובמדינות בהן שלט האיסלאם. התחדשותה של השפה העברית צריכה להיות מקודשת גם כעבור מאה שנים. האם יש להתעלם מן העובדה שיש עשרים ושתיים מדינות ערביות , אך יש רק מדינה יהודית אחת, ששפתה הלאומית היא עברית ותרבותה הלאומית היא עברית. דלדול משאביה של אגודת הסופרים וביטול ערכיה הרוחניים בחיינו כעם, על סמך עידוד תרבות שאינה עברית ויהודית מעוררת שאלות ותהיות באשר להמשכיות קיומנו כממשיכי התרבות העברית, כאן במזרח התיכון.
ככותבת בשפה העברית, כבת לאבי יצחק שעלה מפולין וכבת לאמי רבקה שעלתה מטוניס אני רואה חשיבות רבה להמשך קיומה של אגודת הסופרים בצביונה הנוכחי. הורי ראו כאן את ביתם ואני חוגגת כאן את ניצחונם בכתיבתי בשפה העברית. איני רוצה לגלות יום אחד ששפת הגלות מנצחת את שפת הארץ. השפה הרשמית היא השפה העברית. התרבות המרכזית היא התרבות העברית. והשר ראלב מג'דעלה הוא השר הערבי הראשון שצריך לתמוך בתרבות העברית. וזו צריכה להיות גדולתו. אין לנו מי שיתמוך בנו אלא אנו עצמנו. ושר התרבות הוא שר התרבות שלנו, גם של העברית.
הַמִּטְבָּח
שָׁנִים אָבִי מִתְגַּעְגֵּעַ לְמַאֲכָלֶיהָ שֶׁל אִמִּי.
הִיא הָיְתָה עוֹרֶכֶת אֶת שֻׁלְחָן הַשַּׁבָּת
מְנִיחָה עַל הַמַּפָּה הַלְבָנָה אֶת שִׁפְעַת יֶרֶק הָאָרֶץ
מְנִיחָה אֶת הַסֹּלֶת, מְנִיחָה אֶת הַבָּשָׂר
מְנִיחָה אֶת הָעַגְבָנִיּוֹת וְהַשּׁוּם
הִיא יָדְעָה לְבַשֵּׁל.
כָּךְ הָיָה טַעַם הָאֹכֶל בָּא מִמֶּנָּה אֵלֵינוּ
וְכָךְ הָיְתָה קוֹשֶׁרֶת אוֹתָנוּ כְּמוֹ עוּגִיּוֹת יוֹ יוֹ טוּנִיסָאִיּוֹת
עוּגִיּוֹת מְתוּקוֹת טְבוּלוֹת בְּסֻכָּר נוֹזְלִי
מֵי שׁוֹשַׁנִּים הָיְתָה מוֹסִיפָה סָבָתִי אִם הָיוּ מַרְשִׁים לָהּ
אֲבָל כָּאן בָּאָרֶץ הָיְתָה אִמִּי מְכִינָה אֶת הַסָּלָטִים דַּק דַּק
כְּדֵי לִלְכֹּד אוֹתָנוּ לְיַד שֻׁלְחָן הַשַּׁבָּת.
לֹא לָמַדְתִּי מֵהוֹרַי שָׂפָה זָרָה
הוֹרַי דִּבְּרוּ בֵּינֵיהֶם בְּשָׂפָה מְשֻׁנָּה
אֲבִי בִּקֵּשׁ מְתוּקִים בְּפּוֹלָנִית
אִמִּי בִּשְּׁלָה בְּתוּנִיסָאִית
וַאֲנִי לֹא לָמַדְתִּי מֵהֶם שָׂפָה זָרָה
רַק עִבְרִית יָנַקְתִּי מֵאֵם שֶׁלֹּא הָיְתָה זוֹ שְׂפַת אִמָּהּ
הִיא דִּבְּרָה עִם אַחֲיוֹתֶיהָ בְּצָרְפָתִית
בְּעַרְבִית
וּבֶעָגָה הַהִיא הַיְּהוּדִית הָרְחוֹקָה.
בַּמִּטְבָּח אֲנִי לֹא לָמַדְתִּי שָׂפָה זָרָה
רַק עִבְרִית.
אילו ביאליק היה קם עכשיו הוא היה כותב גרסה חדשה לשירו על השחיטה ופותח במילים "שמים, בקשו רחמים על התרבות העברית".
שושנה ויג
sifreset.com
|
|
|
אייל ( 2007-11-10 00:31:16 ) בתגובה לemago |
|
|
אינו זקוק לחינוך ותרבות,
אלא שנולד עם כל הספרים בראשו, עם לידתו,
"עם הספר", או שלא "עם הספר"?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: הרהורים על קריסת התרבות העברית מאת: שושנה ויג
|
2 |
|
חנה כהן ( 2007-11-10 08:18:52 ) בתגובה לemago |
|
|
אני מסכימה עם כל מילה מהמאמר, צריך שמישהו יקום ויזעק ויאמר את דברו. אולי זה תפקידה של אגודת
הסופרים או מי מנציגה, מאידך אינני חושבת שהתרבות העברית קורסת, אולי היא הולכת לכוונים אחרים
שהדור שלנו לא כל כך שלם איתם, אולי זו ירידה לצורך עליה, אך אין חשש שהתרבות תקרוס.
מה שנותר הוא להילחם...
חנה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אורנה ( 2007-11-10 10:41:02 ) בתגובה לחנה כהן, ( 2 ) |
|
|
נאמר לא פעם, כי כאשר התותחים רועמים המוזות שותקות. החברה הישראלית
נתונה במצבי מצוקה קשים הן מבית והן מבחוץ. הקיום הכלכלי של אנשים
רבים, אינו ברור מאליו, וכך גם הקיום הפיזי. חדשות לבקרים אנו שומעים
על איומים נוספים על קיומינו לבטח בארצינו. משאבים ענקיים מופנים
לתחומי הביטחון, וסדרי העדיפויות אינן כשל מדינה מתוקנת היושבת בביטחה.
ראו את המאבק הנשמך של המורים ושל סקטורים אחרים! כל עוד החברה
הישראלית לא תשב בביטחון ושלווה, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, לא תתפתח
כאן תרבות ראויה לשמה. ישנם יוצרים מן השורה הראשונה, שקולם נבלע בקולם
של מחרחרי ריב ומדון. הקשב הציבורי אינו נתון לעוד יצירה ספרותית-
אומנותית, אלא לידיעות הכלכליות בנושא עליית מחירים, נפילת בורסה,
וכמובן החדשות הביטחוניות העגומות. בזמן שישובי הדרום נתונים תחת מטר
של הפגזות וקסאמים, שבויינו לא נפדו, ואויבינו עומדים בשער, אין תנאים
מתאימים להתפתחות תרבותית. קל להאשים אחרים- אך בואו ונסתכל על עצמינו
פנימה. רק שקט ושלווה וביטחון, מעין אחרית הימים, יסיטו את המבטים אל
התאטרון, הספרות, המוזיאונים והגלריות.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2007-11-10 12:16:34 ) בתגובה לאורנה, ( 3 ) |
|
|
אני מאשים את הסופרים שלנו. את אנשי הרוח.
החברה הישראלית בשנים האחרונות לא מצליחה להעמיד לה אנשי רוח ומחשבה. הסופרים והמשוררים
שלנו מפגינים רמה של בנוניות .
היום כל אחד נהיה משורר, כל אלמוני כותב ספר וכל פלוני נהיה סמכות פואטית.
כל עוד העם הישראלי לא יצמיח ענקי רוח כמו טשרניחובסקי או מרטין בובר, אנחנו נפסיד במלחמה
לתרבות הגלובאלית כי את המלחמה הזאת אי אפשר לנצח עם אנשי בוהמה מציר הרחובות שינקיין -
פלורנטין.
מגניביות וקוליות וישיבה בבתי קפה פלצנים, או לחילופין תערוכות של גלובוסים זוהרים ברחוב רוטשילד
לא יכולים בשום אופן להיות חומר הבנייה של תרבות בר קיימא.
כל עוד לא נשכיל לפתח לנו את אותם ענקי הרוח, נאלץ להתענג על שפינוזות מהעבר.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
הדברים הנכונים בזמן הנכון
|
5 |
|
גלעד ארנון ( 2007-11-10 13:13:19 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 4 ) |
|
|
המשוררת שושנה ויג שמה את האצבע על הבעיה הכואבת. הפכנו לחברה חומרנית
שנתונה רק לשאלות של חומר וכסף. שכחנו את התרבות העברית הנוצרת כאן.
טועה מר נגהי. יש הרבה יוצרים חשובים. התקשורת שמה את הזרקור על
דוגמניות , על דוגמגישות, על שחקנים ועל בדרנים. על יוצר יכתבו רק עם
הוא מספר על גילוי עריות במשפחתו או על מעורבות בסקנדל או בעצרת
פוליטית. מה עם היצירה העברית. מה עם חזרתנו להיות עם יוצר בעברית.
כבוד השר החדש צריך לתת דעתו לפיתוח התרבות העברית.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2007-11-12 02:00:55 ) בתגובה לגלעד ארנון, ( 5 ) |
|
|
>>>"טועה מר נגהי. יש הרבה יוצרים חשובים. "<<<
אם היו באמת יוצרים ראויים, אזי הם היו מצליחים להתגבר על כל
>>>"התקשורת שמה את הזרקור על
דוגמניות , על דוגמגישות, על שחקנים ועל בדרנים. על יוצר יכתבו רק עם
הוא מספר על גילוי עריות במשפחתו או על מעורבות בסקנדל או בעצרת
פוליטית. מה עם היצירה העברית. מה עם חזרתנו להיות עם יוצר בעברית.
כבוד השר החדש צריך לתת דעתו לפיתוח התרבות העברית."<<<
פשוט כשיש וואקום תרבותי, נכנסים אליו כל אותן הדוגמניות והבדרנים והשחקנים. והוואקום הזה קיים.
נכון, יש הרבה יוצרים, או יותר נכון, פסדו-יוצרים.
אולם, אין איש משכמו ומעלה שיהיה מסוגל לעמוד בפרץ. אין לתרבות העברית בארץ טשרניחובסקי חדש.
לעומת זאת יש המון יוצרים שנותנים כמות ולא איכות כי לא כל מי שמחזיק בעיפרון ומכיר את כללי הניקוד
בעברית הוא איש רוח ויוצר.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-11-10 16:28:11 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 4 ) |
|
|
"עם הספר" הפך ל "עם המספרות",
ו "העם הנבחר", הפך לעם ש"בוחר" כוכב נולד...
אולי, אם היית נותן קצת פחות מחמאות לעם ה"מופלא" שלך,
אז הוא היה מבין שמשהו אצלו לוקה בחסר.
אבל, הרי, כל היהודים, גם אתה, משבחים את עצמם ללא הרף,
על פרסי הנובל שזכו בהם, על ענקי הרוח של פעם,
ולכן, הם חשים הכי חכמים בעולם,
למפרע.
ספר לאוהדי בית"ר על מרטין בובר,
ותקבל "כאפות" ו "נוגרות"...
הפוליטיקלי קורקט, משרישה ומזינה את הבורות והבערות,
מהללת את אי הסקרנות האינטלקטואלית,
והפכה את הטיפשות לפולקלור...
"עם הספר" MY ASS.....
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2007-11-12 02:02:52 ) בתגובה לאייל, ( 7 ) |
|
|
מי שלומד את מכניקת הקוונטום מהסרט המפוקפק בליפ, אין לו שום זכות דיבור לבוא ולטעון כנגד עם
הספר שאינו קיים עוד כי הוא בעצמו חלק מהתופעה נגדה הוא יוצא
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-11-12 02:10:09 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 30 ) |
|
|
וסקרן,
שרוצה לדעת,
ושואל.
נכון, אין לי את האפשרות, או, את הרצון,להתמחות במשהו ספציפי,
שיקח את כל זמני, ושיגרום לי להזניח נושאים אחרים.
אז אני מנסה למצוא את שביל הזהב, שהוא, לדעת כמה שיותר, על כמה שיותר,
גם אם לא לעומק.
להבדיל משני נושאים, שאני אכן מצוי בעומקם, מאוד מאוד...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-11-12 02:14:51 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 30 ) |
|
|
מה הקטע עם ההודעה שלך, בפתיל בעניין העישון,
שכתבת שם בלשון נקבה?
אולי נועדנו זה לזו???
אולי את הנשמה התאומה שלי, כפרה??? :-)))
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
יש גדולי רוח (אולי לא ענקים) אולם הם אי
|
24 |
|
ברכה רוזנפלד ( 2007-11-11 22:25:11 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 4 ) |
|
|
אני מסכימה עם כל מילה שלך. יש גדולי רוח (אולי לא ענקים) אולם הם אינם
חברים באגודת הסופרים, שקבלה אל שורותיה, מטעמים פוליטים אלקטורליים
צרים ופרובינציאליים, אנשים שאינם ראויים להיקרא לא סופרים ולא משוררים
ולא אנשי רוח. משרבו כאלה באגודה - הטובים והמוכשרים הדירו רגליהם
ממנה, הם אינם רוצים להשתייך ל"חבורה שכזאת".
אשר לתרבות העברית - היא חיה ובועטת ומשגשגת. ראו כמה כותרים חדשים
יוצאים לאור מדי שבוע. כמה סופרים חדשים מתגלים. ומי שמצליח בשוק
החופשי, הרי אינו נזקק לאגודת הסופרים, שאינה יותר מאשר מועדון חברים
לא מכובד ביותר ואינה תורמת מאומה לסופר עצמו. אף את שכר הסופרים
לכותבי מאזניים אינה משלמת. עשו סדר באגודה. שלחו הביתה את כל האנשים
שהם אולי חברים נחמדים, אבל כשרון ספרותי אין בהם. רק רמה ספרותית
גבוהה יותר תציל את האגודה מקריסתה ותזרים אליה לא רק תקציבים
ממשלתיים, אלא גם תרומות מגופים מסחריים שיתגאו בתרומותיהם לגוף המציע
כבוד ויקר. דוגמאות בעולם אינן חסרות.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
סופרת באגודה ( 2007-11-11 23:05:02 ) בתגובה לברכה רוזנפלד, ( 24 ) |
|
|
אני מכירה את ברכה רוזנפלד ואני תמהה. הרי עד לפני זמן לא רב היא היתה
יושבת ראש ועדת קבלה באגודה. באיגוד הרי אין ועדת קבלה כלל. עכשיו
כשאינה חברה בוועדה/ פתאום כל מי שמתקבל הוא מתקבל בצורה לא ראויה.
והיא עצמה היתה חברה באיגוד המתחרה כשהיתה יור אגודת הסופרים, מעשה ממש
לא אתי. הרי היום אינה בוועדה ואינה יודעת על דיוניה, ואז פתאום היא
זורקת רפש על חבריה מאתמול,לאחר שאינה יור אגודת הסופרים. זה מעשה
פסול.היא מאשימה את האגודה שאינה משלמת שכר סופרים. האם בהיותה יור
האגודה היא כן שילמה שכר סופרים במאזניים? יש אנשים שכאשר המשפחה שלהם
בצרות, הם זורקים אבנים. זה לא אתי , וזה גם מכוער.פתאום כשהיא מחוץ
לכל תפקיד היא בועטת בכל מי שנמצא בפנים. בעיני זה מכוער מאד.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
להעמיד את הדברים על דיוקם
|
37 |
|
ברכה רוזנפלד ( 2007-11-13 10:47:14 ) בתגובה לסופרת באגודה, ( 25 ) |
|
|
לכל החברים היקרים והמלעיזים – אני מבקשת להעמיד את הדברים על דיוקם,
לפני שאתם זורקים עלי רפש. גם כאשר הייתי יושבת ראש האגודה וגם כאשר
הייתי יושבת ראש הועדה לקבלת חברים חדשים נאבקתי למען אותם העקרונות.
א. דרשתי יותר תקציבים לאגודה על מנת לשלם שכר סופרים ו/ או לוותר על
משרת המנכ"ל שלמעשה אין בה צורך ועלותה גבוהה ביותר (זה לא איזה מפעל
או מוסד גדול שיש בו מי או מה לנהל), להסתפק בעבודתה של המזכירה,
ולהפנות את הכספים הנחסכים למען הסופרים עצמם.
ב. בקשתי לנסח עקרונות מנחים לועדת הקבלה על מנת לקבוע קריטריונים
ברורים למי אפשר להעניק את החברות באגודה ולמי לאו. אולם לצערי הייתי
בדעת מיעוט ופרשתי.
ג. לא הייתי חברה באיגוד בתקופה שהייתי יו"ר האגודה
ד. אין שום סתירה בין פעילותה של אגודת הסופרים העברים לבין פעילותו של
איגוד סופרים כללי. שניהם פועלים למען התרבות בארץ. הראשונה מוציאה
לאור את כתב העת "מאזניים" והשני מוציא לאור את כתב העת "גג". לטעמי
אפשר היה לאחד את שני הארגונים. זאת הסיבה שרבים מן החברים הכותבים
משתייכים לשניהם.
ה. אשר לקריטריונים מיהו משורר. (רוב חברי שני הארגונים הם משוררים,
לכן אתרכז בהם. את הקריטריונים מיהו סופר שייקבעו הסופרים. בקווים
כלליים ההבדל אינו כה גדול). משורר הוא קודם כל מי שניחן בראייה
מיוחדת . הוא רואה את מה שאחרים לא שמים לב אליו, למרות שנמצא מול
עיניהם. הוא רואה בהקשרים חדשים ובלתי צפויים. בניסוחיו הייחודיים הוא
מאיר פינות נסתרות של המציאות. בקיצור, עליו לחדש בניסוח רעיונות, עליו
לדייק בניסוח רגשות, עליו לברוא עולמות חדשים – כל זאת מתוך ראייה
תרבותית רחבה של אדם משכיל בן הזמן. אולי זאת תביעה מופרזת, לפיה
נקבעים גדולי הדור. אולם, על כל מי שרוצה להיקרא משורר לדעת כי שירה
היא קודם כל יצירה. יצירת יש מאין. ולו בקטן: מטפורה מעניינת, תמונת
שיר מפתיעה, נושא שלא דובר בו קודם, סיטואציה אנושית שלא תוארה עדיין,
הקשר תרבותי חדש. וזה בקיצור נמרץ ועדיין לא הכל. אפשר לדבר על עצמת
המסרים, על כוח סוגסטיבי, על אמצעים אמנותיים ועוד. כל אלה הם רק סעיפי
המשנה שבקריטריון שהצעתי לעיל.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
חברה גאה באגודת הגרפומנים ( 2007-11-11 23:06:00 ) בתגובה לברכה רוזנפלד, ( 24 ) |
|
|
ברכה, כשאת מוציאה את דיבת חברי האגודה את בוודאי מתכוונת גם לעצמך.
אם חברי האגודה מוצאים לנכון להכפיש חברים אחרים ולקרוא לחלק מן החברים
גרפומנים מדוע הם בעצמם נמצאים עמם בכפיפה אחת? מדוע את עדיין חברת
אגודה ובאה לכנסים ולבחירות באדיקות רבה.לי זה נראה כמו חוסר יכולת של
חלק מן האנשים לצאת מדלת אמותיהם. צרות עין ואי יכולת להכיל את האחר.
ואיכות הכתיבה נמדדת לא על ידי הקולגות בלבד מזל שכך. מחברותי הקצרה
גיליתי שאני צריכה את המקום הרבה בזכות הגרפמונים שעושים הכל כדי להציל
אותה, ומה את עושה, ברכה?!...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2007-11-11 23:15:55 ) בתגובה לברכה רוזנפלד, ( 24 ) |
|
|
לצערי יש משוררים/משוררות שכדי להגביה את שירתם הם מכפישים את חברים,
בהנחה שזה מעניק להם תואר של משורר טוב. אינני בטוחה שהצלחת לשכנע
מישהו באיכות שירתך, ברפש שהטלת בשירתם וביושרם של אחרים.
צר לי על דברייך ,ברכה
שושנה ויג
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ברכה רוזנפלד ( 2007-11-13 10:50:08 ) בתגובה לשושנה ויג, ( 27 ) |
|
|
לכל החברים היקרים והמלעיזים – אני מבקשת להעמיד את הדברים על דיוקם,
לפני שאתם זורקים עלי רפש. גם כאשר הייתי יושבת ראש האגודה וגם כאשר
הייתי יושבת ראש הועדה לקבלת חברים חדשים נאבקתי למען אותם העקרונות.
א. דרשתי יותר תקציבים לאגודה על מנת לשלם שכר סופרים ו/ או לוותר על
משרת המנכ"ל שלמעשה אין בה צורך ועלותה גבוהה ביותר (זה לא איזה מפעל
או מוסד גדול שיש בו מי או מה לנהל), להסתפק בעבודתה של המזכירה,
ולהפנות את הכספים הנחסכים למען הסופרים עצמם.
ב. בקשתי לנסח עקרונות מנחים לועדת הקבלה על מנת לקבוע קריטריונים
ברורים למי אפשר להעניק את החברות באגודה ולמי לאו. אולם לצערי הייתי
בדעת מיעוט ופרשתי.
ג. לא הייתי חברה באיגוד בתקופה שהייתי יו"ר האגודה
ד. אין שום סתירה בין פעילותה של אגודת הסופרים העברים לבין פעילותו של
איגוד סופרים כללי. שניהם פועלים למען התרבות בארץ. הראשונה מוציאה
לאור את כתב העת "מאזניים" והשני מוציא לאור את כתב העת "גג". לטעמי
אפשר היה לאחד את שני הארגונים. זאת הסיבה שרבים מן החברים הכותבים
משתייכים לשניהם.
ה. אשר לקריטריונים מיהו משורר. (רוב חברי שני הארגונים הם משוררים,
לכן אתרכז בהם. את הקריטריונים מיהו סופר שייקבעו הסופרים. בקווים
כלליים ההבדל אינו כה גדול). משורר הוא קודם כל מי שניחן בראייה
מיוחדת . הוא רואה את מה שאחרים לא שמים לב אליו, למרות שנמצא מול
עיניהם. הוא רואה בהקשרים חדשים ובלתי צפויים. בניסוחיו הייחודיים הוא
מאיר פינות נסתרות של המציאות. בקיצור, עליו לחדש בניסוח רעיונות, עליו
לדייק בניסוח רגשות, עליו לברוא עולמות חדשים – כל זאת מתוך ראייה
תרבותית רחבה של אדם משכיל בן הזמן. אולי זאת תביעה מופרזת, לפיה
נקבעים גדולי הדור. אולם, על כל מי שרוצה להיקרא משורר לדעת כי שירה
היא קודם כל יצירה. יצירת יש מאין. ולו בקטן: מטפורה מעניינת, תמונת
שיר מפתיעה, נושא שלא דובר בו קודם, סיטואציה אנושית שלא תוארה עדיין,
הקשר תרבותי חדש. וזה בקיצור נמרץ ועדיין לא הכל. אפשר לדבר על עצמת
המסרים, על כוח סוגסטיבי, על אמצעים אמנותיים ועוד. כל אלה הם רק סעיפי
המשנה שבקריטריון שהצעתי לעיל.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מנחם פאלק ( 2007-11-13 23:18:20 ) בתגובה לברכה רוזנפלד, ( 38 ) |
|
|
גם אני מבקש בזאת להתייחס לחלק מדבריה של ברכה רוזנפלד, ולהעמיד דברים
על דיוקם. ברכה הייתה יו"ר ועדת הקבלה, ומאוחר יותר חברה בועדת הקבלה,
ובתקופתה התקבלו אותם היוצרים שעליהם היא מדברת היום בלשון "גרפומנים".
מאז הבחירות האחרונות (מאי 2007) היא אינה חברה בוועדה, ומאז גם לא
התקיימו דיונים לקבלת חברים. הדיון הראשון יהיה בזמן הקרוב, כך שהיא
אינה יכולה לטעון על "קליקות", "פוליטיזציה", "גרפומנים" ועוד.
עוד היא כותבת ש"הטובים והמוכשרים הדירו רגליהם מהאגודה." ראשית זה
אינו נכון ושנית, אם כך למה היא ממשיכה לבוא לאירועים באגודה,למה רצתה
וכיהנה כיו"ר האגודה ויו"ר ועדת קבלה ועוד תפקידים? מה זה אומר לגביה
ולגבי כישרונותיה?
לא ברור לי מה מניע את ברכה רוזנפלד. מאז שאינה בוועדה, כולם
גראפומנים? ומי הפוסק בנושא גרפומניה, היא בלבד? האם מי ששופט אחרים
ופוסל אותם, באופן מיידי הוא הטוב והאיכותי? עצוב לראות שיש מי שמונע
על ידי רצון לפגוע באגודת הסופרים, להכפיש חברים רבים. כמה זה קל, וכמה
זה קשה יותר לשמור על כבודם של היוצרים, ולדעת שבכל תזמורת יש צ´לו, יש
סקסופון ויש גם חליל צד, וכולם יחד הם התזמורת. ועדת קבלה צריכה לגלות
רגישות לכשרונות ולפעמים לטפח אותם. זה בעיניי הרבה יותר קשה, אך כך
מתפתחת ספרות של אמת.
מנחם פאלק, יו"ר ועדת קבלה וסגן יו"ר אגודת הסופרים
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
לא אני השתמשתי בביטוי גרפומנים
|
46 |
|
ברכה רוזנפלד ( 2007-11-14 13:53:35 ) בתגובה למנחם פאלק, ( 44 ) |
|
|
שלום לך מנחם.
אנא קרא את דבריי. לא אני השתמשתי בביטוי "גרפומנים", זה לא הסגנון
שלי. (אגב, גרפומניה היא מחלת נפש) ואתה וודאי זוכר שבתקופה שהשתתפתי
באותה הועדה היו כמב וכמה אנשים שהתנגדתי לקבלתם והייתי בדעת מיעוט.
ואתה גם מודע לכך שהמוכשרים ביותר מבין סופרינו ומשוררינו אינם חברים
באגודה. אז נא לא להתקיף אותי אישית, כי לא אני גרמתי למצב העגום הזה.
אני ניסיתי לתקן את הקילקולים הוותיקים באגודה - אולם לא עלה בידי. אז
אנא תאשימו רק את עצמכם. חשבו על העתיד ונסו לתקן. אני מאמינה שעדיין
אפשר. אני מציעה לכם שתקימו ועדה מקצועית,אובייקטיבית, שאינה קשורה
לועד האגודה, שישתתפו בה סופרים בעלי שם ומוניטין, והיא תהייה זאת
שתמליץ על אנשים שראויים להשתייך לאגודת הסופרים. שלמו להם שכר הוגן,
כיאה ללקטורים - במקום לשלם משכורת עתק למנכ"ל (אפשר להעסיקו במשרה
חלקית בלבד, ממילא אין יותר מדי פעילות באגודה) - והועדה הזאת תביא
לכם כבוד ויקר. ואיני , כמובן, מכלילה את עצמי בועדה הזאת.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מי ראוי להיקרא משורר ומי לא?
|
28 |
|
חנה כהן ( 2007-11-11 23:19:41 ) בתגובה לברכה רוזנפלד, ( 24 ) |
|
|
ברכה יקרה, אינני מכירה אותך ועימך הסליחה. אולי את משוררת ידועה ואם
כך סליחה שלא שמעתי עלייך.
אני רואה עצמי משוררת- יוצרת- כותבת וגם אחרים רואים אותי כך, אך אגודת
הסופרים החליטה שאינני מספיק טובה כדי להיות חברה באגודת הסופרים, כך
שקביעתך איננה מוצדקת, ובגלל המיון המדוקדק שהאגודה עושה מצבה היום כפי
שהוא. לא כולם חייבים להיות גדולי רוח, יכולים להיות גם בינוניים,
ויכולים להיות פחות מכך.
והרשי לי לשאול - מהם הקריטריונים למשורר גדול? ומי קובע אותם? ישנם
אנשים שלא מבינים את שירתם של ביאליק וטשרניחובסקי ודוקא אוהבים יותר
שירה פחות מסורבלת או מתוחכמת, אז לכן היא שירה רדודה?
החברה שלנו בנויה מסוגים שונים של אוכלוסייה ומרבדים שונים אי לכך יש
סגנונות שונים של כתיבה ורמות שונות. החברה שאני חיה בה אוהבת את שירתי
כי שירתי מדברת אליה...
לגבי אגודת הסופרים לא נכנסתי לפרטים ולא בדקתי בציציות כך שאינני
שופטת אף אחד. וסליחה אם פגעתי בכבודך...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
רבותי וגבירותי הסופרים, המשוררות והיוצרים
|
32 |
|
מר קג´טי נגהי ( 2007-11-12 02:14:41 ) בתגובה לחנה כהן, ( 28 ) |
|
|
לבוא ולטעון כי אי אפשר לדעת או לקבוע מיהו סופר טוב או רע ומהי יצירה ספרותית איכותית משמעותו
ניהליזם !!!
כל אחד ואחד יכול לראות (ואפילו אלו הסובלים ממיופה) מהי יצירה ספרותית טובה. אינני מומחה
בספרות עברית אבל קראתי קצת על טשרניחובסקי. מי שתרגם את יצירות הומרוס הוא איש רוח ולא
איזה אחד או אחת שאחזו בידם עיפרון ושירבטו כמה שורות שהם לא יותר איכותיות משורות של שיר
מזרחי של זמר קסטות בתחנה המרכזית הישנה (אולי ב diction טיפה יותר גבוה). מספיק לי לקרוא
סטנזה אחת משיר של וורדסוורד או טניסון ולהבין יצירה ספרותית מהי.
אין בליבי על אגודת הסופרים הישראלית היות שאינני מכיר אותה ולא את חבריה ואינני קורא כתבים של
אלו הנימנים איתה. יכול להיות באמת שיש שם כשרונות ויכול להיות שלא. זה לא רלוונטי.
אני מדבר על היצירה העברית בשנים האחרונות שהיא ביננוית במקרה הטוב ואם אגודת הסופרים לא
מספקת את הסחורה אז אולי הבעייה בה או אולי לא. זה לא משנה את העובדה שאין לתרבות הישראלית
היום איש רוח דוגמת עגנון. פשוט אין. ואם המדד הוא
>>>"החברה שלנו בנויה מסוגים שונים של אוכלוסייה ומרבדים שונים אי לכך יש
סגנונות שונים של כתיבה ורמות שונות. החברה שאני חיה בה אוהבת את שירתי
כי שירתי מדברת אליה..."<<<
אז בואו ונעביר את היצירה העברית לתחנה המרכזית ונפנה למחנה המשותף הנמוך ביותר.
זאת לא יצירה.
יש לציין שאינני מתכוון ומכוון לגברת חנה כהן אישית. יתכן מאד שהיא מייצרת ספרות ראויה ויתכן שלא.
זה שוב לא רלוונטי
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ברכה רוזנפלד ( 2007-11-13 10:57:47 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 32 ) |
|
|
אין לי אלא להסכים איתך. אין היום יצירה עברית ענקית כמו של עגנון.
ואין לנו איש רוח כדוגמת מרטין בובר, למשל. גאונים כאלה נולדים פעם
בדורותיים במקרה הטוב. אולם יש לנו יצירה איכותית וחשובה. לצערי כל
אותם היוצרים החשובים אינם נמנים על חברי האגודה וזה באמת לא רלבנטי.
אולם על כל היוצרים לדעת - בספרות ובאמנות שורדים רק הענקים. כל היתר
נזרקים אל עבר פחי האשפה של ההיסטוריה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2007-11-13 16:33:34 ) בתגובה לברכה רוזנפלד, ( 40 ) |
|
|
ברכה היקרה,
כדרך הכפילות את כנראה נוהגת גם לשכפל את תגובותייך כאן?? סתם כנראה
טעות או אולי אני התמימה ואת מחדדת רעיונות באמצעות שכפול רעיונותיך.
ונחזור לכפילות של האגודה ושל האיגוד. תמוה בעיניי כיצד את אומרת
שאנשים באגודה חסרי כישרון לעומת חברי האיגוד שהם בעלי איכות מרשימה
מאין כמוה בכתיבתם וביצירתם. האין אלה אותם יוצרים החברים מכאן וכאן?
רובם של הכותבים מתקבלים גם כאן וגם כאן ואני מצטערת ההבחנות שלך אינן
מדוייקות. גם היו"ר הנוכחי לו רצה יכול היה להתקבל לאיגוד ולא היו
טוענים עליו אי אז שהוא גרפומן. יש איזה קסם מיוחד בהתקבלות לאיגוד? לי
נדמה שאין באמתהבדל. השתייכות לאגודה או לאיגוד לא קובעת את טיב
הכתיבה. אני גם לא מסכימה שיש כללים קבועים לקביעת מידת "גאוניותה" של
יצירה. יש יצירה שתהא יםה בעיניי אחד ובעיניי שני תחשב לבזויה. יש
שאוהבים וצירה מסויימת ויש שלא יכולים להעריך אותה יצירה. הרבה פעמים
פרסים ניתנים בשל קשרים ולא בשל איכותיצירה.השופטים האמיתיים של היצירה
הם הזמן והמקום.הרבה פעמים התקבלות של יצירה היא עניין של מסע פרסום של
שיווק של יחסי ציבור. מה שקורה היום לרבים מן היוצרים. למשוררים אין
יחסי ציבור ומעטים זוכים לתהילה היום.
ברכה ואת חושבת גם שכאשר את נמצאת באיגוד את משוררת או סופרת טובה יותר
וכאשר את באגודה את נמנית בין חבר הגרפומנים? לי לא מובן כיצד אנשים
שיורקים על האגודה ממשיכים לינוק ממנה. אולי תפסיקו עם המשחק הצבוע
הזה?
האמת היא אחת, אמנות לא זקוקה לאגודות...רק עסקנים וגם באיגוד יש
עסקנים רבים...
שושנה ויג, שכן, בהתנדבות משמשת כדוברת האגודה. מה עלי לענות על
הכפילות הזאת? התעזרי לי, יו"ר לשעבר?...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ברכה רוזנפלד ( 2007-11-14 14:09:36 ) בתגובה לשושנה ויג, ( 43 ) |
|
|
שלחתי את אותו המכתב פעמיים כדי שתקראו אותו. אבל אתם מתקשים בהבנת
הנקרא ומכניסים מילים לפי. גם את מייחסת לי את הביטוי גרפומנים שלא
השתמשתי בו. אנא בדקי. גם לא אמרתי שכל חברי האיגוד הם סופרים בעלי
איכות מרשימה. לצערי גם האיגוד מתחיל לקבל אל שורותיו אנשים בלתי
ראויים. ויש להתווכח גם על כך. אין שום קסם בלהתקבל לאיגוד.אם היית
קוראת את מה שכתבתי בעין היית רואה שאני גם אינני רואה סיבה שלא לאחד
את שני האירגונים ואני אוסיף שבאותה ההזדמנות כדאי גם לנקות את השורות.
ומה פתאום את אומרת שאני ממשיכה לינוק מאגודה? יש שם בכלל מה לינוק?
חבל שאני מנסה להתווכח על עקרונות ואתם רבים ריב אישי ולא רלבנטי. אני
עדיין חושבת שאתם יכולים לתקן את השורה ולהציל את האגודה, אבל אתם
מתעקשים לחזור על שגיאות העבר.
ועוד עניין - אנא קראי על הקריטריונים אותם, את מקצתם, הזכרתי ברשימתי
המוכפלת. זה יוסיף לך ויוסיף לאחרים.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2007-11-14 23:05:14 ) בתגובה לברכה רוזנפלד, ( 47 ) |
|
|
ברכה, אני ואת, כנראה, מחזיקות בגישות שונות לחלוטין באשר למהות החברות
באגודות. אני לא מחזיקה בתפיסה שלך שיש לנקות את האגודות!!!
לנקות ממה? !
לא ברור לי: למי יש מטאטא? ולא ברור לי מי יטאטא? לא ברור לי יכריז
שהכתיבה של פלוני היא מתאימה לקריטריונים המחכימים שלך, ומי אוי ואבוי
לו שכתיבתו אינה ראויה לאגודה מסויימת. כפי שיש ציירים בעלי סגנון
מסויים ויש ציירים בעלי משיחת מכחול שונה כך ניתן למצוא כותבים שלהם יש
נטייה לכתוב בסגנון מליצי וגם בשפה גבוהה, לשני יש נטייה לכתוב בשפת
רחוב. דן בן אמוץ בוודאי לא היה מתקבל לגישתך לאגודות. את יכולה להחליט
מי , באמת, יוצר ומי אינו יוצר?
האם לא די לו לאמן לכתוב ולהתייסר ואחר כך לעבור מדורי גיהנום עד
לפרסום יצירתו ואת לא מסתפקת בדרך החתחתים של האמן ? את רוצה גם
להעמידו במבחני כניסה לאגודה. האם את רוצה לערוך תחרות של משורר נולד?
קריטריונים לבחירת היצירה המוצלחת והנבחרת נשאיר זאת לאנשי האקדמיה,
הבעייה שגם שם הספרות העברית גוועת ואין כמעט סטודנטים. צריך להרחיב את
השורות ולהקהיל עוד ועוד יוצרים ולא לצמצם ולהחניק. עד כמה שידוע לי
רוב הקהל של המשוררים הם המשוררים עצמם וכמעט רוב האנושות יש לה נטייה
לשירה רק צריך להכשיר לבבות. אל תקשי את ליבך. חבל!!
אני לא אטאטא אף משורר ואף סופר מן האגודה אין לי מה לנקות.
שושנה ויג
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מי שמחזיק מטאטא יש לו אבק
|
49 |
|
נוגה שחר ( 2007-11-14 23:12:29 ) בתגובה לשושנה ויג, ( 48 ) |
|
|
האובססיה של ברכה רוזנפלד לסלק אנשים בגלל טיב יצירתם, מעוררת תהיה. מה
בעצם מניע אותה.? הרי היא עצמה אינה יוצרת גדולה ושירתה אינה
גדולה .למה היא מתעקשת לאחר שנכנסה לאוטובוס, שהנהג יסגור את הדלת על
האצבעות של אלה שבחוץ? זה מעורר תהיות. בכל אגודה מקצועית לא כולם מספר
אחד. אי אפשר לקיים אגודה שכולם עמוס עוז ודליה רביקוביץ. זה הרי לא
הגיוני בכלל, וברכה היא בודאי לא רביקוביץ. אגודה מקצועית נועדה לתת
מסגרת לכל חבריה שעוסקים באותו תחום. זה הכול. ממתי צריך משטרת הספרות?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ברכה את צודקת בעניין הפח
|
45 |
|
נוגה שחר ( 2007-11-13 23:41:16 ) בתגובה לברכה רוזנפלד, ( 40 ) |
|
|
ראיתי אותך ברכה בארוע בבית הסופר. למען האמת לא הבנתי למה מה שאת
כותבת זו שירה בכלל. נכון, זה היה מפוסק בשורות נפרדותת. נכון קראת את
הדברים כאלו זה שירים. אני לא השתכנעתי. ואת שופטת? את זורקת את כולם
לפח? את צודקת: מה שלא ראוי ילך לפח. בבקשה, תני דוגמה אישית.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מקריסת התרבות עברו לדיון בקבלת סופרים
|
50 |
|
א´ גולני ( 2007-11-15 10:53:23 ) בתגובה לנוגה שחר, ( 45 ) |
|
|
אני לא מבין את הדיון כאן. שושנה ויג העלתה על סדר היום שאלות חשובות
הנוגעות לקריסת התרבות, ויחס הממסד לתרבות. פתאום כל הדיון כאן שצריך
לסלק סופרים מאגודות סופרים כי הם לא מספיק טובים. על זה הדיון? אגודת
סופרים צריכה להכיל בתוכה את כל הסופרים, ואם מישהו ממש לא מוכשר אז לא.
אבל לבזבז כל כך הרבה מלים איך לזרוק אנשים החוצה...?
כרגע נושא המאמר הוא קריסת התרבות. אין תקציבים. העברית נחלשת. הממסד
חונק את התרבות , לשם מה הריב הפנימי הזה?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ברכה רוזנפלד ( 2007-11-13 10:51:21 ) בתגובה לחנה כהן, ( 28 ) |
|
|
לכל החברים היקרים והמלעיזים – אני מבקשת להעמיד את הדברים על דיוקם,
לפני שאתם זורקים עלי רפש. גם כאשר הייתי יושבת ראש האגודה וגם כאשר
הייתי יושבת ראש הועדה לקבלת חברים חדשים נאבקתי למען אותם העקרונות.
א. דרשתי יותר תקציבים לאגודה על מנת לשלם שכר סופרים ו/ או לוותר על
משרת המנכ"ל שלמעשה אין בה צורך ועלותה גבוהה ביותר (זה לא איזה מפעל
או מוסד גדול שיש בו מי או מה לנהל), להסתפק בעבודתה של המזכירה,
ולהפנות את הכספים הנחסכים למען הסופרים עצמם.
ב. בקשתי לנסח עקרונות מנחים לועדת הקבלה על מנת לקבוע קריטריונים
ברורים למי אפשר להעניק את החברות באגודה ולמי לאו. אולם לצערי הייתי
בדעת מיעוט ופרשתי.
ג. לא הייתי חברה באיגוד בתקופה שהייתי יו"ר האגודה
ד. אין שום סתירה בין פעילותה של אגודת הסופרים העברים לבין פעילותו של
איגוד סופרים כללי. שניהם פועלים למען התרבות בארץ. הראשונה מוציאה
לאור את כתב העת "מאזניים" והשני מוציא לאור את כתב העת "גג". לטעמי
אפשר היה לאחד את שני הארגונים. זאת הסיבה שרבים מן החברים הכותבים
משתייכים לשניהם.
ה. אשר לקריטריונים מיהו משורר. (רוב חברי שני הארגונים הם משוררים,
לכן אתרכז בהם. את הקריטריונים מיהו סופר שייקבעו הסופרים. בקווים
כלליים ההבדל אינו כה גדול). משורר הוא קודם כל מי שניחן בראייה
מיוחדת . הוא רואה את מה שאחרים לא שמים לב אליו, למרות שנמצא מול
עיניהם. הוא רואה בהקשרים חדשים ובלתי צפויים. בניסוחיו הייחודיים הוא
מאיר פינות נסתרות של המציאות. בקיצור, עליו לחדש בניסוח רעיונות, עליו
לדייק בניסוח רגשות, עליו לברוא עולמות חדשים – כל זאת מתוך ראייה
תרבותית רחבה של אדם משכיל בן הזמן. אולי זאת תביעה מופרזת, לפיה
נקבעים גדולי הדור. אולם, על כל מי שרוצה להיקרא משורר לדעת כי שירה
היא קודם כל יצירה. יצירת יש מאין. ולו בקטן: מטפורה מעניינת, תמונת
שיר מפתיעה, נושא שלא דובר בו קודם, סיטואציה אנושית שלא תוארה עדיין,
הקשר תרבותי חדש. וזה בקיצור נמרץ ועדיין לא הכל. אפשר לדבר על עצמת
המסרים, על כוח סוגסטיבי, על אמצעים אמנותיים ועוד. כל אלה הם רק סעיפי
המשנה שבקריטריון שהצעתי לעיל.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מוטי דיסקין ( 2007-11-16 19:54:56 ) בתגובה לברכה רוזנפלד, ( 39 ) |
|
|
איך התרבות הישראלית משתקפת מתוך הוויכוח ההתנפלות על התרנגולת הפצועה
הגלישה לאלימות המילולית בקלות אין קץ אכן תרבות עברית האחד עושה והשאר
מבקרים את האיכות מובן מאליו כול פוליטיקאי במדינה חוווה זאת בוא
ואראה לך איך עושים יותר טוב נשענים על קטעי רכילות כעל עובדה מוגמרת
וקדימה להתקפה
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: הרהורים על קריסת התרבות העברית מאת: שושנה ויג
|
6 |
|
כוהל את ( 2007-11-10 14:48:37 ) בתגובה לemago |
|
|
תרבות עברית - ממשלת ישראל - תרבות עברית
גב´ ויג. אני שם לב כי עניין התרבות העברית הינו נושא בעל חשיבות ראשונה עבורך. מעבר להיותך מורה
במערכת המכנה עצמה "משרד החינוך של ממשלת ישראל", את פועלת בתחומי הספרות וקידומה מתוך
רצון חופשי; התנהגות שראויה להערכה וכבוד.
אולם, אני מוצא עצמי חולק עלייך בכל הנוגע לגסיסתה של תרבות עברית - תרבות עברית לא גוססת ולא
תמות! ועניין זה צריך להיות קדש וראה של כל עברי. הסיבה הפשוטה שהתרבו העברית לא גוססת היא
שמעולם היא לא הייתה חיה, לפחות לא בצורה שאת מדברת עליה. על כן, אני מצטער להודיע לך על כך
שמאמצייך הינם מיותרים ומאמרייך הם בגדר בכיינות על כלום.
ראשית, מהי תרבות? והעם תיתכן תרבות עברית?
בלא להעמיק יתר על המידה(בכל זאת מדובר בפורום אינטרנט) ניתן לציין בשם תרבות את מכלול
הפעולות של האדם, תוצר התאגדות האדם בקבוצות.התרבות היא מונח מופשט שמאגד בתוכו צורות
פעילות שנות ומגוונות של האדם. במובן הזה ניתן לדבר על הדמוקרטיה כמאפיין את תרבות המערב
(מאפיין פוליטי) ואת הדת הנוצרית כמאפיין של תרבות אירופיה וכו´.
כעת - תרבות עברית? האם יש כזו מטוציה? כביכול את מציירת במאמרך תמ ונה בה הייתה איזה תרבות
עברית משגשגת, תרבות שפרחה עם מוחם הקודח של "הוגי" הציונות. שם המאמר שלך מצביעה על
קריסה - כלומר את מניחה שקיים כזה בניין בשם התרבות העברית, ניחא. עכשיו ניגש למציאות ונשאל
עצמנו מהי אתה תרבות עברית? מהם מאפייניה? נבקש להצביע על קיומה במדינת ישראל ועל הקשר
שלה למדינה...ומה נראה? כלום! כפתור ופרח!
המונח תרבות עברית הוא מונח זר לתרבות היהודית, שהיא ערש התרבות העברית, היא זו המעגנת את
היצירות העבריות, היא הקשר המאחד בין היצירות העבריות לאורך ההיסטוריה - הקאנון העברי(שאגב, די
משעמם, ובצדק, את החיה המבוייתת המודרנית) הוא בראש ובראשנה קאנון יהודי - מקרא - תלמוד -
קבלה - ספרות רבנית - שירת ימי הביניים ועוד ועוד ועוד..
מגוכח עד כמה שאפשר - המהלך הצינוי שביקש ליצור את השעטנז תרבות יהודית/עברית - הוא גורם
מספר אחד לקריסתו כביכול של מומנט זה בהיסטוריה היהודית. המהלך הציוני הוא שגרם להתנתקות
מכל עבר היצירה היהודית. מה פלא שאנו מוצאים את אנשי העט בוכים על העלמותה של התרבות? על
טמטום הדור הצעיר מול מסכי הטלוויזיה? הרי הם אלו ששאפו ליצור ניתוק בין האדם היהודי לבין מסורת
היהודית הרחבה - הם אלו שביקשו להעלים את העבר היהודי בשם היצור המודרני רב הפנים, הלאום. הם
אלו שהעלימו מגוון הופעות של התרבות היהודית(מזרחית, רוסית, עממית ועוד) על מנת ליצור כאן כור
היתוך של יסודות שלא מתרכבים. וכידוע - דור הולך ודור בא, בן גוריון והציונים, מתו, למזלנו. ועכשיו אנו
עומדים בפני כישלונות החינך וההנחות הציוניות.
הציונות הניחה שיש ביכולתה ליצור עם חדש - אדם חדש - ליצור יש מאין כמעט איזה ישראלי שכזה - אך
המציאות דפקה כאפה אחושרמוטה בפני אותם ציונים - האדם הישראלי/עברי התגלה כבטטת כורסא
משעממת שכל רצונה הוא לשבת על כורסא(ולא משנה איזה..באמת שלא..כיסא הכנסת..כיסא
הסלון..כיסא המספרה..)..ולא כמו שאת אומרת "כולם רוצים לקרוא ספר טוב". אין פלא שהאדם הישראלי
לא פונה אל הספר, שלא מבין את הספר העברי, - הוא מנותק מכל קשר לספר זה. לא שר התרבות אשם
במצב, גם לא ממשלת ישראל(שסביר להניח שלאף אחד מחולי הסרטן המשוגעים שם למעלה יש מושג
קלוש על ציונות) - האשם הוא על הניתוח הצינוי.
קצת פרספקטיבה - כבר אחד העם ידע את גורלה של הציונות המדינית והשלחותיה. בעוד שהוא ראה את
מטרות הציונות בחינוך בבניה תרבותית, הזדרזו עסקני הציונות(שהם מעין שילוב מוזר של לאומנים
מערביים, משכילים כביכול, יהודיים כביכול, ובקיצור העתק קלוש לאדם האירופאי, את דמותו הם נושאים
בלבם השביר) בהקמת הישות הפוליטית המכוערת "מדינת ישראל". בקיצור - גם בתוך הציונות היו
שהכירו בכישלון ההכרחי של הקמת מדינת ישראל, וצפו כי כינוס כזה מהיר של אנשים, וחינוך כושל, ייקח
את העם היושב בארץ לאן שהרוח תישא אותם...אוףףףף....
אגב - את משוררת גרועה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
האמנם אין בנמצא תרבות עברית?
|
8 |
|
א. ר. ( 2007-11-10 17:52:52 ) בתגובה לכוהל את, ( 6 ) |
|
|
תמהה אני תמיהה רבה וגדולה באשר להשגות שהועלו בתגובתו של מר כוהלאת
הנדונה למעלה, וכן באשר לאיכותם הירודה של מקורות המידע בהם הוא עשה
שימוש.
הטענה כי מעולם לא היתה בנמצא תרבות עברית, על אף העובדה שהיא סותרת על
מניה וביה חיוויים אחרים של אדון "כהל את" שהופיעו בחריצת הלשון הזו
היא גם שקרית; לא פחות ואולי אף יותר מן הצביעות הכרוחה בהצגת עמדה
שתשתיתה העובדתית לא קיימת, פרט לקומץ של סופרלטיבים ריקים
וסובייקטיבים של הכותב.
נחוץ אך מעט מזער של מאמץ והיכרות עם הספרות העברית החדשה למען ניתן
יהיה להיווכח עד-כמה מוטעה ומטעה היא העמדה המוצגת בזאת (מאמץ שכהלאת
הלז לא טרח לעשות). כמה מענקי הגניוס החשובים ביותר של היצירה בלשון
העברית חיו בדיוק באותם ימי מעבר מעם בגולה לידי עם במולדתו. יצירתם של
השמות המוכרים - ביאליק, טשרניחובסקי ועגנון רוויה ומטימעה בתוכה כחלק
אינטגרלי ומהותי את השפעת ההתעוררות הלאומית-ציונית של העם העברי,
ובזאת יש להזכיר רבים וטובים נוספים כמו ש. מלצר, י.ל. פרץ, אברהם מאפו
ודוד פרישמן, שתרמו בעקיפין ובמישרין לתחית היהודים כלאום עברי, על
לשונו ותרבותו המשותפת.
בני דור זה אמנם הטרימו את הציונות - אך כגורם סיבתי. יוצרים אלו שבו
וכתבו בלשון העברית יצירה מקורית ומתורגמת (התהליך החל עוד מימי ההשכלה
של יל"ג וחוגו) - יל"ג "מעתיק ללשון העברית" יצירות של ביירון ושילר
(לצד שירי נבואתו הידועים), פרישמן מתגם את זרתוסטרא של ניטשה (בו-בעת
עם עבודתו הפובליציסטית החשובה) ובדור הבא ביאליק מתרגם את שקספיר
וסרוונטס(אותו ביאליק הכותב את שירו "מקראי-ציון" - לציון הקונגרס
הראשון בבאזל), טשרניחובסקי את הומרוס וגתה (אותו טשרניחובסקי ההמשתתף
בועד הלשון העברית) - וכך התעוררות זו של השפה העברית היא זו שאפשרה את
המילון העברי החדש של בן-יהודה בפרט ותחיית הלשון בכלל. שבתורו אפשר את
קיומה של יצירה חדשה בא"י עצמה, ובלשון העברית.
איזה טמטום הסטורי נחוץ כדי לדחות את הפואזיה האפית של "עיר היונה"
המלווה את ימי תרש"ח של אלתרמן, איזו גסות נחוצה כדי לרמוס ברגל
ההתעלמות את שירתם הלירית הנפלאה של גולדברג או פגיס!
ובזאת אני נדרש לצמצם את הקטלוג הזה, לנוחיות הקורא שורות אלו, לצערי,
מבלי להרחיב דיבור על יתר האמנויות והאמנים בארצנו כמלחינים מחוננים
כמו פאול בן-חיים או נועם שריף, וכן אמנים פלסטיים חשובים, מקצתם בן-
לאומיים, כמו יעקוב אגם או יגאל תומרקין.
אך ניחא. ברור לכל (טוב, לא לכולם...) כי תרבות עברית בא"י פורחת
ומשגשגת ואף תתמיד בכך משך זמן-רב, יהיה אשר יהיה מצבם של השכבות
הירודות והנחשלות בה, שהן הקוץ באליתה של כל חברה תרבותית.
ברם הבא נשוב למר "כהלאת", וננסה לעמוד על השדים הרודפים אותו, ומדירים
שינה מעיניו, בלי כל הקדמה נוספת - הדבר המטריד יותר מכל את מנוחתו
האנטי-ציונית של ´כהלאת´ וידידיו הפוסט-מודרניסטים/הפוסט-אינטליגנטים
הוא העובדה שבמשך 2000 שנות גלות ויותר, נחה דעתה של היהדות הדתית-
מסורתית מן השאיפה לאיחודו של העם היהודי ע"י המלמול של "בשנה הבאה
בירושלים" וכמה שבתאים למיניהם, ואילו הנפיל היקה והמתבולל, הואגנריאני
והפרוסי המושבע הרצל, בלי תחינה מיותרת לרגלי היהדות המנוונת של
האורתודוקסיה, וכמובן ללא כל חמור או אילן יוחסין המתייחס לדוד המלך,
הצליח ל ש נ ו ת את מהלכה של ההיסטוריה, ולאחד חלקים רחבים של העם
היהודי המפוזר - מוביל אותו בפעם הראשונה מאז ימי המרד של 132 אל מטרה
לאומית מוגדרת וידועה.
לדידו של הלז ישנה הבחנה ברורה בין היצירה העברית הקדם ציונית כמו
שירת ימי הביינים לבין יצירתנו דהיום.
במבט ראשון אכן נראה כי המרחק התרבותי-לשוני הוא רב עד כי יש מקום
להבחנה זו, אולם לא כן-הוא.
הלשון היוונית, רק לשם דוגמה-שבהשוואה, עברה תמורות כה רבות מימיו
אפלטון עד-כי דובר היוונית של ימינו, וכן מקביליו בימי הביינים והתקופה
הקלאסית המאוחרת לא יוכלו להבין איש את רעהו.
ואילו לשונו וספרותו של העם היהודי שמרה על אחדותה ההיסטורית כך שלא רק
טקסטים מכל זמן ותקופה הינם ברי-קריאה עבור דורנו, אלא אותה השאיפה
הלאומית היא המפעמת ברבות מן החשובות ביצירתנו תרבותית.
כשריה"ל קורא "אני במערב וליבי במזרח", הוא מתאר בדיוק את אותה השאיפה
שרק גדלות רוחו של הרצל וממשכיו לכל הדורות (סוקולוב, רופין, כצנלסון,
ארלוזורוב ועוד רבים וגדולים) הצליחו להחיות ולהוציא אל הפועל. ללא
מלמולי תפילה, ללא פולחני הבל וסרק - אלא תנועה תכליתית ומוגדרת של
שאיפה לאומית, מתוך האמצעים אל המטרות, ולמען היהודים הנרדפים כולם,
שהציפיה המשיחית הביאה עליהם רק אסון.
התרבות בישראל מושתתת אפוא על התרבות שממנה מקורה - התרבות המערבית
הנאורה שממנה באו, ואף יבואו בעתיד מנהיגינו הראויים לשמם. הנטיה
ללבנטיניות הערבית-פראית המקיפה אותנו היא בדיוק אותו הדבר שממנו יש
להבחין את האוכלוסין כאן, אולם גם אם דבר זה לא נעשה ויעשה בכל שכבות
האוכלוסיה, עדיין מן הראוי שדמות הראי הישראלית תהה זו של תרבות נאורה.
ולבסוף כאן ידידי, טמון מקור הכאב המעוות והדפקטי של כהלאת. מכאן עזות
המצח המטפשת הקוראת דרור לעצמה לבקר את גדולי מנהיגיו של העם העברי אי-
פעם.
יתר על-כן, הדיס-אינפורמציה המכוונת, הביקורת הבלתי-מהוגנת ("הישות
הפוליטית המכוערת "מדינת ישראל""), והטון הגובל בניבולי-פה דורש מאיתנו
להתייחס לשכאלו בדיוק כמו לאויבי הציונות האמיתית, שכמוהם בדיוק לא
בוחלים בכל צורה של הכפשה מכוערת, מנשיא אירן ועד אחרון הנאו-נאצים.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
גור ( 2007-11-10 18:04:26 ) בתגובה לא. ר., ( 8 ) |
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
בוהל את ( 2007-11-11 18:22:04 ) בתגובה לא. ר., ( 8 ) |
|
|
קום לך לך אל עיר - תל אביב, ירושלים, באר שבע
ומגדול ועד קטן - מהגן ועד אנשי הקבע
הקשב היטב ללשון העם -
מה אתה חושב לעצמך??
"כמה מענקי הגניוס החשובים ביותר של היצירה בלשון העברית חיו בדיוק
באותם ימי מעבר מעם בגולה לידי עם במולדתו" - אתה קורא לי שקרן?
א. אתה שקרן בעצמך נה נה ונה נה - למה? ככה! במלים אחרות? איזה עם עבר
מהגולה למולדת? על מה אתה מדבר? ידוע לכל שרוב רובו של קבוצת האנשים
המכנים עצמם יהודים חיים לא במדינת ישראל!! וגם בתקופת העליות כביכול
היה מדובר במיעוט של עם ישראל.
ב. זה בית.ג. זה גמל גדול. הבט לברית, כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס. הבט
לברית! את מי מייצגים אותם "גדולי" היצירה העברית? הם מייצגים את קבוצת
האירופאים, הם מייצגים את שאיפתו של היהודי האירופאי, הזכר, המשכיל,
הלבן, להיות כמו כל האחרים בהם הוא יושב! האם דמות מדינת ישראל אותם
ראו הציונים הללו אינה אלא אשליה של אירופיה? אינה מדינה אירופאית?
כלומר, לא יהודית!
נכון - הם כתבו עברית, אך האם ברנר, טשרניחובסקי, שלוסנקי,
ברדיצ´בסקי...וחבריהם באמת ראו עצמם כממשיכי העם היהודי? או - הם ראו
עצמם יוצרים משהו חדש, מ ו ד ר נ י! וכחלק מן המודרנה היה עליהם להשמיד
(פשוטו כמשמעו - אי מסירת ההיסטורה, מסורת, חינוך וכו´ = השמדה רוחנית)
את המסורת(לאו דווקא במובן הדתי), וזה מה שהם עשו.
"איזה טמטום הסטורי נחוץ כדי לדחות את הפואזיה האפית של "עיר היונה"
המלווה את ימי תרש"ח של אלתרמן, איזו גסות נחוצה כדי לרמוס ברגל
ההתעלמות את שירתם הלירית הנפלאה של גולדברג או פגיס!"
אותה גסות שרמסה, השמיצה כל זכר ליהדות בשם המודרנה! אותה גאווה לאומית
מזוייפת, אותה גסות שהתעלמה מהעם היהודי הלא ציוני - שהתעלמה מכך שאין
הם באי כוח של העם היהודי! שאין הם יכולים לחתום בשמו על מגילות! אותה
גסות שגרמה להתעלמות, להשמצה, להשפלה של כל מה שלא כמוהם - של כל מה
שלא אירופאי(ליתר דיוק - גם בתוך הציונות המערבית היה כבר וויכוח על
זהות יהודית - כאמור, אחד העם וביאליק, מייצגי הזרן הרוחני, הבינו את
הבעיה וניסו(לא בהצלחה) לפתור אותה).
הזכרת את תומרקין? האם זה היהודי החדש? העברי? זה הרוח היוצרת של העם
העברי? אדם ששם לעצמו כערך עליון זלזול בכל מה שקשור למסורת הגלותית
היהודית?! אין פלא - הרי הוא תוצר החינוך הציוני, שלא מכיר בכך שעם
ישראל יכול להתקיים, והתקיים בעבר ללא מדינת ישראל! האם השאיפה לארץ
היא שהחזיקה אותו? בחייך! ההסיטורה היהודית שזורה בהיסטוריה העולמית -
ושאופת ממנה אופנות, אחת מהם היא הציונות, אופנה חולפת. לא שמענו על
התעוררות לאומית בימי הביניים(מובן - ניתן לציין את הקראים כמי
שמייסדים בארץ מוסד יהודי, עברי, אולם המניע שלהם הוא דתי בעיקרו. אגב
אתה בתור יהודי, בתור עברי מודע בכלל לקראים? מי הם? מה פעלם? או שמא
אתה מקבל את הנחת הרמב"ם שהם פשוט לא יהודים?), בימי חז"ל לא דיברו על
על ציון וירושלים כעל משאת נפשו ופעלו של כל יהודי.
"ברם הבא נשוב למר "כהלאת", וננסה לעמוד על השדים הרודפים אותו,
ומדירים
שינה מעיניו, בלי כל הקדמה נוספת - הדבר המטריד יותר מכל את מנוחתו
האנטי-ציונית של ´כהלאת´ וידידיו הפוסט-מודרניסטים/הפוסט-אינטליגנטים
הוא העובדה שבמשך 2000 שנות גלות ויותר, נחה דעתה של היהדות הדתית-
מסורתית מן השאיפה לאיחודו של העם היהודי ע"י המלמול של "בשנה הבאה
בירושלים" וכמה שבתאים למיניהם, ואילו הנפיל היקה והמתבולל, הואגנריאני
והפרוסי המושבע הרצל, בלי תחינה מיותרת לרגלי היהדות המנוונת של
האורתודוקסיה, וכמובן ללא כל חמור או אילן יוחסין המתייחס לדוד המלך,
הצליח ל ש נ ו ת את מהלכה של ההיסטוריה, ולאחד חלקים רחבים של העם
היהודי המפוזר - מוביל אותו בפעם הראשונה מאז ימי המרד של 132 אל מטרה
לאומית מוגדרת וידועה."
זה בדיוק העניין! קלעת! השניצל הווינאי הוא הבעיה - לא העם שאף לחזור,
לא בני ארצות ערב, לא יהודי ארה"ב(שהיגרו לשם ערב מלחמות העולם הראשונה
והשניה). זה העניין - שאותו יקה שינה את ההיסטוריה - והסיבה שבגללו לא
ניתן לדבר היום על יצירה עברית בארץ ישראל, יצירה בעלת עומק, היא כי
החינוך הציוני מחק(מבורות? שנאה לדת? יהירות? למי הפיתרונים?)את כל
המסורת העברית(שאם נפנה לניתוח מעמיק שלה - ניחרד ונראה כי קורה
שהיצירה העברית לא מתעלה מעל נוף מולדתה - ראה ערך שירת תור הזהב,
חרוזי ביאליק(פושקין מישהו?) ועד המינימליזם(המדהים) של זך).
ד. הרצון שלך לקשור ולומר כי אכן יש היסטוריה עברית/יהודית אחידה הוא
רצון מוזר. האם מישהו קורא בכלל את אותם ענקי ימה"ב, הרי הם משעממים
כמו יום כיפור בשמש הדרומית! ניתן להבינם בכלל? האם החילוני המצוי יודע
תנ"ך? תלמוד? זוהר? האם הוא בקיא בדקויות, בנפש המאמינה? התשובה היא
לא! ושוב פעם אחזור - לא! השאיפה של ריה"ל לארץ, היא שאיפה של אדם דתי
לחזור לארץ שהוכרזה כ"ארץ אשר ה´ אלהיך דרש אותה תמיד עיני ה´ אלהיך בה
מרשית השנה ועד אחרית השנה". אל תטעה את הציבור - הציונות אינה תתנועה
דתית מוצהרת!
ה. נאו נאצי? איראן? מה קרה? בסך הכל אמרתי את האמת. קשה לך? תבלע
אמקול.
ו. ההבחנה בין עברית לישראלית היא הבחנה חשובה מאוד. זה כיוון מחקרי
חשוב שמדגיש את הנתק שהציונות יצרה בין יצירה עברית/יהודית לבין יצירה
ישראלית. בגלל נתק זה אנו מוצאים היום אנשים כמו גב´ ויג, השולחת
מכתבים למר טשרניחובסקי על מותה של התרבות העברית. כפי שצינתי - מותה
של התרבות נעוץ בתחייתה. כלומר, הנחות היסוד של מדינת ישראל שוללות את
קיומה של התרבות היהודית/עברית המקורית. ולכן, תפסיקו לבכות, תתחילו
להתכונן להלוויה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2007-11-11 18:38:41 ) בתגובה לבוהל את, ( 21 ) |
|
|
הקאנון היהודי ישראלי עליו אנו נשענים הוא ספר הספרים? גם לי כאדם
חילוני זהו המקור המרכזי.הלוואי שהיו לי יותר שעות של לימוד ושל
התעמקות בספר הספרים. כחברה שבחרה לחיות על הקו בין חילוניות לבין
דתיות צריך לשים דגש על ספר הספרים. אין די בחידון התנ"ך.צריך למצוא
דרכים לחזק את הקשר שלנו כעם עם ספר הספרים כמחולל השפה שלנו.
אני לא רוצה ללכת ללוויה של התרבות העברית. אני בטוחה שהיא תמשיךלחיות
עוד אלפי שנים.
ונכתוב שירים וספרים שימצאו חן ולא ימצאו חן.
הכל למען העתיד.
שושנה
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ביעורה של הדת מן היהדות
|
23 |
|
א. ר. ( 2007-11-11 22:02:28 ) בתגובה לבוהל את, ( 21 ) |
|
|
בנקודה אחת שבה אני כן יכול לישר קו עימך היא בדיוק בעניין זה של
היצירה הדתית - הספרות העברית ה ח ד ש ה, זו שמקורותיה הם כל היצירה
בלשון העברית שקדמה לה, ושהיא המשכה הטבעי, מבערת את הדת מתוכה.
אתה מבין, היצירה היהודית היא מעין מגדל עצום ממדים שבנייתו נעשת ללא
לאות ובלי הפסקה ממש מראשית ראשיתו של הלאום-דובר-העברית - היהודים -
ועד ימינו אלו.
מרבית שלביו וקומותיו של המגדל העצום הזה הם של יצירה החדורה כל-כולה
במוסריות היודו-נוצרית, וכמובן בפולחן הבלתי-מתפשר של האלוהות המופשטת.
אולם אני תופס את בנית המגדל הזה במונחי הדיאלקטיקה ההגליאנית הטהורה -
הגייסט היהודי יוצר וסותר את עצמו דרך כל אותם דורות ללא הרף, מחכמי
המשנה דרך האמוראים, עבור בגאונים ובחכמים ראשונים, עד ימינו אלה (מה
שהאמוראים עצמם קראו בשם "הוויות אביי ורבא").
ובסופו של התהליך הזה בוהלאת, תהיה אשר שתהיה, ניצבת הכרה ניטשאנית
מדהימה, שמהווה צידוק וטעם לכל שלביה הקודמים, שבלעדיהם הם חסרי משמעות
עבור האדם המודרני. ולא אין זו ביאתו של "משיח בן-דוד", וגם לא "יום
האלוהים" - זוהי ההכרה שמגדל זה הוא מגדל ב ב ל שלעולם לא יגיע לתכליתו
המודמה - שבסופו של מפעל זה שהוקדש כל-כולו ליהוה ועבודת שמו מצויה
היפוסטאזה, שהיא פולחן האדם לפי קווי ההמוניזם ותנועת ההשכלה, ושמתגלמת
ביצירה הציונית של ימינו, במדינת ישראל.
זהו הפרי, שכל התקופות שקדמו לו הם בהתאמה הפרח, הסמדר והניצן,
שכשלעצמם הינם חסרי משמעות עבור התהליך בכללותו הרחבה לאין שיעור מפסק
הלכה זה, או פרץ-שירה אחר.
קשה לבלוע מר בהולאת? לא נורא. אל תטרח לפנות לארן התרופות - לא אתה
הוא קהל היעד האמיתי של תגובה זו.
ועתה, איפה היינו? אה - אם-כן, היצירה העברית של ימינו, שהיא המיצוי
האחרון של כל היצירה היהודית מצויה באינטראקציה מתמדת עם עברה. קצרה
שעתי ומאסה נפשי בוויכוח למדני היוצא את תחום העקרון, ושידגים לך כיצד
דבר זה בא על ביטויו בשירתם ועבודתם של רבים מן היוצרים הפעילים בימינו
ובדורות האחרונים. אי-אילו קוראים משכילים שעוקבים אחר דיון זה לבטח לא
יזדקקו לציטוטי-דברים בנושא.
ולבסוף את חלק זה של תגובתי אני מפנה לכלל הקוראים והגולשים במאגזין.
אני כפעמים רבות בעבר נטלתי על עצמי אף הפעם לציין את הימצאה של פסולת
בין התגובות והמאמרים, שלדעתי יש לשמור את נפשו של הגולש מסחיים.
עמדה והרגל אלו שלי לבטח שלא ישאו חן בעיני כל אדם נבון האמון על חשיבה
עצמית ובקרותית; אדם שידחה בשאט נפש כל נסיון לחסוך ממנו את צורך, או
ביתר דיוק - זכות זו.
ועל-כן אני חש חובה להצביע על התגובה הנדונה מעלה כעל סוג של מצבור
מעין זה, ולנמק את דעתי - כותב התגובה בעצם מנסה לקעקע ולשרש את זכותו
של העם היהודי החילוני ליצירה חילונית נאורה ומתקדמת, תוך נסיון מקביל
להדיר את רגליו מן היצירה העברית הקודמת לה.
התרבות העברית בפלסטינה שלנו, בארץ ישראל - במדינת ישראל, שהיא תוצר
נפלא ויחיד במינו של גאונות אנושית והיסטוריה יחודית, לא צריכה עוד
להכיר את ה-"הווי של המאמין". התרבות החדשה לא מאמינה אלא באדם. ודרישה
זו שהיא נסיון לכפיה דתית, וכן לפירוש רליגיוזי של הטקסטים החשובים
ביצירה העברית לא צריכה להתקבל על דעתו של אף אדם שהיהדות כלאום, וכן
עקרונות ההומניזם והנאורות חשובים לו, ולו במעט.
באשר למתקפה זו על הציונות, די אם נאמר כי סוג זה של בקורת מוטח בימים
אלו בו בזמן הן מצד החוגים הדתיים והן מן ה-"חזית המזרחית החדשה", ועל
אף הבורות והבלות הרוח אשר בבקורת זו, חובה עלינו להגן ע הזכות בתרבות
חילונית עברית אך גם בו-בזמן על דבר חשוב בהרבה - על זכויותיו של
המפעל הציוני, שמושמץ בזאת שלא כדין, באותו האופן בדיוק שבו מתגוננים
מפני מכחישי שואה. אלה גם אלה מנסים לחבל בעבר ע"י פירוש מוטעה כדי
לפגוע בעתיד הציונות.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: ביעורה של הדת מן היהדות
|
42 |
|
כוהל את ( 2007-11-13 12:12:30 ) בתגובה לא. ר., ( 23 ) |
|
|
לבלוע? בכלל לא קשה אני אוהב לבלוע..וכמה שיותר.
כרגיל, בתור בן אדם, אתה מגיב בצורה אנושית למדי - או במלים אחרים - הדבר היחיד שיש לך לומר לי
הוא "שקט..אתה מפריע לי באשליה המדינית שלי...". המרמור, הכעס, ההשוואה לנאציזם, פאשיזם, רק
מלמדת על כישלונו של החינוך הציוני - מצד אחד חזור והדגש, פארנויה על רדיפות, כל מי שמתנגד לשילוב
הצבוע בהחלט של מדינה דמוקרטית יהודית, הוא פאשיסט, נאצי, שונא ישראל. ומן הצד השני, הגאווה
העצמית, ההליכה העיוורת אחרי כל מה שאירופאי כל מה שחילוני, עד כדי שנאה ממש של דת ישראל.
דא עקא - דת ישראל היא היסוד החשוב ביותר בעם העברי - החל מהתנך - ועד עגנון - אף אחד מהאנשים
הללו לא העיז לומר שיסוד הדת הוא בבערות. ביאליק, אחד העם, אורי צבי גרינברג - כולם שאפו ליצור
חילונות שמודעת לעברה, חילונות שלא בנויה על ב י ט ו ל העבר אלא חילונות שמשלבת ומכירה כי עם
ישראל קיים גם ללא מדינת ישראל - אלא שהזרם הזה נכשל - ואת מקומו תפסה דוגמטיקה חילונית
שהקשר שלה לנאורות מקביל לקשר שערות ערווה לכביש עוקף חברון - משמע, אין קשר.
אתה שוכח שהלאומיות היא פיקציה - פיקציה של האדם המודרני, החילוני - כשם שנוח לך להסתכל על
היסוד הפסול בדת, כך נוח להסתכל רק על היפה בלאומיות, הווה אומר - שלילת הדת. הלאומיות שלך
היא שלילית היא חסרת תוכן, מנוסחת על שלילת האמונה העיוורת כביכול של היהודי העתיק, הגלותי.
הנאורות שלך היא שקרית - אינך נאור, מה לך ולחינוך האדם?! מה לציונות ולחינוך האדם?! מדינה שלאחר
59 שנות קיום לא הצליחה לייצר תרבות מקומית, לא הצליחה לשלב בין כל רבדיה, אלא יצר פערים,
מעמדות, שנאה בין תושביה. למדינה זו אין שום קשר לנאורות.
צא לרחוב, לעם - אתה חושב שמישהו יודע מי זה כצנלסון?! או ברנר? או - ולא פחות חשוב - רמב"ם,
רש"י , ראב"ע(שאגב כתבו בעברית! אלא שלמיתוס הציוני של החייאת השפה לא נוח להכיר כי העברית
שימשה לאורך ההיסטוריה כשפת סופרים. לכן, "שקט...אתה מפריע לי באשליה המדינית שלי"). עם
ישראל מצוי בטמטום עצמי מול מסכי הטלוויזיה, מול הפולטיקאי המצוי והרדוד, היורשים של
אותם "גאונים" - פחחח מה לגאוניות ולבן גוריון? עוד מתנחל חילוני...
מה לך ולהומנזים?? מי שמקדש את ערך העם, לא מקדש את ערך האדם! אלו שני ערכים סותרים. ובלי
קשר, הפרנויה היהודית שלך, שמיד משווה את כל מי שתורף את הציונות לאחמדינג´ד בהחלט משקפת
נטייה אנטי הומנית ברורה, נטיה שבאה להשתיק אותי. אבל לא אשתוק! אתה והציונות שלך, ומהדינה
הדמוקרטית שלך - אני מאחל לך שתקום בוקר אחד למציאות הישראלית - תקום ותראה את העם היושב
בארץ זו, את ערכיו, את התנהגותו - ואז תלך לשירותים...ושתהייה לך עצירות.
נה נה בננה - אתה חננה!
ושוב, נחזור לשפה - ביאליק דיבר על גלגולי לשון - האם אתה חושב שמישהו מאזרחי ישראל מודע
לגלגולי הלשון של השפה העברית? תשובה ברורה - לא. לכן, אל תאמר שיש קו אחיד מהתנ"ך ועד העם
היושב כאן, יש נתק, יש בערות - שנובעת ברובה מהחינוך הציוני, מהתפיסה המדינית של ישראל, השואפת
לטמטם עד כמה שאפשר את האזרח, להופכו לבהמה ביתית, ציינתית מחמת טיפשות(כמובן שאני לא
יוצא דופן...).
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
התרבות העברית לא קרסה.התרבות הישראלית
|
10 |
|
עלאם עאקל ( 2007-11-10 20:08:37 ) בתגובה לemago |
|
|
קרסה.
לכל המגיבים.אם תחליפו בתגובותיכם את המילה עברית ,בישראלית,אז יובן
שכוווווולכם צודקים.
התרבות הישראלית קרסה מהרבה סיבות.אחת מהן היא הנכונות שלה לקבל את
הגלובליזציה העולמית ,על שפתה העולמית,(השפה הקלקלית -חברתית-פוליטית)
בידיים פתוחות,ולהתבטל בפני "תרבות" הגלובליזציה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ואני טוען שהתרבות היהודית קרסה....
|
11 |
|
אייל ( 2007-11-10 20:29:10 ) בתגובה לעלאם עאקל, ( 10 ) |
|
|
כי, התרבות היהודית הפכה לתרבות שמעריצה קברים,
שמאוהבת בגבעות וסלעים,
שעוסקת בשאלה אם מותר להרוג כינים בשבת,
ומקדשת את האומללות המתקרבנת המזוייפת...
טוב, בזה תמיד היינו אלופי העולם, הרי אין בעולם עוד דת, שיש בה את
כמות הבכיינות המתחסדת, ויללות השבר, גם כששולטים בכלכלת מדינות שלמות,
ומתעללים בעם אחר.
הכרתי פעם יהודי חרדי, שהיה מתבכיין על "הגורל היהודי" האומלל,
אבל, הוא לא סיפר, שיש לו 4 בתי זונות בפרנקפורט...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
יכול להיות שאתה צודק.כי יש הבדל בין
|
12 |
|
עלאם עאקל ( 2007-11-10 20:41:54 ) בתגובה לאייל, ( 11 ) |
|
|
עברית,ליהודית,לישראלית.
אצל העברים לא היו הדברים שהזכרת בתגובתך.ביהדות ,זו שבאה לאחר
החורבן,כשהתפזרו בין האומות והפנימו את שראו בדתות אחרות ובתרבויות
אחרות,יש את הדברים שהזכרת.
היהדות היא התרבות של אלפיים השנים האחרונות,והיא שונה בהרבה מהתרבות
העברית הקדומה.
אייל ידידי,אנא קרא את זה.
http://www.nrg.co.il/online/5/ART/945/896.html
ישראלית שפה יפה"
מסה על המקורות היידישאיים של השפה הישראלית, מתוך הגיליון השני
של "הו!" בעריכת דורי מנור.
ציטוטים:"ממש לפני סוף המילניום השני ביקר נשיא מדינת ישראל דאז, עזר
וייצמן, באוניברסיטת קיימברידג´, כדי לצפות באוסף המפורסם של מסמכים
יהודיים מימי הביניים הידוע בשם "גניזת קהיר". שם הוצג בפניו הפרופסור
המלכותי לעברית, פרופסור שמוּנה על ידי המלכה בכבודה ובעצמה. שמע
הנשיא "עברית", טפח על כתפו של הפרופסור ושאל: "מה נשמע?". לתדהמתו
הרבה של וייצמן, לפרופסור המכובד לעברית לא היה מושג קלוש על מה הוא
מדבר. כמומחה לתנ"ך, הוא חשב שווייצמן רומז לתפילת שמע ישראל, אך
מכיוון שלא ידע לא יידיש, לא פולנית, לא רוסית וּודאי שלא ישראלית (כך
אני מכנה את השפה העיקרית של מדינת ישראל), לא היה לו שום סיכוי לנחש
את המשמעות של הביטוי היפה והחסכוני הזה, שהוא למעשה בבוּאה (תרגום–
שאִילה) של הביטוי ביידיש "וואָס הערט זיך", שמשמעותו המילולית "מה
נשמע?" (יחיד נסתר)."
" המחקר של הישראלית מציע התבוננות ייחודית בדינמיקה שבין שפה לתרבות
באופן כללי, ובתפקיד של השפה כמקור לתפיסה עצמית קולקטיבית בפרט.
בספרִי "העברית כמיתוס" (שיראה אור השנה בהוצאת עם עובד) אני עוסק בשאלה
אם השפה שמדברים הישראלים היא, אחרי ככלות הכול, באמת שפה
שמית, "אלטנוילַאנג" - שפה ישָׁנה חדשה (על משקל אלטנוילאנד - או "על-תנאי-
לאנד" - של הרצל). טענָתי היא שזוהי בעצם שפה שהיא גם שמית וגם (הודו–)
אירופית. מה שיוצר את אוֹן הכלאיים (hybrid vigour) של הישראלית הוא
שהעברית והיידיש היוו לה תורמות עיקריות בעת ובעונה אחת, בד בבד עם
שפות תורמות רבות אחרות, ולמשל פולנית, רוסית, גרמנית,
אנגלית, "לאדינו", ערבית וארמית."
"עקב מערך מורכב של נסיבות, כגון היעדרה של שרשרת גנטית המשכית של
דוברים ילידיים מעברית לישראלית, הישראלית מציגה בפני הבלשן מעבדה
ייחודית, שבה ניתן להעמיד לבדיקה בעיות תיאורטיות הנוגעות לגנטיקה
(היווצרות) ולאבולוציה (התפתחות) של לשונות. הסיווג הגנטי של הישראלית
אכן העסיק בלשנים כבר מראשית המאה העשרים. ההשקפה המסורתית, שעדיין
רווחת, גורסת כי ישראלית היא שפה שמית, כלומר: עברית (תנ"כית,
משנאית...) שהוחייתה. מחנכים ופוליטיקאים תרמו להשקפה זו במאמציהם
לכפות נָרָטיב לאומי על המציאות הלשונית. בלשנים "רוויזיוניסטים", כמו
פאול וקסלר, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב, טענו, לעומתם, כי
הישראלית היא למעשה שפה הודו–אירופית: יידיש שעברה רֶה-לקסיפיקציה
(החלפת אוצר המילים), דהיינו, יידיש עם מילים עבריות.
ההשקפה שלי דוחה הן את ההחייאה והן את הרה-לקסיפיקציה כהסבר כולל,
ומציעה תיאוריה חדשה ללידת הישראלית: הכלאה (היברידיזציה). במילים
אחרות, ישראלית היא תוצאה של הצטלבות בין העברית (השמית) לבין היידיש
(האירופית). אני טוען כי הן העברית והן היידיש משמשות כתורמות עיקריות
לשפה הישראלית, ולצִדן תורמות משנִיות רבות כמו רוסית, פולנית, גרמנית,
לאדינו (ספרדית יהודית), ערבית, אנגלית, ארמית וצרפתית. לכן
המונח "ישראלית" נראה לי הולם הרבה יותר מאשר "עברית ישראלית", שלא
לומר "עברית מודרנית" או סתם "עברית".
במהלך חצי המאה שחלפה, הפכה הישראלית לשפה הרשמית של ישראל, והיא משמשת
כאמצעי התקשורת העיקרי בכל מוסדות המדינה והרשויות המקומיות ובכל תחומי
החיים הציבוריים והפרטיים. אף על פי כן, עם הגיוון והפילוג הרב בחברה
הישראלית, נראה כי קיומה הרוֹוח של הישראלית מדגיש בה בעת את המחסור
בתרבות אזרחית, תרבות שתאחד בין אזרחים, שנראה כי במידה הולכת וגדלה
אין להם במשותף אלא שפתם זו. עם זאת, המעמד המרומָם שממנו נהנית
הישראלית הוא למעשה תוצאה של תהליך אידיאולוגי הקושר בין התפתחותה
הלשונית לבין פוליטיקה של תחייה לאומית."
http://www.e-mago.co.il/phorum/read-5-12856-12856.htm
http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?
name=News&file=article&sid=3136
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
גרשון דויטש ( 2007-11-10 21:53:52 ) בתגובה לעלאם עאקל, ( 12 ) |
|
|
שושנה העלתה כאן את נושא התרבות העברית. תרבות עברית היא תרבות שנכתבת
בעברית. וממילא גם כל מה שיצר העם היהודי בדורותיו הוא תרבות עברית.
אמנם חלקים גדולים שייכים לתרבות הקשורה לדת, אך זו תרבות עברית. כיום
נוצרת תרבות עברית חדשה, ויש לפתח ולטפח אותה. עם שמבסס את לאומיותו
מבסס אותה גם על יסודות תרבותיים משותפים, שפה משותפת. אלה דברים
בסיסיים וחבל על ים המלים שנשפך כאן , רק כדי לזרות זפת על הכותבת ועל
דעותיה. פשוט גישה מכוערת בעיניי. ואגב, השיר של שושנה ויג המובא בסוף
מאמרה הוא בפירוש שיר יפה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אני מכבד את הכותבת,אבל חולק עליה בעניין
|
14 |
|
עלאם עאקל ( 2007-11-11 04:41:15 ) בתגובה לגרשון דויטש, ( 13 ) |
|
|
התרבות העברית.
אתה מבלבל בין עברית,לישראלית.
לצערי,יותר מאשר כותבים בעברית,כותבים בישראלית.לכן הדגשתי שזו תרבות
ישראלית.
ואם השפה היא ישראלית,הרי ברור שכותבים ישראלית.שהתרבות ישראלית.איך
אפשר לומר שהתרבות העברית של 3300 שנה קרסה?
אני לא חושב כך.אפשר לומר שהתרבות הישראלית שקמה לפני 80 שנה קרסה.
לכן אם הכותבת תחליף כל מילה עברית,בישראלית,אני אסכים עם הכותבת.
לחלוטין.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2007-11-11 08:21:18 ) בתגובה לעלאם עאקל, ( 14 ) |
|
|
אני מנסה להבין, האם הישראלית לפי דבריך לא צמחה משפת התנ"ך?
לעברית הישראלית כאן יש זיקות רבות לשפה המקראית ולכן אני הייתי משתמשת
במונח עברית. זהו הבסיס עליו צמחה מחדש העברית. כל שפה
שקיימתיונקתמילים משפות זרות ונוצרות מילים חדשות. הבסיס הוא עדיין
העברית הקדומה.
כך, אני מרגישה. וגם אנשי הרוח שהחלו לכתוב לראשונה בעברית כתבו על סמך
המילים שהיו קיימות בשפת התנ"ך.
שושנה ויג
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2007-11-12 15:33:38 ) בתגובה לעלאם עאקל, ( 14 ) |
|
|
המבנה הדיקדוקי של השפה העברית העכשווית הוא מבנה של שפה שמית שקיימת כבר 3,000 שנה. זה
שהעברית היום שונה מעברית מקראית זה ברור אבל מבנה השפה זהה.
כנראה שיש פה יותר מידי אנרכיסטים או אנטי לאומיים (ברמה של פוביה) שרוצים לשלול מהתרבות
העברית כל זיקה לעבר. העברית היא אינה המצאה חדשה אלא חידוש שנשען על משהו קיים, עתיק. כל
ילד יודע זאת ולא צריך להיות בלשן ולהציג מפרט פונטי או תחבירי בכדי להמחיש זאת
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-11-12 16:35:14 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 35 ) |
|
|
כשאומרים לי, ש: "כל ילד יודע את זאת",
אני מתחיל לבדוק הכל מחדש....
ובעניין ה "פוביה":
נראה לי שישנה "פוביה" הפוכה, שהיא, האדרה מדומיינת של העבר,
והכנסת מיסטיקה ופנטזיות להיסטוריה המציאותית.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אנונימגו ( 2007-11-11 09:08:40 ) בתגובה לגרשון דויטש, ( 13 ) |
|
|
השיר מאוד יפה
לֹא לָמַדְתִּי מֵהוֹרַי שָׂפָה זָרָה
הוֹרַי דִּבְּרוּ בֵּינֵיהֶם בְּשָׂפָה מְשֻׁנָּה
אֲבִי בִּקֵּשׁ מְתוּקִים בְּפּוֹלָנִית
אִמִּי בִּשְּׁלָה בְּתוּנִיסָאִית
מרגש
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
התרבות וחינוך חייבים לבוא יחדיו!
|
15 |
|
שולמית ( 2007-11-11 06:06:20 ) בתגובה לemago |
|
|
לא יכול להיות מצב שבו התרבות מופרדת מהחינוך- ומחזזיקה מעמד יותר מדור אחד. הרי זה אבסורד
לדרוש מילד להכיר את עולמו אם לא למד עליו -ולהכיר את התרבות של עולמו - שהיא פרי יצירתו של
האדם, ואינה מובנת מאיליו - הרי זהו אבסורד קיצוני יותר... כי אם את כח המשיכה אפשר להרגיש - כיצד
אפשר לנחש מה נאמר ומה נתב, ואיך נהגו....
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: התרבות וחינוך חייבים לבוא יחדיו!
|
17 |
|
שוש ( 2007-11-11 08:22:45 ) בתגובה לשולמית, ( 15 ) |
|
|
סוף סוף מתייחסים לנושא במאמר.
במדינה שיש בה כל כך הרבה שרים אף אחד לא יוותר על כסאו..לא לטובת החינוך ולא לטובת התרבות..
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ר ( 2007-11-11 17:00:43 ) בתגובה לשוש, ( 17 ) |
|
|
אני מסכים עם עיקרי המאמר, אכן ישראל עוברת תהליך איום של הפרטת התרבות
והחינוך. הבעיה במאמר, שאיזורים מרכזיים בו מריחים מאנטישמיות נגד
ערבים. להאשים את השר החדש מג´דלה ואת התיקון החלקי של התקצוב הלקוי
והמחפיר של התרבות הערבית (לפני שנה התקציב של כל התרבות הערבית - 8.7
מיליון ש"ח - היה חצי מתקציב האופרה) בכך שאין כסף בתרבות, זו בפירוש
אנטישמיות, להכות את הערבים כדי לקבל פופולריות. הרי מדובר בתהליכים בני
עשור, שבשיאם עומד בנימין נתניהו ואנשי האוצר.
תקציב השיפוץ של הבימה בסך 76 מיליון ש"ח, גדול פי 9 מתקציב התרבות
הערבית כולה (שהוא כאמור בסביבות שני מיליון הדולר ב2007, כבשת הרש
ממש).
חוץ מזה, מלבד משכורות לכל מיני פונקציונרים, אפשר לחשוב איזו תועלת
לתרבות העברית נובעת כרגע מאיגוד הסופרים שחברים בו בעיקר גרפומנים.
אמנם הכותבת קרובה לאגודת הסופרים, אבל איך בדיוק האגודה הזו מועילה
למצב הסופרים?
חישוב פשוט על ידי חילוק מראה שעל יהודי מוציאה מדינת ישראל 90 ש"ח
לתרבות, כשעל ערבי היא מוציאה 8 ש"ח (שיגדלו ל17). אני מקווה שעורכי אי-
מאגו יתקנו את האיזורים האנטישמיים במאמר ויהפכו אותו למאמר מדויק יותר.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
חדווה ( 2007-11-11 17:11:08 ) בתגובה לר, ( 19 ) |
|
|
כמדברים על קיפוח תמיד נוצר מצב של עיוות. השר החדש קם לתקן קיפוח
במדינה שנוסדה כמדינת היהודים. אין זה אנטישמי לתבוע הגנה לטובת מי
שהחליטו להקים כאן את ביתם וכעת לא נמצאים בראש דאגותיו.
קיפוח אחד נולד מקיפוח אחר..?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
על כסף ועל תרבות ויצירה
|
34 |
|
מר קג´טי נגהי ( 2007-11-12 02:17:40 ) בתגובה לר, ( 19 ) |
|
|
דווקא מי שעולה במוחי עכשיו הוא רוסו. אותו פילוסוף שהיה מורה פרטי ולא נשען על תקציב ממשלתי.
תרדו מהמנטרה של הכסף. איש רוח, יוצר אמיתי, פילוסוף, משורר יכתוב עם או בלי תקציב משר כזה או
אחר.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: על כסף ועל תרבות ויצירה
|
41 |
|
ברכה רוזנפלד ( 2007-11-13 11:03:24 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 34 ) |
|
|
אתה צודק. איש רוח יכתוב. אולם בימינו קולו לא יישמע, כי מה שקובע היום הם כוחות שוק. גם איש רוח
זקוק לממון על מנת להישמע ולמשוך תשומת לב, כי כל המדיה נקנית בכספי המפרסמים. ודאי איני
מחדשת לך דבר. זאת עובדת חיים מצערת. גם מאחורי סופרים טובים וחשובים ניצבים יחצ"נים
ופרסומאים - בלעדיהם כמעט אי אפשר להגיע לציבור הקוראים.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
גיורא לשם ( 2007-12-01 17:44:26 ) בתגובה לemago |
|
|
חברים רבים פרשו מאגודת הסופרים העברים כבר בשנת 1992, ללא כל קשר עם
איגוד הסופרים שהוקם לאחר מכן, כאשר התברר שהנהלת האגודה משרכת את רגליה
ומשחיתה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
| | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | |
