אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חורף החלונות האדומים / תיאטרון בית צבי


התמונה של דן לחמן

חורף החלונות האדומים הוא מחזה קטן לשלושה שחקנים. אני מניח שצוות מבריק יכול לגרום לו להראות טוב יותר ממה שהוא. המחזה הוא מאלה שיעשו סיבוב העיירות שדה, תיאטראות חובבים וישכח אחרי זה. במערכה הראשונה לומדים להכיר את הדמויות במערכה השנייה נוצרת דרמה, לא גדולה מדי, קצת מרירה. שני אמריקאים צעירים, האחד פוחח ריקני והשני רגיש עם מחשבות אבדניות מגיעים לאמסטרדם. דייויס, שמה שיש לו בראש זה זיונים, מביא לחדר המלון את כריסטינה, זונה מרחוב החלונות האדומים, כדי שתשכב עם מאט העצוב, אחרי שהוא כבר "עשה עליה סיבוב" בחדר שלה. מט הרגיש מתאהב בבחורה, הבחורה מתאהבת בדייויס. בשנה הבאה הם נפגשים מחדש בניו יורק והבלתי נמנע קורה.המערכה הראשונה בנויה בחלקה הראשון על פינג פונג של משפטים קצרים המוחלפים בין שני הגברים. לומדים להכיר אותם במהירות. הרגיש והפוחז. אין מתחת לזה עומק גדול מדי. אם אין שני שחקנים מוכשרים מאוד התפירה המכאנית של המחזה נעשית ברורה מדי.

כריסטינה הצרפתייה עדה למשחק ובחלק הראשון היא בעיקר מתבוננת ומקשיבה. זונה צרפתייה באמסטרדם. דיוויס עוזב את החדר, מאט וכריסטינה מתקרבים, מזדיינים, הוא מתאהב, היא הולכת. שנה אחרי היא מגיעה לדירתו של מאט בניו יורק. היא חשבה שתפגוש את דיוויס שבו התאהבה באמסטרדם, אך הוא שיטה בה ונתן לה את כתובתו של מאט במקום את שלו. היא לא ממש זוכרת את מאט והוא ליבו נשבר. הוא נלחם על תשומת לבה, מנסה לעורר בה זיכרונות ולגרום לה להתאהב בו הוא מגלה שאיננה צרפתייה כלל. כעת היא חולה באיידס. דיוויס מגיע ובזמן שמאט הולך לקנות אוכל הוא אונס את כריסטינה. סוף. אם העונש של דיוייס על האונס הזה הוא זה שידבק ב-איידס, המחזה אינו עוסק בזה ואיננו מזכיר. גם הצופה צריך לעשות איזו עבודה עם המחזה.מה שנשאר לבדוק הוא את הבימוי והמשחק.עידו רוזנברג שביים את המחזה הזה כבר פגש לא מזמן את גלעד שמואלי כבן זוג על הבמה כשחקן. שניהם שיחקו במחזה "משהו יפה" עליו לא כתבתי, למרות שעידו שיחק נפלא אך כל האחרים סביבו לא היו מספקים מספיק ודיללו את החוויה של המחזה החביב. ב'משהו יפה' עידו מתאהב בגלעד הנער המוכה. כעת הוא מביים אותו.

לא ראיתי את גלעד בתפקידים אחרים, אך בשני המחזות הללו גלעד יוצר פרסונה בימתית דומה מדי. צעיר עם אישיות מלנכולית והתנהגות דומה. ולא שהקרינה המלנכולית הזו אינה נעימה. מאט שלו, הביישן והמופנם דומה מדי לנער המוכה המלנכולי והמופנם עד כדי חשד שזה מה שהוא יכול להקרין. הייתי רוצה לראות אותו בתפקיד שונה לחלוטין כדי לראות מה יש בו עוד. אך דבר אחד יאמר לזכותו, כאן, בקטע הסקס הוא מוכיח שהוא יכול להיות ארוטי, רומנטי וגם יודע לנשק היטב. ניר גרינברג משחק דייויס בצורה פיזית מאוד. בהליכה, ביציבה, הוא מצליח להקרין את הרעשנות, היהירות השחצנית חסרת העומק שבדמותו. מה שנשאר קצת לא ברור הוא הקשר בין שני ההפכים הללו. מה מחבר את שני הצעירים השונים כל כך. למרות שנרמז כאילו לדייויס יש צד רגיש יותר, שאינו מתגלה על הבמה, בהמשך יתגלה שהוא בהמה אלימה באמת. שהשחצנות שלו איננה מסווה לעומק רגשי אחר. שני הגברים עסוקים מדי בעבודה על עצמם מכדי ליצור קשר אמיתי ביניהם. והחלק הרגשי נשאר רק בטקסט.

ליז רביאן היא כריסטינה. ומבין השלושה היא המשכנעת ביותר. היא אכן יפה כמו שהתפקיד דורש. יש לה סקס אפיל ויש בה יכולת הגורמת לאמון הצופה. היא משכנעת במעברים בין מצבי רוח. גם כשהיא שותקת הנוכחות שלה חזקה, והיא יודעת להקשיב לאחרים על הבמה. היא לא מכונת טקסט, וזו מעלה גדולה.אצל הגברים חסר תיאום בין ההתנהגות הפיזית לבין איכות הדיבור, דבר הגורם לפער רגשי מסוים ויוצר תחושה של אמינות חלקית בלבד. הטקסט משמש עילה לפעילות הבאה על הבמה. אבל זה מה שלומדים בבתי הספר למשחק. נראה לי שמקדישים מעט מדי לאיכות ההתבטאות הקולית. ולמרות ש-שושיק שני הייתה מדריכת הטקסט גם היא לא הצליחה לחפור עמוק מדי בתוך החומר שניתן לה לעבוד אתו. אך דבר חשוב שלא קרה בכמה מן ההצגות. ההיגוי ברור ומדויק. נכון שהיא קרבה אותם לטון דיבור טבעי יותר, אך עומק קשור כבר יותר לכישרון ולהקרנה שלו החוצה. דבר אחד יאמר לזכותם כולם. בניגוד לחלק מההצגות האחרות שראיתי בבית צבי, לא צועקים בהצגה הזאת. מדברים די קרוב לקול הרגיל ואין הגזמות. וזה כבר שינוי מרענן שעידו רוזנברג הצליח להנהיג על הבמה, תזמור קולי קרוב לגובה קול רגיל. ליז רביאן מצליחה לחבר היטב בין ההבעה הפיזית ובין ההזדהות הרגשית הקולית ולכן היא המשכנעת מבין השלושה על הבמה.

עידו רוזנברג העמיד הצגה יפה מאוד בתנאים שתיאטרון בבית ספר העמיד לרשותו. הסצנות זורמות היטב, הכניסות היציאות אמינות וחלוקת מרחב הבמה שלו טובה. כמי שגם עיצב את התפאורה והתלבושות הוא הצליח לפתור את שני החדרים השונים בהם מתרחש המחזה. והעיטור המוזיקלי שבחר להצגה מצוין. עידו ששיחק גם במחזה 'חברון' בקאמרי, שמסיבות שונות לא כתבתי עליו, הוכיח שם שהוא יכול לשחק גם תפקידים שאינם בחור רגיש ונעים אלא גם צעיר לוהט באמונתו ומעצבן, ועושה זאת בהצלחה. כך שאפשר בהחלט להגיד שעידו מתפתח לעינינו כאיש תיאטרון מבטיח ביותר, הן כשחקן והן כבמאי. ויש לקוות שיתנו לו להתפתח ולהתמקצע.

דנה דוניץ יצרה סרטון וידיאו מרשים שברובו קלוזאפ על מאט וכריסטינה המתנשקים ומקיימים יחסי מין. השחור לבן שבו צילמה אינה הופכת את הקטע לפורנוגראפי אלא מצליחה להגדיל, להמחיש ולהעצים את רמת הרגש המתעורר.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר