אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לרקוד עם הדיבוק: ראיון עם עינת ברקמן - כוריאוגרפית הדיבוק


התמונה של אלי אשד

במסגרת המופע "צא דיבוק" בהנחייתי יוקרן גם קטע של ריקוד שיתבסס על ההצגה ושבו הרקדנית טל רויכמן תגלם את דמותה של לאה הנערה אחוזת הדיבוק בפרשנות מקורית ייחודית של הכוריאוגרפית עינת ברקמן. ולהלן ראיון עם עינת ברקמן על המופע: איזה סוג של ריקוד יצרת עבור המופע "צא דיבוק"? הסיפור הזה של "הדיבוק" מאוד דיבר עלי בקשר עם הנשמה והיחס בין הנשמה והגוף ועד אפשר להרגיש נשמה וגוף ועד כמה אפשר לחשו אהבה ברמות כאלה של הנפש. לקחתי כבסיס את הסיפור של לאה מהמחזה שבו הדיבוק של חנן המקובל שמת משתלט עליה. ואני וארז המפיק של המופע חשבנו איך לעשות את הסיפור של לאה כתנועה כי זה הכי פתוח לפרשנויות ומעביר הכי טוב את החוויה של מה שעובר עליהביצעתם מחקר עבור הריקוד? בהחלט. קראתי על חתונות חסידיות. גם ראיתי את הסרט היידי על הדיבוק אבל הוא לא באמת השפיע עלי. יש בו משהו מפחיד ואפל וזה לא חלק מהפרשנות שלי לסיפור. הריקוד מורכב משלושה חלקים מובחנים היטב: החתונה של לאה, כניסת הדיבוק לגוף של לאה והגירוש.

הריקוד מתחיל בחתונה שלה. הוא מציג בתחילה את המצב המקורי של לאה כילדה קטנה ומפוחדת שמחתנים אותה בלי שמישהו בכלל יטרח לשאול אותה עם היא בכלל רוצה להתחתן עם מישהו שיא אפילו לא מכירה אותו. ויש שם גם התייחסות לריקוד של שבעה הקבצנים שהוא אחד הקטעים המפורסמים ביותר של הצגת הדיבוק" המקורית ( כדאי לציין שריקוד הקבצנים אינו נמצא כלל בטקסט המקורי של אנסקי זאת הייתה תוספת של וכטונגוב הבמאי המקורי של הצגת "הדיבוק "ב"הבימה" א.א.). כדי להתייחס לריקוד הזה החלטנו להציג סוג של ריקוד חתונה. עבור זה ביצענו תחילה כאמור מחקר לגבי מה היה נהוג בחתונות חסידיות מהתקופה הזאת. מצאנו שהריקודים החסידיים אז וגם היום היו מורכבים מהרבה ריקודים מעגליים וזה היה כבוד גדול לנשים לרקוד עם הכלה, לגברים לעומת זאת היה אסור לרקוד איתה. אבל נשים האמינו שזה סגולה לחיים ארוכים לשמח את הכלה ביום חתונתה. זאת עדיין מצווה גם היום לרקוד עם הכלה. אז היו מגישים איתה לתוך המעגל ורוקדים איתה ותוך כדי זה הצעדים היו משתנים כל הזמן היו מרימים אותה מסובבים אותה מושכים לה בקצוות שמלת הכלה שלה. המופע מתחיל אצלנו בריקוד הכלה של לאה. היא מתבלבלת וכמעט נטרפת ממש כי זה משהו תוקפני, בלתי צפוי עבור ילדה, והיא הרי ממש ילדה בגילה) שמעולם לא חוותה דבר כזה. הריקוד הופך מריקוד שמחה לריקוד כמו של בובה שנזרקת ממקום למקום שלא מרצונה. זה ריקוד שמצב התודעה של הרוקדת משתנה ממש מרגע לרגע. וזאת ההזדמנות לדיבוק, לרוחו של חנן המקובל להיכנס לגופה של לאה. הוא נכנס דרך כף היד. זה השלב השני של הריקוד: לאה מגלה שמשהו נכנס לגוף שלה ומגיע השלב השני של המטר מפוזה של הדמות. הוא נמצא בתוכה ויש סוג של התאחדות בינם. הם מגלים אחד את השני ולקחנו דימוי שהוא מלטף אותה בפנים ונוצרת אהבה אולי מחדש אבל שקודם לא הייתה לה ביטוי בגלל החברה שבה הם חיים שדוחה כל אפשרות של קשר בינם.החלק השלישי של הריקוד זה הגירוש. כשמגלים שיש בה דיבוק ושרוחו של חנן נמצא בגוף של לאה מתחיל תהליך הגרוש וזה הופך להיות טקס. שוב מקיפים אותה במעגלים ותוקפים אותה בתפילות ובהשבעות ובאיומים ואפילו מכים אותה כדי שהוא יצא. יש מתקפה כנגדה וכנגד גופה. היא נאבקת בזה. היא לא רוצה לתת לו לצאת.אז בפרשנות שלכן לאה לא רוצה להיפרד מהדיבוק שאחז בה?בפרשנות שלנו חנן הוא האהוב האמיתי שלה.

מתרחש מאבק שמסתיים בזה שהיא רק לכאורה נכנעת לגירוש ולכאורה מוותרת על אהבתה איתו אבל אנו רומזים על אפשרות שהיא שומרת אותו אצלה בפנים חבוי. אחרי הכל ישנה האפשרות שהיא מתאבדת כדי להתאחד איתו בעולם הבא. איזה ניסיון יש לך בתחומי הריקוד והתיאטרון? אני בת 30 אבל אני רוקדת הרבה שנים. למדתי בימוי והדרכת תיאטרון בסמינר הקיבוצים ותמיד כתבתי ועכשיו מנסה לחבר את כל הדברים ביחד. בימי אלה היא עמלה על פרוייקט מסוג אחר ויוצא דופן הצגה המועדת לאנשי עסקים ויועצי מכירות בלבד. העלית כבר הצגות על הבמה? כתבתי את המחזה "הצייר" שעלה בבית ציוני אמריקה שהוא מחזה מיוחד במינו . זהו חיבור בין יעוץ ארגוני ותיאטרון שמתעסק בהתמודדות עם שינויים דרך סיפור של צייר שמתעקש לצייר בשחור- לבן בזמן שהשוק דורש ציורים בצבע. הצייר מוצא שעל מנת להמשיך להתפרנס ולהתקיים כצייר עליו להשתנות ולהתאים את עצמו לתנאי השוק והמחזה עוסק במאבק הזה. בפחד משינוי ובשאלה מה דורש באמת להשתנות. זוהי הצגה שמיועדת רק לאנשי יעוץ אירגוני ומכירות? כן. למיטב ידיעתי זאת הצגה ראשונה מסוג כזה שמיועדת רק לאנשי עסקים ומכירות. היא הועלתה ביולי ומיועדת להצגה רק בפני אנשי חברות מסחריות. זאת הצגה שהוזמנה במיוחד בידי יועץ אירגוני שיזם אותה ועוד איש עסקים מתוך ההנחה שאתה יכול להעביר מסרים אירגוניים בהצגה כזאת שאי אפשר להעביר בשום צורת תקשור אחרת. והם בדקו כמה יוצרים שהציעו להם הצעות שונות להצגה ולבסוף בחרו בהצעת הפרויקט שלי. ועכשיו זה רץ בפני אנשי חברות שונות.עכשיו סיימתי הצגת יחיד שנקראת "חבלים" מחזה אוטוביוגראפי של בחורה דתייה שאני עובדת עימה.

העליתי גם הצגה שלמה בתנועה שנקראת "אישה רעבה וגבר" עם רקדנית ושחקן שעוסקת ברעב הבלתי ניתן להשבעה שלנו בחברה ועל כך שכשחושבים שמוצאים זה לא באמת מתמלא. הרעב נמצא כל הזמן בפנים בלתי מושבע. וישנו פרוייקט מעניין נוסף שלמרבית הצער לא יצאו לפועל. כתבתי הצגה על ועבור נמל קיסריה עם ארז מדיוניסוס הפקות על נשים בקיסריה. נמל קיסריה הזמין את זה כפרוייקט מיוחד שיוצג עבור מטיילים בנמל. ההצגה תיארה סיפור מפגש של שלוש נשים מתקופות שונות ועם זאת דומות: רחל אימנו, המלכה מרים החשמונאית ו-חנה סנש שכולן נפגשות לילה אחד בקיסריה כמה שעות לפני היציאה של חנה סנש למשימה שלה. הכנו פרזנטציה והכל אבל לצערנו הם החליטו לרדת מזה וזה מעולם לא הוצג וחבל . אין אפשרות להציג את זה במקום אחר? לא . זה משהו שבאופן ספציפי לפחות כפי שנכתב אז מתאים רק למיקום של נמל קיסריה ולא לשום מקום אחר.יש לך משיכה למיסטיקה.יש לי, זה מאוד מסקרן אותי והנשמה תמיד נראית לי כמשהו שאי לתת לו צורה והוא כל כך מסתורי ובלתי אפשרי להבין אותו.למה את לא רוקדת בעצמך במופע? כי היה צריך עין חיצונית לזה .אז לסיכום איך את רואה את סיפור הדיבוק? הפרשנות שלי היא רדיקלית למען לאה והדיבוק. אני לא רואה בדיבוק משהו מפחיד ואפל אלא משהו רומנטי ומשחרר. לאה רוצה את הדיבוק והוא לא משתלט עליה אלא נכנס אליה מרצונה החופשי. לאה מוכנה להילחם למען הדיבוק על מנת להשאיר אותו בתוכה.ההצגה ה"צייד " תיאטראון אירגוני צא דיבוק צא האתר של דיוניסוס הפקות

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד