אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מלאכים באמריקה / תיאטרון בית צבי


התמונה של דן לחמן

מלאכים באמריקה. תיאטרון בית צבי
מלאכים באמריקה. תיאטרון בית צבי

את המחזה מלאכים באמריקה ראיתי בלונדון, ניו יורק ותל אביב. לא מכבר הוקרנה בטלוויזיה הסדרה המופלאה מאוד על כל חלקיה, והנה כששמעתי ש-בית צבי הולך להעלות את המחזה מחדש החסרתי פעימת לב מהתרגשות גדולה. אם כי מצד שני תמהתי על האומץ להפיק מחזה מסובך כל כך, רב משתתפים ובעל דרישות טכניות מפליגות. מחזה שבו ריאליזם וסוריאליזם נושקים זה לזה, מציאות דמיון הזיה. חזיונות דתיים וויכוחים על נושאים פוליטיים. מעברים מהירים ממקום התרחשות אחד לשני. דירות, משרדים, בית חולים. אנטארקטיקה וסנטרל פארק.

מלאכים באמריקה הוא הראשון ממחזור בן שלושה מחזות. בישראל לא הוצגו השניים הנוספים. בזמנו תיאטרון הקאמרי העלה הצגה נפלאה, באולם בנמל הישן של תל אביב שם העלו כמה הצגות שנחשבו לניסיוניות יותר, והנמל של אז לא היה פופולארי כמו היום. אי אפשר לשכוח את ההצגה שביים שמואל הספרי ושני שחקנים מופלאים, יוסי גרבר כרוי כהן ושולי ראנד (שאז עוד היה חילוני גמור) בתפקיד חולה האיידס.המחזה זכה בפרסים רבים כשהוצג לראשונה. בלונדון כתבו עליו שאחת לעשור עולה מחזה העומד לשנות את פני המחזאות באותו עשור. מלאכים באמריקה הוא כזה.זה המחזה הראשון והחשוב ביותר שפרץ את גדרות התיאטרון הקהילתי ההומוסקסואלי. היו לפניו מחזות הומוסקסואליים ומחזות שעסקו באיידס, אך הם לא באמת פרצו את גדרות הקהילה. מלאכים באמריקה עוסק בהומואים ואיידס. שני נושאים חשוכים אפילו אז בסוף שנות השמונים. טוני קושנר (שכתב גם את התסריט לסרט "מינכן") נחשב היום לאחד מגדולי המחזאים האמריקאים. הוא כבר כתב קודם מחזות הומוסקסואלים פרץ את כל הגדרות המקובלים עם המחזה הזה. כשרואים אותו מבינים מיד מדוע הוא נחשב לאחד המחזות החשובים של העשור ההוא. המחזה הזה עומד לעלות בקרוב כאופרה.

המחזה הזה מערב מציאות עם פנטזיה, דמיון עם פוליטיקה ודת בצורה שלא הייתה כמוה קודם לכן. המלחמה סביב נושא האיידס הייתה בשיאה אז. אי זי טי, תרופה שהייתה הראשונה בסוגה ניתנה אז רק למקורבים ועשירים. הניסיון להביא את רייגן לדבר ולו פעם אחת על המחלה בשמה, ולפחות להזהיר מפניה כשסרב לתרום למחקר לא הצליחו. מרכז המחזה סב סביב שני זוגות. האחד זוג מורמוני הטרוסקסואלי (בחלקו), הזוג השני הוא זוג הומוסקסואלים. אחד נוצרי ואחד יהודי. פריוור ההומוסקסואל חולה באיידס, אז מחלה שקצרה את כל קרבנותיה. לואיס, בן זוגו אינו יכול לעמוד במעמסה הרגשית עוזב אותו, אך סובל מהפרידה ומחוסר היכולת שלו לטפל בבן זוגו. ג'וזף, עורך דין מורמוני נשוי המקיים חיי הומו בארון ומפחד פחד מוות מהמשיכה האסורה לו לפי דתו, עובד אצל רוי כהן המנסה לפתות אותו לדבר עבירה ולא רק מבחינה מינית. אשתו של ג'וזף ההולכת ומאבדת את אחיזתה במציאות והוזה הזיות מיניות ואחרות בגלל שהיא מרגישה שדבר מה לא בסדר ביחסיה עם בעלה.רוי כהן, חולה איידס ועומד לברור באגודת עורכי הדין על גניבת כסף מלקוחה, תהליך העשוי להביא לשלילת רישיון עורך הדין שלו. רוי כוחני גס נפש, "כשאני מחייג את כל הספרות הנדרשות אתה יודע מי עונה לי?... לא, לא הנשיא. יותר טוב מזה. אשתו" הוזה בשעות קשות שלו שרוחה של אתל רוזנברג, זו שהביא למותה מבקרת אותו. הם ממשיכים לנהל ויכוח ישן נושן מימים עברו. אמו של ג'וזף, מורמונית אדוקה בדתה שמרנית וחסרת ניסיון באה לבקר את בנה בעיר הגדולה שם היא לומדת בדרך הקשה לקבל את כל מה שזר לעולמה. מערכות היחסים המורכבות הללו נפגשות בעוד כמה דמויות מרכזיות במחזה. צריך להכיר את ההיסטוריה האמיתית של חלק מהדמויות. רוי כהן היה עוזרו של סנטור מקארתי בתקופה המכוערת ביותר באמריקה. כהן היה גם התובע במשפטם של הזוג רוזנברג, שני יהודים קומוניסטים שהואשמו בריגול והוצאו להורג לדרישתו של רוי כהן.

כשכהן חלה הוא ניסה להסתיר את העובדה והעמיד פנים כחולה סרטן. זה שאני שוכב עם גברים לא אומר שאני הומו. הומואים הם רכרוכיים ואני חזק – אומר כהן במחזה. כל העניין הוא לא עם מי אני שוכב הכל תלוי בכוח והשפעה. הומואים מנסים כבר חמש עשרה שנים להעביר חוק עזר עירוני ולא מצליחים. אני מעלה ומוריד נשיאים ושרים. לי יש כוח לי יש השפעה. אם אני מביא גבר שאני שוכב אתו לבית הלבן הנשיא ואשתו לוחצים את ידו. שום הומו לא יכול לעשות את זה. אלא שעיתונאי הצליח לראות את התיק הרפואי שלו והוציא אותו מהארון קצת לפני מותו. השערורייה הייתה כפולה ומכופלת. הגילוי שהאיש הזה שהיה מקורב למרכזי הכוח בשלטון הוא הומו ונוסף לזה חולה איידס. גם ההוצאה מהארון הפכה להיות שערורייתית והעמידה את התופעה בסימן שאלה גדול בתוך הקהילה בעולם. איידס נחשבה למחלה פוליטית. הנשיא רונלד רייגן לא רק שסירב להקציב כספים למחקר, הוא סרב לאזכר אותה בשמה לכל אורך ימי כהונתו. המלאכים הם אותם יצורים רוחניים המופיעים בכל הדתות. מלאכים טובים, מלאכים רעים. היו כאלה שבישרו על ענישת סדום, אחרים על לידת בנים מיוחדים. נביאים ומשיח אחד לפחות. מלחמת יעקב במלאך העניקה לו, ומאז לנו, את השם ישראל.שמונה גיבורים מרכזיים בהצגה, ועוד רבים מאוד בתפקידי משנה קטנים. הזוגות במחזה עסוקים בשאלת הבוגדנות המינית בעיקר אך לא רק, גם השאלה הדתית עולה כאן במלא עוזה. מסביב לדמותו של רוי כהן נשאלות שאלות מוסריות לרוב לאורך המחזה. היהודי המתייסר שעזב את אהובו. המורמוני החייב להודות בפני עצמו שהוא הומו. כל אחד ומערכת הערכים שלו הבאה לביטוי מלא במחזה.

ההפקה בבית צבי מספקת מאוד. הבמאי יונתן אסתרקין שתרגם וביים את המחזה הצליח למצוא פתרן טוב למקומות ההתרחשות השונים שהחשוב בהם הוא חלוקת הבמה לשניים שחלקה הוא חדרו – חדר בית החולים של פריור כשמהצד השני חדר המגורים של ג'ו והרפר המורמונים. החלוקה הזו גורמת להבהרה מדויקת של הדמיון ושיווי המשקל שבין שני הזוגות. דבר שבהפקות אחרות בהן כל חדר הופיע בנפרד לא הבהיר עד כדי כך את היחסים המורכבים השונים=דומים ביחסים הבין זוגיים. כל המקומות האחרים, בין אם זה משרדו של רוי כהן, סנטראל פארק או חדר רופא הנמצאים בקדמת הבמה ומאופיינים בכסא, ספסל, תא טלפון, משרתים את המקום הצנעה היפה לבמה לא גדולה להפקה לא יקרה בבית ספר למשחק.באשר למשחק כל השחקנים מספקים. לכולם יש רגעים מצוינים אך גם מקומות פחות טובים. לכמה מהם בעיות קוליות וחלק מהטקסט שהוא כה חשוב נבלע.לעירד רובינשטיין המשחק את רוי כהן יש נוכחות פיזית מצוינת, יש בו יכולת של אלימות מופנמת ומרוכזת עם התפרצויות חיצוניות אלימות. הוא מצליח להיות כוחני בכל רגע שלו על הבמה. לעירד יש בעיית היגוי של האותיות ס ש. בהתחלה זה מפריע מעט אך כשמתרגלים זה מפסיק להפריע והאינטנסיביות שלו מרשימה בהחלט. לתמר שטיין המשחקת את הרפר יש בעיה בין היכולת שלה בבניית הדמות שהיא הכי מורכבת ומסובכת, כל מה שנוגע לדמות היא משכנעת מאוד, אך קולה גבוה מדי ולא תמיד נשמע שהיא מודעת לציוצים וכאילו אינה שולטת בקול במאה אחוז, אך גם היא מצליחה להשכיח את הבעיה ככל שתפקידה הולך ומסבך את התנהגותה המורכבת המשתגעת לאיטה.רון פורטר משחק את פריור החולה. יש לו מקומות מרגשים אך מצד שני יש לו נפילות כאילו הוא לא מצליח להחזיק את הריכוז הפנימי שלו, וגם לו יש בעיית היגוי. אביהוד תדהר משחק את לואיס. לואיס שהוא בעל הטקסט הארוך ביותר במחזה. יש מקומות בהם הוא נשמע כאילו הוא טוחן מלים וזה בסדר, זה מתאים לדמות, אך אם היה מנסה לתת גם למונולוגים התיאורטיים של אופיו את אותה יכולת של התייחסות רגשית כמו לסצנות המשותפות שלו עם פריור או ג'ו הוא היה מצליח לבלוט יותר. אבל גם לבחירה להראות כאילו הוא סתם פטפטן ישנה הצדקה. אך בכל זאת גם אז, את הקטעים הרגשיים היה צריך להדגיש יותר.נאור זילברמן המשחק את בליז, שאיננו מהתפקידים הראשיים, תפקיד של אח (ות) בבית חולים. הומו מוחצן נשי ידידם של פריור ולואיס. למרות שבמחזה הוא אמור להיות שחור, כאן לא איפרו אותו להראות כושי ולכן בשיחה על הגזענות הכעס שלו לא לגמרי ברור, הוא משחק בכישרון דמות שהיא צבעונית מכל הבחינות. צבעוני בהתנהגות שלו והוא כתם הצבע הנייד. בגדיו הם הצבעוניים והבוהקים ביותר על הבמה.כל יתר המשתתפים עשו את התפקידים האפיזודיים שלהם ותרמו להנאה מהערב. והייתה הנאה כי כוחו של המחזה והאפקטיביות שלו עדיין גדולה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן