אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הטריטיקו של פוציני / האופרה הישראלית


התמונה של דן לחמן

הטריטיקו או הטריפטיך בשפות אחרות, פירושו השלישייה. זו אסופה בת שלוש אופרות קצרות המוצגות יחד בערב אחד. פוצ'יני היה מלחין שהרגשות הסוערים באופרות שלו עברו סוג של עידון והפנמה. נכון שטוסקה סוערת וטורנדוט מקפיאת דם. בניגוד לורדי שכמעט בכל אופרה היו לו קטעים שהקצבים אפשרו לכל תזמורת כבאים בעיר קטנה להפוך למרשים אצל פוצ'יני התזמור מעודן ומאופק. יש לו "מנגינות" נפלאות ונוגעות ללב. הגעגוע של באטרפלי, האהבה של מימי ורודולפו כולם שיאים רגשיים אך לעתים רחוקות הן סוערות כלפי חוץ מבחינה תזמורתית.הבכורה של האופרות הללו התקיימה ב1918 באופרה המטרופוליטאנית של ניו יורק. המוסיקה המודרנית כבר הייתה מוכרת. האופרות הסוערות סאלומה ואלקטרה של ריכרד שטראוס הוצגו כבר ב 1905- 1909 פיירו הסהרורי (פיירו לונאר) של שינברג בוצע כבר ב1912. פוצ'יני נסחף אחרי שטראוס ולא הטמיע עדיין את המוסיקה של שנברג, אך בכל זאת כבר ניכרים אצלו סולמות מודרניים בהרבה ופה ושם מופיעים רבעי טונים שלא הופיעו אצל קודמיו.

נכון שברוב במקרים נהוג להציג את שלישיית האופרות הללו יחד, אך לעתים מפרקים את המשולש ומציגים אחת מהן בצמוד לאופרות קצרות אחרות כמו הליצנים או אבירות כפרית. האווירה בכל אחת מן האופרות הללו שונה בתכלית. האדרת היא אופרה קודרת. האחות אנג'ליקה דתית מיסטית וג'יאני סקיקי קומית.אפשר כמובן לומר שאלו שלוש אופרות על נשים, אך בג'יאני סקיקי דווקא הוא התפקיד הראשי. ובאדרת המרכז מתחלק בין שלושה, אישה ששני גברים אוהבים אותה. באחת (סקיקי) היא עדיין צעירה ותמה. באחת( אנג'ליקה) חוטאת ובשלישית אישה מבוגרת יותר ונואפת. בדרך כלל נהוג להתחיל את ההצגה עם האדרת, אך הבמאי טוען ודי בצדק שהדרמטיות הגדולה של האופרה הזו נמחה את הרושם הלירי של האחות אנג'ליקה, ולכן הפך את סדר ההצגה אצלנו.כשעולה המסך על האחות אנג'ליקה הבמה שחורה לחלוטין. מעל מרכז הבמה תלוי צלב. על הרצפה שוכבות נזירות לבושות שחור, שהאמרה הלבנה של השביס יוצר מעגל לבן בתוך הגוש השחור. לאחר כמה דקות נפערות בקיר השחור גומחות קטנות מהן מציצות נזירות לחצר בה מתרחשת העלילה, והן נראות כמו ציורים עתיקים. בחלק הראשון כל הנזירות שרות רצ'יטטיבים העוסקים בחייהן, בחלומן, בזיכרון.

החלק השני כולו של האחות אנג'ליקה. הוא מתחיל בביקור של דודתה המבשרת לה שהילד שנולד לה בחטא שבע שנים קודם לכן, והוא הסיבה שמשפחתה נידתה אותה ושלחה אותה למנזר מת. אנג'ליקה נשארת לבד על הבמה ומתחילה באריה ארוכה בעלת כמה וכמה חלקים ומסתיימת בהתאבדותה. טענה אחת יש לי כאן לבמאי, אלמלא לא הייתי יודע שהיא מתאבדת לא הייתי מבין זאת מתוך הבימוי. לא מספיק שהיא לבושה גלימה ושביס המסתירים את פניה ויכולת ההבעה תלויה כולה ביכולת הקולית שלה. הבמאי ג'נקרלו דל מונקו הטיל על הזמרת קשיים טכניים רבים. בתחילת האריה היא שוכבת על גבה. מצב שבו קשה לזמרת לשלוט במאה אחוזים על שרירי הסרעפת והנשימה. בהמשך מכניסים לה מוט ארוך מאוד בין זרועותיה, סוג של צליבה אישית, אותו היא נושאת על גבה אחר כך היא כורעת על ברכיה וכל פלג גופה נוטה אחורה. אירה ברטמן עמדה במשימה בכבוד גדול. למרות שהיו רגעים בהם קולה נשמע לא לגמרי בשל, כאילו חסרות לה עוד שנתיים שלוש של זמרה, הרי שקולה היפה והעצמתי והיכולת הרגשית שלה הייתה מצוינים.על האדרת אמנע מלכתוב. הבימוי והביצוע היו כל כך סתמיים עד שאין מה להגיד. מכיוון שהאופרה מתרחשת על מזח ליד ספינת משא הבמאי החליט להאיר את הבמה באור עולה ויורד באור צהוב מסנוור כאילו זה פנס הסירה. (כמו מכונית משטרה) והאור החזק מדי ניכר בעיניים וממש הכאיב להן.הבימוי הסטטי לא הצליח להעניק עומק דרמטי לאופרה הזו. נכון שללריסה טטוייב יש אישיות בימתית טובה והיא משחקת לא רע את אשת הרציף המשוחררת למדי אך קולה הצליח להיפתח רק בחלק השני של האופרה, ונכון שולדימיר בראון שר בצורה משכנעת אך החיבור של המרכיבים לא יצר דרמה גדולה. כל מה שאוכל להגיד שזה לא היה ממש משעמם, אבל עניין לא היה בזה גם, ולו אני הייתי הקובע, הייתי מוריד את האופרה הזאת ומציג רק את הראשונה והשלישית.האופרה ג'יאני סקיקי היא הצלחה גדולה. הפעם אופרה המוגדרת קומדיה ממש מצחיקה. הסיפור נע סביב צוואה שהשאיר בן משפחה בה הוא מוריש את רכושו לכנסיה והמשפחה מנסה למצוא דרך לשנות את הצוואה לטובתם. ג'יאני סקיקי החכם והתחמן מוצא דרך להתחפש למת ולהכתיב בכוחותיו האחרונים צוואה חדשה, המשפחה מסכימה, אך סקיקי מסדר את כולם ומשאיר את רוב הרכוש לעצמו.את המשפחה ביים דל מונקו כמשפחת מאפיונרים. עם כל האביזרים הנלווים. מגבעות ואקדחים תת מקלע והתנהגות של פושעים. כשהמסך עולה הם יושבים ליד שולחן ארוך (כמעט הסעודה האחרונה) וזוללים פסטה של ממש.לסקיקי יש בת צעירה המאוהבת באחד הברנשים. תפקידה איננו גדול, אך האריה היפה ביותר מבחינה מלודית בכל שלושת האופרות שייכת לה. אדוארדו צ'מה כסקיקי הוא זמר שחקן מצוין. הוא מצחיק עד מאוד בקטעים הקומיים והמעברים שלו בין רגעי הרצינות וחזרה לקומדיה משכנעים, מה גם שיש לו קול מצוין והוא יודע לשחק בו.אשר פיש ניצח על האופרה בתנופה והצליח להדגיש את ההבדל המוסיקלי בסגנונה של כל אחת מהאופרות. אנג'ליקה שהיא אולי היפה והמופנמת באופרות של פוצ'יני נשמעה נפלא. אלמלא חוסר העניין בבימוי הגלימה הייתה יכולה להיות דרמה, כמו שאשר פיש ניצח עליה וג'יאני סקיקי עם חוש ההומור התזמורתי הייתה מרנינה מבחינת ניצוח וביצוע.

את התפאורה המינימליסטית המרשימה מאוד של החלק הראשון עשה מייקל סקוט. לשתי האופרות האחרות הוא השאיר את הקוליסות השחורות אך הוסיף לבמה אביזרים המתאימים להתרחשות.בחלק מהקומדיות של שייקספיר באפילוג בסוף ההצגה פונה הגיבור, בדרך כלל הגיבורה אל הקהל ומבקשת את חסד הקהל ומקווה שנהנה. כאן פוצ'יני מפנה בפרולוג אותו אומר ( ולא שר) סקיקי בסוף האופרה ומפנה אותנו לדנטה, המשורר האיטלקי הגדול. אם כך צריך לבדוק ולייחס את כל הערב לכתבי דנטה, בעיקר בקומדיה האנושית כמובן. האדרת אם כך היא סיפור אהבה טראגי דרמטי המוליך לגיהינום. האחות אנג'ליקה המיסטית ולירית בה אהבת אם מנצחת את המשיכה הטרנסנדנטלית הדתית ומביאה בכל זאת לאומללות. וג'יאני סקיקי עוסקת בפירנצה של דנטה עצמו. סיפור האהבה מגחיך תאוות בצע של בני משפחה וסופו אהבת אמת " גן עדנית"אם הנהלת האופרה תעשה את הנכון, תוריד את האדרת ותשאיר רק את שתי האחרות, כפי שכבר כתבתי הערב יתקצר בשעה, כי כך הוא נמשך שלוש וחצי שעות כשהשעה האמצעית מיגעת. והנאת הקהל תהייה הרבה יותר גדולה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן