אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אריאדנה בנקסוס באופרה


התמונה של דן לחמן

ריכרד שטראוס ו-הוגו פון הופמנסטאל שכבר שיתפו פעולה בכתיבת הרוזנקווליר רצו לכתוב אופרה קצרה מאוד שתיכנס לתוך הפקה של "גם הוא באצילים" של מולייר כקטע בידור ביניים, אלא שמה שהתכוון להיות תרגיל קצר הלך והתארך והפך לאופרה שלמה. ומה שנוצר הוא כמעט שתי אופרות שונות הקשורות אחת בשנייה. בראשונה מלחין צעיר מוזמן להעלות את האופרה שלו "אריאדנה בנקסוס" בביתו של אחד מעשירי וינה. המלחין ממשיך לעבוד ולשנות עד הרגע האחרון ומגלה שלא יוכל לקבל את התזמורת לחזרה אחרונה כי הם משעשעים את הסועדים. בהמשך יגיעו לארמון להקת בדרנים שגם הם הוזמנו להעלות מופע בידורי לאורחים. המשורר מגלה שהצגת הבידור תועלה אחרי האופרה שלו והוא חושש שהרושם מיצירתו ישכח לכן הוא רוצה לבטל את ההופעה שלו. כדי להרבות סיבוכים מופיע רב המשרתים ומודיע שבעל הבית רוצה ששתי ההופעות תאוחדנה לאחת כדי לחסוך זמן. כך שאריאדנה הטרגית תכיל בתוכה גם את הלהקה הקומית ומכיוון שאיש אינו מוכן לוותר יותר צריך לקצר ולאחד מהר את שתי סוגי ההצגה השונים. הלהקה הקומית סובבת סביב דמותה של צרבינטה וארבעת המוקיונים הרלקין טרופלדינו סקרומוש ובריגלה. כוכבי הקומדיה דל ארטה. בעיני המשורר המדוכא צרבינטה אישה קלת דעת מתחילה למצוא חן והוא מסכים לאיחוד.המערכה השנייה היא האופרה המאוחדת בה אריאדנה הנמצאת על אי בודד מבכה את אהבתה לתזאוס שנטש אותה.

שלוש נימפות מנסות לנחם אותה. לתוך הטרגדיה הזאת מופיעים על האי צרבינטה והגברים שלה ומבלבלים את היוצרות. צרבינטה משכנעת את אריאדנה שתמיד יש גבר אחר שיגיע. ואכן, האל בכחוס מופיע על האי ואריאדנה מתנחמת בזרועותיו. והשמחה חוגגת. האמת היא שכמעט ואין צורך להכיר מראש את סיפורה המיתולוגי של אריאדנה בכדי להבין וליהנות מהאופרה. כאן היא נמצאת במצב סטאטי אחד על האי כשהיא מבכה את אהובה וגורלה ורק לקראת הסוף מתנחמת אצל בכחוס. הקשר למיתוס רופף, זו הייתה יכולה להיות כל אהובה זנוחה.תפיסתו של הבמאי אריק לאופנברג טובה. מכיוון ששני החלקים מתרחשים למעשה באותו מקום העלילה כולה מתרחשת בסלון הגדול. ולא בשני מקומות התרחשויות שונים. לסלון נוסף בחלק השני של האופרה מסך אחורי של ים כדי להמחיש את האי הבודד. עד כאן הגיוני ואפשרי. ברגעים הראשונים הבמה מלאה תנועה. משרתים רצים אורחים מגיעים והכל נראה עשיר לעין. אלא שאז מתחילה מסכת הייסורים של הקומפוזיטור הצעיר. האורחים הלכו לחדר האוכל והוא ומורהו נמצאים לבד על הבמה הגדולה. שגם זאת אפשרות סבירה. כך זה כתוב. לתוך הבימוי הסטאטי מעט מוסיף הבמאי אנשים ההולכים מחדר לחדר.בחלק השני המתרחש על האי הבודד החליט הבמאי להוסיף יותר תנועה והכניס עוד ועוד אנשים, גברים בבגדי ים של תחילת המאה שעברה המשתעשעים על החוף. וכלל לא ברור מה תפקידם מלבד לנסות להצחיק מעט ולמלא את הבמה תנועה. דווקא בארבעת המוקיונים הבמאי איננו מטפל דיו, למרות שיש להם חלק ישיר בעלילה.האופרה הישראלית עשתה מעשה מעניין ומחנך בחלקו בבחירת האופרה. להביא לראשונה לקהל שאיננו אמון כלל לשמוע אופרה מהסוג הזה. מאז ורדי פוצ'יני משתרר איזה חלל על הבמות שלנו. נכון שפעם הוצגה כאן האופרה וויצק ופעם אחת גם משה ואהרון של שנברג, אך זה היה מזמן. ואלו אופרות מודרניות מסוג שונה. מכיוון שלקהל שלנו אין הכרה בימתית עם האופרות של וגנר חסרה לנו חולית המעבר לאופרה שהיא כמעט חסרת אריות. שכל החלק הקולי הוא רצ'יצ'טיב דרמטי ההולך וממשיך כמעט ללא "מנגינה מלודית" כשהתזמורת היא החלק הפעיל יותר ומתארת את ההתרחשויות הדרמטיות והרגשיות. אחת הדרכים לבדוק התרשמות מאופרה חדשה לחלוטין היא היכולת לגרום להקשבה, וכאן מרגע שמתרגלים לקולות הגבוהים האופרה אכן מצליחה לשאוב את המאזין לתוכה, ובעיקר במערכה השנייה בה יש אריות נוחות יותר להערכה.

שטראוס אהב מאוד את קול האישה, בעיקר בסולמות הגבוהים. וכמו ברוזנקווליר גם כתב את תפקיד הקומפוזיטור שהוא גבר לקול אישה. וכל המערכה הראשונה היא כמעט לא מפסיקה לשיר ולמתוח את הגרון לטונים הכי גבוהים. מכיוון שתפקידי הגברים הם די קטנים הרי שמי שאינו אמון על זמרה כזאת עשוי לסבל, ואכן היו כמה אנשים שיצאו באמצע. גם במערכה השנייה מרכז הכובד הוא על קולות הנשים. גם אריאדנה וגם צרבינטה שרות רוב הזמן. כשלשתיהן אריות ארוכות, בניגוד למערכה הראשונה שכמעט כולה רצ'יטאטיבים. מול האריה הנוגה של אריאדנה העמיד שטראוס אריית קולורטורה ארוכה שובבה וקשה לבצוע.שטראוס צמצם את ממדי התזמורת לשלושים ושישה נגנים בלבד, תזמורת כמו זו שהייתה יכולה להופיע באמת בארמונות הישנים. אך הצבעים שהוא מפיק ממנה עשירים וסוערים.הביצוע של האופרה הזו נשען כולו על קולות הנשים עד לדואט האהבה האחרון שבין אריאדנה לבכחוס. נכון שיש אנסמבלים וסצנות קצרות לרביעיית הגברים אך מולם הנשים שולטות על הבמה לכל אורך ההצגה.הביצוע הקולי הפעם הוא לעילא ולעילא. כל הזמרים מצוינים. סטפני הוצל בתפקידה הקשה של המלחין גם משחקת בחן רב את המלחין המתייסר וגם שרה את תפקידה הבלתי אפשרי כמעט שכולו רצ'יטאטיבים בסולמות גבוהים. אין לה כמעט רגע מנוחה לגרונה. ותפקידה כפוי טובה מבחינה מלודית.חן רייס הישראלית בתפקיד צרבינטה הייתה משובבת נפש והראתה יכולת מסורתית כאילו למדה ושרה כל חייה על בימות גרמניה. יש לה חן בימתי רב, יכולת משחק ובעיקר יכולת שירה. במערכה השנייה של האופרה יש לה אריה ארוכה מאוד תובענית במיוחד. היא הצליחה להתגבר על כל המכשולים ששטראוס העמיד בפניה. תפקידה של אריאדנה הוא קצת כפוי טובה. בעוד צרבינטה עליזה ומצחיקה היא עצובה ועגמומית. נכון שהאריה הגדולה שלה מאוד יפה אך מול זיקוקי הדינור של השנייה היא מחווירה. לויקטוריה ספרונובה יש קול טוב והיא שרה היטב את התפקיד.שלושת הנשים השרות את היפות מהוות אנסמבל מצוין וגם רביעית הגברים בלהקת הליצנים שרה היטב בעיקר את האנסמבל שלהם. סטוארט סקלטון שר את בכחוס. יש לו קול טנור קטן אך הוא שר היטב. מבחינת משחק היה צפוי שבכחוס יהיה קצת יותר עליז וסקלטון כמעט איננו זז. אך הדואט של השנים משכנע בטיב הזמרה. כל שאר הזמרים בתפקידים הקטנים מלאו את תפקידם היטב וגם גאורג מרטין בודה בתפקיד רב המשרתים, תפקיד דיבור בלי שירה משכנע. לא לחינם קמה התזמורת ומחאה כף לזמרים בסוף ההצגה. אשר פיש ניצח על התזמורת המוקטנת בתנופה והדגיש את המוטיבים השונים ואת המעברים הרגשיים. ההפקה היא של הגראן תאטר דל ליסאו בברצלונה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן