אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עקיבא נוף: פזמונאי ופוליטיקאי


התמונה של אלי אשד

עקיבא נוף

ראיון מקיף עם הפזמונאי היחיד ששירת אי פעם בכנסת - עקיבא נוף, על פזמוניו שכמה מהם הפכו למפורסמים והביאו לגילויה של פנינה רוזנבלום. גם לראשונה, הסיפור המלא על המפגש של עקיבא נוף עם ג'ון לנון ויוקו אונו שאותם שכנע לשיר בעברית שיר על ירושלים שכתב והצטלם איתם. ודיון גם בעניינים פוליטיים עכשוויים ובהם יחסו הלא אוהד לאהוד אולמרט, האיש שהוא בעצמו פתח בפניו את הדלת לפוליטיקה והתחרט על כך עמוקות מאז.

כמה פוליטיקאים היו בתולדותינו שחיברו מהצד גם שירים ופזמונים? מעטים מאוד. אני יכול לחשוב כרגע רק על דוד המלך המחבר לפי המסורת של שירי "תהילים" שהושרו בבית המקדש. על שמואל הנגיד - פוליטיקאי ומצביא בספרד המוסלמית שחיבר שירים שככל הנראה גם הולחנו ובימינו רק על חבר הכנסת לשעבר עקיבא נוף. המחבר של הפזמונים הקלאסיים "מים לדוד המלך" ו"איזבל".

לפני כמה שבועות הייתי בהרצאה של עו"ד וח"כ לשעבר עקיבא נוףבנושא הלא קונבנציונאלי של פזמונים על דמויות תנכיות, נושא שכידוע יש לי בו עניין רב. ההרצאה מצאה חן בעיני כל כך שלאחר מכן ראיינתי את עקיבא נוף על הקריירה שלו והוא הסכים באדיבותו לפרסם אותה כאן באתר זה.לעקיבא נוף הייתה קריירה יוצאת דופן. הוא הפזמונאי והזמר היחיד ששירת אי פעם בכנסת ובכמה קדנציות. הוא היוצר של להיטים כמו "מים לדוד המלך" שאותו שרו חברי הגשש החיוור בחצאיות בפסטיבל הזמר של 1970 והפזמון הפך מיד ללהיט היסטרי. שנה לאחר מכן יצר את "איזבל", פזמון בעל נושא פוליטי תנכי על מלכת ישראל שהודחה ונרצחה, פזמון שהופיע כקליפ שבו כיכבה פנינה רוזנבלום הצעירה והאלמונית בפתיחת הקריירה שלה. ו"שישו ירושלים" שבו הלחין פסוקים מספר ישעיהו ו"מפרשי זהב" ו"כוכבים בדלי"). לאחרונה הוא חזר לאור הזרקורים בשני תחומים נפרדים מאוד לכאורה אלו שאותם הוא נטש בשנים האחרונות: גם בקליפ של שיר שיצר עם להקת "אנרגיה חולנית" שמוקרן בימים אלו בערוץ 24 וגם בחוג להתחדשות רעיונית ואידיאולוגית שהקים במפלגת הליכוד.א.א.: מר נוף האם נכון הוא שאתה הפזמונאי היחיד שכיהן אי פעם בכנסת? נוף: לא לחלוטין מדויק, דווקא יש עוד פוליטיקאי אחד שחיבר פזמונים ואפילו הייתה פעם אחת ששיתפנו פעולה. הוא כתב שיר ואני הלחנתי ואריק לביא היה אמור לשיר. זה אמור היה להיות בתוכנית רדיו אבל בסוף זה נפל. זה היה שמעון פרס. ויש גם את יצחק נבון שכתב את "בוסתן ספרדי". יש גם יוסי שריד וגד יעקובי שכתבו שירים. אפשר להזכיר סופרים ואנשי ספרות שכיהנו כנסת כמו דב סדן, אורי צבי גרינברג, ס. יזהר, את משה שמיר.אבל בעיקרון אני הפזמונאי המקצועי היחיד שאי פעם היה בכנסת ובוודאי היחיד שנאם נאום בצורת פזמון. זה היה לקראת בואו של סאדאת והסכם השלום. זו הייתה ישיבה שמתוך 120 חברי כנסת 119 דיברו כדי להיכנס להיסטוריה כולם אמרו את כל הקלישאות האפשריות ואני אמרתי לעצמי: מה אני יכול להיות לומר שיהיה שונה וכתבתי פזמון שהוקרא בכנסת שנקרא "תרועה לשלום". זה אפילו התפרסם במעריב כנאום. מאוחר יותר הלחנתי את זה . ולאחרונה זמרת יפנית - היסאקו איקדה שהיא גם זמרת אופרה קלאסית הקשורה לארגון מקויה עומדת להקליט את זה ביפן כשיר שהלחנתי. היא שלחה לי הקלטה מ-מאדאם בטרפלי בתור גברת פרפרית ושלחה לי מכתב בעברית על זה.

א.א.: מה דעתך על מצב התרבות בכנסת היום? דומה שאין שם יותר זמרים או אנשי תרבות בכלל?עקיבא נוף: הבעיה שבאמת אין הרבה סיבות לשיר והרבה מאנשי כנסת הם חסרי תרבות באופן כללי אם כי נכון גם שדווקא בכנסת הזאת יש יותר אנשי תרבות מאשר בכנסת הקודמת. אבל הבעיה היא עמוקה יותר, היום אנשים כמו דב סדן ו-אורי צבי גרינברג לא היו מגיעים בשיטות כמו הפריימריס אפילו לתחתית הרשימה. הנהגה אמיתית נבחנת גם בכך שיכולתה להשפיע על רשימת האנשים שנמצאים ברשימה אני לא אומר שצריך לחזור לשיטת הועדה המסדרת את רשימת המפלגות אבל אני בהחלט מציע למצוא דרך לחזור לדברים הטובים שהיו בוועדה מסדרת שידעה להעביר רשימה על ידי אנשי תרבות ושתימצא דרך שהשיטה תוכל לכלול גם אנשים שהם אנשי תרבות והשכלה ולא בדיוק אנשי רייטינג למעריצות טינאג'ריות.

מים לדוד המלך

עקיבא נוף החל את הקריירה הספרותית שלו בכתיבה סיפורים בעיתון המפלגתי "חירות".

נוף: כתבתי כמה הסיפורים שפורסמו בכמה עיתונים אבל לא התמדתי בזה. אני גם לא מגדיר את עצמיכמשורר אלא בעיקר כפזמונאי .א.א: איך נכנסת לעולם הפזמונאות?עקיבא נוף: מאז ומעולם כתבתי שירים ומנגינות ואין לי רקע תיאורטי בלחנים איך שזה בא בא, אין לי ידע לשנות ולתקן. מילדות הייתי שר בכל מופעי ביתה ספר והקיבוץ וכששרתי בא לי לשיר שירים של עצמי. אני לא רואה את עצמי כזמר מקצועי, זה בעיקר תחביב שקיבל תהודה בכך ששרים את השירים.

השיר המפורסם ביותר של עקיבא נוף שנכנס לפולקלור ממש הוא "מים לדוד המלך" שיצר את ז'אנר המצומצם מאוד של השיר התנ"כי ההומוריסטי. הפזמון שהושר לראשונה בידי "הגשש החיוור" הושר מאז גם בידי אילנית וזכה לחיקויים שונים ומשונים.נוף: אל ים ההתייחסות אל דוד המלך בזמר העברי, הוספתי טיפה משלי, כשחרזתי והלחנתי את הפיליטון, "מים לדוד המלך". בספר דברי הימים א', פרק י"א, מסופר: "ויתאוו דוד ויאמר – מי ישקני מים מבור בית לחם, אשר בשער". בית לחם הייתה אותה עת תחת כיבוש האויב, הפלשתים. שלושה מהגיבורים שליוו את דוד, מין יחידה 101 שלו, החליטו להשביע את תאוות מנהיגם, הסתננו דרך מחנה פלשתים, שאבו מים מבור בית לחם הכבושה, והביאו אל דוד. דוד, שהיה בעל חוש מחודד ליחסי ציבור, ו"פוליטיקלי קורקט" החליט עפ"י הסיפור ב"דברי הימים", שלא לשתות מן המים שנשאבו בסכנת נפשות של הגיבורים, "וינסך אותם ל–ה'". על הסיפור הזה בניתי את ההומורסקה "מים לדוד" המתארת את הגוזמאות שבהן הלל כל אחד משלושת הגיבורים את עצמו, בדרכם אל הבאר שבבית-לחם. אני כתבתי את השיר כבדיחה, (מה יש? רק לחיים חפר מותר?), בדיחה להשמעה במפגש פנימי של סטודנטים אוהבי שירה בציבור, שנהגו בשנות הששים להתכנס ולשיר מדי יום שני בבית ירושלמי מסויים. לקראת "פסטיבל הזמר" של 1971, שלחתי לתחרות מספר שירים. כמובן, שירים רציניים, עם תוכן עמוק, עם מסר. השיטה הייתה אז לשלוח לוועדה מטעם רשות השידור הממלכתי קלטות ובן ביצוע השיר. הוועדה בחרה מכל מאות השירים שהגיעו – 12 שירים, שהועמדו לבחירת הקהל, באולם בניני האומה, במוצאי יום העצמאות. לצורך העלאתם על קלטת של השירים ששלחתי, נעזרתי בחבר, שליווה את שירתי בנגינת פסנתר. גם הוא היה מאותם אוהבי זמר של יום השני במפגשים ההם בירושלים, ובמהלך ההקלטה שאל אותי – "למה לא תשלח את השיר ההוא על גיבורי דוד?". "זה לא שיר", השבתי, "זו בדיחה מולחנת". "מה אכפת לך, שלח" התעקש, ואני, כאילו לפצותו אותו על שירותו הפסנתרני – הקלטתי לטיפ ושלחתי.

שירי העמוקים והרציניים ונושאי המסר – נדחו. "מים לדוד" התקבל אל 12 המועמדים (ובאותו פסטיבל שרה גם צילה דגן את "כוכבים בדלי" שהלחנתי ביחד עם אורה סופר), וכל השאר עם הגששים והחצאיות המתרוממות, השלושה עלו לבמה בחצאיות עם פגיונות וסנדלים תנכיים על ראשיהם זרי פרחים ובאמצע השיר, כשהרימו את הידיים, ראו להם את התחתונים, והקהל יצא מכליו – והשאר היסטוריה. היום זהו חלק מתכנית הלימודים של מערכת החינוך הממלכתי. גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל, המנוחה, הוזמנה פעם להופעה של "הגששים", וכמובן, כמו בכל הופעה שלהם מאז הפסטיבל של 1971, היה השיר הזה אקורד הסיום של כל הופעה, שאיתו הלכו הצופים לביתם מזמזמים וטובי לב. אלא, שבפעם הזו, לכבוד גולדה, החליט מי שהחליט, כי לא ראוי ולא מכובד הוא להופיע בפני ראש ממשלת ישראל, בחצאיות המגלות תחתונים ומה שבתוכם, "והשיר הושר, כשהגששים מחויטים בחליפות. אחרי המופע נשאלה גולדה על התרשמותה, והתשובה שלה הייתה – "נפלא. אבל למה לא הופיעו בשיר עם התחתונים?". השיר הזה הפך נחלת הכלל, עד שניכנס לקטגוריה של מה שבברנז'ה של הפזמונאים מכנים בציניות: שיר שניכתב ע"י עמאמי - היינו שיר, שכביכול אין לו אבא יוצר, ומופיע בשירונים תחת הכותרת: "שיר עממי", שיר של העם כתוב בידי יוצר לא ידוע, למרות שכמו במקרה הזה, יש מחבר קיים ויש לו שֵם.

איזבל

ב – 1971 העלה נוף מופע משיריו בשם "הבוקר שאחרי" כשהוא מלווה בלהקת זמרים, בשם זה (שלפעמים כונתה "להקת עקיבא נוף") שהבולטת ביניהם הייתה הזמרת אביבה הד. השיר המצליח ביותר מתוכו היה "איזבל", שהגיע לראש מצעדי הפזמונים בקול ישראל ובגלי צה"ל וזכה לכבוד האדיר של הפיכה לקליפ בידי הערוץ היחיד אז של הטלוויזיה הישראלית. נוף: את תרומתי שלי לגלריית הנשים מן המקרא בזמר הישראלי תרמתי בשיר שכתבתי והלחנתי ושרתי – "איזבל". איזבל היתה עמי, מאז פגישתנוהראשונה בשיעור לתנ"ך בכיתה ד. הממסד היהודי ראה באיזבל, במידה רבה של צדק, אשה רשעה, ראה פרשת נבות. רב ודיין מפורסם אף מצא לנכון לטלפן אלי בגלל הפזמון הזה ולנזוף בי: הכיצד אני, אדם בעל השקפות לאומיות, כותב בכל כך הרבה סימפטיה על החוטאת הזו? אבל אני, כילד בכתה ד, הוקסמתי ע"י תיאור התנ"ך את רגעיה האחרונים. יהוא, המורד במלך, דוהר אל ארמונה שביזרעאל להרוג את המלכה האם. איזבל, בעצמה בת מלך צידון, מי שהיום היינו מכנים – אשה עם קלאסה, אינה מתחננת על נפשה, אינה מתחבאת, אינה נופלת לרגלי הבא להורגה בבקשת רחמים. להיפך, לקראת פגישתה שלה עם המוות היא שמה בפוך עיניה, היא מיטיבה את שער ראשה, מתייצבת גאה בחלון מגדל ארמונה, וכשמגיע המורד, הבא להורגה – שולחת היא בו חץ של לעג סרקסטי ושואלת: "השלום זמרי הורג אדוניו?", למה זמרי? כי זמרי מרד, מלך שבעה ימים בלבד, ונרצח אחרי 7 ימי מלוכה, ע"י זה אשר שמרד בו (המחסל הנ"ל היה עומרי, אביו של בעלה המנוח של איזבל ,אחאב א.א.) וזה מה שמזכירה היא ליהוא: סוף מורד לתליה. "שימטוה", זרקו אותה מבעד לחלון, מצווה יהוא המשתלט, לסריסים שלידה והם שמטוה למוות. יהוא מצווה אז לקבור אותה קבורה מסודרת, כי אחרי הכל – "בת מלך היא". איזו דרמה? איזה טיפוס? איזו עוצמת רגשות? בעיני הצטיירה איזבל כבת לתרבות אליטיסטית, המגיעה אל חברה שבה פעילים בני-הנביאים, אלה שיש להם, לטענתם, קשר ישיר אל בורא עולם, אלה שהכל ברור להם, אלה שאין טעם להתווכח אתם כי הם יודעים הכל, חוץ מדבר אחד, הם אינם יודעים למחול, לסלוח, הם קנאים פנאטים. א.א.: היו לך כוונות פוליטיות בפזמון הזה?נוף: באמת ייחסו לי כוונות פוליטיות בשיר וזה, אולי נכון. זה השיר המתאר את הפכפכותו של הנמר הזה, הקרוי דעת הקהל. פעם הוא מריע לך בהתלהבות ואתה רוכב על גבו, ופעם, אותו המון, שולף כלפיך שיניים טורפות. עקיבא נוף כפוליטיקאי מן הסתם מכיר היטב את הפכפכותו של ההמון.נוף: משכתבתי את השיר לא מצאתי מי שמוכן לבצע אותו. כששלחתי אותו בתחרות המקדימה של מה שהיה פעם "פסטיבל התנ"ך", השיר הזה אפילו לא התקבל לרשימת המועמדים. אבל אני האמנתי בטיב השיר, והחלטתי – במקום שאין איש, אהיה אני גם הזמר. הקלטתי את השיר בביצועי, שלחתי את הקלטת לתקליטיה של "קול-ישראל" ושל גלי צה"ל. ותוך ימים מועטים הגיע השיר לראש מצעד הפזמונים של כל אחת משתי התחנות. מה שמלמד כי אם אתה מאמין בטיב של יצירתך, אל תרים ידיים מול סירובים ראשונים. הילחם עליה, בסוף המאמץ – תגיע."איזבל" הפך ללהיט גדול ועקב ההצלחה צולם לו ב-1971 קליפ לטלוויזיה בכיכובו של עקיבא עצמו כשאת תפקיד איזבל משחקת נערה אלמונית 17 בשם פנינה רוזנבלום ("את עינייך שימי בפוך") שהוצגה צועדת ברחובות העיר העתיקה של ירושלים כשהכל נועצים בה עיניים משל הייתה יצור שנחת זה עתה מכוכב לכת אחר. בתקליט ובקליפ מבוצע השיר על-ידי עקיבא נוף עצמו כסולן, כשמלווה אותו שלישיית בנות אלמוניות: אביבה הד, חגית זמיר ו-טובה ליבנה. יש לציין, כי בביצוע המקורי של השיר היה בלהקה גם שמואל שילנסקי (בנו של יו"ר הכנסת לשעבר דב שילנסקי, לימים וטרינר.)נוף: הטלויזיה הישראלית, היה אז רק ערוץ אחד, החליטה לצלם את הפזמון לקליפ. אתר הצילום נקבע להיות בעיר העתיקה של ירושלים. בבוקר הצילומים הגעתי אל שער יפו, ולידי נעצרה מכוניתו של במאי הקליפ, דן בירון, ששלף נערה מתוך מכוניתו ואמר לי – "הכר, זאת איזבל". בעיני רוחי הייתה איזבל שחורת שיער, עם עיניים צידוניות ירוקות רושפות, האופי פורץ מפניה, אם תרצו – דמיינתי מין חנה רובינא בעלומיה משחקת את מדיאה.

והנה הבחורה שמציג הוא בפני – בלונדה, עור לבן, בת 17, עדינה, אנטי-איזבל, מושיטה לי יד רכה ואומרת: נעים מאד, שמי פנינה רוזנבלום. נחנקתי, אבל מה לעשות, זה הבמאי, והוא הקובע. ביצוע הצילומים התגלה כמשימה קשה ביותר. בכל מקום בו ניסינו לעצור ולצלם הקיפו תושבי העיר המזרחית את איזבל / פנינה הבלונדינית, בלעו אותה בעיניהם ואי אפשר היה לצלם. לבסוף, נמצאה פינה בה ניתן היה, כך או אחרת, להשלים את צילומי הקליפ. בהערת אגב אוסיף עוד כי ללהקת הזמרות שליוו אותי בשיר הזה נבחנה שחקנית צעירה, שהיתה טובה כשחקנית ופחות מכך כזמרת. אבל לא היה חסר הרבה, שבקליפ הזה שהיו בו עקיבא נוף ו-פנינה רוזנבלום תופיע גם שחקנית תיאטרון באר-שבע, מי שנודעה מאוחר יותר כסגנית השר נעמי בלומנטל. כן, ובאופן מקרי היה שם גם גיטריסט, שמוליק שילנסקי, הבן של ח"כ שילנסקי. בהחלט להקה מאד פוליטית, אפילו שזה היה בלי כל כוונה מיוחדת.

פנינה רוזנבלום זוכרת את איזבל

פנינה רוזנבלום מתארת את סיפור צילומו של הקליפ בספרה "הדרך אל החלום" כך:

...מה שפרסם אותי ביותר בטלוויזיה היה השיר "איזבל" שכתב ושר עקיבא נוף. מאוחר יותר הוא הפך לחבר כנסת אבל את הפרסום הראשוני שלו ואת החדירה לדעת הקהל הוא עשה בעזרת השיר הזה. השיר היה מאוד פופולארי, ובטלוויזיה החליטו לצלם אותו. היום קוראים לזה קליפ, אז זה היה מסובך יותר. יצאנו ליום צילומים בעיר העתיקה. אותו צילמו שר ואותי צילמו פוסעת בסמטאות. אני הייתי איזבל. אחר כך ערכו את כל קטעי הצילומים והחלק המעניין היה לא עקיבא נוף השר בלהט על איזבל, אלא אני, מסתובבת בראש מורם כשכל הערבים והסוחרים בסימטאות מסתכלים בי. ילד ערבי נעמד לידי בזמן הצילומים ואמר לי שאני יפה. זה מאוד החמיא לי.

כמה שירים מצולמים שכאלה היו? מעט מאוד. וכך יצא לי לככב פעם ועוד פעם עם "איזבל". אנשים זכרו את פני, וכך קרה שלא אחת צעקו אחרי ילדים ברחוב "איזבל, איזבל!". גם אנשים שלא הכרתי זכרו את השיר והתייחסו אליו" (מתוך הדרך אל החלום ע' 55 )

אם נהיה דקדקנים יש לציין שעצם ההחלטה לתאר בקליפ את איזבל מסתובבת בירושלים דווקא אינה נכונה היסטורית שהרי מקום מושבה היה בשומרון, אבל זה בהחלט היה נכון סמלית להראות אותה מסתובבת בעיר של אויביה הרוחניים המסתכלים עליה בתדהמה או בתאוותנות. עקיבא נוף מספר שמה ששבה את ליבו בסיפור איזבל ולמעשה גרם לו לכתוב את השיר היה הפסוק המפורסם על כך שבשעה שהגיעו כוחות המורדים בפיקודו של המלך החדש יהוא לארמון המלך ביזרעאל בו שהתה איזבל (שהיתה אז המלכה האם), מספר התנ"ך ש "וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן" (מלכים ב', פרק ט, פסוק ל).נוסיף כי בקריירה העתידית של פנינה רוזנבלום היא הפכה לדמות תקשורתית וציבורית ולאשת עסקים הידועה באופייה החזק והשתלטני השולטת בבעליה בדומה למלכה מלפני 2900 שנה ששלטה ביד חזקה בבעלה אחאב. בצירוף מקרים מעניין (?) רוזנבלום עשתה את הונה בזכות נשים ש"שמות בפוך עיניהם" ו"מיטיבות את ראשיהן" בדומה לאותה מלכה שאותה גילמה בקליפ. וכידוע בהמשך הפכה לפוליטיקאית מנהיגת מפלגה משלה שכמעט נכנסה לכנסת, וכ-32 שנה לאחר כניסתו של עקיבא נוף לכנסת, הושבעה כוכבת הקליפ שלו גם היא כחברת כנסת מהמניין, ברשימת הליכוד מפלגתו של נוף.כל זה מראה שהמלהקים לקליפ איך שהוא קלטו, כבר אז, משהו לגביה (תפיסה על חושית?) וידעו בדיוק מה הם עושים כאשר הם ליהקו דווקא אותה גם כנגד רצונו של עקיבא נוף לתפקיד של המלכה השתלטנית איזבל.

קוריוז: בעברו עקיבא נוף היה נשוי למרים הדר מלכת היופי ל-1958 חברת "היכל התהילה של מלכות היופי בישראל". הדר הייתה מרצה לקולנוע ועיתונאית. במלחמת יום הכיפורים נודעה כעיתונאית שהתחפשה לגבר והגיעה עם מצלמות עד לקווי החזית למען כתבותיה. היום הוא נשוי לזמרת רותי הולצמן.

שאול ואלישע

נוף שינה הרבה מדעותיו לאורך השניםגם בפוליטיקה וגם מחוצה לה וזמן מה שלאחר שכתב את הפזמונים הסימפטיים על דוד המלך. כתב פזמונים סימפטיים לא פחות על אויביהם הגדולים - המלך שאול במקרה של דוד, הנביא אלישע במקרה של איזבל.

נוף: בגנים שלי, יש, כנראה שרטת של אהדה, דווקא ל-אנדר דוג. אחרי שהתפעלתי מאיזבל, הדחויה, דבקתי, לא בדוד המניפולטיבי בעיני, שבהתנהגותו המזגזגת בין חנפנות לנעיצת סכינים, בין צדקנות לנהנתנות, מעורר בי יותר מדי אסוציאציות לדמויות פוליטיות עכשוויות, המוכרות לי אישית, אהבתי דווקא את דמותו הטראגית של שאול. הבחור התמים, העניו, שלא ביקש מלוכה, שנקרא אל הדגל, והוכתר בעל כורחו, שלא עשק את עמו וידע לרחם גם על האויב. סבל מהחתרנות הבלתי נלאית של דוד ותרגיליו ומהרצון של שמואל הנביא להשתמש בו כבובה, אחרי ששמואל נאלץ, בעל כורחו, להיכנע לדרישת העם למשוח עליהם מלך."איזבל" הגיע למקומות הראשונים במצעדי הפזמונים של גל"ץ וקול ישראל. מגזין "להיטון", שהיה אז שבועון הבידור והקולנוע הפופולארי ביותר בארץ, ארגן ערב בשם "תקליט הזהב של להיטון" של השירים שהגיעו למקומות הראשונים של מצעד הפזמונים 1972 וכל אחד מהמחברים השמיע את הלהיט שלו פלוס שיר חדש ואני שרתי שם את "שאול". אבל להפתעתי זה לא זכה לאותה ההצלחה של איזבל ולך תדע למה, אם כי הוא הופיע באלבום של שירי המופע.

כן, בפזמון הזה, בהחלט נתתי לעצמי חופש להביע עמדות, אם תרצו פוליטיות, אם תרצו חברתיות, כש-שאול, שמואל ודוד משמשים לי דגמים לאישים בני ימינו, כאשר כתבתי: "קרע שאול את צעיף הקדוש האוהב מנביא מקנא, מדוד הכוזב, כי אם הם הקדושים ואתה החוטא, חי נפשי, לא אדע, בטירוף – מי המוכה". אלישעמעניין שנוף שהתפרסם בפזמון שלו על איזבל התוקף את "בני הנביאים" הפנאטיים כתב גם פזמון סימפטי מאוד על תלמידו של אויבה הגדול של איזבל. מנהיגם של אותם בני נביאים ומורו הרוחני של יהוא, הורגה של איזבל. פזמון זה בכל אופן זכה להצלחה גדולה הרבה פחות וכמעט שאיננו מושמע. נוף: דמותו של הנביא אלישע, תלמידו של אליהו. היא דמות נוספת שנגעה לליבי וכתבתי עליה באינטרפרטציה מאד אישית, אלישע מאוד אהוב עלי כהזדהות אישית. במלכים ב' פרק ב מסופר על אלישע, העולה אל בית-אל, ובעודו בדרך – "יצאו נערים מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח, עלה קרח, ויפן אחריו ויראם ויקללם ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני נערים". וחז"לנו אמרו, בדורות מאוחרים יותר, כי לא היה ולא נברא הדבר, ומכאן הביטוי העברי: לא דובים ולא יער. ואני חשבתי על אלישע מול הנערים. הוא- איש הרוח, הרציני, הזועף, הם- מלאי עליצות, הוא – קרח, קשיש, הם – מלאי נעורים, הוא שיש לו קשר ישיר עם אלוהים מוצא עצמו נלעג ע"י נערים, להם הצחוק והשירים, החברותא ומה יש לו?- הבדידות, ההתבטאות בקללה?! אלישע הוקלט בתקליט של הבוקר שאחרי. זה לא שיר לתפוצה המונית אבל זכה להערכה במופעים שונים.

עקיבא נוף פוגש את ג'ון לנון ו-יוקו אונו

לפרסום מיוחד זכה עקיבא נוף כעיתונאי דווקא לראשונה ב-1969 בהיותו עדיין סטודנט אלמוני בהולנד, כאשר היה העיתונאי הישראלי היחיד שזכה לשוחח בראיון עיתונאי מקיף עם ג'ון לנון כוכב להקת "החיפושיות" ועם אשתו יוקו אונו במיטתם במלון שבאמסטרדם, שם קיימו מסיבת עיתונאים למען השלום בעולם. נוף אף לימד את לנון לשיר קטע משירו של נוף "השבועה לירושלים" שבמקור נכתב עבור להקה צבאית דווקא". במהלך הראיון הבלעדי הזה שהוקלט, ביצעו השניים בית מתוך השיר, וזו הפעם האחת והיחידה בה מבצע הסולן הראשי של "הביטלס" שיר בעברית.

נוף: עסקתי גם בעיתונות וראיינתי את ג'ון לנון ויוקו אונו בשעה שהם ניהלו את הועידה למען השלום בירח הדבש שלהם במיטתם במלון שבאמסטרדם, שם קיימו את שביתתם המהדהדת למען השלום בעולם. שם גם שרתי איתם את השיר "השבועה לירושלים". ג'ון לנון ואונו שרו ב ע ב ר י ת, לפי מילותי ומנגינתי, כשהוא מלווה עצמו בגיטרה: "ירושלים, נשבענו כולם, - לא נפקירך עוד מכאן עד עולם". ולא נורא, שה- כף במילה "נפקירך" מבוטאת ע"י האנגלי מליברפול כאילו היתה "שין".

א.א. מה היה השיר "השבועה לירושלים ?

נוף: את "השבועה לירושלים" כתבתי בעקבות מלחמת ששת הימים. שחרור ירושלים ו"הר הבית בידנו" שטף בהתרגשות פטריוטית את העם כולו. אבל בשולי המחנה, כבר נשמעו אנשים, כמו דן בן-אמוץ, אשר הצהירו כי "קיר של אבנים לא עושה להם כלום", וכלפיהם כתבתי אז שיר זה שהפזמון החוזר בו הוא: "ירושלים נדרנו הוקם / לא נפקירך עוד מכאן עד עולם".

במקרה נכחתי באירוע בו הופיע הלהקה הצבאית של הרבנות ב-צ.ה.ל. אהבתי את אופן שירתה של הלהקה (שבין חבריה היו מי שהופיעו ונודעו מאוחר יותר כ-"צמד רעים", והפסנתרן ד"ר שלום פליסר). בתום המופע הצעתי למדריך המוסיקלי שלה, מנשה לב-רן, כי יבצעו שיר חדש, חם מתנור היצירה – "השבועה לירושלים". מנשה האזין, אהב, עיבד ותוך ימים היה שיר זה לשיר המוביל בהופעות הלהקה, ומאוחר יותר השיר הפותח של תקליטה.

המעבר מהכתיבה לביצוע היה מהיר כל כך, עד שתיקונים שערכתי בכתיבת תמליל, לא הגיעו לביצוע בפיהם של הזמרים, אשר כבר ננעלו על הגרסה הראשונית. כך, אני רוגז כל פעם מחדש, בשמעי את התקליט בו מופיעה השורה – "ירושלים, נשבענו כולם, / לא נפקירך עוד מכאן עד עולם", במקום הנוסח המתוקן והראוי: "ירושלים, נדרנו הוקם, לא נפקירך עוד מכאן עד עולם".

ב-1969 זכיתי במלגה מאת הוד מעלתה מלכת הולנד, ללמוד במכון ללימודי החברה אשר ב-האג, בירת הולנד. יחד עם תלמידים מיוגוסלביה, ארה"ב, שוודיה, מצרים, ואפילו בנו של אמיר מאבו-דאבי, שקשר אתי קשרי רעות, תוך הקפדה שלא להיות, אף פעם, בתצלום משותף אתי. גרתי ולמדתי באחד מארמונות המלכה האם. הימים הוקדשו ללימודי סמינר ביחסים בינלאומיים, והלילות – שאבו אותי בכל עוצמת הילולת הסבנטיס לאמסטרדאם החוגגת ומועדוניה.

כמקור נוסף להנאה ולהכנסה שימשתי גם ככתב-חפשי של יומן החדשות של "קול ישראל" בהולנד. ככזה ראיינתי אז את מזכ"ל נאט"ו, את הכנר היהודי-סובייטי דויד אוסטרייך, שפחד לדבר, ראיון עקיף את המלך חוסיין, ואפילו את... ירוחם משל, בכנס בינלאומי למזכירי הסתדרויות עובדים. בוקר אחד טלפן אלי מתל-אביב חבר, אשר יידע אותי כי עפ"י האמור בעיתוני הארץ אמורים ג'ון לנון, מלהקת הביטלס, ואשתו, יוקו אונו, לקיים מסיבת עתונאים, מתוך מיטתם בסוויטה שבמלון "הילטון" באמסטרדם.

כשהגעתי למקום, היו החדר והמסדרון אליו "מפוצצים" בעיתונאים מכל העולם, חמושים במצלמות וברשמי קול, עומדים, שוכבים, כורעים, על המיטה, מתחתיה, מתחרים זה בזה במאמץ למשוך את תשומת לבו של לנון ולקבלת תשובה לשאלה שהשליכו לעברו. היה לי ברור, שזה לא יהיה הראיון שלי. חמקתי, איפוא, לקומה אחרת, והמתנתי בסבלנות עד שאנשי הביטחון גמרו לסלק את אחרון העיתונאים, כמה דקות לאחר מכן. הו אז, בצעד מהיר זינקתי אל הדלת שמאחריה שכב הזוג המפורסם, והלמתי בדלת במלוא כף ידי. מישהו פתח את הדלת כדי חריץ צר, ושאל-רטן: "כן"?! "אני מקול-ישראל" צעקתי לעבר החריץ במלוא ראותי כדי שישמעו אותי בעומק החדר. ואכן, מיד קיבלתי תגובה בקול המאנפף "let the voice of israel come in ".. האיש בדלת הרחיב את הפתח, כשפניו זעופים, והתבקש ע"י לנון לצאת ולחזור מאוחר יותר. הייתי בפנים. אישית, אני מול ג'ון ויוקו לבדם, כשבידי מכשיר הקלטה מצומק, במהירות מיושנת של שלוש ורבע.

ג'ון לנון, בלונדיני, שערותיו יורדות בשני פלגים ממרכז קודקודו לצדדים ומתמזגות עם זקן לחייו וסנטרו. לחוטמו משקפיים, זכוכיות עגולות, מסגרת לא מסגרת, המדגישות מבט מהורהר ומרוחק. לבוש בלבן, על חזהו מדליון, ענוד בסרט קטיפתי שחור ורחב, מזכיר את הדמות של ישו בציורים הקלסיים. מלמטה, מן הרחוב, מגיעה אבחת הנערות המכונסות בחזית המלון, מצפות לרגע של חסד בהופעתו של אלילן בחלון הזכוכית הרחב הפונה מהקומה התשיעית אל הרחוב, מנופף להן בידו, בתנועה עיגולית, "אפיפיורית", רחבה.

היא, בת זוגו, יוקו אונו, שחורת שיער, עירנית, קופצנית, נאה בחיים יותר ממראיה בצילומים, מרבה לצחקק, כשג'ון אומר משהו עם זווית חדה, היא "מעגלת"."אני מצפה בקוצר רוח ליום בו אהיה זקן", אמר לי ג'ון. אז, באותו מפגש, לא האמנתי למשמע אזני. כי הלא זה האדם שזוהה בעיני מליונים עם נעורי נצח. היום, כשברור כי לנון לא יגיע לזיקנה, מעורר דברו זה צמרמורת של צער. ומשלימה יוקו: "זה לא הגיל, זו דרך החשיבה". לא, אין הוא רואה עצמו, לדבריו, כ נ צ י ג הצעירים, אלא כמי שמדבר א ל י ה ם. הוא אינו מבקש להצעיד את מעריציו למלחמה נגד הממסד בכללו. "לממסד", אומר ג'ון, "יש גם צדדים טובים: הנישואים למשל הם תופעה ממסדית. כמו שאני ויוקו נשואים". ואז יוקו קופצת ואומרת: "הממסד ימות ממילא ואנו הצעירים נבוא במקומו."

ג'ון ויוקו שהו בהילטון ב"שביתת שכב" למען השלום. "שלום", השיב ג'ון לשאלתי, ואני מקליט, "שלום, פירושו שלום, היעדר אלימות. אין אינטלקטואליזציה של המושג. כל הדיבורים על 'שלום חיובי' ועל 'שלום שלילי' הם חסרי משמעות. אני מוחה נגד אלימות בכל צורותיה". ומדגיש לנון: "אני מוחה גם נגד האלימות בעד השלום!, ואם אלימות היא צורך נפשי לאנשים כלשהם, שינהלו זאת כך שלא יפריעו את המהלך התקין של חיי ושל חיי אלה שאינם רוצים באלימות. שילכו למידבר, שינהלו שם את מלחמותיהם".

"במקום לדבר כה הרבה על השלום", ממשיך לנון, "נעשה משהו למענו. אפילו אם זה רק להדביק זנב מגוחך לאף, או לרקוד ברחובות, משהו, כל עוד אין זה מפריע לאחרים. את המאבק לשלום אין לנהל בהפגנות אלימות. "הממסד" אומר ג'ון, ומיד מתקן עצמו – "מוטב לומר 'הם', מי שלא יהיו, מנהלי העניינים, - הם בקיאים הרבה יותר מאתנו במשחק האלימות. הם שיחקו במשחק הזה מליוני שנה, כך שאנחנו לא נביס אותם באלימות נגדית. הם ישישו להיאבק בנו במישור הזה; זה מישור מוכר להם, הם יודעים איך לנהוג בו".

"מה שאין 'הם' יודעים זה איך להתגונן בפני ה ו מ ו ר. ההומור זה נשק רב עצמה". מזדקף פתאום, ג'ון לנון, כנואם המתווכח עם מפגינים בלתי נראים העולים כנראה בעיני רוחו על מתרסי קרבות למען השלום: "את דרך האלימות ניסו מיליוני שנים. מי ניסה את דרך השלום? – גנדי?, מרטין לותר קינג?, הם לא ניסו לעשות זאת בהומור, הם היו מאד רציניים. בסוף הם נרצחו" מהרהר ג'ון בקול, מבלי לנחש את הצפוי לו.

"אפשר לשנות את הדברים בדרכים להן הטיף גנדי, אבל מתוך עמדה של ליצנים" – משפרת יוקו .

בשלב זה מרגיש אני אי-נוחות לשבת מעונב ומחולף מול הזוג בפיג'מות. "יש כאן פיג'מה 'ספאר', אני שואל?" וג'ון שולף אחת מן הארון, ואני מוזמן להצטרף להמשך הראיון כששלושתנו במיטה הרחבה, הטיפ-רקורדר המקליט באמצע, ועל ג'ון מונחת הגיטרה, שעל מיתריה מרפרפות אצבעותיו הארוכות, מפעם לפעם, ומפיקות צלילים המכשפים את האווירה בחדר.

"האם אתם דתיים?" שאלתי.

"איננו שייכים לכנסיה ממשית" – משיב לנון.

"האם אתם אנשים מאמינים?" הוספתי לשאול, וג'ון קטע אותי בצעקה, "וודאי שאני

מאמין באלוהים", ויוקו ממשיכה: "אבל לא במוסד דתי כלשהו"

"אני מאמין", מוסיף ג'ון, "שאלוהים הוא צורה של אנרגיה. הוא איננו טוב או רע, זהו מקור של כוח, והשאלה היא מה עושים בני האדם עם הכוח הזה. אין לומר: 'אלוהים לא ירשה מלחמה בוויטנם', כי זוהי אינטלקטואליזציה של הנושא, או הפיכתו לדבר שברגש;

אלוהים קיים, אבל החשמל, הכוח האטומי והרשות לעשות נתונה בידי בני האדם, והם המחליטים מה לעשות".

"האם אתם מאמינים בחיים אחרי המוות?" – הקשיתי.

"כן", ענה ג'ון, "אני מאמין בגלגול נשמות, בחיים שאחרי המוות ובכל שאר המיתוסים.

אני מאמין בכל דבר עד שלא יוכח ההיפך. מדוע? – מפני שראיתי את הדרך האחרת, המפוכחת, כביכול, ועל מה היא מצביעה? כל שנה יש להם תיאוריה אחרת אודות התבל.

הציניות אינה דרכי. להם יש כל שנה תיאוריה מדעית חדשה, ועד שהמדענים יגיעו לאמת האמיתית, אנו עלולים לאחר את המועד".

"ומהי האמת האמיתית?" שאלתי.

"כמו בתנ"ך, ענה ג'ון, "בברית הישנה והחדשה. כמו בבודהיזם, אפילו בקומוניזם. כל האיזם החלו באמת בסיסית, אותה אמת עצמה".

הקשבתי, ופתאום הלם פטיש בראשי. האיש הזה, המדבר גבוהה גבוהה על שלום, הלבוש בבגד לבן צנוע, הלא הוא ה"ביטלס", עם כל המהומה והאופנתיות. הערתי על כך ושאלתי אם אין בשיריו מסחור של רעיונות. "ודאי", השיב ג'ון ללא היסוס, "אני אשם במסחריות, אם זו אשמה. אבל צריך לזכור כי אינני יושב וחושב: - ' אהה, דבר זה יהפוך את השיר ללהיט מסחרי, ועלי להשתמש בכך'. דווקא השירים הטובים שלי קלוטים מהאוויר. אני כותב מה שבא, את המלים עם המנגינה".

"וזה מאפשר לו" מוסיפה יוקו, "לעשות את כל זאת", והיא מניפה את ידה להסביר כי "זאת" פירושו כל מה שמחוץ למוסיקה, כל ההפגנות הפוליטיות ויחסי הציבור והתקשורת. "השירה", משלים ג'ון, "היא רק אחד הדברים שאני עושה, ובלעדיה לא הייתי כאן בהילטון. היא אמצעי לכל השאר".

"האם יש לכם איזו שעה של פרטיות?", שאלתי.

"יש לנו פרטיות של מחשבותינו, שאיש אינו יכול להפריען ולהתערב בהן, עדיין" אומר ג'ון. "אני מנהל חיים די נורמליים, במרכאות כפולות. איננו מתיידדים, איננו הולכים לדיסקוטקים או למועדונים; אנחנו הולכים לעבודה, חוזרים ושוהים יחד. רוב הזמן אנחנו לבד. מדי פעם באים האורחים הבלתי נמנעים מאמריקה או מגרמניה, עם מצלמות".

"האם החיפושיות האחרות משתפות אתכם פעולה במה שמחוץ לעבודה?" שאלתי. ואז השיבה יוקו אונו בהדגשה זועמת: "הוא לא הביטלס. הוא ג'ון לנון"!

ואפשר היה למשש בקולה, כבר אז, 1969, את ההיפרדות מהלהקה. וג'ון בטון פייסני יותר: "אני ג'ון לנון. אני יודע שגם הם, ג'ורג' ו-פול ו-רינגו מעדיפים שלום, בדרגות שונות. הם גם ידידים קרובים". אלא שיוקו אינה נסוגה מלוחמניותה וקובעת: - "אבל הם אינם עושים דבר לשם כך". ושוב מפייס ג'ון ומהרהר בקול: "יתכן שפעם יושפעו ממני לפעול".

"מה המשמעות בגידול השיער?", אני שואל.

ג'ון: "מטעמי נוחיות גידלתי זקן, כשהיינו בהודו. ואז, כשהתחלנו לדבר על מעשים למען השלום, חשבנו כי גידול השיער יהיה מין סמל חי לשאיפה לשלום. זוהי הפגנה".

יוקו: "הוא מעניק משמעות יפה למה שעשה ממילא".

ג'ון ממולל במיתרי הגיטרה שבידו, והצלילים נשפכים בחדר כמו קטורת.

"האם אתה מכיר שיר ישראלי כלשהו?", שאלתי.

"רק הבה נגילה, הא, הא, הא" הוא משיב בציחקוק. "אינני יודע שירים. גם לא את אלו שלי".

הוא מסכים, מיד, להצעתי ללמוד פזמון של שיר ישראלי, שאני, בו במקום כותב את תמלילו העברי באותיות לטיניות. זהו פזמון השיר שלי – "השבועה לירושלים". ג'ון לנון שר את השיר בקולו, בעברית, מלווה בנגינתו ובקולה הדקיק של יוקו, אל תוך מכשיר ההקלטה, המשמר מאז תעודה היסטורית: ג'ון לנון בעברית על ירושלים. רק אחרי שהקליט הוא שואל / אומר, לפתע, בחצי חרדה, - "זה לא שיר שובניסטי, אני מקווה". – "ריאליסטי", אני משיב. "בישראל לא רצו לקבל אותנו" מעלה ג'ון זכרון עבר, על החלטה בדרג של ממשלה (רוה"מ גולדה, שר החינוך ארן) לאסור הופעתם בארץ. "ומפני שבקשנו לבוא לישראל, סרבו המצרים להתיר לנו כניסה למצרים, כך שלא הגענו בכלל למזרח התיכון".

"האם הייתם רוצים להיות בישראל ולהיפגש עם אנשיה?" אני שואל ויוקו משיבה מיד: " אנחנו פוגשים אותם ברגע זה, באמצעות מחשבותינו. אנחנו כעת פה, באמסטרדם, אבל מחשבותינו עם כל המתגעגעים לשלום בעולם".

"הנה", מוסיף ג'ון, "מחשבותינו נפגשו והתאהבנו".

"איפה, באמת, נפגשתם?", אני שואל, וג'ון משיב ומספר: - "ליוקו היתה תערוכה בלונדון, ובאתי לצפות בה. הכלל באותה תערוכה היה כי על הצופה הוטל להרכיב את היצירה המלאה, מחומרים נתונים שהכינה יוקו. הייתי שם, והיתה בינינו קומניקציה. זה היה מאד רגוע; היו בינינו גם רגעים אלימים, אנחנו באנו מעולמות שונים, וכשנפגשנו והצלחנו ליצור בינינו קשר מלא, חשבנו: - אם אנחנו, מעולמות שונים, יכולים להתקשר, אולי יוכלו גם האחרים".

"יש לכם דרך להשיג שלום במזרח התיכון?", שאלתי.

"אותו הפתרון שאני מציע לכל העולם – אי אלימות, אני מציע גם למזרח התיכון", עונה ג'ון.

ליוקו היו שלוש הצעות פרטניות יותר: - "נישואי תערובת", וג'ון מאשר -"זה עוזר", ומחייך לעבר יוקו מלוכסנת העיניים. "במקום מאבק אלים", עוברת יוקו להצעה נוספת, "למה לא תארגנו כנס של צעקות, תצעקו, תצרחו, ותיווכחו מי יכול לצעוק חזק יותר. כך תתפרקו מהאנרגיות המיותרות שבכם. או למה לא תבנו יחד בנין? - שני הצדדים יבנו יחד".

פגשתי בימי חיי כמה וכמה אישים מורמים מעם. ראשי ממשלות, שרים ושועים. בפגישה עם ג'ון לנון, יותר מאי-פעם, הבנתי את משמעות המושג כריזמה. כשחזרתי ארצה, אחרי פרסום הראיון שלי אתם, ועלתה מועמדותי לכנסת, התעוררו מספר פוליטיקאים, "נשמות טובות", ודווקא מן הצעירים, אשר מחו בעוז כנגד ה"אפשרות הנוראה" כי מי שהתרועע עם ה"ביטלס" יהיה חבר בכנסת.

שבתי ופגשתי את יוקו אונו כשהגיעה בשנת 2000 לארץ, לפתיחת תערוכותיה בירושלים ובאום אל-פחם. אלא שהפעם כבר לא היה ג'ון חי, ובאזני הדהדו דבריו – "אני צופה בקוצר רוח ליום בו אהיה זקן". צפיה שנקטעה בכדורי הרוצח.

כיום קשה להאמין שלנון אם היה חי היה מוכן לשיר פזמון שנכתב במקורו עבור להקה צבאית ועל ירושלים, אכן הזמנים השתנו.

פזמונים ידועים נוספים של נוף כללו את "שישו את ירושלים" שהושמע לראשונה בפסטיבל הזמר החסידי השני שנערך בתשל"א (1970), ששם הגיע בביצוע צמד דרום למקום השלישי וזכה מאז לגרסאות נוספות של זמרים כמו ששי קשת ודודו פישר.נוף: בפזמון "שישו את ירושלים" מהפסטיבל החסידי והמילים הם צירופי חלקי משפטים מספר ישעיהו עם מנגינה שלי וציטוט לא מדויק של קטע משפט מפה ומשם עם עריכה. יום אחד חיפשתי מאיפה במקרא לקחתי את זה בדיוק ורק לאחר חיפוש בקונקורדנציה התברר לי שלאמיתו של דבר אין במקרא את הצירוף המסוים הזה וכול כולו המצאה שלי. השיר זכה להצלחה גדולה בישראל ובעולם – 1974 נערך המופע "שישו את ירושלים", שכלל שירים חדשים שנכתבו על ירושלים במיוחד למופע זה. ועבורו כתבתי את השיר "יום האור", שביצע ששי קשת. את השיר גם הקליט קשת לאלבום משירי המופע. בעולם למשל תזמורת הצי האמריקנית בחגיגות המאתיים של ארה"ב ב-1976 ניגנה אותו כשיר ישראלי מייצג במחרוזת שירים שניגנה. בהמשך כתבתי עוד שירים מסוג זה שבהם לקחתי פסוקים מהמשנה כמו "שוש אשיש" בביצוע "שוקולד מנטה מסטיק", "בצאת ישראל" שהושר על ידי עודד בן חור (זמר שהפך מאוחר יותר לשגריר ישראל בניו זילנד), "אמר רבי" - שהושר בידי נירה רבינוביץ', ו"אל תירא" בביצועי שלי. יש לי עוד שיר בשם "המבשרת" שגם הוא משנות השבעים שהוקלט בידי להקה שלי להקת "הבוקר אחרי". השיר "כוכבים בדלי" ( "נומה נומה " עולל ") שאת מילותיו כתב נוף הלחין ביחד עם אורה סופר והושמע לראשונה בפסטיבל הזמר תש"ל (1970) ביחד עם מים לדוד המלך. את השיר ביצעה במקור בפסטיבל צילה דגן והקליטה מאוחר יותר גם עדנה גור שנתנה לו גוון "ג'זי" יותר לתקליט של שירי הפסטיבל שיצא ב"הד ארצי" והוא בוצע גם בידי שרונה נסטוביץ'.

בפסטיבל שירי הילדים מס' 2 (1972) שר הזמר הבלגי לואיג'י את השיר "מפרשי זהב" ("שלושה תרנים לאונייה"), שהלחין נוף למילים של לאה גולדברג. השיר לא זכה באחד המקומות הראשונים בתחרות, אבל הפך לאחד השירים האהובים והמושמעים ביותר מפסטיבל זה וזכה אחר כך לביצועים של הזמרים יוריק בן דוד ו-חנן יובל.מאז כתב עקיבא נוף כמהפזמוניםפוליטיים ולא פוליטיים כמו שיר שהפך המנון בהתנחלות. להיט גדול של בשם "לי יש רק אחת, להם יש עשרים ושתי מדינות לי יש רק אחת הם רוצים גם את זאת". שיר זה, שנכתב והלחן והושר בידי נוף כתשובה ניצחת ומוחצת לשירה הפוליטי של חוה אלברשטיין "חד-גדיא". אך מרות עברו המוסיקלי-בימתי ופזמוניו המפורסמים וכל יחסי הציבור הענפים שלו הוא לא הצליח במשימה. השיר של חוה אלברשטיין הושמע עשרות פעמים" בעוד ששירו של נוף, כמעט שלא הושמע להוציא השמעות בערוץ 7 בידי אדיר זיק. אך פרט לכך הפזמון כמעט ולא הושמע ברדיו ונוף טען שהסיבה לכך נעוצה בדעותיו הפוליטיות הימניות. למעשה הפזמון הוחרם לשידור ברשות השידור, כתוצאה עתר נוף לבג"ץ וזכה לפסיקה מיוחדת של בית המשפט העליון בזכות איסור צנזורה פוליטית על פזמונים ובזכות חופש הביטוי. הוא אף התנצח על כך עם יואב קוטנר בתוכנית הטלוויזיה של דן שילון "בשידור חי". בהמשך כתב שיר שהצליח בכל מיני אירועים בגולן בשם "אהלן עם הגולן" ויצר בין השאר את סיסמת הדגל - "שטח משוחרר לא יוחזר". אך בכך הסתכמה עד היום יצירתו הפזמונאית הפומבית שהתמזגה עם השנים יותר ויותר עם פעילותו הפוליטית שהפכה עם השנים לימנית קיצונית.א.א: אתה עוד ממשיך לכתוב פזמונים?

נוף: האמת היא שבשנים האחרונות הפסקתי לכתוב גם פזמונים והתרכזתי בעיקר בדברים אחרים ואין לי חשק להתמקד בעולם המוזיקה שנראה עם כל הנינטיות נראה לא רציני אבל אני כותב עדיין דברים למגירה בתקווה שבעתיד בעתיד אקליט את כולם.

הפוליטיקאי

עקיבא נוף נבחר לכנסת השמינית בשנת 1973, כשמפלגת "המרכז החופשי" שאליה השתייך בראשות עו"ד שמואל תמיר הצטרף לליכוד. כעבור שנתיים, כששמואל תמיר פרש מהליכוד הוא פרש איתו ולאחר כשנה הצטרף אתו למקימי ד"ש, ברשימתה נבחר לכנסת התשיעית. לאחר התפרקות ד"ש הצטרף שוב לליכוד ונבחר שוב לכנסת העשירית. האמת היא שלעקיבא לא הלך כל כך קל להיבחר לכנסת. מילא זה שהוא היה זמר שמהלל שיקסע מרשעת כמו איזבל, אבל זה שהוא בילה במיטה יחד עם ג'ון לנון ויוקו אונו באותה "שביתת שלום" מפורסמת בהילטון אמסטרדם בשנת 1969, הרגיז כמה אנשים במפלגתו ומחוצה לה.בכנסת בלט כיוזם של הצעות חוק פרטיות, שהפכו לחוקי מדינה, בתחום איכות החיים והחברה, כגון: "חוק איסור עישון במקומות ציבוריים", "חוק שעון קיץ", "חוק למניעת הלנת שכר של גימלאים", "חוק תשלום מזונות לילדים מאת שני ההורים הגרושים", "הרפורמה במס". כן נודע במערכה לטוהר המידות במפעלים ציבוריים.הוא תיפקד כיו"ר ועדת המשנה בכנסת לחקיקת חוקי יסוד. א.א: איך אתה מאפיין את הפעילות שהייתה לך כחבר כנסת? נוף: הייתי חבר בכנסות השמינית התשיעית והעשירית מטעם הליכוד. שבח וייס כתב שהייתי אחד מחברי הכנסת המצטיינים בספר שלו. היו שני דברים שאפיינו את הפעילות שלי בכנסת: באותה תקופה שהיה נדיר שחברי כנסת יוזמים הצעות חוק פרטיות אבל אני בהסתמך בניסיוני המשפטי הגשתי רבות כאלו שחלקן אפילו הגיעו לספר החוקים בעיקר בנושאי איכות החיים למשל: שעון הקיץ שזה חוק שעון הקיץ וחוק איסור בעישון במקומות ציבוריים וחוק של השוואת זכויות הפנסיונרים לעובדים לפני הפנסיה בנושאי הלנת שכר פנסיונרים קיבלו עד אז שכר ללא תוספות ובכך עזרתי לתרופה לאוכלוסייה חלשה שלא יכלה לשבות.הייתי הראשון בנושא חקירות לא הסתפקתי בלשבת בכנסת ולקרוא עיתון כמו שעושים יותר מדי חברי כנסת אלא הייתי יוצא לשטח בכל מיני נושאים למשל בדובונים ששכבו בשטח ובנושאי חקירות בנושאי שחיתות שזכתה אז בתהודה גדולה לגבי שחיתויות בתעשייה האווירית ופיטורי עובדים שחשפו שחיתויות כאלו. בשנת 2003 ניסה להיבחר לרשימת הליכוד לבחירות לכנסת ה-16, כנציג של נאמני ארץ ישראל, אולם זכה לתמיכה מועטה בלבד.

האיש שגילה את את אהוד אולמרט

נראה שעד היוםנוף זועם וכועס בגלל איש אחר שהתחיל באותה נקודה כמוהו והגיע רחוק הרבה יותר ממנו. עקיבא נוף הוא האיש שתרם אולי יותר מכל אדם אחר לכניסתו של ראש הממשלה דהיום אהוד אולמרט לפוליטיקה. עקיבא נוף היה מזכיר ודובר תנועת המרכז החופשי - בראשות עו"ד שמואל תמיר שפרש מתנועת "החרות" בשנת 1967 חודש לאחר מלחמת ששת הימים אחר סכסוך עם מנחם בגין על רקע גישתו ודעותיו הנוקשות. שני אלו, אומנם פרשו מהליכוד, אך לא יכלו לעבור את הדרך עד לצד השני – העבודה. הם היו מעין "מפלגת המרכז" של שנות השישים – .בדומה לתנועת "קדימה" של היום. אלא שאז אידיאולוגית מרכז מוצהרת לא הייתה בביקוש גדול כל כך כמו היום. בבחירות 69' זכתה התנועה לארבעה מנדטים. עקיבא נוף, שהיה מזכיר הסיעה, יצא להשתלמות בחו"ל והציע לתמיר את אולמרט כמחליפו. אולמרט אז איש צעיר בן 24. קיבל את תפקיד מזכיר הסיעה ודוברה. אולמרט הפך כתוצאה ליד ימינו של תמיר ולמתמחה במשרדו. הוא גם סייע לו בחקירת פרשיות שחיתות שונות שפורסמו לאחר מכן בעיתונות וזה תרם רבות לפרסומו של אולמרט לעתיד. א.א. איך אתה מרגיש כיום כלפי אהוד אולמרט שניכנס לפוליטיקה אחריך והפך לבסוף לראש הממשלה? נוף: כשיגיע יומי ואעמוד בפני בית דין של מעלה, אין ספק שישלחו אותי לגיהנום על תרומתי לקריירה של אהוד אולמרט. אני ולא אחר האיש שנתן לו את השער שהכניס אותו לקריירה הפוליטית שלו.

א.א.: היום אתה מצטער על כך שהכנסת את אולמרט לפוליטיקה?נוף: מדינת ישראל כולה מצטערת על זה.אני מוניתי למזכיר סיעת 'המרכז החופשי' בכנסת, וזמן קצר לאחר מכן קיבלתי מלגת לימודים בהולנד. באתי לשמואל תמיר וסיפרתי לו על כוונתי לנסוע, והוא ניסה להניא אותי. אמרתי לו: יש לי בשבילך מחליף, והצעתי את אהוד אולמרט. שמואל תמיר בכלל לא הכיר אותו אבל הסכים לקבלו. תוך זמן קצר נתגלה אופיו של אולמרט. חנפן לאיש שבצמרת עד כדי בחילה, כשהוא מסתיר סכין מאחורי גבו. הייתי עד לכך שבתום יום עבודה הוא מצלצל לרות, רעייתו של שמואל תמיר, ומספר לה עד כמה בעלה גדול".כשנבחר אולמרט לכנסת, הוא שלף את הסכין. היה תוקף את תמיר על דברים שלא היו ולא נבראו ויוצר סערה. לאחר מכן הופיעו הדברים בעיתונות, והיה ברור שהוא מדליף אותם בצורה מדויקת, אולי על ידי הקלטה סמויה של הדיונים. "התנהגותו זו הביאה לפיצוץ ולפילוג, ומכאן דרכו רצופה שורה של פילוגים בשורה של תנועות. ב- 1973 פרש אולמרט יחד עם ח"כ אליעזר שוסטק מהמרכז החופשי והקים את "המרכז העצמאי". תמיר הגדיר זאת באוזני כ"תקיעת סכין בגב".( בנו, יוסף תמיר, הוא היום מספר 42 ברשימת קדימה לכנסת). אני זוכר שיחה שקיימתי עם אולמרט זמן קצר לפני הפילוג: אהוד ואני נסענו במכוניתי ברחובות תל אביב ואז לראשונה אהוד קבע באוזני בין רמזור לרמזור: 'אתה עוד תראה עקיבא, בעוד 30-35 שנה מה שיפריד ביני לכיסא ראשות הממשלה יהיה בוודאי רק דן מרידור".הוא טעה רק במקצת. מהמרכז העצמאי הוא עבר אל "הרשימה הממלכתית", אל הליכוד ולבסוף 'קדימה'. בכל אחת מן התנועות הללו הוא היה הגורם המתסיס והמפלג. "הוא סכינאי, אדם מאוד מסוכן שתמיד התחבר למנהיג שלקח אותו למעלה ואחר כך תקע לו סכין, השיטה הייתה להחניף למנהיג הרשימה ולבסס את מעמדו-שלו, תוך שהוא מחזיק סכין הננעצת במיטיבו. כעורך דין התפרסם עקיבא נוף בשמשו פרקליט לנכה כנגד מועדון לילה, שניסה לסגור את שעריו בפני נכים. הוא התפרסם גם בשל עתירה שעתר לבג"ץ בימי מלחמת המפרץ בעניין מסכות האב"כ, על שלא הנפיקו כאלה למגדלי זקנים (כמו נוף עצמו ) שלא בגין היותם דתיים. בעתירה זו חייב בית המשפט את משרד הביטחון לספק מסיכות לכל העבדקנים ללא אפליה. אחר כך היה יו"ר "הוועדה הציבורית לבחינת תחום השידורים הקהילתיים במערכות הטלוויזיה בכבלים", שפעלה והגישה המלצותיה בשנת 2000, לשרי התקשורת דאז, לימור לבנת ו-בנימין (פואד) בן-אליעזר. היום הוא עורך דין שעוסק בגישור אני גם במסגרת הזאת ומשמש כיושב הראש בועדת הערער והבוררות באקו"ם ארגון היוצרים שזה מין בג"ץ של הארגון ומתפקידו לבצע בירור בכל סכסוך בין חברי אקו"ם על נושאים שקשורים לארגון ובסכסוכים בין חבר לבין אקו"ם עצמו ולשמחתי כמעט כל התיקים מסתיימים בגישור ושני הצדדים מחייכים.

להקת "אנרגיה חולנית עם עקיבא נוף"

עקיבא נוף ביצע לאחרונה "קאמבאק" לתחום המוזיקה עם להקת הפופ האלטרנטיבי "אנרגיה חולנית" בפזמון beautiful june שהוקרן גם כקליפ בערוץ 24. שיתוף הפעולה בין עקיבא נוף לאנרגיה חולנית החל בעבודה על הקליפ של הלהקה – "made in japan".

חברי הלהקה רצו לשלב בקליפ צילומים מתוך הראיון המפורסם שערך נוף בסוף שנות ה-60' עם ג'ון לנון ויוקו אונו. בסופו של דבר לקליפ זה לא ממש הגיע, אבל באלבום של אנרגיה חולנית אפשר לשמוע את נוף בגרון ניחר.

נוף :לאחרונה הקלטתי עם להקת "אנרגיה חולנית" שיר של אריה פין באנגלית .דבר שלא התלהבתי ממנו ולדרישתי אמורה להיות גרסה בעברית. זה יופיע כקליפ בערוץ 24 "יוני היפה" ואני מופיע שם.הם פנו אלי ואמרו לי שהם זוכרים לטובה את שיריי, שהיו נוף ילדותם. טוב, נוף ילדותם זה מוגזם. בכל אופן, הם רוצים לעשות משהו יחד. זה קסם לי, כי תרבות, אמנות, מוסיקה, מהוות גשר בין דורות ודרך נהדרת לבטא אחדות תרבותית. שמחתי על האפשרות לבטא את עצמי בצורה יותר פופית, למרות שבעבר שיריי נטו יותר לארץ ישראל היפה. השיר כבש אותי במלודיות שלו. המלים יושבות היטב בתוך המלודיה. 'יוני היפה' או 'יוני המתוק'" זה התקשר אצלי, אסוציאטיבית, לחוויות ילדות, אז שרתי במקהלת רינת, בניצוחו של גארי ברתיני, את 'בירח מאי' בצרפתית. אז זו סגירת מעגל קטן.לא צריך לייחס לעניין דרמות גדולות. זה שיר יפה ונעים לשיר אותו עם להקה צעירה ותוססת. בגילי המתקדם אפשר ליהנות גם מזה. עם זאת יש לי בעיה עם העובדה שהפזמון הוא באנגלית, כי אצלי מולדת היא בעיקר השפה, אז תרגמתי אותו לעברית וסוכם שכנראה נוציא אותו בשתי גרסאות.

אריה פיין מאנרגיה חולנית נזכר: הכל התחיל, כשחבר ההרכב יונתן גוטסמן הציע שתמונתו של עקיבא נוף, שראיין את ג'ון לנון ויוקו אונו בסוף שנות ה-60 ב'מיטת השלום' שלהם, תככב בקליפ חדש שלנו, 'מייד אין ג'פאן'". בינתיים, הרעיוןלהשתמש בצילום הקלאסי ההוא ירד אבל הוא הסתקרן, ביקש לשמוע את השיר ורצה להכיר אותנו. הבאנו לו את האלבום האחרון שלנו, והוא מאד אהב, זה הזכיר לו הרמוניות ביטלסיות. אני, מצדי, לא פסקתי מלשבח את אלבומו המופתי, 'הבוקר שאחרי', שיצא ב-72. ואז עלה הרעיון, שאם יש כימיה טובה, בואו נקליט שיר ביחד. שלפנו מהרפרטואר שיר שלא נחשף מעולם, beautiful june, בלדה טראגית על בחורה שמתרחשת ביוני, הבאנו אותו לעקיבא, ניגנו על הפסנתר אצלו בבית, והוא התחבר אליו תוך שניות, למד ונתן לנו להרגיש שקלענו לסגנון שלו, עם קול הבריטון". הביצוע של עקיבא, מאד מוצלח, נוטה לכיוון פופ שלאגריסטי, קצבי וקליט. למרות שעד היום שר עברית פיוטית, הוא נכנס אליו בלי בעיה."ועכשיו הפואנטה. השאיפה היא, שמי שיפיק את השיר מוסיקלית יהיה המעבד שעשה את 'איזבל' ללהיט ענק - מתי כספי. נוף, שנשאר איתו בקשרים לא רעים, מנסה ליצור קשר מחודש. אם יצליח, זה יהיה שילוב על גבול הביזארי"."רגע, טלפון. נוף מתקשר אלי ומספר לי על זמר נוסף שמבקש טקסט, עם "מלים של פעם". מי עוד רוצה להגיד קאמבק".עדולם

נוף:לקראת פרידהאקריא לך פזמון חדש שכתבתי, וזה לו פרסומו הראשון בציבור - עדולם. להזכירך חבל עדולםשכיבושו ע"י יהושע בן נון פתח את מרחבי הארץ בפני בני ישראל, היה בעידן התנ"ך, "המערב הפרוע" שלנו, בו, בין היתר, שוטטו ופעלו המורדים, שנספחו אל דוד, בטרם הומלך בחברון. וכזה הוא השיר: עדולם ויהושע היכה את גיבור עדולם ועימו את מלכי כל הארץ כולם, והיתה יהודה לקודשו עד עולם ותקוות יהודה – עדולם. וכל איש בצרה יבקשֵך – עדולם כמו חֵיק מערה בשרב - עדולם, והיית לו כ-אֵם עוללה תרחֵם, עד עולם, עדולם. ודוד שברח מרודפים וצילם בך מצא מפלטו הכמוס, עדולם. ומחָץ ראש פלישתים ופרָק את עולם בצילֵך לו מחסֶה, עדולם – עדולם וכל איש בצרה ימצאֵך - עדולם כמו חֵיק מערה בשַרב - עדולם, והיית לו לצֵל, אשר בו יינצֵל, עד עולם, עדולם. ומאז עד היום לא חדַלת עדולם להיות מצודה ל-תקוות האדם, להלֵך לאורֶך ושימעֵך הוא סולם אל גובהֵי החירות, על גבעות עדולם. וכל איש בצרה יזכרך - עדולם כמו חֵיק מערה בשרב – עדולם, והיית לו אור-יום, והיית לו חלום, עד עולם , עדולם.את השיחה הנעימה הזו, לי מכל מקום, מבקש אני לסיים באקורד של בדיחות, ולשם כךהנה פזמון שהושר בידי זמרת בשם חגית זמיר, אשר עם להקת "הבוקר שאחרי"ריפרפה על דמויות תנכיות בשיר שקראתי לו – "סיפורי המקרא" סיפורי התנ"ך זה משהו שאני פחות גאה אבל זה של הבוקר אחרי.לעקיבא נוף יש תוכניות לקאם בק לא רק בתחום המוזיקה אלא גם בתחום הפוליטיקה.לאחרונה הוא פתחחוג לחידוש רעיוני בליכוד שמתכנס כעת באופן קבוע שתפקידו להחדיר מחדש את אותה מילה מושמצת "אידיאולוגיה" לפוליטיקה המפלגתית ואם נרצה נוף מתפקד שם כסוג של נביא אלישע מודרני. נשאר לראות אם יצליח גם בתחום זה.עקיבא נוף במומה עקיבא נוף באתר הכנסת עקיבה נוף ולהקת אנרגיה חולנית קליפ של עקיבא נוף עם אנרגיה חולנית שוש ויג על איזבל אביבה משמרי על שלושה תרנים לאניההיכל התהילה של מלכות היופי הישראליות עקיבא נוף על כן למשיחיות מים לדוד המלךאיזבלהשבועה לירושלים כוכבים בדלישישו את ירושליםמפרשי זהב (שלושה תרנים לאוניה) עקיבא נוף ובג"ץ על ערכות מגןנתן שחר על הנשים במקרא בזמר העברי מה קרה מלחמה? פזמון על פי "מים לדוד המלך"מים למואדדיב פילק של חולית על פי מים לדוד המלך קליפ איזבלהגבירה איזבל אין יותר חזון בפיזמונים ? על הפיזמון העברי לדורותיו פיזמונים תנכיים והיסטוריים : סקירה ומאגר מידע ביבליוגרפי עקיבא נוף על דמויות מקראיות בפזמון העברי

עקיבא נוף 6053412, 0544390551, עקיבא נוף, עו"ד. רחוב חנקין 9, תל-אביב טלפקס 6053412 - 03 - (972).דוא"ל benshua@netvision.net.il

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד