אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

נערי ההיסטוריה / תיאטרון בית ליסין


התמונה של דן לחמן

נערי ההיסטוריה, בית ליסין. מתוך התוכניה
נערי ההיסטוריה, בית ליסין. מתוך התוכניה

ההפקה המקורית האנגלית של המחזה נערי ההיסטוריה הוצגה בניו יורק בקיץ האחרון. זו הייתה ההצגה היחידה שלא הצלחתי להשיג אליה כרטיסים לימים שהייתי פנוי. לא חשבתי שתגיע לארץ במהירות כזאת. אם אנסה לספר את עלילת המחזה אפשר יהיה לחשוב שזו דרמה. אך המחזה השנון הזה, מצחיק חלק גדול מהזמן, גם בסצנות בהן הדרמה מבצבצת ותופסת את מרכז הבמה. אלן בנט מחזאי פורה מאוד מוכר אצלנו בעיקר מהסרט שהופק ממחזהו "טירופו של המלך ג'ורג'". כבר שם אפשר היה לחוש ביכולת הכתיבה שלו. בחכמה בשנינות בחמלה. המחזה הזה מתרחש כולו בבית ספר תיכון בעיר קטנה בתקופה שלפני הבחינות לאוניברסיטאות החשובות, בעידן מרגרט תאצ'ר. אלן בנט כתב בהצלחה רבה מחזה רב אפיזודות לתריסר משתתפים. שמונה תלמידים, מורים ומנהל. כמובן שהמורים מאופיינים יותר אך הוא הצליח ליצור דמויות מכל אחד מהנערים.הוא מרחף ונוגע תוך כדי התגלגלות הסיפור, באנטישמיות, גזענות, הבדלי מעמדות, רפורמה בחינוך ושינוי חברתי, ולמרות שלכל נושא מוקדש משפט וחצי בנט מצליח לגרום לנאמר בתוך הסיטואציה לא להישמע שטחי.גב' לינטוט היא מורה להיסטוריה מהזן המקובל. היא מלמדת תאריכים ועובדות לפי הסדר. לא ברור מה הקטור מלמד. גם הוא מוגדר כמורה להיסטוריה אך בשיעור שלו אפשר לשמוע פואמה של אודן. משהו מהספרות הקלאסית. כדי ללמד אותם משפט בצרפתית הוא ממחיז אתם סצנה בבית זונות צרפתי.

אין אצלו משמעת מקובלת, הוא איננו מהמרצים הפרונטאליים היבשים.התלמידים מפטפטים מתווכחים מתחכמים ואוהבים אותו, גם כשהוא יכול להכות אותם, בקלות, עם עיתון מקופל כשהם אומרים דבר שטות. הם מציגים לו סצנות מסרטים ישנים והוא מזהה את הסרטים. מבלי שהם יודעים הוא מכין אותם ומלמד אותם לאהוב את עושר החיים. מרחיב את אופקיהם לכיוונים שונים. אך אולי לא מקנה להם יכולת לעמוד בבחינות לאוניברסיטאות. מנהל בית הספר מביא מורה צעיר, שיביא אתו שיטת לימוד חדשה ויכין את התלמידים לעבור את בחינות הכניסה לאוקסברידג', האוניברסיטאות היוקרתיות אוקספורד - קיימברידג'. כי ככל שיותר תלמידים יתקבלו לשם כן תגדל יוקרת בית הספר שלו. ארווין ילמד את היסטוריה בדרך אחרת. לא עוד תאריכים ועובדות. מספיק עם החדגוניות המשעממת. תהיו יצירתיים הוא אומר. לא חשוב אם אינכם יודעים, תכופפו עובדות תמציאו תהליכים חשוב שתתנו תשובה מבריקה, אישית, תהיו מקוריים, אל תהיו משעממים. את ההבדל התהומי בין שתי שיטות החינוך ממחישה סצנה בו שני המורים נותנים שיעור משותף שנושאו השואה. בעוד הקטור שואל ומתווכח עם תלמידיו אם אפשר בכלל ללמד על השואה, ארווין מלמד אותם להתנתק מהרגשות ולנסות למצוא לשואה הסבר אחר, חדש ומקורי. נשמע דרמטי, במקצת, לא מדי. הסצנות הקצרות רודפות אחת את השנייה וכל אחת מהן ממחישה ובונה את דמותם של המשתתפים. המורים והנערים. בתוך כל סיפור מלחמת הדעות הזו מתרחש עוד סיפור רקע קטן העוסק בהטרדה מינית. העניין נמצא ברקע הדברים. בנט אינו הופך אותו לעניין מרכזי. הוא נמצא שם כעובדה. בנט איננו נוקט עמדה חד משמעית. הוא איננו שואל שאלות, שופט או מגנה. הוא משאיר לכל אחד מהצופים להתייחס לעניין לפי מצפונו וראיית העולם שלו. התלמידים על כל פנים מקבלים את ההטרדה במידה של פתיחות.מיכה לבינסון ביים את ההצגה בתנופה וקצב מרשים. המערכה הראשונה מצחיקה, השנייה שמוליכה את הדרמה מאוזנת. אנו מכירים את צורת הכתיבה של הדרמות הקומיות, מערכה ראשונה מצחיקה ושנייה לרוב דרמטית מדי. בנט ולבינסון מצליחים לגרום לאיזון בין שני החלקים. כשרואים את המכלול מבינים שלבינסון יצר מופת קטן בהדרכת אנסמבל שחקנים אותם תזמר לכדי יצירה ווקאלית מרנינה.

אורנה סורגונסקי עיצבה במה פתוחה ואוורירית פתוחה לאורכה ולרחבה. כיתה. כמה שולחנות וכסאות, ובכל זאת יש אסתטיקה על הבמה. חדר מנהל וחדר מורים מחליק וינעלם. זה הכל וזה נותן מרחב מחיה למחזה רב המשתתפים הזה שחלקם הגדול נמצא על הבמה כל הזמן.שני התפקידים המרכזיים נתונים בידי עודד קוטלר ומורדי גרשון. קוטלר משחק את הקטור, הנון קונפורמיסטי, השובב והחכם.בעל תאוות סודיות וזה השם את האדם במרכז העולם, ולא את הציונים. שני חלקי דמותו יוצרים מתח אנושי ודרמטי. במערכה הראשונה שהיא מהירה למדי קוטלר לוחץ מעט את קולו ומבליע מלים פה ושם אך בשנייה כשהקצב מואט הוא נעשה ברור ומצליח לבנות דמות אמיתית ונוגעת ללב. כשחקן רב ניסיון הוא עובר בין הקצבים השונים שמכתיב המחזה. הוא מצטרף כאן לשורת תפקידי מורים שונים ואהובים קלאסיים בתאטרון ובקולנוע.מורדי גרשון, ארווין הוא האנטי תזה. תאצ'ריסט מהוקצע. סגור בתוך עצמו. חניך הזמן החדש. בעל דרישות אחרות מהתלמידים. הוא מצליח להביא תחושה של התנשאות ויהירות מעצבנת מעט ולהקרין סוג של אנטיפטיות מוצדקת. אם הקטור הוא מורה לכל ימי חייו, ארווין יעזוב את ההוראה ויהפוך לפוליטיקאי. וזה מובן מאוד.

סנדרה שדה האישה היחידה בעולם הגברים התוסס הזה מצליחה להיות גם נשית בדרך מאופקת. נבונה. מבינה מה קורה ושומרת סוג של מרחק אמפטי. אנגליה מאוד. רפי תבור כמנהל מגיד משחק קורקטי, קצת טלנובלי אך משתלב בסופו של דבר בתוך האנסמבל.החלק הקשה ביותר הוא למצוא שמונה צעירים שיתאימו האחד לשני, שיהיו אמינים גם כצעירים בסוף תיכון וגם שיצליחו להיות כל אחד מהם אישיות בפני עצמה. מיכה לבינסון הצליח לגבש לו צוות מצוין. הוא בחר לו שמיניית צעירים ,רובם חדשים, שיש בה חדוות עשייה. אפשר להאמין להם גם כתלמידים וגם להנאה שהם מפיקים מלעבוד יחד כשחקנים על הבמה. לבינסון עשה מהם כיתה ואנסמבל. לחלקם תפקידונים, שורה פה ושם, לאחרים הבניה ברורה יותר של דמות. לכל אחד מהם משפט מפתח מאפיין. לבינסון הצליח לאפיין אותם בנפרד ולהוציא מכל אחד מהם חן אישי המתאים לתפקיד במקומות שהם נוכחים אך חסרי טקסט.דקין ,בגילומו של דן שפירא, החתיך של הכיתה שמנקז אליו רגשות שונים. הנער השרלטן, המשיג בזכות יופיו יותר מהמגיע לו מצליח להתחבב מאוד. וממלא את הבמה באישיותו. עידו רוזנברג ממלא בהצלחה רבה את תפקידו של הצעיר הרגיש והמתלבט בזהותו המינית.הוא מצליח לגעת בלב. לבלוט בדרכו.

מה גם שתפקידו קצת יותר גדול. בין השאר הוא שר כמה שירים ומוכיח שהוא יודע להגיש שיר בצורה תיאטרלית. כשראיתי אותו קודם לכן בשני תפקידים בהבימה לא יכולתי להפריד בין ההתייחסות האישית שלי לניסיון להגדיר את כישרונו. עכשיו אחרי שלושה תפקידים אני יכול לומר, כן, הוא מוכשר ובדרך להיות שחקן של ממש.דניאל ברונפמן משחק את סקריפס, התלמיד הדתי יותר מכל האחרים. למעשה המחזה נמסר דרך נקודת מבטו, מכיוון שהוא מתכוון להיות סופר ורושם לעצמו את ההתרחשויות להן הקהל עד. הוא חינני מאוד ומצליח לגבש דמות המערבת את הדתיות עם היחסים עם הגברים הצעירים והפתוחים יותר. הוא גם פסנתרן מוצלח המלווה את השירים שבהצגה. כל אחד מהאחרים מצליח להיות רישום של דמות. יש להם חן בימתי ואנושי רב. קשה לי לחשוב שיהיה צופה שלבו לא יחסיר פעימה כשהצעירים שרים יחד במקהלה את "בגלל" של הביטלס. רגע נוגע ומרגש ומבוצע לעילה. ההפקה הזו מוגבלת לשמונים הצגות בלבד. אל תחמיצו. אין אחד בקהל שלא יצא נרגש ונהנה. קראתי שהמחזה הוסרט ויצא לאקרנים באוקטובר השנה. ובכל זאת, אל תחכו, לכו לראות הצגה מהנה שמזמן לא נראתה כמוה.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן