אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הנשים / תיאטרון בית צבי


התמונה של דן לחמן

את הקומדיה "הנשים" כתבה קלייר בות לוס ב1936. לוס בת לא חוקית לרקדנית כתבה כמה וכמה מחזות, לא כולם קומיים. הייתה ידועה במטבעות לשון שטבעה. " כל מעשה טוב סופו בעונש" הוא אחד מהם ולא הכי חריף.

הנשים / תיאטרון בית צבי.

ב1939 ג'ורג' צוקור ביים סרט לפי המחזה. אחת הקומדיות הפרועות הנוגחות בכללי המוסר המקובל של אותם ימים. סרט שאין בו אף גבר והמוני נשים מדברות על מצבן בדרך לגירושין והכל בצחוק פרוע. את הצוות הקולנועי הוליכו נורמה שירר, ג'והן קרופורד, רוזלינד ראסל, פולט גודארד (אשתו של צ'אפלין), ו-ג'ואן פונטיין. ממיטב הקומיקאיות של אותם ימים. צוקור שהיה במאי נשים בעיקר הוציא משחקניותיו, וצריך לזכור מעל עשרים נשים שונות בלי אף גבר, משחק מהוקצע מאוד. הסרט נחשב היום לאחת הקלאסיקות ההוליוודיות.לוס החליטה להכנס לעולם הפוליטיקה ובשנת 1942 זכתה בבחירות וקיבלה מושב בבית הנבחרים. היא נישאה לבעלים של השבועונים טיים לייף ועוד כמה. היא פרסמה מאמרים פוליטיים על אירופה שאחרי מלחמת העולם השניה ונעשתה דמות חשובה בפוליטיקה ובעיתונות.וכשנעשתה דמות חשובה בפוליטיקה ובעיתונות התכחשה וניסתה להשכיח את עברה הספרותי ואסרה להציג את מחזותיה. אייזנהאור מינה אותה לשגרירה באיטליה. היא נפטרה ב1987. מעניין לבחון את המחזה הישן הזה היום. דבר ראשון הוא נראה פחות נועז ופחות מצחיק.אחרי סקס והעיר הגדולה, מונולוגים מהואגינה ועוד מיני מחזות נשים כבר קשה להרשים במחזה על נשים מדברות בעיקר על גברים בוגדניים ועוקצות קצת אחת את השנייה. אני מניח שבשנות השלושים היה משהו חדש בקונספציה והיה סוג של חידוש בשיחות על פמיניזם קל מאוד, שאז היה חידוש על נשים מחפשות מין, על יחסי נשים בינן לבין עצמן בצורה סאטירית. מה שנותר היום תלוי במאה אחוז על הביצוע. ולהעלות מחזה שיש בו יותר מעשרים תפקידי נשים הוא מטלה קשה גם לבמאים מאוד מאוד מנוסים. קודם כל קשה למצוא מספר רב כזה של נשים שיכולות לתת גיבוי רקע והדגשים האחת לשנייה. מה גם שרוב התפקידים קטנים מדי מכדי לפתח דמות עמוקה ואמיתית. יש כאן מקום רק לרישומי דמויות חיצוניות. קושי נוסף הוא למצוא נשים שקולן לא יעצבן כשאין אף קול גברי נמוך יותר לתת להן מרווח זמן. בהפקה הזאת בבית צבי נולדה כמובן בעיה נוספת, גיל המשתתפות פחות או יותר זהה ולכן הפער בין תפקידי הצעירות והמבוגרות מצריך עבודה נוספת.סיפור המחזה כמעט ואיננו חשוב. חשובה מערכת היחסים. המחזה מתחיל ברכילות בה מתגלה שבעלה של אחת הנשים בוגד בה, ומשם תתגלגל בהעלילה לענייני רכילות, גירושין התאהבות יחסים בין נשים לשון חדה ורעה והפי אנד אחד.מכיוון שההצגה היא הצגת תלמידים היחס אליה שונה במקצת מהיחס להצגות מקצועיות. כאן מחפשים כישרונות חדשים, רעננות, עניין בחדש. אני אתחיל דווקא בבמה של סלבה מחצב שהייתה יפה ופונקציונאלית עם השתקפות העיר מאחורנית. ובאשר לנשים. הן היו לבושות היטב, מפתיע לגבי הפקה כזאת. הביגוד התאים לדמויות יותר מאשר בכמה מהצגות המקצועיות לאחרונה.לגבי המשחק די קשה להגיד.

סגנון המחזה אינו מצריך נגיעה ברגשות עמוקים ולכן קשה לשפוט את עומק כשרונן של השחקניות, כל מה שמתבקש כאן זה קצת סגנון, רישומי עט קטנים של דמויות קצת סטריאוטיפיות ולשחק את המעמד, וזה מה שהשחקניות עושות. התפקידים קטנים מדי, לרובן סצנה אחת קטנה. אני רוצה לציין במיוחד את ליאור ורוצלבסקי ששיחקה את מרי, האישה שכל ההצגה סובבת סביבה אך לה יש מעט לעשות מלבד להיות שם ולתת לכולן להסתובב סביבה תפקידה די כפוי טובה, היא האישה האצילה, השקטה, הסובלת מבגידת בעלה ומתהליך הגירושין, עד לשינוי שחל בה בסוף המחזה.

ליאור ורוצלבסקי היא אישה צעירה שיש לה דבר שמאוד חסר בתאטרון הישראלי. יש בה אלגנטיות פנימית ואצילות אמיתית. קל להאמין למעודנות שלה. לשקט. היא נראית כמו אישה מבית טוב. היא מצליחה לבנות את הדמות בצורה משכנעת מאוד. בשינוי שהיא עוברת בדקות האחרונות היא קצת מכאנית מדי אך סך הכל היא מספקת. אין לה מספיק הזדמנויות להראות עד כמה יש לה יכולת קומית, אך אני מניח שבעוד כמה שנים הייתה יכולה לשחק בהצלה תפקידי אצילות שונות, תפקיד כמו ב"חיים פרטיים" מעניין יהיה לבדוק אם היא תגלה גם עומק רגשי בתפקיד אחר.גם זו ששיחקה את האם הצליחה להיות דמות, (ותסלח לי השחקנית ששכחתי את שמה.) יתר הנשים שיחקו קריקטורות של נשים שונות, קשה לשפוט ולציין. הבמאית אילנה קיוויתי נתנה להצגה קצב סביר, אך אוזנה לא הייתה חדה מספיק לקולות. היא לא הייתה צריכה לתת לנשים לצעוק, היה צריך הרבה יותר תיאום קולות. מה גם שהאקוסטיקה באולם הקטן של בית צבי איננה מהמשובחות ולעתים מלים נבלעו אחת בקולה של השנייה. כך שלעתים האוזן מתעייפת מהצעקנות. הבמאית לא קיבלה החלטה אחידה לגבי צורת המשחק. חלק מהנשים מוגזמות מדי בכיוון הפרודיה של הדמות, חלקן משחקות רק את הסיטואציה ואחרות שיחקו את מקצוען. סך הכל אפשר היה לנסות לאחד את הרמה והצורה.למרות שהמחזה אינו עומד לחלוטין במבחן הזמן התמות שלו והבדיחות שלו קצת משופשפות מדי בימינו יכולתי לתאר לעצמי צוות של שחקניות מנוסות יותר, עם טיימינג מעולה למשפטים חדים. אין במחזה הזה יותר מהתנהגות של הדמויות, ואת זה הבמאית הצליחה להוציא מהשחקניות שלה. היה משהו מובחן ברמת המעמד החברתי של כל אחת. המניקוריסטית הייתה כזאת, הזנזונת הייתה כנדרש ועד לאשת החברה הנוצצת.להצגת בית ספר ההצגה הייתה מספקת למדי. לא מדהימה אך לא סבלתי, אפילו נהניתי לרגעים. צריך יהיה לעקוב אחרי השחקניות הללו במחזות ממין אחר.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן