אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

סונטת סתיו / תיאטרון הבימה


התמונה של דן לחמן

ב1978 הזמין אינגמאר את אינגריד לשחק אצלו בסרט. הוא אינגמאר ברגמן, היא אינגריד ברגמן. הוא הבמאי המוערך באותם ימים. היא שחקנית מבוגרת, שחזרה לשחק שוודית לראשונה מזה עשרות שנים, מאז עזבה בשנות הארבעים את ארצה. הקריירה הגדולה מאחריה. אמנם ב1974 עוד קיבלה אוסקר על תפקיד משנה אך מלבד גולדה מאיר, ארבע שנים מאוחר יותר לא תעשה יותר סרטים.הביקורת לא אהבה את הסרט כמו סרטים אחרים של ברגמן, הבמאי. אחרי סרטים בהם חיפש עומק פילוסופי, הלך לחפש את אלוהים ואת חוסר הקשר האנושי כתב דרמת יחסים בין אם לבנותיה שנראתה שטחית מדי. היום כמובן הפך הסרט להיות מוערך מחדש.האמת שהיא מעולם לא הייתה שחקנית גדולה באמת. היה לה חן. היה בה הרבה חום. אלמלא לא שיחקה בקזבלנקה הרומנטי והמהולל הייתה הופכת לשחקנית מהסוג של לילי פלמר הגרמנייה, שעברה לשחק גם באנגלית וגם בצרפתית. נחמדה עד שאי אפשר לעמוד בפניה אך לא שחקנית ענקית היא לא שיחקה נשים קרות ומרוחקות. וגם בסרט זה למרות האישיות הסגורה והמנותקת עדיין קורן ממנה חום אנושי מסוים. השנייה, ליב אולמן, מה אפשר להגיד על השחקנית שהייתה כפלסטלינה בידי הבמאי הזה שלה. איזו רבגוניות של משחק הוציא ממנה לאורך סרטים רבים.אינגמאר היה איש תאטרון. הוא ניהל במשך השנה את התיאטרון המלכותי של שוודיה, כתב את התסריט לסרט הבא אותו צילם בחופשת הקיץ. חשוב לזכור שהיה הן סופר והן איש תאטרון, לכל התסריטים שלו יש ערך מוסף ספרותי מאוד ואת העבודה שעבד עם שחקנים בתאטרון העביר לעולם הקולנוע, ולא סתם כך כל השחקנים בסרטיו היו יוצאי דופן.ברגמן היה במאי תאטרון מדהים. נזדמן לי לראות שתי הצגות שביים, האחת נדנדה בשניים" מחזה לשני שחקנים, אמריקאי פשוט שכל איכותו תלויה בביצוע. אינגריד טולין ו-גונאר ביורנסטאד שניים משחקניו הקבועים אז היו נפלאים, גם אם לא הבנתי את הטקסט ויכולתי לשפוט רק את העבודה החיצונית. שנים אחר כך הגיע לארץ, וכבר הזכרתי אותה בעבר, הצגה שלו על נשותיו של המרקיז דה סאד. חמש נשים מדברות. זהו. וההצגה הייתה מרשימה עד מאוד ביכולת מילוי הבמה ובמשחק. התייחסות עד לפרטים הקטנים של צבעי הקוליסות על הבמה, שינויי הגוון והתאמת לשמלות הנשים.המחזה פשוט. שרלוט, פסנתרנית בעלת שם עולמי מגיעה לנוח בבית ביתה אווה, אחרי שבן זוגה של שרלוט נפטר. אווה נשואה לויקטור. ובביתם מתגוררת גם הלנה, הבת- האחות חולת ניוון השרירים הנמצאת במצב בו כבר איננה יכולה לדבר אלא רק למלמל חלקי מלים.כל המחזה הוא התחשבנות רגשית שבין אווה לשרלוט. הבת המאשימה את אמה בקיפוח, בהזנחה רגשית ונרקיסיזם.האם, שרלוט, היא אכן מסוג האמניות עליהן מסופרת הבדיחה שסופה אומר "בוא נדבר קצת עליך, מה אתה חושב על ההופעה שלי" היא מרוכזת אך ורק בעצמה. קצת קמצנית, זוכרת כל קונצרט שנתנה ועסוקה ביכולות שלה.באחת הסצנות המרכזיות עוד לפני סצנת הסרת המסכות הגדולה, מבקשת שרלוט מאווה לנגן לה על הפסנתר. אווה איננה פסנתרנית מקצועית. שרלוט מתיישבת ומנגנת את הפרלוד של שופן אותו נגנה הבת ומראה לה איך מנגנים אותו במקצועיות. תוך כדשי היא מסבירה את שופן, ולמעשה מדברת על עצמה. היא איננה מרגישה כלל שהיא דורסת ומסרסת את אווה.במרכז המחזה עומדת סצנה ארוכה של עימות בין השתיים. סצנה קורעת לב. סצנה בה אווה ושרלוט מתחשבנות בניסיון להיות כנות עם עברן. אווה המתייסרת ושרלוט שאיננה מבינה מה אווה רוצה. הרי היא הייתה עסוקה בקריירה שלה. עד שלרגע היא נשברת ומספרת שכילדה, אמה שלה מעולם לא נגעה בה, מעולם לא הראתה לה אהבה. וכך מתגלה איך חוסר אהבה בדור אחד הולך ומתפשט לדור הבא. שרלוט מצליחה לבטא רגשות רק דרך המוסיקה. לאווה אין כמעט מוצא. אלא ששרלוט שלטה בחיי בתה. היא לא נתנה לה בנעוריה להתחתן עם גבר אותו אהבה והכריחה אותה לעבור הפלה, והכל ממניעים אגואיסטיים. אך בעוד אווה מקווה אולי ששרלוט תגלה את יכולת האהבה שלה בסוף ולילה הארוך יגמר בחיבוק גדול, שרלוט מתחבאת בתוך הריקות שלה.מחזה כזה עומד כולו על המשחק. אין בו כמעט מקום לאינטרפרטציות. מה שרואים ושומעים, הוא מה שיש.איציק ויינגרטן ביים. זו כבר פעם שנייה שאני חש שהוא איננו סוגר קצוות. איננו מצליח לחבר את השחקנים שלו לצוות אנסמבלי וגורם להם להארות קצת כאילו כל אחד משחק לעצמו.ישנה סצנה אחת בה שרלוט חולמת שהלנה, הבת החולה חונקת אותה במיטתה. ויינגרטן השאיל מברגמן סצנה נפלאה מסרט אחר שלו, "זעקות ולחישות" שם המשרתת מחבקת את הבת החולה. המשרתת בסרט, שמנמנה, סוג של אמא אדמה, סמל החסד והרחמים. סיום הסצנה בצורה זאת, בחלום, למרות שהיא יפה לעין, נוגדת את היחסים הפנימיים של הדמויות. שרלוט איננה יכולה להתקרב להלנה. היא מסמלת את השיתוק האוחז בה. היא לא מסוגלת לקבל אותה, למרות שבמפגש שלהן, בחיים, היא מעמידה פנים מתנפלת ומחבקת את החולה. אך אנו כצופים יודעים הרי מה היא חושבת באמת, וזו רק עוד אחת מהעמדות הפנים שלה.ליא קניג משחקת את שרלוט. תפקיד תובעני מאוד. היא צריכה להלך בין האגואיסטיות הברורה והמוחצנת, בין העמדות הפנים והנימוס. אינני יודע מדוע קניג החליטה לשחק את הדמות בסגירות מוחלטת. היא סגורה לא רק בנפשה אלא גם בצורה פיזית. כתפיה כפופות והליכתה כבדה. היא איננה מראה ולו לרגע אחד את הפן של אשת הבמה שלה. את דמות הפסנתרנית שמנגנת כמו מלאך, את הכריזמה שכנראה נולדת על הבמה. קניג כבויה מדי. נכון שהיא מדברת הרבה על כאבי הגב שלה. אך אם הייתה רק מזדקפת ומשחקת את שרלוט ביציבה גופנית פתוחה, זקופה כמו יציבה של אמן, זה היה יכול להוסיף מימד של סימן שאלה אם איננה ממציאה את כאבי הגב הללו כדי לברוח מרגעים קשים, ואולי עוד סמל למצבה הנפשי.טטיאנה קנליס אולייר שגם היא איננה קוטלת קנים בדרך כלל לא מצליחה להבהיר את עומקה של הדמות. היא משחקת את הסצנות יש לה רגעים טובים יותר וטובים פחות, אך אינני יכול להגיד שיצרה דמות שלמה בעיני. גם היא משחק בצורה סגורה מדי ולא יוצרת קשר אמיתי עם שרלוט.הילה וידור המשחקת את הלנה החולה היא בעלת תפקידון הדורש מצד אחד התמודדות נפשית פנימית של שחקן, לשחק נכה וחולה אך אין לה באמת איך להראות את יכולתה ובכל זאת בתוך המעט שיש לה היא מצליחה להראות שיש בה יכולת ושלא הפכה את המלמולים למשהו חיצוני בלבד.אלכס אנסקי משחק את ויקטור. בעלה של אווה. גם זה איננו תפקיד גדול אך אפשר היה לתת לו יותר רגעי במה. הוא פותח את המחזה במשפט שהוא מרבה להביט באשתו מרחוק. אפשר היה לתת לכל ההצגה לעבור יותר דרך עיניו המתבוננות. אלכס אנסקי מצליח ליצור דמות של איש קטן, כפרי המתבונן בחיי אחרים.התפאורה של פרידה שהם פונקציונלית. הבמה המחולקת באופן פתוח לחדרי התרחשויות שונים המאפשרים מעבר מחדר לחדר כמעט כעריכה קולנועית. היא עשתה גם את התלבושות ויש לציין את סצנת הפתיחה שבה שרלוט מגיעה בחליפת מכנסיים חומה. אווה לבושה בז'קט בצבע דומה. כשהן מתחבקות הן יוצרות גוש מונוליתי המסמן היטב את התקוות, אך הן נפרדות מיד.סך הכל הערב היה קצת מייגע. אך שוב אני חייב להגיד שראיתי את ההצגה הראשונה לפני קהל. אני מקווה מאוד שבעוד שבועיים ההצגה תראה הרבה יותר טוב. בכל זאת כישרונות גדולים מושקעים בה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר