בוסתן ספרדי ההצגה: ירושלים הספרדית של פעם / יצחק נבון


התמונה של אלי אשד
700 צפיות

בימים אלו הוצגה בידי תיאטרון "הבימה" ההצגה ה-1000 במספר )!) של המחזה " בוסתן ספרדי". אחת ההצגות המצליחות ביותר של הבימה בשנים האחרונות וגם המאריכות ימים ביותר. אולם פרט לאורך ימיו מחזה זה הוא יוצא דופן משתי סיבות.

זהו ככל הנראה המחזה המצליח ביותר שנכתב אי פעם בידי פוליטיקאי פעיל, אדם שהיה בעת כתיבתו חבר כנסת, והוא תוצר של משיכתו של המחבר יצחק נבון לצלילים, לחנים, שירי קודש וחול ו-רומנסות ושיר עם של יהודי ספרד שחוברו ברובם לאחר גירוש ספרד. זהו גם המחזה הראשון שהעלה על הבמה (תרתי משמע) תרבות שלמה שנראה היה שהיא עומדת להיכחד, שגילה לעולם שיש דבר כזה שפת לאדינו ותרבות לאדינו עשירה, דבר שישראלים רבים לא היו מודעים לו כלל עד אז. עד עצם היום הזה זהו גם המחזה היחיד או הכמעט יחיד שנגע בפני השטח של תרבות הלאדינו. ובמידה מסוימת קיבע בתודעה הקולקטיבית דימוי של "הספרדים" – כעולם המאוכלס בפתגמי לדינו, ניגוני רומנסרו, תבלינים ונשים יפות וטמפרמנטיות.

הגרסה המוצגת כיום ב"הבימה" בה הופיעו לאורך השנים שחקנים ידועים כמו גלית גיאת ו-גיא זוארץ  ואחרים היא רק הגרסה השנייה של המחזה. בגרסתו הראשונה הבוסתן הספרדי הוצג ב-1970 בבימוי של יוסף מילוא בבית העם בירושלים והוצג  בכ-384 הצגות, כמות מכובדת ביותר לכל הדעות. אלא שלהפתעת הכל גירסתו השניה התגלתה כמצליחה ומאריכת ימים הרבה יותר וייתכן שתמשיך להופיע עוד זמן ארוך מאוד.

המחזה היה  במקורו רק חלק מ"טרנד" של הצגות שבנו על מחזמר יהודי שורשי שאוב מן הפולקלור והפיוט הצגות כמו "המגילה" של איציק מנגר ו"איש חסיד היה" של דן אלמגור. בוסתן ספרדי היה חוליה נוספת שלבסוף התגלתה כמצליחה ומאריכת הימים מכולן.

" בוסתן ספרדי" אינו מחזה רגיל כלל וכלל למעשה אין זה מחזה כלל, זהו אוסף סיפורים, מערכונים, ,אגדות, לחנים ספרדיים, רומנסות ופרקי חזנות ממורשת יהדות ספרד (ויותר נכון יהדות ארצות הבלקן) ומעל לכל שירים ופיזמונים יפים וקליטים שמושרים לפעמים הן במקור בלדינו והן בתרגום לעברית. השירים נלקחו כולם מאוספי שירי הלדינו של החוקר והמלחין הבלתי נלאה יצחק לוי (ותורגמו על ידי משה גיורה לעברית).

כל הקטעים בהצגה מתארים את הווי סמטאות ירושלים לפני כך וכך עשרות שנים בימי נערותו של המחבר בשנות העשרים של המאה הקודמת, תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, דרך תיאור חייה של משפחה אחת ספרדית שורשית ומקורביה השונים בשכונה שהיא שכונת "אהל משה" הירושלמית שליד שוק מחנה יהודה. להצגה הבדיונית הייתה מאז השפעה אמיתית על השכונה, גן שנמצא בשכונה קיבל מאז רשמית את השם "גן הבוסתן הספרדי" על שם המחזה.  

את המחזה מספר אחד מילידי ירושלים, בחור כבן 40 בשם משה "מושון" (שמייצג מן הסתם את המחבר  יצחק נבון), בן השכונה שעזב אותה לפני שנים רבות וכעת חוזר אליה ומספר לקהל את זיכרונותיו מהימים הטובים שחלפו בעזרת השחקנים האחרים שמשחזרים לנגד עיני הצופים התרחשויות שונות מימי צעירותו של מושון.

ההצגה בנויה מקטעים שונים שבאמצעותם מתקבלת תמונה שלמה של השכונה באותן ימים. כך למשל מופיעה אימו של המספר הנישא כתינוק על עריסתו ונעימות ספרדיות מלוות אותו לאורך כל זיכרונותיו. בהצגה מופיעות הדמויות של אביו ואחיו ושאר טיפוסים צבעוניים ומעניינים של הסביבה והתקופה כמו  אבו רפול, השמש שמעיר את תושבי השכונה לסליחות ומקיץ כל נרדם עם הערות הנוגעות למצבו ולמוצאו המשפחתי, יחסי שכנים בשכונה, אישה הנוסעת ל-קבר רחל כדי להתפלל על שבעלה שולח עיניים לאחרת נערה סלוניקאית שאינה מוצאת לה בעל, מגיד עתידות, אב שהולך לקנות חלקת קבר בהר הזיתים ועד לסיפור הדרמטי מכולם על הנערה שמסיבת כלולותיה מתקלקלת באשמתה כאשר היא טופלת על יתומה את האשמה החמורה שהיא אינה בתולה.

וכך דרך קורות המשפחה של מושון, משפחת קסטל והטיפוסים הקשורים בה מתוודה הצופה לשכונה הספרדית ולתרבותה השורשית פולקלורית דהיינו מנהגים שעוברים מאב לבן ומאם לביתה, מאכלים, אמונות תפלות של קמיעות, לחשים, סגולות מרפא וסגולות פוריות, סגולות למציאת חתן וסגולות לממון ועושר, עינה בישה ועוד ועוד דרכי מחשבה. של העדה הספרדית בירושלים בשנות המנדט הבריטי באופן ספציפי בשכונת אוהל משה ליד שוק מחנה יהודה וההווי המשותף ליהודי הבלקן מ-סלוניקי, בולגריה ו-תורכיה.

את כל זה ניסה יצחק נבון לאגור ולהביא לידיעת הציבור מתוך חשש אמיתי שישכח. במידה מסוימת הוא הצליח במשימתו, גם על ידי הפרסום הגדול שלו זכתה ההצגה.

"בוסתן ספרדי" זכה בפרס "כינור דוד" בשנת 1970 והוקרן כסרט טלוויזיה בערוץ הממלכתי היחיד אז  ב-1970. לאחר מכן ירד מהבמה ונראה היה שנשכח.

המחזה עלה שוב ב-1998 ב"הבימה" בבימויו של צדי צרפתי ואז למרבית ההפתעה המחזה הנוסטלגי הצנוע התגלה כמצליח הרבה יותר אפילו מהופעתו המקורית בגרסתו הנוכחית בבימויו של צדי צרפתי וכאמור בימים אלו הגיע להצגה ה-1000 שלו. (לשם השוואה ההצגה המפורסמת ומאריכת הימים ביותר של הבימה המחזה האידישאי הפולקלוריסטי "הדיבוק" הוצג בהבימה 1029 פעמים, שיא של כל הזמנים ב-הבימה שבהחלט ייתכן שישבר לבסוף על ידי "בוסתן ספרדי").

-המחזאי

המחזאי  של "בוסתן ספרדי" היה  בהחלט יוצא דופן. יצחק נבון נודע בעת ההצגה הראשונה של "בוסתן ספרדי" לא דווקא כסופר ומחזאי אלא בראש ובראשונה כפוליטיקאי רב השפעה. הוא היה מזכירו הכל יכול של בן גוריון, חבר כנסת, שר חינוך ולעתיד כמובן הנשיא החמישי והפופולארי ביותר בתולדות המדינה.

אך לא מן הנמנע שהמורשת המוצקה ביותר שהוא ישאיר אחריו יהיה דווקא אותו מחזה פולקלורי "בוסתן ספרדי". במיוחד מאחר שכיום יצחק נבון ידוע לא כל כך כפוליטיקאי כמו נציג ודובר של הקהילה הספרדית בישראל ומפיץ נלהב של תרבותה. הוא חיבר מחזות ותכניות טלוויזיה בנושא ובראשן סדרת הטלוויזיה "ירושלים שהייתה בספרד" (1991) סידרה של 8 פרקים  שסיפרה את תולדות יהדות ספרד  מראשיתה על סבלותיה ותפארתה. את הסדרה הפיק יגאל לוסין והיו שכינו אותה "עמוד האש" של יהדות ספרד על שם סדרה מפורסמת אחרת שהפיק יגאל לוסין על תולדות הציונות. הוא היה ממארגני האירועים לציון 500 שנה לגירוש ספרד. והוא גם חתם על הסכם התרבות הראשון בין ישראל לספרד, כמעין סגירת מעגל  בקשרים בין ספרד והעם היהודי.

מאז פרישתו מן החיים הפוליטיים מכהן יצחק נבון כיושב-ראש של גופים ציבוריים המשקפים במהותם את אישיותו ונטיותיו: חברת "נאות קדומים" - שמורה המשחזרת את הצמחייה המוזכרת בתנ"ך ובתלמוד, האקדמיה למוסיקה ולמחול על שם רובין בירושלים. כמו-כן מכהן יצחק נבון כנשיא הכבוד של "קרן אברהם", שמטרתה לעודד את ההבנה והדו-קיום היהודי-ערבי בישראל. מלבד כל אלה הוא מכהן גם בתפקיד הקרוב מאוד לליבו של יושב ראש של הרשות הלאומית לשימור שפת ותרבות הלדינו. אבל נראה  שהוא תרם תרומה עצומה לנושא זה יותר מכל דווקא בזכות המחזה "בוסתן ספרדי" שהביא תרבות זאת לידיעת מאות אלפים שלא היו מודעים לה כלל.

ראיון עם יצחק נבון

א.א.: מר נבון מתי התחלת לכתוב?

יצחק נבון: פעם ראשונה שהופיע משהו שלי היה בעיתון בית ספר. הייתי אז בן 13 או 14  ואני מאוד אהבתי את ביאליק. הערצתי אותו, וכתבתי עליו הספד.­ התחלתי לפרסם ממש  ב-44 כשהייתי סטודנט. זה היה סיפור בתחרות לסיפורים על הווי הארץ בביטאון הרדיו הגלגל, סיפור בשם "הולך ברקידה" שבאופן כללי הוא עוסק בפער שבין דור האבות לדור הבנים, וכן בתופעת החילון שפשטה בקרב בני העליות השונות אז. וסיפר על קונפליקט של בן ישיבה שעוזב את הבית כאן בירושלים נוטש את הישיבה והולך לקיבוץ. זכיתי בפרס ראשון, 20 לירות פלסטינאיות, סכום נכבד וזה בתחרות שהשתתפו בה יותר מ-100 סיפורים ובהם סופרים כמו דוד שמעוני ו-יהודה בורלא. אגב היה לי מורה לספרות שמאוד אהבתי והבאתי לו את הסיפור, הוא קרא אותו והוא אמר לי: ´לא רע, אבל אתה יכול לכתוב יותר טוב´. שאלתי אותו מה לעשות והוא הציע לי לקרוא הרבה, אז התחלתי לקרוא". (סיפור זה הוא היום חלק מתוכנית הלימודים בחטיבה העליונה).

א.א: הכתיבה קלה לך?

יצחק נבון: לא. אבל תלוי מה כותבים. כל חיי אני כותב וכתבתי די הרבה גם בעילום שם.   

 א.א.: איך נוצר הרעיון ל-בוסתן ספרדי?

יצחק נבון: גרעיני הרעיון נוצרו כאשר פנו אלי יהורם גאון ואחיו בני גאון לערוך הצגה של מופע שירי קודש וחול ספרדיים שקראו לו "רומנסרו ספרדי". יהורם ביים ואני כתבתי וערכתי טקסטים ומילות קישור ודיאלוגים וערכתי את הערב הזה. עשינו שם שילוב של שני אלמנטים מסלול החיים של האדם ועונות השנה. היו שם סיפורים ודיאלוגים למשל חכם אפרים וחכם מנשה שגילמו יוסי בנאי ו-יורם גאון  ודיבור על העולם, על ספרדים ואשכנזים ונישואין מעורבים ועל המנהגים של אלה ואלה כשהמסר היה כשמתחתנים הסלטים המעורבים טעימים בסוף. זאת הייתה פריצה, הפעם הראשונה שהעלו על הבמה משהו מתרבות יהודי ספרד.

יורם גאון שכאשר העלה את המופע ב-69 היה בשיא תהילתו עם הצלחת המחזמר קזבלאן סיפר על רומנסרו ספרדי:  ´´אני זוכר שחשבנו שקצת נקעה הנפש מזה שעדות המזרח בכלל, והספרדים בפרט, נתפשו כמין עדה שמאופיינת על ידי עליבות, עילגות ומאכלים פיקנטיים. ולכן פנינו ליצחק נבון וביקשנו לזקוף את קומת העדה הזו, שהורכבה מאנשים שהיו´ דלים גאים´, נסיכים שנסיכותם לא התאפיינה בממונם או בעושרם. כמו כן רצינו להוציא מהבית את המנגינות הנפלאות האלה, שיראו וישמעו אותן גם אחרים וילמדו כמה הן נפלאות ונהדרות. ידענו לבד שהמנגינות האלה ששרנו מסביב לשולחן נהדרות ומלאות הדר, ורצינו להלביש אותן בתלבושות ולשיר אותן במקהלה אדירה. ואני זוכר את התגובות: אנשים הגיעו בהמוניהם אל הרומנסרו. אבל לא ב´קזבלן´ ולא ב-רומנסרו, לא היה רצון´ להוכיח לאנשים´, או משהו כזה. היה רצון לשתף´´.

.א.: למה לא עשו עד אז דבר עם תרבות לדינו?

יצחק נבון: לא שזלזלו בזה חס וחלילה. פשוט לא הכירו את התרבות הזאת. זה לא שמישהו עצר אותנו מלעשות משהו עם זה, גם לא זלזלו בזה זה פשוט לא היה קיים כי לא הכירו שום דבר מהתרבות של מה שנקרא "ספרדים דוברי לדינו" שאלו הקהילות של יוון, סלאביה, כרתים, רודוס ועוד מקומות רבים אחרים, חוץ מהשמעות פה ושם ברדיו. ואתה לא יכול לכפות משהו אם זה לא בא מבפנים. לא צריך לערבב את זה עם הזמר והתרבות המזרחיים שטענו לקיפוח.

 המופע "רומנסרו ספרדי" הצליח וכעבור שנה פנה אלי יעקב אגמון ואמר למה לא תכתוב מחזה על הנושא הזה אמרתי לו: ´מה מחזה, איך כותבים מחזה´. הוא אמר לי: ´תשב תכתוב, ייצא לך´. ישבתי לכתוב, הוא אפילו נתן לי את הבית שלהם בעין­ הוד, מה שדווקא לא עזר לי. אני צריך מהומה, בית קפה, רעש. אבל אחר כך ישבתי והתחלתי לכתוב למרות שעד אז רק בתור מורה כתבתי מחזות לילדים. 

למחזה הגעתי עם השאלה מיהו יהודי ואז החלטתי לשאול מיהו ספרדי? מהי יהדות בולגריה, סלוניקי, רודוס ומה עלה בגורלם של יהודי ספרד שגלו והאנוסים.

בהתחלה בכלל רציתי לכתוב מחזה היסטורי על האינקוויזיציה אבל המחזה שנוצר היה גדול מידי מכדי שאוכל לעשות ממנו הצגה אחת והחלטתי לעבור לנושא אחר. במחזה זה יש הדים ליהדות הבלקנים, יוון, תורכיה, בולגריה ו-יוגוסלביה. אין זה למעשה מחזה על כלל היהדות הספרדית כפי שתכננתי מלכתחילה. אל הנושא הגעתי מאחר שמאז ומתמיד התעניינתי בפולקלור גם מן הצד המוזיקלי החזני שלו. רציתי לשמר משהו מההווי שהיה קיים בירושלים לפני עשרות שנים והלך ונעלם בהדרגה. המשהו הזה היה רק טיפה בים אבל זה מה שיש.

כאשר באתי לכתוב את ´´בוסתן ספרדי´´ לא שיערתי בלבי עד כמה קשה תהיה המלאכה. ערימות של טיוטות ועשרות רעיונות שעלו ונגוזו, צפו וירדו ושוב, עלו עד שהושלמה הרקמה כולה. קראתי למחזה "בוסתן"  משום שבוסתן הוא קצת שושנים, קצת דרדרים וקצת יסמין. קצת מהכל אבל העיקר שהוא נותן ריח טוב.

ביום ההולדת ה80 של בן גוריון פגשתי את נתן אלתרמן והוא אמר לי שהוא כותב את המופע "דץ ודצה"  ושאל אותי מה אני עושה, אמרתי כותב מחזה ואני מלא חרדה ושאלתי אותו איך אדם יודע שהדבר שהוא כותב הוא טוב? ו-אלתרמן ענה כאשר אתה הולך לבית חולים לבדיקת דם לא שופכים את כל דמך לוקחים רק טיפה. אבל מה שיש בטיפה יש בכל הדם. והנמשל: כבר בדקנו אותך, כבר ראינו שדברים שכתבת והיו יפים מאוד. אין שום  סיבה שמה שתכתוב לא יהיה גם כן טוב. זה נשמע בנאלי אבל ההברקה הזאת עזרה לי מאוד. כשמישהו כמו אלתרמן אומר לך דברים כאלה זה משנה הכל. האמירה הפשוטה זו נסכה בי תחושת ביטחון והייתה לה השפעה מיידית על קצב הכתיבה. הרבה אני מהרהר בסוגיה זו עד כמה מסוגלים אנו לחרוץ גורלות על ידי מלה מעודדת או להיפך מעקרת.

בהמשך עברנו יצחק לוי ואני על כמאה מנגינות ומהן בחרנו כ-40 ומן הארבעים נכנסו להצגה כעשרים שירים גם רומנסות וגם שירי בית כנסת חלקם מושר בלדינו וחלקם בתרגום לעברית.

א.א: המחזה הוא אוטוביוגראפי?

יצחק נבון: לא, אלה הם סיפורי ילדות שלי ושל אחרים ודברים שראיתי ושמעתי. ההווי הזה הולך ומיטשטש, הולך ונעלם ורציתי לשמר ולהזכיר אותו. יכולתי להכניס רק עשירית ממה שהיה ופחות מכך ועל כך אני מצר.

א.א.: העירו אז משהו בכנסת על  כך שאתה הפוליטיקאי המכובד עוסק בתיאטרון?

יצחק נבון: מה זאת אומרת? הם נאלצו להסתגל לתופעה שיש אחד מתווכח על פוליטיקה וגם עושה אמנות. הייתי אז חבר כנסת וסגן יושב ראש הכנסת. זה היה במקביל, זה לא צריך להתנגש אלה. אמנם עולמות מאוד שונים אבל בתוכי פוליטיקה ואמנות תמיד הלכו ביחד. בשביל לכתוב אתה צריך להתנתק מדברים אחרים ופוליטיקה זה ההפך, זה היום יום, זה הרגע, חדשות, רדיו, תגובות, היום מחר זה קצב שונה לחלוטין. בספרות צריך להתרחק גם מבחינת הזמן ולהתמקד רק בכתיבה. אבל כנראה שבסופו של דבר  היצר הפוליטי גבר ויכול להיות שאם הייתי במקצוע אחר הייתי כותב יותר. לכן עד ל"בוסתן ספרדי" כתבתי רק דברים קצרים. אגב, בעבר בהחלט היו גם  פוליטיקאים אחרים שידעו לכתוב. בן גוריון ידע לכתוב, משה דיין ידע להביע את עצמו בנאומים והיה לו כישרון ספרותי. גד יעקבי כותב שירים, שמעון פרס כותב הרבה. ב-בגין היה משהו ספרותי תאטרלי למרות שלא תמיד אהבתי את מה שהוא אמר. היה חזן, היה יערי. אלה היו אנשים עם רמת הבעה גבוהה בטקסט.

היום אין מה להשוות. חלה ירידה מתמשכת וזה ממש כואב. באופן התבטאות, בצרות התוכן. גם כשכבר אומרים דברים שאני מסכים איתם יש רדידות באוצר המילים, בסגנון לצערי הרב. זה אנחנו עם ישראל?   

א.א.: למה החלטתם לחדש את הבוסתן? 

ההצגה עלתה 384 פעמים בפעם הראשונה. לספרדים שראו את זה זו הייתה חוויה רגשית. לשאר זו הייתה פעם ראשונה שראו תרבות ומנטליות שהם לא הכירו.

ואז זה וירד ונפסק 30 שנה ומידי פעם נפגשתי עם אגמון בשאלה אם כדאי לחדש. קיבלתי מכתבים בלי סוף. כל הזמן קיבלתי פניות מבתי ספר לקבל את הטקסט להצגות בתי ספר וראיתי שיש ביקוש. אפילו בפיקוד מרכז הציגו את הנושא. פעם הייתי בביקור בבסיס צבאי ופתאום בהפתעה עולה להקה של קצין חינוך ראשי ומציגה את בוסתן ספרדי כולל המוזיקה והריקוד.

אנשים היו מציקים לי, מה עם בוסתן ספרדי, מתי זה יעלה שוב, אפילו אבי שאל על כך. לבסוף פגשתי את יעקב אגמון שאצלו עלתה ההצגה המקורית והוא היה שואל אותי מה עם הבייבי הזה, אולי אפשר להעלות אותו עוד פעם.

מצד שני אמרו לי שמחזה של נוסטלגיה לא ילך פעם שנייה והייתי בחרדות. אבל הן נמוגו כשראיתי את התגובות הטובות בהצגות ההרצה.

א.א.: שינית את הנוסח לקראת הפעם השנייה?

יצחק נבון: לא, רק הוספתי קטע מ´רומנסרו´, את הקטע על האשה המופקרת. אבל חוץ מזה לא שינו כלום. לבסוף הבימה העלתה את זה ובהצלחה גדולה וזה הגיע כידוע לך להצגה ה-1000.

א.א.: למה לדעתך הגרסה השנייה זוכה ליותר הצלחה?

יצחק נבון: אוכלוסיית הארץ גדלה. אלה שראו את זה אז רוצים לראות את זה פעם שנייה. ונראה לי שהעניין בתרבות הלדינו שגדל כתוצאה מההצגה תורם גם הוא. אני בהחלט שמח לשמוע שלהצגה הזאת באים הרבה צעירים שנהנים מאוד.

א.א.: היו הצגות נוספות מסוג זה?

יצחק נבון: דווקא כשעשינו גרסה ראשונה צצו חיקויים אבל נעלמו במהרה. ומעז לא ידוע לי על הצגות נוספות מסוג זה.

א.א.: איזו גרסה של ההצגה אתה מעדיף הראשונה או השניה?

יצחק נבון: אין לי העדפה של הגרסה הראשונה או השנייה. כולם היו בני. 

אחרי ששת הימים יצחק נבון כתב כמה דברים נוספים מלבד הרומנסרו והבוסתן. הוא חיבר אגדה בשם "ששת הימים ושבעת השערים", תיאור פיוטי של המערכה לשחרור ירושלים והדיון בבית דין של מעלה על המתרחש בזמן זה במלחמה בירושלים ובשעריה. סיפור המאבק בין השערים השונים של ירושלים על הכבוד להיות השער שדרכו יכנסו הצנחנים לעיר העתיקה. זה היה ספר שיצא לאור ב-1976 בפורמט של ספר אגדה מנוקד עם צילומים של דליה ויסליב ואחרים. הסיפור זכה לתפוצה גדולה במקראות בתי ספר וגם תורגם לאנגלית וגרמנית.

אגדה זו הוקראה ע´´י מסקין בפתיחת פסטיבל ישראל והוקראה מאוחר יותר ב-1982 במופע מיוחד שנכתב בידי יצחק נבון, על ידי יוסי בנאי על רקע מוזיקה מיוחדת  שהלחין לה  מתי כספי בפסטיבל ישראל.

כספי ניצח במופע בעצמו על התזמורת הקאמרית הישראלית. אך למרבית הצער שוב אין הקלטה של המופע בשום מקום אם כי הפרטיטורה המקורית בכתב ידו של כספי עדיין קיימת.

יצחק נבון: כתבתי מאז סיפור אחר בהשראת מלחמת ההתשה בשם "מגילת הזקנים אשר בכותל המערבי", על ביקור תנחומים אצל אדם שאיבד את בנו, ומשרד הביטחון הפיץ את זה לכל המשפחות השכולות.

א.א.: מאז כתבת הצגות נוספות?

יצחק נבון:  לא כתבתי מאז הבוסתן מחזות נוספים. אם כי רציתי לכתוב מחזה המבוסס על פרטי האינקוויזיציה ומאבקה באנוסים שנתגלו לי בעת שירות המדינה במקסיקו ואולי יום יבוא ועוד אשלים את זה.

כתבתי מערכונים עבור יוסי בנאי ו-רבקה מיכאלי. היום אני עסוק בכתיבת האוטוביוגרפיה. הבעיה היא עומס העבודה והפניות הבלתי פוסקות שמונעות ממני לכתוב כמו שאני רוצה אבל בסוף אני אשלים גם  את זה.   

בנוסף יצחק נבון פרסם קובץ מאמרים על בן גוריון בעריכת כרמית גיא בשם "באמונתו יחיה: לקט דברים על דוד בן גוריון" בהוצאת המכון למורשת בן גוריון ,1998. זהו אוסף התבוננויות בבן גוריון ש-יצחק נבון היה מזכירו האישי במשך שנים רבות שבו ניסה יצחק נבון לשרטט קווי מתאר של דמותו של בן גוריון, לפענח את חידת עוצמתו ולהציע תשובה לשאלת מקומו המיוחד בהיסטוריה.

יצחק נבון: בקובץ זה כתבתי על דוד בן גוריון וחיי במחיצתו ספר שהציג אותו בצורה אמיתית יותר מכפי שהוצג עד כה הייתי רוצה מאוד להחזיר לאישיות הזאת את ממדיה היסטוריים האנושיים והפוליטיים האמיתיים שעוותו עד כה.

הצלת תרבות הלאדינו

כיום נבון עוסק יותר מכל בשימור תרבות הלאדינו הגוועת.

א.א.: למה תרבות הלאדינו השתמרה פחות מתרבות האידיש?

יצחק נבון: יידיש היא לשון בת אלף שנה והיו מיליונים שדיברו בה. לאדינו היא רק בת 500 שנה ודיברו בה רק מאות אלפי אנשים. הצד השווה הוא שדובריהם באירופה הושמדו. חוץ מאשר בבולגריה שניצלו ועלו ארצה. בארץ יש כ-200 אלף מביני לדינו ברמות שונות.

א.א.: מה אם כך מצב שימור תרבות הלדינו בארץ כיום?

יצחק נבון: הכנסת העבירה חוק להקים רשות לאומית לשימור תרבות הלדינו כפי שעבר לפני כן חוק לשימור תרבות היידיש ואני יושב הראש של רשות זאת.

אנחנו מצילים ספרים, כתבי יד ודברים ששיני הזמן עלולים לאכול אותם. ביד בן צבי מימנו צילום 153 עיתוני לדינו מ-200 השנים האחרונות בלאדינו במקומות שונים בעולם. קטלוג של 2500 ספרים. באוניברסיטה הלאומית נפתח קורס למורים בלאדינו במרכז רבין בירושלים. יש חוגים, ימי עיון והרבה שירה. היום מלמדים בכל האוניברסיטאות לדינו.

א.א.: היו אי פעם סרטים בלאדינו כמו ביידיש?

יצחק נבון: בוסתן ספרדי הוקרן בטלוויזיה עם קטעים לאדינו. וגם בסדרה "מר מאני" על פי ספר של א.ב. יהושע. היו קטעים בלאדינו שהושמעו בידי יהורם גאון. אבל חוץ מזה לא ידוע לי על סרט שלם שנעשה בלאדינו בניגוד לסרטים ביידיש.

נקווה שנצליח לדלות ולהציל את מקסימום הלאדינו. החומר הוא עצום ובעל הקף של מאות שנים והרבה ארצות. עובדים על זה הרבה בשנים האחרונות ולא רק אנחנו אלא גם הספרדים שהם מעוניינים לבסוף בפרקים המפוארים האלה של בני ארצם ותרבותם. יצחק לוי לבדו השלים במחקריו המוזיקליים ארבעה כרכים עבים של פרקי חזנות ושני כרכים של רומאנסות, ויש עוד חומר לעשרה כרכים נוספים לפחות .אם ימצאו האמצעים הכספיים ויש לקוות שנצליח במשימה להצילם.

המורשת הזאת נידונה לבסוף מכליה מאין דובר בה. אולם דומה שכמו הרבה דברים אחרים גם היא מוקמת לתחייה באינטרנט שם יש פורומים וקהילות לדוברי לאדינו. ומי יודע אם יש עתיד לשפת ותרבות הלאדינו אולי הוא יבוא משם.

השותף

יצחק לוי (1919-1977), שותפו של יצחק נבון ביצירת "בוסתן ספרדי" וידיד נעורים מימי השכונה המשותפת היה מלחין של שירים ידועים כמו: במדינת הגמדים, לרותי יום הולדת, הקטנטנה הסמיקה, ו-צל לא צל ואחרים ובמשך שנים היה איש מפתח במחלקת הפולקלור של קול ישראל. מנהל המחלקה לשידורים בלדינו ומנהל יחידת המוזיקה של העדות ברשות השידור. במשך שנים היה אחראי על התוכנית "שר ופזמון" ששידרה שלוש פעמים בשבוע פזמוני עדות. הוא הלחין שירים תנכיים רבים ופיוטים של גדולי המשוררים בספרד כמו יהודה הלוי, אבן עזרא שלמה, שלמה אבן גבירול ועוד. בנוסף לכך בשנות ה40 והחמישים היה ידוע בעיקר כזמר. בשלב כלשהו גילה שהרפרטואר המוכר לו מילדותו של השירה הספרדית כמעט לא השתמר בניגוד לזה ממזרח אירופה ומתימן והחל לרשום שירים מכל הבא ליד. ראשית מפי אימו אחר כך מפי שאר בני המשפחה ותושבי השכונות שהיו בהם נציגים מכל מדינות הים התיכון מ-יוגוסלוויה, בולגריה, איטליה, ספרד, טורקיה, יון ועוד מכולם הצטברו אצלו שירים ועם חומר זה הופיע כזמר.

יצחק נבון היה אחד המבקרים הקבועים והנלהבים בקונצרטים של יצחק לוי ודרבן אותו להמשיך באיסוף החומר והקים ועד ציבורי שסייע ללוי להוציא לאור את החומר הרב ועד שהורכב במחברי כנסת וסופרים ואנשי ציבור. יצחק לוי ריכז ב-4 הכרכים שפרסם כ-1020 ניגונים ויותר מ-300 שירים ומנגינות שכלל בספרו "רומנסות ושירי עם ספרדיים", ספר בשלושה כרכים שחלקו הראשון יצא בלונדון ב-1959. 

כיום זמרת הלאדינו יסמין לוי בתו של יצחק לוי זוכה להצלחה בחו"ל כחלק מהטרנד המתפתח שם של "מוזיקת עולם" וממשיכה בכך את פרויקט השימור של אביה.

כדאי לציין כאן שסבו של כותב שורות אלה, יוסף זונדל ווסרמן, כתב ספר על אותה התקופה בירושלים מהצד האשכנזי שלה בשם "מיקירי ירושלים... סיפורים קטנים על אנשים גדולים" (1972) שבו הציג סיפורים קטנים מחייהם של אנשים ידועים בקהילה האשכנזית (הליטאית). תלמידי הגר"א מוילנה ו-הרב קוק ואחרים באותה התקופה וכולל סיפורים פולקלוריים שונים שרווחו בקהילה האשכנזית של התקופה ולא השתמרו בשום מקום אחר.

מעניין היה להשוות את הספר של סבי עם ההצגה של יצחק נבון על הצד הספרדי של העיר באותה התקופה. ההבדל הגדול היה שבזמן ש-יצחק נבון התמקד בתיאור חיי של משפחה ממוצעת מתושבי העיר הספרדית ווסרמן העדיף להתמקד בחייהם של אישים, רבנים ועסקנים פוליטיים ידועים בקהילה האשכנזית שמכל בחינה לא היו ממוצעים ובהחלט לא שיקפו את האיש הפשוט ברחוב ואת התרבות העממית כפי שעושה מחזהו של יצחק נבון.

ואולי יש בכך להראות על העדפות שונות שקיימות אצל משמרי הפולקלור האשכנזי לעומת משמרי פולקלור הלאדינו.

התקליטור
גלית גיאת כוכבת הבוסתן
בוסתן ספרדי באמריקה
קישורים על יצחק נבון
יצחק נבון בספריה הוירטואלית
יצחק נבון באתר הכנסת
ובפירוט
אורי סלעי עם יצחק נבון
כך גייס אותי המורה יצחק נבון
גן הבוסתן הספרדי
השכונה של הבוסתן הספרדי
ששת הימים שבעת השערים
יורם גאון על רומנסרו ספרדי

קישורים על לאדינו
על הלאדינו 
פעילות שוחרי לאדינו
פורום תרבות הלאדינו
צעדים ראשונים בספרדית יהודית
לימוד לאדינו בבתי הספר
יסמין לוי זמרת לאדינו
על יסמין לוי
מדלית הלאדינו
תרבות הידיש
ימי שימורים

קטגוריה: 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר