|
|
ארץ עוץ בישראל
בימים אלו של חג החנוכה 2006 בעונת המחזמרים לילדים מוצגות על הבמות שתי גירסאות שונות של ספרו המפורסם של פרנק באום "הקוסם מארץ עוץ". האחת גירסה וותיקה יחסית של עזריאל אשרוב והשנייה גירסה חדשה, השלישית במספר של המחזמר לילדים המצליח ביותר שהוצג אי פעם על במותינו ,"הקוסם" מאת הבמאי אורי פסטר, מחזמר שיצר ז'אנר שלם של מחזמרים לילדים בחג החנוכה ושאף נכנס ל-ספר השיאים של גינס. אבל היוצר המקורי פרנק באום ספק רב אם היה מזהה בו את סיפור העלילה שלו. כידוע השם "עוץ" נראה כלקוח מספר איוב. אבל לדעת גילי בר הילל, מומחית ומתרגמת של המהדורה המוארת של "הקוסם מארץ עוץ לעברית", השם "עוץ" אם כי כל מתרגמי הספר השתמשו בו כמקביל העברי המובן מאליו לoz של פרנק באום היה פרי יצירתו של מתרגם סרטים דווקא, חלוץ הקולנוע הארץ ישראלי ירושלים סגל שהשתמש בו לראשונה כהברקה יוצאת מהכלל בכתוביות העבריות לסרט של גו'די גרלנד כשזה הגיע לארץ ב-19 באפריל -1940" לקולנוע "אופיר" בתל אביב. אברהם שלונסקי בארץ עוץ "הקוסם מארץ עוץ" זכה למספר רב של תרגומים ועיבודים בעברית. אבל להצלחה הגדולה ביותר זכתה ארץ עוץ בעברית על הבמה דווקא. מעניינת העובדה שהמשורר אברהם שלונסקי מיקם את מחזהו המפורסם לילדים "עוץ לי גוץ לי" (1965) ב"ארץ עוץ". האם היה כאן קשר ל-ארץ עוץ של פרנק באום? שהרי לא מן הנמנע ש-אברהם שלונסקי קרא את הספר שכבר תורגם פעמיים לעברית וסביר להניח שצפה בסרט המפורסם: גילי בר הילל: יכול מאוד להיות ש-אברהם שלונסקי הושפע מהסרט או הספר "הקוסם מארץ עוץ". המחזה של אברהם שלונסקי יצא לאור בשנות השישים. הספר והסרט הקוסם מארץ עוץ הגיעו לארץ כבר בשנות השלושים והארבעים.
ברור שהוא הכיר גם את ספר איוב התנ"כי שמתרחש בארץ עוץ היא אדום שבמסורת היהודית
הפכה לארץ של "סיפורי משל" ואת הספר שירים מארץ עוץ של יעקב אורלנד. סיפור הקוסם מארץ עוץ שימש גם כבסיס להצגת בובות של אריק סמית עם קולות של שחקנים כמו יוסי גרבר, שושיק שני, ציפי שביט, שלמה בר שביט ו-מישה אשרוב, שעסקה בשאלה האם סיפורה של דורותי או הוא רק חלום או שמה מציאות ונשא את המסר "בכל חלום יש גם אמת". הקוסם אולם הגרסה המצליחה ביותר של סיפורו של באום בעברית
הייתה המחזמר "הקוסם" מאת אורי פסטר ובכיכובה של מיכל ינאי שהוא לצד "עוץ לי גוץ
לי" אחת ההצלחות הגדולות ביותר של התיאטרון לילדים בישראל. זה היה המחזמר שיצר
למעשה ז'אנר שלם בתיאטרון הישראלי שלא היה קיים באמת לפניו. ז'אנר המחזמרים הנוצצים
והגרנדיוזיים לילדים בחג החנוכה. "הקוסם", שאותו כתב וביים אורי פסטר למוזיקה ושירים של ירון כפכפי, הועלה על הבמה בדצמבר -1994. המפיק יהודה טלית השקיע בו 700 אלף דולר, תקציב חסר תקדים בהצגות ילדים עד אז. היא כיסתה את העלויות שלה לאחר 34 מופעים בלבד.
במחזמר הופיעו איתי שגב בתור הכלב טוטו, צחי נוי בתור האריה. שהוא
גם עובד החווה אהרלה, אדם בתור איש הפח פחפח שהוא גם עובד החווה. אריק לביא בתור
הקוסם ו-סער בן יוסף בתור הדחליל ביחד עם שלוש מכשפות בבגדים פרובוקטיביות במיוחד
ועוד להקה של 25 שחקנים רקדנים ולהטוטנים. מספר עצום של שחקנים עבור הצגת ילדים אז. אורי פסטר הכניס שינויים גדולים בעלילה של פרנק באום וקירב אותה לעלילת הסרט של ג'ודי גרלנד בכך שכל הסיפור וכל הביקור בארץ עוץ אינו אלא חלומה של דורותי וכך גם ידידיה בארץ עוץ שאינם אלה גלגולים של אנשים ממקורביה בקנזס. זה מנוגד לחלוטין לקו העלילה של פרנק באום שקובע שארץ עוץ היא מקום אמיתי. אחד השינויים הדרמטיים בעלילה היה שדורותי וידידיה נאבקים בלא פחות מארבעה מכשפות - "המחשמשות" (שאת אחת מהן גילמה שרון אלימלך) שלבסוף נלכדות, נשפטות ונאלצות לקבל עונש על רשעותן, לשמש כמשרתות של הקוסם סם (אריק לביא, דייר וותיק ומנוסה של ארץ עוץ עוד מהימים ששיחק בהצגה "עוץ לי גוץ לי"). אורי פסטר: "הקוסם" המציא מחדש את המחזמר לכל המשפחה. אבל במחזמרים השחקנים משחקים ופתאום עוצרים את העלילה ומתחילים לשיר. החידוש שלי ב"הקוסם" היה ששם לראשונה השירים קידמו את העלילה. תוך כדי השירים העלילה מתקדמת". למרות שהכוכבים שרו את השירים "חי" ולא מוקלט כפי שנעשה הדבר היום הרי המוזיקה הייתה כולה מוקלטת ולא בידי תזמורת חיה כפי שהיה מקובל בהצגות עד אז. "הקוסם" זכה להצלחה חסרת תקדים ולביקורות מצוינות, והפך לתופעה. ההצגה רצה 182 פעמים עם 430 אלף צופים (בישראל מספר עצום) עד אוגוסט 1995. "הקוסם" אף זכה לכבוד העצום של כניסה ל-ספר השיאים של גינס בגלל מספר ההצגות באותו היום, חמש פעמים ביום ו-37 פעמים במשך תשעה הימים של חג החנוכה, שיא עולמי של כל הזמנים!
שיא עולמי אבל גם עומס עבודה חסר תקדים. פעמים רבות קרה שהשחקנים
בגלל העומס האדיר לא ידעו באיזה חלק של ההצגה הם נמצאים, השנייה או השלישית באותו
היום. על ההצגה יצאו גם סיפורים נוראיים של התעמרותו של הבמאי אורי פסטר בשחקנים
וסיפור כיצד על הכוכבת מיכל ינאי נאלצה להופיע כשהיא חולה. לבסוף דרש רופא צמוד את
הפסקת ההצגות בגלל חוסר יכולתם של השחקנים לעמוד בעומס העבודה הנורא. מיכל ינאי חזרה שוב לתפקידה האולטימטיבי כדורותי ולארץ עוץ ב-1996 ולערוץ 2. לסדרת טלוויזיה בת שבעה פרקים בערוץ הילדים של ישראל שם בכל פרק מיכל ינאי גילמה בייבי סיטר המשגיחה על שלושה ילדים וסיפרה לילדות סיפורים על הרפתקאותיה של דורותי ועמיתיה עם הקוסם שהיו למעשה עיבודים של חלקים מהמחזמר. מבחינות רבות היא לא באמת השתחררה עד היום מהתפקיד הזה של דורותי בדומה לג'ודי גארלאנד שנים רבות לפניה. ראיון עם מיכל ינאי א.א: איך הגעת להצגת הקוסם?
מיכל ינאי: ההצגה הייתה בכלל הרעיון שלי והיוזמה שלי. בילדותי אהבתי מאוד את "הקוסם מארץ עוץ" לדעתי זאת קלאסיקה שתישאר לנצח. ואז ב-94 עלה לי הרעיון של הצגה המבוססת על הספר לחנוכה. הרגשתי שיש איזה שהוא חסך מוחלט בהצגות איכותיות באמת לילדים שגם מבוגרים יוכלו באותה הזדמנות להיהנות מהן. הצעתי את הרעיון ל-אורי פסטר ואמרתי לו "בוא נעשה את זה עבור חנוכה" והוא כתב את המחזמר העלינו אותו בסינרמה ויצאנו לדרך. ובאמת המחזמר "הקוסם" היה ההצגה ראשונה מסוגה שכמותה לא הייתה עד אז בחנוכה. זה היה תיאטרון לכל דבר ולא סתם חלטורה. לדעתי כבר לא עושים הצגות כאלו יותר שבהם הכל מושר על ידי השחקנים ב"לייב" על הבמה.
זה התקבל כל כך יפה שילדים היו מספרים שהם חולמים על סיפור ההצגה. אני זוכרת משפחות
שבאו לראות את ההצגה יותר מפעם אחת. "הקוסם" נכנס לספר השיאים של גינס בגלל כמות
ההצגות שעשינו 37 הצגות בעשרה ימים. היום זה לא קורה שעושים כל כך הרבה הצגות.
היום אני מבינה שאולי לא באמת הייתי חייבת לעשות את זה. אחר כך עשיתי שוב את התפקיד
של דורותי בסדרת טלוויזיה של שבעה פרקים שבהם גילמתי "בייבי סיטר" שמספרת את סיפור
הקוסם מארץ עוץ לילדים ושילבנו בזה קטעים מבוססים על המחזמר.
הקוסם 1999 לאחר דיבורים להציב בתפקיד דורותי את יעל בר זוהר גילמו את דורותי הפעם שתי שחקניות ילדות בנות שמונה: שירי לוטן ו-מיכאלה אלקין שגילמו את הדמות לסירוגין שנבחרו מבין 680 מועמדות(!). את טוטו הכלב הנאמן גילם הפעם לא כוכב אנושי כמו הגירסה הקודמת אלא כלב אמיתי ומאולף.
למשל איש הפח בגילומו של שחר סורק הוחלף במחשב אנושי בשם
CPU המדבר במונחים משפת מחשב ומבקש להשתחרר מאישיות המחשב חסרת
הלב שלו והוא גם עובד חווה בקנזס שחצן ואטום בשם "פחי". לצידו הופיעו אבי קושניר
בתפקיד הקוסם ג'יטם והוא גילם בהצגה גם את תפקיד דודה של דורותי וגם שמות חדשה
לגמרי: האלוף סמואל, מפקד צבאות העולם שמסייע לה בדרכה אל הקוסם וגם את וירוס
המחשב באג 2000 שמסייע להביס את המכשפה. יחזקאל לזרוב בתפקיד הדחליל "גרב" שהוא
בובת סמרטוטים מטופשת שהוא בעצם עובד חווה בשם "סמרטי" אבי קושניר בתפקיד זבולון
מושאשוילי איש "שמש" בתפקיד האריה הפחדן וההיפוכונדר שנשכח על ידי חבריו לקרקס. ארץ עוץ האידיאלית זה לא היה וגם ההצגה לא זכתה להצלחה של הגרסה הקודמת וירדה מהבמה לאחר מספר מצומצם מאוד של הצגות. החידוש הגרנדיוזי לא הצליח לשחזר את ההצלחה המסחררת של המחזמר המקורי. כתוצאה הסיפור לא יצא לאור כספר אבל יצא לאור ב-2002 כקלטת וידאו "הקוסם 2000 –הלהיטים הגדולים מהמחזמר".
בשנים האחרונות מוצג על במות הילדים בישראל מחזמר נוסף על פי
הקוסם מארץ עוץ מאת ובכיכובו של עזריאל אשרוב המופיע בתפקיד דו מיני, הן בתפקיד
הקוסם והן בתפקיד המכשפה.
להלן שיחה עם
ירון
כפכפי המפיק של ההצגה: המחזמר המקורי שעלה בשנת 1994, פתח את השער לשפע של מחזות זמר מקוריים לילדים שהועלו מאז בכל חנוכה כבר 12 שנה, בכתיבת המחזמר התבססנו על הסיפור המקורי – אך לא היססנו להוסיף לו נופך עכשווי. (במחזה ובתמלילים) המינון היה נכון – והקהל נהר בהמוניו. אני משער ש-אורי פסטר חשב שלקראת שנת 2000 יש לערוך עדכונים בקוסם – ובעייני הוא הרחיק לכת מדי. למרות זאת שיתפתי עמו פעולה וכתבתי כחמישה שירים חדשים לגרסת שנת 2000. כש-עידן עמית פנה אלי במטרה לשחזר את הגרסא המקורית שמחתי מאוד על ההזדמנות ,בעיקר מכיוון שלא הרגשתי שלם עם ההפקה המוסיקלית באלבום המקורי – ורציתי מאוד להפיק אלבום מחודש ובו עיבודים עדכניים לשירים. א.א.: האם חזרתם לגרסה שמופיעה בספר של פסטר עם תמלילי המחזות שלו או לגירסה קצת שונה מזאת ? ירון כפכפי: ההחלטה מראש היתה לעבוד עם ספר המחזה משנת 1994. השינויים הם קלים – בעיקר קיצורים רבים. השיר היחיד שבחרנו לא להכניס למחזה הוא שיר הפתיחה "חגיגה בכפר", במקומו בחרנו שיר מהקוסם 2000 "האם אני חולמת", שיר שגם הפקנו לו גרסת DANCE מיוחדת ש-רוני דואני מבצעת בסוף המופע בכישרון רב. א.א.: במה בדיוק שונה הגירסה של 2006 משתי הגירסאות הקודמות אם בכלל? ירון כפכפי: ההבדל המשמעותי ביותר הוא כמובן האנשים. בראש – השחקנים שנכנסו לנעליהם של המבצעים המקוריים. כל אחד מהם מביא לתפקיד פרשנות שונה. מוסקו אלקלעי שנכנס לנעליו הענקיות של אריק לביא ריגש אותי ואת דלית כהנא (המדריכה הקולית והקוסמת האמיתית של ההפקה) כאשר הקליט באולפן את שני השירים של הקוסם בשליש מהזמן שתקצבנו לו. למרות ש-מוסקו אינו מוגדר כזמר הוא דוגמת מופת בעיני למקצוענות. הוא אמר לי בתחילת החזרות "אסור לי לפשל כאן" – ועבד יום ולילה על מנת להגיע לרמה הנדרשת. על הבמה הוא מלא חן ונעורים! לצערי – לא כולם עובדים ככה בימינו. גם רוני דואני (סופרסטאר) הפגינה מקצוענות מדהימה. אבי יפה, ליאור שמש ו-גיא אריאלי הם בחירות מדוייקות לתפקידים ועושים עבודה נהדרת. גם המכשפות ליאת אקטע, מיכל גבריאלוב ו-שרי אלפי יוצרות דמויות שונות ומלאות חן. אציין גם את שלום אסייג שלא מפסיק לרגע ליצור את דמות הדחליל ובכל הצגה אני מוקסם ממנו מחדש. הבמאי עידן עמית אמנם התבסס על המחזה המקורי אך לא על הבימוי המקורי והוא הרשה לעצמו חופש אמנותי בבחירות הבימוי ובעבודה מול המעצבים השונים (כוריאוגרפיה, תפאורה, תאורה) א.א: אתה יכול לספר על המעורבות היצירתית שלך בשתי הגירסאות הקודמות ? ועל הקשרים שלך עם אורי פסטר? ירון כפכפי: בשנת 1994 הייתי בן 26. את אורי הכרתי מאז שהיה הבמאי שלי בלהקה הצבאית. במילים פשוטות – הערצתי אותו. הוא היה מוכשר וכריזמטי בעיני. אמנם לא תמיד היה קל להסתדר איתו – אבל זה נראה לי אז טבעי שבמאי יהיה קצת "קפריזי". הזמנתי את אורי לראות את "דוד" (המחזמר התנ"כי אותו כתבתי וביימתי עם השכנים של צ'יץ') – והוא התלהב מאוד, כמה שבועות מאוחר יותר הוא סיפר לי שהוא רוצה ליצור ל-מיכל ינאי מופע גדול לחנוכה הבא – ואחר-כך הדברים התגלגלו לכך שנכתב המחזמר. אורי סיפר לי את השתלשלות העלילה ומדי פעם אמר "כאן יבוא שיר שקוראים לו..." הוא נתן לי רשימה של שמות השירים. ואני התחלתי לכתוב אותם – מילים ולחנים על פי הסיפור שסיפר לי. במקור נכתבו הרבה יותר שירים – לכן על הדיסק המקורי כתוב "מיטב הלהיטים" ולא כל השירים. העבודה המשותפת לא היתה קלה והייתה רצופת משברים. אורי ואני לא שיתפנו פעולה מאז, ובראייה לאחור אני מצר על-כך מאוד. לפני תחילת ההפקה הנוכחית ניקינו את כל משקעי העבר, והיום אנו שוב חברים טובים ופתוחים לכל אפשרות של עבודה משותפת. א.א.: האם אורי פסטר מעורב בגירסה הנוכחית באיזו צורה? ירון כפכפי: אורי פגש את השחקנים בקריאה הראשונה של המחזה על מנת להעיר ולהאיר. פגישתו השניה והאחרונה עם השחקנים הייתה כשהוזמנו על ידי הבמאי לראות ראן של ההצגה. מעבר לזה מעורבותו הסתכמה בשיחות עם עידן עמית. מכיוון שאורי היה מוכרח לשוב לביתו שבלוס אנג'לס לפני חנוכה הוא לא ראה את המחזמר בהאנגר 11. א.א.: למה החלטת להעלות את "הקוסם" שוב על הבמה ? ומה עוד שבחנוכה מועלית גירסה נוספת של "הקוסם מארץ עוץ"? אתה לא חושש מההתחרות בין שתי גרסאות של אותו הסיפור? ירון כפכפי: ההחלטה להעלות את הקוסם היתה ביוזמתו של עידן עמית. כאמור, אני שמחתי לשתף פעולה ולו בשביל פס הקול החדש בו אני גאה מאוד. בעיני זהו האלבום המוצלח ביותר שהוצאתי. הגרסה הנוספת שמועלית במקביל היא נסיון מוכר (בארץ ובעולם) של מפיק מתחרה לרכב על גל ההצלחה של מותג מפורסם. קמרון מקינטוש המפיק הגדול אמר לי פעם שכשהם העלו את "הפאנטום של האופרה" התחרו בהם שלוש הפקות נוספות עם שם זהה, אחת מהן הייתה מופע על הקרח. זוהי תופעה בלתי נמנעת כאשר יוצרים מחזמר מחומרים שאינם מוגנים בזכויות יוצרים. א.א.: איזה הצגות נוספות אתה מתכנן לעתיד הקרוב? ירון כפכפי: בשלוש השנים האחרונות אני עובד עם תיאטרון גושן, שם כבר העליתי ארבע הצגות – מצומצמות יותר מבחינת משתתפים – אך ברוכות בכישרון וברגש. ההצגות מועלות כמעט מדי יום במסגרת סל תרבות ומגיעות בסופו של דבר לקהל רב יותר משבוע ההצגות בחנוכה. גם השנה אעלה איתם הפקה חדשה. אנו עוד מתלבטים איזו. גם עם להקת צופי תל-אביב זוהי שנתי הרביעית – וגם השנה נעלה מחזמר מקורי חדש. העבודה עם הצעירים האלה ממלאה אותי באנרגיות ושוב יש לי את ההזדמנות להכיר את הכוכבים הבאים לפני כולם. חוץ מזה – אני מסיים בימים אלה מחזה מקורי למבוגרים שלמרבית ההפתעה לא מצאתי שם צורך להוסיף לו שירים! J מבחינתי, זה היעד הבא... אלא ש"הקוסם 2006 " אינו המחזמר היחיד על הקוסם מארץ עוץ שמוצג על במותינו בחנוכה 2006. ב15 שנים האחרונות מוצג על במות הילדים בישראל מחזמר נוסף על פי הקוסם מארץ עוץ מאת ובכיכובו של עזריאל אשרוב שהופיע במשך שנים בתפקיד דו מיני הן בתפקיד הקוסם והן בתפקיד המכשפה. המחזמר מוצג כבר מזה שנים אבל בחנוכה 2006 הוא שודרג ומככבים כוכבים ידועים כמו מיכל אמדורסקי כדורותי ו-צחי נוי בתפקיד המכשפה (תפקיד שגילם אותו בגירסה הקודמת של אשרוב בידי אשרוב עצמו שגילם גם את הקוסם), לכאורה כדי שיוכל להתחרות בהצלחה עם "הקוסם 2006".
אנשי המחזמר של
עזריאל אשרוב, בכל אופן, מכחישים כל רעיון של התחרות עם "הקוסם 2006". א.א. מתי התחלתם להציג את ההצגה שלכם שרי אשרוב: התחלנו להציג את הקוסם בארץ עוץ בגירסה צנועה יותר שרצה באולמות קטנים כבר לפני כחמש עשרה שנה בסביבות 1990 ואנחנו רצים איתה ברציפות מאז. ומן הראוי שזה יהיה ברור: אנחנו הראשונים שיצאנו עם ההצגה הזאת ,לא היה אף אחד לפנינו . אורי פסטר וההצגה שלו "הקוסם" עלו על הבמה אחרינו.
א.א.: למה אתם רצים איתה כל כך הרבה
שנים? א.א.: אבל הגירסה שאתם מציגים השנה היא שונה? שרי אשרוב: כן .עזריאל אשרוב שכתב את הגירסה המקורית שינה את הטקסט ועדכן אותו והוסיף שירים חדשים ו-דרור מרגלית כתב את הלחנים. אולי שלושת רבעי מהטקסט המקורי השתנה. יש המון שינויים ותוספות. יש שירים חדשים שלא היו בגירסה הקודמת כמו שיר המכשפה. ויש שחקנים חדשים מיכל אמדורסקי שבשנה שעבר גילמה עבורנו את בת הים הקטנה עושה שם עבודה נפלאה בתור דורותי ונחשפת לילדים שלא היכירו אותה הקוסם הוא מאיר סויסה ו-צחי נוי מופיע בתפקיד המכשפה. לעומת זאת עזריאל אשרוב, היוצר שגילם בגירסה הקודמת גם את הקוסם וגם המכשפה, לא מופיע בגרסה הזאת. שחקן אחד מההופעה המקורית שנשאר גם בהופעה הזאת זה דודי בן אדרת הדחליל שפשוט היה נהדר בגירסה המקורית והוא ממשיך כנושא לפיד מהגירסה המקורית.
ההצגה היום היא משודרגת מכל בחינה,
אבל הסיפור המקורי על דורותי ושלושת ידידיה ומסעם לארץ עוץ נשאר כמובן כפי שהיה. שרי אשרוב: מן הראוי לדייק: נודע לנו על ההצגה "הקוסם 2006" רק אחרי שיצאנו עם הגירסה החדשה שהפרמיירה שלה הייתה בסוכות בהיכל התרבות בהרצליה. יותר נכון להגיד שאנחנו קדמנו להם. אם כבר הם המתחרים שלנו, לא אנחנו שלהם.
השנה החלטנו שלחנוכה צריך להגיע עם
"הקוסם מארץ עוץ" לאולמות גדולים יותר בגירסה גדולה וראוותנית ובשביל זה צריך נפח
רב יותר בשחקנים, רקדנים, תלבושות ובתוספות. בדרך כלל זה נכון, אנחנו עושים הצגות
קטנות יותר כמו "איה פלוטו" על פי לאה גולדברג, "מעשה בחמישה בלונים" ו"שמלת השבת
של חנהלה", אולי יבוא יום וגם הן תעבורנה שדרוג. שרי אשרוב: כן זה עשה לנו תחושה מוזרה שיש לנו מתחרה שנוגע באותו המוצר בדיוק, אבל אתה יודע של-קוסם מארץ עוץ אין זכויות יוצרים וכל אחד יכול לעשות בו כרצונו. "הקוסם מארץ עוץ" הוא סיפור מקסים. ויש מישהו שהחליט שגם הוא מאוד רוצה לעשות עם זה משהו. א.א: איך את משווה את ההצגה שלך לשלהם? שרי אשרוב: אנחנו מאוד צמודים לסיפור בניגוד להם. הם משנים את הסיפור המקורי המקסים בצורה דרסטית. הם הכניסו שלוש מכשפות וממשיכים מזה ועושים מה שבראש שלהם. אנחנו נשארים צמודים לסיפור המקורי ולמסרים שבו אחד לאחד. זה חלק מהשוק, יש הרבה תחרות, יש שתי הצגות על סינדרלה ויש שתי הצגות מקבילות על עמי ותמי. כל אחד והשימוש שלו בסיפור כל אחד עושה בהצגה כרצונו.
וכנראה יש רק מספר
מוגבל של קלאסיקות לילדים שאין עליהם זכויות יוצרים שאתה יכול להציג על הבמה בחג
החנוכה ובמהלך כל השנה. צפיתי בהצגה של רוני דואני. ההצגה הייתה בסדר- ושום דבר לא מעבר לזה. המקום שבו הוצגה ההצגה-האנגר 11 בנמל תל אביב היה מאוד לא נוח ולא נעים ויותר מדי היה ברור שנבחר מסיבות תקציביות. מצד שני הסביבה העלובה והמכוערת של הנמל ושל ההאנגר דווקא נראית כמקום מתאים לא פחות מקנזס האפרורית כדי לצאת ממנה לארץ עוץ הצבעונית. אבל המחזה עצמו היה ארוך מידי וסתמי מידי. רוני דואני הייתה סבירה כדמות מתוקה וילדותית. לא יותר, לא פחות אם כי המשחק שלה היה קצת יותר מידי מוגזם, אבל נראה שזה מה שחשבה שהילדים צריכים לקבל, ואולי זה כל מה שאפשר וצריך לצפות משחקנית מתחילה. במהלך ההצגה אנחנו מגלים בקטע מפתיע (לי לפחות) שמרגע שאיש הפח מגלה את רגשותיו הוא מגלה שהוא מאוהב בדורותי ושהיא מאוהבת בו. אבל דורותי שלנו נוטשת את אהובה בחדווה ובלי מבט שני על מנת לחזור לקנזס, האם אי אפשר היה להראות לפחות איזה שהוא רמז על היסוס על כך שהיא נוטשת את האהוב לאנחות? שלושת המכשמשות שנטשו את הבמה על מנת להופיע באולם בין הילדים היו בסדר. צרחניות, תוקפניות ומאיימות כנדרש, משום כך הקלות המדהימה של דורותי ועמיתיה בהתגברות עליהם הייתה בולטת במיוחד, וזהו כשל בסיפור ההצגה, הפיתרון של פרנק באום כיצד להתגבר על מכשפה אחת (ולא שלוש שמשלשות את הסכנה לילדה ולחבריה) היה משכנע קצת יותר. הפיתרון של פסטר הוא פשוט מגוחך גם במסגרת הצגה לילדים.
בתחילה לא היה ברור
לי מדוע הקוסם בגילומו של מוסקו אלקלאי היה צריך להיות מוצג כדמות מגוחכת וילדותית
כל כך כפי שגולם. הדבר פגע במחזה, מן הראוי היה להציג את הקוסם כדמות חזקה יותר.
במחשבה שנייה, יש להודות שקוסם ששולח ילדה קטנה ושלושה עמיתים למסע מלא סכנות מוות
על מנת להתגבר על שלוש מכשפות מסוכנות שהוא עצמו אינו מסוגל להתגבר עליהן אינו יכול
להיות דמות מרשימה במיוחד כך שמבחינה זאת היה היגיון במחזה. בכל אופן הילדים שסביבי נראו כנהנים ובסופו של דבר זה מה שחשוב. הציון שאני נותן להצגה כצופה מבוגר (שדעתו אינה נחשבת כמובן ) הוא ציון 7. הצגה מהנה עד למידה מסויימת אך שנשכחת מיד עם היציאה. בניגוד למה שהייתה הצגת הקוסם המקורית של אורי פסטר על פי כל הדיווחים. מי שמצפה לקלאסיקה בסגנון "עוץ לי גוץ לי" יתאכזב. זאת אינה הצגה מהסוג שגם ילדים וגם מבוגרים יכולים להינות מימנה. התוצאה היא שעל הבמות ישנם שתי גירסאות מתחרות של סיפור אחד. זאת במקביל להצגה שלישית המתרחשת גם היא בארץ עוץ "עוץ לי גוץ לי" של אברהם שלונסקי. ונראה שגם עם הצלחתו ארוכת השנים של "עוץ לי גוץ לי" של אברהם שלונסקי שאינו מראה כל סימן שהוא מתכוון לרדת מהבמות במהלך 41 שנים האחרונות, ארץ עוץ הדמיונית תישאר תופעה של קבע על הבמות הישראליות עוד שנים רבות.
איש היה
בארץ עוץ
|
