אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מכון גנזים עובר בית


התמונה של אלי אשד

חנה סנש. אוסף כתבי היד ישאר בארץ.

על הארכיונים החשובים ביותר של מדינת ישראל ניתן למנות את מכון "גנזים" שבבית הסופר בתל אביב. מדובר בארכיון הכולל את כתבי ידם ומסמכיהם האישיים של חלק גדול, למעלה מ-700, מן הסופרים העבריים הידועים והוא מהווה חלק חיוני שלא ניתן להגזים בחשיבותו בכל מחקר העוסק בחיי וכתבי סופרים אלה. בארכיון מצויים מכתביהם של הסופרים ולצידם מסמכים העוסקים בתולדות חייהם, כמו גם חומרים אישיים שונים אודות אהבותיהם ואכזבותיהם, מסמכים המהווים חומר אישי כל כך עד שיש צורך באישור מיוחד מהנהלת המכון על מנת לעיין בהם ורק חוקרים אקדמאיים מוסמכים רשאים לעשות כן. זאת מאחר ובתקופה שבה נכתבו לא הכל היה גלוי לכל, כפי שקורה היום בבלוגים באינטרנט. אך מסמכים אלה הם, כמובן, אוצר בלום המספק צוהר להכרת חיי הסופרים השונים, מסמכים שבלעדיהם לא תיתכן כתיבה אודות חייהם.

בין המסמכים ניתן למצוא כתבי יד של יצירות קלאסיות שפורסמו, כמו גם רבות שלא פורסמו. לעיתים ניתן לגלות בין מסמכים עלומים אלה גם יצירות בלתי ידועות של סופרים מפורסמים, יצירות שגילוין יכול להוות, גם היום, הפתעה מרעישה, בדומה לגילוי מחזה בלתי ידוע שחובר בידי המשוררת רחל, וזו רק יצירה אחת מיני רבות שנתגלו באותו הארכיון.

אבל, "גנזים" נמנה גם על הארכיונים שמצבם קשה במיוחד. מזה שנים רבות סובל מכון "גנזים" מהזנחה תקציבית גדולה, למרות הבטחות שונות ומשונות לתמיכה כספית מצד הרשויות.

הזנחה זו אך החמירה, לאור מצבה הכלכלי הקשה מאוד של אגודת הסופרים, שהפעילה את הארכיון במשך שנים רבות. במשך השנים הושמעו טענות קשות כלפי אגודת הסופרים – נטען כי זו מעבירה תקציבים שנועדו לצרכי "גנזים" לכיסוי חובותיה שלה ובכך פוגעת קשות בתפקודו.

מצבו של המכון חמור במיוחד גם בשל חוסר היכולת לטפל כהלכה במסמכים הרבים והיקרים המאוכסנים בו, ואלה עלולים להיכחד באם תפרוץ שם, חלילה, דליקה.

מכירת ארכיוני סופרים עבריים לחו"ל 

מדי פעם התקבלו הצעות ממוסדות בחו"ל לרכוש אוספים שונים של "גנזים", הצעות שנדחו כולן למרות מצבו הכספי הקשה של המכון. אולם, לא תמיד נשארים אוספים מעין אלה בארץ. ניתן להזכיר מקרים ידועים בהם הועברו אוספי מסמכים חשובים של סופרים ידועים לחו"ל, כמו במקרה האוסף של הביבליוגרף העברי גצל קרסל,שנרכש בידי אוניברסיטת אוקספורד לאחר ששום מוסד בארץ לא גילה בו עניין. מקרים נוספים שעוררו סערה מיוחדת במינה היו פרשת הארכיון של המשורר הידוע יהודה עמיחי, שנמכר לאחר מותו בשנת 2000 לאוניברסיטת ייל בחו"ל בידי אלמנתו, תמורת מאתיים אלף דולרים. זאת לאחר שמו"מ שניהלה עם מוסדות שונים בארץ גילה כי לא נמצא כל מוסד בארץ שיהיה מוכן לרכשו בסכומים אותם דרשה. לשם השוואה, לחלוץ הסרטים העברי נתן אקסלרוד, האחראי על סרטי "יומני גבשע" הוצעו עשרים מליון דולרים בעבור עזבונו בידי הטלוויזיה היפנית, והוא סירב. אך ספק אם רבים יגלו כיום את אותה הרוח הפטריוטית שגילה אקסלרוד במקרה זה.

לאחרונה אירע מקרה מקביל הנוגע לכתבי היד של המשוררת והלוחמת חנה סנש, שכתבי היד שלה הועדו להעברה מן הארץ למוזיאון השואה בארה"ב, בשל חוסר היכולת הכספית של משפחתה להחזיקם בארץ, מקרה שבו, לשם שינוי, נערך גם דיון בכנסת. למקרה זה סוף טוב - האוסף יישאר בארץ אך יש מקום לחשש כי מקרים נוספים כגון אלה רק ילכו וירבו עם הזמן. הגנז לשעבר של ארכיון המדינה, טוביה פרלינג, הציע, כפתרון, להקים קרן מיוחדת שתקנה אוספים דומים ולחוקק חוק מיוחד שימנע, כתוצאה, מכירת אוספים כגון אלה בחוק. אולם, נכון להיום, הצעתו אינה מיושמת.

טענתם של חוקרים שונים בחו"ל, כגון פרופסור בנימין הרשב, היא כי בחו"ל קיימים אמצעים טובים יותר לטיפול באוספים חשובים כגון אלה מאשר בישראל. טענה הנדחית בידי החוקרים והארכיונאים הישראליים, הקובעים כי רק בישראל, בה יש מספר מספק של דוברי עברית, יוכלו לטפל באוספים כאלה כהלכה. אולם כיום, ככל שמצב הארכיונים הופך קשה יותר ויותר, הופכות טענות אלו, לצערנו, תלושות מן המציאות יותר ויותר. וכך מתגבר ההיגיון שבהחלטות אנשים כגון אלמנתו של עמיחי להעביר עיזבונם התרבותי של יקיריהם לחו"ל, למקום בו יטופלו טוב יותר מאשר בארץ מולדתם.

גנזים עובר לרמת גן?

ובכל אופן, לאחרונה ניכרים סימני אופטימיות בגנזים: מאז יוני 2003 נלקח "גנזים" תחת חסות משרד החינוך, והוא מהווה כעת עמותה נפרדת ומתוקצבת היטב בידי משרד החינוך, המטפל בה באופן יסודי ובמנותק, למעשה, מאגודת הסופרים ששוב אינה מסוגלת לטפל במוסד כהלכה. אף אחד, מסתבר, אינו רוצה לתרום כיום תרומות לאגודת הסופרים, הידועה בניהולה הלקוי ושהייתה מעורבת בשנים האחרונות בשערוריות כספיות ואישיות שונות וקשות. המכון מנוהל בידי עמותה מיוחדת, בנפרד מאגודת הסופרים, בניהולו של היו"ר עו"ד אריאל זליקוב, וכוללת את פרופסור הילל ברזל ופרופסור נורית גוברין.

ומה שחשוב יותר - סוף כל סוף נמצא מקום חלופי לאכסון המכון ואוצרותיו, המוצע בידי עירית רמת גן במסגרת בניין במתחם בורסת היהלומים שבעיר.

עו"ד אריאל זליכוב, יו"ר עמותת גנזים : ראש עירית רמת גן, צבי בר, שמכיר בחשיבות התרבותית העצומה של מכון גנזים, מציע תנאים טובים למכון גנזים והקציב עבורו שטח משרדי של קרוב ל-700מטרים באזור בורסת היהלומים, אזור שהופך יותר ויותר ויותר למרכז תרבותי. . . ובימים אלה אנחנו מתחילים בהליכי תכנון ובהשלמת התקציבים לביצוע המעבר. אחר כך פעולות הביצוע ואנחנו מקוים שבתוך כשנה המכון יעמוד על כנו כקומה בתוך בניין חדש. מכון מודרני שירכז את איסוף נכסי "צאן הברזל" של הספרות והתרבות העברית שגנזים משמר.

א.א. : ויש לכם בעיות בעניין עם אגודת הסופרים, שהמכון נמצא כעת בבניינה?

זליקוב : יש עוד כמה דברים פרוצדוראליים שצריך לסגור אותם עם אגודת הסופרים. אבל לטעמנו העניין הוא לא בעייתי. מה שחשוב זה גיוס התרומות ועומדים לצאת לדרך.

באגודת הסופרים מתלהבים הרבה פחות מן המעבר ונשמעו התנגדויות כלפיו. בכירים שם מציינים כי עצם קיומו של המכון בבניין האגודה היה תמיד אבן שואבת לסטודנטים, חוקרים ולאנשים שונים. יש חשש כי כאשר ינטוש מכון גנזים את הבניין יהפוך המקום "חצי נטוש". אגודת הסופרים הייתה מעדיפה שמכון גנזים ישאר בתחומה, כחלק מהותי מבית הסופר. אולם אנשיה מודים כי אין ביכולתם לתחזקו כראוי ולהשיג עבורו את התקציבים הראויים וכי המקום כעת אינו חסין מספיק בפני אש. עם זאת, פה ושם נשמעים בין אנשי האגודה התנגדויות למעבר מכון גנזים ואף דיבורים על נקיטת צעדים משפטיים על מנת למנוע את מעבר המכון - אך ספק רב אם צעדים כאלה אכן ינקטו.

הרצל חקק, יו"ר אגודת הסופרים :

כל העניין נמצא בטיפול משפטי. נתנו למכון גנזים לעבור לעמותה לניהול כספי עצמאי, אבל הם עדיין חלק מהאגודה. הם מקבלים את הכסף בצורה נפרדת בגלל האשמות שאגודת הסופרים לוקחת מתקציב מכון גנזים ולכן, כדי שלא תהיה לזות שפתיים. אבל אם יבדקו זאת לעומק, יתברר שלא הועבר כלום ממכון גנזים לאגודה

ומה יהיה עתידו של מכון גנזים מעבר למעבר? יש לזכור כי המכון משמר כתבי יד ומכתבים של סופרים ובשנים האחרונות, כידוע, יותר ויותר סופרים כותבים על מחשב, שולחים דואר אלקטרוני ואינם טורחים כלל לשמר את הכתבים בדפוס. יש מקום לחשש כי לרוב הסופרים הצעירים יותר (כמו כותב שורות אלה) לא יהיו בעתיד כל כתבי יד המיועדים לשימור, בניגוד לסופרי העבר.

קישורים:

טלי לטוביצקי על מכון גנזים

בית הסופר רוקד סטפס כדי לשרוד

מכון גנזים - האוצר הלאומי

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד