אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חיים פרטיים / נואל קווארד ב-תיאטרון בית ליסין


התמונה של דן לחמן

 חיים פרטיים / תיאטרון בית ליסין.

קרוב לארבעים שנה התיאטראות בארץ לא נגעו במחזותיו של נואל קווארד. המחזה האחרון שאני יכול לזכור היה "קדחת אביב" ב-תיאטרון הקאמרי. חנה מרון שיחקה, ואני לא מזכיר אותה סתם. גדעון אוברזון תפר בגדים, ההצגה הייתה חביבה, לא משגעת. אך חנה מרון הצחיקה, כדרכה.כמו אחרי עניין של סגנון ב-תיאטרון גשר, עולה השאלה למה קשה כל כך להעלות מחזות מהסוג הזה אצלנו. ונראה לי שהביצוע החדש מסביר את כל מה שצריך. אם "בעניין של סגנון" היה חסר בעיקר הסגנון הרי שבבית ליסין הביאו במאי אנגלי המכיר היטב את הצורה והסגנון. השחקנים הסתגלו לטקסט ולסיטואציה, הם אפילו מצחיקים. אך דבר אחד בולט לעין. הגברים אינם יודעים איך להתנהג בבגדי ערב, ולנשים, בעיקר דפנה רכטר, שעוד אשוב לדבר בה, אין מושג בכללים של ההתנהגות החברתית של המעמד אליו משתייכות הדמויות. במקרה של דפנה רכטר, הייתה לי תחושה שהיא הייתה מעדיפה לשחק את התפקיד בחליפת מכנסים יותר מאשר בשמלת ערב ארוכה.נואל קווארד היה אמן המבט האחר על מצבים שמחזאים אחרים היו הופכים לדרמות קורעות לב. נואל קווארד, למרות שלא נולד למעמד העליון בימים שהמעמדות היוו את מרכז ההתייחסות החברתית בבריטניה, הצליח בכישרונו לחדור להראות ולהישמע כאילו נולד עם תואר אצולה וארמונות. כשהתחיל לביים את מחזותיו ליהק את עצמו גם כשחקן ובצוות הראשון הוא שיחק את תפקידו של ויקטור. בעתיד ישחק אותו גם לורנס אוליוויה וכן כל שחקני השורה הראשונה של שחקני התיאטרון האנגלי. לפני שנים הזדמן לי לראות את מגי סמית המופלאה מול רוברט סטפנס כזוג המוביל. הסיפור כאן עוסק בשני זוגות בליל ירח הדבש הראשון שלהם. ארבעתם אנגלים שהגיעו לירח דבש למלון בדרום צרפת. אלא שמהר מאוד מתברר שאליוט, אחד הבעלים הצעירים היה נשוי בעבר לאמנדה, שהגיעה עם בעלה החדש לאותו מלון. במקרה הם חולקים מרפסת משותפת ומכאן מתחילות שיחות, מריבות התחשבנויות והתאהבות מחודשת אחד בשני.לסלי לאוטון הבמאי שאיננו חדש על הבימות בארץ אומר בתכניה שהוא כבר ביים כבר פעמיים את המחזה בעבר וגם שיחק בו, כך שיש לו באמת מושג ברור על מבנה המחזה אותו הוא מתאר מבחינת ההתפתחות:

"המחזה כתוב כמו יצירה מוזיקאלית, עם פרקים. זה נראה קל, אבל צריך לדעת לשלוט במצבים שלפיהם המחזה בנוי. יש פרטיטורה מבריקה ומדויקת וכאשר אתה מפענח אותה ברור מה צריך להיות מהיר ומה איטי. המבנה גיאומטרי לכל משפט יש הד או תגובה"

אי אפשר לדייק יותר בתיאור המחזה הזה. מתחת לפני הקומדיה מסתתרת אמירה חזקה ודי מרירה בעיקר על הזוג אליוט ואמנדה. שניהם היו נשואים אחד לשנייה, התגרשו מחוסר התאמה אך מגלים שאינם יכולים לחיות האחד בלי השנייה, למרות ההרס שחיים משותפים יביאו עליהם, אך הקומדיה נגמרת כמובן רגע קודם. כשהם מתחברים מחדש. הקהל צריך להבין שחייהם יהיו גיהינום אחרי ירידת המסך על הפרק הזה.קומדיה סלונית מהסוג הזה איננה אמורה לגרום לצחוקים היסטריים אלא להנאה צרופה מהמרחש על הבמה, מתפאורה בגדים ומבצעי משחק מדהימים. משפטים שנאמרים באינטונציה הנכונה ובתזמון מדויק. מחזה דרמטי שזוכה לביצוע סביר ישא את עצמו בתנאי שהוא כתוב היטב והסיפור שלו סוחף. אי אפשר להעמיד קומדיה בביצוע פחות מנפלא. ביצוע סביר יפיל את ההצגה למחוזות השעמום.בהצגה שלפנינו ישנן כמה מהמורות לא גדולות ורובו דווקא מספק מאוד. התזמון הוא טוב, משפטי המחץ נאמרים במקום ובאינטונציה הגורמת חיוכים.

נואל קווארד

הבעיה מתחילה בצורה הכללית. התפאורה של יוסי בן ארי איננה אלגנטית ומבריקה מספיק. ולצערי, למרות שבדרך כלל אין לי עניין עמוק בתלבושות אלא אם כן יש להן אפקט מיוחד במחזה, הפעם אני חייב לומר שמן הראוי היה להפקיד את עיצוב בגדי הנשים בידי אופנאי טוב יותר מיוסי בן ארי. כזה המכיר את סגנון הבגדים התקופתי והיה תופר, בעיקר לאמנדה, שמלות יפות יותר, אלגנטיות יותר, "מפוארות". השמלות כאן "יפות" אך לא ממש ברוח הנכונה של המחזה, לעתים שמלה ארוכה סתמית ברוח ערוץ 2 איננה יכולה לייצג את כל שמלות הערב האלגנטיות. אי אפשר לתפור שמלה זולה שתתחפש ליקרה. אמנדה צריכה להיות לבושה בבגדים ש"יסריחו" מאופנה עילית וסנוביות. רכטר מרגישה טוב יותר בחליפת הבוקר שנתנו לה, ודווקא החליפה המחויטת המופיעה לרגע בסוף המחזה מייצגת אופנה עילית.הביצוע עומד כמובן על משחקם של הזוג המוביל את המחזה. אמנדה ואליוט ליאור אשכנזי ו-דפנה רכטר. ליאור אשכנזי שהוא מצחיק בדרכו לא מצליח לגעת בהתנהגות הנכונה של מעמדו. חסר לו הברק של המעמד העליון. נכון שבעברית אין לנו את הבדלי המבטא המעמדי שישנו באנגליה, ואין לנו את כללי ההתנהגות של החברה הגבוהה דברים העוזרים לשחקן שם באופן אוטומטי להכנס לדמות הנכונה, אך ההתנהגות הלא מספיק מעודנת ברגעים שאינם נוגעים בהתפרצויות לא מספקים. אך הוא מהווה בהחלט בן זוג המגיש ל-דפנה רכטר את השורות המאפשרות לה להנחית את השורות שלה.את דפנה רכטר לא ראיתי קודם לכן קלילה כל כך, מצחיקה, ומגוונת. היו רגעים שהייתה לי הרגשה שהיא נעזרה לא רק בבימוי של לסלי לאוטון אלא גם בניסיון של חנה מרון. אך ייתכן שמה שקרה לה הוא הניסיון לענות לעצמה על השאלה "איך אמא הייתה משחקת את התפקיד" מלבד הבעיה הכללית של חוסר מודעות להתנהגות המעמדית היא מרנינה ומצחיקה. עושה דמות ושווה לראות את ההצגה אפילו רק בשבילה.זוג הצעירים ויקטור וסיביל- ארז וויס ו-טלי בן יוסף מצליחים למלא את הנדרש מהם. לגבי טלי בן יוסף הייתי מעדיף שלא תשתמש לכל אורך ההצגה ברגיסטר צפצפני של קולה אך שניהם יחד וכל אחד לחוד ממלאים את הנדרש מהם. לא קל לשחק דמויות משנה מול שני תפקידים מוליכים כמו אליוט ואמנדה ובכל זאת לתפוס את מקומם על הבמה. לסלי לאוטון הצליח לתת שיווי משקל מדויק לדמויות ולא לתת להם להאפיל אחד על השני.התרגום של דורי פרנס נשמע רהוט ושוטף וגם הוא נתן בידי השחקנים עוד כלי להשתמש בו בלהטוטי שפה. אני מקווה שהמחזה יצליח כדי שתיאטראות אחרים יעיזו להעלות מחזות אנינים מהסוג הזה שנעלמו מבימותינו. כל הצגה תהיה טובה מקודמתה והניסיון המצטבר יביא לאיכות וללימוד של הקודים הנכונים של הסגנון ה"קווארדי" מקומי משלנו או של כותבים אחרים שכתבו קומדיות דומות. עם הזמן ימצא אולי תחליפים נכונים ומערכת התנהגות שתתאים למעמד האנגלי העליון.אם יש לי הסתייגויות זה לא אומר שלא נהניתי, בעיקר מהמערכה השנייה. הקומדיה שנונה ומבריקה ושווה צפייה.

חיים פרטיים - קומדיה רומנטית מאת: נואל קווארד, בימוי: לסלי לאוטון, תרגום: דורי פרנס, תפאורה ותלבושות: יוסי בן-ארי, תאורה: ראובן וולנר, משתתפים: ליאור אשכנזי, טלי בן-יוסף, ארז וייס, דפנה רכטר, שני זוגות מאוהבים שזה עתה נישאו, מבלים את ירח הדבש הרומנטי שלהם בצרפת. למרות האווירה החושנית בעיר האורות והעתיד שהם מאחלים לעצמם, קשר גורלי, אותו לא צפו מראש, מאיים על אהבתם ויחסיהם. קומדיה רומנטית שנונה ומרגשת, פרי עטו של אחד מגדולי המחזאים הבריטים במאה העשרים. משך ההצגה : שעתיים כולל הפסקה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן