אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מאסטרקלס עם מאסטרו מינץ – קשת איילון 2006


מאסטרו שלמה מינץ על הבמה באודיטוריום הספרייה, במכללת בית ברל, "קשת איילון" 2006

שאלו את מאסטרו מינץ מהו לדעתו הכינור הטוב ביותר, וככה הוא אמר:

"כינורות הם כמו סוסים

יש סוסים נמוכים וגבוהים

יש סוסים עם רגליים ארוכות ויש שלא...

סוסים נועדו לרכיבה

אני אוהב לרכב על סוסים

רכבתי על כל מיני סוסים

ואז הם היו יפים בעיני

לכל סוס יש נקודות כוח ונקודות תורפה

בשבילי המעניין הוא התהליך

שבו אני לומד לרכב על סוס

שבו אני לומד את עצמי עם הסוס

ולכן הכלי הכי טוב זה פחות חשוב לי"

ככה הוא אמר, זקוף ויפה וגם חתיך יש לציין, בג'ינס בצבע שחור, כחול עיניים וזרועות די חזקות בשביל הכוח של הנגינה (או הרכיבה).... במילים אלו הסתיימה כיתת אמן מאד מיוחדת שהתקיימה במסגרת "קשת איילון" ביום שישי, 4.8 באודיטוריום הספרייה במכללת בית ברל.

"קשת איילון" הואמפעל בין לאומי של כיתות אמן לכינור. השנה הוא מתקיים בפעם ה 16. האירועים בצפון המדינה אילצו את הנהלת "קשת אילון" לחפש אכסניה זמנית חדשה במקום המקום הקבוע שלו בקיבוץ איילון. אחת הפסנתרניות המלוות אמרהלי כי היא מתגעגעת לאולם באיילון ולדשא של איילון, שם יש להם הרגשה של בית וכעת היא מרגישה בגלות. במיוחד חסר לה האויר הקריר והצלול של הגליל. תרחיש דומהבהיסטוריה של כיתות האמן היה בעיצומו של מבצע "דין וחשבון", אז הועתק הקורס מהגליל העליוןלסמינר אפעל. בימים אלה מתקיימות כיתות האמן והקונצרטים במכללת בית ברל ובמשכן העירוני למוזיקה ולאמנויות ברעננה.

בצוות המורים מיטב הכנרים והמורים לכינור בארץ ובעולם: מאסטרו שלמה מינץ (ישראל/ארה"ב), נותן החסות של "קשת אילון", אידה הנדל (ארה"ב/אנגליה), פרופ' יצחק רשקובסקי (ישראל/אנגליה), המנהל המוסיקלי, אני שנרך (ישראל/אנגליה), ממייסדי הפרויקט, פליקס אנדרייבסקי (ישראל/אנגליה), ג'יהאט אשקן (טורקיה), ואדים גלוזמן (ישראל/ארה"ב), אדוארד גראץ' (רוסיה), קז'ישטוף וונגז'ן (פולין), חיים טאוב (ישראל), פטרו מונטיאנו (גרמניה), לנה מזור (ישראל), דיויד ראסל (ארצות הברית), ג'וזף ריסין (גרמניה), חגי שחם (ישראל). השנה מתוך בערך חמישים שהתקבלו הגיעו חצי. הצעירה ביותר היא ישראלית בת 14.

כיתת אמן (או "מאסטרקלאס") היא שיעור מוזיקה בפני קהל אותו מעביר אמן בעל-שם. באירועים מסוג זה מקבל כל תלמיד פרק זמן מוגבל (קצר יותר משיעור רגיל) ובו האמן מנסה, תוך כדי שיח עם התלמיד ועם הקהל, להביא את התלמיד לשיפור ביצועו של הקטע המנוגן/המושר, לרוב על ידי שינוי בתפיסה, סיפורים, אנקדוטות ושאר אמצעים בידוריים ופחות מנקודת המבט ה"דידקטית", המתייחסת לעבודה הטכנית והמאומצת, אליה רגיל התלמיד.

כיתות אמן הן אירועים נפוצים מאוד בעולם המוזיקה ומתקיימים דרך קבע ברחבי העולם. בישראל מתקיימות כיתות אמן באקדמיות למוזיקה, במרכזי המוזיקה החשובים (בין היתר במרכז למוזיקה משכנות שאננים) ובקונסרבטוריונים הגדולים (בעיקר בקונסרבטוריון העירוני בתל אביב ברחוב שטריקר). בסדנת האופרה הבינלאומית בניהולה של הגב' ג'ואן דורנמן המתקיימת מדי שנה בתל אביב-יפו מועברות כיתות אמן רבות, אשר ברבות השנים הפכו לשם דבר בשל ערכן האמנותי והבידורי כאחד. באחת מכיתות האמן בה נכחתי ראיתי כיצד אותו אמן עובד באופן שונה ומתאים את עצמו לכל נגן שבא לעבוד איתו: אחד היה צריך נזיפות, שנייה היתה זקוקה למחמאות. לאחד היה צריך להדגים בכל קטע, להפסיק אותו ושוב להדגים בפניו איך בדיוק, באיזו עוצמה ובאיזה קצב. אחרת נגנה את אותו הקטע בשלמותו מספר פעמים ורק אז ניגש אליה האמן המנחה ותיקן משהו באחיזה שלה את הכלי וביקש שתנגן שוב.

בכיתת אמן בה נכחתי במסגרת "קשת איילון" ביום שישי 4.8.2006 נערך מבחן מיוחד במינו שמטרתו – לשכלל ולעדן את יכולת ההאזנה של הסטודנטים הצעירים. היוזמה וארגון האירוע הם של אמנון ויינשטיין, יוצר כינורות ובעל אטלייה לתיקון ובניית כינורות. על המקום שלו נכתב כך: " מתחת לפני האדמה בתל אביב, ברחוב שלמה המלך מספר 70, מתנהל מקום מסתורי וסמוי מהעין. רק מי שצריך יודע עליו, רק מי שיש לו כינור יכול להשתייך אליו: האטליה לתיקון ובניית כינורות של משפחת ויינשטיין. לכאורה מדובר

אמנון ויינשטיין על הבמה באודיטוריום הספרייה, במכללת בית ברל, "קשת איילון" 2006

בבית מלאכה. חומרי גלם, דבק, ניירות שיוף. בפועל משמש המקום מועדון חברים סגור. המתנ"ס של חוג הכינור".... ( המועדונים הסמויים מן העין)

כך התרחש האירוע: על שולחן הונחו שישה כינורות אנונימיים, לכל אחד מספר. נערכו שלושה סבבים של נגינה על כל אחד מהם, לפי הסדר. בכל סבב ניגנו פעמיים: הכנרים שלמה מינץ וואדים גלוזמן, את אותו הקטע. במהלך הנגינה התבקשו המאזינים לדרג את הכינורות לפי קריטריונים ולתת ציון סופי לכל אחד מהם, מבלי שהמאזינים יודעים באילו כינורות מדובר. אמנון ויינשטיין הסביר כי הנגינה איננה מתרחשת בתנאים אידאליים. מינץ הוסיף כי הוא מנגן לא עם הקשת שהוא בוחר ולא עם סט המיתרים המותאם, ולכן יתכן שאותו כינור עם רכיבים אחרים יכול להשמע קצת אחרת. בין קטע לקטע התבדחו ואדים ושלמה, סיפרו אנקדוטות והירפו קצת את המתח והריכוז הרב שהיה נחוץ כדי לבצע כל קטע שוב ושוב. בסיום נגינות המבחן, נאספו גליונות ההערכה. מינץ הבטיח כי בסכום תהיינה הפתעות – גם בציון הסופי שנותן כל סטודנט בנפרד וגם בציון הקבוצתי שינתן לכל אחד מן הכינורות.

לאחר מכן הגיע רגע מותח שלו ציפו כולם: חשיפת הזהות של הכינורות בסיום האירוע. אמנון ויינשטיין הציג את החלק האחורי, הגב של שלושה מן הכנורות. אז ניתן היה לראות באופן מאד ברור את פסי העץ והקווים כמה הם דומים. כולם יוצרו על ידי פיורטי, מאסכולת קארמונה, כולם מ 1709. שניים מהם יתכן ונעשו מאותו העץ ממש. השלישי מאד קרוב. כינור נוסף הוא של שטיינר, יצרן כינורות אוסטרי ( 1617-1683). כנור נוסף נוצר במנטואה ב 1619.

בעיני מופלאה היכולת להנות מצלילי כלים שמגיעים אלינו מעבר לזמן, מעבר למאות שנים. דווקא בימים הקשים האלה, בהם החושים שלנו מוצפים במראות ובקולות קשים מנשוא, כיתות האמן של "קשת איילון" מאפשרות שעות של שפיות עם הבטחה שאפשר לחזור, וגם יהיה לאן לחזור, כשהימים הרעים האלה יגמרו.

האתר של "קשת איילון"

תכנית "קשת איילון" 2006

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רימונה כהן