מרילין מונרו בת שמונים

אם לא הייתה מתה הייתה חוגגת יום הולדת שמונים היום. האם הייתה חוגגת? אגדה אחרת בת זמנה, אליזבת טיילור מתחבאת. שישה שבועות לפני מותה הזמין אתה הצלם ברט סטרן לסדרת צילומים. מרילין מונרו הגיעה, ולפי מה שכתב אחר כך סטרן, הוא הציג בפניה את האביזרים שהביא אתו. מחרוסות צעיפים שקופים ועוד מיני דברים. והציע לה להצטלם בעירום. היא לא נדהמה והתפשטה. למה לא עשית זאת קודם, שאל אותה, כי אף אחד לא ביקש, ענתה.

יש לו שם צילום אחד בו היא יושבת בשמלה שחורה, ידיה שלובות וכף אחת מסתירה חלקית את פניה. בשבילי זו התמונה האולטימטיבית. מרלין בת השלושים ושש. אישה אמיתית. לא זוהרת מדי לא סקסית במכוון. אישה שאולי מסתירה איזו עגמומיות.

ספר הצילומים פורסם. מרילין מונרו נראית בו נפלא. היא לא מסתירה כלום, גם לא את צלקת הניתוח שעברה, וזה מעניין כי בדף אחר ישנם צילומי קונטקטים שלה עם  מחיקות ופסילות בשפתון שלה. הייתה לה דעה מוצקה מאוד איזה צילומים לאשר, איך להראות לעיני הציבור המעריץ. למרות שנבנתה כאייקון וכסמל על ידי האולפן שלה, היא שיתפה פעולה ברצון,  והייתה חכמה מספיק לקחת בכך חלק ולעזור לפולחן מרלין מונרו להתקיים נכון. היה לה סעיף בחוזה שרק לה מותר לאשר פרסום צילומים שלה. סטרן לא ידע כמובן שהוא מצלם היסטוריה בהתהוותה. הצילומים היו מוכנים רק אחרי מותה ולספר שפרסם הוא קרא "הישיבה האחרונה"  ומכל התמונות הנוצצות בעירום או עטופה פרוות, יש לו שם צילום אחד בו היא יושבת בשמלה שחורה, ידיה שלובות וכף אחת מסתירה חלקית את פניה. בשבילי זו התמונה האולטימטיבית. מרלין מונרו בת השלושים ושש. אישה אמיתית. לא זוהרת מדי לא סקסית במכוון. אישה שאולי מסתירה איזו עגמומיות. בכל שאר הצילומים היא חייכנית וזוהרת ואין שום סימן שבעוד שבועות ספורים תתאבד, או אולי תרצח לפי סיפורי קונספירציה אחדים.

תמונה מסרטה האחרון

צלם אחד אמר עליה. כולנו תולדה של האור הנופל עלינו, מרילין מונרו היא אחת היחידות שהקרינה אור החוצה במקום לבלוע אותו בתוך העור. היא ידעה לעבוד בשתי רמות שלכאורה אינן ניתנות לגישור. להיות אידיאל היופי לכל הגברים בעולם, להיות סמל הסקסאפיל, אך מצד שני לא להפחיד נשים. נשים אהבו אותה לא פחות ולמרות יופייה ומיניותה לא תפסו אותה כמפתה או כחוטפת בעלים.

אלפרד היצ'קוק, חובב בלונדיות לא רצה לעבוד אתה כי מיניותה הייתה כתובה על פניה. הוא העדיף בלונדיניות עצורות. היו הרבה בלונדיניות יפות, ואולי יפות ממנה. היו מעטות שהמצלמה "אהבה" כמו שאהבה את מרילין מונרו.

למטה בצהוב מונטי קליף, מרלין מונרו, גייבל, בכחול ג'ון יוסטון, בסולם ארתור מילר

היא הצליחה להיות בעלת קסם אישי העובר מצלמה, ילדה מינית. היא הייתה אלילה בימים שהתואר "אלילת בד" התכוון לזה מילולית. אלילה שלא מן העולם הזה. הרבה יותר מ"כוכבת" היא הקרינה תחושה שנגיעה שלה תביא איזה אושר צרוף. מילוי משאלות נסתרות. סקס מעולם אחר. נקי ונפלא.

אין להסביר איך הצליחה להיות בו בזמן כה סקסית ואיך להיות כה טהורה ונקייה בעת ובעונה אחת. מרלין מונרו הייתה התגשמות החלום האמריקאי, התגשמות האגדה על הילדה הענייה המצליחה לטפס אל פסגת ההר ולהישאר שם זוהרת  מצליחה ומקרינת תקווה לכולם.

מרלין מונרו צעירה - תמונת לוח שנה

רק דבר אחד שרצתה בו יותר מכל לא הצליחה להשיג. היא רצתה שיתייחסו אליה כאל אדם חכם, אינטלקטואל. כשהצהירה שהיא רוצה לשחק את "גרושנקה" באחים קרמזוב, העולם התפוצץ מצחוק ושאלו מי גילה לה את שם הדמות והספר. לשנים כשמריה של האוסטרית תשחק את התפקיד יעשו באולפן מאמץ שתדמה ל-מרילין מונרו.

היא רצתה שיתייחסו אליה כשחקנית רצינית ומקצועית. היא עזבה את הוליווד ונסעה לניו יורק ללמוד אצל לי שטרסברג באולפן השחקנים. ייתכן שהמפגש עזר לה מבחינה מקצועית, אך אשתו של שטרסברג  פולה השתלטה על חייה, באה אתה להוליווד. הייתה יושבת בזמן הצילומים ומדריכה אותה לעתים בניגוד להנחיית הבמאי. לא פעם נוצרו חיכוכים נוראיים ו-מרלין מונרו הכריזה שבלי העין המפקחת של פולה שטרסברג היא לא תעבוד.

תמונות שלא אושרו לפרסום על ידי מרילין מונרו

שנים רבות אחרי מותה פורסם איזה קטע יומן או שיחת טלפון מוקלטת, אינני זוכר את הפרטים הקטנים ומהם משתמע ש-מרלין מונרו שכבה לילה אחד עם ג'ואן קרופורד המפחידה.

אך היא תמיד חיפשה לה אימהות. גם מרלן דיטריך סיפרה ש-מרלין מונרו ניסתה להתחבר אליה, לאו דווקא מינית היא סיפרה במקומות שונים ש-מרלן דיטריך היא ידידה טובה שלה. ו-מרלן דיטריך חייכה כששמעה ואמרה, כן ידידה מאוד טובה, פעם אמרתי לה שלום במסיבת קוקטיל.

מרילין מונרו קבורה בהוליווד בבית קברות של הכוכבים ובכל זאת אין לה קבר. יש לה כוך קטן. מישהו טרח שנים שיהיה למרגלות הכוך פרח טרי. האגדה אומרת שזה היה בעלה הראשון הספורטאי ג'ו דימאג'יו, שלמרות פרידתם המשיך כנראה לאהוב אותה לפי האגדות הרומנטיות. עובדה אחת ברורה, הוא זה שדאג לקבורתה.

מרלין מונרו היא מושג שממשיך לחיות בכל העולם. אין שנה בה לא מתפרסם עליה ספר חדש. תיאוריות חדשות. ניתוחים וניסיונות להסביר אותה. משתמשים בדמותה כדי לנגח את הוליווד ומנסים להראות דרכה מה העולם הזה עושה לנערות צעירות ותמימות. ואין תשובה לשאלה למה דווקא היא. מה באמת היה באישה הזאת. היא שחקנית מתקבלת על הדעת. היא לא פישלה בשום תפקיד ובכמה סרטים עם הבמאים הנכונים עשתה תפקידים מצוינים. היא לא ממש ידעה לשיר, אך בכל סרט שלה שובץ שיר והיום אלו הקלטות הנחשבות להיסטוריות ועדיין פופולאריות.

היא נולדה ב 1.6.26 ומתה ב 5.8.62 יתכן ששנת מותה שהייתה מלווה באירוע היסטורי כה חשוב כמו הירצחו של קנדי קישר את ההילה של השניים, מה גם שהייתה רכילות שהייתה להם פרשיית אהבים. לנשיא לאח ול-מרילין מונרו.

היא עשתה כמה תפקידונים החל משנת 1948 לא משהו שהיה נחקק בתודעה ההיסטורית של הקולנוע. דמותה עדיין אינה מסגירה את העתיד להתרחש ב1950 כשתשחק תפקיד קטן אך משמעותי בסרט "ג'ונגל האספלט" של ג'ון יוסטון. שם הייתה לראשונה נערת הבלונד פלטינה. וזו פעם ראשונה שהביקורת מתייחסת אליה. לא בחיבה גדולה אך לא בשלילה. יוסטון יחזור לעבוד אתה בעתיד בסרט העצוב שבכל הזמנים, סרטה האחרון.  סרט בו הופיע לצידה קלרק גייבל ו-מונטגומריי קליפט, שימותו סמוך לסיום הסרט. את התסריט כתב לה בעלה ארתור מילר וגם זו הייתה סוג של מתנת פרידה. קצת אחרי הם התגרשו.  

גם בסרטה הבא ואנו עדיין ב1950 היה לה תפקידון קטן, אך הסרט היה סרט ענק "הכל אודות חווה" ולמרות שבט דייויס היסטרית ומוטרפת בסצנה המשותפת שלהן, מרילין מונרו אינה נבלעת בצלה. גם כאן שיתוף פעולה עם במאי מצוין, מנקייביץ' הצליח להוציא ממנה איכות.

ב1952 היא עושה סרט מתח בביומו של פריץ לאנג, הפליט הגרמני האגדי ושם היא כבר תחילה לקבל את צורתה של מרלין מונרו המוכרת, אך עדיין חסרים לה כמה סממנים חיצוניים. היא איננה חסרת עבודה. ככוכבנית מתחילה היא עושה כמה וכמה סרטים

 עד 1953 אז היא משחקת לראשונה תפקיד ראשי ובסרט "ניאגרה" בהדרכתו של הבמאי הנרי האטווי היא משלימה את בניית דמותה המיוחדת. שם היא תפתח לראשונה את הליכתה המעכסת בצורה האופיינית לה. תקבל את האיפור המערפל את עיניה. ידגיש את שפתיה ויהפוך אותה ל-מרילין מונרו האחת והיחידה.

בסך הכל היא עשתה די הרבה סרטים. חלקם זניחים אך כמה מהם נפלאים מבחינתה לפחות. בין אם זה "תחנת אוטובוס", "גברים מעדיפים בלונדיניות" מול כוכבת הסקס שחורת השיער ג'יין ראסל.

לורנס אוליבייה מתרשם ממנה ומהשם ההולך לפניה ומזמין אותה לשחק מולו. היא כמעט גונבת לו את ההצגה, בסרט שהוא עצמו ביים. למרות רכילות על רומן, אוהבים הם לא יצאו מהסרט "הנסיך ונערת השעשועים".

את סרטה האחרון לא השלימה. היא הצליחה להגיע רק לכמה ימי צילום. ונראתה יפה יותר מאי פעם. בת שלושים ושש, בשלה ונפלאה. הסצנה שנשארה למזכרת היא סצנה בה היא יוצאת עירומה מבריכת שחיה.

ב5.8.62 היא נמצא מתה בביתה. מסביה קופסאות כדורי שינה. ידה מושטת לטלפון ולעולם כבר לא נדע אם להזעיק עזרה או להיפרד ממישהו. היא לא הצליחה לחייג.

משך השנים הראשונות נחשב מותה להתאבדות. אך כעשר שנים מאוחר יותר נולדה איזו תיאורית קונספירציה שהיא נרצחה על ידי שרותי הביטחון מכיוון שלא נתנה מנוחה למשפחת קנדי ולא רצתה להיות מושלכת הצידה. לעולם לא נדע.

בשנותיה האחרונות הייתה במריבה מתמשכת עם האולפנים בשל התנהגותה ההולכת ומדרדרת. חוסר בטחון חרדות שונות. איחורים אין סופיים לימי צילום הפכו אותה להיות עובדת בלתי נסבלת. כל יום כזה גרם להוצאות כספיות ענקיות ועצבן את שותפיה לסרט ואת כל הצוותים שמסביב.

הסופר נורמן מיילר כתב עליה ספר ענק ובו האשים את הממסד ההוליוודי. אולפנים שידעו להגן על הכוכבים שלהם מכל הסתבכות וליצור להם כל מיני  תדמיות מזויפות לא הצליחו למצוא דרך לעבוד עם האישה ההולכת ונעשית אומללה מיום ליום ואיש אינו יכול להסביר. הכעסים עליה רק החמירו את מצבה. ומהעניין הוא שככל שאומללותה האישית גברה הופעותיה הקומיות הלכו והשתבחו. סרטה "חמים וטעים" בביומו של בילי ווילדר הגאון נכנס לקלאסיקת הקומדיות האלמותיות.

חידת אומללותה, והתאבדותה הפכו להיות עוד מסמר בארון הקבורה של שיטת האולפנים הגדולים שכבלו אליהם את הכוכבים שלהם בחוזים דרקוניים. היא הרתה פעמיים והפילה פעמיים. לא קשה לנחש מה עובר על אישה חסרת בטחון שנשיותה הפכה להיות סמלה ודווקא את הסמל הפרטי של האמהות לא הצליחה לקיים בחייה הפרטיים.

ג'יין מורטינסון בייקר היתומה שהצטלמה ללוח שנה בעירום כדי שיהיה לה כסף למזון הפכה להיות האגדה האלמותית "מרלין מונרו" איך התמלא הפער הזה בין הילדה המפוחדת לכוכבת הסקסית ביותר בעולם. שום פסיכיאטר כבר לא יסביר. הרי העובדה שהפכה לאגדה מהלכת, לסל כלל עולמי היה אמור להרגיע אותה לתת לה ביטחון. האישה שכעת הייתה יכולה להשיג ולקבל כל מה שרצתה. והיא לא ידעה כנראה מה לרצות באמת.

היא לא רצתה להחשה כטיפשה, ואינטלקטואל מזהיר כמו ארתור מילר התאהב בה והתחתן אתה. היא אפילו התגיירה בשבילו. לפי הידוע היא החלה להיות מכורה לכדורי שינה כדורי הרגעה וכדורי מרץ. תערובת הרסנית. היא נחשבה כבר לצל אדם. האם יהיה זה נורא להגיד שטוב שלא הזדקנה לעינינו?

שהשאירה מאחריה רק את הצל המופלא של דמותה שגם בצילומים שהיו אמורים להיות הכי סקסיים שלה השתמרה בה איכות של תום.