אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תקופת הסתגלות / טנסי ויליאמס בתיאטרון הבימה


התמונה של דן לחמן

 קלרה חורי. דורית לב ארי. תקופת הסתגלות / תיאטרון הבימה

אני לא יכול להבין איך המחזה המרגש הזה נעלם מהבמה לארבעים וחמש שנים. הוא הוצג ב1960 בניו יורק ומאז לא הועלה שוב. גם אם אינו פסגת כתיבתו של טנסי ויליאמס הרי שמחזה "טוב" שלו עולה עשרת מונים על מחזות אחרים המלווים אותנו ויש להם חיים ארוכים יותר.

קשה לחדש ולהגיד דבר חדש על ויליאמס. דמותו הספרותית מוכרת. הוא כבר היה בשיא פרסומו בתקופה בה עלה המחזה, למעשה כבר בתחילת תקופת השפל שלו, ואולי זו הסיבה שהמחזה נעלם ונשכח בהמשך הדרך.

הוא נולד בשם תומס לנייר ויליאמס, אך כשהתחיל להתפרסם שינה את שמו לשם טנסי. הסופרת חדת לשון דורותי פרקר אמרה "אם הוא יכול לקרוא לעצמו טנסי אני יכולה להתחיל לקרוא לעצמי פלשתינה". והנה, היא נעלמה לה והוא ממשיך להיות אחד הכותבים החשובים ביותר בתולדות הדרמה בת ימינו. כל כותבי הדרמה האמריקאית מודים בהשפעתו של טנסי ויליאמס עליהם.

אין ספק שיש דמיון מסוים בין מחזה זה ל"מי מפחד מוירג'יניה וולף" של אולבי. שני זוגות תקועים ברגע נוראי בחיי הנישואין שלהם ובחייהם הפרטיים. לילה של שתייה ושל בוטות יביא לקבלה והשלמה. החיבור בין חיי המציאות וחיי הפנטזיה יעשה וכמו ברוב מחזותיו הפנטזיה והפואטיקה הם חלק כה חשוב במחזה.

לא סתם טנסי ויליאמס אמר על עצמו " מעט יודעים על הסובלנות שלי, על אהבתי לבני-אדם, על העדינות שאני חש כלפיהם. את התכונות האלה רכשתי, כך אני מאמין, מתוך סבל ובדידות".

ואכן העדינות שלו באה לידי ביטוי במחזה הזה, בהתייחסות אל הגבריות השבורה. כאן אין את סטנלי קובלסקי, אך שני הגברים יכולים להיחשב בברור לקרובי משפחה של בלאנש דיבואה מהחשמלית ההיא. יש בו הרבה חמלה בכותב המופלא הזה.

בערב חג מולד מגיע זוג צעיר, ג'ורג' ואיזבל שנישאו רק אתמול לבקר את ידידו של ג'ורג' ראלף. כשמתחיל המחזה ראלף יושב לבד, ויאמר מיד, רמי הויברגר מצליח להפנט ולמשוך את העין מהרגע הראשון שלו על הבמה. הויברגר שונה לחלוטין מזה המצטייר לי אסוציאטיבית מהעבר. עץ אשוח וערימת מתנות ליד הספה עליה הוא יושב ורואה טלוויזיה. מה שאנחנו שומעים הם אוסף פרסומות עתיקות ופתאום רעידה, מאין רעידת אדמה. כל הבית רועד. וכך, מה שאמור היה להיות חג מולד אידילי מסתמן להיות יום רועד ומרעיד. רגע אחרי נכנסת איזבל. מורגש שהיא נרעשת, ואולי רועדת בתוכה. בעוד רגעים נבין למה. ג'ורג' נעלם, הוא זרק בפתח הבית את אשתו הטריה ונסע. הוא יחזור.

הסיטואציה מזכירה הרבה מאוד מחזות אחרים, כמה אנשים יושבים בחדר, עוברים לילה של שתייה, מתחילים בנקודה אחת והתוצאה תשתנה לחלוטין עד סוף המחזה. כשטנסי ויליאמס כותב על זה התוצאה נפלאה. זה אחד המחזות שוברי הלב ביותר שראיתי לאחרונה. אולי רק"העז או מי זאת סילביה" של אדוארד אלבי מתקרב לעצמה הרגשית של מחזה זה.

הסוד הראשון שמתגלה הוא שדורותיאה, אשתו של ראלף לקחה את בנם ועזבה אותו באותו בוקר. ומרגע זה החפיפה והשונות בין שני הזוגות ילך וייפרס לאורך המחזה. כמובן שג'ורג' יחזור ובשלב מאוחר יותר גם דורותיאה. דורותיאה הלא יפה שאביה מכר אותה בהבטחות שונות לראלף.

תקופת ההסתגלות שבשם המחזה באה ממשפט שבו ראלף מנסה להרגיע כמה וכמה פעמים את שני אורחיו, את עצמו, את אשתו. תקופת הסתגלות שאין יודע למה בדיוק, לחיות בשקר? לנפץ אותו? כמה זמן היא נמשכת או צריכה להימשך, אך יש בה כאילו נחמה לעתיד.

הסודות הקטנים והגדולים ההולכים ונחשפים. השקרים, לא האחד לשני אלא כל אחד לעצמו. כל אלו הולכים ומתבהרים ומטלטלים את הצופה. שני החברים ראלף וג'ורג' היו יחד בשתי מלחמות, מלחמת העולם ומלחמת קוריאה. ראלף הוא צלשנ"יק וגם אם המלה איננה נאמרת, הוא, כמו ג'ורג' הטייס סובלים מהלם קרב, גם אם המושג לא היה מוכר בימים ההם. הם משחקים את המאצ'ואים, כל אחד בדרכו, וכל אחד שבור בתוכו, בדרכו האישית, הפנימית.

מערכת היחסים שבין שלושת קודקודי המשולש המרכזיים ברורים מאוד ונוגעים ללב. הם עוברים מחיבה לאיבה מאלימות לרוך, אחר כך מצטרפת אליהם דורותיאה ומרבעת את המשולש.

רמי הויברגר. אוהד קנולר.

אם ביתו של ראלף בנוי על שפת בולען והוא הולך ונבלע באדמה ברעידות לאורך המחזה הרי שג'ורג' רועד בעצמו. יש לו התקפי רעד בלתי נשלטים והרפואה לא יודעת להגדיר מה יש לו. שניהם, כל אחד ברגע משלו מאשים את אשתו בפריג'ידיות. הטלת החרדה הגברית על האישה, מחוסר יכולת להודות "ברעידה" הפנימית. בהתרגשות, באימפוטנציה החלקית, הפיזית והרגשית.

מערכת היחסים הבין גברית בעיקר בין שני החברים נוגעת ללב. שני השחקנים מצליחים להעביר את הידידות שנולדה במלחמה. את הקרבה ואת האיבה. ראלף המבוגר יותר, המפסידן, שמביט על חייו האבודים. ג'ורג' הצעיר, גיבור המלחמה שאיננו גיבור במיטה, למרות סיפורי הבילוי עם זונות בטוקיו. ג'ורג' בעל החלומות המאמין שחייו עוד ישתנו. הגבר- נער החולה והאלים. והאמת שהם יודעים אך אינם מבטאים, האחד על השני.

רמי הויברגר נפלא ורבגוני. רך ורגיש יותר מתמיד ואולי זו תהיה חוצפת מה להגיד גם אינטליגנטי יותר. הוא מצליח להיות נוגע ללב ולהראות את הרב משמעויות התחתיות שבדמות. הפעם ויתר על "ניכור ברכטיאני" בו הוא משחק לעתים. משחקו נוגע עמוק ברגש ולא רק הצד המוחצן של הדמות. הציניות, האלימות, הניתוק שכה אופייני לו נעלמו כולם ועל הבמה עמד איש חדש, אחר, כולו רגש.

אוהד קנולר שמאז תפקידו בסרט "יוסי וג'אגר" לא ראיתי אותו משחק הוא סוג של סוס פרא צעיר. יש לו את האיכות והדמיון של ג'ון ווייט הצעיר ב"קאובוי של חצות" הוא מצליח להקרין את הגבריות השבירה אך גם את האלימות הפנימית שהיא הפתרון האמיתי לרעידות שלו. אלימות חסרת מוצא. הוא נאה, סקסי ומתגלה לי כשחקן מצוין.

קלרה חורי מצליחה לשכנע כאישה הקטנה, אחות בית החולים שהתאהבה בחולה האלים שלה. וכעת דורשת את כבודה. דורית לב ארי כדורותיאה, כאשה החוזרת הביתה אריה מוסקונה ואורנה רוטברג כהוריה, למרות תפקידם הקטן מול שלושת התפקידים המוליכים את המחזה יוצרים דמויות משכנעות ומוסיפים את הרובד החיצוני למועקה של ג'ורג'. מזמן לא נראה אנסמבל מגובש כל כך על הבמה.

דדי ברון הבמאית העמידה הצגה מצויינת. היא מתגלה כאחת מבמאיות השחקנים היותר טובות שיש לנו כרגע (הנסיגה ממוסקבה ו-לילה טוב אמא) היא משתמשת בחלל הבמה בתבונה רבה. ממלאת אותה אך יודעת גם לקבץ את האנשים לישיבה על ספה ולהוציא מהם את המיטב. היא מצליחה לנתב בין הסצנות המצחיקות לבין אלו הנוגעות ללב ויוצרת אחידות מצוינת לכל המחזה.

לילי בן נחשון העמידה תפאורה מצוינת. יפה לעין ומשרתת היטב את אווירת המחזה. הבמה המחולקת לשניים, סלון הבית וחדר השינה, עץ אשוח בתוך הבית ועץ מואר בנורות חשמל מבחוץ. בתוך השלג ההולך ונערם לאורך המחזה, תחושת הקור מורגשת היטב.

התלבושות, של הנשים בעיקר, ממחישות היטב ונכון את התקופה בה מתרחש המחזה, הן יפות נעימות לעין ואופנתיות לאותו זמן. ראיתי את ההצגה בליל הזיקוקים. העיר הייתה פקוקה, חלק גדול מהקהל לא הגיע, ואלו שכן באו עצבניים. אם המחזה הצליח לתפוס אותם בגרום מהרגע הראשון הרי זו הוכחה לחגיגה תיאטרונית.

לקריאה נוספת אימגו

ביבר הזכוכית / טנסי ויליאמס

תיאטרון הבימה

נמר חברבורות

העז או מי זאת סילביה / אדוארד אלבי

אכזר ורחום / מרטין קרימפ

בגדי המלך

חודש בכפר / טורגנייב

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן