יוסי בנאי 1932-2006


התמונה של דן לחמן
254 צפיות

יוסי

יוסי בנאי

"הממזריות" האהובה כל כך של בנאי של בנאי עמדה לו גם בהיפרדותו מהחיים. איך זהנעלם לנו ככה, פתאום, בצהרי יום ובלי הודעה מוקדמת, ודווקא את מותו "עשה" בשקט. בלי שיר, תנועת יד מצחיקה. מטבע לשון מבריקה. את "הממזריות" הזו שלו כל כך אהבנו ניצל עד לרגע האחרון. שלא בכוונה כנראה. אותה עין קורצת תמיד שגרמה לנו לאהוב אותו כל כך לא הנפיקה רפליקה אחרונה.

לא אמנה את הפרסים שקיבל. הם חשובים בחיי השחקן, הם מאבדים את ערכם שכשחקן כזה יורד בפעם האחרונה מבמת החיים. אך כן, הוא קיבל כל פרס אפשרי כמעט.

אנחנו מכירים אותו כל כך הרבה שנים, כאמן כמובן, אמן ענק. חייו הפרטיים הם חייו הפרטים. לפני כעשור לבנו החסיר פעימה כשקיבל דום לב על הבמה. וכעת כך, פתאום בצהרי יום הלך מאתנו. עזב והוא מלא תכניות לעתיד. המון תכניות לתפקידים עתידיים. לפרויקטים.

לפני כמה שנים לקח פסק זמן מהופעות, "אין לי חשק להופיע" אמר. הוא דיבר על תוגת הישראליות של הרגע, בה הוא חש, אך כדרכו הוא שינה מלה הוא התלונן על "התוגתיות", לא הטיה מקובלת של המלה. ומבלי דעת הראה שהוא איש סופג תרבות. והנה לא רק עברית "אלונית" גם שפתו שלחנוך לוין לא הייתה זרה לו והוא ספג אותה. הוא הרי שיחק ב"מלאכת החיים" של לוין. וספג גם ממנו. אך הוא עשה הרי גם ערב מכתבי יאיר רוזנבלום "תוגת הישראליות".

אגדה פסקה להקרין את אורה. יוסי בנאי איש האשכולות, שחקן אדיר, זמר, כותב, משורר, במאי. כל מה שקשור לבמה ולתרבות. הפרויקט האחרון, הקלטת פרקי תהילים. מי עוד היה חושב על דבר כזה בארץ.

זוכרים שהוא היה בלהקת הנחל? צעיר, בלורית שחורה מתנפנפת. אני זוכר אותו ב"מראה מעל הגשר", כוכב צעירי הבימה, אז בפאה בלונדית. מישה אשרוב נישק אותו על הבמה כדי לנסות להוכיח שהוא הומו, במחזה, והוא לא היה. הוא היה שחקן נפלא. מצלמת הקולנוע אהבה אותו פחות. הוא השתתף בכמה סרטים אך "לא עבר" מצלמה. הוא כן דובב שחקנים אחרים בקולנוע. הוא עשה אין ספור תפקידים בתסכיתי רדיו, שם בימי גדולתם שיחק עם חנה מרון שבחיים לא נזדמן להם לעבוד על אותה במה ואיזה צמד נפלא הם היו.

לפני כמה חודשים, שנה בערך, עוד עמד על הבמה ושיחק את דוד המלך ב "כתר בראש" לא ראו עליו שהוא בקשיים. אינני יודע אם היה כבר חולה. יש להניח שכן. מסרטן לא מתים מהיום למחר. אך על הבמה לא ניכר המאמץ. הוא אמר פעם, "הבמה היא כמו אישה צעירה / אתה צריך להוכיח עליה כל ערב מחדש שאתה עוד יכול" והוא יכול היה.

יוסי בנאי היה שחקן שהרבה להשתמש בידיו. אצל פרפורמרים, ובכוונה אינני כותב שחקנים, זו עשויה להיות תכונה מכשילה. מה לעשות בידיים על הבמה היא אחת השאלות הקשות לפתרון. יוסי ידע לתת להן חיים משלהן, בתנועת יד, אצבע הוסיף עוד ניואנס למלה, לדמות, לשיר.

נדמה לי שאין איש בארץ שאינו מכיר את קולו. כל מי שלא ראה אותו בתאטרון שמע אותו שר. מי שלא אהב שירים שמע אותו משחק בתסכיתים. הוא הביא לארץ את אהבתו הפרטית, ניחוח של תרבות צרפתית.

לפני שנים, בראיון שנתן בו נטען נגדו שעזב את התיאטרון לטובת הבידור הקל הוא אמר משהו כמו "יש בידור כבד ויש בידור קל. כל הצגה, גם המלט וליר הם בידור. אנשים יוצאים לתאטרון, זה כבר בידור" אך כן, הבידור הקל שינה דבר מה בצורת המשחק שלו בתפקידים "הרציניים" בשנים שאחרי.

הוא איש שנתן מובן חדש לנוסטלגיה או לאירוניה, שתי תכונות שליוו אותו ואותן הרבה להקרין עלינו. אירוניה מצחיקה ונוסטלגיה לא דביקה מעורבות יחד ויוצרות סוג אחר של התייחסות. הוא הביא אהבת אמת לעבר, לזיכרונות. למרות שאת מרבית חייו עבר בתל אביב הוא הפך את זיכרון ירושלים הקטנה של פעם למקום ילדות של כולנו בשיר אחד, בספר שכתב. הוא הפך את מואיז הקטן לסמל התמימות והילדות של כולנו.

הוא שיחק אין ספור תפקידים בתאטרון. אי אפשר למנות אותם ואין טעם כי מלהגיד הוא שיחק תפקיד זה או זה לא ייתן שום דבר נוסף לשם התפקיד. מי שלא ראה לא יבין.

כוחו הבימתי היה כה רבגוני עד שלא היה סגנון שלא הצליח להוציא ממנו את המקסימום. הוא יכול היה לזעזע בטרגדיות כמו שידע להצחיק עד דמעות בקומדיות. להיות ציני וסרקסטי רגיש ורגשני. הוא שיחק את מיטב הרפרטואר הבינלאומי אך גם ערבי בידור קלילים.

עםנסים אלוני ואבנר חזקיהו הקים את תאטרון העונות כדי לחפש דרכי ביטוי חדשות. הוא ביים את מיטב התכניות של הגשש החיוור. הוא כתב מערכונים ואת העברית הוא לש לצרכיו ויצר שפה משלו. הוא ונסים אלוני, שניים שהעברית חיברה אותם והם היו עבדיה, לשו אותה ויצרו לה עולם של שפה שכאילו נולדה בעם, והם היו מילידיה האמיתית.

אין אהבות שמחות: הוא שר את שירו של ברסנס, אך אנחנו אהבנו אותו בשמחה. הייתה בו התכונה הממגנטת אליו אנשים. כולנו אהבנו אותו בשמחה, האהבה הדו סטרית שנשבה ממנו, מן הבמה לקהל ומן הקהל אליו על הבמה. בין אם מכרים אישיים בחייו הפרטיים והן על הבמה. מכל מה שנכתב עליו החל מרגע מותו מצא חן בעיני. דבר שאמרה גילה אלמגור

"כל אשה הייתה רוצה שיגידו לה אני אוהב אותך כמו שיוסי היה אומר לה" כן, היא אבחנה אצלו בחושי אישה את החושניות הרומנטיות והיחס המיוחד שלו לנשים. אפשר לצטט דברים שאמר, שתמיד היו חכמים ומצחיקים ונוגעים בלב ובמחשבה. אפשר לצטט שירים ולהכיל אותם על חייו. אפשר ועושים ויעשו.

אני יכול להגיד רק דבר אחד. לי כואב הלב מהידיעה שאין למה לחכות יותר מיוסי בנאי. כאילו אין יותר שום דבר מרנין לב שיוסי בנאי יהיה בו. אלוהים עושה לו השנה להקת בידור חדשה ואוסף אליו את המנוסים והטובים ביוצרים שלנו שנפרדו מאתנו תוך זמן לא ארוך.

אני מנסה להיזכר, לא הזדמן לו כמעט לשחק תפקידי מלכים. נסיכים כן. אך בלי כתר על הראש יוסי היה מלך הבמה. המחזה שעליו התכונן לעבוד בעונה הזאת הוא "המלך נוטה למות" של יונסקו. והנה כמו אצל אלוני בנסיכה האמריקאית. "זה היה צריך להיות בסרט, אבל זה יצא בחיים" המלך כבר לא נוטה למות. יוסי המלך מת.

לקריאה נוספת אימגו:

יוסי בנאי - השנסונייר האחרון

נסים אלוני: על מלכים, צוענים ושחקנים

קטגוריה: 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר