אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תוצאות הבחירות והקהילה ההומו-לסבית


התמונה של דן לחמן

אילן שיינפלד. בעיני הטקסט שכתב הוא החשוב ביותר מבחינה פוליטית קהילתית שנכתב כאן

יום אחרי. האבק מתחיל לשקוע. ישנם שמחים ועצובים, כאלה שהלכו ללקק פצעים וכאלה שילכו ללקק את דם הפצועים. ישנם גם כמה שמחים, לא הרבה. מחר מחרתיים יתחילו להישלף הסכינים הארוכות בגלוי.

אני רוצה להתחיל דווקא במה שלא צפוי ממני לכאורה. הליכוד, ביבי, הטעות הגדולה, המורדים, התרגילים והולדת קדימה. כל אלו סיבות אמיתיות וחלק מהמפלה, אך ישנה סיבה אחת נוספת. ביבי, ולצורך העניין הוא רק דוגמא, כמו כל כך הרבה פוליטיקאים אחרים הוא לא רק יצור פוליטי. לחלקם יש עקרונות, לאחרים יש מחשבות על טובות הנאה. אני חושב על מסע השכנוע שעובר איש צבא, נניח רמטכ"ל אחרי שחרורו שכל המפלגות מחזרות אחריו, הוא מוכן לשמוע הצעות מכולם ורק מי שיבטיח מה שיבטיח ויותר מאחרים יזכה לראות אותו בשורות מפלגתו. אם היו לו עקרונות, הכיסא משכיח אותם. לא תמיד זה כך. אבל אותי מעניין ההווה, היום. פוליטיקאי, לדוגמא ,ביבי, הוא צריך שיאהבו אותו. רוב הפוליטיקאים נרקיסיסטים במידה כזאת או אחרת. נכון, אכפת להם הישבן והכסא שמתחתם, שכרון הכוח והשלטון מבעבעים בהם, אך נדמה להם שמה שלא יעשו, הציבור אוהב וימשיך לאהוב אותם. הם לא מחפשים הערכה או הבנה, הם דורשים אהבה והם לא עושים כלום כדי לזכות בה. ראו את הטענות האחרונות של ביבי. התקשורת שונאת אותו כאדם, העולם נגדי כי... למה לא אוהבים אותי וכו'. הוא לא מעיז לשאול ישירות.

אחת מטעויות המחשבה הגדולות של כל מנהיגי הממשלות האחרונות, הליכוד, לא רק של ביבי, הייתה המחשבה המאוד לא חכמה שכל העם, כל אלו שהצביעו בשבילם בבחירות הקודמות הם ליכודיניקים שבויים או ימנים לפחות. האמת כמובן אינה כזאת. בין שתי המפלגות הגדולות של פעם מיטלטל ציבור שמגיב לקורה סביבו ובעולמו וציבור זה נע מצד לצד. היה קל לראות זאת בפעמים שהבחירות היו אישיות.

אם בוחנים את תוצאות הבחירות לאורך השנים האחרונות, רוב העם, חוץ מהשרופים האמיתיים של כל מפלגה בנפרד, הצביע ברובו למועמד שהבטיח ביטחון. צריך לזכור את הימים שלפני כל בחירות שהיו. הטרור, פיצוץ האוטובוסים בערים. פרס הפסיד בגלל פיגועים ניצחון בטוח. ביבי זכה בבחירות כי אמר שהוא יודע למגר את הטרור. היה לו ספר שכתב כדי להוכיח. אחרי ביבי בא אהוד ברק, גם הוא אמר שהוא יודע כמה דברים בהלכות טרור. לא היה לו ספר אך הייתה לו תמונה בסרבל לבן. אחריו אריאל שרון שמלמל משהו, שאיש לא ידע למה הוא מתכוון באמת, על ויתורים כואבים והתגובה הייתה תזוזה בכיוונו. ומסתבר שהוא כן ידע מה שאמר. הצביעו לאיש, לא לליכוד. למרות שהפתק היה מח"ל והם חשבו שמעריצים אותם. גם מרכז המפלגה חשב כך. נכון שאי אפשר ואסור להתעלם מהגורם הרגשי, התעמולתי וכל השאר. שרון היה הסבא הטוב. דמות ששמעון פרס לא הצליח לעולם לרכוש. פרס לא הפך להיות איש משפחה של אף אחד מאתנו. אליו התייחסו אחרת תמיד.

ועכשיו אהוד אולמרט. אבל משהו השתבש במקצת. אומרים שאולמרט אנטיפט, יהיר, מתנשא. כל אחד ומילותיו שלו לתיאור האיש. לא הצבעתי בשבילו אך לא מסיבות אלו. מי שמחפש מישהו נחמד שילך ויחפש חבר. אני לא מחפש חבר ולא אבא בפוליטיקה. אני מחפש פוליטיקאי מיומן, מדינאי. כזה שתהייה לו תכנית ממשית לכל דבר, שיוכל להסביר אותה ואני אוכל להחליט אם היא מתאימה לי. והנה למרות שיש לי תחושה שדווקא אולמרט יהיה אחד שילמד מיומנויות מהר חשבתי שצריך למתן אותו בעזרת עמיר פרץ. בעיקר בגלל סיבות כלכליות, במקצת כי אני לא ממש מאמין בהצעות התנתקות חד צדדית.

מפלגת מר"צ ותסלחו לי שאני מוותר על היחד התרסקה. והיא התרסקה למרות שצבייה החביבה הייתה במקום שישי, היא הייתה צריכה להיות במקום שלישי. מר"צ התרסקה בגלל שבכל השנים האחרונות לא שמעו אותה. יוסי ביילין לא השמיע שום קול משמעותי. הה, כן, הרגע שבו החלטתי סופית לא להצביע בשבילו למרות הכול היה הראיון המשותף, מעלה צחנת דג מלוח שהגיע מביתו לביתי. אותו ראיון עם ליברמן. נאמר בגמרא "בק"ן טעמים תטהר את השרץ" אלא שביילין איננו רב. ולא שליברמן שרץ אך לא ביילין הוא האיש הצריך להכשיר אותו. על הגמלאים אינני הולך להגיד כלום. זו מפלגה לשני חוקים שתעלם בבחירות הבאות.

אני חייב להודות שלא עקבתי ולו אחר תשדיר בחירות אחד. לא יצאתי לרחובות לראות כרזות. קראתי בעיתון על השלטים "השובבים" של מר"צ ולא התרשמתי. לו היה נאמר משפט משמעותי בעניין הקהילה מאיזשהו כיוון הוא היה מגיע לאוזני. גמגום פה וגמגום שם אינם נחשבים. לא ביקור במועדון ולא תמונה עם חברי קהילה. שמענו את טומי לפיד נואם בעבר במצעדי גאווה וראינו לאן הלכו אצבעותיו ואצבעות מפלגתו בהכתבתו.

ראשונה שהייתה לוחמת למען הקהילה הייתה שולמית אלוני. לא בגלל אהבת הקהילה אלא מהכרה עמוקה וליברליות אמיתית. יעל דיין הייתה חברה אמיתית לקהילה אך השנה נעלמה. לא העמידה את עצמה לבחירות במר"צ.

יוסי שריד, אינו חובב הומואים מושבע. למרות שיש לו באורוותו כמה ידידי ארון כאלה. הם לא משפיעים על דעותיו בנושא. אך מטעמי "ליברליות" עזר פה ושם. ביילין בכלל מתרחק מהקהילה כמו מאש מאז פרשת הרכילות שסיפחה אותו לקהילה. אז פה ושם היו מלמולים לא מחייבים ויום לפני הבחירות באו כולם לקשקש בזנב הקטן שלהם. אומרים ששלי יחימוביץ ליברלית ותתמוך בנו. בואו ניתן לה הזדמנות להוכיח.

אינני רואה פעילות רבה בכנסת הבאה בנושא הקהילה. הגמלאים, פרץ וש"ס יגנבו כל רגע חברתי אפשרי ורובם ידחו מראש דיון בענייניי הקהילה. אם ש"ס תקבל כמו שמצטייר את משרד הפנים לא הקהילה תהיה ראשונה לסובלים. כל מה שהושג בשלוש שנים האחרונות לאמהות חד הוריות, לעולים לא יהודים, הכל ימחק.

נכון. לאולמרט בת לסבית מוצהרת, אך הוא מעולם לא עשה ניסיון להצטרף לחקיקה בענייניי זוגיות למשל. ולבתו בת זוג קבועה, אומרים לי. אולי בליכוד היה לו אסור. אני מקווה שכמנהיג מפלגה משלו משהו ישתנה.

מר"צ זכתה רק בארבע (חמישה לאחר כתיבת המאמר) מנדטים. המלחמות בתוכה יקיזו זמן. מה יהיה עם עניני הקהילה? נכון שיש להם את אביב נטר ואת "גאות" אך היו להם אנשים משפיעים יותר לכאורה וזה לא ממש עזר. לא עוזי אבן ולא איתי פנקס הזיזו שם דברים ממש. פנקס כן עושה דברים במסגרת עירית תל אביב ועל זאת ישתבח. פנקס ואבן עברו לעבודה. אני מקווה שהם יצליחו לגרום לשינוי פנימי. את יעל דיין שנאו שם על שטיפלה בענייניי קהילה. לדעתי לפחות פנקס הביא אתו קולות רבים לעבודה. בחד"ש ישנו פעיל אחד רציני מהקהילה, אך הוא איננו חבר כנסת. אינני יודע איך ומה יקרה עם חברי כנסת ערבים.

אילן שיינפלד רואה בתוצאות ההצבעה לילה חשוב בחיי הקהילה. לדעתו לילה זה ובחירות אלו הם הוכחה שהגיע זמן להקמת מפלגה "להט"ב" הייתי רוצה להאמין. אינני בטוח.

מבלי להיכנס מחדש לסיבות, חשוב יותר בעיני להקים קודם קהילה אמיתית, שתתבסס דווקא על המצע שהגה ופרסם שיינפלד לפני שנים אחדות אך לא זכה לתשומת הלב הראויה לו. בעיני מצע זה הוא הטקסט החשוב ביותר מבחינה פוליטית קהילתית שנכתב כאן. אפשר להתווכח וצריך להתווכח עליו. לא חובה לקבל אותו כמובן מאליו ומחייב אך צריך להתייחס אליו. הוא מגילת העצמאות של הקהילה.

מה יקרה כעת? קשה לנבא. הקהילה במצב הרבה יותר טוב, כרגע. אך ש"ס תהיה כנראה בממשלה ובקואליציה. היא תחייב את כל השותפות האחרות להימנע מלדון בענייניי קהילה ובוודאי להצביע נגד.

נכון שיולי תמיר ואולי באמת שלי יחימוביץ עשויות לעשות למעננו דבר מה. גברים לא הצטרפו כמעט אף פעם. הפחד ממה יגידו עליהם חזק יותר מהביטחון הסטרייטי שלהם בעצמם. צריך לתת לאבק לשקוע. לעקוב. ואם אפשר ללחוץ. אך אני סקפטי. בקונסטלציה הנוצרת גם לידידי הקהילה יהיה קשה לפעול. הלוואי ואתבדה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן