אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

טיפולי המרה להומוסקסואלים


התמונה של דן לחמן

מחיקת ההומוסקסואליות מהdsm אותו אינדקס סימפטומים ל "מחלות" נפש האמריקאי שכה הרבה מתייחסים אליו, כשבאים פסיכולוגים להצדיק ולנגח אחד את השני, היה הישג גדול.

קראתי את מאמריהם של אבשלום אליצור ושל זאב שביידל העוסקים בטיפולי המרה להומוסקסואלים. כמובן שקל לי להסכים יותר עם זאב שביידל. יש לי נגיעה אישית בנושא. מכיוון שאינני פסיכולוג או איש מחקר משדה כלשהו לא אשתמש במובאות ממחקרים אך אנסה לשתף בניסיון אישי. מכיוון שיש בי סקרנות, קראתי בכל זאת די הרבה הייתי אפילו בטיפול, לא אחד, שניים. הייתי פעיל חברתי והקמתי קווי עזרה למצוקה נפשית נדמה לי שיש לי יכולת לתרום לנושא מכיוונים אחרים, יומיומיים. והכיוון יהיה ניסיון לשתף אתכם בקטעים מחיי הנוגעים לנושא.

מחיקת ההומוסקסואליות מהdsm אותו אינדקס סימפטומים ל "מחלות" נפש האמריקאי שכה הרבה מתייחסים אליו, כשבאים פסיכולוגים להצדיק ולנגח אחד את השני, היה הישג גדול. בעיקרו הישג פוליטי לפסיכולוגים של תנועת השחרור ההומוסקסואלית באמריקה. קשה לי להאמין שבשל מחיקת הערך שינו פסיכולוגים שמרניים, שלמדו שנים קודם לכן שהומוסקסואליות היא הפרעה מסוג כזה הוא אחר, את דעתם על הומוסקסואלים והומוסקסואליות. זה ייקח עוד דור או שניים עד שדעות קדומות תעלמנה מהחיים, למחוק ולכתוב על ניר זו לא בעיה כל כך גדולה. בעקבות התנועה הפמיניסטית המנסה לפתח את הפסיכולוגיה של האישה הייתי שמח לשמוע שיש ניסיון לפתח גם פסיכולוגיה של הומוסקסואלים, אך האם האפשרות הזאת עצמה איננה חותרת נגד הפסיכולוגיה שאני גאה להיות בין אלה שנעזרו בה?

פסיכולוגים כמו כל בני האדם הם במידה לא קטנה תוצר של סביבתם. וכל זמן שיש דעות חברתיות אנטי הומוסקסואלית הם לא יהיו פטורים לחלוטין ממה שספגו מדרך גידולם לפני שהפכו לפסיכולוגים "מקבלים ורחבי אופק" מהדעות שרווחו בסביבתם. מה גם שבהמשך, בחייהם המקצועיים, יפגשו די הרבה הומוסקסואלים שיהיו בטיפולם. וכשפוגשים אדם שוכחים לעתים מהתיאוריה, מטפלים באדם. כשם שרופא הומופוב או דתי יטפל היטב בחולי איידס הומוסקסואלים. כמו שרופא בעל דעות ימניות, שהן לא רק פוליטיות אלא גם כוללות בתוכו שנאת ערבים יטפל טוב ככל יכולתו בחולה ערבי.

ההישגים שהשגנו, אנחנו ההומוסקסואלים, עם תנועת הגאווה מתבטאים בעיקר בחלק החיים המתחיל עם ההתבגרות. כשנתקלים כבר בקהילה הפעילה ומגלים שישנם חיים שאפשר לחיות אותם בהצלחה. אלא שמניסיון אני יודע שילד המגלה את היותו שונה, לפני שיש לו מילים מובחנות כמו הומוסקסואליות, (גם אם שמע אותן בסביבתו) יגדל עם תחושת כפילות וניכור. לא בגלל שהוא הומו אלא בגלל שאין לו שום דרך להגדיר ולהסביר את שונותו. ואני מכיר אנשים הנשבעים שידעו משהו כזה על עצמם עוד לפני גן הילדים. השנים הראשונות בהן הוא חש שונה מהאחרים ואחר כך כשהוא מתחיל כבר לזהות מה הוא השוני ובהמשך הצורך לחיות שנים כה חשובות בהתפתחות האישיות הוא חייב לחיות כשומר סוד נוראי, כי זו עמדת החברה סביבו אותה הוא קולט. ועדיין איננו יודע כלל מה תהיה תגובת משפחתו כשיגלו. כל הסימנים מראים לו שהתגובה אליו תהיה רעה בכל מקום שיגיע אליו. שאולי לא יהיה לו מקום תחת השמש ויצטרך לחיות את חייו בצל לעולם. כך שלמרות השינוי החברתי והנראות הגדולה יותר של ההומוסקסואלים שאותם יגלה בהמשך חייו ישנם דברים שעדיין לא השתנו. ילד צעיר המגלה את השונות שלו, שהיא עדיין חסרת שם וכיוון מרגיש אבוד ומפתח רמה של קושי אישי.

אחר כך כשהוא כבר מבין מה השוני ומגלה את כיוון הנטיות שלו הוא מגלה את הפחד מהלחץ החברתי. הוא נאלץ לחיות זמן רב עם סוד נורא בתוכו, סוד המכריח אותו לשקר לסביבתו הקרובה הוריו משפחתו חבריו הטובים

איך מתפתח ילד כזה? איך מצליחים לזהות ולהרגיע ילד כזה בהתפתחותו הנפשית החברתית כשהוא עוד קטן ואפשר להשפיע עליו כבר מתחילת דרכו. זו לא ההומוסקסואליות הלוחצת אותו. זו החברה המלחיצה ומשנה את נפשו. אי אפשר לחשוב שלהתפתחות מתחת לצללים הללו אין השפעה על ההתפתחות האישיותית פסיכולוגית. מה לעשות ואני חייב להודות שחלק גדול מהאנשים שהכרתי בחיי היו "שרוטים" בלשון ימינו. אינני רוצה להשתמש במונחים קליניים כמו נאורוטיות אך אני יכול להבין את הסיבה לקישור הזה על ידי אנשים. המפגש עם הקהילה והחופש מקלים אך אינם פותרים מעצמם את הלחצים שנוצרו בשנים המוקדמות.

בילדותי, ( כיתה ה-ו ? ) לימד אותנו מורה להיסטוריה שממלכות יוון ורומי העתיקות נפלו בשל הומוסקסואליות. אני בטוח שלא השתמש במלה הזאת. היינו קטנים מכדי להבין את המלה, או את הכוונה. אבל יכולנו להבין. המלחמות והפוליטיקה, גם כשכבר לימד אותנו קצת על מלחמת הפלפונסוס לא היו בעיניו חלק מהסיבות שהביאו לנפילת האימפריה הרשעה ההיא. נשארה עובדה אחת שכנראה רק אני, למרות שהייתי ילד ועדיין לא ידעתי מה שאדע על עצמי ועל העולם בעוד שנים רבות הבנתי, הפנמתי ונשארתי עם התחושה הרעה שהומוסקסואלים הורסים את הממלכות. עובדה שאני זוכר את המורה ואת השיעור. אינני יודע כמובן אם כל המורים בזמנו לימדו כך או שזה היה רק המורה שלי. אך את החרדה ורגש האשמה קשה לשכוח ואין לי מושג כמה הערות מהסוג הזה שמעתי והפנמתי עד שהבנתי מה אני וכמה אני יכול להרוס אימפריות, ואז אפילו לא ידעתי שיש עוד כמוני. אז אולי אני יכול להרוס את המדינה.

נכון שהגיל בו אנשים מתחברים לעצמם בימינו הוא צעיר יותר מאשר לפני כמה שנים אך עדיין בשורת החופש וההיתר להיות מה שאתה באופן חופשי לא באמת חדרו לכל פינות החברה. אני לא מדבר רק על הפריפריות. העובדה שיש צורך גם בימינו בקווי עזרה ותמיכה למתלבטים שיש מוסד כמו "בית דרור". שהוא הוסטל לצעירים חד מיניים שנזרקו מביתם עקב גילוי הנטייה במשפחה, העובדה שיש צעירים כה רבים שמגיעים לגן החשמל ומתפרנסים מזנות כי זרקו אותם מהבית אומרת שהשתנה מעט מאוד מתחת לפני השטח. הנראות הגדולה והחגיגה ברחובות הם רק צד אחד של הדברים.

אני אומר דבר מה באופן די פשטני. כשהתחלתי לשמוע את ההגדרה הומוסקסואליות מתוך בחירה הייתי צריך לעצור רגע לחשוב ולנסות להיזכר, מתי בעצם ישבתי עם עצמי ובחרתי בחיים הדי קשים של הומוסקסואל. מי בוחר מרצונו להיות משהו כל כך לא מקובל (אני מדבר על שנים רחוקות כמובן) זה היה בימים שהיה לי מאוד חשוב להבין הגדרות ותיאוריות ולשייך אותן בעקיפין לעצמי. דבר שלא צלח בידי. לא עניתי על רוב התיאוריות ששמעתי אם כי בכל אחת מהן הייתי יכול למצוא פינה של דמיון.

כשהתחילו לדבר על הגן ההומוסקסואלי לא הופתעתי משום מה. טענה ישנה שלי הייתה שהומוסקסואליות נמצאת בתוך משפחות. יש לי ידיד קרוב שהוא הומוסקסואל, אביו הומוסקסואל וגם סבו היה הומוסקסואל. הוא יהיה האחרון בשושלת כי לא הוליד ילדים משלו. אבות ובנים הומוסקסואלים אינם תופעה נדירה כמו שעשויים לחשוב. בקרב אחים התופעה נפוצה למדי גם. לידיד אחר שלי הוא נצר למשפחה מרובת זכרים. מבין שבעה בנים ואחיינים חמישה הם הומוסקסואלים. כמעט לכל הומוסקסואל שאני מכיר יש גם בן דוד הומוסקסואל. הבדיחה שאני משתמש בה בדרך כלל היא שאלו שאין להם פשוט לא יודעים או שאין להם בני דודים. כך שהתיאוריה הגנטית נראית לי מתקבלת על הדעת. אך מכיוון שאינני מבין הרבה בגנים אני יכול גם לקבל את הקביעה, אם ישנה כזאת שגנים יכולים להיות רדומים וצריכים משהו חיצוני, חברתי משפחתי התפתחותי, יהיה מה שיהיה כדי להפעיל אותם. אך בכל זאת אי אפשר מלהתעלם מהקביעה שכה רבים מנסים לשכוח, בעיקר כשהם הומופובים מסיבות שונות, את רוב ההומוסקסואלים מולידים סטרייטים.

כשסיפרתי בבית על נטייתי הייתי קרוב לגיוס הצבאי, בימי לא היו מגייסים הומוסקסואלים והייתי בחרדה שמא יגלו עלי מבלי שאדע איך, ולא יגייסו אותי וכל כך רציתי להיות כמו כולם אז. כמובן שמיד לקחו אותי לפסיכיאטר שהבטיח להמיר אותי. הייתי כמה חודשים בטיפול וכלום לא קרה. מקסימום הבנתי קצת יותר דברים אחרים בעצמי, דבר שעזר לי בחיים אחר כך. ידיד טוב שלי הציע לי לשכנע את הורי ללכת לטיפול המרה, כדי שילמדו לקבל אותי, וגם הפנה אותי למטפל הנכון. וזה היה הנס הגדול של חיי. הורי הפכו להורים מקבלים כל משפחתי שותפה "בסוד" ומעולם לא נגרמה לי בעיה בתוך המשפחה. אולי זה מה שנתן לי כוח להיות פעיל בתוך הקהילה בשנים שיבואו. ומה שלא פחות חשוב, אמי שהבינה את הצורך בקבלה הפכה להיות אם מאמצת לכמה מידידי וביתי הפך להיות מרכז הומה של צעירים מתלבטים. כולם נעזרו במשפחתי כך או אחרת.

עד כה השתמשנו כולנו, כל הכותבים בהווה ובעבר, במונח הומוסקסואל מבלי לנסות להגדיר למה אנחנו מתכוונים באמת. האם הומוסקסואלים הם רק גברים המקיימים יחסי מין עם בני מינם? אני יכול שוב להעיד מניסיוני. נכון שהגדרתי את עצמי כהומוסקסואל, מכיוון שזו ההגדרה שקלטתי מהחברה. לא הייתה משמעות פנימית אמיתית. עד שלא התאהבתי בגבר המלה ככזאת הייתה חסרת תוכן רגשי מהותי למרות שהשתמשתי בה להגדרה העצמית שלי מגיל די צעיר. רק ההתאהבות הראשונה שלי בגבר חיברה אותי למושג. רק כשהבנתי שיכולות האהבה שלי מופנות כלפי גבר, ולא המשיכה המינית, ידעתי שאני הומוסקסואל ויכולתי להתחבר רגשית למושג. הסטיגמה החברתית מאפיינת הומוסקסואלים בנשיות. אני מכיר הרבה מאוד גברים נשיים במראם שמעולם לא קיימו יחסי מין עם גבר אחר. ומכאן אשאל שאלה. מהי אותה אחוות גברים שכולם מהללים ואיש אינו מעז לקרוא לה בשמה. הומוסקסואליות איננה בשום אופן דבר מיני בלבד. יש בה רבדים נפשיים הנוגעים בכל גבר. כל הצהרה על " החבר הכי טוב שלי שאני כל כך אוהב" היא רמז הומו ארוטי. לא ממומשת לרוב, אך מתקיימת. העניין איננו בהצהרה של פרויד שכולנו יצורים דומיניים. זה בכלל לא העניין. כולנו יצורים הומו ארוטיים שלא תמיד מקיימים את האפשרות הזאת מסיבות שונות. לרוב פחד וחינוך חברתי.

אינני זוכר מי התאורטיקן שאמר שכל גבר המנהל רומן עם אשתו של החבר הכי טוב שלו הוא הומוסקסואל. שזו העתקה של האובייקט הרצוי לאובייקט הקרוב לו ביותר. כמה כאלה אנחנו מכירים?

כדי לחזור לרגע לעניין טיפול ההמרה ולסיים בזה את מה שרציתי להגיד. לפני שנים רבות בימים שהלכתי לטיפול קצת קודם לכן ועוד קצת אחר כך קיוויתי "לצאת" מההומוסקסואליות. כל כך קיוויתי שפעם שאל אותי מישהו " אם הייתי שם לך על השולחן כדור נגד הומוסקסואליות היית בולע?"

"הייתי בולע גם את השולחן לא רק את הכדור" אחר כך הייתי שוב בטיפול, אצל מטפל שלא ניסה להמיר אותי לכלום. הוא עזר לי להיות מה שאני היום. ולא אינני רוצה שום כדור ושום המרה. כל כך טוב לי איפה שאני. לקח לי שנים לבנות את הטוב הזה. אז עכשיו שיציעו לי לשנות?

אבל רגע. כן. אני חושב שכל הומו שיש בו סבל גדול מאוד התנגדות מאוד פנימית לעצמו כזה שאיננו מצליח להסתגל בשום אופן לעצמו ולמהותו עשוי להבנות מטיפול. לא טיפול המרה שאינני מאמין בו ולא ראיתי שום סימן להמרה מוצלחת מימי. טיפול שילמד אותו לקבל את עצמו ולחיות חיים מלאים יותר. ולעתים יביאו אותו אפילו למקום בו יוכל להתחתן ולהוליד ילדים, אך ההומוסקסואליות שלו תישאר לעולם חלק מאישיותו ונפשו. אפילו אם יצליח להתנזר מיחסים מזדמנים עם דברים. לא הפרקטיקה המינית היא הקובעת את המבנה הנפשי. המבנה הוא פנימי. ולמרות שהייתי פעיל שהביא לקידום הקהילה והגאווה אני חייב להגיד שאם מישהו סובל עד מאוד מעובדת היותו הומוסקסואל, לא אכעס עליו אם יעשה כל מה שהוא יכול כדי לעבור המרה. זו לא שאלה של התייחסות פוליטית אלא אנושית לחלוטין.

אין שום סיבה בעולם שאדם יחיה את חייו בסבל נוראי.

מחבר: דן לחמן

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן