כפרת עוונות

אהרון חבר, 17/10/2005

אימגו

קמתי במצב רוח מצוין. הרגשתי קל כרוח הסתווית שנשבה בחוץ. ידעתי שאני צריך להרגיש רע אבל לא הצלחתי. ישבתי לשתות קפה של בוקר. הניחוח מילא את חלל המטבח ממש כאותו הניחוח שהיה לקפה אתמול. אתמול, שבו למען אמת כל שהיא של מישהם אחרים היה הקפה צריך להיתקע לי בגרון, או לפחות לגרום לי להשתעל את נשמתי. אבל גם זה לא קרה לי כי גם אתמול הרגשתי מצוין. אפילו שעוד הייתי אמור להיות עמוס בכל החטאים של השנה שעברה, הרגשתי קל כרוח הסתווית שנשבה בחוץ, רוח קלה שעוד נושאת בכנפיה את החמימות של סוף הקיץ ושטרם אחזה בה הקרירות של החורף העומד בשער.

נו טוב: אמרתי לעצמי. כנראה שגם הפעם עברתי בשלום את היום הנורא. נכון, אתמול הייתי צריך לצום. אתמול הייתי צריך להתפלל. אתמול הייתי צריך לעשות חשבון נפש. אבל משום מה לא עשיתי את הדברים האלה  o k אמרתי לעצמי. אין טעם שאני אצום היום כתחליף לצום של יום אתמול. k o  אמרתי לעצמי. אין טעם להתפלל היום את התפילות שלא אמרתי אתמול. אבל חשבון נפש, את זה אני יכול לעשות גם היום. כדי להתרכז ולעורר את הזיכרון הכנתי לי קפה חדש, קפה חדש חזק יותר מהקפה הקודם שכמעט גמרתי לשתות. 

אני אדם חילוני. גדלתי בבית שהייתה בו הרבה מהמסורת היהודית. ביום שבת: הולכים לבית הכנסת, לא כל כך בשביל להתפלל אלא יותר בגלל שאבי הכריח אותי ועוד יותר בגלל כי שם התקבצו רובם של הילדים  האחרים של השכונה, שגם אותם הכריחו האבות לבוא לבית הכנסת. היינו מעמידים פני מתפללים אך לאט לאט חמקנו לגן הציבורי שהשתרע לפני בית הכנסת כדי לשחק בו. לכל עונה היו המשחקים שלה, רק ליום כיפור לא היו משחקים ספציפיים, אבל היה לו הדבר שלא היה לאף יום אחר, הצום!. גם כשעוד היינו קטנים ולא חייבים לצום, היינו צמים. לא סתם צמים, אלא היינו מנהלים בינינו תחרות מי יחזיק מעמד יותר מהאחרים. היינו בודקים האחד את לשונם של האחרים לראות כמה הלשון לבנה, שזה סימן בדוק לצום אמיתי.

היינו נשארים בתוך בית הכנסת יותר זמן מאשר בכל פעם אחרת. היה לזה טעם מיוחד, הרי לא בכל יום זכינו לראות את אבותינו בוכים, והיה בזה סיפוק מסוים כי הנה אלוהים מעניש את אבותינו על כל הפעמים שהם גרמו לנו לבכות וגם היה זה אות וסימן נוסף לכך כי אבותינו הם הנושאים בכל עוונותינו לפחות עד הגיענו לגיל בר מצווה. היו בינינו כאלה שהיו מוכנים לאהוב את אלוהים על כך שהוא רב את ריבנו ונוקם את נקמתנו.

טעם נוסף היה לכך , או יותר נכון לומר: ריח. תמיד חיכינו עד שאבותינו גמרו לבכות כי מיד לאחר מכן היו ממהרים לנחם את עצמם בטבק הרחה. כל אחד היה מוציא מכיסו קופסת פח קטנה, מקיש עליה באצבע כדי שהטבק לא ישפך בזמן שפותחים אותה. לא הבנו למה כל אחד לא מריח את הטבק שלו אלא מכבד בו את האחרים ומתכבד בטבק שלהם. אבל אהבנו מאוד את המנהג הזה כי זה נתן לנו, הקטנים, את ההזדמנות לטבול שתי אצבעות בכל קופסה שעברה על פנינו, וגם לגשת אל מחזיקי קופסאות שלא עברו על פנינו דבר שלא נחשב למעשה לא מנומס. העמדנו פנים שאנו מריחים את הטבק. משמיעים התעטשויות שהניעו את אמות הסיפים, אך למען האמת נהגנו לאגור אותו בתוך פיסות נייר נסתרות, כי זאת לדעת. היו שני סוגי טבק. אחד חום, שהיה נפוץ ביותר ואחד לבן, שהיה נדיר ויקר מציאות. לאט לאט היינו מסתננים לצאת אל הגן הציבורי לערוך בינינו מסחר והחלפות בטבק שאספנו. נכון, נהגנו לסדר ולרמות אחד את השני ובכך כבר חטאנו חטאים שבין אדם לחברו. אך אנחנו תמיד סלחנו האחד לשני בלי תיווכו של אלוהים. ידענו, מבלי שאמרנו את זה בקול אחד לשני, כי אלוהים לא רואה, הרי הוא בבית הכנסת פנימה ואנחנו בגן הציבורי. כבר אז הבנו כי אם אלוהים לא רואה, לא צריך לדאוג יותר מידי.

כבר אז, כילד, התחלתי להתרחק אפילו ממידת האמונה הזעירה שאולי היתה בי. כי אם אלוהים לא רואה את חטאינו, אז בטח שאין הוא רואה את חטאיהם של האחרים שאנחנו כבני אדם כן ראינו אותם. ואם הוא לא יכול לראות את מה שנעשה כאן, ממש מתחת לאפו, בוודאי ובוודאי שאינו רואה את מה שנעשה במקומות אחרים ורחוקים. מבלי להאריך בנושא אומר רק כי כשגדלתי והפנמתי את משמעותה של השואה, נפרדתי ממנו לתמיד ובאופן מוחלט. כי הפוך למה שחשבנו כשהיינו ילדים קטנים, אני מאמין שאם אלוהים לא רואה אז זה פתח לאסונות נוראיים ואם הוא לא ראה את מה שנעשה לעם היהודי, אז הוא כלל לא קיים.

אם הוא כלל לא קיים אז מה פתאום אני מרגיש כל כך טוב דווקא ביום כיפור? ואם אני חילוני לחלוטין, אז מה פתאום חשבון נפש דווקא עכשיו? אולי משום שצריך מפעם לפעם לעשות חשבון נפש. לא צריך לחכות ליום כיפור כדי לעשות זאת. כל יום מתאים לכך. בכל יום צריך אדם לתת לעצמו, לא לאלוהים, דין וחשבון על מעשיו. רק שאנו, חטאנו הגדול הוא שאנחנו כל כך טרודים בחיי היום יום עד שאנחנו לא מתפנים לעשות חשבון נפש בצורה מודעת. אולי אנחנו עושים את זה בצורה לא מודעת, אולי בהיסח הדעת. אם כן כנראה שבכל זאת טוב שיש יום כיפור. לא למען אלוהים, אלא למען עצמנו, למען החברים שלנו, אלה שישנם ובייחוד אלה שכבר אינם בינינו.

ואם הוא בכלל לא קיים, אז למי מתפללים כל אלה שכן מתפללים?. יסלחו לי כל המאמינים למיניהם. כל עבודת האלוהים עליה הם מוסרים את נפשם, אינה אלא עבודת אלילים. יאמר לי אדם בר דעת, האם באמת סיבובו של תרנגול סביב ראשו של זכר וסיבובה של תרנגולת סביב ראשה של נקבה מעביר את חטאיהם לאותן עופות אומללים? יאמרו לי כי זו רק סמליות. סמליות למה? לטיפשות?! ועם אותן עופות אומללים ממהרים המאמינים לשוחט כשר כשהן עמוסות לעייפה בכל החטאים, ומהן הם מכינים מזון כשר למילוי קיבתם כדי לעמוד בקשיי הצום וכדי לחדש את הזלילה עם סיום הצום.

יאמר לי אדם בר דעת, האם באמת מאמין מי מבין המאמינים שהפיכתם של כיסים ריקים אל מקור מים הוא השלכת כל החטאים שהיו או לא היו.

יאמינו המאמינים במה שיאמינו. עבודת אלילים אינה תופעה חדשה בהיסטוריה האנושית.

בערב החג ראינו בעיתון הארץ תמונה מחליאה. יהודי חרדי מכה יהודי חרדי אחר הכורע על בירכיו ברחוב והילדים עומדים ומתבוננים. נו טוב. גם המוסלמים השיעים נוהגים להכות ולפצוע את עצמם מתוך אמונה עמוקה. אז אם השיעים עושים כך, למה שבין החרדים לא יהיו כאלה שיאמצו את הפולחן הזה?

נו טוב! אדם באמונתו יחיה.

אוי, כמה שחשבון הנפש יכול לקלקל את מצב הרוח. 

ועוד סיפור אישי.

לי יש את יום הכיפורים שלי.

כמה ימים לפני יום הכיפורים של שנת 1973 יצאתי לאנגליה להשתלמות מקצועית משולבת בטיול. כמו שכותבים בשירים, יום הכיפורים היה יום "צח וזיווני". לונדון היתה רחוצה מגשם שירד בלילה ובכל טיפת מים שעל העצים, השיחים והדשאים זהר יהלום נוצץ. יצאנו, אשתי ואני. לטייל בגריניץ'. עמדנו כתיירים כשרגל אחת בחצי כדור הארץ המזרחי וכשהרגל השניה בחצי כדור הארץ המערבי ובין רגלינו רצה רצועת הנחושת של קו האורך 0 . ביקרנו באניות מפרשים עתיקות שנראו יותר חדשות מחדשות. ביקרנו במוזיאון הימיה המדהים. הזמן חלף בשמחה ועליצות. לקראת הצהרים חשנו רעב נוראי.

אם המראות לא היו כל כך יפים יכול היה היום להיות רע. אשתי לא הפסיקה לומר כי היא מרגישה לא נוח. לא רגשות אשמה, רק אי נוחיות רבה מכך שאנחנו מטיילים ביום כיפור וחושבים על אוכל ששנינו ידענו כי לא יהיה כשר. עם סוף היום עייפים,שבעים ומרוצים חזרנו ללונדון.

האמינו לי. המראה עומד חי לנגד עיניי כאילו היה זה היום. עלינו במדרגות העולות מתחנת ויקטוריה אל מפלס הרחוב. מבלי שרציתי בכך קפצו אל מול עיניי אותיות גדולות ושחורות משחור שכיסו את כל העיתונים שמילאו את הדוכנים המוצבים שם:” israel: it is war! It is war”  לרגע עמדנו המומים, מנסים להבין מהכותרות מה קרה. תוכן ענייני עוד לא היה בהם. אכולי דאגה מיהרנו לתפוס מונית כדי להגיע במהירות האפשרית לביתם של חברינו שהיו אז בשליחות, אצלם התגוררנו. חברנו הצליח לעלות למטוס היחיד שהמריא באותו היום לישראל, משאיר מאחריו את אשתו ואת שני ילדיו הקטנים. עם בוקר היום הבא מיהרנו לשדה התעופה לנסות ולהקדים את טיסתנו. כל חברות התעופה ביטלו כמצופה את טיסותיהם לישראל. אל על היתה החברה היחידה שהמשיכה להטיס מטוס אחד ביום ורק בשעות הערב. יום אחר יום ישבנו בשדה התעופה אולי נצליח לחזור לארץ. שוב לא היה לנו רצון להמשיך ולטייל. יום לאחר יום התמלא הטרמינל בישראלים שהגיעו ללונדון מכל קצות העולם, יודעים כי רק מלונדון יוצאות טיסות לישראל. מאות מאות של ישראלים רבצו על ריצפת הטרמינל. חלל הטרמינל נמלא סיפורי איימה. ראיתי את הישראלים באחת משעתם היפה. אם היו יכולים, היו הולכים ברגל להציל את המדינה (כן, היו גם ימים שכאלה). האימה הלכה וגברה. בטלוויזיה הבריטית לא הפסיקו לשדר משדות הקרב. לנוכח הכתבות הרבות שזרמו ממצרים ומסוריה, בהן נראו הטנקים המצרים שועטים קדימה לתוך סיני. דיווחים על הפצצות סוריות את טבריה ועפולה נראו אמינות. אל נוכח אלה נראה חיים הרצוג פחות ופחות אמין.

ראשונים הוטסו קציני שריון, לאחריהם הוטסו קציני תותחנים, לאחריהם הוטסו קציני צנחנים, טייסים הוטסו מחוץ לתור. אנחנו הצלחנו לעלות לטיסה רק ביום החמישי של המלחמה. עם חשכה, כשהמטוס הגיע לקפריסין, התלוו אלינו שני מטוסי קרב של חיל האוויר שליוו אותנו עד לנחיתה. בטרמינל בלוד ניצבו שולחנות מאוישים בקצינה וקצין. אחד אחד ניגשנו אל השולחנות להירשם: שם, שם משפחה, מס' אישי, יחידה. הינה טלפון, תתקשר הביתה להודיע שהגעת, הנה המשאית שתיקח אותך ליחידה, אין ללכת הביתה, המלחמה לא תחכה.

מלחמת יום הכיפורים

מאז פציעתי בתאונת דרכים שרתתי כקצין בירושלים. עם הגיעי לירושלים יצאתי אל המפקדה שלי. מורל החיילים שלי היה יותר נמוך מנמוך. עם בואי נרגעו החיילים שברובם לא היו לוחמים. המלחמה היתה רחוקה מירושלים. גם חלק מהאזרחים כבר היו רגועים עד כמה שאפשר היה להיות רגוע באותם הימים ובחוסר הידיעה של מה שקורה בשדות הקרב. לאט לאט החלו להסתנן הידיעות. כל שם הכה בי כמכת קורנס. חברים וחניכים היו בין ההרוגים וביניהם גם חברי הטוב ביותר מימי נעורי. ללא הפסק ניסיתי לשכנע את עצמי כי אני ממילא לא יכולתי לעשות דבר. אבל רגשות האשמה אכלו בי בכל פה. לא יכולתי להראות את מצב רוחי לחיילים שתחת פיקודי. גם כך היה, כאמור, המורל נמוך. שמחתי כשנגמרה המלחמה. שוב לא הייתי צריך להעמיד פנים. עקב היותם של בעלי תפקידים מקבילים לשלי בעבודה עוד מגויסים, ניתנה לי האפשרות להעסיק את עצמי ללא מנוחה במרבית שעות היום. רק בשעות הלילה היו חברי וחניכי מתייצבים לפני אחד אחד, כאילו חוששים שאשכח מי מהם.

תנועות המחאה שצצו כפיטריות אחר הגשם רק העלו את חמתי והעמיקו את צערי. ידעתי את קדושת חייהם ומותם של חברי וחניכי. "הם לא מתו לשווא!" זעק מוחי. הם מתו למען המטרה הקדושה של קיומה של מדינת ישראל ושל תושביה.

כמעט שעברה שנה מאז פרוץ המלחמה. וועדות חקירה קמו ונשכחו. תנועות מחאה קמו, רעשו ונעלמו, רק המצב הפוליטי עוד היה בלתי יציב כמו שלא היה מעולם. באחד הימים הופיע במשרדי אחיו של חברי הטוב המת. בקשה היתה לו. הוא ביקשני לבוא ליום הזיכרון למותו של חברי ורק תנאי אחד היה לו: בלי בכיות. רק סיפורי נעורים שמחים ומשעשעים שיזכירו את מי שהיה חברי לפני מותו. נסענו, אשתי ואני לקיבוץ. עם ערב התכנסו לחדר אחד כל אלה שהיו שם כדי לזכור. ואני, רק תנו לי קהל שומעים והסיפורים והבדיחות קולחים מפי ללא מעצור. אני רואה את העיניים הבורקות לקראתי. אני שומע את רעמי הצחוק. לפתע נפלו עיניי על אימו ואשתו של חברי המת והן בוכות בחשאי. יד ברזל נעלמה לפתה את גרוני.לא יכולתי להוציא אפילו הגה קטן. זה היה סיום עצוב לערב זיכרון שהיה אמור להיות שמח.

עם בוקר הסתלקתי לביתי. שנים רבות לא היה בי העוז לבקר בקיבוץ. אני נטשתי את חברי וחניכי אבל הם לא נטשו אותי. מאז ועד היום הם פוקדים אותי בלילות. מתייצבים אחד אחד שלא אשכח ולו אחד מהם.

מהם, ורק מהם אני מבקש סליחה. לזכרם, ורק לזכרם אני זוכר את יום הכיפור. שלושים ושתיים שנה אני זוכר אותם ורואה אותם כפי שהיו אז. צעירים ויפים ומאמינים בדרכם. 

לזכרו של חברי הטוב הקדשתי את סיפרי "אלוהים לא היה פה".
תגובה למאמר

לדיון המלא בפורום

 

תודה. חזק ונוגע ללב.

1

דניאלה ( 2005-10-18 14:16:38 ) בתגובה לemago

הגב להודעה זו

 

Re: כפרת עוונות מאת: אהרון חבר

2

מר קג´טי נגהי ( 2005-10-18 15:48:49 ) בתגובה לemago

אכן מרגש , מאמר מהלב. מה שאהבתי הוא המשפט הזה:
>>>"היינו נשארים בתוך בית הכנסת יותר זמן מאשר בכל פעם אחרת. היה לזה טעם מיוחד, הרי לא בכל
יום זכינו לראות את אבותינו בוכים, והיה בזה סיפוק מסוים כי הנה אלוהים מעניש את אבותינו על כל
הפעמים שהם גרמו לנו לבכות וגם היה זה אות וסימן נוסף לכך כי אבותינו הם הנושאים בכל עוונותינו
לפחות עד הגיענו לגיל בר מצווה. היו בינינו כאלה שהיו מוכנים לאהוב את אלוהים על כך שהוא רב את
ריבנו ונוקם את נקמתנו."<<<

מה שרק מראה שדת מונותאיסטית יהודית מבוססת על הפחד מהאב. בן-אב-אלוהים. פרשנות פרודיאנית
הגב להודעה זו

 

מר קג´טי-"דת יהודית מבוססת על הפחד"...

3

רותי לובין ( 2005-10-18 16:03:10 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 2 )

הדת היהודית כפי שמכרו אותה החכמים, אכן מבוססת על הפחד. הדת היהודית במקור מבוססת על משהו
אחר.
עם חורבן הבית, הרגישו החכמים צורך להשאיר את כולם מאוחדים וייסדו תפילות שפונות אל אב, והפכו
אותו למן זקן שרושם בפנקס. פנקסן.
אין זה כך במקור.
ויום הכיפורים, כמו שכתב מחבר המאמר, אכן נועד לאדם. שימו לב: בחורף, ישבו כולם צפונים בביתם
ורבו אחד עם השני. החמות אמרה לגיסה והחתן אמר לאחייניתו וכו´. אחר כך, באביב, יצאו הגברים אל
השדה והנשים יצאו אל הנהר. הימים התארכו, העבודה מסתיימת לפני שהיום יורד, ומתחילים לדבר. אחד
עם השני ואחת עם השניה.
הלב מתנקה מן הכעסים.
כל האביב וכל הקיץ עסוקים היו בניקיון של הבית, בשטיפה, בהשלכה של שאינו נחוץ ובשיחות נפש.
בטיהור של הלב. ובסליחה.
אחר כך, עם הסתיו, הגיע המקום לעבודה הרוחנית.
החכמים, כמו שכתבתי קודם "כיווצו" את העבודה הרוחנית לבקשת סליחה מאב זקן ופנקסן.

ועוד משהו, מדי לילה אומרים הספרדים וידוי. וידוי מלא. המטרה אינה "לפזם" את הוידוי אלא באמת
להתחשבן ולא ללכת לישון עם איזשהוא כעס או עם חרטה.

כמי שכותבת כאן בחג, אתם מבינים שלא צמתי בכיפור ושאינני שומרת שבת כהלכתה. ברם, הקשר בין
היהדות לבין מה שעשו ממנה הוא מקרי בהחלט. הוא נועד למטרה של איחוד העם אבל כיום, אין בו טעם
ויש מקום גדול לכל הקריאה הזו, שיוצאת מפיו של המחבר, להפסיק "לכווץ" את האלוהות. אלהים אינו
פנקסן. הוא הבריאה.
אנחנו השיקוף שלו, ובהיותנו כאלה, עלינו לברוא עולם שכולו שמחה וטוב.
ואהבה.
נו, מלים יפות. ועל זה קלרה אומרת לי: הלואי והיה לך כסף כמו שאת יודעת לדבר.
חוץ מזה, המאמר מקסים וזה כבר ענין להודעה הבאה. חג שמח. רותי.

הגב להודעה זו

 

הייתי לוקח חצי מקלרה

4

זיו מגן ( 2005-10-19 01:18:42 ) בתגובה לרותי לובין, ( 3 )

את החצי שאומר (וצודק) שיש לך שימוש יפהפה במילים.

זה לא ממש קשור לנושא, אבל אותי אישית יעניין מאד לדעת איך אדם שמאמין, כמוני, במילים
כמו "הוא הבריאה. אנחנו השיקוף שלו, ובהיותנו כאלה, עלינו לברוא עולם שכולו שמחה וטוב.
ואהבה." יכול לספר לי שההנחייה הרבנית לפיה "תהא אשה יפה לבעלה" וכיסויה ברעלה תורמת
משהו לקיום השקפת החיים שלך.

וכן, בהחלט, חג שמח!
הגב להודעה זו

 

Re: הייתי

5

רותי לובין ( 2005-10-19 01:36:32 ) בתגובה לזיו מגן, ( 4 )

נוק אאוט!
רק שבכיסוי הרעלה התכוונתי למקרים בהם הכיסוי בא מתוך הגנה על האישה, עטיפתה,
שמירתה וכהנה ולא מתוך דיכוי.

וחיכיתי שזיו מגן יפנה אלינו מן הנכר. ושאלתי את עצמי מתיי הוא וחברו כותבים
לנו מאמר.

זהו, חג שמח!

ולאהרון בכר התודה על המאמר הנפלא ועל המקום שניתן לנו כאן.

הגב להודעה זו

 

ותוספת קטנה

6

רותי לובין ( 2005-10-19 01:51:20 ) בתגובה לרותי לובין, ( 5 )

אודה: רעלה זה לא מה שהייתי רוצה.

ומשהו לגבי המאמר שכאן: נשארתי בסופו עם איזה רצון להתייחד באמת עם זכרם
של אלה שנלקחו במלחמה. והלכתי בשדה והקדשתי להם רגעים ארוכים שם. יש כאן
באתר מאמר עם כותרת בנושא ונראה לי שאני פונה לקרוא אותו מחר.
שיתם הסבל במדינה שלנו ובמקומות כולם.
רותי.

הגב להודעה זו

 

אבל זהו

8

מר קג´טי נגהי ( 2005-10-19 03:53:13 ) בתגובה לרותי לובין, ( 5 )

לקחת מהדת את הרעלה ונשארת בלי דת. נשארת עם משהו אחר מאד אידיאליסטי ויפה אבל רחוק
מהמציאות היום יומית של מליארד מוסלמים ובערך 20 מליון יהודים.

באמת יפה אבל רחוק מהמציאות. רחוק מרחק יום מלילה מהבנות היהודיות המסורתיות שלובשות בארץ
ישראל בחום יולי אוגוסט חולצות ארוכות שמא חס וכרפס תחשף חתיכת בשר טמא מעורם על היד.
רחוק מרחק יום ולילה מתפיסת עולם הרואה באישה בווסת כדבר טמא שיש לנקותו במיים קדושים.
הגב להודעה זו

 

לא נוקאאוט ולא נעליים

9

זיו מגן ( 2005-10-19 06:53:28 ) בתגובה לרותי לובין, ( 5 )

זה לא מאבק ולא התמודדות, אלא החלפת דיעות, שאילת שאלות ומענה עליהן. ועל אותה הגישה בדיוק,
האישה אינה רכוש יקר שעל הבעל להצניע ולהסתיר מפני הסביבה הטורפת. האשה והבעל שניהם, פאר
היצירה, ראויים להיות חופשיים וחשופים או מוסתרים לבחירתם ובכל עת. הפחד הזה, ההצנעה,
ההסתתרות מאימת הטורפים האנושיים ההם שבחוץ, הניסיונות הנואשים של הדת להישמר מפני ההיבטים
האפלים של נפש האדם במקום להתמודד איתם ולהמיר את השפעתם השלילית להשפעה חיובית,
יצירתית, בונה, הם בדיוק הטעות הכי גדולה של הטקסטים העתיקים הללו.

די. התבגרנו (או לפחות אנחנו מנסים להתבגר). אפשר לצעוד קדימה ולהפסיק לפחד, אפשר להתמודד עם
הפוטנציאל שבאדם, לטוב ולרע, גם באופנים אחרים מלבד ההסתרה, ההגנה וההאפלה. זה לא עובד או
לפחות, כבר יש דברים שעובדים הרבה יותר טוב. את כח הזרוע שליווה אותנו שנים רבות כל כך מרכך היום
כח הנפש. זה איטי וזה כואב אבל זה קורה. גם הדת שלנו, כיום, צריכה להיראות אחרת. לא עוד פחד ויראה
אלא חיוך ויצירה משותפת. מספיק, רוצים לעלות כיתה כבר!
הגב להודעה זו

 

הלך עלינו קאפוט

20

מר קג´טי נגהי ( 2005-10-21 22:09:13 ) בתגובה לזיו מגן, ( 9 )

אשרי החולמים. אבל בינתיים עד שחלומות יתגשמו , אני מעדיף המוני בני אדם שמפחדים מאבא בשמיים
מעניש ונוקם מאשר את אותם ההמונים ללא פחד אלוהים. כי מי שאין לו אלוהים, אין לו אלוהים.

ביום בו בני האדם יפסיקו להאמין בשכר ועונש בחיים הבאים, הם יחפשו רק שכר בחיים האלה ואז הלך
קאפוט על כולנו.
הגב להודעה זו

 

ובעניין הניכר...

10

זיו מגן ( 2005-10-19 06:58:34 ) בתגובה לרותי לובין, ( 5 )

תודה על ההתעניינות, דווקא יש כתבה אחת גדולה וחדשה ועוד אחת על האש אבל, לצערי, אלו תיכנסנה
לספר שיישא את השם "נפולת נמושות". צריך לשמור משהו גם לדפוס.

תוך כמה חודשים, אני מקווה, משיובהרו ענייני הספר, תחזורנה להתפרסם הכתבות באימגו.

(זו את שקוראת! ידעתי שיש שם מישהו! :)))
הגב להודעה זו

 

Re: מרד הבן באב

7

מר קג´טי נגהי ( 2005-10-19 03:47:44 ) בתגובה לרותי לובין, ( 3 )

הניתוח של פרויד את הדת היהודית או העברית כמכלול הבנוי על יחסי אב ובן ( ומוטיף האב הקדום)
מתייחס למשה. כך שמדובר הרבה לפני אפילו בניית הבית הראשון.
אין ספק שהיהדות של אחרי חורבן הבית שונה מהיהדות שלפניו. מדת של פולחן נהפכה היהדות לדת של
מצוות וחוקים. מוקד הכוח (ובדת מדובר על כוח) עבר מהכוהנים לרבנים.
אין גם ספק שבדת יש דברים יפים ומוסריים.

אולם כל אלה אינם משנים את הניתוח של יחסי אב בן ביהדות שבנצרות נהפך האב לבן. ועל כן טוען פרויד
שכפי שהבן נוטה למרוד באב כך הנצרות היא מרד של הבן באב היהודי בדמותו של ישו הבן שתופס מקום
מקביל לאב בדיוק כמו שהבן מחליף את אביו בחיים המשפחתיים, או בלשונו של פרויד - מרד הבנים באב
הקדמון מטיל האימה.
הגב להודעה זו

 

בתגובה לזיו מגן

11

רות י לובין ( 2005-10-19 12:38:03 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 7 )

מסכימה עם כל מילה.

צא וראה שמסביבנו, הדברים הפוכים. ככל שמצד אחד מתגברת העבודה הרוחנית ואנשים
כמוך רואים את הנפש, כך מחריפה, מצד שני, ההתייחסות אל האשה (סחורה, סמל סקס,
טיפשות, חיה שמדיפה ריחות לא נעימים וכו´).

ויוצא, שחובתי להמשיך ולמחות על ההתייחסות הנלוזה לנשים. שקיימת. והיא קיימת.
בפרסומות בטלויזיה, באופנה, במסרים שנוער פוגש מדי יום, ובתקשורת בכלל.

והנה נתערבבו לנו, יום הכיפורים של אהרון בכר, האבל על מלחמת יום כיפור, יסודות
היהדות וכל אלה בבמה שאולי לא רוצה את הדיון הזה. ואם אכן כך הוא, אז מאהרון
בכר הסליחה.

מה שמביא אותי לדברי קטג´י: הרבה מושגים הושאלו מן הנצרות ואינם קיימים ביהדות
למשל, גן עדן וגיהנם כעולם אחר. ביהדות הם כאן. אבל זה באמת כבר לבמה אחרת.
אה, זיו,- תודה!
חג שמח.
הגב להודעה זו

 

Re: בתגובה לזיו מגן

12

מר קג´טי נגהי ( 2005-10-19 13:42:31 ) בתגובה לרות י לובין, ( 11 )

סליחה אבל הנצרות לא המציאה את גן העדן והגיהנום. גן העדן והגיהנום נמצאים ושרירים במיתולוגיה
יהודית לא פחות מנוצרית. מה עוד שהם קיימים במיתולוגיות אחרות. ביתו של אל הרשע לוקי במיתולוגיה
הויקינגית נקראת hel. מאד מזכיר את ה hell. היוונים חיו במציאות של עולם השאול.
הגנוסטיקה מדברת על גן עדן וגהינום בעולם הזה בהפרדה מניקיניתבין רוח לחומר. הנצרות לא המציאה
שום דבר.
אגב תקשיבי היום לדברי הטפה של רבנים יהודים דוגמת הרב אמנון לוי ושות´ ותתפלאי כמה מוטיף החיים
שלאחר המוות בגיהנום או גן העדן שכיח. שכיח עד כדי כך שדרשות של רבנים יהודים מאסכולת שדרות לא
שונים בהרבה מהטפות פוריטנים נוצריים מזה מאות שנים. ואת האמת, אני מעדיף הטפות של מטיפים
אמריקאים בתוכניות דת בערוץ המזרח התיכון על הטפות של עובדיה וחבריו בבתי המדרש שלהם
בירושלים.
הגב להודעה זו

 

הרב אמנון לוי? אולי אמנון יצחק?

16

רמי נוידרפר ( 2005-10-20 09:03:01 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 12 )

אמנון לוי זה אחד אחר
הגב להודעה זו

 

התנצלות

21

מר קג´טי נגהי ( 2005-10-21 22:11:07 ) בתגובה לרמי נוידרפר, ( 16 )

אני מגיש בזאת רישמית מעל דפי הפורום את התנצלותי לשדר הטלווזיה ומנחה תוכניות האירוח אמנון לוי.
דברי היו מיועדים לאמנון אחר, אמנון יצחק, מלך המטיפים בקסטות.
הגב להודעה זו

 

לא ממש מסכים

15

זיו מגן ( 2005-10-20 00:42:50 ) בתגובה לרות י לובין, ( 11 )

כן, יש בעולם עדיין סחר מזעזע בנשים וההתייחסות אליהן היא עדיין מחפירה במקומות ובמקרים רבים.
ובכל זאת, מעמד האישה כיום שונה בתכלית ממעמדה לפני אלף, מאה ואפילו עשר שנים. דברים שנתפסו
כמובנים ומקובלים בעבר אינם נתפסים כיום באותו האופן (זה לא אומר שהם אינם קורים, אבל הרבה
פחות, ועם הרבה יותר רעש ומורת רוח ציבורית שנלווים אליהם), וחלק גדול מן המצב שאת מלינה עליו אינו
החמרה אלא בסך הכול מודעות ציבורית גדולה יותר שמציפה את הדברים אל עיני הציבור ומוקיעה אותם
בהרבה רוח וצלצולים (וטוב שכך).

שלא אובן לא נכון בכלל - אני ממש (ממש ממש) לא חושב שיש שוויון בין נשים וגברים בעולמנו. אבל אני
חושב שהמצב הרבה יותר טוב מכפי שהיה בעבר, ואף ממשיך ומשתפר. וזה ממש (ממש ממש) לא בזכות
הדת, רעלותיה, הצנעותיה ואיסוריה. ההיפך הוא הנכון. החשיפה, הצפת המידע והזכות לשאת את דברינו
בציבור וללא "חוקים" המכתיבים את הנושאים בהם נעסוק ואת האופנים המותרים לעסוק בהם, יהיו אשר
יהיו, הם שמביאים ויביאו את השוויון הנכסף הזה.

הדת שלנו, המסורת שלנו, העבר שלנו, כבודם במקומם מונח, אבל כדי שיהיה להם משהו להציע לבני המאה
שלנו מבלי להותיר אותנו בעברנו האפל, הם חייבים בעדכון דחוף ויסודי.
הגב להודעה זו

 

לגבי "חייבים עדכון יסודי"

17

רותי לובין ( 2005-10-20 18:15:45 ) בתגובה לזיו מגן, ( 15 )

נכון.
ואני מקוה שבבואי להניח זכוכית מגדלת על דברים שאני רואה אותם
כהנצחה נסתרת ו"טריקית" של עבר אפל, אני פועלת לטובת עדכון. שהרי
המודעות היא השלב הראשון בדרך אליו.

הגב להודעה זו

 

על קצה המזלג:

18

רותי לובין ( 2005-10-20 20:40:36 ) בתגובה לרותי לובין, ( 17 )

מסתבר שהדלתות שנפתחו בפני נשים הביאו עליהן, בסופו של דבר,
דיכוי שאינו נופל מזה שהיה במאה ה-18. למשל, אשה מתקדמת לתפקיד
בכיר וכל הזמן משדרים לה להתנהג כמו גבר עד שהיא מאבדת את חשיבתה
הנשית.
או פרסומות המעודדות נשים להשתמש בטמפונים כדי שתמשכנה לרקוד
ולרוץ ולקפוץ בכל ימות החודש, ובכך אומרים להם שהעניינים הנשיים
שלהן הם גורם מפריע.
אין זה המקום בשביל להסביר את הנקודות הללו עד הסוף אבל בכל זאת,
אחרי התלבטות, החלטתי לשימן בכל זאת.
דוגמה אחרונה, בתוך הטיפוח הגדול של הנשים, הן מובאות בסופו של
יםו אל מכירה פומבית בתכנית טלוזיה בה גבר אחד בוחר אחת מהן. הוא
עשיר, הוא אמריקאי והן תזכינה בו. איך תזכינה בו? קודם כל על ידי
מראן, אחר כך על ידי בדיקת השכלה כלשהי ויש כאן "הפוך על הפוך"
של הדיכוי. (והלואי שאיל יפרסם את המאמר שכתבתי בענין הזה).
יללה, ביי.

הגב להודעה זו

 

פסססט...

19

זיו מגן ( 2005-10-21 01:02:38 ) בתגובה לרותי לובין, ( 18 )

על כל תוכנית משביתה כזו יש גם את התוכנית ההפוכה.
אישה במחזור היא נכה, וכך גם גבר שאינו מגולח למשעי, אישה שאינה שותה דיאט קולה וגבר שאינו שותה
גולדסטאר.

ושוב - ערכים פסולים ומניפולציה כן. אפליה? פחות ופחות.

ובנוגע לעדכון הדת - בהחלט, אנחנו מסכימים, אז למה את קוראת לנו להמשיך עם הרעלות וההצנעות
כדי "להגן" מפני משהו? הרי בעיניך יפה הרעלה, אמרת?
הגב להודעה זו

 

על איזה עולם אתה מדבר מר מגן?

22

מר קג´טי נגהי ( 2005-10-21 22:13:09 ) בתגובה לזיו מגן, ( 15 )

>>>"כן, יש בעולם עדיין סחר מזעזע בנשים וההתייחסות אליהן היא עדיין מחפירה במקומות ובמקרים רבים.
ובכל זאת, מעמד האישה כיום שונה בתכלית ממעמדה לפני אלף, מאה ואפילו עשר שנים. דברים שנתפסו
כמובנים ומקובלים בעבר אינם נתפסים כיום באותו האופן (זה לא אומר שהם אינם קורים, אבל הרבה
פחות, ועם הרבה יותר רעש ומורת רוח ציבורית שנלווים אליהם), וחלק גדול מן המצב שאת מלינה עליו אינו
החמרה אלא בסך הכול מודעות ציבורית גדולה יותר שמציפה את הדברים אל עיני הציבור ומוקיעה אותם
בהרבה רוח וצלצולים (וטוב שכך)."<<<

על איזה עולם אתה מדבר מר מגן? צפונית לאוסטרליה , באינדונזיה ומלזיה, עדיין מלים נשים.
הגב להודעה זו

 

אני מדבר

24

זיו מגן ( 2005-10-24 01:14:23 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 22 )

על ה"עדיין" שהוספת לדבריך. המודעות הזו והעובדה שקיימת זעקה ציבורית כנגד הנושא שגורמת לכך
שכאן, לדוגמא, שוקלים להעניק סטטוס פליטה למקרה תקדימי ראשון של אישה שנמלטה ממדינה כזו
(באפריקה דווקא), ואז, מן הסתם, גם לכל השאר.

על העולם הזה אני מדבר.
הגב להודעה זו

 

כמה מכיל?

25

מר קג´טי נגהי ( 2005-10-25 04:29:34 ) בתגובה לזיו מגן, ( 24 )

כמה מכיל העולם הזה הנאור שלך. נניח שמתוך 6 וחצי מליארד בני אדם 600,000 מליון (וגם זה בנדיבות
רבה) שיכים לעולם הנאור. מתוך אותם ה שש מאות מליון, כמה באמת נאורים ולכמה באמת אכפת?
נשארת עם קומץ מורעלים חדורי שליחות חברים בארגונים קיקיוניים כמו אמנסטי . תוסיף לכל זה את שיעור
הריבוי הטבעי בעולם המתפתח ( יש שם אוכלוסיות שלמות שמכפילות את עצמן ב 15 שנה) ואת השיעור
של הריבוי הטבעי השלילי בעולם המפותח ועם מה נשארת?
הגב להודעה זו

 

שאלה יפה

26

זיו מגן ( 2005-10-25 13:03:54 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 25 )

אבל מה שיפה בגישה ה"קיקיונית" הזו הוא שהעולם הנאור כולו רוצה להיראות כאילו הוא חי לפיה ואף
מחנך את שאר העולם לחיות לפיה. כשהחוקים ואופי החיים משתנים ומוכתבים, אפילו הם מן הפה אל
החוץ, בסופו של עניין הם הופכים למציאות. אני חושב שאנחנו רואים את זה יפה בכל מקום בעולם.
חשוב על היחס לנשים בעבר והיום, על היחס להומוסקסואלים, לשחורים או לאלף ואחד מיעוטים בעבר.
המיעוט ה"קיקיוני" שאף אחד לא באמת מסכים איתו, בסופו של עניין, קובע את המציאות, כי כולם רוצים
לפחות להיראות כמו ש"צריך". ובסופו של דבר, וזה הקסם, הם באמת נהיים כאלה.
הגב להודעה זו

 

Re: שאלה יפה

27

מר קג´טי נגהי ( 2005-10-26 04:35:57 ) בתגובה לזיו מגן, ( 26 )

>>>"המיעוט ה"קיקיוני" שאף אחד לא באמת מסכים איתו, בסופו של עניין, קובע את המציאות, כי כולם
רוצים
לפחות להיראות כמו ש"צריך". ובסופו של דבר, וזה הקסם, הם באמת נהיים כאלה."<<<

עד כמה הם באמת נהיים כאלה אפשר להתווכח. אך מדבריך אני רואה שאתה תומך נילהב ב´עול האדם
הלבן´
הגב להודעה זו

 

אולי, תסביר? [ל"ת]

28

זיו מגן ( 2005-10-27 01:01:09 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 27 )

.
הגב להודעה זו

 

Re: אולי, תסביר? [ל"ת]

29

מר קג´טי נגהי ( 2005-10-27 19:48:29 ) בתגובה לזיו מגן, ( 28 )

נו, השיר המםפורסם של קיפלינג על עול האדם הלבן
http://www.fordham.edu/halsall/mod/Kipling.html
הגב להודעה זו

 

ממש לא

30

זיו מגן ( 2005-10-28 01:05:00 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 29 )

אני לא חושב שהתפקיד הזה קשור בצבע עור. "האדם הלבן" (איזו הגדרה מגוחכת, מפלה וצבועה) שם רק
בגלל שהוא טיפס על שאר האנשים בעבר (והוא עדיין, ממש ממש לא שם. המדע, הטכנולוגיה, סדנאות
האושר אולי שם, אבל לא הפוליטיקה, העסקים והחברה באופן כללי או פרטני), אבל עצם היות האדם
באשר הוא "צבוע" בעיני חבריו בצבע מסוים מעידה על כמה שאין כלום באשליה המתחסדת הזו.

רדו, אתה וקיפלינג, מהעץ.
הגב להודעה זו

 

על איזה עץ אתה מדבר?

31

מר קג´טי נגהי ( 2005-10-29 17:53:40 ) בתגובה לזיו מגן, ( 30 )

תודה שאתה שם אותי על אותו ענף עם קיפלינג. אני מקווה שיהיה לי מקום שם. תשים לב שקיפלינג די
מבקר את עול האדם הלבן
הגב להודעה זו

 

כן, אבל

32

זיו מגן ( 2005-10-30 05:13:57 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 31 )

מאדיר הרבה יותר מדי, לטעמי, את ההבדלה בין "האדם הלבן" לשאר אנשי הכוכב הזה. יש הרבה מה
ללמוד מאחרים בעולם הזה ויש הרבה מה להרוויח בוויתור על ההבדלה הזו בין אדם בצבע כזה או כזה.

וגם בשיר הזה מצאתי הכרה בדברים הטובים והיפים שיש גם להיסטוריה המערבית להציע לעולם, אלא
שהוצנעו ובוטלו כמעט. אפשר היה גם להלל אותם קצת יותר, להזכיר קצת יותר את הכיוונים החיוביים
שאפשר ללכת אליהם, לא רק להיות משורר אש וזעם וציניות. מילים יפות הן לא הכול.

מכל מקום, קשה לי מאד להזדהות עם הדיעה המובעת בשיר הזה. אני חושב גם שהאדם הלבן של היום
השתנה ו"השתפץ" קמעה. השיר הופך להיות רלוונטי פחות, אולי? ואולי לא. שאלה פילוסופית משהו.
הגב להודעה זו

 

השתנה?

34

מר קג´טי נגהי ( 2005-10-31 00:20:00 ) בתגובה לזיו מגן, ( 32 )

הערכים והמערכות הנורמטיביות של האדם הלבן של ליברליזם, זכויות אדם, ערך לחיים, קפיטליזם,
ריבונות, זכות להגדרה עצמית ועוד ועוד קיימים באירופה מאז המאה ה 16. אין חדש תחת השמש. החדש
היחידי הוא שמתייחסים אליהם יותר ברצינות והסיבה העיקרית לזה היא שהאדם הלבן שחט את עצמו ב 2
מלחמות עולם עם 70 מליון הרוגים.

עול האדם הלבן נשאר שריר וקיים. האדם הלא לבן מאמץ כיום ערכים שמקורם באירופה החל מקפיטליזם
וכלה במושג המדינה שהוא מושג אירופאי לחלוטין וזר לעמים אסייתים ואפריקאים.
הגב להודעה זו

 

ושוב

37

זיו מגן ( 2005-11-02 00:47:05 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 34 )

העול אינו עול האדם הלבן אלא עול האנושות.

הסיבה היחידה שהאדם הלבן היה זה ש"זכה" לשאת בעול הזה (ורק בעשוריים האחרונים הוא מתחיל בכלל
להכיר בו ובחשיבותו) הייתה העובדה ששאר עמי העולם "אפשרו" לו את הלוקסוס של חיי נוחיות, פילוסופיה
והגיגים יקומיים בעבדותם שנכפתה עליהם בידיו.

היום זה הולך ונעלם. בעתיד, אני מקווה, לא יהיה שום "אדם לבן" או "אדם שחור" או "אדם בצבע" בכלל.
הגב להודעה זו

 

Re: ממש

33

רותי לובין ( 2005-10-30 22:50:37 ) בתגובה לזיו מגן, ( 30 )

"המיעוט הקיקיוני... קובע את המציאות..." וואללה, יש בזה משהו
אבל מר קג´טי נגהי: אל תרד מן העץ!
האדם הלבן הזיק ומזיק. אז אל תרד מן העץ. יש להמשיך לצפות בנזקים
ולמחות עליהם.
באשר ל"הגדרת הלבן כצבוע", אצטט מזכרון חלק משיר שנכתב פעם:

כשאתה נולד אתה ורוד
כשאתה גדל אתה לבן
כשאתה --- אתה צהוב
כשאתה חולה אתה אפור
כשאתה כועס אתה אדום
כשאתה...... (לא זוכרת)
כשאתה....... (לא זוכרת)

ואתה קורא לי "צבעוני".....

ועוד משהו על מיעוטים קיקיונים: יש לי תחושה שלא בדקתי אבל אולי
יש קשר בין צמיחת המיעוטים לבין הקירבה והחקר של האדם הצהוב
והאדום. צמיחת ה"ירוקים" אחרי המחקרים על האדם האדום וצמיחת
תנועות כמו "ריינבו" אחרי המיפגש עם האדם הצהוב וכו´. טעון בדיקה
בעיניי.
האדם הלבן בא מאגו מאד גבוה ומחומרנות ומפחדים. תוצאות של חוסר
באמונה במשהו מעליו וכו´.
אלה קרקע פוריה לנזקים. וודאי שהיו נזקים ממעשיו. וראה:
קפיטליזם, הרג אינדיאנים, שבי כושים, פיתוח המלחמה, הכיבושים,
דיכוי מתוחכם ורציונלי של נשים, של ילדים, של חלשים, במסווה של
עזרה ופיתוח, פוליטיקה....
או.קיי. די.

הגב להודעה זו

 

הגברת רובין!!!

35

מר קג´טי נגהי ( 2005-11-01 15:01:23 ) בתגובה לרותי לובין, ( 33 )

האם את מחליפה את מר מגן בתמימות ילדותית?
>>>"האדם הלבן בא מאגו מאד גבוה ומחומרנות ומפחדים. תוצאות של חוסר
באמונה במשהו מעליו וכו´.
אלה קרקע פוריה לנזקים. וודאי שהיו נזקים ממעשיו. וראה:
קפיטליזם, הרג אינדיאנים, שבי כושים, פיתוח המלחמה, הכיבושים,
דיכוי מתוחכם ורציונלי של נשים, של ילדים, של חלשים, במסווה של
עזרה ופיתוח, פוליטיקה...."<<<



כן, העולם האיסלמי מאמין במשהו מעליו וראינו לאן זה מוביל האמונה בדת .
כן, בעולם הלא מערבי אין תעבת בצע. הסינים לא מתעניינים ברווחים, השיחים הסעודים לא עושקים את בני
עמם ושכחתי את ההנהגות המושחתות בעולם המתפתח. הם כולם קורבנות תמימים של אדם סמית
וריקרדו והקפיטליזם הנבוב.
כן, רק הקפיטליזם הורג, תגידי את זה לבני שבט הטוטסי ברואנדה או לקומרדים בסומליה, ובכלל לנאורות
של הטאליבן או אולי לסינים בטיבט ולמשפחת אסד הנאורה בסוריה ( משפחת אסד היא מהמייסדת של
התיאוריה הניאו-ליברלית בבנק בעולמי) . ואל לנו לשכוח את גדול הקפיטליסטים בהיסטוריה, יוסף
סטאלין.

בקיצור, העולם מסביבך הוא לא מצעדי גאווה פמיניסטים, הוא קצת יותר מורכב.
הגב להודעה זו

 

Re: הגברת רובין!!!

36

גל ( 2005-11-01 21:11:47 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 35 )

רוב מדינות אירופה הן סוציאל-דמוקרטיות וגם במדינות מערביות אחרות
כגון קנדה, אוסטרליה וניו זינלנד ישנם אלמנטים סוציאליסטיים רבים.
המערב הוא לא ארה"ב בלבד
הגב להודעה זו

 

מה שבטוח, קג´

38

זיו מגן ( 2005-11-02 02:07:59 ) בתגובה לגל, ( 36 )

שהקפיטליזם רחוק מלהיות אפילו הרע במיעוטו.

לכל חברה יש את מחלותיה. הקפיטליזם וארה"ב רחוקים מאד מאד מלהיות דוגמא לחברה בריאה, ולכולם
יש מה ללמוד מכולם. אף פעם לא את הכול, אבל תמיד יש מה ללמוד, גם ממי שנראה לך הכי מגעיל,
מפחיד ושונה ממך. בחיי.
הגב להודעה זו

 

מה העולם היה עושה ללא היהדות?

13

שטיקל ( 2005-10-19 20:39:49 ) בתגובה לemago

כותב המאמר נתפס בקטנות ומעוות את היהדות רק כדי לבזות את הדת שמביאה אור לעולם - חסר המוסר
שלנו.
הוא מנסה לתרץ את הבעיה של האנשים החלשים כמוהו שלא מצליחים לעמוד בנטל הכבד של המוסר שהעם
היהודי מפיץ ומשפיע בעולם { המצפון הוא המצאה של היהודים... (היטלר)}.

אם לפי אהרון חבר אין אלוהים - ואין השגחה אז למה שבני האדם יתנהגו במוסריות? רואים במציאות מה
הגישה הזאת עשתה לעולם! היטלר ואנשים לא מאמינים כמוהו הביאו את השואה ומלחמת העולם השניה
מטעמים אנוכיים בלבד! הם רצו לשלוט בעולם ולעשות טוב לעמם בלי חשבון של מוסרי או לא... כי הרי
אין השגחה על העולם ואין שכר ועונש למעשים. והם הרגו יהודים כי היהודים מייצגים את המצפון,
המוסר ואת חשבון הנפש (...) רואים בימינו מה קורה לעולם החילוני המודרני אשר מדרדר לרציחות
אכזריות, מעשי אונס, מופקרות מינית והריסת התא המשפחתי(גירושים, הומוסקסואליות,
בגידות,פיתויים).
ה"התנתקות" באה מתוך אנוכיות של חשבונות כלכליים של האליטה הכלכלית ומכיסוי שחיתויות (של ראש
הממשלה ומשפחתו...) בלי התחשבות בחייהם של8,000 אזרחים נאמנים ושומרי חוק . העולם והעם
היהודי יתדרדר לשפל מבחינה מוסרית בלי הדת היהודית.

אני מאמין שיש אלוהים ויש השגחה ושהעם היהודי נוצר כדי לקיים את העולם בצדק.

הגב להודעה זו

 

שקט! מיד!

14

רותי לובין ( 2005-10-19 21:51:54 ) בתגובה לשטיקל, ( 13 )

קמת לדבר בחוצפה גדולה על אנשים הגדולים ממך.
וכן, כותב המאמר גדול ממך ולו רק מפאת שנותיו וחכמתו.
לא לך הזכות לדבר עליו בחוצפה כזו. ואם את זה עשית אחרי מספר שנים שאתה שומר מצוות, אלכ, אזי
לא למדת מספיק. מן היהדות.

אתה צעיר מדי מכדי לומר את הדברים שכתבת כאן.


בבואך לדבר על השואה - שתוק.

כי לא רק שאתה צעיר מדי, מדבריך ניכרת בורות גדולה באשר לסיבות להתחלת השואה.

מבין השורות שלך עולה חוסר סובלנות גדול. גדול מדי מכדי שתקליד דבריך ותביאם לכאן.

וכדי שלא אגנוב את דעתך, אומר כבר עכשיו שאין בדעתי לקרוא מה שתגיב לכאן, באם תגיב. בתור יראת
שמים, דבריך גרמו לי לעגמת נפש.

אני מברכת אותך שלא תבין על בשרך את הכעס שמעוררים דבריך ואני מברכת אותך שתכבד את כל השונה
ממך. כולנו הבריאה, גם דעותינו השונות מאלה שלך.

יללה, די.

הגב להודעה זו

 

חזק ואמץ מר שטיקל (ניטשה הרג את אלוהים)

23

מר קג´טי נגהי ( 2005-10-21 22:14:44 ) בתגובה לשטיקל, ( 13 )

ואוסיף לדבריך רק דבר אחד-- ניטשה הרג את אלוהים וכשאלוהים מת בגרמניה, עלה היטלר לשלטון
הגב להודעה זו

 

כמה חבל

39

חן ( 2005-12-28 16:49:24 ) בתגובה לשטיקל, ( 13 )

כמה חבל שהדברים שלך הם טיפה בים
אך עדין כל כך נכון
כמה חבל שיהודים -שקיבלו כזו זכות להיות חלק מהיהדות שזה דבר כזה מדהים שאין לתאר.....
מתכחשים לכך
הקב"ה הוא אבא של כל אחד,אז אולי במקום להתכחש לבוראינו,כל אחד יתחיל לחפשו...
הגב להודעה זו