אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קריאה לכל אחיי מבני ישראל – אפשר אחרת


אני פה כדי לומר לכם דבר אחד שנדמה לי שאתם לא יודעים: אפשר גם אחרת. אני יודע שאתם כל-כך פוחדים כעת שקשה לחשוב על אלטרנטיבות ופתרונות לבעיות הסבוכות של המדינה. אחרי הכל, הממשלה הנוכחית היא מהמפחידות ביותר בתולדותינו. זו ממשלה שבה קיבלנו את ביבי נתניהו ואהוד ברק עובדים יחדיו. ואין הדגמה טובה מכך ללקח החשוב שלימדו אותנו בשיעורי חשבון בכיתה א' שאפס ועוד אפס לא שווה למספר חיובי. הממשלה שלנו נראית כמו משפחה ישראלית ממוצעת בנסיעת שבת. ביבי האבא נוהג, הולך לאיבוד ומסרב לבקש כיווני דרך. ברק הוא האישה שמנג'סת, נותנת כיווני דרך מוטעים כשאף אחד לא שאל אותה ועולה לכולם על העצבים. במושב האחורי יושבים שלושים שרים קטנים שלא מפסיקים לצרוח ולהתקוטט זה עם זה, והכלב אביגדור איתם, נובח בלי הכרה ומזיל ריר על הריפוד. אין פלא שהנסיעה הזו רק התחילה, אבל לנו נדמה כאילו אנחנו תקועים במכונית כבר שנים. זו ממשלה שבה השר ארדן הופיע בערוץ אחד ודיבר נגד הקמת וועדת חקירה לאירועי השריפה בכרמל, ואחד הטיעונים שהוא אמר בשידור חי היו "יש בין מאתיים לשלוש-מאות הרוגים בכביש בכל שנה. אז מה? גם על זה נקים ועדת חקירה?" זו ממשלה שבה השר לביטחון פנים, אהרונוביץ', אמר "אני לא יכול למנוע את הרצח הבא, אבל אני מעוניין להשרות תחושה של ביטחון". אני מניח שזה אומר שהוא יפתח בקרוב בסדרת סדנאות שכותרתן תהיה "מוות – זה לא כל-כך נורא". ואם אני אתחיל לצטט את אמרות השפר של אהוד ברק, המאמר הזה יהיה באורך של אלף עמודים...חצי מהצפון עלה בלהבות ואף אחד משלושים השרים, אבל אף אחד, לא לקח אחראיות. כולם נשמות טובות, כולם עשו את עבודתם כראוי, כולם התריעו והודיעו וכתבו גרפיטי בנושא על קירות השירותים של הכנסת. ואף אחד לא עונה על השאלה, אם כולם אכן עשו את עבודתם כראוי, איך קרה מה שקרה? אחרי כמעט שנתיים של הממשלה הנוכחית, אין חינוך, התהליך המדיני מת, הפנאטים והמופרעים שולטים בסדר היום, העולם מבודד אותנו ואנחנו מתקדמים לשום מקום בקצב מפחיד. אילו הישגים בכל זאת השיגה הממשלה הזו? האם קיבלנו נישואים אזרחיים כפי שליברמן הבטיח? לא. מה שקיבלנו זה מצב שבו פעיל שמאל מפריע לתנועה כאות מחאה למלחמה בעזה ונכלא על כך לשלושה חודשים, אבל אם את מנפנפת בתינוקך כאילו היה שק תפוחי אדמה, בעודך צורחת בפניו של שוטר או חייל "נאצי!" עד גרון ניחר בעת הפגנת ימין נגד פינוי יישובים, אז לכל היותר תקבלי נזיפה, ואת הטלפון לפסיכולוג הקרוב לביתך בשביל הילד שלך. מה שקיבלנו הוא מצב שבו כל ארגוני השמאל וזכויות האדם נמצאים תחת חקירה. אחרי הכל, צריך לבדוק מי מממן אותם. אין צורך לבדוק את המימון של ארגוני ימין, שממומנים בין היתר על ידי נוצרים אוונגליסטים מופרעים שאומרים לילדיהם שהם יישרפו לנצח בגיהינום אם הם יקראו את "הארי פוטר". זה בסדר גמור להיות ממומן על ידי אנסי ילדים שמקווים שריכוז היהודים בארץ ישראל יביא למלחמת גוג ומגוג שתגרום למשיח שלהם לחזור ולשרוף באש את כל מי שלא ימיר את דתו לדתם. אין בכסף שלהם שום דבר פסול. אבל אם הארגון שלך ממומן על ידי "שמאלנים מנוולים" שרוצים מדינה פלסטינית, אז אתה מהווה סכנה לקיומו של העם. אסור לקנות אלכוהול אחרי 11 בלילה. אתם יודעים למה? כי רק מ11 בלילה הוא משכר. זהו הפתרון המבריק של הכנסת הזו לבעיית השתייה בקרב בני נוער. אולי אם נשנה את השעות שבהן מותר לקנות אלכוהול, בני הנוער יתבלבלו. האם השתייה והאלימות בקרב בני נוער מעידות על כך שמערכת החינוך בישראל לא קיימת? ודאי שלא! כל מה שזה מעיד זה שאנחנו מוכרים אלכוהול בשעות מאוחרות מידי, ואם רק נשנה את השעה שבה מותר למכור אלכוהול, הרי שכל בן נוער בישראל יסרק את שיערו עם שביל בצד, ישים כובע טמבל על ראשו ויצעד שמח וטוב לב לבית הספר עם חיוך על פניו וספרים בילקוטו ופרח קטן בדש הבגד. ודרך אגב, כדאי שתתנהגו יפה, אחרת סגן שר החוץ עשוי להביך אתכם ולהציב אתכם על כיסא נמוך... אפשר גם אחרת. אני יודע שבמצב כזה, כשאלו הם המנהיגים שלנו זה נראה כאילו הכל כבר אבוד, אבל אני נשבע לכם, אפשר גם אחרת. את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ניתן לסיים בתוך שבוע. שמעתם נכון. כל מה שצריך זה מנהיג שיהיה לו את האומץ לעשות מה שנדרש. הפוליטיקאים שלנו אוהבים להאכיל אותנו בסיסמאות וברוב הפעמים רובו המכריע של העם אוכל את הסיסמאות בתיאבון רב. אני מבקש מכם עכשיו לנסות לשכוח מהסיסמאות ולהסתכל על המציאות כפי שהיא. המעשים של מנהיגינו מעידים על חוסר הבנה בסיסית של המציאות ושל הטבע האנושי. כמו המצור על עזה, המצור שגורם לנו לכל-כך הרבה נזק תדמיתי ומוסרי. הרעיון שעומד מאחוריו הוא שבעזרת מצור זה אנו מונעים מחמאס להתחמש (מה שכבר הוכח כקשקוש מוחלט, אנחנו רק עושים את זה קשה יותר, אבל חמאס ממשיך להתחמש), ובנוסף אנחנו יוצרים לחץ על האוכלוסייה המקומית להדיח את שלטון חמאס, ואין דבר יותר מטומטם מההנחה הזו. הם גם אוהבים לזרוק לאוויר את המילה "הרתעה". הרבה פעמים כשאני שואל מה השגנו במבצע עופרת יצוקה, אני שומע את המילה "הרתעה". ואז אני תמיד שואל אם באמת נראה להם שאדם שהחליט לשים על עצמו חגורת נפץ ולצאת להתפוצץ בתוך אוטובוס, מרגיש מורתע כעת כשגם פוצצתם לו את הבית שגם ככה היה הסיבה מלכתחילה שבגללה הוא רצה להתאבד? תכניסו לעצמכם לראש: מפלצות אדם כגון אחמדיניג'אד, הנייה ונאסראללה,מפלצות תאבות לכוח ושררה ולמותם של אחרים, משגשגות בזכות סבלם של העמים עליהם הם מעוניינים לשלוט. הצער והדמעות הופכים לכעס שמשמש דלק לשלטון שלהן. כמו היטלר לפניהם, שעלה על הבמות והודיע לעם הגרמני שחרפת הרעב וההתמוטטות הכלכלית שהם חווים היא באשמת ה---- (השלם את החסר). היטלר אמר "יהודים" אבל באותה מידה היה ניתן לומר "שחורים, ערבים, צוענים, רוסים, איטלקים ומוגלגים". העם או הקבוצה אליה מפנים את הכעס והשנאה אקראיים לגמרי, תלוי במטרה שמנסה המפלצת להשיג. אם מבינים את זה אז מבינים שהרעת תנאי המחיה בעזה זהו מהלך שבעצם משרת את חמאס. ממש כפי שהתקפה בביירות משרתת את חיזבאללה והתקפה באיראן תשרת את משטר האיוטולות. הדרך לנטרל מפלצות מסוג זה הוא דווקא לעלות את רמת החיים של העם שבו הם מעוניינים לשלוט ולנטרל את הכעס והשנאה. דמיינו שהיטלר מנסה להאשים את היהודים בעוני ובסבל של העם הגרמני, במצב בו כלכלת גרמניה פורחת. מי היה מקשיב לו בכלל? אף אחד לא הולך לנדנד את הסירה ולסכן את מה שיש לו כשהבטן מלאה והילדים לבושים בגדי שרד והולכים לבתי ספר טובים. בסופו של יום רוב בני האדם רוצים חיים טובים לעצמם ולילדיהם ואם תיתן להם את זה ביחד עם קצת גאווה עצמית וכבוד, תוכל למנוע הרבה מאוד מלחמות. במילים אחרות, ניתן להשתמש בהרתעה רק כנגד אלו שיש להם מה להפסיד. ולעם בעזה אין כעת מה להפסיד. להם אין תקוות לילדים שלהם. הם לא חושבים שהילד יהפוך להיות עורך דין, או רופא, או ייסע ברחבי העולם ואולי ירכוש לעצמו השכלה אירופאית. הם יודעים מה יקרה לילד שלהם. הוא יישאר בעזה, בור, עני ונחשל. עליהם רק נותר לבחור האם לקבל את המצב כמו שהוא או לצאת ולהילחם במי שנראה שגורם למצב הזה – ישראל, שסוגרת את הגבולות, מפציצה מידי פעם ולא מאפשרת חיים נורמליים. מה אתם הייתם בוחרים במקומם? הפלסטינים בגדה מתונים יותר מהפלסטינים בעזה. הם כרגע עוסקים במה שהם מכנים "אינתיפאדה כלכלית". וטוב שכך. הבחירה שלהם באלימות היא הטיפשות הפלסטינית שתרמה למפלתם פעם אחר פעם. אילו היה העם הזה לא הולך בדרך האלימות והברבריות, הרי שמדינת פלסטין וודאי כבר הייתה חוגגת עשור שני או שלישי. אבל בשנים האחרונות יש פרנסה ופריחה כלכלית בגדה. רמאללה הפכה להיות מטרופולין שמושך אליו הופעות מחו"ל, שיש בו מסעדות יוקרה, מועדונים וחיי לילה. תיירים מציפים את הערים הפלסטיניות והעם שובע נחת. כל רצונם כעת הוא עצמאות וגאווה לאומית, רצונות מאוד אנושיים. גם אם כל פלסטיני בליבו היה שמח מאוד לראות את ישראל נעלמת, הרי שרובם יעדיפו חיים בשלום לצד ישראל מאשר עוד סיבוב של אלימות ושפיכות דמים וחיי העוני והסבל שבאים בעקבותיהן. עצמאות וגאווה לאומית ניתן להשיג בעזרת הקמת מדינה. "אבל רז," יבואו ויאמרו אחדים, "כבר ניסינו את זה בעבר. בהסכמי אוסלו קיבלנו פיגועים וכשברק הציע הכל לערפאת קיבלנו את האינתיפאדה השנייה". אל תיפלו בזה, זה פשוט תיאור פשטני ומגמתי של המציאות. הפיגועים בתקופת הסכמי אוסלו הגיעו מאותם מפלצות אדם שמשגשגות רק כשיש אש ושנאה באוויר. בכל פעם שהיה ובכל פעם שיהיה ולו הסיכוי הקטן ביותר לפיוס, חמאס וחיזבאללה ודומיהם יעשו כל שבכוחם להרוג ולזרוע חורבן ברחובות, ופחד, כעס, שנאה ונקמה בלבבות ההמונים. אין למפלצות האדם קיום בימי שלום ולכן הם ינסו לטרפד זאת כמה שרק ניתן. עד היום כל מה שהוצע לפלסטינים היה לכל היותר מדינה בכאילו. מדינה לא עצמאית, מדינה ללא צבא, מפורזת, שתלויה בחסדי ישראל ולא יכולה להגן על עצמה. מדינה שבה אין עצמאות למרחב האווירי וישראל היא למעשה הסמכות. שום מנהיג פלסטיני לא יסכים לעולם למדינה כזו, שום פלסטיני לא היה מסכים לקבל הסכם כזה, ואם נהיה לרגע כנים עם עצמנו, גם אנחנו לא היינו מוכנים לזה אם המצב היה הפוך. כל החיים ציירו לנו את הקמתה של מדינה פלסטינית כאיום אדיר. כאילו ביום בו תקום מדינה פלסטינית, רבבות של טנקים ומטוסי קרב מתקדמים יעוטו על ישראל ובתוך שמונה וחצי דקות וארבעים ושלוש שניות בדיוק, הארץ תיכבש והחלום הציוני ימות. תירגעו. אני מבטיח לכם שזה ייקח לפחות תשע דקות ושתים-עשרה שניות...הפרנויה הזו ניטעה בנו כדי שנמשיך להצביע כל הזמן לאותם פוליטיקאים מושחתים מתוך פחד. במציאות הקמתה של מדינה פלסטינית, מעבר לכך שמדובר במשהו בלתי נמנע, זהו אינטרס אדיר של מדינת ישראל. 40 שנה אנחנו מתנגדים לכך וראינו לאן זה מוביל. עכשיו בואו נדמיין שקם מנהיג עם שני תאי מוח פעילים וביצים גדולות ושעירות (וזוהי רק מטאפורה, ללא כוונה להיות שוביניסטי, גם אישה בהחלט מסוגלת למלא תפקיד זה) לעשות את מה שצריך לעשות. מנהיג כזה צריך לעשות שני שינויים רדיקליים בחשיבה: האחד – השינוי שמוזכר לעיל בקשר לנטרול מפלצות אדם. השני – להבין ולהפנים שהשטחים הכבושים אינם שטחים שלנו ואין לנו שום זכות להחזיק בהם כערובה עד שהצד השני יחליט שהוא מעוניין בשלום. העובדה שכתוב בספר שלפני אלפי שנים הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא שלי אולי גר שם, לא אומר שפיסת האדמה הזו שייכת לי לנצח נצחים על פי שום קנה מידה קנייני מודרני או עתיק. אני תמיד נדהם איך הימין משתמש בהתנחלויות כדי "לקבוע עובדות בשטח", אבל לא מבין שהעיקרון הזה עובד לשני הכיוונים. קיומו של העם הפלסטיני בשטחים הפלסטינים הוא בבחינת "קביעת עובדות בשטח". העובדות בשטח הן שהפלסטינים שם, העולם מכיר בכך שהם שם ורוב העולם, וגם רוב העם הזה בסופו של יום, לא רואים בשטחים הכבושים כשטח ישראלי לגיטימי. אז מה עושים? המנהיג הזה פונה למנהיגי אירופה וארצות הברית ואומר להם שהוא עומד לצאת לגמרי מכל השטחים הכבושים. אין פעילות צבאית ישראלית, אין צ'ק פוינטס, אין כיבוש. אין באפשרותנו לפנות גושי התנחלות גדולים, אבל תחת הסכם ניתן יהיה להגיע לפשרה גם בנושא זה. אפשר לקנות את האדמה בכסף, במשאבים ובאדמות בשטחים אחרים. הדרישה מהאיחוד האירופי ומארצות הברית צריכה להיות תיווך וערבות על המדינה הפלסטינית שתקום. חתימה על חוזה בין כל המדינות שמצהיר שאם המדינה הפלסטינית מתקיפה את ישראל, כל מדינות האיחוד האירופאי והאמריקאים מיד מנתקים את הקשרים הכלכליים עם המדינה הצעירה. אין יצוא, אין ייבוא, אין עזרה הומניטארית – כלום. נתק מוחלט. זה בשילוב עם ההרתעה הצהלית, שכאמור עובדת על אלו שיש להם מה להפסיד, יבטיחו שקט בגבול שלנו עם פלסטין כדוגמת השקט ללא שלום ששרר במשך עשרות שנים בגבול שלנו עם ירדן. אין פלסטיני אחד שרוצה לראות את מטוסי חיל האוויר מעל רמאללה המשגשגת. האיחוד האירופאי והאמריקאים כל-כך רוצים לראות את הסכסוך הזה מגיע לקיצו, הסכסוך הרע הזה שמערער כלכלות וממשלות בגלי ההדף שלו אפילו אצלם, שגם יהיה ניתן לגזור כל מיני קופונים כלכליים לעצמנו והסכמי שיתופי פעולה, בתמורה ליציאה שלמה מהשטחים והקמתה של מדינה ,פלסטינית. בנוסף, למהלך כזה גם יתגייסו מצרים, ירדן ואפילו הסעודים, שלהם גם אינטרס להגיע לסיום הסכסוך שמלבה את הלהבות במדינותיהם וגורם לפאנאטים לנדנד את כיסאות השלטון שלהם.עם האיחוד האירופאי, האמריקאים ומדינות ערב המתונות לצידנו, אבו-מאזן לא יסרב להסכם שלום שבסופו הוא מקים מדינה פלסטינית עצמאית. אבו-מאזן הוא פוליטיקאי, שלא כמו ערפאת שהיה חייל, אין לו קיום מחוץ לפוליטיקה ולהיות גואל העם הוא רצונו של כל מנהיג פלסטיני באשר הוא. הוא לא יוותר בקלות על הרצון להיות הנשיא הראשון של פלסטין. בנוסף ניתן להגיע להסכמים על שיתוף פעולה והקצאת משאבים טבעיים כגון מי תהום, ועזרה בתכנון ובניית תחנת כוח פלסטינית ותשתיות נוספות. הסכם שלום שכזה יצטרך להכיל כמובן גם הכרה בגבולות והפסקת ההסתה נגד ישראל בתקשורת הפלסטינית. ומה לגבי ירושלים? אומרים לנו שאסור לחלק את ירושלים, שזהו "סלע קיומנו" וביום בו נחלק את ירושלים השמיים ייפתחו ועכברושים צווחים יפלו על ראשינו, לווייתנים יקפצו מתוך הימים ויפלו על היבשות בחבטות אדירות של עשרים טון כל אחת, צוואריהן של הזברות יתקצרו, וכולנו נעלה את שערותינו בלהבות ונתרוצץ במעגלים תוך שאנו חובטים אחד על ישבנו של חברו. בקיצור, תוהו ובוהו! תירגעו, תנשמו עמוק ותקשיבו לי טוב: זאת בסך הכל עיר, ואלו בסך הכל שכונות במזרח העיר שבהן רוב פלסטיני ואין להן שום ערך היסטורי, כלכלי או אחר. שייח ג'ראח היא לא סלע קיומי, היא אולי סלע קיומו של איזה חולה נפש יהודי אמריקאי שהחליט לבנות שם, ולא ישלח את הילדים שלו להילחם כשהאש תבער ולא יצטרך לנסוע איתי ועם חברי באוטובוסים מתפוצצים, אבל לי שלעצמי זוהי שכונה שהיא בהחלט לא סלע קיומי. היא אפילו לא חלוק הנחל של קיומי... הכותל המערבי יישאר בידי ישראל והר הבית יהיה בשליטה פלסטינית עם שיתוף פעולה בטחוני עם ישראל שיאפשר ביקור של ישראלים (כמו גם תיירים מכל יתר העולם) במתחם. ולמה שנתעקש לשלוט בהר הבית? הרי רוב הרבנים ואנשי ההלכה אומרים גם כך שליהודים אסור לעלות אליו. ובואו נשים בצד לרגע את העובדה שהרצון לבנות בית מטבחיים במקום ההוא כדי לפייס את האל צמא הדם שלנו ולהראות לעולם כמה אנחנו גדולים וחזקים הוא רעיון חולני ופרימיטיבי כאחד, הרי פעמיים היה לנו בית מקדש על הר הבית, ופעמיים הוא נחרב. אולי מישהו מנסה לומר לנו משהו... אין דבר יותר גרוע ממצב שבו האל מדבר ואף אחד לא מקשיב.אין לנו שום סיבה או אינטרס מלבד קנאת פין לשלוט בהר הבית, מתחם שהיה יהודי לפני כאלפיים שנה וכבר מאות שנים נחשב למרכז דתי מוסלמי. כשהאל יראה עצמו, יזיז את המסגד ויגיד "חבר'ה, תתחילו לבנות", תהיה לנו סיבה להחזיק במתחם. אבל עד אז, הוא בהחלט יכול להישאר בידיים פלסטיניות.

עם חתימת הסכם שלום והקמת פלסטין שבירתה מזרח ירושלים, העולם יכיר במערב העיר כבירה הישראלית והשגרירויות יוכלו לעבור אליה. כל העולם הדיפלומטי יעזוב את תל אביב ויעבור לבירה כמו בכל מדינה נורמלית. הדרך תיסלל לנורמליזציה עם מדינות ערב על פי היוזמה הסעודית. חמאס ימצא עצמו מנוטרל ואת העם תחתיו דורש את הסתלקותו. כי במצב כזה הפלסטיני בעזה יביט באחיו שבגדה, החופשי והמאושר, ויבין שיש דרך אחרת מלבד דרך המלחמה. שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני עם תמיכת העולם יביא להפלת משטר הטרור של חמאס וסיפוח הרצועה אל המדינה הפלסטינית החדשה והכללתה בהסכמי השלום עם ישראל. סיום הסכסוך יגרור גל של אהדה לישראל – כפי שראינו בתקופת הסכמי אוסלו ובתקופת ההתנתקות מרצועת עזה – והשקעות חוץ יזרמו לארץ ויגרמו לכלכלה לפרוח, והחרמים האקדמאיים והאחרים יוסרו. בניגוד למה שמספרים לכם, רוב ה"אנטישמיות" בעולם כיום איננה אנטישמיות כלל, כי אם איבה לישראל בעקבות הכיבוש והסכסוך עם הפלסטינים. סיומו של הסכסוך יוביל לצמצום האנטישמיות לממדיה הטבעיים – השוליים של החברה המתורבתת. התיירות תפרח, הכלכלה תפרח, וילדינו לא יחיו במדינה קטנה מוקפת אויבים – כי אם במדינה קטנה. נקודה. דמיינו זאת. עצמו את עיניכם ודמיינו לעצמכם מדינה קטנה שלא צריכה להילחם על קיומה. ואז נוכל להפנות את תשומת ליבנו לנושאים הבוערים באמת: שיטת הממשל, החוקה, החינוך, האלימות, התשתיות, שירותי הרווחה, הדת והמדינה ועוד. אפשר אחרת, אחיי בני ישראל. זה נשמע לכם כמו חלום, אבל כך גם נשמע הרעיון של מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל כשהוא נהגה במאה התשע-עשרה. כשהתחילה הציונות היא הייתה מושא ללעג. איך אפשר להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, כשהארץ נמצאת בידי התורכים ואנחנו מפוזרים בארבע קצוות תבל? עובדה. אפשר. ניתן להגשים חלומות. כל מה שזה דורש זה העזה, חזון וכוח רצון. אם תרצו אין זו אגדה! ילדיכם יכולים לחיות בשלום, מדינת ישראל יכולה להפוך לאור לגויים, לקנאה לכל שכנותיה. אנחנו יכולים להגיע להישגים אדירים בחינוך ובתרבות ולתרום תרומה משמעותית למין האנושי. ואסיים בציטוט מדבריו של צ'ארלי צ'פלין בנאומו המפורסם מתוך הסרט "הדיקטטור הגדול":"חיילים! אל נא שרתו בריונים! אנשים שמתעבים אתכם ומשעבדים חייכם, שאומרים לכם מה לחשוב ומה להרגיש, שרודים בכם ונוהגים בכם כבקר ומשתמשים בכם כבאבק שריפה! אל נא שרתו אנשים לא טבעיים אלו, אנשי מכונה, בעלי מוחות מכאניים ולבבות מכאניים! אתם אינכם מכונות! אתם אינכם בקר! אתם בני אדם! אהבת האנושות שוכנת בלבבותיכם! אינכם שונאים, רק הבלתי נאהבים שונאים, הבלתי נאהבים והלא טבעיים... ... בואו נילחם למען חירות העולם, למען סילוקם של מחסומים לאומיים, סילוקה של החמדנות השנאה וחוסר הסובלנות. הבה נילחם למען עולם של תבונה, עולם שבו המדע והקדמה יובילו לאושר ברחבי העולם. חברים, בשם הדמוקרטיה, הבה נתאחד!"

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רז קולר