אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מינויים פוליטיים


מכל השחיתויות, המינויים הפוליטיים, הם הגרועים מכולם. משום, שבנוסף לנזקים הכספיים, שהמינויים הפוליטיים מסבים לעם, זוהי גם גניבת דעת, קניית שלטון ופגיעה חמורה בדמוקרטיה (או מה שנותר ממנה).

המינויים הפוליטיים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות. קבוצה אחת, מינויים פוליטיים למשרות תקניות במשרדי הממשלה, כאשר השרים מפעילים את מלוא כובד השפעתם וסמכויותיהם כדי לאייש אותם ב"אנשי שלומנו". הקבוצה השנייה, יותר חמורה ויותר מורכבת. קודם יש מינוי ורק אח"כ, מייצרים עבורו משרה, יש מאין. משרה כזו בד"כ כוללת משרד, מזכירה, רכב, תקציב וכל ה"חבילה". הקבוצה השנייה מיועדת לפוליטיקאים, קציני צבא בכירים, וחברי מפלגה, שלא נמצאו להם תפקידים במסגרת התקנים הקיימים והשלטון "חייב" להם. המינויים הפוליטיים הם בניגוד לחוק. אולם, פוליטיקאים מתוחכמים, בעלי מוסר נמוך, מצליחים להערים על החוק ולבצע את זממם. מה גם, ששלטונות האכיפה מתקשים להביא ראיות חותכות לביצוע העבירה והיועצים המשפטיים מהססים להביא מינויים פוליטיים מפוקפקים לפתחם של בתי המשפט, כדי, שהם יפסקו. כאן חייבים להזכיר, שבלי שום הצדקה, אדרבא, שלטונות החוק חייבים לנהוג בנבחרי הציבור בקפידה יתרה, נבחרי הציבור מקבלים הטבות מיוחדות מצד המשטרה והגורמים המשפטיים.

כדי להביא לדין נבחר ציבור, אסור שיהיה ספק ולו גם הקל שבקלים. לו אזרח מן השורה היה מבצע את המעשים המיוחסים לנבחרי הציבור הנחקרים, מזמן, היו מושלכים מאחורי סורג ובריח (עיין ערך פרשות קצב, אולמרט ועוד רבים וטובים).לפני מספר שנים, כשרוני בראון נתבקש להגיב בתקשורת לגבי המינויים הפוליטיים שעשה, לכאורה, צחי הנגבי, הוא התבטא בזלזול גמור לגבי העבירה ולא ראה במינויים הפוליטיים מעשים חמורים, הוא אף, בדרך עקומה, הצדיק אותם. מה שמשאיר טעם רע ואומר דרשני.אם יבדקו את התקנים הקיימים ומצבת כוח האדם בשרות הציבורי, לרבות העיריות, חזקה עלי, שיימצאו אלפי תפקידים, שאין צורך בהם, איש לא זקוק להם ושאינם משרתים שום מטרה. הם קיימים רק הודות לכך, שהשרים, או, לצורך העניין, גם, מספר של ראשי ערים, הצליחו לנפח את מצבת כוח האדם ביחידותיהם, בשיטת ה"שמור לי ואשמור לך". שותפים לכך מרבית המפלגות, במיוחד, הגדולות, כמו גם ראשי הערים הגדולות. ניצחון נוסף של המינהל הציבורי על העם.

בתנאים כאלה איזה סיכוי יש לאזרח מהשורה לקבל משרה כלשהיא בשרות הציבורי, שלא לדבר על משרות יותר מכובדות, או, משרת ניהול.לו משרדי הממשלה והעיריות, היו מודעים לחיסכון ויעילות והיו נעזרים במהנדסי ייעול ובמומחי ארגון, ניתן היה לספק לאזרחי המדינה ולתושבי הערים, את כל השירותים להם הם זכאים, באיכות הגבוהה שבעתיים מזו שהם מקבלים אותם היום ובפחות עלות (מיסים). בהשוואה למרבית המדינות המערביות, אנו נמצאים במקום גבוה של משלמי מיסים. מכל הסוגים והשמות, לעומת זאת, לשם האיזון, השירותים שאנו מקבלים מהמינהל הציבורי, הם מהנמוכים ביותר. המינויים הפוליטיים מיתרים את לשכות העבודה לעובדי ציבור ויוצרים שכבה חסינה ורחבה של עובדי ציבור נאמנים לשלטון, למרבה הפלא, ללא קשר, למי שיושב בשלטון. מין גולם, שעלה על יוצרו.לפני מספר שנים, התלוויתי לחברי, חבר מרכז של אחת המפלגות והזדמן לי לבקר בלשכתו של אחד השרים, מהידועים שבהם. הלשכה הייתה ככוורת ונראתה, כלשכת עבודה רוחשת. הלשכה הייתה מלאה בפעילי מפלגתו של אותו שר, כשכל אחד מהם, מנסה להציג לפירעון את השטר שהשר חתם עליו לפני בחירתו.אני רוצה לראות את השר שמבקש מפעיליו לפנות את לשכתו...היחסים בין השרים לבין חברי מפלגתם הם סימביוטיים. מצד אחד, השר "חייב" לאלה שתמכו בו והצביעו עבורו ומצד שני, השר מייצג את האינטרסים שלהם והם זקוקים לו בגלל מקובלותו בציבור, בגלל ניסיונו הפוליטי ובגלל הכריזמה שהוא מקרין. בלעדיו, אין להם זכות קיום.

עם כל מינוי פוליטי, אזרח מן השורה מאבד, הזדמנות לזכות במשרה ממשלתית. כל מינוי פוליטי גורם לעוד תושב שיסתובב ברחובות בבטלה, מפני שמראש, לא ניתנה לו האפשרות להתחרות על המשרה. אם "אונסים" את המערכת לקבל עובד לתפקיד מוגדר והעובד אינו מתאים לתפקידו, נגרמים אין ספור נזקים, שהנזק הכספי, מבלי לזלזל בו, הוא הקטן מכולם. חלקם בלתי הפיכים.עובד שקיבל את משרתו הודות למפלגה מסוימת או לפוליטיקאי ש"סידר" לו את המשרה, מרגיש חובת נאמנות, בראש ובראשונה, לגוף שסידר לו את המשרה ורק אח"כ, כלפי הממונים עליו. עובד כזה מרגיש "מוגן" מפני פיטורים וקידומו העתידי מובטח. הוא אינו יעיל ואם הוא במגע עם קהל, הוא לא ייתן שרות ראוי לפונים. עובד שהוצנח לתפקיד, שאין לו מורא ומחויבות כלפי הממונים עליו, שאין לו את מלוא הכישורים הנדרשים למלא את תפקידו, שאינו צריך לתת את הדין אם הוא טועה או מתרשל בתפקידו, אינו יכול לשרת את הציבור. לדידו, האזרחים יכולים "לטפס על הקירות". בו אי-אפשר לפגוע.לעיתים קרובות, המצב הוא גרוע בהרבה, אם, גם הבוס שלו שליח מפלגה, נוצרת "אווירה משפחתית" וטובת האזרח, העם והמדינה, מעניינים אותם כשלג דאשתקד. לצערנו הרב, המציאות היומיומית מוכיחה זאת בעליל. אזרחי המדינה אינה מקבלים את השרות הראוי, באף משרד ממשלתי. תורים אין סופיים משתרכים במשרד הפנים. בשביל שינוי כתובת, צריך לבזבז יום עבודה. תורים ארוכים משתרכים במשרד התחבורה, לעיתים קרובות, רק כדי להסדיר עניין פעוט, שניתן להסדירו במכתב/טלפון/אינטרנט/פקס. ומה כבר לא נאמר, או, נכתב על שרותי ההוצאה לפועל ועל בתי המשפט ? על פי החוקים והנהלים שחוקקו על ידי נבחרי העם, אזרח שרוצה לממש את זכויותיו, עליו קודם כל להיות משרתם של הפקידים השונים, להביא את כל האישורים האפשריים והלא אפשריים, הוכחות ועדויות חותכות, שאכן הזכות שהוא מבקש, אכן, מגיעה לו. ורק לאחר שעבר את מסלול הייסורים, לשביעות רצונו המלאה של הפקיד, אולי, הוא יוכל לממש את זכותו. אין צורך להכביר מילים כדי להציג את משרדי הממשלה והעיריות במערומיהם. על כך, יעידו רבבות האזרחים שנאלצים להזדקק לשרותי מוסדות אלה, יום-יום.לא הכול באשמת המינויים הפוליטיים. אבל, למינויים הפוליטיים שמור מקום נכבד ביותר ברעה החולה הזו. בתנאים כאלה, לא יתכן שתוצאות הבחירות יישקפו את רצון העם. "נוח" לפוליטיקאים, שהציבור יאמין שתוצאות הבחירות אינם מושפעות מהמינויים הפוליטיים, אבל, לא. כל עוד יהיו מינויים פוליטיים, לעולם, תוצאות הבחירות לא ישקפו את רצון העם.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יוסי תמיר