אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לשון הרע ואישי ציבור: קצת ניואנסים ודקויות


כאשר ניהל אתר אינטרנט לזכויות עובדי הקבלן. לאחר שפוטר פעילותו הציבורית הואצה, הוא אף נכנס בשלב מסוים למקום העשירי ברשימת תפנית, כתב בכל במה אינטרנטית אפשרית, והחל להבין כי עושק עובדי הקבלן זה רק סמפטום לחולי חברתי עמוק יותר, והחל להיות פעיל גם בתחומים חברתיים נוספים. המקרה של ג'קי אדרי כמו גם של פעילים נוספים אשר באופן לא מתוכנן 'המירו תדר' מפרסונה פרטית לציבורית, עקב מעורבות בתחום אשר היה קרוב לליבם, ממחיש כיצד הטשטוש בין פרטי לציבורי ככל שהדבר נוגע לפעילות חוץ פרלמנטרית, בעיקר זו האינטרנטית, הוא רב. תקרת זכוכית מלאת זבלחשיפת "אנשי ציבור" ללשון הרע ללא הגנות מספקות, בטענה שהם "אנשי ציבור" מתאימה לימי ה'דם הכחול' באנגליה אשר בהם היה קו מוחלט בין ה"שלטון" לבין ה"עם" – שלטון העם, הוא הדמוקרטיה ביוונית, פירושו שכל אדם הוא גם פרטי וגם ציבורי וכדי לאפשר זאת, אין לחשוף 'אנשי ציבור' חשיפת יתר ללשון הרע, תוך מיעוט ההגנות עליהם, כיוון שהדבר יפגע בנכונות של אנשים טובים וראויים לקחת חלק בפעילות ציבורית. למעשה פוליטיקה אשר תקרת הזכוכית שלה היא תקרת הגועל (קרי רק משופשפים שעמידים בפני רפש דיבתי מילולי יכולים להיכנס לשם) – פוליטיקה אשר על תקרת הזכוכית שלה שפוכות ערמות של זבל, הינה פוליטיקה של שיתוק חופש הביטוי. מי רוצה להירצח עקב הסתה? מי רוצה שהכפשות כלפי יעטרו את כותרות הצהובונים? רוב האנשים לא, ובדרך זו דמוקרטיה היא לא שלטון העם אלא שלטון המושחתים והחלולים, אלו שיכולים לשאת את המרפקנות המסריחה בצמרת. מי שאינו יכול להימצא בליבתו הרותחת של הר געש דיבתי, אינו יכול להליך הדמוקרטי וכך זו לא דמוקרטיה לכולם, זה לא שלטון העם, אלא שלטון בעלי עור הפיל. החתירה לאמתגם התכלית השניה אשר הציגה הלכת 'קול העם', והיא הגעה לאמת ע"י חשיפת כל התפיסות, העמדות, הערכים והדיעות, תקוים טוב יותר ללא חשיפת יתר של אישי ציבור ללשון הרע. דווקא כאשר הפובליציסט או הכתב מנועים מלהטיל רפש באיש ציבור, ונדרשים ל'הייגנה של השיח', דווקא אז כאשר תיאסר עליהם התלהמות מכפישה, הם יוכלו לאתר חלופה להתלהמות המכפישה, והיא דיוק באופן תיאור מעשיו של איש הציבור וביקורתו עליהם.

את הדבר הזה היה ניתן לראות היטב בפרשת אפל נ' חסון: שם אך ורק במהלך המשפט מסבירה איילה חסון כי לא התכוונה להראות כי דודי אפל יזם מאחורי הקלעים את 'פרשת יועץ תמורת הסכם' (הידועה גם כ'פרשת בראון') אלא כי התכוון ליזום את מינויו של בר-און, היות ובר-און הוא ליכודניק, ממש כמו אפל, ועל כן ישרת את האינטרסים של ה'ליכוד בכללו', ולאו דווקא בהקשר של אינטרסו של דרעי לצאת ללא פגע בהליך הפלילי אשר ריחף מעל לראשו. אם לזאת התכוונה חסון, מדוע לא יכלה לאמר זאת במדויק בכתבה? מדוע יצרה בכתבה רושם כי אפל היה מעורב בקנוניה להעמיד בראש התביעה הכללית מישהו אשר ייטיב עם דרעי? פרשת אפל נ' חסון ממחישה כיצד הוצאת לשון הרע תורמת לסילוף ולא להצפת האמת על פני השטח, ודווקא זהירות מפני לשון הרע תוביל לדיוק יתר בדברים, אמירות עם הסתייגויות ולא אמירות מתלהמות.עמידה בהמית על זכותסבורתני שכמו שבדיני החוזים נהוג לדבר על עמידה שלא בתום לב על זכות, עמידה דווקנית על זכות(ס' 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973), כך אפשר לדבר על 'עמידה בהמית על זכות'. מהי 'עמידה בהמית על זכות'? אותה דרישה צדקנית של הציבור לדעת עוד ועוד על חיי המין ועל חיי המשפחה ועל חייהם הפרטיים של אישי ציבור "כי יש קשר בין תפקודם האישי לבין תפקודם הציבורי" ובמסגרת זו, גם הזכות להוציא דיבתם רעה תוך גלגול רוממות הדמוקרטיה בפיהם, כאילו מדובר באפשרות מקודשת לקדם את השיח הציבורי. יש פה טעות, פעמים רבות אינטרס צר מוצג באופן מסכתי כאינטרס ציבורי חשוב ואולי אף נעלה. בתחום המשפט הציבורי והכלכלה וחלוקת המשאבים הציבורית מדברים על 'תורת הבחירה הציבורית' אשר לפיה אינטרסנטים צרים מציגים את האינטרס הכלכלי הצר שלהם כ'אינטרס של הציבור' ובכך מעבירים יוזמות חוק בכנסת אשר לכאורה נועדו להגן על הציבור ועל "טובתו" כאשר למעשה האינטרס הצר של בעל הון זה או אחר משחק פה תפקיד. תקנים לשקיות תה אשר נועדו לכאורה להגן על הציבור מפני בליעת מחט אשר סוגרת את התה, התגלו בדיעבד ככאלו אשר נועדו להגן על ויסוצקי מפני מתחרים. כך פועלת לרוב חקיקת ה'תקנים'- תמיד יש איזה יצרן ישראלי שמציג את האינטרס שלו כ"אינטרס של הציבור". חשיפת אישי ציבור לביקורת חשובה היא. אבל חשוב מאד להקפיד על איזונים ועל ניואנסים. לצד חשיבות האינטרס הציבורי במתיחת ביקורת על אנשי ציבור, יש לזכור כי גם בתחום חופש הביטוי יש מי שמציגים את האינטרס הפרטי שלהם כאינטרס של הציבור. ערוץ פורנוגרפי למהדרין, פלייבוי, שהשפלת צלם האישה מהווה לחם חוקו, הציג את עצמו כ"נושא דגל חופש הביטוי" ובכך זכה לפרישת דמגוגית חופש הביטוי שלו על סדר השיח בכנסת, מה שהוביל להכשרת שרץ-הפלייבוי בשם 'חופש הביטוי' (ראה בג"צ 5432/03 - ש.י.ן - לשויון ייצוג נשים ועוד11 אח' נ' המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין). אותו הדבר בתחום הזכות המוגברת להוציא לשון הרע ולפגוע בפרטיות אישי ציבור. יש והיא מוצגת כ"צורך דמוקרטי", "צורך ציבורי" וכו', אבל אינה מכסה אלא על יצר מציצני שפל או יצר של הציבור 'למרוח בזפת ולגלגל בנוצות' את אישי הציבור.סיכוםדומה כי חשיבות חשיפת אישי ציבור אשר מחזיקים בידיהם כוח רב חשובה לקיומה של דמוקרטיה תקנית, ברם, אין להקצין במגמה זו, לצורך חשיפות-מוגברת ללשון הרע יש להבחין בין אישי ציבור 'מבוססים' ו'עתירי כוח' לעומת אישי ציבור אשר רגליהם נטויות במשפט הפרטי, וגישתם למשפט הציבורי טרם הקנתה להם את אותו כוח ואת אותה עוצמה אשר מצדיקה את חשיפות היתר שלהם ללשון הרע, כפי שקבעה ההלכה הפסוקה באשר לאנשי ציבור דוגמת שפירא, אפל, והרציקוביץ.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ענבל בר-און