אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שוקי כהן: בין שתי קהילות - ראיון


התמונה של דן לחמן

שוקי כהן הוא פסיכולוג ישראלי העובד בניו יורק כבר שנים אחדות. הוא מגיע לביקורים בארץ ומכיר את הנעשה בסצנה ההומואית בשני המקומות. פגשתי אותו בניו יורק אחרי מצעד הגאווה. הייתה לי אתו שיחה מפרה מאוד. הוא שאל קצת על הפעילויות היותר מאורגנות וסיפרתי לו על ארגון הנוער כדוגמה. ומיד עברנו לדבר על צעירים, מה זאת קהילה? מה שאתה מספר זה בעיקר על התגייסות חברתית לעזור לצעירים. צעירים ומבוגרים שתיהן קבוצות חלשות, אלא שלאחת שמים פחות לב.זה דבר מאוד יהודי העזרה לחלש. תמיד היו בתי תמחוי. הגביר הזמין את העניים לסעודה. זו הייתה קהילה. היה בזה כוח ושליטה סמויה. לכנסיה היה יותר קל לפתות להמיר את דתם של העניים החלשים. זה היה צורך פנימי ליהודים לעזור לחלשים כדי להשאיר אותם ב"קהילה" בתוך הדת. הקתולים למשל עזרו לכולם. כדי לקבל טיפול בבית חולים קתולי אתה לא אמור להיות נוצרי. מספיק שהיית חולה. גם יהודי. הנזירות טיפלו בך גם אם לא היית קתולי. עוני הוא קבוצת סיכון.אני לא מסכים אתך, אני מכיר מקרוב את הטיעון של אלו שבאו לפעול. כמעט כולם אמרו "אני לא רוצה שהם –הצעירים- יצטרכו לעבור את מה שאני הייתי צריך לעבור". לא קבוצה חלשה, זו הזדהות עם סבל. מה שהם אמרו לך זה למעשה שהם רוצים לעשות מעשה מתקן. בחלקו תיקון פנימי לעצמם. אל תשכח שאנשים נבנים ונעזרים מלעזור לאחרים.-מה בעניין המלחמה נגד בוש וההומופוביה. הנושא במחלוקת. זה טיעון מעגלי. אתה לא יודע אם זה לא חשוב לקהילה ולכן לא נלחמים או מכיוון שלא נלחמים אתה מסיק שזה לא חשוב לקהילה.בניו יורק יש ואין קהילה. יש קבוצות. אני לא מזדהה עם המושג קהילה. אני חבר בקבוצה ההומוסקסואלית. ומזדהה עם המיניות ההומוסקסואלית של שותפי וידידי.יש את האדישות הכללית האמריקאית. השפע משתק. אחוזי הצבעה נמוכים. מעורבות נמוכה. אין יותר ראיה רחבה. ובאקלים הנוכחי זה די חכם.בסן פרנסיסקו הרגשתי יותר קהילתי. קל ליצור קהילה מבוססת על צורך משותף. כאן למשל אחת הקהילות שאני מרגיש שייך אליהן "שרירני צ'לסי" אותם אנשים המתאמנים במכון כושר. הם קהילה סגורה. הם עושים אותו דבר באותם מכונים, הם מחפשים באתרי אינטרנט את הדומים המיועדים רק להם. ומזדיינים רק אחד עם השני כי האחרים הפכו ללא מושכים, ומבלי לדעת נוצרה קהילה סגורה סביב דבר אחד. ואם אני שייך לקהילת ריקודי עם, גם הם הפכו לקהילה סגורה שנפגשת לנושא מסוים. קהילת האס אנד אם אותו דבר. וקבוצת חובבי האופרה שבמרכז ההומואי גם היא קהילה סגורה לדבר אחד. וכך אני חבר בעוד ועוד קהילות קטנות סגורות.

בסן פרנסיסקו יש קהילה רחבה יותר. שם יש יותר את העניין של צעירים מעורבים עם מבוגרים. ואין לי הסבר למה שם כן. איך שם הצעירים כן הבינו את הצורך במודל חיים שהמבוגרים יכולים לתת להם. השיתוף הופך לקהילה. עשייה שהיא לא רק עניין של הצורך מידי לצרכים לא לגמרי מוגדרים, אלא של ההתגייסות. זה קשור לתחושה של חוסר שיפוטיות ושל קבלה ושל הכול הולך יחד. בניו יורק זה לא כך. בניו יורק צעירים מבוגרים תראה רק יום אחד בשנה, במצעד.הקהילה תלויה בהגדרה האישית שלך. הקבוצות במרכז סגורות. המבוגרים יושבים עם המבוגרים בהפרדה מוחלטת. זו קהילה כי יש מרכז ואנשים משתמשים בו. אך למעשה זה מקום כינוס לקבוצות עניין שונות. אם הייתה תנודה בין הקבוצות זה היה נראה בעיני קהילה. כרגע זה מקום לקבוצות. זו קהילה המורכבת מתת קהילות. קהילה היא בעיני המתבונן והמגדיר. אתה יכול לקרוא לזה קהילה וזה יהיה בסדר.אני חושב שמבוגרים לא מחפשים אחד את השני, הם כבר בנו להם חיים. אני הולך לסאיג' קבוצת המבוגרים בימים ששומעים יחד אופרות כי נעים לי לשמוע אופרות עם הומואים יותר מאשר עם קבוצת סטרייטים. אני גם אבין את מה שאני שומע ואת ההתייחסות שלהם לפי הרקע המשותף לנו שהוא מעל העניין האמנותי. יש לנו סוג טעם והתייחסות הקשורים לתת מודע קבוצתי הומוסקסואלי. וזה נושא שונה לגמרי.-מה אתה חושב על ההתפתחות הנפשית של המתבגרים בארץ?האווירה בארץ, גם כשהיא מוסווה בנויה על סוג של נואשות. נואשות מהמצב אולי. מכיוון שלהומואים המבוגרים אין מספיק קשר עם צעירים בארץ, אין לנו את השלב שיש לסטרייטים, שבו הורים מגלים בעצמם דברים חדשים דרך הטיפול בילדים. זה הולך עד להתמודדות עם המוות שלהם במחשבה שהילד יהיה פעם לבד. לנו אין תהליך נפשי משלים כזה. הצעירים היו אמורים לאמץ להם מבוגרים, בצורה אתונאית, לא למטרות סקס, לאלו שאינם מעוניינים בסקס עם מבוגר, אלא למטרת התפתחות והמשכיות והיכולת להנחיל ערכים הומוסקסואליים.-בארץ רוב הפעילות נעשית לכיוון צעירים, אתה יודע שקמה תנועת נוער.?לא מקובל עלי שכל הפעילות היא לכיוון הצעירים. בארץ מתנהגים כאילו הצעירים יכולים ללמד את המבוגרים, במקום להפך. הם לא נושאים עיניים אל המבוגר שיודע. צעירים הם כמו ראי המעמת אותנו מול גישה אבולוציוניות שכולם מתגייסים להגן על הצעירים. נדמה לי שכבר יצאנו מתקופת המערות.ישנה איזו אווירה מינית לא בריאה בארץ אצל ההומואים ובשביל לשנות צריך את המבוגרים שעברו את השינויים הגדולים ואת המהפכה. הצעירים נסוגו.-אז אנחנו חוזרים להגדרה שהמיניות היא הבסיס לכל?בוודאי. להגיד שהגייז מופלים חברתית זו טעות. מכיוון מחשבה סוציאליסטית הגייז מופלים לרעה בגלל המיניות שלהם. הכנסייה מוכנה לקבל גיי אם הוא לא קיים שלוש שנים עם גבר. הסקס מגדיר אותנו. לא דברים אחרים. זו צביעות להגיד שיש משהו אחר חוץ מהמיניות שמפלה אותנו לרעה.ההומואים בארץ הם המשך של הכוחנות בארץ. ישראלים נגד פלסטינאים. גברים נגד נשים סטרייטים נגד הומואים. הומואים נגד עצמם.יש סקפטיות לגבי הגורל האישי בארץ. כל צעיר חושב שממילא הוא עשוי למות בצבא. הילד לא יחיה הרבה. אבל זה אצל הסטרייטים. אצל הומואים אין מבט לעתיד בארץ. זה תסביך ישראלי. הומואים מקצינים תופעות ישראליות מתוך חרדות אחרות שלהם. גם לגייז יש שואה.הצעירים לא רוצים לראות אותנו, המבגרים יותר. הנה אני שם והצעירים לא רוצים לראות אותיאין להם קבוצת ייחוס של מבוגרים קודמים להם. זה הכול קשור לסקס. הבידוד הברתי שאתה עובר הוא על בסיס של סקס. כשמנסים להלביש על סקס רעיונות סוציאליסטיים נעלים מבלבלים את כל העניין. אנו מנסים לא להסתכל על זה ולהודות שכל העניין מבוסס על התיחסות ודיכוי מיני. כשאתה מדבר על ניסיון לעזור לצעירים אתה מייחס לנו משהו נעלה, כשבעצם מה שיש לנו זה סקס משותף.

לא שאין לי ערכים אחרים. אבל סקס הוא סקס ואסור לבלבל אותו עם ערכים.-מה יש לנו מעבר לסקס שמשותף להומואים?זה הפרדוקס היהודי. הקהילה היהודית היא קהילה של מהוגנות. את זה אימצו הנוצרים מהיהודים.לחרדים יש קהילתיות הראשונית. הם חיים בתחושה שיש אויב משותף. החילונים, החוק החילוני. באמריקה יש את התחושה שיש משהו גדול יותר מהחוק של האלוה חוק המדינה לא פחות חשוב כאן, ולכן כאן הם הפנימו והם שומרי חוק. ישראל לא מוכרת על ידם. הם חיים חיים סגורים קהילתיים מוחלטים.אז השאלה אם זו הקהילה שאתה רוצה לראות אצל הגייז. קהילה השולטת בכל דבר בחייך. יש לחרדים כוח שקוף ששולט. הרבי. הוא הכתיב התנהגות לכולם. הוא אמר לתת תרומה, לפתוח תמחוי אז עשו. זה מה שאתה רוצה? מסגרת קהילתית סוגרת ושולטת?לחרדים יש מנגנון של כוח. אתה יכול ליצור קהילה חברתית פלורליסטית נאורה בלי שליטה אבסולוטית.-רק בכוח הסקס אתה מוצא קהילתיות?הישראלים כל כך כוחניים. כשאני שומע בארץ את העלבון ההדדי במועדון, "חתיכת פסיבי". ובאטרף מעמידים פנים שכולם אקטיביים. אני אקטיבי ולא מוצא פסיביים בארץ. הפחד הישראלי לצאת פרייר. הפחד ה"גולדאי" שמא יחדרו אלינו. אז הם מגדירים את עצמם לא נכון וכשהם באים לבצע מין הם לא ממש מצליחים להיות מה שהבטיחו ויוצרים לעצמם בעיה פסיכולוגית חדשה. זה לא שאין כאלה שנהנים להיות גם כאלה וגם כאלה, אך אלו אינם מעמידים פנים מתוך חרדה חברתית כמו בארץ.בישראל ישנה בעיה תמידית של חלוקת כוח. הזוגיות הפולנית היא כולה מאבקי כוח. זה רצף מתמשך בין הקבוצות.יש את ההגדרה ויש את השיפוטיות של ההגדרה. להגיד פסיבי בארץ זה מושג שיפוטי ולא מעשי נקי מערך. השיפוטיות הורגת. להגיד אתה פסיבי, וזה רע. שיא השיפוטיות. מכיוון שלהגיד הומו כבר איבד חלק מהשיפוטיות ההגדרה חזרה למיניות עצמה.השאלה הקשה היא מה מגדיר אותנו ומה מגדיר את הצרכים שהקהילה בעצם צריכה. היא צריכה סקס. מה מעבר?תראה השרות הקהילתי החשוב ביותר כרגע הוא אטרף. הוא מתווך בין אנשים שיש להם צרכים שווים. אך הוא יצר עוד קהילה את " מתנגדי אטרף" שגם זו קהילה שהיא ממורמרת ופעילה בתוך עצמה כאילו. יש את הקו הלבן שנותן שרות ממין אחר (שוקי לא ידע שנסגר).אטרף הפך להיות מגדיר קהילת אמיתי. קהילת מחפשי הסקס. שזה הדבר ההומוסקסואלי הטבעי.מצד שני הוא יצר את " הבתולות החסודות" אין לי הסבר איך בארץ נולד סוג של נסיגה לעולם שהיה כבר מלאכותי במאה השמונה עשרה כשנוצר. סוג של רומנטיות חצרונית או דמוי ג'יין אוסטין. וכך האנשים אומרים כמו הבתולות ההן " אני צריך לאהוב כדי להתמסר". אבל זה שמתמסרים לו לא מחזיר טלפונים לא שולח פרח הוא רצה זיון. הם נכנסים לדיכאון עד לגל החרמנות הבא ואז הם "מתאהבים" שוב במישהו לשעה. וזה קשור כמובן לגינוי ולשיפוטיות של הפסיבים בארץ, כי האקטיביים לא מתאהבים כל כך מהר, הם לא המתמסרים הם מתאהבים באיש שמתאים להם ולא לצורך מיני מידי.בארץ צריך צידוק להיות פסיבי. זה הפסיבי שיוצא מאוהב מהזיון. אני זוכר את המשפט הזה בסרט נגוע "חטף זין בתחת ויצא מהמיטה מאוהב" אתה כתבת אותו ולא ידעת מה אתה אומר אז כנראה.החזרה הזאת על מבנה של סבל חוזר לפי הזמנה הוא נאורוטי לפי כל ההגדרות הפסיכולוגיות. אנשים זקוקים לטיפול לצאת מהלופ הזה.בניו יורק זה ברור. אקטיבי הוא אקטיבי פסיבי הוא פסיבי אין העמדות פנים ואין טעויות.

---------------------------------------------זה שוקי לשיפוטכם. מניו יורק דברים נראים אחרת, בעיקר אם יש לך גם כלים מקצועיים ואינטלקטואליים לבדוק מצבים. ולשוקי כהן יש.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן