אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בילויים, יין ויללה


בשלהי המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים במקביל להתוודעות לתופעת האלכהוליזם ולנזקיה, צמח שוק שחור של משקאות חריפים בחסות הפשע המאורגן האמריקני. באותן שנים התפתח סחר הבלתי חוקי במשקאות חריפים, רווחי השוק השחור יצרו קונגלומרטים כלכליים שאיימו על החוק והסדר בחברה האמריקנית. ב-16 בינואר 1919 נחקק בארצות הברית התיקון ה-18 בחוקה, אשר אסר על "ייצור, הובלה ומכירה של משקאות חריפים" בכל ארצות הברית. התיקון ה -18 בחוקה ביטא תפיסה שניתן באמצעות חקיקה להגן על בני האדם מפני הרעות שהם יכולים לעולל לעצמם, בגין שתייה מופרזת של משקאות חריפים. בתחילה התיקון הניב שיפור משמעותי בהיקף המחלות הגופניות והנפשיות, ובאחוזי הפשיעה הנובעים משימוש באלכוהול. אולם תוך זמן מועט ה"שוק שחור" התגבר על האיסורים הכלולים בחוק באמצעות ייבוא וייצור בלתי חוקי שמחק את כל ההישגים, ואף הגביר את שיעור הפשיעה והשחיתות בפוליטיקה האמריקאית. בסופו של דבר גישה זו לא צלחה והתיקון בוטל ב-5 בדצמבר 1933 על-ידי התיקון ה-21 לחוקת ארצות הברית. דרך ההתמודדות של המחוקקים האמריקנים עם הרע הגלום בשתייה מופרזת כשלה, משום שלא הצליחו להכיר במורכבותה של ההוויה האנושית החורגת מתפיסה דואלית פשטנית, הרואה את העולם בשחור לבן, מותר ואסור. יש והתודעה מתקשה לקבוע עמדה מובהקת נחרצת ביחס ליש מסוים, כאשר אותו יש מקפל בתוכו- בו זמנית טוב ורע, עצב ושמחה, גילה ויללה.

כישורי השיפוט שלנו ניצבים בפני הצורך לנסח התייחסויות יותר מורכבות מאשר חיוב או שלילה. בעולם שאינו מורכב רק מישים מזיקים ומועילים, מהנים ודוחים, טובים ורעים, התודעה נדרשת לברור את הטוב מהרע ולהבחין בגוני הביניים החומקים מהעין באור הבוהק. יחס היהדות ליין מבטא את היכולות האינטלקטואליות של חז"ל להכיל את המציאות על שלל תופעותיה וגווניה, תוך הימנעות מודעת מהתייחסויות פשטניות, חד ממדיות, גורפות נטולות גבולות לכאן או לכאן. מצד אחד, טבעו של אדם שלא למנוע או להחסיר מעצמו הנאות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות מצד שני במבנים חברתיים מורכבים ברור שאסור שאותן הנאות יהפכו את האדם לאדם חסֶר, לאדם נטול יכולת להבחין בין טוב ורע, היכול לפגוע בעצמו ובזולתו. האסלאם אימץ איסור שתיית יין שהיה מעיקריה של דת זרטוסטרא הפרסית שקדמה לו. היהדות ובעקבותיה הנצרות גיבשה התייחסות מורכבת המכירה בטוב וברע הגלומים בשתיית יין, מתוך אמון בכושר השיפוט האנושי וביכולתו המוסרית ליהנות משתיית יין עד לגבול שבו עומדת לו היכולת להבחין בין טוב ורע . המקורות קושרים שתיית יין למעשים המחפירים ביותר כמו גם לטקסי פולחן הנעלים ביותר. מצד אחד אנו קוראים. בתהלים "ויין ישמח לבב אנוש [קד טו] מצד שני, במשלי אנו קוראים "אל תהי בסובאי יין.." [כג, כ] בבראשית יין נקשר סיבתית להתפשטות ולגילוי הערווה. לפני המבול נוח מתעלה לדרגת 'איש צדיק תמים היה בדורותיו' ולאחריו מסופר " וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה, וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה". נוח חשף את מערומיו בגין השתכרות, בעקבות שתיית היין הוא מאבד את הבושה, ואת העכבות שמבדילות אדם מחיית השדה. מכאן ניתן ללמוד לא רק שסיבת חטאו בשכרות, אך גם שכל אדם מועד לאובדן שליטה עצמית, גם צדיק כנוח יכול בגלל שתייה מופרזת להתדרדר למצבים של אובדן היכולת להבחין בין טוב ורע. בסיפור לוט המקרא קושר בין שתיית יין לגילוי עריות שהוא מהחטאים החמורים ביותר, אחת משלוש העברות שהן בגדר "ייהרג ואל יעבור" שהעונש עליהן כרת או סקילה. בגין שתיית יין מופרזת לוט נסחף לשכב עם שתי בנותיו. הגמרא קושרת השתכרות לרצח, בגמרא מסופר שרבה ור' זירא עשו סעודת פורים ביחד, השתכרו, קם רבה ושחט את ר' זירא. (מגילה ז ע"ב).

ביצירה היהודית לדורותיה אנו מוצאים התייחסויות ביקורתיות מאוד כלפי תופעת השכרות. רבי מאיר אומר: אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין. מאידך היין הווה חלק בלתי נפרד מחיי היום יום בתקופת המקרא ולאחריה. על הפסוק (שמות כ, ז) "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", דרשו חז"ל "זוכרהו על היין".[ בבלי פסחים, קו, א]. רד"ק מגדיל לעשות, בפירושו (ישעיהו נה א) כותב: נמשלה תורה ליין מה יין משמח הלב כמו שנאמר ויין ישמח לבב אנוש אף דברי תורה כן שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב... ועוד (עירובין סה): אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים [הכוונה לסנהדרין]. ושם בהמשך: אמר רבי חנין בר פפא: כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים - אינו בכלל ברכה (רש"י: אין ברכתו שלמה).ושם אומר רש"י: המתיישב ביינו - ששותה יין ואין דעתו מטרפתו. כלומר, אם אדם יודע מהי כמות השתייה הנכונה - הראויה לו, אזי הוא מחכים כשבעים זקנים, ואם לא הרי שאדרבה, פוגע זה בחכמתו.חילוקי הדעות וריבוי הדעות בקרב חז"ל משרטטים יחס אמביוולנטי לשתיית יין. אמביוולנטיות זו, מקורה בעקרון הבחירה החופשית המבוטא בפרשת ניצבים רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע. המקרא ממליץ וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים, אך מודע לגמרי שההישמעות להמלצתו רחוקה מלהיות ודאית, לפיכך מיד בהמשך הכתוב מתייחס לאפשרות שהמאמין יכשל.. וְאִם-יִפְנֶה לְבָבְךָ, וְלֹא תִשְׁמָע; וְנִדַּחְתָּ. לוט נכשל בין היתר משום שהיין מטשטש באופן הדרגתי את התודעה ובכל שלב נתון, השותה סבור שהוא בשליטה עצמית ולפיכך הוא אינו חדל וממשיך לשתות, עד לרגע שבו רמת הטשטוש אינה מאפשרת לו עוד להחליט להפסיק. הקו בין שליטה לאי שליטה במהלך השתייה אינו רגע מובחן, אין זה עצם שניכר לעין בנוף כמו דגל אדום, ולפיכך חציית הקו כה שכיחה. ולמרות הקושי הפיזיולוגי של השותה לעצור בדיוק על הקו שבו היין גורם לשמחה ועליצות ולא מעבר לכך, ההלכה היהודית אינה אוסרת שתיית היין. ואולם ההיתר אינו גורף ומוחלט, והגוונים ותת הגוונים מתגלים באיסור המוטל למשל על הכוהנים, "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבֹאֲכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ: חֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל, וּבֵין הַטָּמֵא, וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת, כָּל-הַחֻקִּים, אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיהֶם, בְּיַד-מֹשֶׁה. [ויקרא, י, ט- יא] מסמיכות עניינים זו למדו חז"ל שכשם שעל הכהן אסור לשתות יין ושכר "כך אסור לכל אדם, בין כהן ובין ישראל, להורות [ללמד] כשהוא שתוי".

הלכות ביאת מקדש א, ג, על פי עירובין סד ע"ב: כותב הרמב"ם "למדנו: שיכור אל יורה". "הוראה" זו היא בגדר קביעת הלכה, הוראה לציבור או אף לדורות, והוראה של מלמד תינוקות לאו במשמע. והא ראיה, שאם הוא "מורה" דברים פשוטים ומפורשים וידועים לכול, אפילו לצדוקים, מותר לו להיות שתוי ואולם מורה שתוי עלול להתנמנם בבית המדרש, וזה אסור. [רמב"ם, הלכות תלמוד תורה ד, ט.]המשנה מספרת שביום דיון משפטי, השופטים "לא היו שותים יין כל היום" [סנהדרין ה, ה]. ר' אחא בר חנינא סמך את איסור שתיית היין אצל השופטים על דברי הכתוב: "אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר. פן ישתה וישכח מחוקק, וישנה דין כל בני עוני". ההלכה גורסת שבעלי תפקידים שעל כתפיהם מונחת אחריות ציבורית שיש בה או יכולות להיות לה השלכות על חיי אדם, אסורים בשתיית יין ושכר. אלמנטארי. התובנות הבוננות והחכמה שנאצרו ונצברו במהלך שלושת אלפים שנות יצירה בנושא שכרות ואלכוהוליזם - יכולים לשמש לנו מקור ללמידה לגבי חיינו כאן. לאחרונה התרבו המקרים שבהם צעירים ומתבגרים הסתבכו באירועים טראגיים בעקבות שתייה מופרזת. לאחרונה דווח "ביום שישי נמצאה שרית וייס, בת 23 מבאר שבע, מוטלת ללא רוח חיים בבית בקיבוץ אשדות יעקב. חקירה ראשונית העלתה כי מתה משתיית יתר של אלכוהול וכי אין חשד לפלילים, אולם היום נעצר החבר, בן 26, בעקבות תוצאות הבדיקה הפתולוגית צעיר, בן 26 מקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, נעצר היום (א') בחשד לגרימת מוות ברשלנות של חברתו. במשטרה ציינו כי מדובר בחקירה ראשונית ועדיין לא ברור כיצד מתה הצעירה, ואם אכן נגרם בשל אירוע פלילי.

לא מזמן קראנו שצעירה מנתניה שצרכה אלכוהול והשתכרה בסמוך לאחד הקיוסקים נחטפה במכונית לחוף הים ונאנסה. "שתי בנות 16 יצאו לבילוי לילי בהרצליה ובנתניה לפני שבועיים, שהסתיים בסיוט. על פי כתב אישום שהוגש לבית-המשפט בתל-אביב, שישה צעירים מקלנסוואה, לוד וטייבה ניצלו את מצבן לאחר שהשתכרו, אנסו אחת מהן, ביצעו בה מעשי סדום וגרמו לה חבלות. תוך כדי המעשים הקשים קיללו אותה "יהודייה מסריחה" והיכו אותה. .."לא מזמן קראנו "המשטרה עצרה (28.10.07) שני נערים בני 13.5 מחדרה, בחשד שאנסו הלילה ילדה בת 12, שעה שהייתה מחוסרת הכרה". הילדה שכבה בבית חולים "הלל יפה" בחדרה ביחידה לטיפול נמרץ, ימים אחדים עד שהכרתה שבה אליה. למזלה היא נותרה בחיים, משהתעוררה הוברר שלא היה אונס. ההורים שלה ושל הנערים לא נטלו אחריות. הם לא הצהירו קבל עולם שהם כשלו. המציאות מפריכה את טיב החינוך שהעניקו לילדיהם, המציאות זועקת, צועקת את הכישלון אבל ההורים עסקו בתירוצים. חוסר נכונותם לייחס לעצמם את הכישלון ולדבר עליו בגלוי, הוא תמצית כישלונה של החילוניות הישראלית. אם הורים יסמכו על תודעתם האזרחית או מוסריותם של בעלי הפיצוציות והקיוסקים זהו מתכון בטוח להמשך הקריסה המוסרית של החילוניות הישראלית. משטרת ישראל סובלת ממחסור היסטורי-הסטרי בכוח אדם באשמת משרד האוצר, לכן יהא זה חוסר אחריות מצד ההורים לצפות שהשוטרים שאינם יצילו את ילדם בשנייה האחרונה מגמיעת כוס הוודקה השביעית או השמינית - רגע לפני אובדן ההכרה. משטרת ישראל כנראה, כבר לא תוכל לספק לנו נסים מעין אלה. הציפייה ששוטרי ישראל יפטרלו בשעות הלילה סביב כל עסק וכל קיוסק שמוכר משקאות חריפים ברחבי הארץ וישגיחו על כל נער ונערה שיצאו לבלות, לא עומדת בשום מבחן הגיוני. קשה להאשים ילדים בני שלוש עשרה –ארבע עשרה בחולאיה של החילוניות הישראלית. יתר על כן זה לא מתקבל על הדעת. ראוי יותר ונכון יותר לתלות את האחריות בחברה הישראלית הבוגרת בכלל ובהורים בפרט. גם לאחר המקרים המזוויעים האחרונים שהתפרסמו הורי הילדים המעורבים מוסיפים לערוק מאחריותם ההורית לחינוך יוצאי חלציהם.

בגיל שש בהגיעו לכיתה א' הילד צריך להיות כבר לאחר שיעור ארוך ומפותל בענייני טוב ורע. שכן סוגיית טוב ורע נוגעת בכל הבט של החיים, והיא עולה בכל דקה משעות הערות של הילד, מרגע שעמד על דעתו. בהגיעו לבית הספר בגיל שש הוא צריך להיות כבר מחונך רווי בתובנות ובחוכמה לגבי מה אסור ומה מותר לעשות בחברת בני אדם. בגיל שש הילד צריך להיות מנוסה באלף ואחת מצבים שבהם הובהר לו על ידי הוריו מה מותר ומה אסור לעשות, מהו טוב ומהו רע. ילד שצועק, שמדבר בקולי קולות, שאינו מודע לעצמת הקול שלו, שאינו מדבר בשקט, שאינו מדבר בנחת רוח, שאינו משוחח מתוך הקשבה, שאינו יודע להפוך אינטראקציה לחוויית למידה והקשבה, שמדבר בלי לתת לבן שיחו או לבני שיחו להגיב, להסתייג, לחלוק, להתנגד, לדבר ולהעשיר אותו בעולמם- הפסיד את השנים החשובות ביותר בחינוכו בבית, לכיתה א' הוא יגיע ללא היכולות האלמנטאריות להשתתף בחוויית למידה בקבוצה.החילוניות הישראלית קורסת בין היתר משום שהכלכלה הביביאנית שוחקת ללא הפסק את האדם, את צלם האדם ואת המוסר האנושי. התעשרות קלה מצדיקה העלמת עין קולקטיבית מסחר בשפחות מין שנחטפות בערי מזרח אירופה או מובאות ברמייה לארץ. התעשרות קלה מצדיקה מכירת בקבוקי וודקה וסמים לילדים בני שלוש עשרה ברחובותיה הראשיים של תל אביב או הרצליה, התעשרות קלה מתירה לחברת תעופה להעסיק דיילים ודיילות ישראלים בתנאי עבדות. הבעיה שהמחלה הדביקה את כולם, לא רק את בעלי הפיצוציות השנואים שמוכרים לילדינו סמים מתחת לדלפק, אלא גם את ציבור ההורים, שבמרוץ המטורף אחר הדולר בלא משים, החל לחפף בעניין אחריותו ההורית כלפי ילדיו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר