"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ." בראשית ב' יח
"עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד." בראשית ב', כד'
חשבון הנפש
שנת תשס"ז יוצאת ברגעים אלה מן הדלת הראשית שלנו, וכמו בדלתות מסתובבות נכנסת בשמחה השנה החדשה. שנת תשס"ח היא השנה החדשה. וכיצד מקבלים את השנה החדשה? כמובן, בצבע הלבן הוא מראה הקודש והטוהר. אנו מקבלים את השנה החדשה ברוח חדשה, בתקיעות שופר ובזעקה שייפתחו שערי שמים עד שבא יום הכיפורים ובתפילת נעילה גונזים את אחרונות הבקשות. שנה חדשה אפופת הילת תום, ורוח פיוס עולה ברגעים אלה. עטיפות קרום הבתולין מתעופפות להן באוויר ועוד מעט תאבד חדווה ראשונית. היש סיכוי ששנת תשס"ח תביא גאולה לעולם?
יש לנו על מה לערוך חשבון נפש בשנה הזאת. כן, לא רק חשבון נפש אישי אלא חשבון נפש קולקטיבי. על שום מה? הייתי מכריזה בזאת ששנת תשס"ו הייתה שנה שבה מתה הזוגיות. שנה שבה הבענו צער מדי כמה שבועות על אובדן התמימות שלנו ועל אובדן החלומות שתלינו לנו בזוגיות נוצצת. זוגות מפורסמים פירקו את החבילה המשפחתית. בקצב מסחרחר יצאו במחול כשהם ללא בן הזוג הקבוע. לקראת השנה החדשה נעלו נעלי ריקוד לצליל ריקודי סולו. דץ ודצה גזרו את הסרט שעטף אותם וטיף וטף לא עזר לנו, מהר מאוד אורנה דץ כיכבה על פני שלטי חוצות. היא יצאה לעבודה קשה בחברה למוצרים הקשורים לבית. באופן אירוני נטלה החברה שירותים של מי שכבר הבית לא מהווה בעבורה סמל קבוע. העולם החדש הוא עולם של לחוד ולא של ביחד. כל אחד לעצמו, כל אחד לנפשו. כל יחד הוא זמני וכל יחד עלול להתנפץ בקלות. השבירות וההיסדקות של היחד הפכה להיות בלתי נסבלת בשנה האחרונה. גם מי שנשאר יחד יכול היה להרגיש שונה ומוזר בעולם של כל אחד לחוד.
לפני כשלושה חודשים צפיתי במופע ענק שערכו רמי וריטה לקונצרן היי טק באמפיתיאטרון קיסריה. ריטה, עוד דיווה מעולם הבידור הישראלי, טופפה על הבמה בתנועות קלילות, וניסתה להנעים לקהל משירתה. במהלך המופע הזמינה ריטה את בעלה להופיע עמה. וכאן לחשתי לאישי, "אני חושבת שהם כבר לא יחד." והוא תמה על תחושתי. ניסה לברר כיצד אני מצליחה להבין מלשון הגוף של שניהם על החבילה שנתפרדה לה. ואכן החדשות לא איחרו להגיע. "מות הזוגיות האולטימטיבית" ניתן להגדיר זאת.
מעל דפי העיתונות מנסים כעת לברר מהן הסיבות, מנסים לחפש את הצלע השלישית ולמרוח לנו תיאוריות על משברים בזוגיות, מה שברור הוא זוגיות כבר אינה לנצח. את המשפט "והם חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה", פשוט צריך למחוק מכל ספרי האגדות שמכרו לנו בילדותנו. אגדות נשברות לפעמים והסיום שנדמה שהוא לפעמים מפציע בהפתעה יכול להיות שהוא היה כתוב מזמן על הקיר. ואולי נשאיר את הסיום הזה רק לספרי האגדה, כדי שיישמר לפחות הגעגוע.
הזוגיות שלנו לא הייתה מושלמת
מה קרה לנו? ומה קרה לזוגיות שלנו? השאלה אם הזוגיות שלנו הייתה מושלמת אי פעם. אולי אנו רק פנטזנו לעצמנו שיש לנו זוגיות מושלמת. ובכן, נדמה לי שהזוגיות של בני האדם לא הייתה מושלמת מעולם, תמיד היו סכסוכים וויכוחים בין אישה לבין גבר. היא רצתה לאכול מהתפוח, הוא ניסה למנוע ממנה, היא הצליחה לשכנע אותו לאכול למרות שאסור. העימות היה קיים מאז ומעולם, השאלה כיצד משחקים עם הכלים?
נדמה שהיום משחקים יותר מדי ב"שוברים את הכלים ולא משחקים". נדמה לנו שיותר קל לפרק את החבילה ולצאת לחיים חדשים מאשר להישאר ב"ביחד". יכול להיות שהעידן המודרני מאיץ את מעמדנו כבני אדם אינדיווידואליים ודוחק את מעמדנו כבני זוג, החיים בזוגיות הופכים מעיקים בחברה שמציבה לעצמה מטרות תחרותיות. נשים וגם גברים מרחיקים את מועד הנישואין עד כמה שאפשר. המועד הפך להיות מועד גמיש ונוח לשנות אותו בעידן המודרני, המתח הביולוגי הוסר בחסות המדע. ציוו לנו את החיים והשאירו אותנו כל אחד לגורלו.
איני פוסלת שיש נשים ויש גברים שבאמת סבלו יחד. איני פוסלת שיש נשים שאומללו על ידי בעליהן. איני פוסלת שיש מקרים שאין סיכוי לגשר בין הפערים שצומחים עם השנים בין בני זוג ולפתע מוצאים שני בני הזוג שאין להם "שפה משותפת" שאין עם מי לדבר. יש גם מקרים שאין על מי לסמוך. יש גם מקרים שמאבדים את האימון. יש מקרים ש"הביחד" אינו קיים. ישנם מקרים אשר באמת לא ניתן לגשר בין הפערים הקיימים בין בני זוג. וישנם מקרים בהם הזוגיות אף מסכנת את חייהם של בני הזוג. אף על פי כן, הקלות הבלתי ניתנת להבנה של פירוק החבילה שנקראת נישואין הופכת להיות נורמה חברתית.
יחד עם זאת דווקא לאחר שנה שבה מתה הזוגיות אני רוצה להביע משאלה לגבי הזוגיות.
אולי אני רוצה להביע משאלה לשנה החדשה כיוון שזה כאן וזה לא שם. זה כאן בינינו בוער כמו בשדה קוצים. זה כאן אצלנו מפורר אותנו ומאבד את מה שבנינו ואת מה שחלמנו לבנות כאן. התפוררות התא המשפחתי ואי היכולת שלנו לאחות אותו צריכה להפוך להיות מטרה לאומית.
לא טוב היות הנשיא לבדו
אחת הדוגמות הבולטות למותה של הזוגיות נמצאת בימים אלה בבית הנשיא. הנשיא הנבחר הוא בעצמו סמל לאי זוגיות. שמעון פרס הממלכתי הוא אדם ששומר על חיי הזוגיות שלו בקנאות אינסופית ואנו כמי שזוכרים לו חסד עלומים לא מחטטים במורכבות של חייו. זו פעם ראשונה מבחינה היסטורית שנשיא נבחר לנשיאות ואשתו שתבדל לחיים ארוכים הגברת סוניה פרס לא מופיעה לטקס ההשבעה במשכן הכנסת ולא בוחרת להפוך להיות לאישה הראשונה במדינה. סוניה בחרה להיפרד מבעלה בגלוי או בסתר , כל הסימנים מעידים על חיי "הלחוד" שלה. העידן החדש מיוצג אצלנו בדמותו של הסבא רבא שלנו שהצליח להתאים את עצמו לרוח הזמן. נשיא המדינה היקר, מר שמעון פרס, עומד בראש עם שבחר להשמיט את ערכי המשפחה ובחר בסמן האידיאולוגי של האינדיווידואליזם.
דווקא שמעון פרס שצמח על ברכי הסוציאליזם תפח למימדים של "הלבד". הוא שיודע שחוסננו בלכידותנו חיזק את העוצמה שלו בזכות הבדידות בזכות היות זן נדיר. ואין זה מקרה שיושב לנו בבית הנשיא אדם שיש לו היסטוריה מרשימה במעשים למען הקולקטיב אך אין ספק ששמעון פרס גם פנומן בעשייה למען עצמו.
יכול להיות שכל הסימנים מובילים למסקנה שתרבות העבר מתה, זו שנשענה על ערכי היחד מתה. מה שנותר הוא הבסיס הרעוע. על בסיס של בדידות צומחת כעת תרבות חדשנית תרבות שרואה ביחיד גיבור. ואין טעם לראות ביחד סימנים להרואיות.
לא הכול ורוד בשובך
אנו משמשים כעת דוגמה לדורות הבאים. אין לאן למהר, תוהים להם הצעירים של היום. אין לאן למהר אם מוסד הנישואין כבר לא משמש אבן שואבת ואינו משמש מופת לערכים. אם הערך שנקרא משפחה מאבד את ערכיותו כולנו מאבדים את ערכנו כעם. המשפחה חייבת להיות אבן הייסוד שלנו כעם. היא יכולה ללבוש צורות חדשות, אך בלעדי המשפחה אין לנו עתיד.
כשיש בעיות בזוגיות, אני אומרת לעצמי רק בשובך יונים יש זוגיות מושלמת, כל החיים אנו מתמודדים עם בעיות ולא צריך להתחמק מן הבעיות. הרבה פעמים אנו מתעצמים בעקבות הבעיות. המשענת המרכזית היא הבית. המחוז אליו אנו חוזרים הוא הבית. בן הזוג עמו אנו מתעוררים הוא האחד שאנו בוחרים להתעורר עמו. לטוב ולרע.
בתרבויות רבות מיוחס ליונים אורח חיים מונוגמי והרמוני, ובשפה העברית הביטוי "זוג יונים" מתאר בני זוג החיים בהרמוניה ומאוהבים זה בזה. היום מספרים לנו המומחים שגם בשובך היון והיונה מורטים זה את נוצותיו של זה. גם זוג יונים עשוי לריב ולנקר האחד את השני בסופו של יום החיבור בין השניים הוא שמעצים את כוחם. אם מחזיקים ביד כמה מקלות יחד ומנסים לשבור אותם הדבר יהיה קשה לביצוע, לעומת זאת כל אחד לחוד יהיה קל לשבור ויהיה קל למוטט.
וכן, אני יודעת שהדברים כאן נשמעים כמו דברים סבתאיים. כמו רצון לחזור לימי העיירה היהודית. הרצון שלי לקראת השנה החדשה הוא רצון אמיתי למצוא דרך, שבו ילכו עם ציווי הלב ועם הערך שרואה בלכידות המשפחתית ערך חשוב. ציווי הלב בו אנשים מוצאים את החצי השני שלהם והולכים איתם בטוב וברע. נשארים גם כשרע, גם כאשר נדמה שנעשו שגיאות. הדברים היפים נשכחים לפעמים ברגע אחד ואותם מחליפים מעשי רוע ומלחמות נקם. זה קורה כל הזמן כשבאחת האהבה מפנה מקום לשנאה. הגבול הדק הזה בין האהבה לשנאה נפרץ לפעמים ומשלמים מחיר יקר לפעמים בעבור קהות החושים שמשתלטת. הגאווה מנסה לשלוט ואין היגיון.
בריאה חדשה
השנה החדשה, מגיעה בעוד מספר רגעים, בריח ניחוח של מאכלי החג, בתפוח בדבש, ברימון, בראש של דג. חלק מאיתנו יארח בביתו את בני משפחתו היקרים וחלק מאיתנו יארח בני משפחה שנפרדו מבני זוג. חלק מאיתנו ישב לשולחן עם אב שילדיו חוגגים במקום אחר או אם שילדיה חוגגים במקום אחר. הקרע הזה במשפחות שלנו הוא קרע שנמשך לתמיד.
הלוואי שלא הייתי כותבת מאמר על פרידות בראשית השנה החדשה, ואולי פרידה היא התחלה חדשה. התחלה של משהו טוב, משהו חדש. כמו שאמרה סקרלט אוהרה בסרט "חלף עם הרוח": מחר יאיר יום חדש.
בריאה חדשה / בלפור חקק
שיר לחתונתה של עדיפז וסרגיי 10.9.07
בתוך האופק הולכים שניים
חתן וכלה הולכים
אל שער השמים
קשת באופק רבת גוונים
והצבעים מתחלפים
לקצב פעימות הלב
של השניים
חתן וכלה
בוראים את האופק מחדש
באש האהבה
הולכים במים
בתוך האופק הם נולדים מחדש
בתוך האופק הם בוראים את הכל
הוא רץ לקראתה לדעת
היא רצה לקראתו לגעת
ושם בתוך המים, התהו הקסום
ראיתי אני הצופה
את שער האהבה והיקום
תמיד אוכל לספר נרגש
שהייתי בחתונתם
וראיתי איך העולם נוצק מחדש
-עולם יפה ותם -
מתוך הרעש
מתוך הרעד הנושם
מתוך התנועה של אמות הסִפים
וכמו כהן כסיתי את עיני
וברכתי במלכות וּבשֵם
כמו בסיפורים ובאגדות
צעדו החתן והכלה אל האופק
ואנו הצופים אכלנו ממתקים בחתונתם
ואם הסיפור עודנו קורה
יום יום ושעה שעה
הם עדיין חיים שם
את אהבתם המופלאה.
|
|
|
אייל ( 2007-09-12 16:22:11 ) בתגובה לemago |
|
|
זו האשלייה הגדולה ביותר בחיי המין האנושי.
מדובר בדחף שמטרתו הינה רבייה בלבד,
אבל,הטבע החכם סימם אותנו בתחושות "רומנטיות" מדומיינות,
רק בכדי לקיים את הרבייה המטופשת של המין האנושי.
לשם כך פועלים החומרים שזה תפקידם,חבורת ההורמונים האכזריים,(P.E.A.).
אין כל הבדל בין גבר מיוחם,ולבין חתול מיוחם,ואם החתול היה יכול לכתוב,
אז הוא היה כותב שירי אהבה מרגשים מאוד,בתקופות הייחום לו.
אין אשלייה שמפילה חללים רבים יותר,מאשר אשליית האהבה הזוגית,
הרי אין כל הבדל בין תחושות ה "אהבה" הזו, לבין השפעת סמים חזקים,ממש
אין הבדל.
מדובר בהתמכרות לכל דבר,בהשתעבדות לאחד הדלפים הכי פשוטים שבטבע,
וכולם,כמו אותם החולדות מ "המלין",הולכים שולל אחר "חליל" האשלייה.
כל קשר זוגי מסתיים בכאב,או בשעמום,ואפילו אין לנו יכולת לבחור בן אותן
שתי אפשרויות.
כל ה "מיסתורין", של בן/ת המין השני,בעיניי המביט,זו רמאות ושטות מדרגה
ראשונה,כי אין כל מיסתורין,כולם אתו הדבר,ורק ה P.E.A.הזה,משגע את כולם.
ואלוהים צוחק, צחוק סאדיסטי, על כל האורגניזם התמימים,הם בני האדם,
שחשים "אהבה",ובטוחים שהם התאהבו במישהו/י ש "שונה מכל האחרים".
מה גם, שהטבע דאג לכך,שכל זוג שהוא,לא יחייה ב"שקט תעשייתי" יותר מ-3,
או, 4 שנים, כי הזוגיות אינה נועדה למען הזוג עצמו,אלא למען הרבייה
בלבד.
איך אמר אוסקר וויילד? "אושרנו תלוי באלה ...שלא התחתנו איתם/ן"
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2007-09-12 18:52:20 ) בתגובה לאייל, ( 1 ) |
|
|
אייל כסיימתי לכתוב לא מצאתי את המילה "אהבה" וניסיתי לשער אם ניתן
להכניסה...
יש בי אהבה רבה לכל מי שמלווה אותי גם כשנעלמו הניצוצות הראשוניים של
ההתאהבות..
שנה טובה ומיוחמת...
שושנה ויג
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-09-12 23:57:00 ) בתגובה לשושנה ויג, ( 2 ) |
|
|
להורים שלי,לאחותי וילדיה,
לאנשים נחמדים שאני מכיר,
וגם לחתולים וכלבים חמודים.
אבל,בנוגע לאהבה זוגית,
כאן ברור לי שמדובר ביצר המין בלבד,ואין בילתו,
כי מזה הכל מתחיל.
לאחר מכן נוצר קשר של "הרגל",
מה גם ששני בני הזוג עוברים מן מטאמורפוזה שכזו,
שגורמת להם להיות בעצם ישות הומוגנית אחת,
אבל,המחיר שושנה,המחיר הוא עצום,כי המחיר הוא ויתור מרצון על
האינדבידואל שלנו,על תודעתנו העצמית,
וזו כבר התאבדות רוחנית,מבחינתי.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אנונימגו ( 2008-02-09 16:09:52 ) בתגובה לאייל, ( 4 ) |
|
|
מישהי ממש שברה לך את הלה אה?ככה זה ,אבל ברגע שתרגיש שוב מאוהב מה
שאתה פוחד ממנו כ"כ אתה תשכח שדיברת ככה ,ותחשוב שיש עוד סיכוי .זה
מעגל כזה ,אין מה לעשות .מקווה שתשרוד
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
גור ( 2007-09-13 13:03:24 ) בתגובה לאייל, ( 1 ) |
|
|
מצחיק אותי שאתה כל בטוח ונחרץ בנושא הזה בעוד שבנושאים אחרים אתה מטיף
לצורך להטיל ספק.
אם הייתי צריך לנחש הייתי אומר שאתה פגוע אהבה נכזבת ומחפש עכשיו
תירוצים למה אין אהבה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-09-13 16:19:31 ) בתגובה לגור, ( 11 ) |
|
|
שמע,
בכל מה שקשור לדעות,אז תמיד יש מקום לספקנות ובדיקה.
אבל,עניין ה- P.E.A.זה עניין מדעי,
ולכן,כפי שאני יושב בשקט על כסאו של רופא השניים שלי,
כך אני מקבל בהכנעה את מסקנות המחקר, בן 25 השנים, בנוגע ל- P.E.A.
נ.ב. אני גם לא אתווכח עם טייס בואינג 747,אם הוא פועל נכן בעת המראה
ונחיתה,כי כאן, גם כן מדובר בדברים מקצועיים שאיני מתמצא בם כלל.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עודד ( 2007-09-12 23:49:15 ) בתגובה לemago |
|
|
לדעתי, כדי למצוא את הגורם לתהליך כלשהו כדאי לבדוק מי מרוויח ממנו.
במקרה של גירושים, ללא ספק המרויח העיקרי הוא השיטה הקפיטליסטית ולכן
בגלוי או שלא בגלוי מעודדים אנשים לעצמאות שהיא בעצם עלייה על דרך
הפרידה.
כיצד השיטה מרוויחה:
אם נמשיך להסתכל על הפרודים שהיו בעבר יחידה כלכלית אחת הגרושים הופכים
אותם לשתי יחידות כלכליות מאוחדות.
תהליך זה גורם לכך שמצד אחד, ההוצאות גדלות. המשפחה שחיה בעבר בבית אחד
עוברת לגור בשני בתים. עליה לצייד את הבית החדש מכלי האוכל הבסיסיים
ועד למקרר ומזגן. בחלק מהמקרים המשפחה עוברת לשתי מכוניות. כמו כן
מוציאים יותר הוצאות קב הפירוד כמו הסעת הילדים בין בתי בני הזוג או
הרצון לפצות ולשאת חן לפניהם.
מנגד, רמת החיים בשני הבתים יורדת והעומד/ת בראש הבית חייב/ת לצאת
לעבודה גם אם התנאים המוצאים גרועים יותר.
בקיצור כל זוג שמתגרש מגדיל את הצריכה שלו מחד ומקטין את יכולת המיקוח
שלו בשוק העבודה....
כמו שנאמר בסרט כל אנשי הנשיר follow the money
שנה טובה
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2007-09-13 00:17:15 ) בתגובה לעודד, ( 3 ) |
|
|
עודד הדברים שכתבת מעוררים מחשבה.
המטרה להפריד בינינו כדי לשלוט בנו?
המטרה להפריד בינינו גם כדי לבנות עוד מפעלים שיספקו לנו מצרכים
ומכשירים במחירים זולים, ומצד שני כפי שאמרת יהיה לנו קשה לשרוד כל אחד
לחוד .
מעניין מה יקרה עם דור הילדים שצומח כעת בעולם ..זה תהליך שנמשך כבר
שנים רבות, אין זה חדש כמובן אבל יש כאן נורמות חדשות שתופסות תאוצה.
וכפי שכבר אמרו חכמים לפני "המשפחה החדשה."
גם המלחמה כעת בין המערב לבין המזרח היא בעצם על פני התרבות, מסורת מול
קדמה..לא?
שושנה ויג
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עודד ( 2007-09-13 10:12:27 ) בתגובה לשושנה ויג, ( 5 ) |
|
|
שלום שושנה
כמו שכתבת, הגירושים הפכו לתופעה. נוצר מצב ובו מי שנשואים באושר (תמיד
יש עליות ומורדות - אבל השאלה היא עד לאיזו רמה יורדים) צריכים להתנצל
על כך כי הפרידה הפכה לכל כך מקובלת.
בנוסף להיבט שסקרתי, אני רוצה להציג נושא נוסף שאף הוא קשור להיבט
צרכני קפיטלסטי. היבט לפיו כל דבר (מוצר או אדם) אמור לחיות (בתודעה של
הצרכן) זמן קצר, לספק צורך כל שהוא של הצרכן. כשהוא מפסיק לספק את
הצורך פשוט זורקים אותו לעבר הררי האשפה. בקיצור כל דבר הוא בר החלפה
או כמו שאומרים באנגלית disposable
מספר דוגמאות:
בעבר היינו רוכשים מוצר צריכה ביתי (נאמר קומקום חשמלי) במחיר יחסית
גבוה, שומרים עליו, וכאשר היה מתקלקל היינו לוקחים אותו לתיקון. כיום
מחירם של המוצרים כה נמוך יחסית שלא כדאי לתקן אותם. אנו רגילים לקנות
מוצרים זולים באיכות נמוכה, משתמשים בהם "קצת" ואחר כך, כשהם "קצת"
מתקלקלים, פשוט זורקים אותם לפח (ופוגעים בסביבה). מובן שלאחר מכן
אנחנו רוכשים מוצר חדש (ושוב פוגעים בסביבה). הצרכנות בינתיים חוגגת.
גם קומקום חשמלי הפך למוצר שקונים אותו בליסינג. קונים קומקום חדש ב 100
שקל בעשרה תשלומים של עשרה שקלים. זורקים אותו אחרי עשרה חודשים כי
הוא התקלקל וקונים חדש.
תופעה זו מחלחלת גם למקום העבודה ביחסי עובד מעסיק. אפס מחויבות של
המעסיק לעובד (חברות כוח אדם). יש עבודה שוכרים את העובד, אין עבודה
מפטרים אותו, הרי יש בחוץ עוד מאה כמוהו שישמחו להחליף אותו (ויעלו
פחות כסף). המעסיק לא מרגיש מחויבות לכך שגם העובד שלו יצא פעם לפנסיה
או ירצה להינות מעבר למה שמאפשר שכר המינימום כי מהות קיומו של העובד
היא סיפוק צרכי המעסיק ותו לא. אגב, אם העובד היא עובדת אז "על הדרך"
אפשר להטריד אותה (הרי אין לה נשמה - היא רק פקידה) ואם יש "מזל" אפשר
לקבל שירותים נוספים (כמו הנשיא שלנו שמסכים להודות במעשים מגונים אך
לא רואה בכך קלון) הרי הפקידה היא מוצר צריכה...
לסיכום, אותו דבר קורה בזוגיות. החל מהחתונה שכבר מזמן הפכה מאירוע
רוחני שבו בני הזוג מקימים משפחה לאירוע כלכלי דוחה. בני הזוג לומדים
לראות במשפחה יחידה כלכלית גרידא שמידת היצירתיות הפנימית שלה מצטמצמת
ונעלמת ולבסוף, אם הזוגיות לא טובה אז נחליף את בן/בת הזוג במשהו טוב
יותר כי מגיע לי יותר.
הטמענו לעצמנו את התחושה שנורא קל להחליף אותנו כי אנחנו "סחורה פשוטה
מחומר זול".
אחרי כל זה, אני אופטימי ומאוהב באישתי
שנה טובה
עודד
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
הכל טוב ויפה וחסרה פואנטה לעתיד
|
7 |
|
שושנה ויג ( 2007-09-13 11:04:07 ) בתגובה לעודד, ( 6 ) |
|
|
אתה יודע עודד, אני מסכימה עם כל מילה שלך.
והסיום שלך מעורר שאלה כיצד אנו משמרים זוגיות? כיצד אנו מדחיקים כעסים
אשר בטוח עולים בחיים עם בני הזוג שלנו. כיצד אנו לומדים לחיות
עם "הקלקולים" שעשויים לקרות בדרך עם בן הזוג שיצרנו עמו את יצירת
המופת של חיינו את ילדינו.
כל עוד נאמץ את החיקוי שהחיים המודרניים מספקים לנו בשפע, ככל שנסגוד
למראה הפלסטיקי שהשתלט על חיינו ונעשה הכל מהיר והכל זול נשלם מחיר יקר.
הבעייה שאנו מאבדים במשך הזמן מיומנויות שהיו בנו של שימור של סובלנות
וסבלנות ונכנסים לתקופה של סיום ושל פרידות כי יש למה "לצפות." אני גם
חי "צעיר" למראית עין יותר זמן מאשר הורי חיו. יש התעלמות מחוקי הטבע
וזה בסיוע של כולנו.
שושנה ויג
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עודד ( 2007-09-13 11:50:18 ) בתגובה לשושנה ויג, ( 7 ) |
|
|
המילה זוגיות היא למיטב ידיעתי מילה שקיימת בעברית (ליתר דיוק אני שולט
בעברית ואנגלית ולא מכיר את המילה המדויקת באנגלית).
אני חושב שמה שמשמרים זו המשפחה ולא הזוגיות. יכול להיות שאם לא הייתה
משפחה הכוללת ילדים שגורמת כל כך הרבה הנאה וסיפוק הזוגיות לכשעצמה לא
הייתה מחזיקה מעמד (כי הרי הכל כימיקלים שמשוטטים בדם כשהם נענים
לאינסטיקטים שהוטמעו בנו לפני אלפי שנים והם לא מתאימים לאורח החיים
שלנו בהווה).
אני רואה במסלול של קידוש האני אחר כך הזוגיות ואחר כך המשפחה ואחר כך
אולי החברה, המדינה, המסורת... את שורש הבעיה. הסדר צריך להתחיל
במשפחה.
אני חושב שמקובל על כולם עניין סדרי העדיפויות. כל השאלה היא מה נמצא
בראש סדר העדיפויות (אני או המשפחה) והנכונות להתמודד עם קשיים (שקיימת
גם אצל המתגרשים בקלות - רק שהם לא משתמשים בה).
ולסיכום, קידוש האני הוא משרתו הנאמן ביותר ביותר של השיטה הצרכנית.
בעלי זכות ההחלטה במערכת המשפחתית מחליטים שאת הכסף צריך להוציא עליהם
(כי מגיע להם) ולא חלילה לנצל אותו לרווחת המשפחה בראייה ארוכת טווח
כמו למשל לחסוך אותו כדי לקדם את הדור הבא. למשל, ירידת הערך השנתית של
אוטו ממוצע בן שלוש שנים גבוהה מעלות שכר לימוד אוניברסיטאי שנתי.
השינוי כמו שכתבת חייב להיות שינוי כולל בתפיסת החיים. שינוי המעמיד
ערכים שונים מערכי צרכנות של כאן, עכשיו וסיפוק צרכים מיידי.... וזה
אכן לצערי לא נראה באופק.
עודד רייכספלד
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
רונן ( 2007-09-13 12:20:12 ) בתגובה לעודד, ( 8 ) |
|
|
אין בכלל מהנמנע לפתוח מערכות פוליגמיות. אפילו החרם היהודי כבר לא
רלוונטי.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עודד ( 2007-09-13 12:31:53 ) בתגובה לרונן, ( 9 ) |
|
|
מערכת פוליגמית שאינה כוללת הולדת ילדים (נקרא בשם "בגידה") כבר קיימת
ממילא ויש הטוענים שזה אכן המפתח לשימור הזוגיות ולדעתי פוגע במשפחה
מאד.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
רונן ( 2007-09-13 15:48:18 ) בתגובה לעודד, ( 10 ) |
|
|
להגדיר פוליגמיה כבגידה זה באמת עניין של הגדרות. נישואים מונוגמים הם סוג של רכושנות על בני אדם,
אתה שלי ואת שלי ולא של אף אחד אחר. הגיע הזמן שנתבגר ונתעלה מעל רכושנות כלפי בני אדם
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2007-09-13 16:03:17 ) בתגובה לרונן, ( 12 ) |
|
|
לעודד ולרונן
באמת כבר לא משנה מהי הצורה שתלבש המשפחה החדשה. והיא כבר לובשת צורות
חדשות ועטופה בסימנים שלא הכרנו לפני כעשור אפילו. גם הפלוראליזם שאנו
אימצנו בחום במידה מסויימת הרחבנו את דעתנו ונשמנו לרווחה כאשר אנשים
גילו שאפשר לחיות עם בני אותו המין וגם ללדת ילדים. זה גם נמצא במקומות
הכי בולטים בממסד שלנו. אנו מקבלים הכל. ואנו פתוחים להמון שינויים.
דווקא מתוך הפתיחות שקיבלנו על עצמנו איבדנו מידה של חוקיות באשר למה
שנכון ומה צריך להיות.
אני שוב רוצה לעורר את השאלה ששאלתי קודם, מה יהיה על הילדים שלנו על
הדור שצומח כאן. חיזוק התא המשפחתי חייב להיות במידה מסויימת אחת מן
המטרות החברתיות שלנו. אחת הבעיות של החברה שלנו כעת היא בעייה שנובעת
דרך אגב מבעיות שהשלטון מכתיב, לדוגמה הצרת צעדיה הכלכליים שיובילו
להתמוטטות של המשפחות. משפחות רבות כיום חיות מתחת לקו העוני, וזה גם
מוביל לפירוק המשפחה, כי נדמה שלחיות לחוד הרבה קל. מה שהוא בעצם שקרי
ואינו נכון.
שושנה
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עודד ( 2007-09-13 17:40:29 ) בתגובה לשושנה ויג, ( 13 ) |
|
|
שושנה אני מאד מסכים איתך.
הסביבה הכלכלית חברתית מדינית שאנו חיים בה כיום מבטלת את הערכים של
העולם ה"ישן" ובכללם קדושת המשפחה. לדעתי, כמו שכתבתי קודם החלשת התא
המשפחתי נוחה בשלב הזה לצרכנות הקפיטלסטית בדיוק כמו שצריכה בלתי
מבוקרת של משאבי הטבע משרתת אותם.
למשל, אני קושר את תחושת חוסר המחויבות של הנוער כלפי השירות בצבא עם
אי תחושת חוסר המחויבות של המדינה לאזרחיה.
השאלה מה יקרה כאשר נתעורר ואז עלול להיות מאוחר מדי.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-09-13 17:48:22 ) בתגובה לשושנה ויג, ( 13 ) |
|
|
שבעצם,
חיי הזוגיות הם ניסיון חדש טרי מאוד של המין האנושי,
כי,הרי,במשך כל שנות קיום המין האנושי,לא היו חיים זוגים כלל,
אלא "משפחות" שבהן גבר היה נמצא עם מספר נשים,
או,אשה אחת עם מספר גברים.(באפריקה למשל).
כל העניין של זוגיות,של "אחד על אחת",זה ניסיון חדש וטרי מאוד של בני
האדם,ואפשר לומר כבר היום שהניסיון הזה נכשל לחלוטין.
אבל,העניין הזוגי הזה זוכה לרייטינג אדיר,בספרות הרומנטית,
בסרטים ואגדות,ולכן בכל דור ודור נופלים קורבנות תמימים לאותה אשלייה
כואבת ובלתי אפשרית במציאות.
הזוגיות הרומנטית היא השקר הגדול ביותר, מאז ומעולם,
שמגובה בסיפורים של "נשמות תאומות" וכד´...
נ.ב. הרי 80% מן העסקים בעולם בנויים על אותה אשלייה: בתי קולנוע,בתי
קפה ופאבים,אולמות חתונה,עורכי דין,חנויות למכירת מוצרים לזוגות,ועוד
ועוד ועוד....
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עודד ( 2007-09-13 17:34:29 ) בתגובה לרונן, ( 12 ) |
|
|
אני לא רואה בנישואים רכושנות אלא מחויבות. מחויבות שאני לקחתי על עצמי
בראש צלול. במהלך החיים שלי נכנסתי גם למחויבות אחרות (לימודים עבודה
וכדומה). בכל מקרה הבנתי שבתמורה ל"מחיר" אני מקבל "תמורה" ראויה ולכן
עשיתי זאת.
אני לא חושב שמתירנות פוליגמיה או בגידה היא התבגרות. אולי זו דווקא
ילדותיות של סיפוק הצורך כאן ועכשיו. לעומתה, ההתאפקות, ההסתפקות במה
שיש היכולת להנות ממנו ולתגבר על מה שאין היא ההתבגרות?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2007-09-13 18:47:08 ) בתגובה לעודד, ( 15 ) |
|
|
העוגן שעליו עלינו להישען הוא המשפחה שלנו. אני לא פוסלת שלא קיימים
משברים.כפי שספינה לא שטה על מי מנוחות בלבד כך חיינו בתוךהמשפחה
מורכבים ועשויים להוביל אותנו לסערות מאוד חזקות. כיצד אנו מתגברים על
כך. מהו החוסן הנפשי שאנו מפתחים או מהו החוסן הנפשי שאנו מאבדים. אם
קל לפרק אתמה שבנינו זה מעודד את הפתרונות הללו.וגם יש איבוד ערך של
היחד.
יכול להיות שהחיים בזוגיות הם המצאה מאוחרת בחיי האנושות, אולם ללא
החיים בזוגיות לא הייתה הבטחה לקיום האנושות.
השאלה אם לאחר קיום ההמשך לזוגיות אין קיום ויש מקום רק לייחום?
לא נראה לי..
שושנה
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עודד ( 2007-09-13 22:13:45 ) בתגובה לשושנה ויג, ( 18 ) |
|
|
המשברים והסערות בחיי הנישואים לא אמורים לגרום לטביעת הספינה בקלות
כזו. אולם, בתקופתנו, משום מה, המלחים מוכנים בקלות מפתיעה לוותר על
הקרב בסופה ולזנק עם הבגדים שלגופם לספינת ההצלה. המעבר מהספינה לסירת
ההצלה לא פותר את בעיית הגלים אלא מחייב התמודדות מעמדה נחותה יותר מול
אותם איתני טבע מסירת הצלה ששרידותה בים פחותה.
והנמשל....הסיבה העיקרית לגירושים הרבים בתקופה זו לדעתי היא שניתן
לעשות זאת בקלות יחסית, בלי להסביר יותר מדי ואפילו תוך כדי קבלת גיבוי
מהסביבה. בדומה למאבק במשברי הים, גם הגירושים לכאורה פותרים את
המצוקות אבל בפועל (לדעתי)גורמים לכך שהמאבק ביום יום הופך לקשה יותר
וצלווה בירידה משמעותית באיכות ורמת החיים החומרית.
אנחנו חיים במציאות שקרית בה הים משכנע אותנו שהקפיצה לסירת ההצלה תציל
אותנו מהסופה. על כל זוג שנוטש את הספינה יש מערכת משומנת שמנצלת אותם
כלכלית.
מעניין שפרידות אחרות אינן כה פשוטות. האם היה עולה בדעתנו להתגרש למשל
מההורים שלנו או מהילדים שלנו בקלות כזו? הם יכולים להעליב אותנו לפגוע
בנו, להונות אותנו כלכלית ונפשית. בכל מקרה נעשה כל שיבכולתנו להמשיך
את הקשר ברמה זו אחרת ובשום מקרה לא נראה בפרידה ניצחון.
ובקשר למין וייחום... אני מאמין שאדם מתפתח במהלך חייו. מי שלא מתפתח
לדעתי נסוג לאחור. לכן מי שמאמין שהייחום והתאווה שהיו בתחילת הקשר
ימשיכו הוא במקרה הטוב תמים. דוקא אחרי שנים רבות של קיום קשר מיני עם
אדם אחד יש שלבים של התבגרות ולמידה שהופכים את הקשר המיני בזוגיות
לחוויה מסוג אחר שיש בו מימד רוחני עמוק המחליף את ה"סקסיות" המזויפת
מבית מדרשה של הוליווד.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2007-09-14 00:35:28 ) בתגובה לעודד, ( 19 ) |
|
|
האישה המודרנית חשה הרבה פעמים מנוצלת במילוי תפקידיה המסורתיים והגבר
המצליח הוא עדיין הגבר שזוכה לכבוש יעדים רבים. ההתפארות של הגבר
בכיבוש יעדים לא הסתיימה בעידן של שיוויון זכויות.
גם כאן רבים הפיתויים ורבות הדרכים של שני המינים לחמוק מן הדרך שתוביל
אותם "למשפחתיות".
בריחת שני הצדדים מן הספינה מתרחשת לרוב כשאחד מן השניים חש מקופח או
מנוצל ומתפתח אצלו רצון לנקום כשזהו אולי הרס עצמי.
החינוך שלנו לפתיחות הוביל אותנו לשחרור כל כך טוטאלי ששפכנו את כל
הערכים יחד עם השינויים שביקשנו לעצמנו.
השיוויון בעצם לא קיים בין הגבר לאישה ואינו מצליח להחזיק מעמד ולכן גם
כשהאישה משתחררת או משוחררת מעול הנישואים היא הופכת לעבד מחדש בעולם
שהיא בונה לעצמה. ואולי היא משיגה אושר או שלא, אך היא עסוקה בלשכנע את
הסביבה ואת עצמה שהצליחה.
אולי, מי שנשאר היום נשוי או נשואה חושב שמשהו לא בסדר איתו...
שושנה
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
יהודית מליק-שירן ( 2007-09-14 07:53:17 ) בתגובה לשושנה ויג, ( 20 ) |
|
|
חג שמח , שושנה
קראתי כאן סקירה מאלפת ומרתקת בנושא כאוב, השנה בה מתה הזוגיות. העניין
הוא,שאם מתה הזוגיות,זו רק התוצאה הסופית. התהליך קדם לתוצאה וזוגות
רבים שהיו מודל לחברה שלנו פרקו את קן אהבתם.אי-אפשר לתלות אשמה בשנה
החולפת, היא רק מסכמת תהליכים שנגמרו. כמו הזוגיות,אותה הבאת כדוגמה.
התהליך של ה"ביחד" מאגד בתוכו רגשות מוכרים: כמו התאהבות, אהבה, הנאה
זוגית, דאגה, כמיהה להצלחת בן הזוג או בת הזוג. כאשר המשפחה מתרחבת שני
התפקידים של האוהב והאהובה מתרחבים והופכים להיות עמודי התווך בבית.
אני מכירה זוגות שנשואים ששים שנה, ארבעים שנה ביחד ועדיין האהבה
בעיניים זורחת. גם אם היו מריבות העניינים באו על פתרונם בדיבור
ובשינוי צורת חיים,אך לא בפירוק משפחה. השקפת העולם המסורתית היא
האומרת: שכבודה של בת מלך פנימה, מעמדה של האישה היהודיה בתוך הלכות
ביתה,לא רק אחראית על בישולי הקדרה ודאגתה לחינוך ילדיה,אלא שמירת
המצוות כדרך חיים ושלום המשפחה. תמיד היו ויהיו גורמים לפירוק המשפחה.
פגשתי לא מעט כאלה שהאשימו את האהבה שנגמרה, את הזוגיות שמתה, לא בדקו
בעצמם אולי הם השתנו, אולי הם הגורמים הישירים למותו של הקשר. בקיצור
לא עשו כלום למען הצמחת הקשר מחדש.
כשאני כותבת כאן על הקשר הזוגי עולה בהכרח גם המילה השקר הזוגי. יש
אנשים שחיים בתוך בועה זוגית,מקיימים קשר של תשוקה מהצד כדי לא לפרק את
הקשר הזוגי,כאשר יש בו ילדים קטנים בתוך המשפחה. המניעים נובעים:מתוך
כדאיות, נוחות, הרגל, חיבה. האהבה קיימת כלפי הילדים אך משהו בזוגיות
מת, ועל זה את בהחלט כותבת. זה מזכיר לי שיר שלי:
שִׁתּוּף וּפְעֻלָּה הֵם קְשָׁרִים.
לוּלָאוֹת שׁוֹבָבוֹת
הַמְּחַפְּשׂוֹת קֶשֶׁר
אֶנֶרְגֶּטִי.
לֹא בְּעָיָתִי
מַמָּשׁ לֹא.
קֶשֶׁר לֹא מְסֻבָּךְ
וְלֹא שֶׁקֶר גַּס וּמִסְתַּבֵּךְ
קֶשֶׁר שֶׁבָּא וְהוֹלֵךְ
מִתְפּוֹגֵג
נָמוֹג
קֶ שֶׁ ר
קֶ
ר
שיתופיות, נאמנות זוגית, נראים לי ערכים שקיימים ומתחזקים במשפחות
מהמעמד הבינוני ומטה. כאשר השאיפות הן בהישג יד,החלומות מתגשמים ונשארת
הזוגיות למרות שהחברה משתנה,לומדים הזוגות שאני מכירה להפנים ולהתמודד
עם בעיות ולא לפרק את המשפחה. הזוגיות נשמרת והמשפחתיות מקבלת מעמד
חשוב וערך של קדושה כמו במיתולוגיה היוונית, ההודית, בספרות היהודית
והנוצרית. כאשר אין שיתוף פעולה זוגי ויש ויתור באה גם הפשרה. כך אני
רואה את הכמיהה לשמור על צניעות וענווה של הזוגיות המשפחתית אצל סוניה
פרס, כל החיים היתה מאחורי הקלעים בהחלטותיו של האיש מספר אחת כיום, אך
שותפה והביעה דעתה בעת שנזקק לה.הויתור נבע מהצורך לשמור על קדושת
המשפחה. אך איזה מחיר נדרש היום נשאינו הנכבד לשלם על הויתור הזה מחיים
ציבוריים של רעייתו? זו השאלה העיקרית שעולה מתוך הכתבה?
הדרך היא מסע ליחיד ולשניים. במקרה שלנו אנחנו צריכים לכבד את החלטותיה
של האישה הראשונה שמעדיפה להיות רעיה של ואמא של ולהתייחס לתפקיד
הייצוגי הזה כעוד תפקיד. במאמר ראיתי שהזוגיות המדוברת מתה, אני לא
רואה זאת כך, הזוגיות קיימת ושמירתה נתונה בידי השיתוף והפעולה של
האהבה הגדולה שצמחה שם. כמה אפשר להקריב באהבה? ולמה כדי לשמור על
הזוגיות צריך להתייסר, להקריב כאב כה גדול?
שנה טובה ומאושרת,שתהיה לנו בריאות ואהבה המאירה את דרכנו.
יהודית
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2007-09-14 16:42:22 ) בתגובה ליהודית מליק-שירן, ( 21 ) |
|
|
יהודית שלום,
תודה על התייחסותך המקיפה למאמרי.
אני לא נולדתי אתמול ואני בברור יודעת שהזוגיות לא מתה בשנה אחת שנקראת
תשס"ז. זה היה ניסוח קיצוני כדי לתאר את המסע שאותו אנו מובילים כחברה.
היו פרידות בעבר ויהיו פרידות בעתיד.
נראה לי שהיום אנו נוטים לקבל צורות חדשות בפתיחות רבה. כאשר אנו
מבטלים נורמות חברתיות ומקבלים בהנאה נורמותחדשות.. החידוש מבטל את
הישן או נבנה עליו.
לא באתי כאן לתקוף את מעשיה של הגברת הראשונה הנעדרת מבית הנשיא ולא את
הנשיא. השתמשתי בדוגמה נוכחית בה עומד במעמד נשיאותי אדם שיושב בדד
יותר מאשר ביחד. יש לנו דוגמה מועצמת "ללבד". זה לא נורא להיות לבד
ואפשר לחיות לבד. האינדיוודואליזם מנצח בגדול ואולי זוהי שאיפה
נורמטיבית הגיונית איני יודעת...
במאמרי הצגתי הקצנה וחידוד של המציאות.
כל המאמר מדבר על העמדה של החברה הקלוקטיב מול זכויות הפרט וכעת
משהגענו למימוש הזכויות של הפרט יכול להיות שאנו מאבדים את הערכיות
שלנו כחברה כעם.
שתהא לך שנה טובה ומבורכת..
שושנה ויג
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דבורה ( 2007-09-14 18:08:32 ) בתגובה לשושנה ויג, ( 22 ) |
|
|
בהשוואה לעבר אנחנו יותר חכמים. אחד לאחד אנחנו יותר פקחים, יותר יודעים ויותר מוכשרים. אבל ביחד
אנחנו הרבה פחות לעומת הביחד של העבר. מסתבר שזה מגיע לסכנות משותפות או למלחמות, הביחד
יותר חשוב מכל אחד בנפרד ולא משנה כמה מוכשר הוא יהיה. אני מודאגת לעתיד ואני לא מתחילה את
השנה החדשה עם שום אופטימיות
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עודד ( 2007-09-14 20:52:35 ) בתגובה לדבורה, ( 23 ) |
|
|
אני לא בטוח שהתקופה הזו באמת מאופיינת בחופש כפי שאני מבין אותו אלא
מאופיינת יותר בכאוס ובאיש הישר בעיניו יעשה. כדי להיות חופשי אדם חייב
להיות בעל יכולת לאסוף ידע להעריך אותו וכן בעל אחריות.
מטרת הידע היא לאפשר לאדם לקבל החלטות. ידע הוא משמעותי אם הוא עוזר
לצמצם את אי הוודאות ולצייר תמונת מציאות קרובה ככל האפשר למה שאכן
סביר שיקרה.
מטרת האחריות היא להבטיח שאדם יבחר מבין החלופות שעומדות בפניו את זו
כאשר האחריות (או ליתר דיוק אחריותיות acountability)לנגד עיניו. כלומר
גם במידה וההחלטה תתברר כשגויה יוכל להוכיח שהיא הייתה נכונה במצב בו
התקבלה ושיש לקבל החלטה דומה במצב דומה.
לכן הבעיה שלנו היא בעצם בערות וקלות דעת.
יכול להיות שהנישואים התאימו לתקופה בה לאנשים היה פחות חופש בבחירת
אופן חייהם אולם מתן חופש בלי הכלים להנות ממנו יכול להיות הרסני.
דיונים דומים מתקיימים גם בתחומים בהם יש איסורים אותם מבקשים להתיר
כמו חוקיות של הזנות, חשיש חופשי, קזינו חופשי כנהוג במספר מדינות
מתוקנות אחרות.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
נו באמת! הזוגות הנוצצים. פחחחך!
|
25 |
|
דולצ´ינאה ( 2007-09-15 09:56:58 ) בתגובה לעודד, ( 24 ) |
|
|
הזוגיות לא מתה השנה. עדיין אין לה תחליף (ראי את כל הבלוגים של
הרווקות המתבגרות שחולמות עליה).
דץ ודצה, רטי ורימה.. הם לא דוגמה, הם אייטמים של יחצ"נים ומדורי
רכילות.
פעם התביישו להתגרש וסבלו בסתר "למען הילדים". היום הכל פשוט יותר,
אנשים רוצים למצות את החיים ולחיות אותם בצורה שמתאימה להם.
פעם הסתירו היטב בגידות והנבגדים ידעו "לבלוע" בשקט את העלבון ולא לכבס
בחוץ את הכביסה המלוכלכת. אני לא חושבת שיש היום יותר אומללות בחיי
הנישואין ממה שהיה בעבר. יש היום יותר נשים (בעיקר) שאוזרות אומץ לפרק
את החבילה. אני לא בטוחה שזה רע - רבים מוצאים אושר בפרק ב´.
אני לא חושבת שהמילים כאוס ואיש הישר בעניו יעשה מתאימות. לדעתי, גם
היום, אנשים חושבים לפני שהם מפרקים משפחה. גם היום לא קל לעשות את
הצעד הזה.
אגב - גם היום יש כאלה שכלואים במסגרת משפחתית חונקת או מסוכנת בגלל
אילוצים כלכליים או משפחתיים. הם נראים לי יותר אומללים מהמתגרשים.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מאד מזדהה עם המבט של עודד
|
26 |
|
אחת מהצפון ( 2007-09-15 11:43:57 ) בתגובה לemago |
|
|
אני חושבת שעודד מסתכל גם על תהליכים חברתיים וגם על תהליכים אישיים
בתקופתנו שמאיצים את הויתור על הזוגיות.
רציתי להוסיף לכך עוד פן חשוב, לדעתי. הפן של מודעות עצמית. זהו אותו
חלק בנפשנו שיודע לזהות במה אני טועה ומה החלק שלי בהתדרדרות המצב.
הנטייה היא להאשים את האחר. ואז אין טיפול בעצמי.
אפשר לראות את זה לא רק בזוגיות אלא גם בתלונות ובקיטורים נגד המימסד
ובחוסר רצון לתת את חלקנו לשותפות (לא לשלם מס הכנסה כי "הם" מעבירים
לדתייםערבים, לא ללכת לצבא כי "הם" כובשיםמנתקים).
הנטייה לפרק את המסגרת, או לא להשתתף בה מלכתחילה, קשורה לכך שאין רצון
לתת דין וחשבון לעצמך. וכן, זה קשור להתבגרות, אבל אני מכירה גם בני 80
שנשואים 60 שנה ועדיין עסוקים בלהאשים אחד את השני.
גם אלו מחבריי שהתגרשו, עשו זאת "כי השני לא בסדר" או "כי מגיע לי חיים
מרגשים".
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
יבגני קופל ( 2007-09-15 17:58:17 ) בתגובה לemago |
|
|
אני מסכים עם אייל. הכל כמובן זה עניין של כימיקלים, וכשאוהבים צריך בכל
זאת לזכור את זה. עם זאת זה לא אומר שצריך לדחות את הרגש רק כי יש לו
הסבר ביולוגי ולא רוחני.
גם לי ידוע, אמנם לא מניסיון אישי, שאחרי 4 שנים נעלמת האהבה הרומנטית.
לכן נישואין זה בסופו של דבר עניין חברתי ולא פיזיולוגי. לדעתי החברה
שאנחנו צריכים לשאוף אליה היא חברה שמגדילה ככל שניתן את ההנאה של חבריה.
אם ההנאה מבן הזוג אחרי 4 שנים נגמרת, אני לא רואה סיבה להמשיך את
הנישואין. אולי זה נוח בשביל לגדל את הילדים, אבל לדעתי עדיף למצוא
מסגרות אחרות שבהם אפשר לגדל ילדים גם בלי להזדקק לקשר שמבוסס על
נוסטלגיה בלבד.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
האדם יצור פיזיולוגי או חברתי?
|
28 |
|
עודד ( 2007-09-15 22:21:41 ) בתגובה ליבגני קופל, ( 27 ) |
|
|
יבגני שלום
מדבריך ניתן להבין שיש להעדיף את שלטון הדחפים הפיזיולוגיים על פני
חוקים חברתיים.
בדבריך אתה מכשיר למשל אונס (ממניע פיזיולוגי) שמולו עומד איסור
חברתי/חוקי/דתי מוצדק מאד שמעניש מי שנכנע לאותו ציווי פיזיולוגי.
חוץ מזה, במהלך החיים יש לאדם צרכים נוספים אותם הוא רוצה להשביע (למשל
הורות).
והכי חשוב, מה שבונה את החברה (שאף היא המצאה - אולי לא מוצלחת אך
אינני מכיר חלופה טובה יותר) זה לבנים בסיסיות יותר הנקראות משפחה.
משפחה בריאה היא היסוד של המבנה החברתי.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-09-16 00:59:35 ) בתגובה לעודד, ( 28 ) |
|
|
המשפחה היא המקום המסוכן ביותר,האלים ביותר,
ושבו נופלים/ת הכי הרבה קורבנות לסטיות שונות ומשונות,
וטירופים למיניהם.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עודד ( 2007-09-16 08:42:34 ) בתגובה לאייל, ( 29 ) |
|
|
בכל מקום בו אנשים נמצאים בקרבה פיזית למשך זמן ממושך יש פוטנציאל גדל
והולך לאלימות.
סטטיסטית אתה צודק. משפחה היא מקום מסוכן. גם רוב מעשי האונס לדוגמה
מבוצעים על ידי גברים המכירים את הנאנסת.
השאלה היא האם יש חלופות טובות יותר? לדעתי בעזרת מאמץ לא פשוט אפשר
לבנות משפחה שתשמש בסיס אם ממנו אנו יוצאים כל בוקר לעולם הרחב. אני
חושב שזה יותר טוב מלהיות לבד, במיוחד כאשר מתבגרים
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
יבגני קופל ( 2007-09-16 14:01:25 ) בתגובה לעודד, ( 30 ) |
|
|
אתה לא ממש הבנת את מה שאמרתי. אני לא מכשיר אונס כי אונס מהנה בן אדם
אחד אבל מדכא בן אדם אחר. המטרה היא שכולם יהיו מאושרים.
הרעיון שלי הוא לבנות חברה שממקסמת את ההנאות הפיזילוגיות שלנו. חברה
שמאפשרת כמה שיותר הנאות לכולם, כמובן בלי פגיעה באחר.
החברה שלנו כרגע מושתתת על הרבה דעות קדומות, עקרונות דתיים וארגון כושל.
יתכן שקיים מודל טוב יום. אני לא רואה במשפחה שום דבר קדוש, במיוחד שכבר
הוכח מדעית שהאהבה נעלמת אחרי כמה שנים. בשביל מה אז להשאיר את הקשר?
אם הדאגה שלנו היא לא להיות בודדים, ואני מבין את זה לחלוטין, אז אפשר
לחיות ביחד אולי, בבתי מגורים משותפים כמו משפחה מורחבת של תקופת האבן.
ובאמת מי אמר שבתקופת האבן הארגון היה פחות טוב מאשר עכשיו? הרי כמו
שאייל אמר וכך זה באמת, לא היו משפחות אז.
בואו נזרוק את הדעות הקדומות ונתחיל מדף לבן, נארגן הכל חדש לפי ראות
עינינו, ולא לפי ההרגל שלנו.
בכל מקרה המסקנה שלי היא שלא צריך לבכות על אבדן הזוגיות לפני שמבינים אם
זה טוב או רע, ואני לא בטוח בכלל שזה רע. הרי הזוגות האלה נפרדים בגלל
משהו, מי אמר שזאת לא סיבה מספקת, או שצריך להשאיר את הזוגיות בכוח גם
כשאין קשר מיני טוב. אתה בטח תגיד שעדיין יש אהבה בין הבעל והאשה, פשוט
לא אהבה רומנטית. על זה אני אענה, שיש לי אהבה לשותפים שלי בדירה, האם זה
אומר שאני צריך להתחתן איתם?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עודד ( 2007-09-17 23:57:57 ) בתגובה ליבגני קופל, ( 31 ) |
|
|
יבגני שלום
אני לא מאמין גדול בזוגיות (בפירוש הרווח) מאותם הטעמים שציינת.
במקרה הטוב מדובר בשם תקין פוליטית לקיום יחסי מין. אם זה מה שמחזיק את
הקשר בין בני הזוג אז אפילו תוחלת של ארבע שנים זה אופטימי.
בתשוקה המינית יכולה במקרה הטוב לשמש דבק שיוצר את המשפחה הראשונית
(הזוג) ממנה תצמח בעתיד משפחה הכוללת ילדים.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-09-16 15:43:11 ) בתגובה לעודד, ( 30 ) |
|
|
בחור צעיר, שעמד להתחתן,
החליט לשאול, אדם זקן,בא בימים,ועם ניסיון חיים רב,את דעתו על הנישואין.
והזקן השיב לו כך: " אתה תהיה בודד בדיוק כפי שהיית מקודם - אלא שהפעם
גם ללא פרטיות..."
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עודד ( 2007-09-17 23:01:57 ) בתגובה לאייל, ( 32 ) |
|
|
לגבי זקנים, אחרי שתי מלחמות העולם הצעירים החליטו לא לשמוע יותר לזקנים ששולחים אותם למות
כבשר תותחים.
מהי פרטיות? לחזור לדירה חשוכה מיום עבודה? אני מעדיף לחזור מיום עבודה לבית שבו אין לי פרטיות,
המחשב שלי תפוס, על המיטה שלנו ילדים קוראים ספרים ובטלוויזיה שלנו רואים "הופ" אבל זה בשבילי
טעם החיים
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אורנה ( 2007-09-16 19:42:33 ) בתגובה לemago |
|
|
כמו דברים רבים בעולם, גם נושא זה הוא כר נרחב למחלוקות ודעות קיצוניות.
ברור שרמי וריטה ודץ ודצה לא המציאו את הגירושין , כפי שלא המציאו את
הנישואין, ובעצם אנו כלל לא מכירים אותם. נדמה לנו , שאנו מכירים אותם,
אך הדמויות אומם אנו מכירים הם פלקטים , שייצרו אנשי יחסי הציבור שלהם.
על כן, הם לא דוגמא לשום דבר ולאף אחד, כשם שאנה קרנינה והזוגיות
החולנית שלה אינה דוגמא לכל הזוגות בני תקופתה, וגם מדאם בובארי מייצגת
רק את עצמה.
הזוגיות היא הדרך הטבעית ביותר לחיים של אדם בוגר. אין זה משנה אם זו
זוגיות חד-מינית, דו-מינית, נישואים אזרחיים, דתיים, הסכם בכתב, בע"פ
וכד´. האדם אינו בנוי לחיות לבדו, וזו אינה קלישאה. הוכח גם באופן מדעי
כי אדם החי בזוגיות מאריך ימים בהשוואה לאלו שאינם חיים בזוגיות. נכון,
שישנן מסגרות זוגיות שבהן ישנה אלימות, ישנן סטיות, דלות, עוני, מצוקות
פיזיות ונפשיות. אולם, תודו, שהן במיעוט. רוב הזוגית חווים אושר ,
סיפוק, הנאות שלמות ושלווה. לא תמיד במינון גבוה, יש צורך באינטליגנציה
רבה כדי לצלוח קשיים ומשברים, יכולת לוותר על האגו, יכולת לקבל את
הזולת כאדם שלם בעל מבנה אישיות עצמאית ובעל זכויות שוות במסגרת הזוגית.
נהוג לומר, שהתקשורת אשמה ברעות חולות רבות. לדעתי, זו אמירה כוללנית
ושיקרית, אך נודה בכל זאת שהתקשורת אוהבת לחטט בחייהם הפרטיים של
הידעונים, ומציגה אותם כסמל ושנינה בתחומי חיים שונים, אז ברור שהם
ישמשו בדוגמא גם בפירוק הזוגיות עבור אלו שהפרסומות והרכילויות נראות
להם כמשקפות מציאות אמיתית.
לקראת השנה החדשה עצתי היא לגלות יותר סבלנות וסובלנות כלפי בן/בת הזוג
שתומך בנו בשעות קשות, מאיר את ימינו, נותן עצות,ובונה עמנו מסגרת חמה
ותומכת הצולחת קשיים בלתי צפויים.
האצבע קלה מדי על ההדק של הגירושין, והאופנה מוליכה שולל. די לחטט בחיי
ידעונים, רצוי לנתב מרץ זה לבדיקת החיים האישיים ולראות את האור בקצה
למנהרה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
נכון שהאדם אינו בנוי לחיי בדידות...
|
34 |
|
אייל ( 2007-09-16 19:51:01 ) בתגובה לאורנה, ( 33 ) |
|
|
אבל מי החליט שהפתרון הוא להתגורר עם מישהו/י תחת אותה קורת גג?
אני למשל רווק בן 50,
ומוקף בחברים וחברות,
ולעולם איני חש בודד,
למרות שאיני ישן באותה המיטה עם אדם אחר,
או שמכין שתי חביתות גם יחד...
בדידות, היא משהו שונה לחלוטין מ "לבדיות",
ורוב האנשים הבודדים, שמוכרים לי, הם דווקא אלה שיש להם בן,או,בת זוג...
מה גם שאף פעם לא משעמם לי עם עצמי,
בטח שלא עד כדי כך שאחוש רצון למלא את יומי ב"משאים ומתנים" עם אדם אחר,
על כל צעד ושעל בחיי...
אה, וגם ללא משא ומתן על אי עשייה מוחלטת, מצידי.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אורנה ( 2007-09-16 20:15:49 ) בתגובה לאייל, ( 34 ) |
|
|
לדעתי, אתה בהחלט יוצא דופן.
אני מניחה, שאתה מכיר לא מעט אנשים שמשוועים לזוגיות ולחברה,ושאינם
מסוגלים לבנות לעצמם חיים משמעותיות ובעלי סיפוק בהיותם בגפם. אני
מכירה אנשים כאלו, שהם אנשים כבויים.
צריך הרבה אומץ ותעצומות נפש כדי למצוא שלמות בלבדיות.
בדידות ולבדיות אינן זהות אך די דומות. נכון, שישנה בדידות גם בזוגיות,
אך זוהי בדידות מזוייפת, מעין מניפולציה לעורר תשומת לב, מעין משחקי
כוח בין בני זוג.
חשוב שאדם יהיה שלם עם עצמו והדרך בה הוא בחר, ואתה אכן נראה לי אדם
שלם עם בחירתו.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-09-16 20:28:37 ) בתגובה לאורנה, ( 35 ) |
|
|
פעם חשבתי שהזוגיות היא המקלט הבטוח אל מול כל המאבקים והמלחמות שבעולם,
שכל היום אנו נלחמים ונאבקים,ובערב, חוזרים לקן הבטוח והמוגן שלנו.
עד שהבנתי שדווקא ה "קן" הזה, הוא המקור,והמקום, של הצרות הנוראיות
והאיומות ביותר.
אני חייב לציין שלא בחרתי במצבי דהיום,
כי, עד גיל 35,כל מה שעניין אותי היתה האהבה הזוגית,
אבל,עם הזמן,וניסיוני,האישי,ומניסיונם של כל אלה שסביבי,
הבנתי שמדובר באשלייה מסוכנת מאין כמותה,
שגובה מחירים,במיוחד נפשיים,בלתי נסבלים ממש...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אורנה ( 2007-09-16 20:46:54 ) בתגובה לאייל, ( 36 ) |
|
|
שתי השורות האחרונות שלך הן טעות ענקית!!!
צריך אומץ-הרבה אומץ, וזוהי תבוסתנות להכריז שמדובר באשליה
מסוכנת...שגובה מחירים נפשיים!!!
קל להתפס לדעות קדומות ולהטיל עליהן את האשמה למצבים שלא היה לך מספיק
אומץ להתמודד איתן.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-09-16 20:53:48 ) בתגובה לאורנה, ( 37 ) |
|
|
הדעה הקדומה היתה האמונה בזוגיות,
ודווקא בשנים האחרונות נושעתי מאותה דעה קדומה,
שעליה גדלנו וחונכנו מגיל הילדות,
כששרנו בגן הילדים את השיר: "בן לוקח בת - ובת לוקחת בן".....
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אורנה ( 2007-09-16 23:30:09 ) בתגובה לאייל, ( 38 ) |
|
|
כלומר, לדבריך, כאשר אלוהים ברא עבור האדם את האשה, שתשמש עזר כנגדו,
היו לאלוהים דעות קדומות.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-09-17 00:25:37 ) בתגובה לאורנה, ( 42 ) |
|
|
אלוהים, או, הטבע,(תבחרי מה שמתאים לך),
יצרו את שני המינים לצורך רבייה בלבד,
וכל מה שהוכנס,יוחס והולבש, על עניין הזוגיות,שמעבר לכך,
זו אשלייה מפונטזת.
האשלייה הזו נועדה להבטיח את הרבייה,על ידי ניצול תחושות אלה לצורך
קיום הפעולה הפיזית הפשוטה הזו.
כל התייחסות "רוחנית" כלשהי,לזוגיות,
בפנטזיה יסודה,ותו לא...
חוץ מלפרנס כותבי שירים,בימאים בהוליווד, ויוצרי טלנובלות עלובות,
הנפשות הפועלות האמיתיות, בנושא,רק מפסידים/ות,ולפעמים מפסידים את הכל,
תרתי משמע....
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עודד ( 2007-09-17 23:10:55 ) בתגובה לאייל, ( 45 ) |
|
|
אייל שלום
אם אכן מצטרת הזוגיות היא לאפשר רבייה מהי מטרת הרבייה.
האם כל מה שנעשה בעולם הזה יהי ייצור של דור חדש
אולי נכניס מימד רוחני הנאה וסיפוק לחיים שלנו - גם אם זו אשליה.
הרי אם נחייה כל החיים שלנו באשליה לא נדע שהיא אשליה וזו תהייה עבורנו המציאות
[%sig%]
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עודד ( 2007-09-18 00:07:42 ) בתגובה לאייל, ( 36 ) |
|
|
אייל.
לשנינו יש ניסיון אישי שונה.
אני עד גיל 24 חיפשתי קשר זוגי ולא מצאתי.
בגיל 24 התמזלל מזלי ומצאתי בת זוג איתה התחתנתי וביחד הקמנו משפחה
שגורמת לנו הרבה הנאה.
אם מדובר באשליה אז קודם כל היא אשליה נעימה מאד.
אני גם מאמין שאין ממילא מציאות אלא רק תפיסות מציאות של כל אדם כך
שאתה ואני פשוט חווינו משהו שונה וממנו אנחנו מכלילים על העולם כולו.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-09-18 00:31:22 ) בתגובה לעודד, ( 54 ) |
|
|
ראשית כל,אני שמח שכך המצב אצלך,והלוואי שימשך רק כך,לתמיד, אמן.
אני חייב לומר לך,שכל מה שאני יודע על זוגיות,זה דווקא מניסיונם של כל
הנשואים/ות שאני מכיר אישית,ושבוכים לי על סבלם...
אז אולי אני מכיר רק כאלה?
יכול להיות...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
יבגני קופל ( 2007-09-16 21:17:49 ) בתגובה לemago |
|
|
אולי אורנה תוכל להסביר באמת למה צריך זוגיות מלכתחילה? למה כשהאהבה
והמשיכה כמעט ולא נמצאים, צריך להיות "אמיץ" כדי להחיות משהו מת?
הרי משפחה לא הייתה קיימת בתקופת האבן, אז אולי היא גם לא צריכה להיות
קיימת היום. אני מאוד רוצה לשמוע טיעון נגד.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אליהו ( 2007-09-16 22:18:58 ) בתגובה ליבגני קופל, ( 39 ) |
|
|
אני נכנס כל כמה זמן למאמר ורק דבר אחד לא קורה.אף אחד לא מתייחס לשיר.
האם שיר חתונה הפך להיות למשהו קיטשי?
אליהו
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אורנה ( 2007-09-16 23:24:51 ) בתגובה ליבגני קופל, ( 39 ) |
|
|
ההשוואה לתקופת האבן ממש לא במקום.תוכל לעשות רשימה ארוכה של דברים שלא
היו בתקופת האבן והיום החיים לא יכולים להתנהל בלעדיהם.
זוגיות חשובה מכיון שכך נבראנו. זוהי תכונה יסודית בסיסית אמננטית של
האדם. גם בחברה של בעלי חיים שונים אנו רואים זוגיות.
לשאול את השאלה "למה?" היא כמו לשאול למה אנחנו נושמים או למה אנחנו
רואים, שומעים, הולכים וכד´.
גם זו דעה קדומה לומר שבזוגיות אין אהבה ומשיכה. יש ויש. פשוט ישנם
אנשים שנתנו לאהבה ולמשיכה לדעוך. זו שלהבת שתמיד צריך לספק לה חומר
בעירה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
יבגני קופל ( 2007-09-17 00:06:16 ) בתגובה לאורנה, ( 41 ) |
|
|
לא מתחבר להגיון שלך.
אנשים לא נבראו עם זוגיות אמננטית. אנשים נבראו עם כימיקלים שגורמים
לאהבה ולמשיכה. הכימיקלים האלה מפסיקים לפעול אחרי 4 שנים של זוגיות. עד
פה אלה עובדות.
תקופת האבן היא התקופה הכי טובה לבדוק מה טבעי ומה לא, כי אז עוד לא
התפתחה תרבות ודעות קדומות.
בתקופה הזאת הזוגיות נשמכה לכל היותר כמה שנים, ולא הייתה קיימת משפחה.
זה טבעי, והדעות הקדומות הפטריארכליות שלנו לגבי משפחה זה מה שלא טבעי.
גם הרומאים היו בטוחים שכשעבדים מרדו זה בגלל שלא היו איתם מספיק קשוחים,
ולא כי עבדות היא מוסד אכזרי ולא טבעי. באותה צורה את מסנגרת על המשפחה
בתור שלהבת שצריך לשמור עליה. מי אמר שזה טבעי? בטוח לא הטבע.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
גברים ממאדים ונשים מנגה
|
44 |
|
אורנה ( 2007-09-17 00:22:11 ) בתגובה ליבגני קופל, ( 43 ) |
|
|
אין טעם לחילופי דברים אלו, כשאתה מתעקש לערוך השוואה עם תקופת האבן-
בה תוחלת החיים הייתה אולי 20-25 שנים. האדם נלחם על ההשרדות היום
יומית שלו כנגד חיות טורפות, פגעי מזג האויר, מחלות, זיהומים, רעב,
צמא, ושאר הפגעים. למי יש במצב כזה ראש לזוגיות?
מה הקשר לרומאים? אילו מן דוגמאות אתה מביא לדבר הכי טבעי בחיים שלנו?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-09-17 00:28:29 ) בתגובה לאורנה, ( 44 ) |
|
|
שדווקא במצבי לחץ ואיום קיצוני,
אז הדחף המיני גובר מאוד,
ולמה?
כי הטבע דאג לכך שאנשים תחת איום, יעשו צאצאים, ומהר,בכדי למלא את
החסר,לאחר שהם יהרגו...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
יבגני ( 2007-09-17 00:41:08 ) בתגובה לאורנה, ( 44 ) |
|
|
דבר טבעי פרושו דבר הבא מן הטבע ולא מהתרבות. לכן כשרוצים לדעת אם משהו
טבעי אז צריך ללכת למקום בו עוד לא הייתה תרבות, וזאת תקופת האבן. מכיוון
שבתקופת האבן לא הייתה משפחה, אני מסיק מכך שמשפחה היא לא דבר טבעי.
את הרומאים הבאתי בהקשר הבא. ניסיתי להראות שגם הם, כמוך, ניסו להצדיק את
העבדות כמשהו טבעי, אבל עכשיו כולנו נגעלים מהתופעה הזאת. לכן יכול להיות
מאוד שעוד 200 שנה נגעל גם מהחתונה וממשפחה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אייל ( 2007-09-17 00:29:26 ) בתגובה לאורנה, ( 41 ) |
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
יבגני קופל ( 2007-09-17 01:36:53 ) בתגובה לאייל, ( 47 ) |
|
|
מויקיפדיה:
Chocolate theory of love
In the early 1980s, chemistry of love researcher Michael Libowitz,
author of the popular 1983 book The Chemistry of Love, remarked to
reporters that “chocolate was loaded with PEA”. This became the focus
for an article in The New York Times, which was then taken up by the
wire services, then by magazine free-lancers, and evolved into the now
eponymous “chocolate theory of love”.[2] However as noted earlier,
phenethylamine is rapidly metabolized by the enzyme MAO-B, preventing
significant concentrations from reaching the brain, thus no
psychoactive effect is achieved.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אתה רואה מה זה יבגני?......
|
50 |
|
אייל ( 2007-09-17 01:51:03 ) בתגובה ליבגני קופל, ( 49 ) |
|
|
אפילו אני,הערב,בדרך הביתה,
ראיתי באיזו גלידריה,שבכיכר מילנו בת"א,בחורה עם "שורטס",
שחשפה זוג רגליים ארוכות,חטובות ואציליות.
ומה קרה לי?
חשתי שאני מאוהב בהן,ו ..בה,
חשתי פתאום שהבחורה הזו מוכרת לי מימים ימימה,שנועדנו זה לזו,
שאנחנו נשמות תאומות שנפגשות ממש עכשיו...
והאמן לי,שאם לא הייתי יודע, את מה שאני יודע,על כל העניין הביו-
כימי,ההורמונלי,אז יכול להיות שהייתי כותב לה שיר אהבה משתפך,
מתחיל לחזר אחריה כמו איזה חתול ג´ינג´י מיוחם נואשות,
ומאמין באמת שהתחושות שחשתי באותו רגע, הן תחושות אמיתיות וקדושות,
ושהיא הזיווג הקוסמי שלי....
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עודד ( 2007-09-20 08:37:29 ) בתגובה לאייל, ( 50 ) |
|
|
שלום
נראה שלמה שאתה חשתה החבר´ה קוראים "חרמנות". ראית סובייקט שחשבת שיוכל
לספק את צרכיך.
לא בררת האם היא מעוניינת לספק אותם, אולי היא כבר נמצאת במערכת יחסים,
אולי אין לכם שפה משותפת..
אגב ה"חרמנות" הזו היא גם על בסיס צרכני. פרסומות רבות יוצרות במוחנו
את המשווה המטאפורית שסקס ומוצר זה אותו דבר ואם אי אפשר להשיג את
הראשןו אז אפשר להסתפק בהשגתו של השני.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
עודד ( 2007-09-20 07:38:39 ) |
| | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | |
