אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אי-ידיעה ממארת


התמונה של אבשלום אליצור

לפני ימים אחדים, ב-17 במאי 2007, הובא למנוחות נסים פז. בן ששים היה במותו, עוד קרבן לאותה זרוע פושעת של החוק הקרויה במקומותינו "משטרת ההגירה".

לפני כשנה וחצי, באוקטובר 2005, מתה אשתו, ג'ולייט הבלינג בת השלושים וחמש, שהייתה לדבריו בתחילת הריונה, בבית-המעצר אבו-כביר. נסים וג'ולייט הפעילו עסק בשם "במבילי" שהיה מגן העובדים הזרים בישראל. הם הפנו את העובדים לעורכי-דין, ציידו אותם בכרטיסי טלפון, השיגו עבורם ערכות מגן בזמן מלחמת המפרץ והעידו בעניינם בוועדת הכנסת. כך, יום אחר יום, עמד הזוג בפרץ נגד ההפרה המתמדת של זכויות-אדם בישראל. אין חולק זכותה של מדינה למנוע מזרים להיכנס אליה שלא כדין, אבל זכות זו אינה פוטרת אותה מלנהוג בהם כבני-אנוש. העבודות שעושים העובדים בישראל הזרים הן קשות ובזויות ובאותה מידה חיוניות מפני שישראלים נמנעים בהן. לאנשים ונשים אלה ולילדיהם אין אזרחות, ועל פי רוב אינם מודעים למעט הזכויות שיש להם, וכך יכולה משטרת ההגירה להתעלל בהם באין תובע את עלבונם. שוב ושוב חשפה הטלוויזיה בשנים האחרונות בריונים במדים מכים וגוררים אותם למתקני כליאה בלא משפט מול אדישות הציבור שעוד תגבה מחיר כבד. לפני כשנה וחצי עצרה המשטרה את נסים וג'ולייט בחשד לעשיית רווחים מטיפולם בלקוחותיהם. מדינת ישראל, ברוב דאגתה הכנה לעובדים הזרים, נזכרה פתאום להושיע אותם מיד "עושקם." למחרת, לטענת המשטרה, חתכה ג'ולייט את כבל הטלוויזיה בתאה (שבו אין אפילו תשתית לטלוויזיה), כרכה אותו על סורגי חלון השירותים ותלתה עליו את עצמה. כל תחנוני הבעל העצור לראות את אשתו במהלך הימים בהם הייתה שרויה בחוסר הכרה בבית-החולים, ואפילו הוראתו החד-משמעית של השופט להיענות לו, לא הועילו. המשטרה הואילה להוציאו מהמעצר רק כדי לזהות את גופתה. נסים זוכה לבסוף מכל ההאשמות שיוחסו לו. אשתו כבר לא זכתה לצדק הזה. כנדרש במקרים כאלה, החליט בית-המשפט המחוזי בת"א לחקור את האסון. עד מהרה התברר כי כמעט לא היה צעד של המשטרה בפרשה זו שלא היה נגוע בחוסר תום-לב עד זדון ממש. שום כבל טלויזיה לא הומצא לבית-המשפט חרף דרישתו, גם לא הטלוויזיה נטולת הכבל. בדיקות פתולוגיות חיוניות שציווה בית-המשפט לבצע לא בוצעו בטענה שהן "יקרות מדי." ככל שנמשכה החקירה התרבו החשדות להטעיית בית-המשפט: מח"ש התעלמה מהמועד שקבעה לו השופטת להגיש לה דו"ח, זיופים התגלו ברישומי יומן בית-המעצר, יד נעלמה מחקה את קלטות מצלמות בית-המעצר, התיק רפואי מבית-החולים נעלם ואתו הרשימות הממוחשבות. מטריד עוד יותר הוא היעדר הראיות להתאבדות מממצאי הנתיחה שלאחר-המוות. "לא היינו יכולים," העידו שני הפתולוגים שבדקו אותה, "להגיע למסקנה שההפרעה בזרימת הדם למוחה נגרמה בעקבות הידוק לולאה מסביב לצווארה." לעומת זאת לא היה ספק שהאשה הוכתה באכזריות בשעות שלפני מותה, כפי שהעידו דימומים תת-עוריים וסימני מכה טרייה בכבד. על אלה נוספה ההתעללות הנפשית עליה מעיד עורך-דינה: החוקרים איימו עליה במאסר ממושך ותמונתה פורסמה ע"י המשטרה בעתון "הארץ" כמו גם בפיליפינים.

ישיבת הוועדה המיוחדת של הכנסת לענייני העובדים הזרים שדנה בהתאבדות-לכאורה ב-8 לנובמבר 2005, הייתה סגורה לציבור. וכך, גם אם ידה של האומללה הזאת היא שכרכה את הלולאה סביב צווארה, התליינים האמיתיים הם אלה שעשו הכל כדי שתקוץ בחייה.הייתי ב-2 למאי בישיבת בית-המשפט בה נערכה חקירתה של השופטת דורית רייך-שפירא. ראיתי את הרופא שטיפל במנוחה מתפתל בצורה כה מביכה על דוכן העדים עד שהשופטת שאלה היכן למד רפואה ואם גם באותה ארץ (שבדיה...) נוהגים רופאים לכתוב דברים שאותם אינם מבינים. אחר-כך העיד הפרמדיק עדות שגרמה לעורך-דינו של פז לומר לו "מעולם לא אמרתי את זה קודם בבית-המשפט אבל אתה משקר." אפילו השופטת לא התאפקה והעירה לעד על פלאי זכרונו הבררני, הבוגד בו בכל מיני פרטים מהותיים הקשורים למקרה אבל נעשה ברור דווקא באותו פרט שאותו לא טרח לרשום בטופס. באולם הקטן ישב בכסא-גלגלים איש-שיבה גבוה ואצילי, מסתיר את כאביו ואת השפעת התרופות שאיימו לערפל את הכרתו. זמן קצר אחרי מות רעייתו לקה נסים פז בסרטן ששלח גרורות לכל גופו. בבית המשפט כבר לא יכול היה לכתוב. כעבור ימים אחדים ניטל ממנו גם כוח הדיבור. "זו סגולה לאריכות ימים" אמרה השופטת בחיוך מאומץ לשלד החי שישב מולה כשקבעה את הדיון הבא לעוד חודשיים. ה"סגולה" לא הועילה לנסים כשאחותו הסיעה אותו חזרה בכסא-הגלגלים אל המחלקה האונקולוגית בבית-החולים "איכילוב" מצדו השני של הכביש. כשביקרתי אותו – נעשיתי ידידו רק בשבועות האחרונים לחייו – ראיתי את רוחו מתחזקת בעוד אבר אחר אבר נשמט מאחיזתו. צריך היה לרכון אליו כדי להבין את מה שלחש. הוא סיפר סיפור מוזר, שאיני יודע אם אכן אירע או שמא היה פרי הזיה, על שני שוטרים שבאו לבית-החולים לבקש את סליחתו. בוקי נאה מ"ידיעות" אישר את עצם ביקורם של השוטרים. את חדרו חלק נסים עם חולה מעזה שהיציאה ממתחם בית-החולים הייתה אסורה עליו ועל משפחתו. נסים הזמין עבורם אוכל מבחוץ, מתבונן בחיוך בסעודה ההזויה הנערכת מולו שבה לא יכול היה ליטול חלק. "חבל," מלמל כשהשתחרר השכן מהאשפוז. "עכשיו אין לי למי להעניק." עכשיו גם המעניק הלך בעקבות אשתו והרך שלא נולד. חקירת מות ג'ולייט תתנהל מעתה באין רואה ובאין מוחה. אתר האינטרנט "במבילי", שפעל מראשית שנות ה-90, כבר סגור בשל חוב. וכשייצא מסע ההלוויה אל בית העלמין ירקון יצאו בוודאי, כמדי-יום, גם ציידי-האדם ברחובות ישראל למלאכתם המחליאה, שתהיה מעתה קלה יותר. "אי-צדק במקום כלשהו," אמר מרטין לותר קינג, "הוא איום על הצדק בכל מקום שהוא." דעו אם כן כי נבלה נעשתה בג'ולייט הבלינג וכי אי-ידיעה ממארת מכסה על קברה. עכשיו תבעה אי-ידיעה זו חיי אדם נוסף, והוא אינו האחרון, כי בחסותה שולח הפשע במדים גרורות אל חיי כל אחד מאתנו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אבשלום אליצור