 |
|
המתנחלים והמאבק על משמעותה של הציונות / גדי טאוב. הוצאת ידיעות אחרונות. |
הבטחתי לעצמי לקרוא את הספר הזה בראש נקי. בלי להכניס אליו את דעותיי. לנסות להיות אובייקטיבי. תנאי המציאות האובייקטית לא הרשו זאת. צילום אחד בטלוויזיה הביא אתו את כל סימני השאלה שיש לי לגבי המתנחלים. לא סימני שאלה לעצם היותם כאלה, אלא ספקות באשר לדרך חייהם. אני יודע שמחר יגידו דוברי המתנחלים שהגברת שניבלה את פיה וקראה שרמוטה לערביה, שממילא כבר הייתה סגורה בתוך כלוב כאילו הייתה קוף, היא צמח שוטה בערוגתם. אך לצערי הצמחים השוטים רבים יותר מאלו המתורבתים בערוגה של גן המתנחלים. ראינו תמונות רבות בעבר, התעללות של ילדים יהודיים בערבים וקראנו על מעשי המתנחלים, בצורה לא הוגנת מצדי יכולתי לצקצק בשפתי להגיד כמה נורא ולהמשיך הלאה. אפילו מול סרטו של חיים יבין, שכמה תמונות שם היו מזעזעות באמת. אבל ככה אנחנו, הסמול הציוני הסלוני. מצקצקים וממשיכים. מעטים מדי מאיתנו עושים מעשה. אך התמונה של הגברת הזאת, אישה יהודיה דתייה, חבושת שביס ונראית כמי שהייתה מתאימה למשרת רבנית שברה את כל הכללים. דווקא בגלל מראה דווקא בגלל לשונה הפשוטה, הבוטה והזולה. מניין לאשה כזאת אוצר מלים כזה. כן התמונה הייתה זו ששברה את יכולת ההתעלמות והפכה לסמל לכיבוש ולדיכוי, ובעיקר לאיבוד צלם האדם היהודי הערכי המוסרי והערכי. זו כנראה הערוגה.
היו ימים שחשבתי שמגיעים למתנחלים דוברים קצת יותר משכנעים, כאלו שיאפשרו לשמוע את הדעות ולא רק את ההתלהמות. לא לוינגר מזרה האימים, לא דניאלה וייס, שגמרה את חייה הציבוריים כפרודיה על עצמה בתכנית טלוויזיה של גיל ריבה. לא נדיה מטר. לא חנן פורת שגלגל עיניים צבועות לשמים וחשב שצריך לשמוח על רצח גולדשטיין. לא נדיה מטר ולא הבחור המתלהם של מתיישבי רצועת עזה בימי הפינוי, ששמו נשכח ממני. אם בתחילה הרתיעה זחיחות הדעת של המתנחלים שהתלוותה להם חיוך וקריצה שאמרה לכאורה
"אנחנו עובדים עליכם בידיעתכם והסכמתכם" הרי שבהמשך האלימות המתלהמת הפכה למרתיעה עוד יותר והביאה צעירים אל חיק הפוסט ציונים. ואי אפשר היה להתעלם, לפחות לא בעיר כמו תל אביב מאות אופנה דוחה של מתנחלים עם מכנסיים היורדים מירכיהם מגלים את חריץ ישבנם בציבור ונושאי נשק על כתפם ובחגורותיהם. אופנה שנעלמה במקצת.
אחת הדרכים להתחיל להתייחס אל תופעת המתנחלים היא לבדוק את השפה שהתפתחה סביב השטחים שהם יושבים עליהם. השטחים הכבושים, הפכו לשטחים המשוחררים, לשטחים המוחזקים, שטחי הגדה המערבית. ובפי העם השטחים המשוחזקים. המלה שטחים דיברה על הנדל"ן ועל מעמדם החוקי המדיני של האזורים הקרקעיים הללו. שטחי הגדה המערבית הפכו להיות "הגדה" ונעלמו השטחים. אחר כך נולדה יש"ע וכך גם עניין הגדה נמחק. ואם צריך הוכחה נוספת לחשיבות השפה, תהליך כיבוס המלים להשפעתה על השומעים ומשתמשי השפה, התהליך הזה הוא עד מהדהד למכבסה הגדולה.
גדי טאוב שהתחיל את דרכו כעיתונאי ומגיש תכניות בטלוויזיה הפך להיות היסטוריון צעיר. אפשר לחפש בספר את מה שאין בו ולהכות בטאוב. אפשר גם לנסות ולנסות ללכת בעקבותיו אל ההיסטוריה של המתנחלים ולהבין מתוך הדברים את דרך החשיבה של שני הצדדים המשתתפים בדיון הזה ששמו "הציונות" כי הספר מלבד הסקירה העוסקת בהיסטוריית ההתנחלות, לא דווקא זו לפי תיארוך היסטורי אלא דווקא בדרך שינויים רעיוניים, עוסק בקרע בין שתי תפיסות מהותיות של הציונות. כך שאין לבוא בטענות לטאוב על דרך כתיבתו. הוא איננו "היסטוריון חדש", לא " פוסט ציוני" אלא אחד הנציגים המובהקים של השמאל הציוני המרכזי. הוא ממתנגדי הפוסט, והם מתנגדים לו. גדי טאוב עוסק בצד אחד של הדברים, הקרע בין שני חלקי הציונות, בין התפיסות והניסיון להיות כנה ולראות את הצדדים השונים. טאוב כותב על המתנחלים "הגאוליים" בעיקר. ייתכן מאוד שהם אינם רוב המתנחלים, אך אין ספק שהם המשפיעים, נותני הטון, ובעיקר אלו שהיו הפנים הציבוריות של מפעל ההתנחלות. השפה, זו שאנו לא שמים אליה לב חשובה לאין שיעור. גם אנשי ימין חילוניים החושבים שמבחינה פוליטית לא צריך לוותר על שטחי קרקע, אילו היו מבינים מיד שאצל חלק גדול מהמתנחלים לא הפוליטיקה הארצית מדינית חשובה אלא השלטת חוק שמימי עליון, אינני בטוח שהיו מתחברים בקלות כזאת אל הגרעין הגאולי הקשה.
המעבר מההאדמה לאנשים החיים בשני הצדדים לבש גם הוא שמות שהלכו והשתנו עם השנים. בתחילה היו יונים וניצים שהתחלפו למחנה השלום והמחנה הלאומי וסופו שמאל וימין. כשהיה מי שדאג להרחיב את פער הדעות במלמולים באזני רבנים עד לידי שנאה והנחלת הדעה שהשמאל איננו יהודי, איננו ציוני. הקושי הוא שלאורך השנים היו ניצים שמאלניים ויונים ימניות. לקח הרבה מאוד זמן עד שהשוני האמיתי התחדד והתברר. הויכוח, אם היה כזה, החלוקה בין הגושים הייתה בין אלו שרצו לשמור על צביון דתי של המדינה ואלו שהדמוקרטיה הייתה בראש סדר החשיבות שלהם. המלחמה הרעיונית הייתה על עצם זהותה של מדינת ישראל. או כמו שטאוב מכנה ומבדיל את הקבוצות "ציונות מדינית" מול "ציונות גאולית" בלב הציונות הגאולית עמדה הקבוצה הקשה של "הגרעין המשיחי" את מהות ההבדל אפשר לראות במה שסיפר הרב גיסר סמוך לימי ההתנחלות על אותה תלמידת תיכון שבאה אליו להתייעץ אחרי שהבינה לראשונה שהבית שלה איננו עומד בשטח שהוא מדינת ישראל באופן מוחלט. שכל מעמד האזור שונה מבחינה חוקית. התלמידה אולי הופתעה. הקורא את הסיפור בידיעות אחרונות היה יכול להתפלא על שיטת החינוך שהעלימה מעיני צעירי המקום את האמת ולא לימדה אותם כלל על ההבדל שבין בית בירושלים לבית בעופרה. אך זמן לא ארוך אחרי השאלה תעמוד בוודאי אותה צעירה מול חיילי צה"ל שבאו לפנות אנשים מביתם, והצעירים הבוכיים אולי לא הבינו כלל למה, מה מצבם החוקתי. ומוכרחים להגיד כאן, שהלב מתחמץ על ההזנחה הנוראה של כל אותם אנשים אחרי שהממשלה החזירה אותם אל תוך המדינה ולא גמרה את הטיפול בהם.
עמוס עוז, נביא חילוני בעיני רבים, כתב מיד אחרי מלחמת ששת הימים
"המלחמה הציבה אותנו בפני שתי פרשנויות של הציונות. הציונות תצטרך לבחור אם היא גאולת אדמות או שחרור בני האדם. אם היא שחרור בני האדם היא תצטרך לוותר על השטח. אם היא גאולת אדמות, סופה שתשעבד בני אדם"
והרי לנו תמצית כל הקרע כבר מהרגע הראשון. כאן נעוצה התחלת החלוקה הפנימית. את אי ההבנה המוחלטת של הצדדים פגש טאוב בהרצאות ומפגשים עם צעירי המתנחלים. לתדהמתו הוא גילה שבעיניהם השמאל איננו בעל השקפה מוסרית, הם היו בטוחים שהם ממשיכי דרכה של הציונות המדינית, של חומה ומגדל, שהקים השמאל אך התעייף מהעשייה.
הם האמינו שהשמאל ישמח על כיבוש הארץ. הם נדהמו ממש לשמוע שלשמאל יש מערכת ערכים ולהט מוסרי. נכון שאין לשמאל את המערכת המוכרת של "בוא תעשה אצלנו שבת" אבל השמאל לא עשה ניסיון להסביר לצד השני את עמדותיו והשאיר את הצעירים הללו לחינוך פונדמנטליסטי פנימי.
ישראל הראל, עורך ביטאון המתנחלים "נקודה", מבהיר את ההתייחסות כשתי קבוצות מתפלגות. האחת יהדות וציונויות והשנייה ישראליות ומערביות. הוא מאלו שהגדירו את ההבדל בין היהודים לישראלים. לא רק עתיד המדינה הוא שעומד בסימן שאלה לגביו, לא רק עתיד יהודה ושומרון אלא עתיד היהדות והעם היהודי.
הרב בן נון מנגד שהבין את ציוניותו של השמאל ורצה לגשר על הפערים חשב שלתאר את השמאל כאתונה תביא את המתנחלים להפוך לספרטה חמושה שקוראת לחומר רוח. בן נון זיהה את המשבר של הציונות הדתית. הציונות איננה עומדת על האדמה בלבד. לוי אשכול אמר אחרי מלחמת ששת הימים בדרכו האירונית:
"הכיבוש הוא חתונה נפלאה. הנדוניה של מרחבי ישראל היא נהדרת, ורק בעיה אחת יש בחתונה זו והיא שהחתן אינו רוצה את הכלה"
והכלה הם אזרחי אותם שטחים. אי אפשר יהיה להתגרש מהכלה בלי לוותר על הנדוניה. משה דיין הציע אז בימי אשכול להקים קונפדרציה עם ממלכת ירדן שבה הפלשתינאים יהיו תושבי ישראל, אך אזרחי ירדן. ספיר אמר לדיין שתיאורי אצילותן של נשים בדואיות איננה תחליף לתוכנית מדינית. בסופו של דבר אף אחד לא רצה להשתתף בפנטזיה של דיין. לא ירדן לא ישראל ולא הפלסטינאים.
הרב אבינר אמר שהגאולה מעמידה את ההתנחלות מעל השיקולים המוסריים – אנושיים. והרי לנו התחלת ההסבר להתנהגות חסרת המוסר היהודי המתנהל בשטחים. מקום בו התחילה היהדות לעמוד כמתנגדת למדינה ולדמוקרטיה. הרב בנון הבין ואמר דבר אחד נכון וחשוב שאם המתנחלים עצמם לא יציעו איזו הצעה הגיונית לפתרון הבעיה הפלסטינאית הם יפנו עורף לדמוקרטיה וימצאו את עצמם מתנתקים לא מאיזה "שמאל" פוסט ציוני אלא מהציונות עצמה. הם לא רצו להבין שדרכם תביא בסופו של דבר את המדינה היהודית דמוקרטית תפנה נגדם. בן נון חשב ובצדק שהמתנחלים מוכרחים למצוא דרך ליישב את מפעלם עם ערכי הדמוקרטיה. רבים כעסו על המתנחלים שבגללם החזיקה המדינה מנגנון קולוניאלי גדול. ובעוד בתוך המדינה התחולל שבר כלכלי המדינה המשיכה לתמוך ולא הורידה את רמת החיים של המתנחלים.
קו המחשבה של הראל הוא זה שגרם להתרחקות הציונות, הדת והמדינה. הטענה שהישיבה ביהודה ושומרון היא הדרך היחידה לשמר את גחלת היהדות, מרתיעה, בעיקר שהיא נראית ונתפסת דווקא ככזאת שהיהדות וערכי המוסר היהודים הלכו והתרחשו מהמתיישבים. ראית העולם המתנחלית עמדה בניגוד לרעיונות של הומניזם אנושי שהשמאל לא היה יכול להתעלם ממנה.
יש לזכור שהממסד האורתודוקסי לא ראה מעולם את העלייה ויישוב הארץ כדבר מעשי. זו הייתה אמורה לקרות ברצון האל בעתיד לא נראה. הציונות נתפשה אפילו כפשע נגד הדת.
הרב קוק מצא דרך לגשר בין שתי התפיסות. את הציונים החילוניים תפס כבעלי התעוררות שיש לה תפקיד בתכנית האלוהית. בציונות ראה רק את תחילת התממשות הגאולה. הוא הצליח להשאיר את הציפייה לגאולה מצד אחד ולחבר את המדינה החילונית כמבשרת את "סוד כיסאו של ה' בעולם" שפעם בעתיד הכל יתאחד לשם שמים.
בנו צבי קוק לא רק שינה את תפיסת אביו אלא הפך אותה. אחרי מלחמת ששת הימים אמר "לריבונו של עולם יש פוליטיקה משלו, ועל פיה מתנהלת הפוליטיקה של מטה." הכל ציווי עליון. מנקודה זו יכול היה הרב אבינר לומר שהפוליטיקה האלוהית עומדת מעל השיקולים המוסריים אנושיים. והנה לנו התחלת הרשות להתנהגות המתנחלים בהמשך הדרך. הרב נריה ירחיב ויקבע שהרחבת השליטה על האדמות חשובה יותר מפיקוח נפש והיא בחזקת " "דוחה נפש" כך שאם פיקוח נפש היא אחת המצוות המרכזיות הדוחה כל דבר כדי להציל חיים כעת יש דחיית פיקוח לטובת קרקע. מכאן והלאה הולך ונפער פער השפה בה משתמשים הגאוליים וחילוניים. פער שיש בו הרבה יותר משוני סמנטי. השפה מגדירה בדיוק את פער הדעות. הבעיה שהחילוניים לא ממש הקשיבו. זו נשמעה כשפה ארכאית חסרת תוחלת. הרב קוק " הצעיר" רב ההשפעה הפך את יישוב הארץ לערך עליון. האב עשה לקירוב הציונות המדינית והדתית, בנו עשה להפרדה בין השתיים וביטול חשיבותה של הציונות הארצית. אך בינתיים יכלו הרב לוינגר וחנן פורת שהלכו " לחזור הביתה" לחברון להיות מחובקים על ידי הנוסטלגיה של הפלמחניקים הוותיקים שלא הבחינו בשוני התפיסה. של " הביתה".
תנועת "ארץ ישראל השלמה" איחדה בתוכה גם את טבנקין השמאלני וגם את אורי צבי גרינברג הימני דרך אלתרמן, עגנון ואחרים מכל קצוות המפה. מפלגת העבודה גם היא הייתה מפולגת בין גולדה גלילי ואלון הניציים לאבא אבן וספיר היונים. אי אפשר היה עדיין לעשות חלוקה אחרת של ימין ושמאל. אנשים קבעו את דעותיהם שלא לפי קווים מפלגתיים.
משבר מלחמת יום כיפור שינתה את מוקדי ההתחברות. התנ"ך ומפאי. שר הביטחון והרב גורן. אלוהים והפוליטיקה, כולם נפרדו. האיום בפתרונות מדיניים שהחלו לצוץ באופק הקימו את גוש אמונים כקבוצה שתעמוד נגד הסכמים. הגוש הצטרף למפד"ל כדי שתהיה לו מפלגה והשפעה פוליטית פנימית. כך התקרבה השפה והפוליטיקה הגאולית אל פני הקרקע ונולד רצון חדש, להנהיג את המדינה. למרות החבירה לפוליטיקה חילונית לכאורה במצע הגוש נאמר " חובתנו לארץ ישראל בעלייה ובהתיישבות, וממנה מופרית בשורת הגאולה ההולכת הלוך ואור עד נכון היום" ובהמשך הפרשני " גאולה שלמה לעם ישראל ולעולם כולו" משם נבע פער התפישה. חשיבות תפישת הקרקע הפכה לחשובה יותר מריבונות מדינית. חובתנו כלפי ארץ ישראל, כתוב שם. הארץ, לא מדינת ישראל.
הציונות ששאפה למדינה סיימה את תפקידה. השאיפה לנורמליזציה של חיי היהודים במדינה ריבונית עוררה באנשי הגוש רק בוז. אם בתחילה, באותו מצע עוד הופיע פסקה בדבר זכויותיהם המשפטיות והפרטיות של ערביי ארץ ישראל, בהמשך הפסיקו להתייחס לשאלה. התנתקותם ושתיקתם הרחיקו אותם מהתהליכים שאיימו על המדינה "הציונית" והפיכתה למדינה דו לאומית. חזון שהפחיד את הציונים המדיניים.
אחרי מלחמת יום כיפור החליטו בחברון, קצובר וחבריו, לסגור את הגמרות ולעשות מעשה. לאורך שנת 1974 עשו כשבעה ניסיונות להתיישב ללא אישור הממשלה באזור שכם. בשנת 1975 אחרי ניסיון נוסף על ראש הממשלה רבין שרתה להימנע מתמונות חיילים רודפים חובשי כיפת בהתערבות פרס, שרון והמשורר חיים גורי השפיעו על אישור לינה בשטח לשלושים איש, והדרך נפרצה. באותה שנה, על ידי הצטרפות למחנה צבאי נותרו " ללון" ראשונה עפרה ובדרך דומה מעלה אדומים. פרס כשר בטחון נאלץ להגן על המתנחלים החדשים שהיו אזרחים פורעי חוק. מנחם בגין בא לבקר את המתנחלים החדשים, ובכך התחיל הקשר הראשוני שלהם למפלגת הימין, אז עדיין באופוזיציה, ובגין היה יכול לדבר על התנהגות על עם גאון ואכזר ונדיב. אך המתנחלים שרצו להיות ממשיכי דרך לא היו ממשיכי התיישבות דגניה ועין חרוד. אז התיישבו בעת שלטון זר בו מרדו במטרה להקים מדינה. המתנחלים מרדו כבר בשלטון המדינה שלהם עצמם. קל היה להם להזדהות עם תנועת החרות שבמצעה הופיע הזכות להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל. בגין שתפס את עצמו כאיש מסורתי מאוד אהב לשמוע את השפה של בני ישיבת מרכז הרב, הישיבה ממנה באו כל פעילי הגאולה המתנחלת החדשים. את הנאום הראשון אחרי המהפך נאם בגין בקדומים ושם הבטיח שעוד יקומו הרבה אלוני מורה. הבטיח וקיים. המתנחלים אימצו את המיליטריזם הביתרי, אך לא את הממלכתיות המוחלטת של בגין. וכך בעוד בגין מדבר על הזכות להתיישב בכל חלקי הארץ הם התחילו לדבר על חובת ההתיישבות. וההבדל התחיל להיות ברור והסדקים הפכו לתחילתו של קרע. תלמידי הרב קוק דיברו על עם ישראל – תורת ישראל – ארץ ישראל. המדינה נמחקה משפתם.
כשבגין החל במשא לשלום עם מצרים המתנחלים נבהלו. הם הבינו שדברים הולכים להשתנות וחייהם בשטחים אינם מובטחים יותר. עוד בזמן הפסגה באחוזת וואי עשו המתנחלים פעולת התיישבות. בגין נתן הוראה חד משמעית להוריד את הגרעין החדש.
הובטחה להם קרקע אחרת, אלא שקרקע זו הייתה בבעלות פרטית של ערבים. ידין דיין ושרון התנגדו להפקעת האדמות. אין שום עניין בטחוני במקום, הם אמרו. שרון נאלץ לעכב את צו ההפקעה עד ליום העלייה כדי שהבעלים לא יוכלו לערער. אלון מורה קמה.
בעלי הקרקעות עתרו לבג"צ. שלושה מראשי הביטחון היו נגד ההתיישבות, הצטרף אליהם ברלב. ובניגוד להתנחלויות קודמות המתיישבים לא התחברו למחנות צבא קיימים אלא התיישבו ויצרו צורך בהגנה עליהם. בית המשפט לא יכול היה להתעלם כמו בעבר שטיעון הביטחון תפס. פליקס הגיש לבג"צ נייר עמדה שאמר " הנימוק הביטחוני במקומו מונח, אבל בעינינו הוא אינו מעלה ואינו מוריד. אלון מורה היא לב לבה של ארץ ישראל. מקום בו נתנה ההבטחה הראשונה לאבינו הראשון" בית המשפט לא השתכנע. הצו האלוהי לרשת את הארץ אינו יכול לשמש בסיס משפטי להפקעת רכוש. הדין במדינת חוק ההלכה מופעלת רק במידה שהחוק החילוני מרשה זאת. בגין הממלכתי הודיע שיבצע את החוק כלשונו. האפשרות שהחוק הריבוני כופף את המטרה הגאולית לא עלה על דעתם של רבני המתנחלים. פסק הדין חילק את המתנחלים לקבוצות חדשות. הקיצונית והפעילה ביותר הייתה " המחתרת היהודית" שפגעה בפלסטינים אך שעיקר תכניתה הסרת " השיקוץ" מהר הבית. הם נתפסו לפני שהצליחו לבצע. הכינוי " עשבים שוטים" אותו הדביק מאז לכל מי שניסה לעשות מעשה לא לגמרי מוצדק. לכל העשבים השוטים הללו היה דבר מה שהכין אותם להשתטות. תיאוריה, רב, מלים. אישור ללכת נגד חוקי המדינה של מטה. יאמר גם שהפוליטיקאים של אותה תקופה כן ניסו לגשר בין שתי הגישות. הם לא רצו להתנתק מהמדינה ומהציונות. ההבנה הזו הולידה את המשפט " או תיקון המעמד המשפטי של השטחים היום, או חיסול ההתיישבות מחר" אי אפשר להגיד שההנהגה לא הבינה באמת את הדילמה החוקית - הפוליטית הבינלאומית של המדינה.
פסק דין אלון מורה והדיונים והתקרבות להסדר שלום עם מצריים גרמו לשינוי תפיסה עמוק בשטחים והיו הסיבה להקמת " מועצת יש"ע " גוף שלכאורה מוניציפאלי למעשה פוליטי. מאז הוסיפו לז'רגון השפה שלהם את המונחים תחייתו של עם ישראל. המשך ישיר למפעל הציוני. עתידו הערכי של העם. את הציווי האלוהי העלימו אך לא ביטלו בתוך עצמם. בדרישה לשנות את החוק הם הצליחו לבלבל את העם כי שינוי החוק הריבוני היה בשבילם רק צעד לקראת שינוי עמוק יותר. החלת חוק גאולי. בפועל המשיכו ליישב כנגד חוקי המדינה, כשהריבונות מעלימה עין מסיבותיה שלה.
מגילת העצמאות, עד כמה שהיא עדיין נחשבת ונתפסת כמסמך יסוד במדינה, מבטיחה שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדל דת גזע ומי. המדינה תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. פסקה המציבה זכויות אדם ודמוקרטיה בראש. המצע מועצת יש"ע מתבטלות זכויות הערבים. זכות השליטה הכוללת ניתנת בידי היהודים. עם הזמן נעלם הטיעון שבטחון המדינה קשור בהתיישבות. הבטחת היישובים הפכה להיות מועקה על המדינה. הפוליטיקה תפסה מקום נכבד גם בפעילי יש"ע.
מועצת ישע המליצה על מדינת אפרטהייד מוחלטת ולא התייחסה לעובדה שכל ממשלות הימין לא עשו דבר כדי לשנות את החוק החל על השטחים. המצע שלהם מציע במפורש אפרטהייד וגאולית מול דמוקרטיה חילונית ציונית. לשינוי השפה הייתה סיבה נוספת מבחינת המתנחלים. החילונים במדינה נתפסו כנחותים. " אי אפשר לקחת ציבור ולהעלות אותו אלינו בבת אחת למדרגות גבוהות.... נקודה חייב לעשות זאת בתהליך מתמשך.... רק אחרי שנקשור את הצבור אלינו, נוכל להעלותו לדרגה גבוהה יותר" האמונה שההבטחה האלוהית ולא הביטחון הם המניע האמיתי להתנחלות נשארה בעיניה, גם כשהוסוותה לצורך ההמונים.
הסדרי השלום עם מצרים ופינוי ימית הביא להקמת מפלגת " התחייה" הימנית ניצית אליה הצטרפו חוגי ימין חילוניים ופורשי מפד"ל דתיים. בגין נתן ליובל נאמן הנץ שבניצים למשרת שר ואת ראש וועדת השרים להתיישבות. נאמן לקח את תפקידו ברצינות גמורה.
8ועידת מדריד, הסכמי אוסלו, הסכם וואי. כל אחד מאלה המחיש למתנחלים את הבעיה שהם הולכים לעמוד בפניה והם נזעקו. כך טוהר הנשק מאז ימי הפלמ"ח דרך כל ימיו של צה"ל הפך אצל המתנחלים לקדושת הנשק. הגדרה שנתנה לנשק אפשרויות חדשות.
המונח החדש " זכותנו על הארץ" ובתוספת אמירות ביטחוניות אחדות שעליו חזרו כמנטרה טשטשו את המקום האמיתי ממנו יצאו האמירות ומה הן מסתירות. את התגברות הקבוצה הקיצונית אפשר היה לחוש בעקבות הסכמי אוסלו, הסכם שהביא בעקבותיו את טבח גולדשטיין. המתנחלים לא גינו אותו בפה מלא, בטענה שזה לא זמן לפירוק המחנה. את הזעזוע שגרם הטבח בתוך המדינה אפשר היה לחוש לא רק בגלל הרצח עצמו אלא שהתפרצות ערכית שלא התייחסו אליה עלתה אל פני השטח.
אני אפסיק את הסקירה הזאת ברצח רבין. רצח שזעזע את כולם. רוב המתנחלים לא הצדיקו את הרצח ובפעם הראשונה נאלצו לעמוד מול גל איבה כזה שלא הכירו. הם עברו תהליך של הטמעה והסברים פנימיים.
אני מפסיק כאן מפני שעיקר התזה של הספר כבר ברורה. עניין הדמוקרטיה המדינית נגד האמונה הגאולית חוזר על עצמו ושינויי הגוונים בהתאם לכל המאורעות שקרו בהמשך, כולל התנתקות הגדולה כבר לא משנים באמת את התמונה הגדולה של מה שהיה לטאוב להגיד. התוספת היחידה שנתן לי הספר היא דרך להבין איך והיכן זנחו בשטחים ערכי מוסר אנושי ויהודי. את הקרע בין שני פירושים לציונות, ציונות על פני האדמה וציונות שמימית אי אפשר לחבר. ואני יודע היכן אני עומד באמונה הציונית שלי.
זה איננו ספר עמוק מדי אך הוא כתוב בצורה כזאת שכל מי שאינו בקי בפרטים, לא זוכר את כל התהליכים יוכל להיעזר בו. אין בספר ולו משפט אחד על מחשבות הערבים. מבחינתו של טאוב נראה שלצורך התזה המפותחת שלו " כיכר העיר ריקה" יחד אם זאת, מלבד צל צלו ש משפט פה ושם טאוב גם אינו מביא לידי ביטוי את המחלוקות הפנימיות שקרב המתנחלים. לא מספיק להזכיר את המחיר ששילם הרב בן נון. היו חילוקי דעות עמוקים אחרים.
טאוב שבא מהעיתונות הכתובה והנחיית תכניות ילדים אמון על שפה שוטפת ובהירה, גם אם הספר אינו מעמיק קל לקרוא ולעקוב אחרי דעה אחת הולכת ומתפתחת. מן הראוי היה להרחיב לכיווני מחשבה נוספים ועמוקים יותר. לא הכל מונח על פני השטח ברור ורק צריך להיאסף. ובכל זאת לכל מי שלא יקרא למשל ספרים של פוסט ציונים והיסטוריונים חדשים הספר ייתן קנה מידה מסוים וחלקי, אך מעניין למחשבה.
|
|
|
גור ( 2007-05-19 11:18:43 ) בתגובה לemago |
|
|
"הם האמינו שהשמאל ישמח על כיבוש הארץ. הם נדהמו ממש לשמוע שלשמאל יש
מערכת ערכים ולהט מוסרי"
כל כך נכון. הימין הדתי חושב שרק לו יש עקרונות והוא ממש נדהם מהמלחמה
שהשיב לו השמאל. הוא עדיין נדהם...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2007-05-19 14:11:47 ) בתגובה לemago |
|
|
פנאטיים תמיד היו בהיסטוריה של עם ישראל. זה לא דבר חדש. השאלה שצריכה להישאל היא איך ומדוע
נוצר ואקום בציונות המרכזית שדרכו חילחלה הציונות המשיחית הא-רציונאלית. ומי האשם? השמאל!!!
תסלחו לי אבל השמאל בישראל נכשל לספק אלטרנטיבה לציונות, האלטרנטיבה היחידה שאיתה הוא בא
הייתה פוסט ציונות והיסטוריונים חדשים. אין פלא שבהעדר קו ציוני של השמאל, היוזמה עברה לקו
אלטרנטיבי, חשוך ופונדמנטליסטי.
עליית הציונות הדתית והתחזקות הימין בארץ עם תופעת הסרטים הכתומים היא פועל ישיר של כשלון
השמאל שחשב שמלמול של הומניזם מנותק וישיבה במסבאות סושי ובתי הקפה של בוגרשוב יוכלו להוות
איזה שהיא אלטרנטיבה.
אני מאשים במצח נחושה!!!
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
נגהי,מעולם לא היה פה שמאל אמיתי.רק SMALL
|
3 |
|
אזרח. ( 2007-05-19 17:22:30 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 2 ) |
|
|
כיום,ישנו אוקסימורן ישראלי יחודי.אנשים המכנים עצמם שמאל מדיני-
פוליטי,אבל ימין חברתי-קלקלי.
זה שמאל?
הצחקת אותי.
ובגלל שהSMALL יושב במסבאות הסושי ובבתי הקפה,החרד"לים נכנסים
לוואקום ,ולוקחים יוזמה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דולצ´ינאה ( 2007-05-19 18:57:25 ) בתגובה לemago |
|
|
בין לאומיים דתיים לבין חילוניים (לאו דווקא שמאל קיצוני) נוצר נתק וכל
קבוצה לעצמה..
כבר מימי ´שיח לוחמים´ - התזכרו את השמטת דברי הלוחמים ממרכז הרב? רק
דברי קיבוצניקים חילוניים נכנסו, למרות שגם חיילים דתיים לאומיים
התראיינו.
התנועה למען ארץ ישראל השלמה - איגדה בתוכה אנשים שאין להם מצע משותף.
ההשתתפות של אהרון אמיר הכנעני בתחילת הדרך, האופן בו הצטרף חיים הזז
המהסס לחותמים (על כך כתב אורלנד שיר)וחתימות אנשי אחדות העבודה לצד
אנשי ימין קיצוני. זה לא יכול היה להחזיק מעמד. אני תוהה מה היה קורה
לאלתרמן אלמלא נפטר שלוש שנים אחרי שיצאה העצומה. זה אותו אלתרמן שכתב
נגד הממשל הצבאי, נגד המחתרות הימניות ונגד כל מה שקרה בזירה הצבאית
והמשפטית בימי טבח כפר קאסם...עכשיו הוא יקיר הימין.
מה שהיה פעם ´ליכוד´ התפרק וגם שם כבר אין משנת ארץ ישראל השלמה באופן
גורף, אלא גישה פרגמטית.
נראה לי שאין תקשורת ואין אפשרות לשיח אמיתי וכל הכרעה בדבר גורל
השטחים או "יש"ע" תעשה בקלפי. במיוחד לאחר אירועי ההתנתקות, שהבהירו
למתנחלים עד כמה חסרה להם התנחלות בלבבות של מי שאינם דתיים לאומיים.
זה ארוע טראומטי בעבורם, שרק מחזק את הנתק.יקח להם הרבה זמן להבין מה
קרה באמת.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דולצ´ינאה ( 2007-05-19 19:02:25 ) בתגובה לדולצ´ינאה, ( 4 ) |
|
|
נו באמת, הגיע הזמן לשכוח את הרזומה הטלוויזיוני של טאוב בערוץ הילדים..
אדם בשנות הארבעים לחייו, שיש באמתחתו דוקטורט ופרסומים רבים, מי
שלפרנסתו מרצה באוניברסיטה. פובליציסט מוכר, שמרבה לחוות דעתו
ולהתראיין.
הוא היסטוריון. נקודה. בלי צעיר.
אפשר להתווכח עם עמדותיו, אבל למה להמעיט את דמותו?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ישראל בר-ניר ( 2007-05-20 00:41:45 ) בתגובה לדולצ´ינאה, ( 5 ) |
|
|
מפני שזו שיטת הוויכוח היחידה המוכרת בשמאל.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: למה להמעיט את דמותו?
|
9 |
|
דני לחמן ( 2007-05-20 02:10:33 ) בתגובה לישראל בר-ניר, ( 7 ) |
|
|
כשמאלני הרי אין לי עניין להמעיט את דמותו של שמאלני אחר.
אם היה ימני הייתי מבין את הטענה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דני לחמן ( 2007-05-20 02:08:36 ) בתגובה לדולצ´ינאה, ( 5 ) |
|
|
גם אם יהפך להיות מגדולי ההיסטוריונים ( מה שלפי הספר הזה עדיין קשה
לראות) עובדת היותו מנחה בערוץ ילדים תוזכר בביוגרפיה שלו ואין בה מכדי
להמעיט בערכו כשם שלהזכיר שאיננשטיין היה פקיד זוטר. כמו שאחרים
ממלצרים. זו רק עובדה. ולהפך, לדעתי לציין שלא הפך להיות עוד כוכב
מתיילד אלא היסטוריון רק מעלה את דמותו.
מה, הוא כבר בן ארבעים? איך תעתועי הדמיון עובדים עלינו. ככה זה
שהתמונה האחרונה שמחקקה המוח היא מתקופת בחרותו.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
גור ( 2007-05-20 11:31:57 ) בתגובה לדני לחמן, ( 8 ) |
|
|
ארבעים היום נחשב לצעיר אצל גבר - בוגר צעיר אבל בטח לא מבוגר
ובטח אפשר לקרוא להיסטוריון בן 40 היסטוריון צעיר
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2007-05-19 20:00:54 ) בתגובה לדולצ´ינאה, ( 4 ) |
|
|
בפה מלא מסכים. יש לפתור את סוגיית השטחים ואז זכות הקיום של ימני יש"ע תתבטל.
לא ניתן יהיה זמן רב להתעלם מהעובדה הדמוגרפית של ערביי השטחים.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
david sodokin ( 2009-03-12 12:02:35 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 6 ) |
|
|
אינני מבין מה הקשר לויכוחים אלו! תכתבו על גוף המאמר ולא על דברים
שוליים!!!
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ספר מעניין, לא בהכרח חשוב
|
10 |
|
וודקה ( 2007-05-20 04:08:13 ) בתגובה לemago |
|
|
גם אני הבטחתי לעצמי לקרוא את הספר הזה בראש נקי, אבל כנראה שאנחנו לא
משתמשים באותו שמפו, כי המציאות ה"אובייקטיבית" שמתיישבת על הפדחת היקרה
שלך, היא לא אותה מציאות "אובייקטיבית" שנדבקת לקשקשים שלי.
וכך גם את המאמר הנ"ל הבטחתי לעצמי לקרוא בראש נקי, אבל שוב, גיליתי
שנקיון זה עניין מאוד סובייקטיבי.
המקללת אליה אתה מתייחס בראשית המאמר (שגם לדעתי היא בוטה, זולה ובעיקר
טיפשה) לא מייצגת את ה"מתנחלים" יותר משאילן פפה וג´ף הלפר מייצגים אותך
(שלהזכירך, במקרה הטוב מנסים לגרום להטלת חרם כלכלי או אקדמאי על ישראל,
במקרה הפחות טוב, שוללים כל בסיס קיומי למדינת ישראל) או שאולי טלי
פחימה היא הדמות שאתה רואה בתור מייצגת של השמאל החילוני בישראל?
( אם להיות מעט נאסטי, על אותו משקל, אצא מנקודת הנחה שחברי "כביסה
שחורה" גם הם לא בדיוק מייצגים אותך) איכשהוא כל אלה מדאיגים אותי יותר
ממקללת בורה.
יש לי חדשות בשבילך, לא כל מי שחובשת שביס וגרה בהתנחלות מייצגת את
הציונות הדתית (שלא לדבר על "נראית כמי שהייתה מתאימה למשרת רבנית"
נראית? למי? לכל חילוני מצוי? או או אולי לכל מי שאינו חובב/ש שביס?)
ממש כמו שלא כל מי שלא חובש שביס/כיפה אמור לייצג את המחנה השמאלי
חילוני ולהיראות כמרצה פוטנציאלי באוניברסיטה העברית.
בקיצור, הצמחים השוטים שגדלו וגדלים בערוגה של המתנחלים כן מעטים בהרבה
מאלה המתורבתים, אך לעומת זאת רעשניים בהרבה ומקבלים תשומת לב ודקות מסך
רבות יותר (כמה פעמים אפשר להראות מתנחל שדוגל ב"אהבת לרעך כמוך"? כמה
רייטינג זה בדיוק יביא?)
גם השפה שאתה מדבר עליה, היא בדיוק אותה השפה שגרמה לכך שהנידונים כאן
יקראו "מתנחלים" ולא "מתיישבים", אותה שפה שבה "אנרכיסטים נגד הגדר"
הם "פעילי שלום", התפרעות אלימה פלשתינית נקראת "הפרת סדר",טרוריסטים
רוצחים שיושבים בכלא בישראל הם "אסירים בטחוניים", וכו´. אותה שפה שבה
כל חובשת שביס, "מתאימה למשרה רבנית".
דווקא מה שניסה לעשות טאוב בספרו, ללמוד את המתנחלים וללמד עליהם, לא
עשית אתה ואם מה שכתבתי כאן למעלה לא מסביר זאת, כשכתבת שבנו של הרב קוק
הוא "צבי קוק", הדגמת מעט מחוסר הידע הזה, (ולא מדובר כאן בסתם
טרמינולגיה, או היתפשות לפרטים חסרי משמעות, אם תאמר לציוני דתי "צבי
קוק" תקבל תגובות שאתה לא מצפה להם, נסה ותהנה!)
כמו שכתבת, קל לקרוא בספר, לעקוב אחרי דעה אחת הולכת ומתפתחת, ולצייר
תפיסת עולם מגובשת של חלק מאנשי השמאל בישראל, זה גם מה שמצאתי מעניין
בספר, גם לדעתי הספר לא מספיק עמוק, וזו אחת מנקודות התורפה שלו - גם
עומק הדיון לא מוצה, וגם חלק מהתהליכים שהזכרת גם אתה, לא מוסברים שם עד
תום, או בחוסר דיוק קל.
ההכללות בספר, (למרות שיש כמה יוצאים מן הכלל) הן הבעייתיות הגדולה של
הספר, כך לדוגמא לא נבחן לעומק מושג ה"אמונה" בעם ישראל בכלל, אלא רק
בציבור ה"מתנחלי" (והרי עם ישראל התקיים בגלות לא מעט זמן בזכות אמונה {-
לאו דווקא במובן הדתי העמוק שלה}, במשך השנים, כמו שכתב טאוב על
המתנחלים, השתנו ההסברים והצידוקים לקיום שלנו,(של עם ישראל), שם או פה.
וכך הדיון באמונה הפך לדיון ב"גאוליות" של המתנחלים, וכתוצאה מהתזה הזו
גם לא נבחנה בספר באמת ולעומק כל מחשבה אחרת שכן היתה ועודנה קיימת אצל
אותו ציבור.
גם מעורבות מדינת ישראל עצמה לא מודגשת מספיק בספר (בניגוד אולי ל"אדוני
הארץ"),כך שהמתנחלים ממשיכים להיות מיוצגים כקבוצת שוליים עצמאית.
לסיכומו של עניין גם טאוב כשכתב והציג את הספר ניסה לבוא בראש נקי, אבל
בסופו של דבר הציג תמונה אמנם מעניינת, אך מאוד סובייקטיבית ולא כוללת,
אולי מכלילה אך לא כוללת.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: ספר מעניין, לא בהכרח חשוב
|
12 |
|
דני לחמן ( 2007-05-20 12:37:22 ) בתגובה לוודקה, ( 10 ) |
|
|
אם הייתי כותב את המאמר היום יש להניח שהייתי שוכח כבר את אותה גברת ומתחיל ברבנים שעלו להר
הבית, והם אפילו אינם מתנחלים בחלקם. ולא ניכנס כאן למה ומה.
האישה גם בטיפשוטה היוותה לי סמל להידרדרות של המוסר היהודי הנתמך על ידי הסביבה כולה.
נכון שאיולן פפה ומרעיו אינם כוס התה שלי. אך כל מי שמכריז על עצמו כציוני, ובשבילי זו הגדרה הכוללת
את אהבת המדינה, הול זכות.
כביסה שחורה איננה מייצגת אותו כי אינני קיצוני כמוהם, אך אני יכול להכיל אותם ואת טלי פחימה
ככאלה שאהבת המדינה הובילה אותם לשבילים אחרים.
כבר אמרתי אני חושב, לו היה אפשר להכניס את המדינה למבחנה במעבדה ולראות איזה ניסוי מצליח
טוב יותר היה אפשר לקבוע דעה מוחלטת.
ההבדל היסודי בעיני הוא שהמתנחלים, ורבים מאנשי הימין אינם מסוגלים כלל לקבל שאפשר לאהוב את
המדינה ולחשוב אחרת מהם.
אינני מוצא בעצמי אפילו טיפה של שנאה לימין ולרוב המתנחלים. אני חושב שהם טועים, שהםא גוררים
אותנו למקומות רעים מדי. אך אני יכול לקבל את דרך מחשבתם עד למקום בו הדת בצורתה הקיצונית
מתערבבת בעניין הפוליטי.
אני יכול להיות נאסטי וללכת אחרי הפסוק " שהכל נעשה בדברו" גם הפינוי גם העליה לשלטון של רבין. ולו
היה רוצה הייתה כאן רק מדינת הלכה. משהו ברצון האלוהי לא מוכיח שזה רצונו.
היחס המשפיל, הדהומניזציה של האחר היחס הנוראי אל אלו שאוהבים את קרקעותיהם לא פחות
מהמתנחלים ( כן, ערבים לצורך העניין) חוסר המוסר האנושי ההולך מתגבר. הם הנוראיים בעיני.
לא המלים המכובסות. אם לצורך העניין אני אמור להגדיר את עצמי אני יהודי ציוני חילוני ומוסרי.
המתנחלים הם כאלה לא רק בגלל השפה, הם מתנחלים כי הם אינם מתיישבים במה שמוכר בחוק כמדינת
ישראל. המדינה לא סיפחה את השטחים מעולם. זה אפילו לא עלה בדעתם של ראשי ממשלה ימיניים
להכעיס. ורובנו יודעים, יום אחד, כך או אחרת השטחים לא יהיהו בידינו. תקרא לזה יוחזרו או ימסרו.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: ספר מעניין, לא בהכרח חשוב
|
13 |
|
דבורה ( 2007-05-20 15:05:53 ) בתגובה לדני לחמן, ( 12 ) |
|
|
אם הגישה שלך הייתה הגישה השלטת במחצית הראשונה של המאה ה 20 , ספק אם מדינת ישראל
הייתה מוקמת
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: ספר מעניין, לא בהכרח חשוב
|
15 |
|
וודקה ( 2007-05-21 02:28:34 ) בתגובה לדני לחמן, ( 12 ) |
|
|
דווקא נוטה להסכים עם לא מעט ממה שכתבת, זה כלל לא נאסטי מצדך ללכת אחרי הפסוק "שהכל נהיה
בדברו" גם בהקשרים שכתבת ובעוד הרבה אחרים זה קרוב מאוד לאמת.
יהודי דתי שלא מאמין שיש כאן כוונה והחלטה מלמעלה הוא לדעתי (הלא קובעת בעליל!) או בור או כופר.
זה בסיס האמונה היהודית, שבשפה היהודית דתית נקרא "מידת הביטחון" , בקצרה, משמעותה - מה שלא
יקרה זה מה´, בין אם זה טוב לדעת הסובייקט ובין אם לא, וברבדים העמוקים יותר והפילוסופים יותר
שאליהם כיוונת, הכל נעשה לטובה. (מה שכמובן, לא מונע ממך למחות ולנסות לשנות את גזר הדין, ממש
כמו שמחלה היא לא מצב נתון מוחלט וסופי ועליך לקחת תרופה וכן הלאה).
איתך גם בעניין המבחנה, לא הייתי מגלה התנגדות להיות זבוב במעבדה הזו. ולכן, גם האידאולוגיה של
המתנחלים כשתגיע למעבדה תקבל אותו מעמד ואותו גודל מבחנה, כמו האידאולוגיה שלך. כי על פי גישת
המבחנה, שבה גם אני נוטה להאמין, אף אידאולוגיה לא הצליחה להוכיח שהיא הפיתרון, (בעולם אפשר
לראות שגם אידאולוגיה מבוססת לכאורה כמו הסוציאליזם האוטופי נפלה, ולעומת זאת דווקא הגישה של
הרצל שכשהציע את תוכניתו בקונגרס אז ,נשמע הזוי ומנותק מהמציאות, אפילו בעיני עצמו,כשהבין
שתוכניתו נכשלה, בדיעבד היתה הבסיס לתקווה ולתוכניות שבאו אח"כ, והביאו לכך שנהיה כאן היום.
והיום, אפשר לומר לדעתי, שכל דבר שניסינו עד עתה לא הוכח כפיתרון, אם כבר אז להיפך )
ההידרדות המוסרית לא מתחילה ולא מסתיימת במתנחלים היא תופעה שקורית היום בחברה בכלל, ודוג´
לא חסרות. "היחס המשפיל, הדהומניזציה של האחר" קורים ברוב החברה הישראלית, וברוב חלקי הארץ
ולא רק בהתנחלויות.
אתה מגדיר את עצמך יהודי ציוני חילוני ו "מוסרי",
שים לב, שאת אילן פפה, כביסה שחורה ומיס פחימה אתה יכול להכיל, ואת המתנחלים אתה לא יכול
להכיל, כלומר, אתה מאוד מוסרי וסובלני אבל רק כלפי צורות מחשבה שקרובות לשלך, האם זו באמת
מוסריות, האם זו באמת סובלנות?
העמדה ה"מוסרית" שבה אתה מחזיק, מתעקשת לטעון ש"המתנחלים, ורבים מאנשי הימין אינם מסוגלים
לקבל שאפשר לאהוב את המדינה ולחשוב אחרת מהם", יפה, אם כך לפחות אתה מכיר בעובדה
שהמתנחלים והימנים אוהבים את המדינה.
יתרה מזאת, העובדות בשטח הן שרוב מוחלט שלהם מכיר במדינה ובהחלטותיה גם אם הם נוגדות את
דעתם (וכדי להבין זאת לעומק, חפש בגוגל, למקרה שטרם קראת, את המאמר "ממלכתי לכתחילה" של
הרב שרלו - אלו הם פניהם האמיתיות של רוב המתנחלים, שהם במקרה, גם אלה הפחות רעשניים), מכיר
בה ועם זאת כפי שכבר הזכרתי, מוחה באופן דמוקרטי כשנראה לו שזו טעות.
רוב מוחלט של המתנחלים סולד ולא מקבל את התנהגותה של המקללת מחברון ושכמותה ומאוד לא היה
רוצה לראות אותה ואת חברותיה בשכונה שלו, סולד מהקומץ שמזלזל במדינת ישראל וראה בעיניין זה
לעיל, הרב שרלו (הר הבית היא סוגיה מעניינת אחרת שלא אכנס אליה כרגע).
בגדול, כשאתה טוען שאתה מוסרי, זה נשמע בעיקר שאתה מבודד את עצמך מפני הכיעור של העולם ולא
בהכרח מנסה לתקן אותו, לא בהכרח מנסה להתמודד עם המורכבות המסובכת של המצב שבו אנו
נמצאים. אולי יוצא שבכך אתה לא שונה מאלה אותם אתה כ"כ מגנה, כי אתה "לא מקבל שאפשר לאהוב
את המדינה ולחשוב אחרת", (ובעניין המוסר כנ"ל)
ועוד עובדה ששכחת, כתבת "המתנחלים אינם מתיישבים במה שמוכר בחוק כמדינת ישראל", העובדה
בשטח היא, שרוב (!) המתנחלים כשהלכו להתיישב שם אז, הלכו כשלוחים של מדינת ישראל, רוב
ממשלות ישראל ובראשם דווקא אלה המפא"יניקיות רצו אז בכך, לומר שהם פועלים על דעת עצמם ובניגוד
מוחלט לחוק זה לא נכון עובדתית, ודווקא מבין הציטוטים הבודדים שטאוב כן מביא בנושא הוא מביא את
זה של בגין ש "יקומו עוד הרבה אלוני ממרא". (להזכירך, ראש ממשלה ימני).
אפסיק כאן, כי כבר הגזמתי באורך, אבל אלה עיקרי הדברים.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: ספר מעניין, לא בהכרח חשוב
|
16 |
|
דני לחמן ( 2007-05-21 10:43:24 ) בתגובה לוודקה, ( 15 ) |
|
|
אני סמלני אני? האמת שאינני מגדיר את עצמי ככזה. בכלל אינני ודע איך להגדיר את המקום בו אני עומד.
אתן לךדוגמה, את בנימין נתניהו כראשת ממשלה תיעבתי. הוא זה שהכריח אותי מצד אחד להגדיר את
עצמי כשמאלני והוא זה שחילק את הארץ בשנאה שכמוה לא הייתה כאן מאז שבן גוריון " מחל" לבגין.
יחד עם זה אם הייתי יכול לבחור הייתי מחזיר את נתניהו לאוצר, למרות חוסר הרגישות החברתית שלו.
ולמרות שבאופן אישי נפגעתי ממנו. אך אם אני צריך לבחור בין צורך פרטי להצלת המדינה המדינה
קודמת. גם אם אני בטוח שהיה אפשר לפעול אחרת. העולם החליט ללכת בדרך הנוראה הזו וכנראה שאי
אפשר היה להשאר מאחור.
אני חייב להודות שאחד הדברים המרתיחים אותי הוא חוסר הטיפול היסודי באנשים שפונו. ואני מבטיח לך
שאם המדינה לא תוכיח, אם יוחלט על פינוי נוסף שעומדים לטפל באנשים הללו באופן יסודי אני צטרף
לכתומים. כי נכון, המדינה שלחה אותם, או לפחות איפשרה להם בעצימת עין להתיישב שם. אך אם
המדינה שלחה אותם למדינה ישנה הזכות להחזיר אותם.
מדינה שאין לה גבולות נמצאת בצרה צרורה לא פחות מאדם המוגדר כחסר גבולות. מה שנחשב להפרעת
אישיות נפשית אצל הפרטי היא הפרעה מדינית קשה למדינה. ולכן כל תהליך "טיפולי" שישאף ליצור גבול
מוסכם הוא מבורך.
המתנחלים חיים במקום חסר חוק. החוק הישראלי אינו חל עליהם, כמובן שלא הירדני וחוק פלסטינאי איננו
קיים. לא בריא. חוסר החוק מביא לחוסר מוסריות. מערב פרוע שבו בעל הרובה לוקח את החוק לידיים. (
גם בעזה היום)
האישה הטפשה היא תוצר של הילדים הקטנים המחונכים לזרוק אבנים ולהפוך עגלות של ערבים שלא
לדבר על עקירת עצים ומני התעללויות " קטנות" אחרות . הם כולם יהיו טפשים כמוה כשיגדלו.
אינני טוען שכל המתנחלים כאלה. ואם לחזור לספר שבו התחיל הוויכוח, גם שם לא נטען שכולם כאלה.
התזה שהקבוצה המשיחית מנהיגה את הכלל נראית הגיונית כמסתכלים מכאן. הרוב שאולי אינו כזה
הפקיר ונתן את חייו בידי אלו שהם כן כאלה.
טלי פחימה, כמוני, באה מבית ימני. זה שהיא גלתה את "האור" במקרה שלה את האפשרות לראות אחרת
לא הופכת אותה בהכר לשמאלנית. אלמלא הימין לא היה מקיא אותה השמאל לא היה מחבק אותה. ואת
אילן פפה אני לא יכול להכיל. מי שהוא נגד המדינה איננו חבר שלי. אך אנשים כמו פחימה ואנשי כביסה
שחורה זוכים להערכתי על שהם מוכנים לעמוד ולספוג את כל הבוז מכל הכיוונים. אני מעריך בהם את
האומץ שחסר לי.
אינני מתחבא מכיעורו של העולם. ועובדה שאני כן יכול להבין ולקבל בהערכה את אהבת המדינה של
הימין הרבה יותר ממה שהם מסוגלים לקבל אותי.
ואם היה משהו חריף בהתייחסות שלי אל אלו המקווים שיום אחד תקום כאן מדינה משיחית, בזה אני
אלחם. הדמוקרטיה החילונית המאפשרת לכל אחד להאמין באופן פרטי מבלי לכפות אמונה ( שהרי אי
אפשר לכפות על אדם להאמין ממילא) היא דרך החיים הנכונה בעיני.
,
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
גור ( 2007-05-21 10:47:41 ) בתגובה לדני לחמן, ( 16 ) |
|
|
דני לחמן כתב:
"את בנימין נתניהו כראשת ממשלה תיעבתי. הוא זה שהכריח אותי מצד אחד
להגדיר את עצמי כשמאלני והוא זה שחילק את הארץ בשנאה שכמוה לא הייתה כאן
מאז שבן גוריון " מחל" לבגין. יחד עם זה אם הייתי יכול לבחור הייתי
מחזיר את נתניהו לאוצר, למרות חוסר הרגישות החברתית שלו. "
מי שחילק את הארץ בשנאה היתה התקשורת והשמאל הקיצוני שלא יכל לסלוח לעם
על כך שנתניהו ניצח בבחירות. הוא היה ראש ממשלה מעולה ושר אוצר מעולה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דני לחמן ( 2007-05-21 11:24:33 ) בתגובה לגור, ( 17 ) |
|
|
אתה שוכח שנתניהו היה אשף התקשורת. הקוסם קראתם לו.
זה לא היה נתניהו שהזמין את התקשורת לצלם ולהקליט אותו לוחש באזני רב
ישיש שהשמאלנים אינם יהודים? תזכיר לי מי זה היה איך הוא צולם והוקלט.
אכן הם מפחדים הם מפחדים מפחדים. אבל לא ממה שמר נתניהו התכוון אליו
הם מפחדים מאיש שקרן ומרושע.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
גור ( 2007-05-21 12:01:21 ) בתגובה לדני לחמן, ( 18 ) |
|
|
אני לא קראתי לו הקוסם מעולם. אני עוד זוכר את התקופה שלפני בחירות 96
שכל מי שהצביע לנתניהו נחשב לטיפש או חס וחלילה למתנחל מטורף שתומך
ביגעל עמיר.
התקשורת תמיד שנאה את ביבי בגלל שהוא העמיד אותה על טעותה בבחירות 96.
היוקרה שלה נפגעה כיוון שהיא תמכה בשמעון פרס והעם לא הקשיב לה ומאז כל
הפרשנים מנסים להוכיח שהם צדקו והעם טעה.
אני מתעלם מההשמצה שלך לגבי "איש קטן ומרושע"...... זה בטח יצא לך ככה
מהבטן.
נתניהו לא אמר שהשמאל לא יהודים... הוא אמר שהשמאל שכח מה זה להיות
יהודים באופן שהם רוצים לתת לערבים לשמור על הביטחון של היהודים. במקרה
הזה הוא כמובן צדק.. שטות גמורה היתה להזרים נשק לרצועה.
התקשורת עדיין מפחדת מנתניהו אז "הם מפחדים" עדיין תופס לגבי היום.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
יוסף ( 2007-05-21 12:30:19 ) בתגובה לדני לחמן, ( 16 ) |
|
|
כאשר נגדיר מהי משיחיות נוכל ביתר קלות לומר מיהו משיחי ומיהו סתם אדם
ראלי
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: ספר מעניין, לא בהכרח חשוב
|
26 |
|
וודקה ( 2007-05-22 03:51:47 ) בתגובה לדני לחמן, ( 16 ) |
|
|
כתבת "המתנחלים חיים במקום חסר חוק. החוק הישראלי אינו חל עליהם, כמובן שלא הירדני וחוק
פלסטינאי איננו קיים. לא בריא. חוסר החוק מביא לחוסר מוסריות. מערב פרוע שבו בעל הרובה לוקח את
החוק לידיים. ( גם בעזה היום)"
המשוואה הזו לא בהכרח נכונה, גם אנשים שחיו וחיים במקום שעפ"י הגדרתך (לכאורה) החוק הישראלי כן
חל עליו, ביצעו ומבצעים פשעים (מאז ומעולם). יותר מזה, אנשים שמקום מגוריהם ומקום עבודתם חוקי
לגמרי ולעיתים אף נקרא בית המחוקקים(!) של מדינת ישראל, פעלו בחוסר מוסריות ואף עברו על החוק
וזה, לא קרה בגלל התנחלויות, מתנחלים, או חובשי שביסים למיניהם. ההסברים לכל הפשעים הללו
שמבוצעים ע"י מי שגר בישראל ה"חוקית" מרובים (החל מהון שלטון, הליכתו ופחיתתו של הדור, ניתוק ועד
לתרבות הצריכה והרייטינג כיום וכו´, וזה כבר דיון אחר) כך שהטענה שכל חוסר מוסריות מקורה
בהתנחלות אין לה בסיס. ועפ"י הגישה שאתה מאמץ, אפשר לראות כבר את כל מדינת ישראל כמערב
הפרוע, ואם זה כך, אולי כדאי לחכות לתיקו מקסיקני בקרוב...
{כל זה כמובן לא מצדיק את מעשיהם של אותם עשבים שוטים(!), להיפך זה מצרף אותם, גם בעיני,
לרשימה מכובדת של פושעים.}
ושוב, זה לא תחביב שלי לחזור על עצמי, אבל, כפי שכבר כתבתי, "רוב המתנחלים הלכו להתיישב שם
כשלוחים של מדינת ישראל", מדינת ישראל החוקית, וממשלותיה החוקיות. ורובם המוחלט, וגם את זה
כתבתי כבר, מצייתים ומכבדים את החוק הישראלי גם אם לדעתך הוא"לא חל עליהם".
מלבד כל זאת, גם אם ההנחה הבסיסית שלך היתה נכונה (מה שהיא לא, אבל נניח), שההתנחלויות הם
מקור כל הרוע וחוסר המוסר בארץ, אנחנו כבר עשור וחצי בתהליך של יציאה מההתנחליות והמצב
ה"מוסרי" לא משתנה לטובה כלל, אם כבר אז להיפך, כך שהמשוואה שלך הולכת וקורסת לנגד עיניך.
{לדמוקרטיה שלנו אתה יכול לקרוא חילונית אם אתה רוצה (ומעניין לראות מה קורה בעניין זה בתורכיה...)
תכל´ס, המושג דמוקרטיה חילונית מרמז על איזה קונפליקט עם הדת שלא קיים, הדת היהודית
והדמוקרטיה מסתדרות מצוין יחד ואין ביניהן סתירה. הדת היהודית מאפשרת לכל אחד להאמין באופן
פרטי מבלי לכפות אמונה. התנהגות אפולוגטית או מיסיונרית שנוהגים בה קבוצות מיעוט יהודיות מנוגדת
לחלוטין לדת היהודית ולדרכם של רוב הדתיים.}
לא ברורה לי ההשוואה בין גבולות מדינת ישראל לגבולותיו של האדם הפרטי, אשמח אם תאיר את עיניי
ותספר במה בדיוק יועילו הגבולות לכאורה שאתה מייחל להם כ"כ, למצבנו היום, במה בדיוק הם ישפרו
את המצב הנוכחי, על מה בדיוק אתה מסתמך כשאתה אומר את זה (עובדות,עובדות) ולמה זו לא יכולה,
בהמשך להתכתבותנו מקודם והערתו של יוסף(20), להיות אידאולוגיה משיחית, ( ובבקשה אל תדבר
איתי על מסגרות ונורמטיביות). אתה יודע, אם אתה מתעקש על ההשוואה, במצבים נפשיים בהם אין
גבולות, הדבר הכי חשוב בהצבת גבולות, הוא, הצבת גבולות לשם הביטחון, זאת אומרת להציב גבולות
שבתוכם האדם החולה, הילד או כל אחד אחר ירגיש בהם בטוח. בלי זה, אין בכך טעם. על בסיס זה, אם
אתה מתעקש שההקשר נכון, אתה מוזמן להסביר ולנמק, מה בדיוק הקשר בין הגבולות שאתה מבקש
לביטחון, לאור העבר, ההווה, וה"פרטנר" שלנו.
הקבוצה "המשיחית" רחוקה שנות אור רבות מלהנהיג את הכלל, אבל מה לעשות שהכלל, ושוב אחזור על
עצמי, לא דובק בעמדת הרעש והצילצולים, הכלל לא מפקיר את עצמו, להיפך הוא נוהג באחריות רבה,
יתכן שהוא כן צריך לצאת בצורה יותר קולנית כנגד אותם עשבים( דבר שכן נעשה בעיקרון בטון נמוך יותר
בציונות הדתית בינה לבין עצמה).
מה שאני מנסה לומר, זה שלמצב הנוכחי הזה, בעצם כולנו אחראים, ללא הבדל מיקום, השקפה,
אידאולוגיה, אמונה, שביס או פדחת, לכן על כולנו מוטל לנסות ולתקן, ולהתחיל בכך, לאו דווקא ע"י גינוי
האחר, אלא אולי דווקא בדיאלוגים כמו זה שניסינו לנהל כאן, ובדאגה בסיסית שלפחות אנחנו והסביבה
הקרובה אלינו נתנהג במוסריות, יושר, צדק, כבוד ואמת בכל אספקט של חיינו, כל זה יחד עם שיתוף
פעולה עם אנשי מוסר שאולי חלוקים עמנו אידאולוגית יכול לדעתי להוות בסיס טוב ויציב בתהליך תיקון
החברה והמדינה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: ספר מעניין, לא בהכרח חשוב
|
32 |
|
אבנר אברהם ( 2007-05-30 15:40:53 ) בתגובה לדני לחמן, ( 16 ) |
|
|
לכל היותר תיעבת את בנימין נתניהו רק בשל שהיית בשל לשנוא אותו. רבים שנאו ושונאים את היהודים,
האם זו הוכחה שהשונאים צדקו / צודקים? בסך הכל השמאל, ובעיקר כמה מובילי תקשורת שמאלניים,
לקחו על עצמם את המשימה להכפיש ולהשחיר את נתניהו לאחר שעלה לשלטון כחוק. שהרי על מה רדפו
אותו? על אגדת הנעליים או העוזרת של שרה? על סיפור קלוש של הובלת רהיטים עם קבלן שירק לידיים
שנתנו לו פרנסה? בפועל ה´עבודה´, והשמאל בכלל, קינא לבנימין נתניהו על שהצליח להכות בטרור
ולהנמיך את רף הפיגועים כמו שלא היה לפניו ולא לאחריו.
לישראל אין גבולות בשל ה"פוליטיקלי קורקט" לכאורה שהיא מעדיפה לנהוג בו. יחד עם זאת היא סיפחה
באופן חד צדדי את מזרח ירושלים הגדולה ואת הגולן אליה. את היתר היא השאירה למו"ם עתידי עם
הפלסטינים, מו"ם שהחל ונקטע, החל ונקטע, החל ונקטא תמיד באשמת הפלסטינים. כל קטיעה כזו באה
בשל התגברות הטרור.
המתנחלים חיים במקום בו חל החוק הישראלי, לכן תמוהה הערתך שאין חוק בשטחים. החוק הישראלי
בשטחים חל על ישראלים והחוק הירדני על הלא ישראלים. וזה החוק. לכן, לא-ישראלים שבונים לא כחוק
לא נשפטים בבתי משפט ישראליים אלא בבתי משפט פלסטיניים. רק כאשר מבוצע פשע כנגד אזרחים
ישראלים בשטחים, העבריינים נשפטים על ידי בית דין ישראלי, אזרחי או צבאי. כי החוק הישראלי מגן על
אזרחי המדינה בכל מקום ומקום.
"האישה הטפשה" היא תוצר של העדר חוק מצד אחד ואגרסיביות בוטה של הערבים מצד שני. אין אכיפה
ממשית של החוק כנגד אותה בריונות ערבית, וכך המתנחלים בנו להם מתודות משלהם להתמודד איתם.
למתבונן מהצד לשניה מתוך 30 שנה, התמונה לא תהיה תמיד משקפת את המציאות. כמו שההקלטה
של "האשה הטיפשה". אם היית רואה את מה שהיה לפני כן ואחרי כן אולי היית מבין את האירוע אחרת,
יותר טוב.
לגבי עקירת עצי זית לא הוכח באף מקום שהמתנחלים הם הכורתים את העצים. אם המתנחלים באמת היו
כורתים אז האם באמת הם היו עושים זאת בדיוק בספטמבר ומיד לאחר מסיק הזיתים? למה לא לחבל
בעץ בכל יום בשנה? האם זה לא מעורר אצלך שאלות? בשנה האחרונה תפס הממשל הצבאי 2 ערבים
שעסקו לגיזום עצי זית אחרי המסיק, והם נעצרו לחקירה. לא ברור לי מה עלה בחקירה כי זה לא פורסם
בעיתונות. אבל הערבים שוחררו מאחר שככל הנראה נשלחו ע"י בעלי המטע לגזום את העצים כמה עשרות
סנטימטר מעל נקודת פיצול הגזע לענפים. הגיזום הזה חיוני לזית כדי לטייב את גידוליו בשנים הבאות.
הגיזום הזה נעשה כל 7 - 10 שנים. ומכאן שהפלסטינים היו ועדיין גוזמים לעצמם את העצים מסיבות
חקלאיות. ואם הם כבר עושים את זה, אז למה שהערבים והשמאלנים לא ינצלו זאת להכפשת המתנחלים
סתם?
טלי פחימה לא גילתה שום אור. היא גילתה לכל היותר את החושך והשתעבדה אליו. לדעתי הפרטית
והלא מוכחת, זה בא לה הרבה בשל מצבה האישי הבעייתי והקשה. יחד עם זאת, קשירת קשר עם מחבל
בשעת מלחמה, ולא חשוב מה אופיו של הקשר, הוא בגידה ודינה בעת מלחמה הוא מוות. מערכת הצדק
הישראלית הלכה רכות כנגד טלי פחימה והעדיפה לא ממש את כל העונש או את רובו (למשל מאסר של
20 שנה) כי היא מערכת חלשה, שאינה בטוחה בצדקתה ובצדקת הציונות. היום פטריוטיות היא כאילו
מפלטו של הנבל (עוד משפט נבוב) והרי כולנו רוצים כאילו להיות צודקים ויפי נפש. רק שמעת לעת אנחנו
שוכחים שרצוננו הראשון והעיקרי הוא קודם כל לחיות, לחיות בביטחון, ורק אחר כך, קצת מרחוק, לחיות
גם בשלום. הלחיות הוא תנאי בל יעבור. על השלום עוד אפשר להתווכח ולא לקנות אריה טרור-טורף
באריזה של שפן-שלום.
אף אחד לא נלחם בעד שתהיה מדינה משיחית. שהרי אף אחד לא יודע מה זה משיח ומתי יבוא. זה עניין
של אמונה אישית, ולא תנאי לאומי. אני רוצה להרגיע אותך ולהודיעך שאין אתה חייב להאמין בביאת
המשיח. כי אם הוא קיים והוא ירצה לבוא, אז הוא בוא יבוא, אם תרצה או לא תרצה. ואם הוא לא יבוא, אז
מאמיניו ימשיכו להאמין שהוא בוא יבוא "בשנה הבאה בירושלים הבנויה".
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אז איפה איפה אתם הסמולנים
|
14 |
|
ניסים ( 2007-05-21 01:28:53 ) בתגובה לemago |
|
|
כרגע חזרתי משדרות מוכת הקסאמים וחיפשתי אתכם את אנשי שלום עכשין
את האדון ההוא שרץ לעזור לערבים בעניין הזיתים (הפוליטרוק בנו של
הפוליטרוק) את האנרכסטים שרק זורקים סוכריות על חיילים
ולא ראיתי אתכם .
לעומת זאת ראיתי מתנחלים דתיים וכן גם דתיים לשעבר
אז תמשיך להגג על היורקת ולא על הפרועים שזורקים שבוע אחר שבוע אבנים
על חיילים בשם הנאורות השמאלית
תמשיך לחלום שאם תוותר כחלומו של פרופסור עוז יפתרו כל בעיותינו ואנו
ננקה את הריסות הקסאמים הנוחתות על שדרות בגלל השמאל הסהרורי.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2007-05-21 14:21:00 ) בתגובה לניסים, ( 14 ) |
|
|
אני מתאר לעצמי שהפתרון נמצא באמצע. לא השמאל שחי בבועה של זכויות אדם והומוניזם בסביבה
מוקפת ברבארים שבהזדמנות הראשונה ישחטו אותנו כשנשיר את שירי מהפכת האינטרנציונאל.
הימין מנותק באילוזיות של ארץ ישראל השלמה כשבגדה המזרחית ובעזה ישנם מליוני ערבים שמתרבים
בקצב של חרקים ממשפחת פרוקי הרגליים. והפתרון המדיני-אסטרטגי שלהם נמצא במשנת בר כוכבא
ובימי המשיח תחת סינדרום ירושליים פתולוגי.
אין ממש מרכז בארץ. אין אנשים כמוני שמאמינים שהפתרון משלב התנתקות חד צדדית עם חיים על חרב .
איה אנשים כמוני שמאמינים שפתרונות מדיניים הם שכרון חושים וסיפוח יש"ע הוא גחמה של שוטה
הכפר???
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ניסים ( 2007-05-21 14:46:34 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 21 ) |
|
|
מר קג´טי נגהי
אני עוקב אחרי ההתגובות שלך למאמרים וההיתי שמח לשמוע
על איזו התנתקות אתה מדבר
הרי הברברים אליהם אתה מדבר בפיסקה הראשונה ינצלו את השטח המתפנה אך
ורק למטרה אחת , לבסיס יציאה לשלב הבא שהוא דחיקה לים עזוב את הימין
עזוב את השמאל האם אתה מאמין שכאשר נעזוב את כל יהודה ושומרון נצליח
להגן על המדינה מגבולות הקו הירוק כאשר נשיר את שיר המרכז לא אני מאמין
של הימין ולא האינטרנציונל של השמאל
בבקשה תענה עם יד על הלב .
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2007-05-21 20:21:34 ) בתגובה לניסים, ( 22 ) |
|
|
אני מאמין שהישארות וחיבור לאזורים הערבים בגדה המזרחית מסכנת את ישראל מבחינה דמוגרפית. אני
מאמין שיש להתנתק חד צדדית ובד בבד להמשיך את המאבק הצבאי
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ניסים ( 2007-05-21 20:36:17 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 24 ) |
|
|
בדיוק על זה שאלתי ראינו מה קרה וקורה בשטחים שאנו מפנים
מה תעשה כאשר יועפו הקאסמים על בן גוריון או על נתניה האם ניכנס ונכבוש
ואז נצא ושוב נכבוש ושוב נצא עד שכל אזרחי ישראל יגיעו למצבם העגום של
תושבי שדרות
אולי יש פתרונות אחרים שלא מבוססים על אמונות על על תמונת עולם צבאית
בטחונית
בשם השד הדמוגרפי שאינני מבטל אותו לא כדאי להתאבד
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מעשים!!! תפריט אסטרטאגי
|
27 |
|
מר קג´טי נגהי ( 2007-05-22 17:00:25 ) בתגובה לניסים, ( 25 ) |
|
|
שליטה ישירה על מאות אלפי בני אדם שעוינים את תרבותך ובעלי מנטאליות ברבארית-פונדמנטליסטית-
פרמיטיבית היא אקט של התאבדות.
הקמת גדר הפרדה רצינית משולבת במכשולים של שדות מוקשים ותייל חשמלי תצמצם כמעט לאפס את
כניסתם של מתאבדים לקו הירוק ואת השפעתם של ערביי השטחים על ערביי ישראל (ותחליש את תהליך
הפלסטיניזציה של האחרונים, אם כי לא תבטלו).
לגבי הקסאמים והרקטות:
כל איום טילי על ישראל החל מטילים בליסטים וכלה ברקטות קאסם תוצרת בית הוא איום אסטרטאגי. אף
אחד לא רוצה לראות טילי נ.מ נורים על מטוסי אל על מהגדה. לכן יש לטפל בבעייה זאת בצורה נפרדת
אם באמצעות מענה טכנולוגי דפנסיבי (ואני רוצה להאמין שבשנים הבאות יממצא פתרון לפחות חלקי
לבעייה הזאת) ואם באמצעות פעולות אופנסיביות.
התנתקות חד צדדית מקן הצרעות של השטחים, לא כוללת אי כניסה של כוחות צהליים לאזורים אלו
באמצעות חיסולים ממוקדים מהאוויר, פעולות קומנדו ומידי כמה חודשים מבצע צבאי גדול בסגנון "חומת
מגן".
מצפים לנו שנים קשות של לוחמה המתמדת, אין לי אשליות. אבל עדיף לנהל לוחמה זאת כשאתה מנותק
מכל אותם הערבים וריכוזי האוכלוסיה שלהם.
במקביל, ניתן לבצע פעולות מדיניות כמו:
1) ניסיון להקים הנהגה מתונה בשטחים שתאפשר לנו ערוץ של הידברות (אם כי אני בספק לגבי מהלך
זה).
2) שיתוף פעולה עם ירדן למנוע הברחות אמצעי לחימה לגדה המערבית
3) בידודן של סוריה ואיראן בזירה הבינלאומית בהיותן הכוח המניע מאחורי האיסלאם הפונדמנטליסטי
הפלסטיני
4) סיוע מסיבי של אמצעי הביון הישראלים לגורמי אופוזציה בתוך סוריה ובתוך איראן כולל חימושם
והפעלתם נגד המשטרים
בברכה,
בריגדיר גנרל נגהי
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
רפי אשכנזי ( 2007-05-29 18:30:50 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 27 ) |
|
|
מה עקץ אותך נגהי {כבוד הגנרל...}? מה? אתה תמיד כותב במר לבך טיעונים חכמים, דברי טעם ולעיניין
וכאן נפלת לגמרי? הטיעונים שלך מזכירים אמירות של "ציונות חכמה עם צבא קטן וממזר"...
גם הינתקות חד צדדית וגם יכולת לשמור על שטח נקי? האם התרגיל בעזה לא לימד אותך את סיפו של
התהליך? הפעם באם יתקבל מה שאתה מציע, גם כפר סבא, פתח תיקווה רעננה וחדרה יהיו במעגל
הקסאם... לאן נברח אז?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: מעשים!!! תפריט אסטרטאגי
|
33 |
|
אבנר אברהם ( 2007-05-30 15:58:43 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 27 ) |
|
|
לצערי בריגדיר גנרל נגהי אינך מציע פתרון מציאותי לבעיית פלסטין. להיפך, אתה מתעלם מהביעה ורוצה
שחומת מגן תסוכך עליך ותיתן לך פסק זמן כלשהו עד למשבר הבא. ובמשבר הזה שום חומת מגן לא
תעצור את נפילת הטילים על גוש דן ומישור החוף כולו. אין "מענה טכנולוגי דפנסיבי" לשום מדינה שחיה
בתקיפות טרור יום יומיות כנגדה. צריכה להיות תשובה "אקטיבית ודפנסיבית, מדינית, צבאית
וטכנולוגית". אנחנו צריכים לתת לאוייבינו להבין שתקיפה עלינו תעלה להם באלף תקיפות קשות יותר.
שאנחנו נתקוף אותם תקיפות מקדימות כדי למנוע את זממם עלינו. עלינו לתת להם לחוש ולהבין שגם
אנחנו יכולים לפגוע להם בבתיהם ובאזרחיהם. אנחנו צריכים היום לשטח 2 -3 ישובים שלהם על חשבון
תקיפתם את שדרות (רק היום הצהיר משעל שאין בכוונת החמאס לעצור את התקיפות).
1. אין סיכוי למציאת הנהגה מתונה כאשר החברה הפלסטינים נשלטת ע"י הנהגה קיצונית. לא לחינם אבו
עבאס מנוטרל ואינו יכול ממש לדבר תכל´ס עם אולמרט כי הוא לא קובע כלום. ואם החמאס אין לנו מה
לדבר, כי הם חרטו על דיגלם את השמדת ישראל בכל מקרה.
2) שיתוף פעולה עם ירדן למנעת הברחות אמצעי לחימה לגדה המערבית קיים גם היום והיה קיים שנים
בעבר. אבל אנחנו לא יכולים לסמוך לא על ירדן ולא על עצמנו. הנשק ממשיך לזלוג ליו"ש גם דרך ישראל.
צריכים לשים את היד על גורמי ההברחות האלה - גם ערבים אזרחי ישראל.
3) בידודן של סוריה ואיראן בזירה הבינלאומית בהיותן הכוח המניע מאחורי האיסלאם הפונדמנטליסטי
הפלסטיני נעשה כבר היום. האם זה אומר שאנחנו צריכים להרגיש עצמו בטוחים יותר מולן? הבעיה
האמיתית כיום היא איראן - הגרעין האיראני. עלינו פשוט להשמידו עד תאריך מסויים. "אנחנו", זה אנחנו או
האמריקאים. ולדעתי הדבר הזה יקרה עד סוף 2008.
4) הסיוע המסיבי לגורמי אופוזציה בתוך סוריה ובתוך איראן צריך להיות יותר בהדרכת הכוחות השונים
כיצד מפילים משטרים ולא רק סיוע של אמצעי הביון או אספקת חימוש והפעלתם נגד המשטרים. הדבר
הנכון ביותר הוא להגיע להבנות מדיניות מוקדמות ורק אז לסייע. כי מה זה שווה להחליף משטר ולהיווכח
שהמשטר החדש מחושק למדיניות אנטי ישראלית?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דל נחמן ( 2007-05-21 15:37:33 ) בתגובה לemago |
|
|
שלום יכול להיות עם שטחים או בלי שטחים.
שלום יכול להיות עם מדינה פלסטינאית או בלי מדינה פלסטינאית.
מה שבטוח, שלום לא יכול להיות אם הפרטנר לא מעונין בשלום.
השמאל מנסה לנהל מין עסקה גלותית כזאת - "ניתן להם אז הם יניחו לנו".
גם מול היטלר ורוצחים אחרים היו קבוצות שהאמינו בזה. זה מעולם לא עבד.
כשמדינת ישראל שיחררה את הרצועה בגדה ובעזה חווינו פה גל טירור שכמותו
לא היה.
כך הגדיר איינשטיין אי שפיות:
"להמשיך לעשות את אותם דברים שוב ושוב ולקוות לתוצאות שונות".
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אורח ( 2007-05-25 19:22:46 ) בתגובה לemago |
|
|
אני רוצה להודות לכם על הדיון המרתק. והוא באמת מרתק יותר מהמאמר (בלי
לזלזל בכותב חלילה) ואולי אפילו יותר מהספר (שלא קראתי).
תודה
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ספר חשוב ומאמר חשוב של לחמן
|
29 |
|
רפי אשכנזי ( 2007-05-28 18:49:54 ) בתגובה לemago |
|
|
המאמר מאיר העיניים מכיר לנו את הצד הרציני של גדי טאוב. את טאוב הכרנו כמנחה תכניות הילדים.
מאז עשה דרך ארוכה והיום הוא מגיש לנו ספר עמוק ורציני על ´המתנחלים´ כשעל כתפיו תואר דוקטור.
אני כבר מודה כאן, כי אני מאד מעריך את טאוב, את דעותיו ואת כתיבתו. הוא אדם רציני ביותר אם מותר
לי ההדיוט להעיז ולשפוט. יחד עם זאת, הייתי שמח לראות אותו נגמל מאותם מניירות של ערוץ הילדים
אותן הוא עדיין עונד... אולי זה עניין של זמן ושל מיצובו בעיני עצמו כאיש מעמיק שחשוב לשמוע את דבריו.
הספר של טאוב שעדיין לא הספקתי לקרוא אותו אך סקירתו של לחמן נותנת מטעמיו, יהיה לדעתי הצנועה
כספרו של ספי רחלבסקי ´חמורו של משח´, מלפני כ 10 שנים, ספר שבא ´לקלל ´ את נוער בני עקיבא, נוער
ההתנחלויות שבראשית דרכן, ויצא ´מברך מאד´ על אותו נוער מתנחלים של בוגרי ישיבת "מרכז הרב"
ודומיה, שמשם צמח גוש אמונים. נראה לי על פניו כי שני הספרים משלימים זה את זה, וספרו של
טאוב ´יברך מאד´ גם הוא את מיפעל ההתנחלויות אף שלא זאת היתה כוונת מחברו כמובן...
´אנחנו´ החילוניים, האנשים שאינם מגדירים עצמם כדתיים, גם אלו מקרב ההתישבות "הבעובדת",
חייבים להודות ביושר כי אין לנו עגלה הנושאת מטען הדומה אידאולוגית לאותה עגלה עמוסה אותה
סוחבים אנשי הציונות הדתית. לא בחינם רגשות החידלון ואובדן הדרך תוך התפרקות המוסר אינה נחלתם
של חובשי הכיפות הסרוגות . הם נושאים בכרבם, אם בקיבוצי הפועל המיזרחי של המפד"ל ואם בישובי
אמנה שבשטחי יהודה ושומרון ועזה {לשעבר}, אמונה שלמה של דרך מטרה וכוון שלנו האחרים אין אותה.
בשיא הצניעות, אני לפחות מרגיש הערכה רבה לאנשים אלו הנושאים את הציונות על גבם יום יום, עליהם
כותב טאוב וכתב רחלבסקי בזמנו, ולא ישנו את דעתי ספר זה וסופר בעל מעמד גבוה ככל שיהיה, גם
אם דעתם רחוקה מדעתי.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אבנר אברהם ( 2007-05-30 14:56:41 ) בתגובה לemago |
|
|
לצערי גם אני לא קראתי את סיפרו של של דר´ גדי טאוב, הזכור לי כחייל
בבור של חה"א בשנות ה-80, ולכן אגיב לכתבתו של לחמן, ללא כל קשר לנאמר
בספר ולשאלה האם לחמן מייצג את דעתו של דר´ טאוב באופן נכון ואמין.
עוצמתה של תמונה – אתה כותב: " צילום אחד בטלוויזיה הביא אתו את כל
סימני השאלה שיש לי לגבי המתנחלים. לא סימני שאלה לעצם היותם כאלה, אלא
ספקות באשר לדרך חייהם".
צילומים אכן מביאם ליצירת תדמית על אוכלוסיות שלמות במידה ואם הם אכן
משקפים מציאות אמיתית. ישנן שתי דוגמאות נהדרות, האחת מצילום הילדה
הויאטנאמית הערומה הבורחת מפני הפצצה אמריקאית בשנות ה-60
http://www.wbur.org/photogallery/op_sontag/images/1.jpg וקיבעה
בתודעה את אופי המלחמה שבה מעצמת על נלחמת בלוחמי גרילה עממית על חשבון
האזרחים (דבר שהתברר בדיעבד כשיקרי שהרי הויאנקונג השתמש באזרחים
למיגון עצמו והם תקפו גם אזרחים בצד השני, כדרך שהטרוריסטים הפלסטינים
עושים, אבל התקשורת הבינ"ל נפלה במלכודת הזולה של התמיכה בחלש ובמסכן
ללא ניסיון כלשהו לקיים ביקורת מוסרית נאמנה). האין זה צחוק הגורל
שהילדה הזאת ברחה בשל מתקפת הויאטקונג על כפרה, ששרפה והרסה את כל הכפר
וכל משפחתה הושמדה זולת היא ואחיה, והיא הילדה קיבלה מקלט בטוח אצל
הכוחות הדרום ויאטנאמים. כעבור שנים מעטות היא קיבלה מקלט ואזרחות
בארה"ב.
הדוגמה השניה היא משולחנו של הנשיא רונלד רייגן. בתחילת מלחמת לבנון
נפגע בית בביירות וילד קטן נפגע בעינו. ארה"ב שלא היתה שלמה עם הצעד
הישראלי שקלה ללחוץ על ישראל לעצור ולצאת מלבנון כבר ב-1982. רונלד
רייגן שהיה נפעם ביותר מתמונת הילד הציב אותה בשולחנו
http://blogs.thestate.com/bradwarthensblog/images/child.jpg כדי שזה
יזכיר לו את עוולות המלחמה כתוצאות ההתקפות האויריות שישראל ביצעה
בביירות. לאחר מספר ימים משהובן שהילד נפגע מאש ערבים בערבים, הוריד
רייגן מיד את התמונה משולחנו, ללא כל התנצלות. שנאמר, גם תמונות
אמיתיות יכולות לשקר.
כלומר, תמונות יכולות גם לשקר. לתמונה יש כוח רב אבל בתנאי שהיא משקפת
אמת והכרה של השתקפות אמיתית של מציאות. ככל שאנחנו מכירים פחות מציאות
כלשהי כך התמונה יכולה יותר לשקר. באותה מידה, ככל שהתמונה תשחק יותר
למגרש האידיאי שלנו, כך נאמצה יותר כסמל אידאי ופוליטי.
כך גם התמונות שאתה מכוון את ליבך או עינך אליהן בדבר כאילו שמתעדות
אלימות ילדים יהודים כנגד ילדים ערבים. תמונות אפשר לשחזר, אפשר לערוך,
אפשר לצנזר ואתה יכול להיות מושפע מהן כאילו מ"יותר מאלף מילים".
אתה מסתכל על הכיבוש מגובה הברכיים במקום להסתכל עליו מלמעלה ומגבוה.
קודם כל, לפני השאלה של היחסים שבין ערבים ליהודים מתנחלים, אתה צריך
לבדוק את מהות הכיבוש בראיה היסטורית, פוליטית, צבאית ומוסרית. ועל כך
נכתבו עשרות אלפי מאמרים מבריקים ופחות. אבל ישנן עובדות בסיסיות שאי
אפשר למשוך את שמיכת ההיסטוריה מעליהן, כמו למשל:
1. עָם ערבי פלסטיני הוא דבר גמיש כמו מסטיק וכשהוא נדבק קשה לחלצו. אם
היה באמת עם ערבי פלסטיני לפני כיבוש 67´ למה לא קם העם הזה נגד כובשיו
הירדנים והמצרים? למה העם הזה שאף רק להשמיד את העם היהודי בארץ ישראל?
2. הכיבוש הישראלי ב-67´ דינו ככיבוש הישראלי ב-48´-49´, הווה אומר
לגיטימי מבחינת המשפט הבינ"ל, מבחינת הצדק ההיסטורי. אם אנחנו שוללים
את היעדר הזיקה של העם היהודי למולדתו בירושלים, חברון, שכם אנחנו
למעשה מודים שאין לנו זיקה לכל מקום אחר בארץ ישראל ומכאן שכל מדינת
ישראל בחטא קיומה.
לאחר בירור סוגיות היסוד האלה אנחנו צריכים לבחון את יחסי היהודים –
ערבים בארץ ישראל. לא רק בשטחים הכבושים אלא גם בתוך ´ישראל הקטנה´.
אבל אסור לנו להניח שהמבחן הזה הוא ששופט את ההצדקה הציונית לארץ
ישראל. אם ישנם כאלה המתעמרים בערבים, אנחנו צריכים לתקן זאת. אבל
קיומו של סכסוך אישי אינו צריך להשפיע על השאלות ההיסטוריות. כי אם אתה
תציב בפני מקרה בה מתנחלת צעקה ברדידות "ש-ר-מ-ו-ט-ה" על ערביה, אתה
צריך לומר גם למה אותה ערביה קיללה את המתנחלת לפני כן כדי למשוך אותה
למלכודתה המרופדת במצלמת וידיאו. אתה תצטרך לפיכך גם להסיק מסקנות
הפוכות לאחר שתבחן את כל מקרי האלימות ה"קטנים" של פלסטינים כנגד
יהודים בשטחים ובישראל. שלא לדבר על העובדה שהפלסטינים מכוונים את
הפיגועים שלהם כלפי יהודים כיהודים, להרוג בהם ככל האפשר. אדם חייב
לקחת כנתון בסיסי את העובדה שלפי קודקס המוסר הפלסטיני אפשר וצריך
להרוג יהודים בשל שנולדו יהודים. מנגד, אתה חייב להסביר לנו למה יותר
ויותר פלסטינים תושבי מזרח ירושלים מביעים עמדות גלויות על שאינם רוצים
להיות מסופחים מחדש ל´שטחים´ כך שעתידם יהיה לוט בערפל החשש להסתפח
לאיזושהי יישות פלסטינית דרקונית שאולי תקום בעתיד. הם רוצים את
הביטחון עכשיו תחת שלטון ישראל.
אתה מדבר על "ואי אפשר היה להתעלם, לפחות לא בעיר כמו תל אביב מאות
אופנה דוחה של מתנחלים עם מכנסיים היורדים מירכיהם מגלים את חריץ ישבנם
בציבור ונושאי נשק על כתפם ובחגורותיהם. אופנה שנעלמה במקצת." שלא
ברורה כלל למה אתה מתכוון? אני דווקא רואה את התופעה הדוחה הזאת אצל
התלמידים התל אביבים החילוניים, הראשל"צים, האשדודאים, הנתנייתים
והחיפאים החילונים. האם זה לא גורם לך לשלול את האופי שהחילוני הצעיר
מתפח במקומותינו?
פרודיה אצל גיל ריבה יכולה דווקא להוכיח את ההפך ממה שאתה רצית להבין.
פרודיה כשלעצמה היא כלי ביקורת כמו סאטירה והומור. האם בשל הפרודיה
שעשה גיל ריבה על פרס, פרץ או אולמרט אתה תסיק מסקנות פוליטיות לגביהם?
דרך פוליטית אינה נקבעת על פי פרודיה עונתית אלא על פי בחינה וקביעה של
התמרורים של אותה דרך. הפרודיה יכולה להתקבל כהומור סתמי אצל אחד ואצל
האחר כביקורת פוליטית עמוקה, אבל זה אינו שונה מכל ביקורת אחרת, כולל
ביקורת אינטלקטואלית. שהרי אתה בוחר את הביקורת הנוחה לך ורץ איתה
קדימה.
אתה מדבר על תופעת ה"צעירים הפוסט ציונים" בקרב החילונים ומאשים את
המתנחלים בדבר. אינני רואה כל קשר בין השניים זולת שאותם חילונים שאתה
מדבר עליהם לא מכירים ממש את המתנחלים. שאם היו מכירים היו בודאי
אוהדים את מהפכנותם. זה מזכיר לי שבשנות השישים דיברו על הנוער ה"יושב
על הברזלים", נוער משועמם, מנותק שעוסק ברכילות ומתרחק מהציונות
ומהתרומה למדינה ולתושביה. והינה באה משלחמת ששת הימים והכל התהפך,
ואותם "יושבי הברזלים" היו ממיטב לוחמינו. כנראה שגם בעידן הדינמי של
הטלויזיה, הקולנוע הדיגיטלי וההי-טק, יש נוער שמשתעמם מהציונות וחושב
שחיוו ניתנו לו במתנה. אבל בשעת מלחמה הם מתייצבים ראשונים להגן על
הציונות, על המדינה.
הקרע בין שתי תפיסות הציונות לא חלה בין תפיסת הציונות הסוציאליסטית
לתפיסת הציונות של המתנחלים. המשבר האמיתי קרה בתוך תפיסת הציונות
הסוציאליסטית. כי מה שפעם היה "כיבוש הקרקע", "עבודה עברית", "חומה
ומגדל", "שעל ועוד שעל", "גאולה תתנו לארץ", היום זר לסוציאליסטים.
כשהם זנחו את ההשראה האידיאולוגית שלהם הם התרחקו מהציונות. הם אינם
רואים עוד בהגשמת הציונות המתיישבת את דגל העשייה הציונית. היום הציבור
הדתי ההתיישבותי לקח את דגל המהפכה וממשיך לכבוש את הארץ. המשבר ושינוי
הכיוון שתנועה הקיבוצית היה מיד לאחר מלחמת 67´, שם רוב הציבור
הסוציאליסטי נטש את הציונות המעשית, בעוד מנהיגיהם ואינטלקטואלים שבהם
המשיכו את הקו האידיאולוגי והיו למשענת קנה איתן לתנועת ההתיישבות
הדתית "גוש אמונים". להלן שמות חלק ממנהיגי "תנועת ארץ ישראל השלמה"
מהתנועה הקיבוצית: נתן אלתרמן, רחל ינאית בן צבי, משה טבנקין, יוסף
טבנקין, יצחק טבנקין, אליעזר ליבנה, עובד בן עמי, אריה הראל, משה
שמיר, ש"י עגנון, זאב וילנאי, חיים הזז, יהודה בורלא, יעקב אורלנד,
זרובבל גלעד, רבקה כצנלסון, אליעזר ליבנה, בני מרשק (האבא של מרשק "בעל
המשור"), יצחק שלו (האבא של מאיר שלו), פרופ. דב סדן, יצחק צוקרמן
(אנטק), צביה צוקרמן, צבי שילוח חיים גורי (כן, עד שנות ה-80 הוא
היה איש ארץ ישראל השלמה), אלוף (מיל.) דן טולקובסקי, אלוף(מיל.)
אליהו בן חור ואלוף (מיל.) אברהם יפה. גם גולדה מאיר ושמעון פרס תמכו
בהתיישבות בתחילתה. ועוד רבים מהתנועה הקיבוצית. ככל שחלפו ומתו
המנהיגים האלה נוצר חלל גדול יותר בין המתנחלים לבין הסוציאליסטים. דגל
האידיאולוגיה הציונית עבר למתנחלים.
מכבסת הכינויים שאתה מנסה להסביר אותה לא מעידה על נכונות גישה אחת על
השניה, אלה מייצגת דיעות שונות בציבור הישראלי. משחקי המילים מייצגים
צדדים לכאורה אבל למעשה זוהי רק מכבסת מילים שמשמעותן משתנה מכביסה
לכביסה. מבחינתי ´יהודה ושומרון´, היא יו"ש והיא גם ה"גדה", בתלות במסר
אותו אני רוצה להעביר בכתיבתי. המסר הזה משפיע עלי לכנות את השטחים
האלה "שטחים כבושים", "שטחים מוחזקים", שטחים משוחררים" וכל וריאציה
שבינהם. השטחים האלה אכן נכבשו מידרן וזוהי עובדה, לכן הם "השטחים
הכבושים". "השטחים המשוחררים" האלה גם שוחררו בעת כיבושם מכיבוש ירדני
ב-1949 שהיה בניגוד לחוק הבינ"ל וכנגד החלטת והכרת האו"ם. ומה לעשות
ש"השטחים המוחזקים" ברובם עדיין מוחזקים ע"י ישראל בסטטוס של כיבוש
במקום שישראל תספח אותם והם יוחזקו ע"י ישראל בדין?
אם "הציונות המדינית" לא היתה "גאולית" כי אז לא היה קם הישוב העברי
הציוני בארץ ישראל (לצד הישוב היהודי הישן שסופח גם הוא לציונות בתחילת
המאה ה-20) והישוב הזה לא מתגבש להיות מדינה יהודית בשעת ההזדמנות
היסטרית של סיום המנדט הבריטי. באותו אופן "הציונות הגאולית" לא מדברת
רק בשם האמונה הדתית, אלא מסבירה עצמה היטב גם במונחים מדיניים.
אותה "ציונות גאולית" היא חלק מהציונות המדינית" שהחליטה לצאת לדרך של
מימוש מעשי של עקרונות הציונות. לכן לדעתי שני הכינויים האלה אינם
מדוייקים ואינם נוגדים האחד את השני. לצערי "הציונות הסוציאליסטית"
המתנחלת שכחה כבר מזמן את יעודה.
ה"נביא" שלכם (שהרי נבואה נתנה לשוטים לאחר חורבן הבית) כנראה עוד לא
הבין שמרגע שהציונות והציונים בחרו "בגאולת הקרקע" הם הפכו "משועבדים"
למפעלם – כל אחד הרגיש מחוייב למעשה ולתרומה בבניית הכוח העברי בארץ
ישראל. מרגע שנדבר על אי מוסריות "גאולת הקרקע" אנחנו כולנו נשתעבד
לאנטי-ציונות הפועלת ל"השבת" הקרקעות לבעליהן, בני "העם הפלסטיני
העתיק" שישוב בארץ ישראל יותר מ-10,000 שנים (השאלה היא רק איך שלא
שמענו עליו אף פעם בהיסטוריה).
הכיבוש השיב לעם ישראל את אדמתו ההיסטורית. עכשיו לנו יש ברירה לבגוד
בייעודנו ודרכנו, או לבגוד בדרך תמורת סיר הבשר של הביטחון השיקרי.
הערבים כבושים כבודדים ולא כעם. וכבודדים הם זכאים לכל החופש והביטחון
שמדינה מעניקה לנתיניה. אבל כעם, אם רוצים הם להיות לעם, אין זכותם
עולה על זכותו של עם ישראל.
"לא ארץ נכריה לקחנו לנו ולא ברכוש נוכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו
אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה.
ואנחנו כאשר הייתה לנו עת, השיבונו את נחלת אבותינו"
(מכתבו של שמעון החשמונאי לאנטיוכוס בדמשק)
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
רפי אשכנזי ( 2007-05-30 19:49:07 ) בתגובה לאבנר אברהם, ( 31 ) |
|
|
ברוך הבא אבנר, חסרת לנו מאד כאן בפורום!
רפפפפי
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דני לחמן ( 2007-05-31 01:36:49 ) בתגובה לאבנר אברהם, ( 31 ) |
|
|
מכיוון שהתגובות שלך ארוכות מדי לתגובה ממשית אומר רק כמה ראשי פרקים.
כן אני יודע על תמונות מפוברקות, אלא שתמונת השרמוטה לא הייתה מבוימת
ומפוברקת. ותמונות הילדים בכיפות הזורקים אבנים והופכים שולחנות בשוק
אינן מבוימות. ואני יודע, תגיד שזו תגובה בלה בלה בלה. צפוי מדי.
לא היה עם פלשתיני כשם שלא היו ישראלים. למרבה הפלא כיכר השוק אבל לא
הייתה ריקה. חברון מיושבת דורות וכך שכם וכל הערים הערביות. החלוקה
יצרה את העם הפלסטיני כשם שיצראה את הישראלים.
הציונות ככזאת נולדה בידי חילוניים. זה חשוב להבנה כי לאנשי האמונה לא
היה קשר להקמת היצירה ששמה ישראל. זו אכן מדינת היהודים, אבל אסור
לשכוח לרגע שזו מדינת ישראל.
מי שהפך כל פלח שיצא לחרוש לו תלם לתלם פוליטי זה אנחנו ובשנים
האחרונות הפכנו כל מוסק זייתים ללוחם חופש.
לא קראתי את כל התגובות הארוכות שלך. אבל כשכתבתי שפחימה ראתה את האור
שמתי מרכאות כדי שיהיה ברור שלא זו דעתי.
ואין דמיון בין הכיבוש של 48 לזה של 67 ואם אתה לא מבין את ההבדל, חבל.
אין להשוות את ימי חשמונאים לימינו. אפשר לצטט דברים הלוך וחזור.
גם אני חתמתי על העצומה למען ארץ ישראל השלמה. כולנן היינו שיכורים
והלומי מחשבה. תקרא את מה שעוז בהיר המחשבה כתב אז והולך ומתגשם
לעינינו, הציטוט מופיע במאמר. רוב החותמים חזרו בהם כשהדי הניצחון
הממאיר התחיל לתת את אותותיו.
אין לי נביא. אין לי מושג על מי אתה מדבר. נביאים הם אנשי דת. בימינו
ייתכן והיו נחשבים לסתם סכיזופרנים הצועקים ברחובות. אןו מדברים
בפלפונים ואיש לא היה יודע על מה ועם מי.
ובאשר לאדמתנו היסטורית, כן היא כזאת, אך המציאות לצערי, באמת לצערי,
איננה מאפשרת להפוך אותה לשלנו מחדש. אלא אם כן ההתעקשות תמשיך ותעלה
לנו בדמים רבים מאלו שהיו נשפכים ממילא גם אם היינו יושבים בגבולות 67.
אני לא תמים ולא חושב שהערבים מלאכי אור שרק מחכים לגרום לנו טוב.
המציאות דורשת יחס אחר. אני לא רוצה לחזור למונחים שהכיבוש הופך אותנו
למדינת אפרטהיד. אבל דבר אחד אני רוצה לומר. הערבים ניצחו אותנו בדבר
אחד. הם הכניסו את מדינת ישראל לגטו. החומה אולי מפרידה אותם ממדינת
ישראל אך כל המרחב שמאחוריהם פתוח. מי שחי בגטו וגבו אל הים זו מדינת
ישראל. אנחנו לא רוצים לחשוב על זה בצורה כזאת כדי לא למות מבושה ופחד.
אך זו עובדה. אפשר לרקוע ברגל ולתת לה שמות והצדקות. אך היא חומה עוטפת
ישראל. מדינת גטו.
אנמי עייף מדי וקשה לי להתרגז, ואני מוצא את עצמי כועס מחדש על זה שאני
נדחף לפינות ולענות בשם של קבוצות שאינני מרגיש שייך להם רק מפני שאתה
( אישית וכנציג קבוצה) רוצה להגדיר אותי ולדחוף אותי למקום שאינני נמצא
בו.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
גם תמונת היהודי היורה על הגרמני
|
37 |
|
קולהאמת ( 2008-10-22 12:14:00 ) בתגובה לדני לחמן, ( 35 ) |
|
|
בהולכו בגטו ורשה לא היתה מפוברקת.
גם תמונת האגרוף שנתת לאדם שתקף אותך בבעיטה לא היתה מפוברקת.
גם תמונת הקללה "שרמוטה" שזרקת לעבר הנהגת שחתכה אותך בכביש לא היתה מפוברקת.
אין עם פלסתיני ולעולם לא יהיה, אין עם ירדני ולעולם לא יהיה, אין עם אוסטרלי ולעולם לא יהיה....
מסיבה פשוטה מאד, הם לא עם בדיוק כמו שבת יענה איננה תולעת.
מדינת ישראל קמה אך ורק בגלל היהדות, בגלל האמונה היהודית.
לולא היהדות לא היתה מדינה, ולא היו מגיעים לכאן, לארץ ישראל.
החילונים של אז היו כמעט כולם מבתים חרדיים והכירו את היהדות היטב,
לא כמו החילונים העילגים וחסרי ההשכלה של ימינו.
אם לא באת בשם היהדות הרי שאתה קולוניאליסט ואין לך מה לעשות פה. אתה כובש.
[%sig%]
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
נו באמת גדי, והקיבוצניקים המתנחלים
|
36 |
|
Leibovitz ( 2008-10-21 17:25:48 ) בתגובה לemago |
|
|
לא עשו אותו דבר לערבים בשנות השלושים, הארבעים ואפילו החמישים ????
כלומר, למה להאשים את כל הקיבוצים ואת כל הקיבוצניקים, אבל בטח מעטים
עשו זאת. אלא שאותם מעטים היו מראשי הקיבוצים, מאלה שישבו וחרשו את
אדמות הערבים שברחו או גורשו.
כל זמן וגואלי האדמות!
ולכל זמן הגועליים שלו!
|
הגב להודעה זו
|
|
|

|
| | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | |