אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

זעם חניה


התמונה של עודד רוט

מחסור במקומות חניה הופך לבעיה ראשונה במעלה בערים שונות בעולם. אזורים רבים תוכננו בעבר על סמך הנחה שמקום חניה אחד ישמש מספר דירות, אך בימינו פעמים רבות מספר חניות משמשות דיירי דירה אחת. מרחב החניה הופך למצרך חסר במקומות מאוכלסים, והמחסור אינו מוגבל לרחובות צרים והיסטוריים, אלא גם לרחובות צעירים, בני חמישים שנה ואף פחות. כשיותר מכוניות נדרשות לחלוק מרחב חניה נתון, חלק מכמות המכוניות גולש מחוץ למכסת מקומות החניה המוקצים ומתפתחים תנאים לכעס ולתרעומת.אנגליה נמנית עם המדינות המפותחות באירופה. בהשוואה לשכנותיה ביבשת, בערי אנגליה מתקיימים תנאים של צפיפות אוכלוסין גבוהה יחסית מחד, ורמת מינוע גבוהה מאידך.

תנאים אלה יוצרים מחסור במקומות חניה בערים רבות והפכו את אנגליה לחממה בה מתפתח "זעם חניה". בסקר שנערך לאחרונה בבריטניה אחד מכל 10 נסקרים הודה כי התנקם בשכניו בדרכים שונות כתוצאה מסכסוכים על מקומות חניה, ואחד מכל 20 תושבים התייחס למחסור במקומות חניה כסיבה למעבר דירה. אחד מאמצעי הנקמה הבולטים עליהם דיווח הסקר הוא חסימת רכבו החונה של השכן על ידי חניה צמודה. אך האנגלים מוטרדים מהעתיד יותר מאשר מההווה, לפי התחזיות, התנועה באנגליה עומדת לעלות בעשורים הקרובים בכ - 45%, והשאלה היא היכן יחנו כל המכוניות הנוספות? רמז לעתיד העגום נמצא בעיר ברייטון שבמזרח מחוז ססקס, שם תושב ממתין כשנתיים על מנת לקבל היתר חניה לתושב מקומי. אם האנגלים מוטרדים מהמחסור העתידי החמור במרחבי חניה, הרי שנתם של תושבי ישראל צריכה לנדוד נוכח בעיות החניה הצפויות - גוש דן מאוכלס בצפיפות גבוהה יותר מרוב ערי בריטניה, רמת המינוע בישראל היא כמחצית מהרמה הבריטית וכלכלת מדינת ישראל מתפתחת וממהרת להדביק את רמת המינוע של מדינות המערב. בקצב השינויים הנוכחי, המחסור במקומות חניה בערי ישראל צפוי להפוך תוך מספר שנים לבעיה חמורה ביותר.כאשר קיים מחסור במקומות חניה מתרבים מצבי חיכוך ומחלוקת בין נהגים סביב תפיסת מקומות החניה הפנויים, במיוחד בשעות הגודש. מצבים אלה מעמידים את הנצים בעימותים המחייבים אותם לבחור בברירה בין לחימה לבין בריחה, המולידים מצבי כעס. בספרו של ד"ר דניאל גולמן "אינטיליגנציה רגשית" מוסבר כיצד נוצרים מצבים המביאים לזעם: "...ממצא זה תואם היטב את מסקנותיו של הפסיכולוג דולף זילמן מאוניברסיטת אלבמה, אשר ערך סדרה ארוכה של ניסויים מדוקדקים, ומדד בהם במדויק את הכעס ואת האנטומיה של הזעם. לנוכח העובדה ששורשי הכעס נעוצים בבחירה של הלחימה, כאשר הברירה היא לברוח או ללחום, אין פלא בכך שזילמן מצא כי התחושה של הימצאות בסכנה היא גורם כללי ומקיף לכעס. איתותי הסכנה נעשים לא רק באיום פיסי ברור, כי אם גם - וזה קורה תכופות - באיום סמלי להערכה העצמית או לתחושת הכבוד, יחס בלתי צודק או גס, עלבון, או זלזול, כישלון בהשגת מטרה חשובה. תפיסות אלה פועלות בתור "הדק" המשתחרר וגורם לדחף לימבי...".בתוך המכונית הנהג חש כי הוא נמצא בבועה מוגנת של מרחב פרטי, כאשר נהג נקלע לחיכוך עם אחר, האדרנלין בגופו מגורה, הגוף מכין את השרירים למלחמה ומכאן קצרה הדרך ליציאה מחוץ למכונית "המגוננת" ולתגרה.

פסיכולוגים טוענים כי כאשר אדם נוהג כשהוא שרוי בזעם, נהיגתו מסוכנת בדומה לזו של אדם הנתון להשפעת סמים או אלכוהול. הכעס גורם לירידה בריכוז וליחס אלים ועוין כלפי נהגים אחרים, המתבטא בנסיעה מסוכנת ומהירה יותר. נהיגה במצב כעס מפחיתה את שולי הבטיחות ומעלה את ההסתברות כי הנהג הזועם יהיה מעורב בתאונות דרכים. רופאים טוענים כי התפרצויות זעם חוזרות מזרימות הורמוני מתח למערכת הדם. הורמונים אלו מזיקים ללב ולתפקודי גוף נוספים, והצטברותם היא בעלת השפעה בריאותית מזיקה ארוכת טווח. סכסוך שכנים קבוע ומסעיר על מקום חניה עשוי אפוא לפתח מחלות לב, ובמקרים קיצוניים לעורר התקפים.נתון מחקרי מעניין שנמצא במחקרים שהתייחסו לזעם כבישים גילה כי התופעה אינה מבחינה בין נהגים לפי גיל או מין. נשים, הנחשבות באופן מסורתי לפחות אגרסיביות מגברים, מפתחות מאחורי ההגה זעם כבישים הדומה לזה של הגברים. האלימות בכבישים ועל מקומות חניה אינה נחלתם של צעירים, של גברים נרגנים, של עניים, או של תושבי הספר - היא נפוצה גם בערים פנימיות וותיקות, בקרב מבוגרים ובקרב אוכלוסיות מבוססות, וקשורה כנראה לנקודות תורפה ברגשי הסולידריות החברתית, העזרה ההדדית ותחושות הצדק.מצבים אופייניים של מועקה בשל מחסור חניה* נהג חוזר הביתה בערב טרוד ועייף לאחר יום עבודה, בדרך הוא אוסף את ילדיו מחוגים ומחברים כשהם צווחים מאחור. הנהג המותש מקווה למצוא מקום חניה סמוך לביתו, אלא שבפינה בה הוא נוהג בדרך כלל לחנות עומד רכב זר ובסביבה הקרובה לא נמצא מקום חניה פנוי.* קימעונאי מזמין בדחיפות סחורה מבוקשת שאזלה בחנותו. מכיוון שהחנות נמצאת באזור הסובל ממצוקת חניה הוא דואג לסמן טריטוריה של מקום חניה שמור בפתח חנותו בעזרת כסא ופח אשפה המוצבים כדי "לשריין" מקום חניה למשאית הצפויה להגיע. נהגים המבקשים לחנות על הטריטוריה שסומנה בתחומי המרחב הציבורי מנהלים עם הקימעונאי ויכוחים קולניים המתפתחים לריב.* זוג יוצא לבילוי בקולנוע לאחר שקבע מפגש עם חברים במקום ושעה ייעודיים. סמוך לבית הקולנוע לא ניתן למצוא מקום חניה. על חניון פרטי סמוך מוצב שלט בולט "החניון מלא" ומספר סיבובים מעגליים ברחובות הסמוכים לא מביאים ישועה. בינתיים, שעת הסרט מתקרבת, החברים שקנו כרטיסים ממתינים בקוצר רוח והמתח במכונית עולה. הנהג מזמזם את שיר הילדים "נסתובבה כל היום עד אשר נמצא מקום" ומקווה שיקרה נס ורכב חונה יפנה מקום יקר. הצרה היא שמה שנראה מרחוק כמשבצת פנויה מתברר מקרוב ככניסה לבית או כחנית נכים.* נהג מבקש לצוד מקום חניה על ידי מארב לנהג שנראה כמי שעומד לפנות מקום חניה תפוס, אלא שבדיוק כשהמקום מתפנה מגיחה מכונית מהצד ונהגה טוען שהוא ממתין כבר זמן רב למקום המתפנה.המחסור מוביל לחניה בלתי חוקית, כמו, חניה על מדרכות, חניה בתחנות אוטובוסים ומוניות או במקומות המיועדים לבעלי מוגבלויות. זעם החניה מתפרץ כלפי שכנים, נהגים אחרים, או פקחים ושוטרים שתפקידם לשמור על הסדר הציבורי. מטבע הדברים הזעם חורג מגבולות של הגיון קר ושיקול דעת, ומתבטא בחטיפת מקומות חניה, בצעקות, דחיפות, קללות ואלימות פיזית. על עוצמת התופעה של זעם חניה בישראל ניתן ללמוד מהחלטות שיפוטיות שונות שעסקו בתקריות אלימות שהוליד "זעם חניה":* בהחלטה שניתנה בבקשה שונה פלילי 1280/98 נכתב: "...לפי המיוחס לעורר בכתב האישום, הסתכסך עם המנוח בשל מקום חניה, תקף אותו והפילו, וכתוצאה מהמכה בראשו נפטר המנוח לאחר למעלה משבועיים...."* מתוך פסק הדין בתיק פלילי 1909/00: "הנאשם מואשם בכך, שביום 8.12.98 בסמוך לחצות הלילה, על רקע סכסוך בדבר מקום חניה, הוא איים על המתלונן, ... וגרם נזק למכוניתו. מיוחסת לנאשם עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 וכן עבירה של חבלה במזיד לפי סעיף 413 ה´ לחוק האמור."......"הטעם השלישי הוא המצב הנפשי הנסער והנרגז בו היה הנאשם נתון באותה עת. נזכור, כי השעה היתה 23:40 ועל הנאשם היה להתייצב לעבודה תוך 20 דקות. המתלונן חסם את מכוניתו של הנאשם והוא דחה את בקשותיו לרדת למטה ולהזיז את המכונית. אין ספק, כי אירוע מסוג זה יכול להרגיז ולהסעיר, ומכאן ועד מתן בעיטות וחבטות במכוניתו של המתלונן, הדרך אינה כל כך ארוכה."* בפסק דין שניתן בערעור פלילי 2409/03 נכתב: "המשיב, אדם נשוי ואב לילדים החי אורח חיים נורמטיבי, התערב בוויכוח על מקום חניה בין חברו לבין ארבעה, שכמסתבר היו שוטרים סמויים. מקום החניה היה בסמוך למסעדה אותה ניהל המשיב, ובלהט הוויכוח הוא חזר למסעדה, נטל סכין ורץ לעבר הארבעה, שניסו להוציא את הסכין מידיו. תוך כדי התקוטטות נפל המשיב יחד עם אחד השוטרים, וכתוצאה מהנפילה נדקר השוטר ברגלו..."* מתוך פסק הדין שניתן בתיק פלילי 8358/03: "במרכזו של כתב האישום אירוע אלים, שהתרחש בשעות הבוקר של יום 7.11.02, ברחוב קדושי השואה 81 בהרצליה (להלן: "הרחוב"). אליבא דגירסת התביעה, לאחר דין ודברים שהתפתח בין הנאשם ל.... (להלן:" המתלונן") על רקע סירוב האחרון לפנות את רכבו ממקום חנייתו, תקף אותו הנאשם בדחיפתו ובהכאתו בפניו. כתוצאה מתקיפה זו, על פי הנטען, נחבל המתלונן בשיניו הקדמיות ולחיו השמאלית וסבל מדימומים ושריטות. בהמשכו של אירוע זה, ובאותן נסיבות, הוסיף הנאשם, אליבא כתב האישום, ואיים לרצוח את המתלונן."* מתוך בקשה שונה פלילי 7628/04: "המשיב עומד לדין בשל עבירות אלימות שאותן ביצע על פי הנטען נגד ... (להלן: המתלונן), על רקע של סכסוך שנתגלע בין המשיב לאחי המתלונן בגין מקום חניה בשוק בבאר שבע. על פי כתב האישום דקר המשיב את המתלונן בחלקים שונים של גופו והמשיך לדוקרו גם לאחר שניסה להיחלץ מידיו ולעזוב את המקום. על פי המתואר בכתב האישום הייתה גם אימו של המשיב מעורבת באירוע והיכתה את המתלונן במוט ברזל ואילו המשיב נמלט מזירת האירוע ונעצר באקראי כעבור חודש ימים."* מתוך תיק פלילי 3649/04: "...העבירה נעברה על רקע סכסוך על מקום חניה ועל פי הנאמר בעובדות כתב האישום המתוקן, ניסה הנאשם לתקוף את המתלונן על ידי כך שנטל אבן רץ עמה לעבר המתלונן שישב ברכבו והשליכה אל עבר המתלונן. האבן "החטיאה" ופגעה בדלת הרכב. בהמשך נטל הנאשם קרש והניפו לעבר המתלונן ופגע עם הקרש ברכבו."* בפסק הדין בתיק פלילי 2102/05 נכתב: "לאחר ששמעתי את העדויות שוכנעתי שבמקום הייתה תיגרה שנטלו בה חלק המתלוננים, הנאשם ואדם רביעי שהגיע למקום במכוניתו של הנאשם. אני מאמין לעדי התביעה שהתיגרה החלה ביוזמתו של הנאשם וחברו כיוון שהם חסמו את דרכו בהמתינם למקום חניה."* בפסק הדין שניתן בתיק פלילי 6109/05 נאמר: "בכתב האישום נטען (תמצית): ביום 18.5.04, בשעה 14:36, ברח´ הרצל 25 בת"א, רשם הפקח .... (להלן-עובד הציבור) לנאשם דו"ח חניה במקום אסור.

כשהגיע הנאשם למקום, הוא קילל את עובד הציבור ואיים עליו. עובד הציבור שם את הדו"ח על שמשת הרכב, ובתגובה יצא הנאשם מהרכב ותקף את עובד הציבור בכך שתפס את ידו ודחף אותו וגם ניסה להכותו באגרופיו. חברו של הנאשם מנע מהנאשם מלעשות כן..."* בבקשה שונה פלילי 10347/05: "נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו חבלה בכוונה מחמירה וחבלה בנסיבות מחמירות, הצתה והתפרעות. לפי הנטען, דקר העורר באמצעות סכין את המתלונן מאחור בחלק גבו העליון במהלך סכסוך בעניין מקום חניה . עקב הדקירה אושפז הנדקר לחמישה ימים בבית חולים. בעקבות האירוע החלו התפרעויות במקום. במהלך ההתפרעויות הכה העורר באמצעות חרב את אביו של המתלונן על אמת יד ימינו באופן שנזקק לתפירת הפצע. עשרים וארבע שעות אחר כך ניגש העורר עם אחר לבית דודו של המתלונן והצית שני כלי רכב שנשרפו כליל."מקבץ הציטוטים שהובאו מעיד כי זעם החניה הוא זרע פורענות שבכוחו להנביט במהירות סכסוכים זעירים לאירועים אלימים חמורים העולים עד מקרי רצח, וכי אין מדובר בתופעה חריגה ושולית, אלא במניע טיפוסי הנמצא בשורשם של אירועים אלימים רבים וחמורים.המענה ל-"זעם החניה"התמודדות עם תופעת "זעם החניה" צריכה להתבצע במישורים שונים:המישור המעשי - כאשר מכוניות מנוקזות למרחב שאינו מסוגל לקלוט אותן נוצר מחסור מקומי במרחב חניה המחייב פתרונות מעשיים. פתרונות כאלו כוללים הגדלת קיבולת החניה על ידי בניית חניונים רב מפלסיים הנבנים לעומק האדמה, לגובה, או על ידי הרחבת מרחב החניה על חשבון בניינים קיימים, או כרסום בשטחי מדרכות. ניתן לאשר חניה בניצב או באלכסון למדרכות, או לבנות חניונים אוטומטיים חכמים. פתרונות קיצוניים יותר הם תכנון מחדש של אזורים מיושנים הנתונים במצוקת חניה וביצוע "פינוי בינוי". בדובאי מוקם חניון המכוניות הגדול בעולם, בתוך מבנה רב קומות המיועד לאכלס 34,000 מכוניות. פתרונות מסוג זה אפשריים בנסיכויות נפט, אך לא באזורים יקרים ומאוכלסים של ערי ישראל הצפופות ודלות המשאבים. בראייה מפוכחת נראה כי הפתרון המעשי ההגיוני יותר אינו הגדלת מקומות חניה, אלא פיתוח תחבורה ציבורית יעילה, ומשוכללת שבכוחה יהיה לתת מענה תחרותי הולם לרכב הפרטי.המישור הכלכלי - מחסור במקומות חניה יוצר תגובות כלכליות שונות המפלסות דרכים לפתרונות מגוונים. למשל, המחסור גורם לעליית מחירי חניה וזו הופכת בנייה של מספר מפלסי חניה לכדאית ומניעה את בנייתם. מחסור במקומות חניה באזור נתון עשוי לגרום לירידת ערך של מבנים סמוכים, לנדידת דיירים ועסקים למקומות מרווחים בחניה, ולתכנון אזורי חדש ההולם ביקושי חניה בני זמננו. עליית ערך החניה עשויה לפתח דרכים כלכליות שיצליחו לתעל את העושר החדש הנוצר לשיפור מהפכני בתחבורה הציבורית. ב-סינגפור, ב-טוקיו, ולאחרונה גם ב-לונדון, המבקשים לחנות במרכזי הערים משלמים מחיר כה גבוה עד שהחניה העירונית היא תענוג השמור רק לעתירי הון. מנגד, המשאבים הנכנסים לקופות הציבוריות ממקומות החניה הציבוריים היקרים מתועלים לפיתוח תחבורה ציבורית משותפת.מחירי החניות בגוש דן נמצאים בשנים האחרונות במגמת עלייה כתוצאה ממחסור מתגבר, אך מרכיב החניה בעלות הכללית של אחזקת רכב אינו משמעותי דיו כדי להוות חסם בפני בעלי כלי רכב המבקשים להיכנס עמו מעת לעת לאזורים הצפופים והוא משפיע בעיקר על עובדים קבועים באזורים בהם קיים מחסור, שאינם זוכים לחניה צמודה.צדק בחלוקת מקומות חניה - כאשר קיים מחסור במקומות חניה ראוי למסד כללים צודקים של שימוש במקומות המוגבלים הקיימים. כללים אלה צריכים להיות שוויוניים ולתת מענה עקרוני ליחס בין מצוקת החניה של תושבים מקומיים למצוקת החניה של אורחים ולקוחות. הם צריכים לגלות רגישות לצורכיהם של תושבים מקומיים, שבשינוי העיתים דורשים להתאים נורמות מודרניות של מינוע ובעלות ברכב לנורמות שימושי קרקע ישנים. בערים רבות בעולם נפוצה שיטה של הענקת היתרי חניה או עדיפות לתושבים מקומיים, אך שיטה זו אינה מספקת מענה שימושי במקומות בהם התושבים המקומיים מחזיקים יותר מכוניות ממקומות חניה. אי-התערבות שלטונית בבעיות של מחסור מקומי במקומות חניה עשוי להיות חיובי ולעורר פתרונות שיתפתחו באופן טבעי על ידי תושבים מקומיים וכוחות השוק.המישור המשפטי / עונשי - הרתעה מפני התנהגות אלימה כתוצאה מ-"זעם חניה" על ידי ענישה היא חלק מהמענה. בפסק הדין שניתן בתיק פלילי 3649/04 נאמרו הדברים הבאים: "עבירות האלימות בין נהגים הפכו זה מכבר לתופעה מדאיגה שלעיתים אף מסתיימת בפגיעות או אבדות בנפש. אין המדובר בעבירות שנעברות רק על ידי צעירים חמומי מוח אלא בתופעה שמקיפה את כל הגילאים והמקרה הנוכחי יוכיח. אין ספק כי אלו תופעות חמורות ולאור נפיצותן לאחרונה יש להחמיר בעונשים וגילו של הנאשם אינו יכול לשמש כנימוק להקלה בעונש...."המישור החינוכי / הסברתי - הילך המחשבה וההרגל לפיו לכל אזרח זכות קנויה למקום חניה סמוך לדלת ביתו צריך להשתנות, ובעלי עסקים באזורים דלי חניה צריכים לתכנן פריקה וטעינה של סחורה מחוץ לשעות העומס. אך שינויים בהלכי מחשבה הם ארוכי טווח וכרוכים בשינויים מעשיים, כמו פיתוח תחבורה ציבורית שימושית, יעילה ושווה לכל נפש.חינוך לעזרה לזולת, לסובלנות ולשכנות טובה עשוי למנוע את התפרצות זעם החניה הבאה. בעבר הביטוי החינוכי הסמלי לפסוק: "והדרת פני זקן" היה חינוך ילדי ישראל לקום באוטובוס לקשישים או לגברות עם סלים, בימינו ראוי לעדכן את הדוגמאות הישנות לדוגמאות חינוכיות בתחום תרבות הכבישים. הכלל "בטרם התגלע הריב נטוש" יפה גם לסכסוכים על מקומות חניה. חלק מצעירי ישראל נתקל בחינוך לאיפוק, לריסון עצמי ושליטה על רגשות במנזרים טיבטיים או במקדשים הודים. מערכת החינוך והתרבות יכולה לאמץ ערכים אלה שיקטינו את ממדי האלימות בכלל ואת זעם החניה והכבישים בפרט. המישור הבריאותי - אם זעם קבוע מפתח מחלות שונות, הרי היפוכו הוא רפואה מונעת ובריאות המשפרת איכות חיים. פיתוח שבילי אופניים ועידוד הליכה רגלית עשוי להקטין את חיכוכי החניה ולגלות לרבים כי הליכה של כמה עשרות מטרים מרכבם לביתם בריאה הרבה יותר מסכסוך עם שכן או פקח עירוני כדי להגן על מקום חניה סמוך לדלת.המישור הפסיכולוגי - פסיכולוגים ממליצים על מספר דרכים לשליטה על רגשות כעס. דרך אחת היא להתמודד עם המחשבות המשחררות את פרצי הכעס, שכן בכוחן של הבנה ומודעות לשכך כעסים. דרך נוספת היא לתת לזעם להצטנן על ידי נטילת פסק זמן מהמערכה. גם חוש הומור יכול לשכך מצבי כעס, ואפילו נהיגה, או נסיעה הם פעמים רבות אמצעים בעלי השפעה מרגיעה, בעיקר על גברים ועל פעוטות. רצוי לשנן את אמרתו של אריסטו:"כל אחד יכול להתרגז. אך להתרגז על האדם הנכון, במידה הנכונה, בעיתוי הנכון, למטרה הנכונה ובדרך הנכונה - אין זה דבר קל."

באדיבות אתר תחבורה וחברה

המחבר הוא מנהל האתר ומחבר הספר "פרשת דרכים, משפט, תנועה ותחבורה"

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עודד רוט