אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פשיזם הנעורים בתוכנו: יחסי צעירים מבוגרים


התמונה של דן לחמן

מדי פעם משהו מעורר בי את הצורך להביא אותי לנסות להבהיר לעצמי מחדש את דעתי על שאלת חייהם של הומוסקסואלים מבוגרים בתוך חברה מקדשת נעורים וכן את היחסים הדו צדדיים שמתקיימים או לא בין שתי הקבוצות. קודם לכן צריך לבדוק את צורת החיים הסטרייטים החדשים, כדי לנסות להגיע לאיזו הבנה. אם נבדוק את ההתייחסות לתופעות מסוימות והשינוי שחל בהן לאורך השנים, אפשר להתחיל דווקא במדורי רכילות כדי לראות שינויים של דפוסי מחשבה. עד אמצע שנות השמונים לערך הייתה קבוצה שנהגו לכנות אותה "פלייבויס", כמה גברים מבוגרים שהיו נראים בכל שבוע עם נערה אחרת תלויה על זרועם. עורך דין אחד. בדרן אחד. סימני השינוי החלו כשבמקום לכתוב על נערי שעשועים כאלה מדורי הרכילות התחילו לכתוב על "ידוען – מפורסם- שחקן- שנראה כבר חודש עם אותה נערה" אל אלו שמחליפים כל יום מישהי כבר לא מתייחסים, הדבר הפך להיות מובן מאליו.

נכון שאותם מפורסמים צעירים יחסית, אך הקוראים אינם בהכרח כאלה, ואת "הקנאה" שלהם באפשרויות החדשות אפשר לראות בעליית גיל הבליינים. גברים בני ארבעים פלוס מסתובבים בברים ומתחילים, וגם מצליחים לקטוף להם צעירות לילה. אין יותר ניסיון להסתיר צורת חיים כזאת. ה"פיקאפ" נעשה גלוי. ברים מצליחים בגלל שהם כאלה. מפגשים מיניים לילה אחד הפכו מובנים וגלויים הן לנשים והן לגברים. נכון שכל זה קורה רק בחברה מסוימת. רוב בני האדם חיים עדיין במסגרות הישנות. הם מתחתנים בצעירותם, מולידים ילדים, וחוווים משבר גיל ארבעים בתוך המשפחה. החלק הפחות מדובר בו הוא אחוז הגברים בני הארבעים ומעל זה הממשיכים לרדוף, במציאות או בפנטזיה, אחרי צעירות. חלקם הגדול דווקא מצליח. אצל הומוסקסואלים הדברים קצת שונים. מקומות המפגש הם עניין ישן. גברים הולכים לאותם מקומות, ולא חשוב אם אלו גנים ציבוריים, או מועדונים מאז שישנם כאלה, ומחזרים האחד אחרי השני. גבר הומוסקסואלי בן ארבעים יהיה שמור יותר טוב, יהיה מקושר יותר לעולם ולא יהיה סגור בתוך משפחה וילדים. העניין הוא שגברים מבוגרים ונערים צעירים נפגשים באותם מקומות. והצעירים אינם מחבבים את המבוגרים, והסיבות רבות. המבוגרים נתפסים לעתים כמטרידנים. הם משקפים לאחרים עתיד שקשה להם להתמודד אתו, של התבגרות והתבלות. המבוגרים אינם חשים בזרות באופן טבע. הם התבגרו בתוך דרך החיים הזאת, מסביבם קבוצות אנשים בני גילם. ולא בגלל שהם קראו את אפלטון או כל פילוסופיה יוונית עתיקה אחרת הם ממשיכים לחפש צעירים.אין דרך אחרת מלהגדיר את הלחץ הישיר והסמוי שמפעילים צעירים על המבוגרים בקהילה להעלם מחייהם כ-פשיזם של הנעורים. פשיזם ככוחניות חסרת פשרות, ברוטאלית כמו כל תנועה פשיסטית. כוח מופעל חסר כל מחשבה. אינסטינקטיבי כמעט.

השאלה למה דבר כל כך מהותי נעשה בצורה כל כך חסרת מחשבה.לצערי עדיין אין דרך לבדוק בנושא הזה התרחשויות פנים חברתיות הומוסקסואליות, אלא בהשתקפות דרך הקשר המיני. כי מנין נדחה המבוגר? מביתו? מחיי הנפש שלו? מהעושר הפנימי שלו?, ודאי שלא, המקום היחידי שבו אפשר לראות ולאבחן את הדחייה היא במישור המיני בעיקר ובדרך פחותה יותר במישור הבילוי החברתי המשותף. מבוגרים מטבעם נמנעים מלבלות בדיסקוטקים, מתרחקים ומעדיפים מקומות שקטים יותר, הסתלקותם מהסצנה החברתית פחות מורגשת כנידוי. והעלמות המבוגר מהסצנה, אם מישהו בכלל נותן עליה את הדעת היא טבעית וזהה לצורת הבילוי של המבוגר הסטרייטי, כמעט. אם כי לעתים הנסיבות והסקרנות לראות את האחרים מביאות אותם לביקורים חוזרים במועדונים, שם הם נתקלים בתגובה המזכירה להם שוב ושוב למה הם לא אוהבים ללכת לשם, מעבר לעובדה שהם מעדיפים מקומות שקטים יותר. אין לי בעיה עם ההבחנה על כוחו וחשיבותו של המין בחיי הומוסקסואל, צעיר או מבוגר. במה יבחנו ועל מה תישאלנה השאלות? על רגישות הנפש שלהם? על פילוסופית החיים? על חייהם המחפשים מוצא מעניין? בני אדם נוהגים להתגאות בשטח בו הם תופסים את עצמם במיטבם. יותר גדול, יותר יפה, יותר, יותר. לי יש יותר = אני יותר מוצלח. רכוש, מין או זין. אותו דבר. כן, צורת הביטוי המיידית היא דרך מין. כי מה מרגיש צעיר המגלה את ההומוסקסואליות שלו, אם לא את המשיכה המינית הפרטית שלו. שקיומה מאשר את תחושתו הייחודית כהומו. לכן המין נתפס גם כדבר החשוב ביותר בחיי ההומוסקסואלים. שם באה לידי ביטוי תמצתי אישיותם הראשונית והמרוכזת. מה שקשור בחיי הנפש נפרם מהמארג הכללי לאט יותר. הנפש מתגלה שכבה שכבה עם ההתבגרות והקבלה העצמית, כשהמבוכה והמאבק על הגדרת עצמו מגיעים לפתרונם. אז כן. אנחנו דנים במין ככלי ביטוי מרכזי.צעירים נראים יותר, רעשניים יותר, מפזזים יותר. אך לא מזדיינים יותר ממבוגרים. זאת טעות מחשבתית ואופטית נפוצה. במועדון, הרעש תחושת הכאילו ביחד, ההמולה, הפיזוזים, המתח המיני, מכסה על המבוכה הפנימית. בצורה כאילו אבסורדית הרעש החיצוני משקיט רעש פנימי. כשצעיר יוצא למועדון, ברוב המקרים הוא יוצא לתפוס לו זיון, הבילוי הוא משני, ומקיים רק איזו כסות חברתית, למרות שבארץ יש נטיה להכחיש את העניין המיני בגלל סטיגמות חברתיות שמרניות ונוקשות. כמעט ולא הגענו בארץ לנוהג מקובל הרווח בעולם לצאת לשתות במועדון ולפגוש ידידים.

בעולם, היציאה למועדון מכילה בתוכה תכנים שבארץ עוד לא השתרשו, כמקום בילוי ידידותי. צביעות קלה זאת של הכסות החברתית מבדילה את המועדון, הכאילו מכובד, מהגן הציבורי, שהיה מוכר במקום מפגש עיקרי בעבר, המבוזה בשל הישירות והמידיות המינית שלו. צעירים יוצאים ומתחברים אחד לשני במהירות ומזדיינים בכל מקום אפשרי, מחדרי השירותים והחצרות של המועדונים ומקומות מסתור אחרים, סמי רומנטיים, והשאלה, יש לך מקום היא שאלה נפוצה ומכמירת לב. הם צעירים ואין לרובם מקום משלהם. ואני מודה בגאווה שבצעירותי הכרתי את כל החצרות עם פינות הסתר, את הגגות הפתוחים של בתים גבוהים, והיה כיף לא נורמאלי. זה עולם הצעירים. נוטים לחשוב שמבוגרים הומוסקסואליים לא מקיימים כמעט יחסי מין, כי הרוב הרעשני מכתיב לחשוב כך. זה די רחוק מהמציאות. לרוב המבוגרים יש יותר סקס ממה שהם צריכים ויכולים לקיים. תשאלו, תסתכלו יותר טוב מסביב. יתכן, וגם זה לא מוכח שיש משבר מסוים בגיל 40-50 שנים בהן אינך צעיר יותר ועדיין אינך נחשב למבוגר, אך רק עברת את גיל ה50 וחיי המין שלך עולים בפראות. בחיי לא דחיתי כל כך הרבה הזדמנויות כמו בשנים הללו. המבוגרים, אלו המעיזים, אלו שלא נבהלו והפנימו את ההכתבה שכעת צריך לשבת בבית ולהסתכל בקנאה דרך החלון. הבעיה מתגלה במלוא עוצמתה בכוחניות ובהכתבה של הסביבה על היחיד. כמו שאמר לי עלם חמודות אחד, "את החיים התחלתי עם הצעירים שפגשתי וכולם דברו רק על הצעירים החתיכים. לקח לי זמן להכיר ולהודות בעובדה שלא רק שאני הומו, אני הומו "דפוק" כי אני מעוניין במבוגרים. לגלות את המשיכה האמיתית שלי היה יותר קשה מלגלות שאני הומו." הפשיזם הכוחני הזה מכתיב צורת התנהגות והטלת מניעים לא כשרים בצעירים הנמשכים למבוגרים, חושבים שכל הצעירים הללו מחפשים מממן. שוגר דדי. ההתייחסות היא כאל מישהו שעומד עם רגל אחת בזנות. לא מאמינים בכנות המשיכה שלהם, ויותר מזה צורת הלחץ הזאת הופכת את אותם צעירים לבלתי נראים ומקשה את החיים הן על הצעירים והן על המבוגרים על ידי חסימת ערוץ הכרות שלא דרך מודעות בעיתונים, ומונעת מקום בילוי ניטרלי בתוך סביבה מקבלת. צעיר שיראה בציבור בחברת מבוגר יקבל סטיגמה חצי זנותית. לא הם לא מנסים אפילו להכיר בשונות וברבגוניות של המשיכה המינית האנושית, הצעירים, מה שלא מושך ומקובל עליהם, פסול. עצוב לחשוב שהומוסקסואלים, האמורים להיות פתוחים רגשית ומחשבתית לכל צורות החיים והמחשבה יכולים להיות כל כך אטומים לגבי המתרחש בתוך עולמם הפרטי. מבוגרים הומוסקסואלים אינם חיים רע, בדרך כלל. הם אינם פתטיים כמו שנוטים לחשוב הסטרייט ים או הצעירים ההומוסקסואליים. קשריהם ההדוקים עם הצעירים שומרים אותם לאורך הרבה יותר זמן בתמונה. הם עוקבים ומתעניינים במה שמעסיק את הצעירים. הם בעלי יכולת כלכלית בדרך כלל, ומיטיבים לבלות. החיים ההומוסקסואליים גורמים להם לדאוג לעצמם טוב יותר ולהראות טוב יותר מאשר מבוגרים סטרייט ים בגילם. הם לא בודדים בדרך כלל. ההפך. יש להם סביבה תומכת וידידויות הנמשכות על פני שנים רבות. מרחב החיים שלהם ועניינם בעולם הסובב אותם, לא רק בעצמם הופך את רובם למעניינים יותר.

מין הוא מין אצל כולם. כל בני האדם. אני לא יודע על מה מדברות נשים כשהן לבד. חמישה גברים במילואים ידברו רק על זיונים. זהו. צדק פרויד בקביעתו שהמין מסובב את העולם. ואם גברים מדברים על זה כל כך הרבה, ומקיימים רק חלק ממה שהם מספרים, אז גם לנשים יש תעסוקה מלאה בשטח המיני. כך שמין הוא מין. והומוסקסואלים לא נבחנים במיניות שלהם ככזו, אלא בגלל הייחודיות בבני הזוג והרעש שהם עצמם עושים מסביב למין.איפה נולדה דחית המבוגרים, אם כך? מה היא מבטאת, מה היא אומרת? חוששני שהיא לא אומרת שום דבר טוב. פסיכולוגים ידברו על חוסר ההתבגרות ועל השלב הנרקסיסיטי. על ההזדהות עם האני דרך האחר. בקיצור, מין חוסר בגרות נפשית טוטלית. אבל לא תמיד אנחנו מעוניינים בתיאוריה, אנחנו מתעסקים בבני האדם שבתוכם אנחנו חיים ובדרך חייהם.ההתנכרות והדחייה הזאת היא תולדה של פחד. פחד שמכיל בתוכו חוסר יכולת להתמודד. חסימה באפשרות להביט אל העתיד. חוסר רצון להסתכל קדימה. לראות את עצמך בעוד כמה שנים מהיום. והרי עובי הנעורים הוא כעובי שכבת העור בלבד. לא סתם לצרפתים החכמים והמנוסים יש את האמרה " הנעורים אינם הכל" הם לא. סטרייט ים מתחברים מחדש לנעורים דרך ילדיהם. הצעירים ההומוסקסואלים דוחים את האפשרות הזאת מבוגרי הקהילה, ובחוסר ראית העתיד, גם מעצמם, בעתיד הנראה לעין.כך שהפשיסטיות הכוחנית הזאת מקורה בחרדה להתמודד על מראה העתיד, המלחמה להסתיר מהעין. בראי מעוות צורה מסתכלים הצעירים בעצמם. בראי אין תחושת עומק. כן, מדובר בפחד וחרדה לא מבוטאת. העור, המראה, הגיל זאת הבחינה הראשונית, לא על מהות מדברים. כוחניות חסרת חן וחסרת עתיד. יתכן אם כן שכל פשיזם הוא הדחקה כוחנית של חרדות פנימיות שלא מתמודדים איתן.טבעו לנו את הסיסמה ש "העולם שייך לצעירים" איך שייך? כשאת מוצרי הצריכה, ופרסומות המכירה יוצרים ומכינים בשביל הצעירים המבוגרים העובדים עליהם בעיניים, על הצעירים. זו סיסמה כלכלית שנועדה בעיקרה לגרום לצעירים לבזבז את דמי הכיס שלהם על המוצרים שאליהם מכוונים אותם הפרסומאים. אין שום אמת בסיסמה זאת משום כיוון, אך הצעירים מאמינים לסיסמה ונדמה להם שהם שולטים במשהו.

בשנות הששים נעשה סרט בריטי שבארץ קראו לו "הנוער לשלטון" ועיקרו מהפכה פוליטית ועלית הנוער להנהגת המדינה, ועיקרה הגבלת גיל הפעילות עד עשרים וחמש, ואחר כך לבית אבות. בסצנה האחרונה נתקל המנהיג הצעיר בן העשרים בילד בן 13 שאומר לו, די, אתה זקן, לך לבית אבות, עכשיו התור שלנו. מן הראוי שיקרינו סרט זה בפני נוער הומוסקסואלי פעם בשנה, כדי שיבינו שאין גבול לצעירות, או לבגרות. היה לי עצוב לפני איזה זמן, שרק בגלל גילי לא יכולתי לעזור לנער שנזרק מביתו כשהוריו גילו עליו. יום ששי, חיפשו מקום מחסה, אבל אלי לא רצה להגיע מחשש שאנצל את מצבו. מהיכן נובעים הפחדים הללו? אני מכיר כמובן, מניסיוני בעבר את בעיית המבוגרים רודפי הצעירים. חוסר היכולת של המבוגרים הללו להתנתק מהצעירים והמועקה שהם גורמים להם. צעירים אינם תופסים את המועדון כמקום ניטרלי שלכולם מותר לבקר בו. בטעות רואים בו את המקום שלהם. מצער לחשוב שהם לא רואים במועדון מקום שיש בו אחווה ונותן גיבוי והזדהות לכל חברי הקהילה והזדמנות לבלות ולחיות חיים משיקים בין שכבות שונות באכלוסיה המחפשת השתייכות ואחווה. דחית המבוגרים שכן באים לעתים למקום רק מאוששת את התחושה שהצעירים באים למועדון רק כדי לצוד זיון ולא כמו למקום שאפשר לבלות בו בילוי מסוג נוסף. זאת אולי תחושת ההחמצה של אלו היוצאים משם בלי שתפסו להם זיון ללילה. לא עולה על דעתם כמעט אפשרות הבילוי המשותף לשמו. לכן מבוגר שם נתפס מראש כאשמאי זקן רודף קטינים, פדופיל, כפי שהצעירים יכנו אותו, למרות שאינו רודף קטינים. גם אם ישתה את הבירה שלו ויסתלק. עצובה ופתטית התפיסה הזאת. נכון לעתים מזומנות ינסה מבוגר להתחיל עם איזה ילדון. אבל כל אחד, צעיר או לא, צריך לדעת להגיד ברגע הנכון "לא, תודה" לכל מני אנשים, ובתוכם גם למבוגרים. הרי גם לא כל צעיר אומר כן לכל צעיר אחר, ישנה איזו בחירה והעדפה. יש מי שמושך ויש מי שלא. ושדה ציד הוא שדה ציד עם אפשרויות פתוחות לכל. יתכן אולי שמבוגרים אלו הצדים אפרוחים מצדיקים בדרך כלל אותה תיאוריה על חוסר הבגרות הנפשית וחוסר היכולת להמשיך ולראות את עצמם כמו שהם, מבוגרים. לא בהכרח דוחים, אך מבוגרים הרודפים באופן פתטי אחרי נערים שלא מעוניינים בהם. הצעירים תופסים את עצמם כמוטרדים על ידי המבוגר מעצם היותו מבוגר, לא בגלל חוסר המשיכה שלהם אליו. והעצוב ביותר שבעוד 15 דקות הצעירים הללו יתבגרו בכל זאת. ובלי הכנה מוקדמת, ולא יפה. כמה חבל בשבילם.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן