אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מה עושות הפרסומות בזמן לחימה


התמונה של מתן אהרוני

בתקופה זו הקשה, של מלחמה והפגזות בצפון, הפרסומות בטלוויזיה מהוות כלי מדד חברתי. הן גם מנצלות את המצב לטובתן, לקידום חברות כלכליות שונות שראו בתקופה זו כשעת כושר לחיזוק קיומן בתודעה, וחוץ מזה ישנן גם פרסומות שגורמות לבלבול אדיר שנוצר בין שני עולמות שונים שהתחברו להם יחדיו: בין זמרים ויצירותיהם לבין חברות כלכליות גדולות.

הפרסומות כסיסמוגרפ חברתי

אחרי שבועיים של לחימה נראה כי ניתן לראות בפרסומות כמבשרות, אך גם משפיעות על מידת המורל ומצב החרדה של החברה הישראלית.

בתחילת הלחימה בצפון וההפגזות על יישובים שונים ורבים בצפון הייתה תחושה כי הכל עומד מלכת. הדברים כבר לא יהיו מה שהיו. היה מעין פסק זמן בתוכניות הטלוויזיה ובטח שגם בפרסומות. לא שודרו הרבה פרסומות וזמן החדשות והעדכונים תפסו את עיקר השידורים. הפרסומות, שמהם חיים השידורים של הערוצים המסחריים, התעשתו מהר על עצמם והתאימו עצמם לתקופה המלחמתית החדשה שבא עלינו לרעה. כל פרסומת התייחסה למצב. היא לא הייתה מושקעת ויצירתית במיוחד, אך זאת בגלל הנסיבות המקלות: מיעוט הזמן והיעדר מצב רוח נכון לבידור.

אך ככל שהזמן עבר ומצב הלחימה נשאר כשהיה, הפרסומות הרגישו כי מדובר על תקופה ארוכה שתהיה כזו. לכן עליהן גם ליצור הרגשה של חזרה לשגרה. לפיכך, בימים אלו ניתן לראות כי מרבית הפרסומות ששודרו לפני המתקפה חזרו. בנוסף, שוחררו פרסומות נוספות חדשות, כשהבינו כי זה כבר הזמן שאנשים יחזרו לקניות- לחווית הצריכה שהפרסומות מעודדות אותה. אך לא מדובר עדיין על מצב רגיעה מוחלט. עדיין לא השתנה באמת דבר: עדיין יורים עלינו רקטות שונות בצפון המדינה. נכון שכבר כמה ימים חיפה לא "זכתה" למתקפה אך עדיין דבר לא באמת השתנה. לכן בכל זאת עדיין מופיעות להן פרסומות המלחמה שגם עליהן אתייחס מיד בביקורתיות רבה.

מעניין מתי יחליטו המפרסמים כי זהו, כי אנו במצב שיגרה ויחליטו להפסיק עם התרומות לצפון ועם הפרסומות המלחמתיות (אגב, גם "טואלט דאק" גוייס למצב: הוא חזר בסבב פרסומות כדי להציג כיצד הוא נלחם בחיידקים הרעים)? הכל תלוי במצב הפוליטי, הצבאי וגם הכלכלי, כשיכריזו דיי להפסקת הפרסומות הרגילה שפגעה במפרסמים ובערוצים המסחריים השונים.

פרסומות מלחמה

אני מכנה את הפרסומות שהוצגו מאז תחילת הלחימה כ"פרסומות מלחמה". ב"ארץ נהדרת" הגדירו אותן כ"פרסומות מלטפות". הליטוף היחידי שיש הוא לכיוון הכיסים וללבבות הצופים, שיזכרו כמה הומאניים ומשתתפים בצערם של אחרים הגופים הכלכליים השונים. הפרסומות הללו הן יחצניות וכלכליות במסווה של ליטופים.

לחלק סטיקרים פטריוטים זה סבבה. אבל כמה ימים אח"כ להבין כי מדובר על מסע יחצני לבנק גדול זה כבר מעצבן. מראש חשדתי כי בנק לאומי עומד מאחורי הסטיקר: הצבעים, הפונטים והגרפיקה גרמו לי לחשדות מראש, שבטח עלו במוחם של רבים נוספים. חשדות אלו אומתו כמה ימים מאוחר יותר בכל מיני שלטי חוצות וכאלה. מכאן עולה כי הבנק ניצל את המצב כדי לגרום לאנשים לזהות את הפונטים והצבעים שמייחדים אותם, בדומה לפרוייקט שיוויקי שרץ שנים עם החברה הסלולארית אורנג´, שכבר הטביע את חותמה וידוע כי כל פונט מרובע וכתום שייך לה.

לתרום לתושבי הצפון מזון בסופר זה עוד יותר חשוב. הבעיה היא שנראה כי מלבד טוב-ליבה של רשת המזון "שופרסל" יש לה עוד עניין: הפעם היא השקיעה בפרסומות שגם גורמות לציבור לעשות מעשה שירגישו עימו נפלא: זהו שיא ההצלחה והמטרה הראשונה במעלה שכל פרסומת מייחלת לה. כל קונה שבא לשופרסל ותרם מכספו למען תושבי הצפון מרגיש כי עשה מעשה טוב עימו ירגיש נפלא. לאותה הרגשה וזיכרון נוסף עוד שותף להנאה: החברה שופרסל שזוכה להמון כבוד, הערכה ודימויי חיובי. אין פרסומת מוצלחת מזה. ממש הזדמנות שיווקית מדהימה. חברה פילנתרופית אמיתית הייתה מכריזה על תרומה במטה מיוחד אליו מתקשרים ותורמים או בכל מתנ"ס וגוף ציבורי אחר אליו מגיעים כדי לתת את התרומה.

לחלק מקררים ישנים בקנייה של מקרר חדש זה כבר התעלקות מיותרת על המצב. אין פה שום דבר מלבד מהלך שיווקי. ההכרזה כי כל מי שקונה מקרר "שארפ" ישלחו את מקררו הישן לצפון לתרומה זו סתם פרסומת זולה. לדעתי ממבצע שכזה יצאו צפונה אולי עשרה מקררים ישנים וספק אם הם בכלל עובדים.

להפוך את "נטוויז'ן" לחברה אמיצה שזקוקה לאישור ולחיזוק של הציבור בהיותה קורבן זו בעיה. נטוויז'ן היא לא החברה היחידה שמרכזה הוא בחיפה. אז מה אם עובדיה הם אמיצים לגשת לעבודה בין אזעקה אחת לשנייה. זה לא הזמן והמקום לבקש מהציבור חיזוקים והערכה. כל תושבי הצפון ראויים לכל הערכה על התמודדותם הקשה בתקופה זו הנוראה. זה גם לא הזמן להתנצל על תקלות שאירעו בגלל מיקומה הצפוני. זו פרסומת בעייתית שגם מנצלת את האירועים כדי להזכיר ולפאר את שמה.

חברת "פלאפון" יצאה בפרסומת לא ברורה שמכריזה כי היא המודיע והמרגיע הלאומי החדש: 1800- מה מצב האומה? 1800 מה עושים עכשיו? וכך הלאה.

לא ברור מה רוצה היא לומר. האם להתקשר לשירות לקוחות של פלאפון כשיש לי שאלה? האם אנו צריכים להבין כי היא גם התגייסה ללחימה, למטה ההסברה? כיצד חברה סלולארית תעזור במצב? בימים האחרונים הוצגו כמה פרסומות שעונות לשאלה: בסלולארי שלהם משודרות מהדורות החדשות. מהן נבין מה עושים עכשיו?

הקשר הכלכלי הבעייתי- אמנים- סלולרים

הפרסומת של נינט והחברה הסלולארית אורנג´ רק מוסיף לעשות רע למוסיקה, לנינט לקהל הרחב.

כבר כתבו מזמן על הקשר הבעייתי שנוצר בין אמנים לחברות כלכליות: זמר ראפ שעושה פרסומת לשוקו זה לא רציני. לא לשוקו ובטח שלא לזמר. זמר מכובד שעובד כעורך רינגטונים- החיקוי העלוב של מוסיקה איכותית- זה בעייתי. מופעי רוק שהפכו להיות משויכים לחברה סלולארית אחת זה כבר מאוד בעייתי: המופעים הפכו להיות צ´ופר של חברים ב"מועדון" סלולארי זה או אחר. כך למשל ריטה הפכה להיות "שייכת" לחברת סלקום," 50 סנט" של אורנג´ ולא חסר עוד דוגמאות..

ועכשיו לכך נוסף משתנה נוסף- זמרת פופולארית נוספת הפכה להיות מזוהה עם חברה סלולארית אחת. היא כעת מפרסמת בסלולארי קטעים (באיכות של מכשיר סלולארי) של מאחורי הקלעים של ההפקה של האלבום שלה. כלומר הסלולארי הפך להיות נתפש כחלק בלתי נפרד מההפקה של האלבום, של יצירה מוסיקלית.

הפרסומת לשירות הזה, שנמכר בסלולארי, מוצגת בטלוויזיה. בפרסומת נראית ונשמעת הזמרת נינט שרה קטע משירה החדש. בקטע נראית היא מתלבשת, מתאפרת, ומתארגנת בחיתוכים של גופה ובתקריבים פורנוגראפיים שלא משאירים מקום לדמיון מלבד לחשוב על מה עוד יראו הילדים שיירכשו את השירות. הדבר הוא בוטה ולא ראוי. האם לא דיי לסקס בפרסומות? גם בפרסומת שפונה לקהל יעד של ילדים קטנים? האם גם בפרסומת לסלולארי ולזמרים צריכים לשתול מסרים מיניים? האם זו התרבות החדשה שנוצרת כאן?

גם החיתוך של גופה מדגיש את היותה של האישה אובייקט מיני גרידא (יחד עם נעלי העקב והאודם האדום שנמרח על שפתיה שמייצגים מיניות בוטה) ולא סובייקט שווה לגברים, שכעת מתבוננים בה בערגה.

מלבד זאת, הבעיה בפרסומת היא קודם כל בתוכן הלא נכון: זה לא המוצר הנכון, זה לא מה שיקבלו המנויים. הם לא יראו את נינט מתלבשת, ובטח שלא מתקשרת ואף מתנשקת עם יהודה, חברה, אלא כל מה שיראו זה איך היא מקליטה שירים באולפן הקלטות- דבר שהוא שיעמומון אחד גדול.

ודבר נוסף: מה שנוצר לבסוף מהפרסומת הזו הוא בלבול אחד גדול- לא ברור מהו השיר של הפרסומת ומהו שירה החדש של נינט? האם יש הבדל? האם היא שרה את הפרסומת או שמא הפרסומת לקחה קטע מתוך שיר שלה? הבלבול הזה קרה לי כששמעתי את השיר ברדיו ומייד עלה בראשי ההקשר הסלולארי. הרגשתי צורך עז להעביר תחנה, כי הבנתי כי כנראה זו הפסקת פרסומות נוספת שהגיעה. לא ברור מה קודם למה ולמה נוצר הקשר הלא טבעי הזה. גם התפלאתי למה השיר ממשיך עוד מעבר לקטע המוכר. מכאן כבר החל שעמום נוסף שגרם לי להעביר את התחנה בכל מצב.

לכן מה שנוצר הוא שנינט הפכה להיות מותג נוסף של אורנג´. במקום להיות זמרת עצמאית שלא מזוהה עם דבר מלבד אומנות ושירה, היא מזוהה כעת עם מועדון לקוחות סלולארי נוסף, שכעת אנו טועים לחשוב שיש לו גם חלק בהפקה של היצירה. כלומר הסלוגן שמובן הוא כי: "אין סלולארי-אין יצירה ראויה".

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מתן אהרוני