מכתב לשרת החינוך יולי תמיר ולחברת הכנסת זהבה גלאון
אני רוצה לכתוב לך על ברית מילה, ואני עדיין קצת מתלבטת איך אפשר להעביר מסר כל כך חשוב.
אני אתחיל בסיפור קצר:
אני אמא לשלושה ילדים. לבן הראשון שלי עשיתי ברית מילה. הברית "לא יצאה טוב" והוא נאלץ לעבור "תיקון" בגיל שנה. את בני השני לא מלתי. היה לנו תור לרופא שהוא מוהל. בעלי החליט לעשות חיפוש קטן באינטרנט לגבי הרופא הזה והגיע למידע בנושא ברית המילה. למדנו על כך והחלטנו לוותר. האמת היא שאינני יודעת כלל איפה להתחיל. אבל אני יודעת מה אני רוצה:
הדבר הכי חשוב שצריך שיהיה פה בארץ זה מידע על ברית מילה
משרד הבריאות לא מפרסם מידע על ברית מילה: מהי העורלה שאותה כורתים? מה תפקידה? מה ההבדל בפרוצדורה של כריתת העורלה בין רופא למוהל? מה עדיף? עם זריקת הרדמה או בלי זריקת הרדמה? האם הגיוני שפרוצדורה מכאיבה של כריתת רקמה תבוצע ללא הרדמה באישורו של משרד הבריאות? האם מבחינה רפואית קיימת הצדקה לכריתה אוטומטית של רקמת העורלה מאיבר מינו של כל תינוק שנולד? מה אומרים על כך ארגוני הרופאים בעולם? מהם הנזקים שנגרמים עקב כריתת העורלה? מהם הסיבוכים שכרוכים בכריתת העורלה, ומה שיעור הסיבוכים?
מילה רפואית |
למה משרד הבריאות נמנע מלענות על שאלות בנוגע לברית מילה?
בעלי ניסה לברר בפורום רשמי של משרד הבריאות (רפואה מונעת בילדים) מהי העמדה הרשמית של המשרד לגבי זריקת הרדמה (אילחוש) בעת ביצוע ברית. הזיגזג במענה היה חמור: תחילה נאמר לו שמשרד הבריאות מתנגד רשמית לשימוש בחומרי הרדמה בעת ביצוע ברית, כי זה מסכן את חיי התינוק. ד"ר צנטנר מלשכת הבריאות המחוזית שענה לבעלי אף הביא ציטוטים מהספרות המקצועית, ואמר שהראיות נגד שימוש בחומרי הרדמה הן חד משמעיות. לאחר מכן נכנס לפורום ד"ר יוסי בנימיני שהוא אורולוג ממרכז רפואי תל אביב ומבצע בריתות בהרדמה שנים רבות, ושאל היכן נמצאות ההנחיות של משרד הבריאות לגבי איסור שימוש בחומרי הרדמה בעת ביצוע ברית. ואז נציג משרד הבריאות חזר בו ואמר שבעצם משרד הבריאות לא נוקט עמדה בשאלה הזו. למה? באיזו זכות משרד הבריאות נמנע מלנקוט עמדה בשאלה הזאת? האם החשש הוא פוליטי? ייתכן, כיוון שהמלצה בעד זריקת אילחוש תפגע במוהלים המסורתיים, משום שהם אינם רשאים לתת זריקה של חומרי הרדמה (אבל לכרות רקמה בריאה מותר להם – לא להשתגע?)
אם אדם הולך היום לקופת חולים, הוא יכול למצוא שם מידע כמעט על כל נושא רפואי. מפטריות ברגליים ועד סרטן השד. אז למה לא לפרסם מידע עדכני ומלא על ברית מילה?
גם בטיפות חלב אין מידע על ברית מילה. בכלל גודל הבורות שם בנוגע לעורלה ותפקידה הוא מדהים. פשוט מפחיד לגלות מה אחיות בטיפת חלב יודעות על הנושא (או יותר נכון לא יודעות).
למה משרד הבריאות לא מזהיר מפני סכנות של ברית מילה?
אציין שברית מילה היא הליך כירורגי לכל דבר שבו מתבצעת כריתה של רקמה, העורלה, (בריאה וחיונית, רקמה ששומרת על האיבר ומגינה עליו ושיש לה תפקיד חשוב מאוד בקיום יחסי מין). הליך רפואי שכזה חייב להתבצע בתנאים סטריליים ולא באולם שמחות. מוהל מסורתי מבצע בריתות בידיים חשופות, כיוון שההלכה מחייבת אותו לבצע את הפריעה בציפורן האגודל. הליך הפריעה, שבו הרקמה הפנימית של העורלה ניקרעת מהעטרה-ראש האיבר, מבוצע בציפורן. לאחר מכן המוהל צריך לבצע את המציצה בפה - מציצת הדם מאיבר המין הפצוע - זה גם כן הליך בלתי ניפרד במילה מסורתית. לגבי הנושא הזה אומר ואוסיף שהפה שלנו נחשב לאיזור שיש בו הכי הרבה חיידקים. תינוקות בארץ ובעולם נדבקים בהרפס באיבר מינם עקב המציצה. למה משרד הבריאות לא מזהיר את הציבור מפני המציצה בפה? ראש מחלקת הבריאות של עיריית ניו יורק הוציא לא מזמן אזהרה לקהילה היהודית שלא לבצע את שלב המציצה בפה כיוון שעל פי חקירת המחלקה נמצא שמוהל שביצע את המציצה בפה גרם למותם של תינוקות ולנזקים מוחיים בתינוקות שנדבקו ממנו בהרפס. גם בארץ היו דיווחים על תינוקות שנדבקו בהרפס. בעלי פנה למשרד הבריאות, (וגם ד"ר יצחק קדמן פנה אליהם בעניין הזה בעקבות בקשה של בעלי) כדי שיזהירו את הציבור בישראל מפני המציצה בפה, שהרבה הורים כלל אינה מודעים לה. נציג משרד הבריאות, ד"ר מרדכי הלפרין (אדם דתי) ענה שאין הוכחה שיש קשר בין המציצה בפה להידבקות התינוקות בהרפס, וכמובן עקב כך לא מצא טעם להזהיר את הציבור. האם בריאות הציבור לנגד עיניו? האם אין ניגוד עניינים בין הדת, הפוליטיקה ובריאותם של תינוקות?
מה עושה הוועדה לפיקוח על מוהלים?
בארץ אומנם קיימת ועדה המשותפת למשרד הדתות ולמשרד הבריאות שתפקידה לפקח על מוהלים. אבל מה הוועדה הזאת עושה? איך היא מפקחת? מיהם חבריה? למה נציג משרד הבריאות בוועדה הוא אדם דתי? האם קידום האינטרסים הרפואיים הם שעומדים לנגד עיניו? האם בריאות הציבור ובריאות התינוקות היא שעומדת לנגד עיניו, או שמא הקפדה על ביצוע מצוות המילה בהתאם להלכה? מעבר לכך, ביצוע ברית מילה אינו מוסדר בחוק ולכן כל אדם יכול להיות מוהל – כלומר לבצע פעולה כירורגית של כריתת רקמה בריאה מאיבר מין של תינוק. לפני זמן מה פורסמה במעריב כתבה על היקף התופעה של אנשים שמבצעים בריתות בלי שום פיקוח, והאבסורד הוא שהם בעצם לא עוברים על החוק, כי אין חוק.
האם ברית מילה מתיישבת עם האתיקה הרפואית?
אני כמובן הייתי מעדיפה שאם כבר תינוקות עוברים ברית מילה הם יעברו את זה אצל רופא ועם הרדמה. אבל גם פה יש בעיה קשה, והיא הבעיה של האתיקה הרפואית. האם זה נכון שרופא יכרות חלק חשוב מאוד מאיבר המין שאינו חולה? העורלה היא חלק מאיבר המין. כל זכר נולד איתה. קשה לי להאמין שהטבע ייצור דבר שהוא כל כך שלילי - השלילי זה מה שהאדם יצר. האם האתיקה הרפואית לא אמורה למנוע מרופא לגרום נזק לגוף? האם זה תקין שמשרד הבריאות מאפשר לרופאים להפר באופן בוטה את האתיקה הרפואית שאומרת first do no harm , הרי התינוק נולד עם עורלה בריאה לחלוטין. למה לכרות אותה?
למה משרד הבריאות לא מביא לציבור בארץ את עמדת ארגוני הרופאים בעולם לגבי ברית מילה?
הייתי רוצה שמשרד הבריאות יביא לידיעת ההורים את ניירות העמדה הרשמיים של אירגוני בריאות הילדים בעולם. הארגונים האלה (בארה"ב, בקנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, בריטניה ועוד) בדקו את כל המחקרים שנעשו בנושא ברית מילה ואינם ממליצים על מילת זכרים כהליך שגרתי בגלל שהסיכונים והנזקים עולים על התועלות הפוטנציאליות. אילו משרד הבריאות היה נוהג כך, אולי המיתוס המקובל שברית מילה זה בריא היה מתנפץ. הורים חושבים שלחתוך את רקמת העורלה שאיתה נולד הילד זה טוב ובריא, (גם אני חשבתי כך), פשוט מחוסר ידע.
למה הורים לא נדרשים לחתום על מסמך הסכמה לפני ביצוע ברית מילה, כמו בכל ניתוח שמבוצע בילד?
חסר להורים המון מידע על סיבוכים של הברית ועל נזקים של הברית כדי שיוכלו לקבל החלטה מושכלת. בניגוד לכל הליך רפואי אחר, הורים אינם נדרשים לחתום על הסכמה לניתוח כאשר הם מוסרים את התינוק לפרוצדורה של חיתוך העורלה. ולכן גם לא מובא לידיעתם המידע הרלוונטי לצורך קבלת ההחלטה. הנה רשימה של סיבוכים שהרבה הורים כלל לא מודעים להם:
1. הרפס שתינוקות נדבקים בו כתוצאה מהמציצה בפה
2. היצרות פי השופכה – תהליך שבו פתח השופכה הולך ונהיה צר בעקבות כריתת העורלה, וצריך להרחיבו בניתוח. הנה הסבר של ד"ר יעקב בן חיים, מנהל היחידה לאורולוגיה ילדים בבית החולים "דנה" במרכז הרפואי תל אביב, מתוך מאמר שהופיע באתר תפוז:
תופעה שכיחה אחרת מאפיינת חמישה אחוזים מהבנים אחרי ברית מילה, ומתבטאת ב היצרות של פתח השופכה . מצב זה נוצר כתוצאה מביצוע הברית, ואין לה כל קשר לרשלנות של המוהל. ילדים אלה מפתחים היצרות של פתח השופכה, והטיפול במקרה זה נעשה באמצעות ניתוח קטן שבו פותחים את פתח השופכה ומאפשרים הרחבה שלו.3. פין שעיר - בגיל מאוחר יותר, כאשר מופיע שיער ערווה. פין שכרתו ממנו יותר מדי עור, מושך עור שעיר מבסיס הפין.
4. עקמת של הפין - בגיל מאוחר יותר. פין שכרתו ממנו יותר מדי עור יהיה עקום בעת זקפה והזקפה תהיה כואבת בגלל שהעור המועט שנשאר מתוח מדי.
5. פין חבוי – הסרת מעט מדי עורלה, שגורמת לתוצאה אסתטית לא רצויה בעיני ההורים ומביאה לניתוח פלסטי (נוסף על הברית) לצורך תיקון מראה הפין.
6. התקרנות - העטרה נעשית יבשה ומחוספסת ומאבדת מרגישותה. זה תהליך שקורה לכל ילד נימול.
7. תינוק שסובל מהמופילה - עלול למות מאיבוד דם.
8. כריתה חלקית של האיבר.
9. דימום יתר - כמות הדם שיש לתינוק שנולד היא בערך 330 מ"ל – פחית קולה. די באיבוד 60 מ"ל (פחות מחצי כוס) כדי שהתינוק ייכנס למצב שנקרא הלם תת נפחי וחייו יהיו בסכנה. אבדן כמות כזו קטנה של דם יכול לקרות לאחר הברית בלי שההורים מודעים לכך, כיוון שהתינוק מחותל, הדם נספג בחיתול, ובעת שהוא מאבד דם התינוק נכנס להלם וכלפי חוץ נראה כביכול רגוע ואינו משדר סימני מצוקה.
10. חיתוך העורלה מקשה על תיקון הפגם המולד המכונה היפוספדיאס (פגם שגורם לעיוות במיקום פתח השופכה) – כאשר תינוק נולד עם היפוספדיאס יש לדחות את הברית עד גיל שנה, כיוון שהעורלה עוזרת בתיקון הפגם. ברוב המקרים מוהלים לא מודעים לכך, כורתים את העורלה ואח"כ קשה מאוד לתקן.
![]() |
האם יש תוקף לטיעון של מניעת מחלות כהצדקה לכריתת רקמת העורלה מאיבר מינו של תינוק?
יבואו אנשים ויטענו שזה מונע..... כך וכך. למשל איידס... למשל סרטן הפין... ועוד כל מיני דברים.
האם בשם כך עלינו לבצע הליך כירורגי בתינוק בן יומו שאולי אולי פעם יחלה באיזו שהיא מחלה? פרופ' מרגרט סאמרוויל מאוניברסיטת מקגיל בקנדה עונה על הטיעון המניעתי כך:
"ביצוע מילה בהתבסס על הטעם הזה של הגנה רפואית עתידית (אם נניח לרגע שמילה מספקת הגנה כזו) שקול לכך שכל תינוקת עם היוולדה תעבור בדיקת נשאות של גֶן סרטן השד, ואם יימצא שהיא נשאית, תיכרת כל רקמת השד הלא מפותחת שלה כדי למנוע את הסיכון שהיא תפתח את סרטן השד כאישה בוגרת. אני סבורה שרובנו היינו מזדעזעים אילו פרוצדורה כזו היתה מבוצעת בתינוקת, אך ייתכן שלחלקנו תגובה שונה לגבי מילת ילודים זכרים. מדוע אנו מגיבים באופן שונה? פשוט משום שאנו מעריכים שדיים – אנו רואים באובדן השד נזק חמור לאישה – ואיננו מעריכים את העורלה. יתרה מזו, אנו ממעיטים בערכה, מכנים אותה מכוערת, לא אסתטית, ולא נקייה. אך הן השד והן העורלה הם חלקים של גוף האדם השלם ולשניהם תפקידים מיניים ואחרים. על כן, לסיכום, לא ניתן להצדיק מילה שגרתית של ילודים זכרים מבחינה אתית ומשפטית בהתבסס על כך שהיא נחוצה מבחינה רפואית."
האם ברית מילה לא מהווה פגיעה בזכויות האדם של התינוק?
לכל אדם, וגם לכל תינוק, יש הרי זכות טבעית שלא יכאיבו לו וכמובן שלא יחתכו לו מהגוף רקמות בשר בריאות שלא לצורך רפואי. האם בשם הנורמות החברתיות, הדת או מה שזה לא יהיה מותר לנו כהורים לכרות רקמה בריאה מהגוף של ילדנו? האם זה בתחום הסמכות שלנו לחתוך חתיכת בשר מאיבר מין של תינוק או שאולי אנחנו בכלל עוברים על החוק ומבצעים פה גם תקיפה וגם חילול של זכויות הילד שמוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו?
האם הצידוק החברתי נותן גושפנקה לחיתוך? או שאולי אנחנו כהורים צריכים לצפות מראש את השוני של ילדנו ולהיערך לכך?
יש לי עוד כל כך הרבה מה להוסיף. אני יכולה לדון על הנושא שעות וימים. אף אחד לא מוכן לשמוע. מדי יום מתבצעים בארץ אלפי בריתות ואף אחד לא נותן את הדין. אף אחד לא מגן על התינוקות האלה.
אני מודה לך על הקריאה.
אני מפנה אותך לאתר שהקים בעלי על הנושא
אשמח לענות על שאלות או הערות, מאיה שדה
אחוזים מהילודים עוברים ברית מילה.
באפריקה שוקלים לעשות ברית מילה בגלל האיידס: התגלה כי קשה מאוד להדביק
גברים נימולים באיידס.
מסתבר שהדת היהודית יודעת משהו כבר כמה אלפי שנים.
לכמה ישראלים יש נטיה להפוך כל בעיה אישית לבעיה לאומית-יהודית. את לא
רוצה לעשות ברית מילה לילד שלך, אל תעשי. נקודה. אבל אל תהפכי את הרצון
האישי שלך לצו מלכותי שמחייב את כל האוכלוסייה. די לצביעות הליברלית הזו.
אך ורק מילה.
ברית המילה שלפני 2500 שנים התבטאה בחיתוך קצה העורלה, אבל בתקופת
היוונים וההתיוונות החלו היהודים להסתיר את העובדה שם נימולו על ידי כך
שהיו מותחים את שארית העורלה בצורה כזו שמתבונן מהצד לא יכול היה
להבחין אם אכן בוצעה מילה או לא.
בכדי למנוע מבני ישראל מלהתיוון הוצא פסק הלכה שקבע שמעכשיו (לפני 2000
שנה) יש לכרות את כל העורלה.
מיותר לציין שההחלטה התקבלה לאחר דיון רפואי מעמיק... והנה אנו כאן
אחרי 2000 שנה, אחרי שבן אדם הלך על הירח, הנה אנו עדיין מבצעים טקס
פרימיטיבי שכזה.
אולי כדאי לכרות את תנוכי האוזן של תינוקות גם כן? מה כבר ההבדל? האמת
שכבר נראה לי הרבה יותר הגיוני לכרות תנוך של אוזן מאשר להתעסק אם איבר
מין של בן אנוש.
מבצעים לריטואל פגאני שכמובן שהקשר בינו ובין בריאות הוא קשר שאם קיים הוא משני בחשיבותו.
בואו וניתן לפסיכואנליטים לדבר.
אריקסון:
"שמא מזכיר היהודי לעולם המערבי את אותם פולחני דם אפלים שבהם תובע האל / אב תשורה או ערובה
מאיבר המין של הבן הזכר - מס על גבריותו".
היה זה פרויד שדיבר על המאבק בין האב הקדום לבן ב"משה והמונתאיזם"
כשאנו באים לנסות ולהבין מה עומד מאחורי טקס שבעקשנות ממשיך לשרוד אלפי שנים, הסיבה חייבת
להימצא בפולקלור האנושי שהוא תמיד היווה ומהווה אספקלריה לכוחות קבועים המצויים במעמקי הנפש,
לפיכך ההסבר של המאבק הפרמדוריאלי בין האב לבין – היא הסיבה המרכזית, בייחוד שאנו מוצאים
שמוטיב הבן המסרס את האב הוא כה נפוץ במיתולוגיות של עמים אחרים. אלא שביהדות, האב הוא
ה"מסרס".
היה זה דרידה, אם אינני טועה, שטען שהיהודים מצאו דרך מקורית להתגבר על פחד הסירוס הטמון בכל
גבר על ידי קיומו בפועל. יתכן.
הסברים אחרים המתבססים על בריאות ועל מלחמה באוננות, נראים לי לא סבירים.
קשה להאמין שאבות אבותינו לפני אלפי שנים היו מודעים לחיידקים ולבעיות בריאותיות.
פוקו טוען שבמשך מאתיים השנים האחרונות, קיים המערב מלחמה עיקשת באוננות. אני לא סבור שברית
מילה נועד לענות על הצורך לצמצם אוננות או להקטין את הדחף המיני של הגבר, למרות שהרמב"ם טוען
שכך הוא הדבר.
הסיבה העיקרית למקורו והשתרשותו של מנהג זה הוא המאבק הסמוי בין האב לבן, עובדה היא
שבנצרות – שנהפכה לדת של הבן – ברית המילה אינו קיים.
מיוחדים הנגרמים מכך כאשר הדבר נעשה ע"י מוהל מומחה וידוע אני אב לששה
מתוכם 4 בנים שאת פעולת החיתוך עשיתי אני באופן אישי לבד כמובן עם מוהל
ממומחה שעשה מה שצריך לעשות כדי שהילד לא יפגע וכמו הכותבת הקודמת אין
צורך לדאוג ממה שעושים הרבה שנים ואין סיבוכים יותר מסוכן ללכת לפאב
מאשר לעשות ברית מילה
למדים על הלך הרוח של נפש האדם אם לא משיח וריטואל שהוא חלק משיח, מתרבות כדבריו של רבננו
זיגמונד:
we derive our knowledge from widely different sources: from fairy tales and myths,
jokes and witticisms, from folklore, ie. from what we know of the manners and
customs, saying and songs of different peoples, and from poetic and colloquial usage
of language
(A General Introduction to Psychoanalysis, 10th lecture)
אבל מפה לחתוך באופן פיסי עם או במקום המוהל? מה אומר לך ידיד מר אריק, לקחת את פרויד כמה
צעדים קדימה.
בחסות האל
מונעת חטאים הביטי במראה את לא שונה!
מילה - הסרת העורלה - המוהל מבצע חציצה בין עור העורלה לבין עור איבר
מינו של היילוד ולאחר מכן מפריד באמצעות סכין את העורלה.
פריעה - המוהל אוחז בשכבת העור שבקצות איבר מינו של היילוד (מה שהיה
צמוד ומתחת לעורלה) ומבצע פעולה של הפרדה לשני צדדים. על- פי חכמת
הקבלה שכבת העור המחברת את העורלה לגוף, יש לה נטייה שווה לטוב ולרע -
באמצעות פעולת הפריעה אנו בעצם מטים את גורלה לצד הטוב.
מציצה - המוהל שם מעט יין אדום בפיו ומוצץ במקום המילה טיפת דם ולאחר
מכן יורק אותה. הצבע האדום, מבטא על- פי חכמת הקבלה מהות של רצון לקבל
(או בשם הנפוץ יותר - קו שמאל) ודומה מושך דומה. המוהל (בעת פעולת
המציצה) נוגע בשפתיים (ספירת נצח והוד) באיבר מינו של היילוד (ספירת
יסוד) ומושך משם את שאריות האנרגיה השלילית שעוד נשארה. בפעולה זו
המוהל נותן כוח ראשוני לאנרגית חיים חיובית (הדבר דומה לפעולת השאיבה
המאפשרת תנועת נוזלים תמידית לפי חוק הכלים השלובים)."
זה ציטוט מאתר הקבלה, לפי מיטב ידיעתי הפסיכואנליטית יצירת האבחנה בין
טוב לרע נעשית עם השלכת הפארנויה על השד של האם והכלתו. לטעמי, לא נעשה
מחקר אנליטי ואין כל תרומה ביצירת טראומה לילוד. בגילאים בוסריים כאלו
המערכות כל כך חסרות דפרנציאציה קוגניטיבית כך שאין כל משמעות אנליטית
מעבר ליצירת נזק וטראומה.
על חכמי הקבלה ללמוד קצת פסיכואנליזה?
דווקא בהשפעות על הילד. אינני בקיא די הצורך להעריך השפעות אלו. אני משאיר את זה לטרפיסטים.
אבל אי אפשר להתעלם ממוטיב הסירוס במיתולוגיות וממוטיב המאבק בין הבן לאב הקדום. על פי פרויד,
האמונה באלוהים היא העתק של המורא שמטיל האב על בניו בחזקת"אבינו שבשמיים". פה קבור הפגר
שבשמיים".
לטעמי המילה מורא אינה משקפת את המיכלול. אמונה משקפת גם קבלת הסבוייקט
כי לעיתים ובסיטואציות מסוימות הוא לא מכוון דחפים סאדיסטיים כלפי
האובייקט. כלומר בסופר אגו מתפתח מוסר בריא. כך, שבחינת ה"מורא" היא
משמעותית כי היא איננה מכילה את ה"חיבוק" המשתקף בדת כמו חיבוק האב.
היא אינה מכילה את "אהבת האב וכיבודו" הנאמרת במפורש בדת הסימבול
להמשכיות בין דורית. ועוד תמות רבות ואחרות המכוונות ליצירת סטרוקטורית
סופר אגו בריא.
אני שואל את עצמי תמיד למה. למה לקיים מילה. דיברתי עכשיו עם משרד
הבריאות, כי זה עניין אותי, והפנו אותי לרב הלפרין שהוא גם רב וגם איש
רפואה והצידוק היחידי למילה הוא רפואי ולא סימבולי. זהו טעמי.
צחי
להביא את טענותיו של פרויד לגבי הקשר בין אלוהים לאב הקדמון והקשר בין דת של האב לדת של הבן
שלדעתו של פרויד המרד של הנצרות ביהדות מקבילה למרד של הבן באב ועל כן הנצרות היא דת של
הבן. פרויד גם טוען שאמונה חיונית לציוויליזציה ולמוסריותה. כמובן שהיסוד של האמונה הם חיים בעולם
הבא, ללא חיים בעולם הבא מאבדת האמונה מכוחה.
לגבי המילה, אני לא רואה כיצד קיים קשר בין מנהג זה לתועלת רפואית לנוכח העובדה שמקורו של
המנהג הוא אלפי שנים אחורה, מתי שהידע ברפואה, בקטריולוגיה וכו´ לא היה קיים. לברית מילה יש
משמעות סימלית ששואבת את כוחה מכוחות הפועלים בתוך הנפש שהם המקור האמיתי להעלאת
משמעויות סימבוליות בצורת טיקסי מעבר.
כאדם שקורא את פרויד אינני יכול להתעלם מהקשר המתבקש של יחסי אב-בן וקומפלקס הסירוס היות
שמה שנחתך הוא איבר מין. ומה לעשות, לאיבר מין יש משמעויות מעבר לתיפקודו הביולוגי. אני לא כופה
פרשנות פרודיאנית על אף אחד . אבל לכפות קשר סיבתי בריאותי לטקס שבוצע עוד לפני עידן הרפואה
המודרני זה נראה לי אווילי.
קשה לי להאמין שהמצרים הקדומים או השבטים העברים היו מודעים לסוגיות כמו סרטן פין או חידקים
בעורלה. זה פשוט מגוחך להניח זאת.
בכל פעילות אנושית ריטואלית (ולא רק ברית מילה) יש תמיד לחפש את המקור בפסיכואנליזה ככלי
הטוב ביותר להבין את הלך הרוח של האדם
פסיכואנליטי כהכלת דמות אב במסגרת פתרון קומפלקס אידפוס והאם יש לה ערך
תרבותי חברתי. לטעמי חלקית, לגבי החלק הראשון, משום שקומפלקס אדיפוס צף
שנים אח"כ. לשאלתך יש ערך פסיכואנליטי חברתי-תרבותי וכאן יש שאלות רבות
למחקר. האם הדת היהודית חוות סירוס מתמשך כמנפסטציה לדת נירדפת? האם
השימור של אותו טקס מעבר שאותו אכנה שימוש באובייקט טרנזיטיבי תקף.
וכאן אני חושב שלא כי שוב אובייקט טרנזטיבי משמש את התינוק בשלב מאוחר
יותר. כלומר, בתשובתי אני מתיחס להיבטים הקליניים ומנסה לחשוב על
היבטים תרבותיים.
כמו שכתבתי לך קודם לפרשנות הקבלה כסיבה למילה אין תוקף מבחינת ההסבר
כי המוסר נבנה אליבא קליין בדיאלקטיקה בין הדיספוזיציות הסכיזו
פאראנואידית והדפרסיבית ואני לא מוצא קשר רעיוני לאקט המילה ולקליין.
אני חוקר את השלב השני של קרל אברהם ובתרומתו לקומפלקס אדיפוס (ראה
תחילת מאמר במדור כתבות באתר) ואני לא מוצא עדיין קשר.
לטעמי כל ההביטים של שאלתך נוגעים לתרבות ופסיכואנליזה אבל
הפסיכואנליזה נעשית בקלינקה ואת המילה לא ניתן להציף כי ההיפוקמפוס רק
מתחיל להיבנות בשלב זה כך שאין עוד זיכרון.
אתה יודע עולה בי הרעיון של מילה בגיל מאוחר. כאן יש מקום למחקר, מה
הצורך על איזו מישאלה הוא עונה ואת זה בהחלט אפשר לחקור.
בהיבטים תרבותיים יש לי פחות ידע ואני משער שזוהי קרקע פורייה רבת
שאלות, רעיון אחד כבר אמרתי - תחושת הנירדפות של עם. (מעיין כפיית חזרה
לאומית)
אבל מה לעשות, עם תשובה ארוכה כזו עוד יעיפו אותי מאימגו.
צחי
למחקר. האם הדת היהודית חוות סירוס מתמשך כמנפסטציה לדת נירדפת? "<<<
>>>"בהיבטים תרבותיים יש לי פחות ידע ואני משער שזוהי קרקע פורייה רבת
שאלות, רעיון אחד כבר אמרתי - תחושת הנירדפות של עם. (מעיין כפיית חזרה
לאומית)"<<<
לקליניקה אין בכוחי להתייחס אולם להערותיך במישור התרבותי אינטרסובייקטיבי אביא ציטוט של
אריקסון שמתייחס לתחושת הנרדפות של זהות של עם לגבי עצמו וזהותו הנתפסת על ידי האחר:
"פסיכואנליטים מסבירים כי היהודי מעורר [באקט המילה] פחד סירוס בעמים שלא קיבלו את מילת
העורלה כאמצעי הגייני. ראינו כיצד פחד זה עשוי להתרחב למידת פחד כולל יותר מפני הכניעה, מפני
אובדן רצונו של המתבגר"
בתחילת דרכי. אולם, אני יכול להבין את הלא מודע הקולקטיבי של העם
היהודי (ופה אני קצת אבל טיפ טיפה מתיימר) שהוא רבוי טראומות כמו גלות
ארוכה, פיזור בגלוית ואף שואה. כל אלו מעלים מבנה סטרוקטוראלי של
טרואמה קלאסית.
על מנת לשעתק טראומה זו יש לסובייקט הקולקטיבי דחף חזרה לבצע אקט
מזוכיסטי על מנת לשמור על "בריאותו" וזהותו.
בקליניקה, כל סובייקט טראומטי חוזר בתהליך כפיית החזרה לנקודת המוצא.
לפיקסציה. וממנה יש תמורה לרוב באמצעות תובנות עמוקות כמו שיח ומהנאמר
כאן. הסובייקטים אולי קוראים בלא מודע לצאת מאותה תחושה של עם נירדף,
עם קיומה של מדינת ישראל, המהווה מרחב מישחק וויניקוטיאני לדחפים לשיח
ולרקונסטרוקציה של אידאות חדשות לגבי אותן טראומות שמניתי.
תראה כאן אני מפליג בביקורת חברתית וזה לא השטח שלי. את פיתרון המצוקות
הסדיסטיות שלי אני שומר לספה.
צחי
במהלך האנליזה. כאן אני מוצא בניתוח המניעים התשוקתיים של העם היהודי,
תשוקה להיות העם הנבחר העם היחיד המכיר באלוהיו האמיתיים.
כאן קבור הכלב, העם היהודי רווי אומניפוטנטיות ילדותית הקוראת לאם ולאב
להכיר בו כעם קדוש נבדר וכל יכול. ילד קדוש וסגולי ביחס ליתר אחיו
העמים.
אולי באמצעות הפוליטיקה של החזרת שטחים, הכרה בעם הפלסטיני כעם בעל
זכויות בדיוק כמונו, נתעורר ונגלה בעצמנו עם בוגר המכיל קינאה
טריטוריאלית, לא כל כך ביטחוניסיטי ומגן באופיו (ראה מוטיב קינאת האחים
אצל קליין) וסוף סוף נגיע לנחלה עם אחינו הערבים. רק מה שגם אצלהם
יתרחש אותו תהליך.
כך אני מקווה לפחות לשלום ילדיי העתידיים.
צחי
מצד שני זה נראה לי far fetched. בייחוד לאור העובדה שליהודים אין מונופול על חיתוך איבר המין.
הטקס מתבצע במרבית העולם המוסלמי ואפילו במדינות לא מוסלמיות כמו הפיליפינים.
בדומה להופעת מוטיב הסירוס במיתולוגיות, אני לפיכך סבור שיש לראות בברית מילה קונסטרקט
אוניברסאלי של המאבק בין האב לבן. מספיק להיות נוכח בברית מילה יהודית ולראות כיצד כל הגברים
מתאספים מסביב לנימול (באים לגבות את "מס הגבריות" או מס ההשתייכות לקבוצה הגברית) ואת
הנשים בורחות לקצה השני של האולם.
דבר אחד בטוח, על בריאות לא מדובר פה. יתכן שהתהליך מוביל לבריאות אבל לא הבריאות היא הסיבה
שמכוללת אותו. אם בתועלתנות בריאותית עסקינן, אזי הגיוני יותר להסיר את התוספתן בגיל צעיר (ניתוח
מאד פשוט וחסר סיכונים) או לעקור כמה שיני חלב ולעשות מסביב לזה טררם שלם וטקס מעבר
פולקלוריסטי מהסרטים של הנשיונאל ג´אוגרפיק.
אמרתי שהרעיון לפיו מקור המילה כאקט של הענשה עצמית או מזוכיזם הוא נחמד אבל חסר ביסוס לפי
מיטב ידיעתי.
אם כבר בנושא זה עסקינן, אז הייתי תוקף אותו מהכיוון השני. אומרים שאחת הסיבות המרכזיות לשנאת
היהודים בגרמניה נובעת ממה שהעם היהודי סימל- עם שבאופן שיטתי שם עצמו כנוע לישות אלוהית
שמעליו. בגרמניה של פוסט ניטשה , היהודי הכנוע לא התיישב טוב עם הרצון לשליטה ועוצמה של האדם.
לפיכך היהודי תמיד היווה את הקול החלוש של המצפון במציאות מטאפיסית של רצון לעוצמה. חיסול
היהדות היה חיסול המצפון הגרמני. זאת תיאוריה מעניינת לשינאה מטא-פיסית.
אבל שוב, לא שמעתי הסבר משכנע יותר לברית מילה מאשר אותה האיבה הפרודיאנית בין האב הקדום
לבן.
הסבר נוסף שניתקלתי בו בעבר ומתייחס גם למילת נשים מדבר על איברי המין הנשיים והגבריים כאיברים
הומולוגים (זהים). במילת בנים חותכים את העורלה המסמנת מראה נשי לאיבר מין גברי ובמילת נשים
כורתים את הדגדגן המסמן את הגבריות באיבר הנשי (הפין הגברי). על ידי עקירת האישה מהגבר והגבר
מהאישה, למעשה עוקרים את השונה, את האחר וזה רוע מטא-פיסי בהתגלמותו.
כמובן שזה לא נוח לכנות טקס דתי שאנשים מייחסים לו חשיבות תהומית כרוע מטאפיסי. לכן אף אחד
אינו חייב לקבל הסבר זה.
למזוכיזם כי אם לגבולות של הסובייקט, טריטוריה ועוד תחומים שאם תעמיק
ותקרא זה יעזור לדיון שלנו שאני מאוד מעריך.
לגבי הטענה שהעלת כי הנאציזם ששיחרר עצמו מהעול המצפוני בהשפעת הגות
ניטשה אני מקבל וזה ממשיך את טענותיי כי מלאני קליין מיחסת חשיבות רבה
לסוגית קינאת אחים (או במקביל קינאת עמים) תחת "השגחתו של האל" בבנית
הסופר אגו. לאקאן קרא לזה "שם האב" שהוא צו החוק ולטעמי זה יותר הומאני
מניטשה שראה רק בכוח המטא פיזי ערך עליון. ניטשה רצה להשתחרר מזה
ופרויד קרא לזה סופר אגו. הנאצים רדפו אותנו כי קינאו בנו, ביכולות
שלנו (שוב אומניפוטנטיות מצידם ולבטח מצידינו כעם בדלני), בבדלנות שלנו
וביחסינו לעצמנו כעם ניבחר (וזה מיתוך תחושת בטן לא מיתוך בקיאות
היסטורית).
הערבים "מקנאים" בנו מתוך מריבות דת (שוב אין לי מידע) אבל זוהי מריבה
קולקטיבית שלא משנה איזה עם עם איזה עם (ואולי כן כי העם היהודי בדלני
לעומת האחרים). זוהי קינאת אחים ברורה שמלאני קליין מיחסת אותה לאהבת
האב ולבניית המצפון בילד. אני אחזור קצת לקרוא באדוארד סעיד כדי לבחון
את טענותיי.
הגלובליזציה מתרימה לכך בפריצת גבולות הלאום וזה כבר עסק לדה
קוסטרוקציה ולמכונה של דלז ובזה אני רק מתחיל. מה שאני מבין מדלז שאת
מקום הסופר אגו תופס הקאפיטאליזם (הרי הוא ניאו מרקסיסט מובהק).
גוואטארי שליווה את דלז בהרכבת גישה פסיכואנליטית הניקראת -
סכיזואנליסיס משקף את ההתקדמות באנליזה אך שוב את זה לא מלמדים באקדמיה
ובמיוחד בבתי ספר לפסיכותרפיה או בקהילה האנליטית בכלל. זוהי גישה חדשה
שעוד אין לה מספיק שיניים. להיפך רק מבקרים אותה על כך שאינה מיחסת
חשיבות למצוקה ולסבל שזהו ערך עליון בפסיכואנליזה הקלאסית. היא ביזארית
ואקזוטית, הסכיזואנאליסיס, אני קראתי עליה שני ספרים אחד של דלז
וגוואטרי הנקרא אנטי אדיפוס ואחד ספר של גוואטרי שנקרא קאוסופי.
אין לי הרבה מסקנות לגבי תרומת גישה זו לאנליזה אבל ביננו, אני אפשר
לדון על הכל ביום אחד.
הדיון מרתק אותי ואני מקווה שגם אותך. תודה ולילה טוב.
צחי
הייתי מבקש מספר הבהרות.
בעיקר בכל הקשור ל
>>>"לאקאן קרא לזה "שם האב" שהוא צו החוק ולטעמי זה יותר הומאני
מניטשה שראה רק בכוח המטא פיזי ערך עליון. ניטשה רצה להשתחרר מזה
ופרויד קרא לזה סופר אגו. הנאצים רדפו אותנו כי קינאו בנו, ביכולות
שלנו (שוב אומניפוטנטיות מצידם ולבטח מצידינו כעם בדלני), בבדלנות שלנו
וביחסינו לעצמנו כעם ניבחר (וזה מיתוך תחושת בטן לא מיתוך בקיאות
היסטורית). "<<<
מה הכוונה בביטוי יותר הומאני? יותר אנושי, יותר אתי?
הייתי מעוניין גם ביותר פירוט על הקשר בין הקפיטליזם כתיאוריה כלכלית פוליטית להתפתחות הסופר
אגו. מה הופך קפיטליזם לסופר אגו ומרקסיזם לא?
מעול האנושי מדיי והאלוהות, כך זה לטעמי והוא עסק בשורשי הכוח בכוח
בסובייקט. פרויד אהב אותו ושאב ממנו וכתב עליו המון בבניית האיד אולם
פרויד רצה מרכיב הומאני יותר כמו הסופר אגו שגורם לאיזון אצל הסובייקט
בין דחפיו לאמונות המופנמות (מצפון לעומת אני עליון) משחר ילדותו
באמצעות התא המשפחתי והחברה בכלל. אני חושב שלגבי האני העליון (חלק
ממרכיב הסופר אגו, השני,הוא המצפון). יש לי תחושה שזה גם מהגותו של
ניטשה, אבל פרויד ראה לנגד עינייו את המוסר הגלייני הדיאלקטי וזה מה
שעזר לו בעיצוב הקונפליקט. (אם אני עושה סלט מהפילוסופיה תגיד לי).
לגבי דלז, ראה, למדתי פילוסופיה אולם הפסקתי והחלטתי כי להיות ולעסוק
בטיפול זה יותר מרתק ולכן את דלז אני קורא מגיל 24 ואנטי אדיפוס תמיד
נמצא אצלי בראש אבל מה לעשות, כדי להיות ילד לפסיכואנליזה קודם צריך
ללמוד את המיין סטרים. באקדמיה מדברים על פרויד קליין וויניקוט מיטשל
ואפילו את לקאקאן מתעבים. אני בוחן כל תיאוריה, אך לעיתים מרוב
תיאוריות אני נצמד למיין סטרים שמלמדים אותי. ולכן, אין לי תשובות לקשר
בין קפיטליזים וסופר אגו. מה שברור מדלז שהוא נגד מרכיב הסופר אגו
ובכלל הוא סותר את קומפלקס אדיפוס. פוקו רואה בו הפילוסוף של המאה הבאה
ועם טייטל כזה אי אפשר להתווכח.
ועכשיו לשאלות אליך:
מהו הגבול של הניסויים של צלניגר באינטרפרציה לאובייקט? האם זוהי
מהירות? מסה? ספין? אני קורא את המאמרים שלו על אינטרפרציה לגופים
גדולים כמו מקרו מולקלות ומהו הגבול? הבנתי שזה ביחס הפוך למסה כלומר
אלומת אפונים צריך להעביר במהירות אפסית לא ישימה מבחינת הניסוי. אז?
מה הגבול?
צחי
הקשור במעבר מהכרה להכרה עצמית. אצל הגל מעבר זה מצוין ביכולת להשלים עם ניגודים וביכולת
לתפוס את האחר.
השלב הקודם להכרה עצמית עבור הגל הוא שלב של תשוקה. השלב שבו תינוק מנסה לחמוק מתלות
באחר על ידי אכילתו - מה שמקביל לשלב האוראלי אצל פרויד.
בפנמנולוגיה, הגל מתאר מאבק לחיים ולמוות. כשהתינוק למד להכיר באחר הוא מנסה להשמידו היות
שזה עלול לבטל את העצמי שלו. זה מקביל לשלב הסדיסטי -אוראלי אצל תינוק שמופיע עם הופעת
השיניים.
פרויד מעיר בדומה להגל כשהוא טוען למאבק של התינוק לשימור עצמי מול האחר. בנקודה זאת פרויד
חורג מניטשה. תוקפנות היא מעבר לרצון לעוצמה.
לדיאלקטיקה של הגל של יצחק קליין.
קראתי אותו בשלוק.
הוא מאוד מעניין ושופך אור על החירות שזהו הנושא האימיננטי בשיח שלנו.
אני ממליץ לך לקרוא אותו.
ולגבי הבנתי הפילוסופית היא מאוד צרה כמו שאתה רואה. אני בסך הכל זרקתי
את עצמי מהחוג לפילוסופיה ששאלו אותנו בשיעור הראשון מהי לוגיקה
ושאלתי את המרצה מהו דימוי. היא אמרה לי תלמד את זה בתואר שני. אין לי
כוח ללמוד בגילמן הם טרחניים מלמדים אותך ישר אפלטון בצורה השיטחית
ביותר. מה לעשות התאכזבתי. רציתי דלז, ליוטר דרידה וזה אמרו לי שתגיע
לדוקטורט. שאלת למה? אמרו לי תלמד את הבסיס. עניתי אבל את הבסיס אני
מבין. אמרו לי תבין אותו יותר טוב.
בקצר האקדמיה שיטתית ולגבי מאמרך על הרומנטיקה היא שוללת כל רומנטיקה
מתוקף היותה חזית של הנאורות והשיטתיות המדעית. אני מעדיף את אמיל של
רוסו. שיחרור החינוך. השכלה לא פורמלית. ספרים, ספרים, ספרים.
אז לא יהיה לי דוקטורט בפילוסופיה כמו שרציתי.
אז לא יבינו אותי על הקשר בין פסיכואנליזה ומכניקת הקוונטים כמו
שהתחלתי כאן.
לפחות אם הילד שלי ישאל אותי אדע איך לעזור לו להתמוד עם השאלה.
ושיטתי וידע לא יהיה ארעי כמו פיסות טלאי פה ושם צריך ללמוד הכל מהיסודות. אפילו אם זה משעמם
קצת. אוניברסיטה מציגה שיטה וזה היתרון שלה. היא נותנת לך בסיס ובעיקר סדר. משם אתה לבד
בעצמך.
אני לא מלה את בני מתוך דאגה לבריאותו, על חיי החומר שיחיה בעולם הזה
יהיה לו עוד 120 שנה פחות 8 ימים לדאוג
מאז אברהם אבינו מסומנת המשפחה כולה בברית
ברית של דם בין ריבונו של עולם-לעמו ברית בין בורא לברוא.
מזה שלושת אלפים שנה מקיים העם במסירו נפש את מצוות המילה
מצורף סיפור אודות מסירות נפש זו
אם הם כל הדורות לקחו סיכון חיים של ממש בשביל המילה אני אפחד מחחידקים?
מהרפס?
האם בגלל פחד כזה אמנע מבני את התענוג של להיות חלק מהמשפחה הגדולה הזו
בשם "עם ישראל"? האם יש לי את הזכות למנוע ממנו את הקשר לריבון העולם?
אם ציווה זאת הקדוש ברוך הוא עלינו- אני סומכת עליו שגם ישמור עלינו,
משהו התפקשש? לא הלך טוב בברית? זה הזמן לבדוק האם יש בעיה כלשהי בקשר
לריבונו של עולם, קצת לאמר אשמנו בגדנו, "אין תינוקות מתים אלא בעוון
הוריהם"
(בעת לידתו של רבי יהודה הנשיא (זמן שנולד הייתה גזרה שגזרה מלכות רומי
על ישראל שלא ימולו את הבנים, ומי שימול את בנו יומת. רבן שמעון בן
גמליאל, אביו, נכנס למקום מסתור בחדרי חדרים ומל אותו. שמע על כך שר
אותו העיר הלשין עליו אצל המלך ונתן צו לשלוח את רבן שמעון בן גמליאל
ורעייתו והרך הנימול אל מלך רומי מה שירצה לעשות יעשה. הגיעו רבן שמעון
בן גמליאל ורעייתו אל ארמונו של המלך אסורוס. בעודם ממתינים בפרוזדור אל
המלך יצאה המלכה מחדרה וראתה את הרבנית (אימו של רבי יהודה). המלכה
הכירה אותה ושאלה אותה לשם מה באה לארמון המלך, אמרה לה שהמלכות גזרה
שלא לימול את הבנים ואני לא צייתי לצו המלך ועתה מגישים אותנו למשפט.
המלכה לקחה את הרבנית לחדרה וסיפרה לה שגם לה יש תינוק בן עשרה ימים בשם
אנטונינוס פיוס. אמרה לה המלכה שיחליפו בין התינוקות; רבי יהודה יהיה
אצל המלכה בעריסה ואנטונינוס יהיה אצל הרבנית וכך ינצלו. בינתיים בכה
הילד אנטונינוס ורצה לינוק והרבנית הניקה אותו. לאחר מכן נקראו לחדר
המלך ושאל המלך אסורוס מדוע עבר על גזרתו ומל את הבן? ענה לו רבי שמעון
מי הגיד לך שעברתי על גזירתך, הנה הילד לפניך בדוק וראה אם נימול הוא או
לא. בדק המלך וראה כי הילד ערל גמור. התפלא המלך על שר העיר איך רימה
אותו והטריח לחינם את רבן שמעון בן גמליאל נשיא ישראל. כעס המלך מאוד על
השר וציווה לתלות את השר על העץ לפייס את רבן שמעון בן גמליאל בביטול
הגזרה. חזרה הרבנית לחדרה של המלכה והן החליפו את התינוקות. חז"ל עוד
מתארים במדרש שבזכות החלב שינק אנטונינוס פיוס מהאם של רבי יהודה הנשיא
נכנסה בו רוח טהורה והתגייר על ידי רבי יהודה הנשיא ולמד ממנו תורה והם
היו חברים כל חייהם.)אם הם כל הדורות לקחו סיכון חיים של ממש בשביל
המילה אני אפחד מחחידקים? מהרפס?
ותעשה זאת, תוך שימוש במידע המצוי לרוב.
אבל (אם נאמין לאמור באותית מודגשות ש"הדבר הכי חשוב שצריך שיהיה פה
בארץ זה מידע על ברית מילה"), מה מטרת השאלות התוקפות את המידע החסר
(או הלא קיים) שמוסר משרד הבריאות?
"מהי העורלה שאותה כורתים? מה תפקידה?" - למה בדיוק זה תפקיד של משרד
הבריאות? כל חיפוש באינטרנט או במקור אחר של ספרות רפואית, יניב תוצאות.
"מה ההבדל בפרוצדורה של כריתת העורלה בין רופא למוהל? מה עדיף? עם
זריקת הרדמה או בלי זריקת הרדמה? מהם הנזקים שנגרמים עקב כריתת העורלה?
מהם הסיבוכים שכרוכים בכריתת העורלה, ומה שיעור הסיבוכים?" - משרד
הבריאות גם לא מחווה דעה על רפואה משלימה (כדוגמא בלבד), על חשיבות
עקירתם של שיני בינה או על הטיפול המומלץ בסרטן הערמונית.
של זמן עד שכל הערכים הבסיסיים שלנו יעברו בחינה מחודשת. אין בזה רע.
האקט הכירורגי הזה מתקיים כל יום בארץ. מאות של בריתות. מאות של
סיבוכים (שלא מדווחים).
אם היה לי את המידע על המילה לפני שמונה שנים. לא הייתי מלה את בני
הראשון.
זה בפירוש תפקידו של משרד הבריאות לפרסם מידע. כמו על פטריות
בציפורניים. וזה שלמשרד הבריאות אין שום עמדה בנושא זה על אחת כמה וכמה
מקומם!
המידע?
אני לא חושב ש"הבעייה" פה היא העדר מידע. מידע בעידן שלנו קל מאד להשיג ולא צריך רשות ממשלתית
בשביל זה.
הנקודה היא שלרוב מי שמחליט על ברית מילה עושה את זה בלי קשר למידע על הסיכונים שהוא עשוי
לקבל. ההחלטה על ברית מילה מתקבלת למרות הסיכונים והיא מונחית לא משיקולי בריאות אלא בעיקר
משיקולים של
1) מסורת
2) לחץ של הסביבה
3) הרגל
4) במישור העמוק יותר, היריבות בין האב לבן (כמקור פרמידוריאלי של הריטואל)
אני ממש מזדהה עם מאבקך , אבל לא ניראה לי שפנייה לרציונאל של האנשים היא הדרך לעקור מהשורש
טקס א-רציונאלי ושורשי כלכך
הבורות אצל רופאי הילדים והאורולוגים פשוט חוגגת. זה מדהים, מכעיס,
ומקוממם. מבחינת הרופאים הישראלים התינוק נולד נימול. זאת היא הברירת
מחדל בארץ.
את ההורים על טופס לבצע בדיקות דם ושאר פרוצדורות רפואיות (שהן מיותרות
לחלוטין ומשמשות את הרופאים למטרת מחקר בלבד, ע"ע בדיקת 6GPD)ואפילו
מחלקים טופס הסבר על בדיקת שמיעה ליילוד אבל אף אחד לא טורח לבוא ולתת
הסבר על ברית המילה ומשמעותה מבחינה רפואית. בני עבר ברית מילה בידי
מוהל מוסמך ומאושר של משרד הבריאות, שהתרשל בתפקידו ובגיל עשרה ימים
לצערי נאלצנו לאפשז את הילד בבית חולים לשבועיים עקב זיהום בדרכי
השתן...מיותר לציין איזה סבל וטראומה נגרמו לנו ולילד (שהתפתחותו
הפיסית התקינה השתבשה עקב כמויות האנטיביוטיקה שהוחדרו לגופו!)
למשרד הבריאות יש את כל הנתונים הללו ויודעים שם בדיוק כמה ילדים
מאושפזים בגלל בעיות ו/או סיבוכים שלאחר ביצוע ברית, אבלאת המידע הזה,
מטעמים לא-מובנים, אף אחד לא מפיץ.
אני חייבת לציין שאני בהתלבטות קשה אם למול את בני השני. נכון ישנו לחץ
סביבתי ומשפחתי, אבל לאחר ה"חוויה" שעברתי בפעם הקודמת אני נוטה לוותר
על המנהג הזה הפעם.
משרד הבריאות אמור להביא מידע כמעט על כל חלק בגוף שיכול לעבור ניתוח
מתישהו למה בן אדם צריך לחפש כאלה דברים באיטרנט
דת, מצוות, תפילות בלעכס אחד גדול אז מה כייף בלהיות גבר?..
והם גם לא מתרעמים על הפגיעה שפוגעים בהם
אנחנו רק מתלבטות על הנושא, אתם...
האמת, אחלה כתבה, אני למדתי הרבה ממנה ומהתגובות...
אצטרך ללמוד יותר כשיהיה רלוונטי לבנים שלי... :)
דברים שלא טובים לנו. מה שכן צריך ללכת למוהל מומחה וירא שמים בשביל
שלא יקרה מצב של תיקון בגיל גדול
מדעי נטול דעות קדומות יכול לסייע בהבנת הטקס הזה.כיום יש דרכים רבות
ונאורות לשמור על הזהות הלאומית ולהפטר ממסורות פגניות למיניהן. הדבר
נכון לעם ישראל ולעמים אחרים. מתי האנושות תתייחס לעצמה כמקשה אחת
בתהליך ההשרדות בטבע וביקום.
נולד לי בן בשעה טובה וצריך לעשות לו ברית מילה בעוד שבוע.
שמעתי על דר´ סרור, מנתח ילדים מומחה במרכז רפואי רפאל.
מישהו מכיר?
כמה זה צריך לעלות?
עבור יהודים, מדובר על זהות, והצד החומרי אינו מעלה ואינו מוריד.
אך רב דוברי העברית בארץ אינם יהודים. מה שקרוי "חלוניות" אינו אלא זהות
לאומית חדשה, לא יהודית. עברית? מה שנחשב מאבק על כפייה דתית או חופש
חלוני אינו אלא מאבקה של הזהות העברית בתוך דובר העברית שדומה לו שיהודי
הוא לצאת לאור.
מעולם לא עברו מהגרים לארץ חדשה, ונשארו בקבוצת הלאום המקורית. ראה
אנגלים באמריקה וראה צרפתים בקנדה. שלא לדבר על כך שגם השפה חודשה כאן.
דוברי העברית בארץ אינם יהודים. הם לאום חדש ומתהווה, ועדיין מבולבל אשר
לזהותו. יום יבוא וזו תהיה אמת ידועה שאינה נזקקת לראייה, ורק העוורון
הנוכחי יהיה תמוה.
מדוע מתמידים העבריים במנהג יהודי שאין לו שום קשר לזהותם או
לראיית-העולם שלהם? חידה היא.
מדוע אינם מאמצים דתות בחופשיות כדי לבטא את הצד הרוחני באישיותם?
מדוע אינם אוזרים עוז ומכירים בזהותם כפי שהיא? מדוע אינם מנתקים את
שרשרת המילה הקושרת אותם כחבל טבור לקבוצה שאינם שייכים לה עוד?
היהדות זרה לעבריים.
וכשהם "מודים" בשפל-רוח ביהדותם, הם מתכחשים לעצמם.
כירורגית בצורתו.זוהי ריקמה בריאה שמסירים אותה בלי כל הצדקה רפואית.עד
מתי נלך כצאן לטבח ונשחוט את ילדינו ונקלקל להם את יפי הבריאה הרמבם
כבר טען כי המילה פוגמת בתשוקת הגבר. לידיעתכם האישה נהנית הרבה יותר עם
גבר שאינו נימול.פחות כואב ביחוד כאשר הזיקפה חזקה וכאשר איבר המין
גדול.העורלה יוצרת חיכוך נעים גם כאשר איבר המין קצת רפוי.
בשביל מה לבצע ברית מילה- היא מזיקה לילד, ומכאיבה לו.
אני חושבת שלעשות ברית מילה זהו דבר ברברי לעשות, ושאין לנו שום זכות
לכרות חלקים מגופו של ילד, רק משום שהדת אומרת כך.אני לא חושבת שצריך
לפגוע בגופו של האדם בגלל הדת. בריאות הגוף עומדת מעל לכל!


