אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

העולם המופלא של מ.אריה


התמונה של אלי אשד

בימים אלה מתקיימות ברחבי הארץ מספר תערוכות המוקדשות ליצירתו המגוונת של האמן אריה מוסקוביץ’, הידוע בכינויו "מ. אריה". תערוכה אחת מתקיימת בבית חנות "בואהוז" ברחוב דיזנגוף בתל אביב ומוקדשת לציוריו המתארים את העיר. תערוכה שנייה התקיימה בבית התנ"ך בתל אביב ומוקדשת לתמונותיו בנושאי התנ"ך, מהן שהופיעו במקור כאיורים בספרי ילדים וחוברות לימוד שונות. תערוכה שלישית מתקיימת במוזיאון חיל הים ביפו ומציגה את סמלי חיל הים אותם עיצב מוסקוביץ’ במשך השנים, בתפקידו כמעצב הרשמי של סמלי חיל הים. מלבד זאת מתוכננת לעתיד הקרוב תערוכה של כריכות ספרים אותן אייר בספריית בית אריאלה בתל אביב ואף נערכים דיונים אודות הצגת תערוכה שתכלול מבחר מכלל יצירתו המגוונת לאורך השנים במוזיאון ישראל בירושלים. יצירתו של מוסקוביץ’ נהנית בהחלט מרנסאנס בימים אלה.

אריה מוסקוביץ’, שיש הרואים בו את המלך הבלתי מעורער של המאיירים בישראל, האיש שאייר יותר מכל אחד במדינה ואולי גם בעולם כולו, מוכר כמעט לכל מי שגדל בישראל בשנות החמישים, השישים והשבעים מחתימתו, מ.אריה, המתנוססת על אלפי הספרים אותם אייר. לא מן הנמנע שאיוריו השונים נמנים על הציורים המוכרים ביותר לתושבי המדינה, לא פחות מציוריו של נחום גוטמן למשל. אך לאמיתו של דבר האיורים על הספרים הם רק חלק קטן מיצירתו. הוא צייר עד היום כשתים עשרה אלף תמונות מסוגים שונים, מתוכן כעשרת אלפים איורים לספרים, ואייר בסך הכול כ-8000 ספרים, שיא ישראלי ואולי עולמי.

האמן אריה מוסקוביץ’ האמן הצה"לי

אריה מוסקוביץ’ עיצב עד היום לא פחות מ-412 סמלים עבור יחידות צה"ל השונות ובראשן חיל הים (לפחות 350 סמלים). במשך השנים עיצב את כל סמלי האוניות, הצוללות, הדבורים והסט"ילים, סמלים בעבור חילות אחרים ובראשם חיל האוויר, עבורו עיצב את סמלי כל ההליקופטרים. זהו שיא שאף מעצב סמלים צבאי אחר אינו שואף אפילו להתקרב אליו. הוא תכנן את הסמל המקסים של טנק המרכבה, עליו מתנוססות דמויות תנ"כיות על מרכבה, אותו עיצב בהזמנה מיוחדת ממשה דיין, ואת סמל הצוללת "תנין", אותו צייר מוסקוביץ’ בתחילה כמו התנין המוכר לכל, אך בדרישת ראש ממשלת ישראל, דוד בן גוריון, מומחה גדול לתנ"ך, הפך לבסוף לתנין התנ"כי המקורי, המוכר כיום כלווייתן. לפיכך, כאשר התבקש מוסקוביץ’ לצייר סמל עבור כלי ימי אחר שכונה "לוויתן", היה עליו להשקיע מחשבה רבה על מנת לצייר דמות לווייתן שונה. בפעם אחרת אמור היה להיות במסע הבכורה של צוללת חדשה, "דקר" שמה, אך עניין אישי דוחק, הולדת בתו, הותיר אותו לצערו על החוף.

ה"דקר" לא נראתה עוד מאז. מוסקוביץ’ עצמו מעולם לא היה חייל קרבי, אבל את השראתו הוא מקבל מנוכחות אישית בשדה הקרב וממפגשים עם חיילים. הוא תמיד נמצא סמוך למקומות ההתרחשויות.

מוסקוביץ’ : אני מלא הערצה לחיילים שצונחים מעבר לקווי האויב. נכון, המלחמות מפרות אותי. אמנם המחשבה שלאויב יש כלי נשק כמו שלנו מפחידה, אבל אם החיילים שלנו יפחדו, מי יודע לאן נגיע. אני גאה שהסמלים שלי מעודדים ומחזקים את רוח הקרב. זו מטרתם ויש לי מכתבים שמראים שהם הצליחו בכך.

בנוסף לכל אלה עיטר גם בסיסים וחדרי אוכל של צה"ל. איך שהוא, בין לבין, מצא זמן לעצב שתי אנדרטאות צבאיות, אנדרטת הצנחנים בבקעת יריחו ואנדרטת חיל הים באשדוד. מוסקוביץ’, פטריוט של ממש, גאה מאוד בעבודתו עבור צה"ל :

א.א : מדובר בסך הכול בסמלי יחידות. מוסקוביץ’ : צבא חזק זה כלים חזקים, אבל סמלים ודגלים הם בראש והם חשובים לא פחות מכלי הנשק לעיצוב צבא חזק.

הוא טוען שהוא יוצא דופן בין כל האמנים בכך שהוא שלח את ידו בכל תחומי האמנות החזותית. ציור, איור, פיסול, אדריכלות, אמנות עץ, מיניאטורות וכו' וכו'. הוא הציג גם תמונות רבות בתערוכות. אחד הפרויקטים שבהם הוא מתגאה מכל הוא הויטראז'ים, תמונות קיר תנ"כיות העוסקות בירושלים ובשנים עשר השבטים, אותם אייר עבור בית הכנסת שמול ביתו, בו הוא מכהן כגבאי מזה עשרות שנים. הדבר מפתיע במקצת, שכן נדיר מאוד למצוא בתי כנסת מעוטרים.

א.א : לא היו התנגדויות בין המתפללים לכך שאתה מצייר בבית הכנסת? הרי יש בתורה כלל "לא תעשה פסל וכל תמונה", ואתה עוד מצייר בבית כנסת?

מוסקוביץ’ : אני הגבאי והקובע לגבי הנעשה בבית הכנסת. את התמונות ציירתי עוד ב-1960 ואיש לא פצה פה וצפצף. לי אין שום בעיה עם ציורים בבית כנסת, אבל נכון שזהו כנראה בית הכנסת המצויר היחיד בארץ. לאחרונה ראה את הציורים מיליונר יהודי צרפתי בשם רונסון והתרשם כל כך עד שהחליט לבנות קומה נוספת בבית הכנסת, בה יהיו ציורים נוספים חדשים שלי בנושאי תנ"ך.

בלי פוליטיקה

אבנר

בעבר, כאשר היה שוק נרחב לכרטיסי ברכה ל-ראש השנה ולתאריכים אחרים היה מוסקוביץ’ המלך הבלתי מעורער בתחום ולהערכתו אייר לא פחות מ-1500 "שנות טובות", חלקן הגדול בעלות גוון פטריוטי חזק. כרטיסי ברכה שלו עדיין גודשים את דוכני היד השנייה בשווקים ובמקומות אחרים וקל מאוד לזהותם, גם משום שרוב הכרטיסים האחרים היו צילומים. אלה שעוצבו בידי מוסקוביץ’, מלבד היותם מצוירים, נשאו דימויים חדורי רוח פטריוטית וגאוות ניצחון: חיילים צחים ויפים צועדים בסך, במצעד, על רקע דגל ישראל המתנפנף או על רקע הכותל, סמלים מהסוג שהם מאוד לא פוליטיקלי קורקטים היום, אבל אז, במדינת ישראל הצעירה, הצודקת, היפה ומוקפת האויבים, היו מרכזיים ובעלי מסר אחד ויחיד : רוח קרב וגאווה ביחידה, בחייל ובמדינה. מוסקוביץ’ מספר שלפני כמה שנים פנו אליו מתוכנית טלוויזיה של יום העצמאות בבקשה שישחזר את אחת התמונות המפורסמות שלו, חילי צה"ל יפהפיים במצעד צה"ל, מאי אז בשנות החמישים, עבור התוכנית הנוסטלגית. הוא אמן מהיר מאוד. במשך שנים היה מופיע במופעי אמנים בהיכל התרבות ומצייר אותם תוך כדי המופע, בפני הקהל, ומסיים באיור וציורים בהתאם לבקשת הקהל. פעם, בעת שיר של יהורם גאון, צייר בפני קהל את ירושלים על המסך, כולל הכותל המערבי ושאר ירקות, וסיים את הציור בטרם סיים גאון את שירו. לרוב היה מצייר את הדמויות הידועות שלו, כמו קופיקו, בהתאם לבקשות הילדים בקהל. מלבד זאת אייר מוסקוביץ’ במשך 30 שנה כ-600 ספרי לימוד, חוברות עבודה לימי החופש עבור ילדי ישראל, שבוודאי זכורות לרבים (אם כי ספק אם רבים יודו לו על העבודה שסיפק להם בימי החופש). הוא היה גם צייר תפאורות עבור הצגות שונות (16 במספר) כמו "שמלת השבת של חנה'לה" ורבות אחרות, בהן כמובן ההצגות המבוססות על דמויות גיבוריו הקבועים, קופיקו ודני דין. תחום אחד בו מוסקוביץ’ אינו עוסק הוא הפוליטיקה. פעם, בראשית שנות החמישים, פרסם קריקטורות פוליטיות כנגד מפ"ם, אך לאחר שזכה תגובה חריפה בעיתון "על המשמר" כנגד קריקטורה שפרסם אודות שער שנפתח לעליה ערבית ונסגר לעליה יהודית, קיבל תגובה נזעמת - "איך לא רעדו לך הידיים, מוסקוביץ’". מאז הוא מעדיף להישאר בתחום ההסכמה הכוללת הלאומית, אם כי כיום קשה יותר ויותר למצאה.

הצבר הרומני

הוא נולד בעיר יאסי שברומניה ב-1930 והחל מצייר בילדותו. שם היה עד לפוגרומים של אנשי "צלב הברזל "הפשיסטיים. בעת מלחמת העולם השניה נלקח אביו למחנה עבודה והוא נותר בבית עם אימו ושני אחיו הקטנים. בביתו שכן אז קצין נאצי אוסטרי שהתעניין בכישרונו, הודיע לו כאשר היה מתוכנן פוגרום וכיסה את הבית בצבעי ציור אדומים כדי שהפורעים יחשבו שכאן כבר היה פוגרום עקוב מדם. כך ניצלה המשפחה. בגיל 12 התקבל לעבודה כעוזר צייר תפאורות בתיאטרון ובאופרה של בוקרשט, בירת רומניה. אביו חזר ממחנה העבודה והמצב הכלכלי בבית החל משתפר. כאשר הגיע הצבא הרוסי לשחרר את יאסי ניתנה הוראה לתלות בכיכר המרכזית של העיר תמונות ענק של לנין וסטלין, בגובה שתי קומות. מוסקוביץ’ הנער נאלץ לבצע בעצמו את המשימה. התמונות יצאו מוצלחות, אך איש לא טרח להודות עליהם לאמן, הוא מלין. לאחר המלחמה עלה מוסקוביץ’ לארץ מתוך דחף רגעי, בעת שליווה חבר לרכבת.

מוסקוביץ’ : הייתי מוקסם מנוף ארץ ישראל כצייר, אבל עד אז לא רציתי לשמוע על עלייה. זאת הייתה ממש החלטה של רגע.

הוא הודיע על כך להוריו במברק רק לאחר שכבר עזב את רומניה והגיע ליוגוסלביה. לארץ ישראל יצא בספינת מעפילים שנלכדה בידי הבריטים ואלה הכניסו אותו למחנה מעצר בקפריסין, שם בילה כצייר תפאורות בתיאטרון יהודי מקומי ובנוסף הציג את התערוכה הראשונה שלו, במשותף עם אמן בשם שמואל כץ, והוא אז בן 17. לבסוף הגיע מוסקוביץ' לארץ ישראל ב-1948, במסגרת עליית הנוער. הקריירה האמיתית שלו החלה בארץ וכבר במלחמת העצמאות עבד כמדריך אמנות בצפת המנותקת מול כוח ערבי. הוא עיצב את הבול המפורסם של צפת, בול שהופק באופן פרטי בידי הקהילה היהודית בעת המלחמה שם והינו נדיר ויקר עד מאוד כיום. מאוחר יותר נפצע ברגליו ונשלח להחלמה בבית החולים הצבאי ביפו. בשכבו שם שמע שיחה דאוגה בין שכנו לחדר ובמקשר שלו על כך שלחיל הים שזה עתה הוקם חסר סמל. ממיטת חוליו מיהר מוסקוביץ' לשרטט סמל עבור חיל הים וזה התקבל מיד. מוסקוביץ’ הפך לצייר הרשמי של חיל הים ופצח בקריירה ארוכה בחיל, במהלכה העפיל לדרגת סרן.

במהירות רבה יצר מוסקוביץ’ קו ציור מיוחד ואהוד מאוד, תמונה של ישראל יפה, צבעונית, נאיבית אפילו. עולמו המצויר הוא לרוב עולם הילדות היפה והתמים שגיבוריו הם ילדים כחולי עיניים ויפי תלתלים בכובע טמבל, מן הסוג כמותו לא לובשים במקומותינו מזה עשרות רבות של שנים. כאשר ילדים אלה גדלים, הרי הם חיילי צה"ל יפי תואר הצועדים במצעד או לוחמים בקרב כנגד הערבים. כך הפך מוסקוביץ’, העולה החדש, למאייר העילאי של דמות הצבר והישראלי הצעיר והשורשי.

מוסקוביץ’ : תמיד הקפדתי להציג את דמויות הילדים בספרים שאיירתי כישראלים "צברים", גם אם היו אלה ספרים מתורגמים כמו של אניד בלייטון בסדרת "השביעיה הסודית". מה זה אומר ישראלים? כובע טמבל, מכנסיים קצרים, לפעמים חולצה עם פסים. כל זה על רקע נוף ישראלי מוכר, הכינרת או מצדה.

אביהם של קופיקו ותוכידס

למרות כל מפעליו המגוונים בתחומים שונים, יותר מכל ובצדק ידוע מוסקוביץ’ בציבור הרחב כמאייר העילאי של ספרי ההרפתקאות והסדרות לילדים. הוא הפך מזוהה עם סדרות כמו "הבלשים הצעירים", "דנידין", "חסמבה", "קופיקו", "הספורטאים הצעירים", שעסק בעלילות כוכבי כדורגל צעירים, "הימאים", אודות עלילות לוחמי מחתרת בתקופת המנדט, סדרת המדע הבדיוני "הרפתקאות קפטין יונו", מאת אלי שגיא, "עוז יעוז" ו"תוכידס" מאת "עידו סתר",סדרות ההרפתקאות של ארנונה גדות ורבות אחרות. הוא הפך ידוע ומוכר לא פחות ממחברי הסדרות עצמן, זאת למרות שבמקרים הידועים ביותר לא הוא היה האמן הראשון שאייר את הסדרות.

הוא עובד כמאייר מאז שנת 1952, יותר מחצי מאה, ואחראי לתרבות חזותית שלמה בה לא מעט אבות טיפוס שהוא ככל הנראה נתן להם את צורתם המוכרת והמזוהה ביותר, אבות טיפוס של ילדים, צברים וחיילים צברים על רקע ארץ ישראל חקלאית או עירונית יפהפייה, כשעל הכול שוררת אווירה של תום ויופי. הספר הראשון שאייר היה קובץ הסיפורים "דרך גבר" של יגאל מוסינזון. בינתיים החל ידידו שמואל כץ לאייר את ספרי סדרת חסמבה הידועים של מוסינזון, אך מוסינזון לא היה מרוצה מיצירתו של כץ, שלא הייתה מלאה מספיק "פעולה" לטעמו. אז מצא את שותפו של כץ, מ.אריה. מוסקוביץ’ החל מצייר את ספרי חסמבה החל מהספר התשיעי ומוסינזון החליט שהוא מצא את המאייר המושלם עבורו, עם שילוב של ילדים צברים ותמונות פעולה. אמנם מוסקוביץ’ אייר רק שמונה ספרים נוספים בסדרת חסמבה, אך אלה נותרו עדיין בין הזכורים ביותר בסדרה ומוסינזון ויתר על שירותיו של מוסקוביץ’ רק בחוסר חשק רב.

מוסקוביץ’: אני הייתי האדם היחיד שיכול היה לפענח את כתב היד של יגאל מוסינזון, שהיה מאוד לא קריא. אפילו סדר הדפוס לא היה מסוגל לעשות זאת.

מוסקוביץ’ עזב לבסוף את חסמבה בשל עומס ההתחייבויות האדיר, חסר האח והרע, שהיה לו עבור הוצאות ספרים שונות. הוא היה הצייר הקבוע של הוצאות מזרחי ורמדור, יהושע צ'צ'יק, מסדה והוצאות אחרות. בנוסף היה הצייר של ספרי אנציקלופדית "מכלל" מרובת הכרכים ואייר כרכים ידועים כמו "1000 אישים", עבורו אייר תמונות קלסתר זעירות ומדויקות של לא פחות מ-0100 אישים. אחר כך אייר גם את כרך ההמשך, "עוד 1000 אישים". אך יותר מכל היה מחויב לסדרות ספרים ארוכות כמו "קופיקו", של תמר בורנשטיין לזר, על עלילות קוף מדבר בשכונת עין גנים בפתח תקווה. את הספר הראשון בסדרה צייר אמן אחר וזה לא זכה להצלחה. אז הביא המוציא לאור את מוסקוביץ’, שאייר מחדש את הספר. מאז הודפסו ספרי הסדרה בכמות עצומה של עותקים, כשמוסקוביץ’ הוא שמאייר את הקוף עצמו, כמו גם את שאר הסדרות של בורנשטיין לזר, אודות צ'יפופו, עוד קוף הנודד ברחבי העולם, ואחרות, עד ששוב אפילו הוא כבר לא יכול היה לעמוד בעומס העצום שהטילה עליו הסופרת הפורייה ופרש.

מוסקוביץ’: אפשר להגיד שאני האבא של קופיקו והסיפור הזה ממש דיבר לליבי. מאוד אהבתי את הקוף שהגיע לישראל מאפריקה כשהוא אוכל בננות והפך לילד ישראלי לכל דבר, עם כובע טמבל. אמנם, לא הייתי הצייר הראשון שלו. לפני כן היה צייר אחר בשם לוזיאדה, שאייר את הספר הראשון של קופיקו וזה נכשל. אז בא אלי המו"ל ונתן לי את הספר לאיור מחדש והפעם זה הלך בטירוף.

א.א : איך ציירת את קופיקו?

מוסקוביץ’ : הייתי יושב מול הראי, שם עליו תמונות של קוף ועושה העוויות של קוף. השכנים חשבו שהשתגעתי אבל רציתי להיות נאמן עד כמה שאפשר. מזה ציירתי את קופיקו כמו ילד, עם הבעות של סקרנות ושובבות כמו של קוף. קשה מאוד להכניס את כל ההעוויות האלה לפנים של קוף, אבל אני חושב שהצלחתי. ילדים היו מטורפים על הקוף הזה. אני הייתי נוהג להופיע עם תמר בורנשטין לזר בפני כיתות ולצייר בפני הילדים במהירות הבזק ציורים של קופיקו. אני זוכר פעם שבה אני ובורנשטין לזר באנו לבית חולים ופגשנו שם ילד שלא דיבר כלל עד שהראינו לו ציור של קופיקו. אז פתאום הילד החל מדבר בפעם הראשונה מזה מי יודע כמה זמן וביקש עוד ציורים של הקוף.

א.א : יש הבדלים בין הדמויות של קופיקו, הקוף מעין גנים וצ'יפופו, הקוף הנודד ברחבי העולם?

מוסקוביץ’ : יש הבדלים גדולים. קופיקו הוא כמו ילד קטן וסקרן, לבוש כמו ילד, עם כובע טמבל. צ'יפופו הוא מבוגר יותר, לבוש כמו בלש. הוא פחות שובב מקופיקו, רוצה יותר לדעת דברים ועוסק במשימות מסוכנות שקופיקו לעולם לא יתעסק בהן בביתו בפתח תקווה. הספרים עליו מיועדים לילדים בוגרים יותר וסקרנים יותר.

עוד דמות ידועה שלמראה היה מוסקוביץ’ אחראי היה התוכי המדבר והאנרכיסטי "תוכידס", בסדרת ספרים בשם זה מאת "עידו סתר" (חזי לופבן) על עלילות תוכי שגר בבית משפחה ישראלית ממוצעת בתל אביב ועסוק רוב ימיו בהתעללות בשכניו ובהתגרויות במשטרה, בספרים כמו "תוכידס מחשמל גנבים" ו"תוכידס משגע פילים".

מוסקוביץ’: הרעיון לתוכידס נוצר בבנין שלי. הייתה לי שכנה שהיה לה תוכי מדבר שלא הפסיק להשמיע קללות בלתי פוסקות בקול צרחני ובאמת היה מטריד מאוד את השכנים. חזי לופבן היה אצלי, שמע את התוכי המטריד ואת ניבולי הפה שלו ונוצר אצלו הרעיון לסידרת תוכידס.

במקביל אייר מוסקוביץ’ את "סתר", סידרה אחרת על עלילות עוז יעוז, איש השירות החשאי הישראלי. סידרה זו כללה בין השאר איורים של כלי נשק, מכות ומהלומות שאותן היה מחלק עוז ליריביו ושאותן השתדל מוסקוביץ’ לתאר בדייקנות הרבה ביותר האפשרית.

מוסקוביץ': אני תמיד משתדל להיות דייקן עד כמה שרק אפשר. ככה למשל בסדרת הספורטאים הצעירים, שם השתדלתי מאוד לתאר את משחק הכדורגל. אני בעצמי חובב גדול של כדורגל.

ספור דומה קרה עם ספרי "דני דין" של און שריג, הלאהוא שרגא גפני, את הספר הראשון בסדרת דני דין, "הרפתקאות דני הרואה ואינו נראה", אייר צייר בשם אליעזר ויסהוף. הציורים והספר לא זכו להצלחה מיוחדת. את הספר השני אייר מ.אריה וספרי הסדרה זכו מיד להצלחה עצומה. מאז אייר מוסקוביץ’ את כל ספריו של גפני פרט לזמנים שבהם נאלץ להודיע בתקיפות לסופר ולמוציא לאור שאינו מסוגל לעמוד בעומס העצום שהם מטילים עליו. למזלו, מעולם לא היה צריך לצייר סקיצות, כמו מרבית האמנים, אלא יכול היה לצייר ישירות, וכך עמד איך שהוא בעומס האדיר. אבל הוא מודה :

דנידין

הייתי צריך לצייר שוב ושוב את אותן הדמויות, הספורטאים הצעירים, חסמבה ואחרות, וכל דמות צריך לחזור עליה בספר אחרי ספר אחרי ספר. ויש כמה וכמה דמויות כאלה. הייתי צריך להמציא מאות פרצופים שכל הזמן חוזרים, ולעיתים קרה גם שהתבלבלתי, פרצוף שהיה צריך להופיע ב"הימאים", למשל, הופיע במקום זה ב"חסמבה" או ב"הספורטאים הצעירים" ולהפך. טעויות כאלה קורות, אבל ילדים שמו לב והעירו לי בהרבה מכתבים. ילדים מקפידים מאוד על פרטים.

א.א : איך זה לצייר גיבור בלתי נראה, את דנידין?

מוסקוביץ’ : קשה מאוד מאוד. איך אתה מצייר ילד בלתי נראה? בהתחלה ציירתי את הסיפור בלי דני דין. ראו רק אדם נופל כשמישהו שם לו רגל בלתי נראית או מקבל מכה בראש מפטיש מיד בלתי נראית. אבל בסופו של דבר הקוראים רצו לראות את הבלתי נראה ושלחו מכתבי דרישה תקיפים. ידעתי שאני חייב למצוא דרך להראות אותו. אז גיבשתי שיטה שלמה - אני נותן רק את הראש שלו, בקו דק, והדמויות האחרות משתקפות דרכו.

בהמשך, בכמה ספרים בסדרת דנידין, הצטרפה לדני בת דודו, דינה דין, גם היא בלתי נראית וכמובן גם אותה הקפיד מוסקוביץ’ שלא לצייר יותר מדי כשהיא בלתי נראית ובעירום.

א.א : איזה ספר דני דין אתה הכי אוהב?

מוסקוביץ’ : קשה לאמר. היו כל כך הרבה. אולי את אלה של ימי מלחמת ששת הימים ולאחריה, כשדני דין נלחם בנאצר ובערבים, למשל "דני דין משחרר שבויים".

ספרים אלה, כמו "דני דין גיבור ישראל", בו התעלל הילד הבלתי נראה ברודן המצרי נאצר ובקציניו הבכירים, ו"דני דין במשימה בלתי אפשרית" בו שבה דני דין את המלך הירדני חוסיין, הם גם בין הידועים ביותר לשמצה של מוסקוביץ’. הערבים (ובמיוחד מנהיגיהם) מופיעים בהם כטיפוסים מרושעים, מכוערים, דוחים ומטופשים במיוחד.האשימו את מוסקוביץ’ שוב ושוב שיצר טיפוסים אבטיפוסיים ושליליים במיוחד, (יש אומרים אנטישמיים), ערבים כיצורים משופמים, מיוזעים, מזילי רוק, שמנים, בהמיים ומטומטמים למראה שעליהם גוברים הגיבורים, דנידין וחסמבה, בקלות רבה.

מוסקוביץ’ מגיב להאשמות : נכון, ציירתי הרבה ערבים כאלה, אבל אף פעם זאת לא הייתה החלטה שלי. תמיד הייתה זאת החלטת הסופר, לרוב גפני שרצה דמויות שליליות למראה של ערבים ואני כמאייר הייתי כפוף לרצונותיו וניסיתי לעשות את העבודה הטובה ביותר שיכולתי. ברור שבמציאות הערבים אינם בהכרח כאלה.

הסופר שרגא גפני מאשר את טענותיו של מוסקוביץ’ ולוקח על עצמו את מלוא האחריות לתיאורים האבטיפוסיים של הערבים בציורים. הוא קובע כי מאחר והערבים בסיפורים ייצגו את כוחות הרשע היה צורך להציג אותם כנציגי כוחות הרשע, וכך היה מציג אותם גם היום.

שרגא גפני : הציורים שלו בהחלט תרמו לתפוצת הספרים שלי. צוות מנצח לא מחליפים. יש לו יד קלה ומוכשרת בציור הומוריסטי, שיודעת לכוון אל הילדים וזה בהחלט הפך אותו לראוי לצייר את סדרת דנידין.

הקשר ההדוק שלו עם סופרים אלה נשאר גם במדיומים האחרים אליהם הועברו דמויותיהם. אריה מוסקוביץ’ היה כמובן מאליו צייר התפאורות בהצגות שנעשו על פי קופיקו, צ'יפופו ודנידין.

א.א : מה דעתך על המאיירים המודרניים?

מוסקוביץ’ : יש להם כישרון מסוים אבל אין להם את יכולת הרישום, מה שמכביד עליהם מאוד. מי שיודע רישום שולט, אבל אין רבים כאלה.

גוטמן החדש

מה הסיבה להצלחתו העצומה של אריה מוסקוביץ’ בקרב הקהל? כנראה הישראליות של דמויות הילדים (ובעלי החיים שלו, כמו קופיקו ותוכידס), שרק הצייר העולה מרומניה יכול להעביר יותר טוב מכל אחד אחר, בנוסף לסצינות הפעולה שהן בין המשכנעות ביותר בספרות הילדים שלנו. כמובן, אף יכולתו הכמעט בלתי אנושית לעבוד מהר וטוב וכך לספק אנשים תובעניים ופוריים באותה המידה, כמו שרגא גפני ותמר בורנשטיין לזר, תרמה לו רבות.

חיים גרוסמן הוא חוקר פולקלור ותרבות עברית מאונ' בר שבע ואספן משחקים ו"שנות טובות". הוא חוקר את יצירתו של מוסקוביץ’ מזה שנים והוא האוצר של התערוכות שלו:

א.א : אתה יכול להעריך את ההשפעה שיש למוסקוביץ’ על התרבות הישראלית?

גרוסמן : אפשר לקרוא לו המאייר הפורה ביותר לילדים בישראל והמרכזי ביותר מבחינת התפוקה והמיגוון. הייתה לו השפעה עצומה ולו רק בגלל הכמות העצומה, הכמעט הבלתי נתפסת של יצירות, שהכין כבר בתחילת דרכו כאמן בשנות החמישים. הוא היה מצייר כמות גדולה של תמונות נוף נאיביות של נופי הארץ, שהיו תלויות אז ממש בכל בית. אני חושב שהוא עשה כאלף כריכות של ספרים. הוא אייר אלפי כרטיסי ברכה והוא בוודאי עשה יותר כרטיסי ברכה מכל אחד אחר. אין אף צייר שאפילו התקרב אליו בכמות ה"שנות הטובות". הוא עשה המוני פוסטרים. חלק מייחודו הוא ביכולתו לצייר קו כמו שצריך וליצור תמונה שובת עין בפרק זמן קצר עד להדהים.

א.א : האם יש דימויים מיוחדים שהוא תבע בזיכרון הקיבוצי של כולנו?

גרוסמן : הדימוי המרכזי שהוא תרם הוא דימוי החייל הישראלי יפה התואר והצודק, בין אם דרך ה"שנות הטובות", שלו דרך התמונות, המצעדים של יום העצמאות. ב-24 השנים הראשונות לקיום המדינה דמות החייל הייתה מרכזית לחזותיות הישראלית, החייל היה יפה וכל מה שהוא ייצג היה יפה. כמובן שמוסקוביץ’ ייפה את המציאות, שלא הייתה כל כך יפה. הוא גם יצר ופיתח את דימוי הילד ה"צבר", חובש כובע הטמבל, על רקע נופי ישראל. הוא יצר לכולנו תמונת נוף ארץ ישראלית מיוחדת, ציונית, והוא היה המשווק העיקרי שלה. תרומתו היא בצבעוניות הרבה שלו, שהיא חלק מתמונת עולמו הציונית, שהיא מעצם טבעה יפה ואופטימית.

א.א : אתה מעריך שהתמונות שלו יהיו שוות הרבה בעתיד?

גרוסמן : מבחינה אמנותית קשה להגיד שיש להן ערך רב. זוהי אחרי הכל בעיקר אמנות שימושית והאמנות השימושית חוזרת על סמלים משווקים בצורה ברורה ו"יפה". מבחינת יצירת התודעה התרבותית יש להן ערך עצום ואולי אין להן מתחרה. הייתי מוכן להשוות אותו מבחינה זאת עם נחום גוטמן שיצר בספרי הילדים שלו וב"דבר לילדים" את הדמות הזכורה לכל קוראיהם של תל אביב הקטנה ושל ארץ ישראל שלפני מלחמת העצמאות. כיום נחום גוטמן הוא אחד האמנים המבוקשים ביותר, לא רק בגלל הערך של יצירתו אלא גם בגלל הזיכרונות הנוסטלגיים שהוא מעורר. ייתכן שזה מה שיקרה גם עם יצירתו של מוסקוביץ’, שערכה יעלה בגלל הערך הנוסטלגי העצום שלה. אגב חלק גדול מיצירתו המקורית שוב אינו קיים כי לא את הכול הוא שמר ולא הכול חזר אליו מידי המוציאים לאור. למרות הכמות הגדולה של היצירות, רוב הדברים המקוריים אינם קיימים עוד.

מ.אריה הוא האמן הראשון במעלה, הבלתי מעורער של אמנות איורי ספרי הפעולה והילדים בעברית. הוא יכול (וצריך) להיכנס לספר השיאים של גינס בשל ההספק העצום שלו. אך בפנייה שהוגשה לנציגי ספר השיאים בעניין התקבלה תשובה קצרה ש"שיא" המאייר הפורה ביותר של כל הזמנים הוא תואר איזוטרי מידי עבור הקהל הרחב. הנה תגובת הנציגות העולמית -

dear mr eshed thank you for sending us the details of your recent record proposal for 'most prolific book illustratore'. we are afraid to say that we are unable to accept this as a guinness world record. while we certainly do not underestimate your proposal, we do however think that this item is a little too specialised for a body of reference as general as ours. we receive many thousands of record claims every year and we think you will appreciate that we are bound to favour those which reflect the greatest interest. we are sorry we cannot be more positive but we thank you again for your enquiry and your interest in guinness world records. we appreciate that this may be disappointing to you. we are always keen to hear from people who wish to set a guinness world record. if you should need any advice regarding record breaking in the future, please do not hesitate to contact us, quoting the above membership number. once again thank you for your interest in guinness world records. yours sincerely, marco frigatti records research services

האם שיא "המאייר הפורה ביותר בעולם" הוא אכן איזוטרי, בהתחשב בעובדה שבספר השיאים של גינס מתוארים שיאים כגון "האדם ששבר את מספר הביצים הגדול ביותר בעולם", או שמא מדובר באפליה כנגד ישראל? יתכן שכך. אבל בציוריו ביטא מוסקוביץ’ את תמצית המשנה הציונית על עם חדש –עתיק בארץ התנ"ך. גיבוריו של מוסקוביץ’, כמו קופיקו, צ'יפופו ודנידין, כמו הילד הצבר וחייל צה"ל הגיבור, אינם מתבגרים ומזדקנים. הם נשארים צעירים לנצח, ובכך אולי סוד קסמם.

קישורים

מ.אריה בארץ התנ"ך –התערוכה

אתר סמלי צה"ל

שרגא גפני ןדנידין

יגאל מוסינזון

קופיקו

הספורטאים הצעירים

מ.אריה מצייר את הבלשים הצעירים וטרזן פורצים למפרץ שלמה

קפטין יונו סדרה נוספת שאייר מ. אריה

חבורת פופיק של ארנונה גדות ואיורי מ. אריה

עופר ועופריקו של ארנונה גדות ואיורי מ.אריה

עוז יעוז

משפט חסמבה ודנידין

ספרות קלה

טקס גיבור המערב הפרוע

האמן מ. אריה וסדרות הקומיקס של הוצאת מ. מזרחי חלק א'

האמן מ. אריה וסדרות הקומיקס של הוצאת מ. מזרחי חלק ב

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד