אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הציור היפאני חלק א


הציור היפני הושפע רבות מהציור הסיני, אולם משך השנים התפתח ביפן ציור המבטא רעיונות מקומיים המושפעים מתכונות מקומיות. הציורים נעשים בדרך כלל על נייר או משי, מברשת הציור חידודית ועשויה משער המחובר לפיסת במבוק, וצבעי המים מבוססים על פיגמנטים טבעיים.

הציור מופיע כמגילה אופקית ( kakemono ), המשמשת לתלייה,וכמגילה אופקית ארוכה ( e-makimono ), הנפרשת בקטעים ומשמשת,תוך כדי גלילה מימין לשמאל, לעיון וקריאה. ציורים אחרים מופיעים כפרגודים מצוירים ( byobu ), דלתות הזזה, וכדפי אלבום.

נושאי הציור רבים ומגוונים כגון: ציור בודהיסטי; מראות טבע ונוף; עלילות גבורה ואגדה; ציפורים ופרחים, דיוקנאות, ומראות הווי.

בעוד והצייר במערב שאף להגיע לדיוק חזותי ותכליתי, העדיף הצייר היפני לבטא את הרגשתו האישית. תאור מציאות ממשית לא היה מענינו, והוא העדיף להציג את "רוחם של הדברים מאשר את הדברים עצמם". הציור מבוסס על קווי מתאר, אשר איכותם היא קנה

מידה להערכת כשרונו של הצייר, לעתים הציור צבעוני וקישוטי, לעתים הוא מסוגנן ומופשט, אך תמיד ישמרו בו התכונות המסורתיות.

התקופה הקדומה

דוגמאות של ציור יפני מהתקופה הקדומה התגלו על כלי חרס ובציורי קיר בקברים עתיקים.

במאות הראשונות לספירה, עם לימוד הטכניקה של יציקת ברונזה, נוצרו ביפן "פעמוני ברונזה" ( dotaku ) ומראות ברונזה אשר שימשו למטרות פולחן. חפצים אלו עוטרו בצורות גיאומטריות ובמראות הווי: התרחשויות ציד, רקדנים, ומבנים שונים. העיטורים היצוקים כתבליט, מציגים צורות פשוטות הרשומות בקווים גסים. דוגמאות אלו הן המקור היחיד להתרשמות מציור יפני מוקדם. יש לשער כי רישומים שבוצעו ישירות ביד, היו מעודנים יותר, אולם דוגמאות כאלו לא שרדו.

ציור בודהיסטי

הבודהיזם שהגיע ליפן במחצית השניה של המאה ה- 6 לספירה הביא להתפתחות אמנות בודהיסטית. הציור היה אמצעי חשוב בהפצת הדת החדשה, אולם מרבית הציורים מהתקופה המוקדמת של אימוץ הבודהיזם לא שרדו.

הציור הבודהיסטי העתיק ביותר ששרד ביפן הוא מהמאה ה- 7 ומופיע על דפנות העץ של "ארון תפילה" ( (tamamushi shrine ) הנמצא במקדש הוריוג'י בעיר נארה, שם נראים ציורים העוסקים בסיפורים מחייו של בודהא בגלגוליו המוקדמים ( jataka ). הציור המפורסם יותר הוא זה המציג את בודהא, בגלגולו כנסיך, כשהוא מוסר את גופו כטרף לגורי נמר רעבים. הציור בצבעי לכה, של אדום ירוק וצהוב על רקע שחור, מציג בצורה ארכאית ונרטיבית את הנסיך כשהוא פושט בגדיו, קופץ למאורת החיות, ונטרף על-ידי הגורים הרעבים, כשכל קטע מוגדר באמצעות הצורות המעוגלות של הסלעים.

המגמה של ציור מספר אירועים בתמונה אחת, דבר המאפשר הבנה קלה וברורה של הנושא, התפתחה בהודו ומשם עברה לסין וליפן.

במאה ה-8 היה הקשר עם סין בעיצומו, אימוץ התרבות הסינית והדת הבודהיסטית היו בשיא. אף כי הבנתם של היפנים ברזי הפילוסופיה הבודהיסטית הסינית הייתה קטנה, הם הצליחו לקלוט טוב יותר את האלמנטים האומנותיים והטכסים של הבודהיזם. לצורך הפצת הדת התפתחה שיטה ציורית שבה ניתן היה להציג בדרך פשוטה את יחודו של בודהא ואת עיקרי האמונה הבודהיסטית.

המגילה הנקראת "אינגה קיו" ( inga-kyo ) עוסקת ב"חיי העבר והווה של בודהא" מציגה בכתב ואיור מראות מחייו המופלאים של המורה בגלגולים השונים. זה כתב קודש בודהיסטי (סוטרה) בארבעה חלקים, אשר תורגם לסינית על-ידי נזיר הודי, ומסין הובא ליפן.

בעותק היפני של המגילה, כנראה העתק של מגילה סינית, מופיע כתב היד בחלק התחתון של המגילה והאיור בחלק העליון. זו היא הדוגמה העתיקה ביותר של מגילה ארוכה הנמצאת ביפן. הציור פשוט וחסר יומרה, בצבעים עזים ובקו נמרץ. ציורים באופי זה הופקו כנראה בידי ציירים אשר הועסקו על ידי המקדשים הבודהיסטים במטרה להביא להפצת והאדרת הבודהיזם בקרב ההמונים.

הדוגמא המפוארת ביותר של ציור בודהיסטי מהתקופה מופיעה בציורי קיר שבמקדש הוריוג'י. על ארבע קירות אולם התפילה המרכזי במקדש מוצגות דמויות ארבעה בודהא מן המקובלים אותה עת : אמידה, בודהא של גן העדן במערב; יאקושי, בודהא המרפא; שאקימוני, בודהא ההיסטורי; מירוקו, בודהא שלעתיד לבוא. בציורים אלו מוגדרות הדמויות בקווי מתאר שוטפים, ברורים ושווים, ומעוטרות בצבע ובהצללה קלה הנותנת לדמויות איכות פלסטית.

מסורת ציורי קיר במקדשי בודהא ראשיתה בהודו ( ajanta ), עברה לסין ( dunhuang ) והגיעה ליפן. ארשת הפנים, אריגי הלבוש השקופים, והעיטורים של דמויות בודהיסטווה שייכים לאוצר הניבים הבודהיסטי בכל רחבי אסיה. ברם האומנים היפנים פישטו את הקומפוזיציה ושיוו לה משנה רוחניות. ההשפעה הסינית של תקופת טאנג על הציור היפני מתגלה בציור "בודהיסטווה על ענן" הנמצא בגנזי שוסו-אין שבמקדש טודאיג'י.

הציור, בדיות שחורה על קנבוס, מציג את הדמות הבודהיסטית כשהיא יושבת על ענן ויורדת לארץ. אף על פי שאין זה אלא רישום חטוף, הוא מציג את החירות והקלות של משיכת המברשת תוך יצירת רושם נהדר. הדמות מעוטרת בקישוטי שיער, מחרוזת וצמידים, וצעיפים הנישאים ברוח ומעידים על מעוף הדמות בשמים. הפנים המלאות והגוף המלא מציגים אידיאל יופי סיני מתקופת טאנג.

במהלך המאה ה- 9 הובאו ליפן שתי כיתות בודהיסטיות חדשות של בודהיזם אזוטרי (של תורת הסוד): שינגון ( shingon ), וטנדאי ( tendai ). כתות אלו עסקו בנסתר, נוסחאות קסם, וטכסים, ותרמו לשילוב האמונה באלי השינטו. כיתות אלו שהיו במקורן שילוב בין בודהיזם וברהמיניזם הודי, העשירו את האיקונוגרפיה הבודהיסטית בדמויות דמיוניות ומוזרות.

המנדלות (מעגלים) הם ציורים או רישומים המציגים את מיקומם של ה"אלים" הבודהיסטים בהתאם לחשיבותם. הקטע המרכזי של "המנדלה של השינגון" מציג במרכז את בודהא דאיניצ'י ("האור הגדול") המוקף בארבעה בודהא וארבעה בודהיסטווה, דמויות המציינות תכונות רוחניות של בודהא המרכזי.

אופיו המסתורי של הבודהיזם האזוטרי מתגלה גם בדמויות ה"פודו" ( fudo ), שהוא אחד מ"חמשת המלכים הגדולים". הדמויות המאיימות ומלאות המסתורין, מגנות על האמונה הבודהיסטית ופועלות נגד אלו המאיימים עליה.

בסוף המאה ה-9 נותק הקשר עם סין, נחלש מעמדן של הכתות הבודהיסטיות המסורתיות, השלטון בפועל היה בידי בני משפחתוג'יוארה האצילה, ואמנות הציור החלה מתגבשת על בסיס יפני ובאיכות עדינה וקישוטית (ראה להלן "ציור ימאטו").

"קוג'אקו מיואו" ( kujaku myoo ) או "מלך טווס", הוא אל של הבודהיזם האזוטרי אשר קודש בתקופה זו מתוך אמונה ביכולתו להביא קץ לפורענויות שונות. הדמות יושבת על טווס שנוצותיו פרושות ומוצגת כדמות אצילה ומלאת חן. הצבעוניות העשירה מודגשת באמצעות עלי זהב המודבקים על הציור.

ציור המראה את "בודהיסטווה פוגן" ( fugen ), הקדוש המקובל על נשות האצולה של התקופה בהיותו "מושיע הנשים", מציג דמות מעודנת בצבעים נעימים היושבת על גבי פיל לבן בארשת פנים של שלווה ותפילה, הוכחה לטעמן האנין של נשות האצולה והשפעתן על אמנות התקופה. מבט קרוב אל פרט מהתמונה הוא כהצצה אל תוך תיבת תכשיטים.

במאות הבאות הופיעו מספר כתות בודהיסטיות חדשות. תנועת ה"ארץ הטהורה" ( jodo ) הטיפה לאמונה בכוח החמלה של בודהא "אמידה" השוכן בגן העדן שבמערב. הישועה והשחרור מלידה מחודשת מובטחים למאמין שיקרא בשמו של "אמידה".ציורי "רייגו" ( (raigo מציגים את "אמידה" יורד לארץ רכוב על ענן, מלווה בבודהיסטווה, ולעתים גם בלווית מלאכים ומנגנים,על מנת להעביר את נשמת המאמין שקרא בשמו אל גן העדן במערב.

אמונה בודהיסטית זו המאפשרת גאולה קלה, התחבבה על בני האצולה ועל ההמונים. כתבי הקודש של כת ה"ארץ הטהורה" מתארים את תענוגות גן העדן המצפים למאמינים ואת זוועות הגיהינום שנכונו לחוטאים. הגדול והמפורסם בציורי "רייגו" מציג את בודהא אמידה יורד לארץ עם שני בודהיסטווה, הימיני מחזיק במגש דמוי פרח לוטוס עליו ישא את נשמת הנפטר. להקה של מנגנים מקיפה את בודהא, והאירוע כולו מלא חן ושמחה.הקומפוזיציה סימטרית ומלאת תנועה, והדמויות מצוירות ביופי רב.

מלחמות האזרחים אשר פקדו את יפן במאה ה-12, והסבל הרב שנגרם להמונים, הביאו להגברת האמונה בכת המבטיחה ישועה קלה ושחרור מסבל, גם במאות הבאות. ציורי "ראיגו" מהמאה ה- 13 מציגים את בודהא המופיע כשמש הזורחת מעבר להרים בנוף יפני טיפוסי, הזדהות של הבודהיזם עם רעיונות אמונת שינטו. מראות הגיהינום מציגים בצורה חיה ומשכנעת את העינויים והייסורים המצפים לאלו שלא הלכו בדרך בודהא, אולם האופי הקישוטי של הציור מרכך את ההתרשמות הכללית.

תקופת היאן

ציור "ימאטו" ( yamato-e ) ומגילות אופקיות ( makimono-e ) - בתי האצולה של התקופה התהדרו בציורים על פרגודים ודלתות הזזה. עד המאה ה-10 היה הנושא המרכזי בציורים אלו מושפע מהציור הסיני, והציג דמויות מכובדות מההיסטוריה והספרות הסינית. מאוחר יותר, בעקבות ניתוק הקשר עם סין, התחבבו על היפנים נושאים שעסקו ב"ארבע עונות השנה" ומראות הווי, המבוססים על המודל הסיני. הפרגוד המציג "נוף עם דמויות" מציג את האידיאל הסיני של "משורר מתבודד בטבע", ואציל ומלוויו הבאים לבקרו. ציור זה ממחיש את התייחסות הצייר היפני למודל הסיני.

במקביל לציור החילוני הסיני ( kara-e ) התפתח ביפן ציור בסגנון יפני הנקרא "ציור ימאטו" (ציור יפני). ציור בסגנון זה, אשר הצליח להטמיע את השורשים הסיניים, מציג נושאים יפנים, דמויות לבושות בסגנון יפני, אדריכלות יפנית, ונוף יפני, המושפעים מרגשות מקומיים, ומוצגים בצבעוניות וביופי קישוטי עשיר.

ההווי העשיר והאלגנטי של האצולה בתקופת פוג'יוארה, וטעמם המעודן, הביא להתפתחותן של המגילות האופקיות המצוירות, "אמאקי-א", שהן החשובות ביצירות בסגנון "ימאטו". המגילות הארוכות עסקו במראות נוף, מראות מחיי יום, אגדות, ובתיאור עלילות והרפתקאות דתיות וחילוניות.

המגילה המאפיינת את ציור "ימאטו" היא " מעשה גנז'י" ( genji monogatari ), איור מצוייר לרומן היפני מהמאה ה-11, המתאר את הרפתקאות האציל הזוהר גנז'י. המגילה מצויירת בצבעים עזים וסמיכים, עם דגש על תיאור וקישוט. רישום תווי הפנים של הדמויות פשוט ומצומצם, מחיצות וגגות המבנים מושמטים, כך ואפשר להציץ למתרחש בחדרים מזוויות שונות.

בעוד ומגילת "מעשה גנז'י" הצבעונית מורכבת מאוסף של תמונות נייחות, המחולקות באמצעות קטעי כתב, המגילה העוסקת ב"עלילות הנזיר מהר שיגי" ( shigisan engi ) מבוססת על קו המברשת ונקראת בהמשכיות תוך הצגת עלילה עממית מרתקת. הספור עוסק בנפלאותיו של נזיר בודהיסטי אשר היה נוהג לשלוח את פנכת האורז "המעופפת" שלו לאסוף תרומות מתושבי הכפר אשר למרגלות ההר. גביר הכפר סרב להפריש מתת ופנכת האורז מרימה ונושאת את אסם האורז כולו למקדשו של הנזיר. סיפור זה ורבים אחרים נועדו להדגיש את קדושתו של הנזיר.

המגילה רשומה בקווי מברשת שוטפים ובצבע קל, ההתרחשות היא בנוף כפרי פשוט, ודמויות בני העם הפשוט מוצגים בהגזמה מגוחכת בהבעת פנים של פליאה והתרגשות.

"חיות במשחק" (choju giga) היא מגילה המשויכת לנזיר הבודהיסטי טובה סוג'ו (toba sojo) .מגילה נפלאה זו, הרשומה בצבע אחד, במשיכות מברשת מהירות בחיוניות רבה מציגה דמויות של חיות במשחק המחקות התנהגות אנושית: צפרדעים, ארנבות וקופים,

משתעשעים, מתקוטטים, ונושאים מנחה לבודהא. המגילה צוירה במאה ה-12, תקופה של אי שקט פוליטי, כשמלחמת האזרחים קרבה. האצולה הנהנתנית המשיכה בחייה, אולם תחושות של אסון ומלחמה היו באוויר. הקטע האחרון במגילה מציג את כס בודהא עליו יושבת צפרדע וקוף עוטה גלימת נזיר סוגד לו. מוזרות זו רומזת כי המגילה היא כנראה סטירה על השחיתות שאחזה גם בקרב הממסד הבודהיסטי של התקופה.

בעוד וציורי ה"רייגו" משקפים את התקווה והישועה הבודהיסטית, מציגות מגילות אחרות את עונשם של החוטאים שלא הלכו בדרך בודהא אמידה. מספר מגילות בסגנון "ימאטו" עוסקות בנושא זה ומציגות בצורה מוחשית את הייסורים של החוטאים. המגילה הארוכה "רוחות רעבות" (gaki zoshi) שילוב של יופי וכיעור, מציגה בדרך ממשית את עונשם של החוטאים אשר נגזר עליהם להיות רעבים וצמאים.

הדמויות המעוותות עם בטן צבה נראות כשהן אוכלות צואה ופגרים. מגילת ה"מחלות" (yamai no soshi) מציגה גברים ונשים הסובלים ממומים וממחלות קשות. במגילה אחרת מתוארים ייסורי התופת של החוטאים בגיהינום. מראות מבעיתים ומחרידים אלו מבוססים על תיאורים המופיעים בכתבי הקודש הבודהיסטים, ומטרתן להתריע נגד סטייה מדרך הבודהיזם.

תקופת קמקורה

"מלחמת הייג'י" - בעקבות מלחמת אזרחים עקובה מדם עובר השלטון בפועל לידי הלוחמים. המאה ה- 13 מאופיינת באירועים באופי צבאי. מגילת "מלחמת הייג'י heiji monogatari מציגה אירועים דרמתיים ממלחמת האזרחים בין משפחות האצולה. מגילה אחרת מציגה התרחשויות ומעשי גבורה במלחמה נגד ניסיונות הפלישה של המונגולים בשנים 1274 ו-1821. המגילות מציגות את הלוחמים, עם כלי הנשק, באירועים מלאי התרגשות ותנועה.

האופי הקונקרטי של שלטון הלוחמים בתקופת קמקורה מתבטא בציור הדיוקן של המצביא מינאמוטו יוריטומו, יצירתו של הצייר פוג'יורה טאקנבו .(fujiwara takanobu) הדיוקן בסגנון "ימאטו" מציג את המצביא המהולל כאדם אמיץ ולוחם נועז, מחמיר, וצנוע

בהלכותיו. הלבוש, גלימה שחורה, מודגשת בקווים חדים הרומזים על עוצמה ופשטות. הפנים הלבנות, מודגשות על הרקע השחור, מעידות על האופי החזק של המנהיג-לוחם. על פני הרקע השחור בולטים גם סמלי השררה של המנהיג: החרב, מצביעה על מעמדו הלוחם; והשרביט מעיד על שלטון ושררה.

באופי קישוטי יותר הן דיוקנאות 36" המשוררים הנצחיים" kasen sanjuroku . מגילה בנושא זה היא אנתולוגיה של משוררים מפורסמים, ומציגה דיוקנאות של המשוררים בלבושם המסורתי בלווי דוגמאות משירתם.

אלי לנצמן הינו בוגר אוניברסיטת "ג'ושי" ואוניברסיטת טוקיו. מפתח המוזיאון לאמנות יפאנית בחיפה ומנהלו משך 28 שנים. יו"ר האגודה לידידות ישראל-יפן.

אתר האגודה לידידות ולשכת המסחר ישראל - יפן בשיתוף שגרירות יפן בישראל

בקרוב חלק ב' ובו ציורים של נזירי זן, מראות טבע ואמנות מודרנית ועוד.

תגיות: 

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי לנצמן