אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פיסול ומסיכה / אמנות אפריקנית שבטית


התמונה של אילנה גרף

מסיכות אפריקאיות
מסיכות אפריקאיות

מאמר ראשון בסדרת מאמרים על השפעת האמנות האפריקנית על אמני העולם המערבי במאה ה20

אין באמנות האפריקנית כמעט אמנות לשם אמנות. התוצאה היא אמנם תוצר של התלבטות אישית של האמן לגבי הקומפוזיציה, הצבע או הצורה, אך הסגנון הוא פרי מסורת שבטית עתיקה ומושרשת מאוד ובעלת משמעות דתית מאגית עמוקה.

האמונה האפריקנית מבוססת על מושגים מופשטים, כאשר במרכזה קיים המושג של "כוח חיוּת".סביב כוח זה סובבות כל הפעולות והמחשבות. הוא יסוד הקיום, כאשר קיימת הירארכיה שבה מעל לכל הכוחות עומד האלוהים הנותן חיים לכל שאר הכוחות, אחריו באים אבות השבט הקדומים המשמשים כמתווכים בין האלוהים לאדם. מבין האנשים החיים – זקני השבט הם המחוננים במיטב החיוּת.

האדם – עומד במרכז העולם, והכוח שהוענק לו מטיל עליו אחריות מוסרית גדולה. להשבת ה"סדר" ולחיזוק כוחו משתמש האדם בטקסי פולחן מאגיים. מסיבה זו, גם האמנות שייכת לעולם הכוחות, והפיסול תפקידו בעולם זה להיות מקום משכן לכוחות העל-טבעיים ולאבות הקדומים של השבט.

בנוסף, משמש הפיסול גם כראי להשקפת עולמם של בני האדם ולמערכת היחסים בינם לבין האלים , וגם ליחסיהם החברתיים.

הפיסול האפריקני טפל בצלמי אבות, מסכות, פֵטישים ותשמישי פולחן. הוא כולל גם דמויות חילוניות, תגליפי חיות וכלים, אך בראש וראשונה משמשת האמנות למטרה דתית. האמנות האפריקנית היא אמנות בעלת עצמה רגשית. האמן האפריקאי יוצר צורה אמנותית מוחשית למושגים מופשטים כמו: כוח, שלווה, מוות וכו'. יש בה גישה מופשטת ומצומצמת לצורה מגובשת ומרוכזת, כאשר מאחורי הצורות הפשוטות עומד עולם רוחני שלם.

טכניקות וחומרים

באפריקה משתמש האמן בחומרים הלקוחים מן הטבע והסביבה. חומרים אלה כוללים עץ, סיבי צמחים, גרעינים וזרעים, שנהב ועור כבשים, וכן שימוש בחימר. ישנם חומרים שהתקבלו כתוצאה ממסחר, כמו צדפי הקאורי מן האוקיאנוס ההודי, מתכות וחרוזים.

האמן האפריקאי משתמש בחומר בהתאם לאופיו ומבנהו: גילוף וביצוע של עץ קשה, מירוק עץ רך. כלי עבודתו של גלף העץ הוא קרדום קטן בעל להב מקושת, כאשר הליטוש האחרון נעשה ע"י סכין, כלי חריטה ומפסלת. מטיל ברזל מלובן משמש לעשיית חורים. ישנו שימוש בשנהב אך אין שימוש נרחב באבן.

מסיכה משבט בקובה ( זאיר)

הברזל הובא ל-אפריקה ב400- לפנה"ס מגדות הנילוס התיכון. השימוש בו היה תחילה לחניתות ולסכינים ואחר כך גם לפסליםמונומנטאליים ופסלי חיות. פסלי ציפורים מברזל ניתן לראות אצל שבט היורובה – מ-ניגריה. באזורים שונים הקליעה היא דבר נפוץ בתקופות היובש בשדה, והיא נעשית מסיבי עלים, קנים של עצי בננה וסוגי עשבים בטכניקות שונות.לעיתים מוסיפים לפסלים חומרים שונים כמו מסמרים, מחרוזות עשויות חרוזים או צדפים, שיני חיות, בגדים וחפצים שונים.

ציפורים מברזל - יורובה (ניגריה)

הפרופורציות

כאשר הוא יוצר פסל, מונחה האמן האפריקני ע"י חשיבות אברי הגוף השונים. כשהאמן האפריקני מגלף את הפסל הוא מגלף תחילה את גוש העץ ל3- חלקים נפרדים: ראש, גוף, רגליים. חלקי הגוף הקשורים לכוחות על טבעיים מודגשים, ולמרות שהפרופורציות אינן תואמות לאמת האנטומית הרי ישנו יחס בין כל היסודות העיקריים.

הראש נראה לפעמים גדול יחסית לגוף. דבר זה אינו נעשה במגמה "ילדותית" אלא במכוון. בדמות האדם שבה מתרכזת האמנות, מודגש הרוחני לפיכך הפרופורציות אינן חשובות: העיקר מודגש ומה שאינו לעניין מסולק. ישנן צורות קבועות המסמלות רעיונות ומושגים מסוימים והדבר נעשה בצורה אקספרסיבית מוגזמת, למשל:

ראשים גדולים בהגזמה, כרסים תפוחות. הכוח בא לידי ביטוי גם באברים זוויתיים, רגליים מוצרות וטבור מודגש מאד (במיוחד בפסלי פריון ואימהות). שכיחה מאוד היא דמות יושבת על שרפרף, דמות כורעת או משתופפת. הכריעה מבטאה את היציבה הרגועה של נשים ומורה על יראת כבוד. זרועות וידיים מקריבות קרבן או תומכות בראש הכבד.

המושג של רוממות על-טבעית מתגלה בהדרת פנים אצילית. שלווה והרמוניה מושגים ע"י שיווי משקל וסטטיות, סימטריה ופרונטאליות בתמונות ניתן לראות דוגמאות לפרופורציות מעוותות של פסלים משבט הדוגון. ישנה הגזמה בחלק האמצעי של הגוף שהינו ארוך מאוד לעומת הגפיים התחתונות הקצרות, הצוואר ארוך והראש קטן.

פסל פריון משבט איגבו (ניגריה)

דמות גבר משבט הדוגון (מאלי, מערב אפריקה)

הצורה

הפיסול האפריקני מאחד בתוכו יסודות נטורליסטיים יחד עם צורות מופשטות ואקספרסיביות. הוא בדרך כלל סטטי וסימטרי כיון שהפסלים מגולפים מגזעי עצים או ענפים. כאשר צורת העץ הבסיסית העץ נשארת ובאה להדגש את גושיות הפסל.

מסיבה זו, רוב הפסלים האפריקנים עשויים בצורת גליל .ישנה זיקה לסימטריה ולסדר ולכן ישנה עדיפות לציר האורך – מעין חיפוש של שביל הזהב. האמן האפריקאי חש את תכונות החומר שבידיו ומגלף אותו בהתאם לצורתו הטבעית. הוא עובד על כל צדדיו, כך שהפסל הוא בעל צורה תלת-ממדית יפה. לעומת תרבויות אחרות, שבהן עיקר הפסל הוא החזית שלו, באפריקה האמן מעניק תשומת לב לצד האחורי כמו לקדמי. האמנות האפריקאית משתמשת בצורות הטבעיות הראשוניות: כדור, חרוט , גליל ואליפסה ומשלבת בתוכה צורות מנוגדות:

הצורות העגולות, המזכירות תכונות נשיות ורכות וצורות זוויתיות ומאורכות המעוררות אסוציאציות של זכריות ואגרסיביות. השילוב בין צורות אלה באותו פסל ליחידה אחת, יוצר הרגשה של איזון. ניתן לחלק את הפיסול האפריקני לשני סוגים עיקריים מבחינה צורנית:

פיסול הכלונס:

זהו הפיסול אשר השפיע על הסגנון הקוביסטי בתחילת המאה ה20-. הוא מצוי אצל שבטי הדוגון, במברה, בחוף גינאה ובקמרון וגם באפריקה המזרחית והדרומית-מזרחית. פיסול הכלונס הוא פיסול מופשט באופיו. לעיתים יש ניגוד בפסלים מסוימים שבהם הראש מעוצב בצורה נטורליסטית מדויקת לבין הגוף שמעוצב בצורה פשוטה וגולמית.

הפסל או מסכת הכלונס מאופיינים במצח מקומר ומובלט, תחת שיער או כובע – שם משכנה של הרוח. המצח מאהיל על עיניים בצורת חורים משוקעים בגולגולת. העיניים הם התו העיקרי בפנים והן ממקדות את הריכוז של הפסל בעצמו.

לעיתים, עיצוב הפנים המופשט מזכיר בצורתו צורת לב בגלל הגבות הקמורות המתקרבות אל שורש האף ונפגשות בצד השני ליד הפה. האף כקובע מקצב, מותווה בקו, חץ או משולש. הפה הוא סדק, ריבוע או דיסקוס. האוזניים דמויות חצי ביצה, הצוואר עמוד ישר או נטוי. לפעמים מסודרים האיברים בצורת זיגזג אשר משווה להם תנועה.

הידיים מעוצבות בדרך כלל כתבליט שלא נפרד מן הגוף או מושטות כלפי מעלה. הרגליים בולי עץ עבים וכפות הרגליים מוגדלות כדי לשאת את כל כובד הגוף ולעיתים גם הן חלק מן הפסל.

פסל משבט איבו , ניגריה

מסיכה משבט הפאנג היתה ברשותו של הצייר ולמינק אשר מכר אותה לדריין, מסיכה אשר ראו גם פיקאסו ו-מאטיס. המסיכה הינה מעץ צבוע, ומוצגת במרכז פומפידו בפאריז.ניתן לראות גם הפשטה של צורת הפנים כאשר הקרניים יוצרות מסביב לפנים צורת לב (שבט הקואלה).

בפסלים רבים הבטן בולטת מאד עם טבור מוגדל (הטבור במרכז הגוף משמש בפסלי פטיש כמרכז ההוויה המאגית). השדיים עגולים או חרוטים בפסלי פריון.

הפיסול העגול:

הפיסול העגול הוא פיסול נטורליסטי ויותר קישוטי. פיסול זה מצוי בעיקר בסיארה ליאונה ובחוף השנהב אצל שבט היורובה, בקונגו המערבית והדרומית. ישנה זיקה לאנטומיה ואפשר לחוש בו את הבשר עוטף את העצמות,אך האמן משנה אותה. הראש מעוצב בקפידה וכן התסרוקת. העיניים עצומות למחצה ומשובצות בזכוכיות, מסמרי מתכת או חרוזים. הלחיים עגולות, האוזן מעוצבת בצורה אורגנית, האף רחב והנחיריים נפוחים. הפה הוא עיקר הרושם בפסל, לעיתים נראים אף הלשון והשיניים. הצוואר מקועקע ומעוטר בטבעות. אברי הגוף מונומנטאליים אך שומרים על צורתם הטבעית ומותאמים לגוף כולו. בשבטים מסוימים יש שימוש בצבע. הפיסול מסוג זה הוא קישוטי מאד ועשיר מבחינת תוספת חומרים ושילוב החומרים מאשר פיסול הכלונס לעיל, הגולמי יותר.

מסיכה משבט דאן (גיניאה)

המסכה

למסכה נודע תפקיד חשוב באפריקה. בעוד שצלם אב השבט הוא סטטי, המסכה היא בעלת אופי דינאמי. בזמן טקסים מהווה המסכה כוח משיכה לכוח החיוּת. כוח החיות יכול להיות טוב או רע, ותפקיד המסכה הוא "לאלף" את הכוח הזה ולקלוט אותו לטובת השבט.

האדם העוטה את המסכה רוקד והופך להיות מדיום. ישנן כמה סוגים של רוחות: רוחות של כוחות על-טבעיים כמו אדמה, אור, שמש, ירח, ורוחות של אבות השבט או של בני המשפחה. ישנן גם רוחות בעלות כוחות מזיקים המביאים חוסר מזל ומחלות. הרוחות מייצגות בעצם את כל אותם כוחות שהאדם האפריקאי ירא מהם ורוצה לשלוט בהם.

התנועה החבויה בפסל וההשפעה ההדדית של צורות עגולות וזוויתיות לא משמשות את האמן האפריקני לצורך ביטוי אמנותי אלא הן נועדו כדי לבטא את אמונתו הדתית. האמן משוכנע שבפסלו הוא יוצר "בית" לכוח שיוכל לעזור לו ולחבריו ולכן הוא גם יוצר קשר רגשי עמוק עימו.

לפסלים המשמשים לצורך כישוף יש מאפיינים מיוחדים כמו: הוספת ציפורניים, חרוזים ושיני חיות המעניקים להם עצמה. שימוש בחיות- החיות מסמלות באפריקה מושגים מופשטים:

התנין, הפיל והאריה – מסמלים כוח. הסוס והדישון – את רוח הקרב. נחשים ו-לטאות – זריזות. דמויות מיתיות רבות מזוהות עם בעלי חיים (למשל, הדישון אצל שבט הבמברה). קרני בעלי חיים מסמלות כוח כיון שהקרן קשורה גם למושג קרן השפע וגם לכישוף ומאגיה. הקרן ממוקדמת לעיתים על ראש הפסל או המסכה. מסיכה המעוצבת כראש בע"ח בעל קרניים משמשת בשבט ה-איבו בטכסי ציד של בחורים צעירים.

ציפורים – משמשות כמתווכות בין העולם הזה והעולם הבא. אין ניסיון לעצב את החיה כפי שהיא, אלא יש רצון לתאר את כוחה ע"י סימול תכונותיה. לעיתים יש חיבור בין סמלי חיות שונות או צירופן לדמות אדם.

לאמן האפריקני יש קשר עז לסמלים ולצורות מסוימות המייצגות אותם. צורה שהוכרה כרבת כוח תמשיך להיות קיימת לאורך הדורות. האמנות נעשית לעיתים כעיסוק של עובד אדמה בעונות היובש ועוברת מאב לבן. במקומות שהביקוש רב, מתמחים כפרים שלמים בענף אמנות מסוים ומעמדו החברתי של האמן תלוי בקבוצתו. לנפח, למשל, בשל עיסוקו באש – מיוחסים גם כוחות מאגיים.

שבטים מסוימים פיתחו סגנונות מובהקים משלהם, שנוצרו ע"י מיתוסים שבטיים. פסלים ו-מסכות אפריקניים אינם מספרים סיפורים ואינם זקוקים לתנועה כדי להביע את מה שברצונו של האמן להביע. הם סטטיים אך יוצרים הרגשת תנועה באמצעות הצורות. האמנות האפריקנית מעדיפה את התמצות ואינה מעוניינת להביע הכל באופן גלוי וברור.

הפשטות והרוחניות שהציעו התרבויות הפרימיטיביות השונות ביניהן האמנות האפריקנית היוו זרז לאמנות המודרנית- המערבית אשר חיפשה רוח טבעית ואינסטינקטיבית. התעניינותו של האמן המערבי באמנות זו הייתה בעיקר אסטטית וצורנית. היצירות המערביות נועדו בעיקר לתצוגה ולאוספים, ולהבעה אישית של האמן שיוצר אותה, ולעומתה לאמנות האפריקנית תפקידה דתי-פולחני.

מחברת: אילנה גרף

על המפגש שלי עם העולם הקסום של אמנות אפריקה ושל התרבות השבטית, אני חייבת תודה למורה ב"מדרשה לאמנות" שבזכותו נגלה לי עולם זה. לצערי הוא אינו עימנו עוד, יואב דגון ז"ל.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אילנה גרף