יום העצמאות: לפיכך נתכנסנו - מדינה נולדת

מיד עם החלטת העצרת הכללית של האו"ם ב כ"ט בנובמבר 1947 על "תוכנית החלוקה", תקפו כוחות ערביי ארץ ישראל וכוחות ערביים סדירים שבאו ממדינות סמוכות, את היישוב היהודי – מלחמת העצמאות החלה. על רקע הלחימה הקשה, הציפיה לסיום המנדט ב 15 למאי 1948 והחשש מפלישה ערבית צפויה, התקיימו גם דיונים בנושא ההכרזה על מדינת ישראל ומהות אופייה. ההתלבטויות והויכוחים בין נציגי הפלגים והמחנות בישוב מצאו כמובן ביטוי גם בקרב קבוצת מנסחי מגילת העצמאות בראשותו של בן גוריון. כאן התנהלו ויכוחים, מאבקים ופשרות עד לרגע האחרון לפני טקס ההכרזה, ואפילו מקום קיומו של הטקס בתל אביב, עורר ההתלבטויות רבות.

בשעות אחר הצהרים של יום ו' 14 למאי 1948, מגיעה התכונה לשיאה ומחוץ לאולם נאספים אלפים, על אף מעטה הסודיות. בתוך האולם עצמו מקריא דוד בן גוריון את "מגילת העצמאות" - המסמך המכונן את הקמתה של מדינת ישראל. זכות לנו ככל העמים למדינה ריבונית, הוא מכריז.

 מכוח הזכות ההיסטורית הזכות המשפטית הבינלאומית והזכות הטבעית להקמת המדינה, הוא קובע וקורא בקול חגיגי: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל".

תל אביב קבלה את ההכרזה בהנפת דגלים מול בנייני הממשלה החדשה בקריה. דגלים הונפו מעל בניין העירייה, בנייני הציבור, חנויות בתים, מכוניות ואפילו בידי רוכבי אופניים. בשעה חמש אחה"צ הופיע העיתון המשותף של עיתוני הארץ: "יום המדינה".

בחיפה הונפו הדגלים וטקס חגיגי בנוכחות אלפים התקיים בשעה ארבע אחה"צ – שעת ההכרזה על הקמת המדינה. בין האורחים בלטה הגברת לורנה וינגייט אלמנתו של "הידיד" – אורד וינגייט, שברכה את הקהל הנרגש:. הטקס הסתיים בשירת ההמנון ובמצעד מעט ספונטאני של יחידות שייצגו את כוחות הביטחון.

קרוב לשעת חצות התקבץ קהל רב בכיכר מוגרבי בתל אביב כדי למנות יחד עם הקריין את השניות האחרונות של שלטון המנדט ב – 15 במאי 1948. עם הודעתו: "המנדט הבריטי מת", השלך הס לרגע קט ומייד פרצו מחיאות כפיים סוערות וקריאות "תחי המדינה" ו"תחי העצמאות היהודית".

שירת התקווה הדהדה בלב העיר והקהל שלח ברכת עידוד ללוחמים על הדרך לירושלים. הקריינית קראה אחר כך "יזכור" וברמקול הושמעה תביעה לדריכות יתר והענות מידית לצווי הגיוס שהופצו בבהילות.

בסערת המלחמה, עוד בטרם החלה "הפוגה ראשונה", פורסמה על ידי הממשלה הזמנית "פקודת צבא הגנה לישראל". "בידיו של צבא זה מופקד מעכשיו ביטחון העם והמולדת" כתב בן גוריון ב"פקודת יום" שפורסמה ב - 31 במאי 1948. חייל וחיילת נושאי נשק על רקע הדגל המנכס את המרחב כולו ב"יום שבועה לצבא ישראל" הבליטו לראשונה את סימני הריבונות הישראלית.

ב"יום המדינה" הראשון – 27.7.48, מלאו למדינה החדשה שבעים וארבעה ימים. עדיין בעיצומה של מלחמת העצמאות, אך כבר לאחר שורת הישגים צבאיים וכיבוש נצרת בצפון, לוד ורמלה במרכז והבטחת הדרך לירושלים, ערך צה"ל את המצעד הראשון בתל אביב.

מתכנני המצעד בקשו לנסוך ביטחון בקרב האוכלוסיה בעיצומם של ימי המלחמה, לחזק את תחושת השייכות וההזדהות עם המדינה ועם צה"ל. דגל כחול לבן הרי יש כבר מזמן, סמל המדינה עוד מעט ויעוצב גם הוא בידי האחים שמיר, וגם כרזת יום העצמאות הראשונה יצאה לה לדרך. הכרזה עוצבה בתש"ט בידי יוחנן סימון והופקה עדיין על ידי "מחלקת התרבות של הצבא", בהעדר גוף אזרחי לביצוע המשימה.

בשנים הבאות הופקו הכרזות בידי מרכז ההסברה ונתנו ביטוי חזותי למסרים הלאומיים באמצעות מערך של סמלים ודימויים ישנים וחדשים, הניתנים להבנה והזדהות בידי תושב ותיק כמו גם עולה חדש שזה מקרוב בא.

חגיגות יום העצמאות 1949 נפתחו בישיבה חגיגית של הכנסת. "קול ישראל" השמיע את הנאום לאומה של ראש הממשלה שנתן את האות לחגיגות. בתל אביב, חיפה וירושלים קושטו הרחובות בדגלים. תזמורות נגנו ברחובות והמונים שמחו במעגלים של ריקודי עם. בבתי הכנסת נערכו תפילות הודיה ונתקיימו גם "הקפות". בכל רחבי הגליל הודלקו משואות – סמל וזכר למנהג העברי הקדום השב ומתחדש.

המצעד הצבאי המרכזי נערך שוב בתל אביב, אלא שרבע מליון הצופים הנרגשים לאורך נתיב המצעד, לא יכולים היו להתגבר על התלהבותם והתרגשותם, נהרו לחבק באהבה את טורי הצבא שניסו לצעוד וגרמו להכתרת האירוע בשם: "המצעד שלא צעד". האכזבה היתה כמובן רבה, אף שכעבור כחודשיים תוקנה התקלה במצעד חגיגי נוסף ב"יום הצבא". לאכזבת תושבי תל אביב חברו גם תושביה הערביים של יפו. אלה הורשו על ידי במצעד. בגליל לעומת זאת חגגו יחדיו אלפי יהודים וערבים את יום השנה הראשון לשחרור הגליל מכנופיית קאוקג'י –דיווח בהרחבה כתב עיתון "על המשמר".

"נטורי קרתא" האנטי ציוניים, פרסמו כדרכם כרוזים נגד המדינה ויצאו חוצץ נגד ממשלת "שופכי הדמים" שמביאים פורענות על עם ישראל. ממשלת ישראל ערכה קבלת פנים בבניין ג'נרלי. תושבי העיר תל אביב, לעומתם, חזו בהמוניהם במסקר הצבאי שהתקבל על ידי הרמטכ"ל. מצעד סמלי של מספר יחידות שימח את לבם של תושבי פתח תקווה , בראשון לציון חולק לכבוד יום העצמאות יין לכל דיכפין. וברמת גן דווח, צעדו המוני לובשי החולצות הכחולות ,חברי תנועות הנוער "הנוער העובד" ו"השומר הצעיר", שהפגינו כוחם ברחובות העיר.

שמחת העצמאות נתקיימה גם בתפוצות, מהודו... ועד ארה"ב. בכלכותא שבהודו ערכה הקהילה היהודית חגיגה לכבוד יום העצמאות. הושרו שירים ישראליים, הושמעו נאומים ואחר כך התכבדו האורחים בפרוסת עוגה שהוכנה בתבנית מדינת ישראל. גם ברחבי ארה"ב התקיימו חגיגות רבות. בניו יורק התקיימה עצרת בה השתתפו כמאה וחמישים אלף אוהדי ישראל. אורח הכבוד היה חיים וויצמן נשיא המדינה שהודה על גלי ההתלהבות ואמר אחרי אלפיים שנות גלות, יצאה לדרך מדינת ישראל החדשה.