אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

והתורקים אינם עוד שולטים - תערוכה


התמונה של הרצל חקק

תערוכה בולאית מיוחדת במוזיאון אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות: סוף עידן השלטון העותומאני בארץ ישראל : "והתורקים אינם עוד שולטים". תערוכה מרתקת- איך נראינו בימי שלוט התורכים בארץמלחמת העולם הראשונה, שנים סוערות, חילופי מכתבים בין יהודים בארץ לבין קרוביהם בגולה, לוחמים יהודים מגיעים לתורכיה כדי להצטרף לכוחות הלוחמים ואיגרותיהם מספרות סיפור של תקופה, טרומפלדור כותב לחבריו בטרם היציאה לישראל... סיפור של מלחמה, של מאבק בין מעצמות על ארץ ישראל - תקופה זו מתועדת בתערוכה מרתקת מאין כמותה במוזיאון ישראל, באגף הדואר והבולאות.התערוכה קרויה – "והתורקים אינם עוד שולטים" ושמה לקוח משורה מרגשת מתוך איגרת מרדכי בן הלל הכהן מתשרי תרע"ט, 1918 - המתארת את רגע המפלה של התורקים: ארץ ישראל עוברת לשלטון הבריטים.מלחמת העולם הראשונה לא היתה קלה עבור היישוב היהודי בארץ ישראל, ומי שעוקב אחר מסלול התערוכה עד למכתבים המקפלים בתוכם גלות וגאולה, סיפוריהם של אנשים רעבים ללחם, תלאות של גירוש יהודים מבתיהם, פליטים ההופכים להיות כלי משחק בידי המעצמות.

הרקע ההיסטורי פרוש לאורך ציוני הדרך של התערוכה: ההצטרפות של האימפריה העותומאנית למלחמה לצד גרמניה והאימפריה האוסטרו-הונגרית באוקטובר 1914, ביטול זכויות היתר והחסות של בעלי הנתינות הזרה (הקפיטולציות) ועקב כך: סגירה של המשרדים הקונסולאריים וסוכנויות דואר הזרות בארץ ישראל.משרדי הדואר הזרים לא היו לרוחו של השלטון העותומאני, שכן הם היו סמל של ריבונות זרה שאיימה עליהם. ביטול הקפיטולציות היה צעד בעל משמעות דוארית – ובה בעת מדינית-פוליטית. רוב דברי הדואר שיצאו מאותה שעה מארץ ישראל הפסיקו להסתייע בשירות הדואר של המעצמות הזרות ובלית ברירה נותר מוצא אחד בלבד: הדואר התורכי, ומדובר היה בדואר לא איכותי במיוחד. עיקר דברי הדואר, נשלחו לרוסיה, לצרפת ולאנגליה, והמכתבים בתערוכה מציירים תקופה רוגשת ומלאת תהפוכות.

בשל הברית של התורקים עם הגרמנים והאוסטרו-הונגרים יש המשך של קשרי הדואר עם גרמניה, אוסטריה ואזורים שהיו בשליטת האימפריה העותומאנית.כך, למשל, נמצא בתערוכה גלויה ששלח יעקב שלמה חזנוב, חבר בגדרה, מושבת הביל"ויים, לבנו שהיה סטודנט בקליפורניה, דרך בית הדואר התורכי "רחובות (יפו)". על המעטפה אנו רואים בולים תורכיים ואת החותמת "ביטול הקפיטולציות". אחת התחנות המשמעותיות בתערוכה היא עידן המושל התורכי החדש, ג'מאל פחה. זהו עידן של דיכוי כנגד כל פעילות ציונית, וסוף לחלום של יהודים לשיתוף פעולה עם השלטון העותומאני (עמדה שתמכו בה דוד בן גוריון, יצחק בן צבי, אליעזר בן יהודה ואחרים).

התחנות לאורך הדרך כוללות נקודות ציון בחיי היישוב: התגייסות בני היישוב לשורות הצבא התורכי, ביטול שיטת הקפיטולציות ושירותי הדואר בזמן המלחמה, ההתמודדות עם הקשיים בעורף (ומדובר ברעב, באסונות טבע, בגירוש מהארץ). פרק מיוחד הוא הקמת הגדודים העבריים, מחתרת ניל"י – ומרתקים החומרים הבולאיים הנוגעים לגיבורי ניל"י ולסיפורו של נחמיה רבין, אביו של יצחק רבין, שהיה חייל בגדודים העבריים.התרגשתי לראות את הפרק הנוגע לכיבוש ירושלים בידי גנרל אלנבי, את התיעוד של כניסת הכוחות הבריטיים, ואת עדויות החיילים והתושבים המצוטטים בקטלוג. כך למשל אנו מגלים מכתב של טוראי בריטי בשם סט שאו, שכותב כיצד נראית העיר באותה תקופה:"מבט ראשון אינו מותר רשום של 'עיר קודש' או 'עיר של זהב' אלא של מקום עכור ומזוהם". מכתב הוא כלי למבע אנושי אותנטי, והמכתב הזה הוא מעל לכל גם דרך של תיעוד היסטורי בעיניים של בן התקופה. טוראי אחר, ה' אמפסון, כותב למשפחתו על הקורה בעיר: "רוכלים רבים נודדים ברחובות תוך שהם מציעים למכירה מיני עוגות, לחם, גפרורים ודברי מכולת אחרים...אין בנמצא ולו חנות אירופית אחת, להוציא החנות האנגלו אמריקנית הממוקמת בתוך שער יפו".תיאור אחר, שונה במקצת, הוא תיאורו של תיאודור ווטרס, חבר במשלחת הצבא האדום האמריקני. הוא מתאר את ירושלים כמקום צבעוני ושוקק חיים, והוא מסכם את רשמיו במלים: "אני רואה בחזוני ירושלים חדשה במובן האזרחי של המלה. אני יכול לדמיין אותה כמקדש המופלא ביותר בעולם".מכתב אחר שמשך את תשומת לבי היה מכתבו של משה שרת, שהיה פרח קצונה ושירת בחזית הבולגרית בגדוד חי"ר 146, ואנו מגלים בארונות התצוגה של התערוכה בצד המכתב תמונה של משה שרת במדי הצבא התורכי. חתיכת היסטוריה.האוספים הבולאיים של צבי אלכסנדר חושפים אוצרות יקרים, ובצדם אוספים של צילומים ופריטים של אספנים אחרים – ד"ר ירמיהו רימון מחיפה, מוזיאון יד בן צבי, מדרשת שדה בוקר ועוד.לאורך התצוגה אנו מתוודעים לקטעים מרגשים משני יומנים אישיים בני התקופה – יומנו של מרדכי בן-הלל הכהן, איש ציבור וסופר ממייסדי תל אביב; ויומנו של ח'ליל אל-סכאכיני", סופר ומחנך ערבי נוצרי. שני יומנים, שתי נקודות ראות על אותן סערות ואותם סיפורי מלחמה ותהפוכות, צדדים אנושיים שונים לאותה מטבע.דוגמה לכך היא תיאוריהם את כניסת הכוחות הבריטיים לירושלים: היומן של סכאכיני כותב ביומנו, מיום שבת, 17.11.1917: "לפני תשעה ימים החלה הממשלה העות'מאנית לסגת מירושלים, מפני שהצבא האנגלי בפתח. יש דעות שונות על עתיד ירושלים, או עתיד פלסטין. יש האומרים שהיא עתידה להיות אנגלית, מפני שהאנגלים הם הכובשים; אחרים אומרים שהיא עתידה להסתפח למצרים, ואחרים שהיא עתידה להיעשות חופשית" (ח'ליל אל-סכאכיני).

כנגד עדות זו, ניצבת עדותו של מרדכי בן הלל מיום 9.12.1917, ימי חנוכה: הנה הביאו את הבשורה, כי ירושלים נכבשה... נכבשה ירושלים – ירושלים נשתחררה!... תם עריץ מתוכך, ומושל – עול נכרת מקרבך, בת-ציון".מבחינה דוארית מציגה התערוכה "והתורקים אינם עוד שולטים....." פריטים דואריים נדירים, בעיקר מדובר בפריטים מופלאים מאוסף אלכסנדר המשקפים את השינויים שהתחוללו בארץ, בעקבות סגירת המשרדים הקונסולריים בארץ-ישראל, לרבות סוכנויות הדואר, עם פרוץ המלחמה. כמו כן אנו מתוודעים לפריטים בולאיים מיוחדים של הגדודים העבריים ושל חיל המשלוח המצרי.מדובר בתערוכה מרגשת ומרתקת, ועיקר השבחים מגיעים לשרה טוראל אוצרת התערוכה. בתחנות שונות ניכרת גם טביעת האצבעות של צביקה אלוני, חוקר אוסף אלכסנדר. כדאי להגיע למוזיאון הדואר ולצפות בנתיבי התערוכה – זו הזדמנות נפלאה להתוודע לפרק מיוחד בהיסטוריה שלנו. אנו מגלים שמכתבים ודואר זה גם עולם ומלואו, היסטוריה אנושית של נמענים ושולחים, של מעטפות מבוילות וגלויות, אוצרות של וידויים על התקופה, על תחיית היישוב בארץ. קצת ציונות, בלי להתבייש בה.בוקסה- מוזיאון הדואר והבולאותבקיץ תשנ"ח (1998) נחנך מוזיאון הדואר והבולאות. בישראל". ינון ביילין מנהל השירות הבולאי דאז תיאר את חשיבות המוזיאון: "לאורך מסלול הביקור במוזיאון צופה המבקר ב 150 שנות דואר בארץ ישראל, תקופת המנדט, מנהלת העם, הדואר העברי וההיסטוריה של הדואר מימי קום המדינה ועד היום". במסלול הסיור אנו נפעמים מתצוגה של פעילות הדואר מאמצע המאה ה 19 עד הקמת המדינה, ובהמשך היסטוריה של העברת מסרים בא"י במשך אלפי שנים. למוזיאון הדואר ספרייה עשירה של בולים, תצוגות בולים יקרי ערך וחדר הרצאות לפעילות יצירתית לתלמידי בתי ספר. שרה טוראל מנהלת המוזיאון וצוותה עושים מלאכת קודש ופעילותם החינוכית לא תסולא בפז. התחושה של המבקרים היא שיש חשיבות לכל מה שנוצר, שיש המשכיות : "המוזיאון הזה נועד להיות מוזיאון חי, אל נשכח זאת", מדגישה טוראל.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת הרצל חקק