אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מושג היופי, האם הוא מושג?


קטגוריה: 

התערוכה : "בואה יופי"הגלריה לאמנות , אוניברסיטת חיפה, אוצרת : רותי דירקטור, פתיחה - 6.5.2007 נעילה -

13.7.2007משחר האנושות האדם מרותק מיופי, בודק אותו וחוקר אותו, מוקסם מנוכחותו ומפחד ממנו, מעריץ אותו ומתמכר לו, מתמסר לו ועובד אותו, אורז אותו ומוכר אותו הלאה, אוהב אותו ומקנא לו, נלחם בשבילו והורג למענו, יוצר אותו ובונה ממנו. לעיתים, ברגעים של חסד, האדם גם מעז להטיל ספק בקיומו הממשי של היופי ובהגדרות שלו ברגע נתון של תקופה היסטורית על היבטיה החברתיים, הכלכליים, הפוליטיים והתרבותיים. התערוכה "בואה יופי" המוצגת בגלריה של אוניברסיטת חיפה, עוסקת במושג "יופי". שלושה אמנים בטכניקות שונות מנסים להבין מה הוא יופי, לגעת בו ולבדוק למה הוא מוביל את האדם לתחושות כה מרובות: תחושות דומות, תחושות מנוגדות ,תחושות מעורבות ולעיתים אף לקושי בהגדרת התחושה הספציפית בעת המפגש עם מושא היופי . העיסוק במושג "יופי" מרחף בחלל התערוכה ונוגע לא רק בהגדרת היופי,על היבטיו השונים, אלא גם בערעור הגדרת היופי לנוכח המציאות העכשווית הרוויה בזמינות בלתי נסבלת כמעט של דימויים יפים, מכוערים ,פיוטיים, אלימים, נוסטלגיים, פורנוגראפיים, פוליטיים, ציבוריים ופרטיים.

הלל רומן, אוסף דימויים מוכנים "יפים" מאוקיינוס התצלומים שברשת. האמן מעלה בקרס חכת המכחול שלו טבע דומם מציאותי המעובד בצבעוניות בעלת מאפיינים פנטסטיים. דימויים של טבע דומם הנראה כתצלום של תייר אנונימי בעת חופשה בגני ארמון כלשהוא באירופה , תמונה של בית אדום בשלג שצולמה אולי בחופשה משפחתית או תמונה של צמח הפורח ברוב הדר שיתכן וצילמה קשישה בגינת ביתה. הדימויים הללו מצוירים כולם בטכניקה קלאסית דקדקנית של שמן על עץ, טכניקה שבתקופות הפרה-מודרניות באמנות, נחשבה לערך גבוה באמנות והיום מעלה לעיתים מבוכה אמנותית למול המציאות העכשווית של אותן רפרודוקציות "יפות" אשר מיובאות למדפי החנויות לקישוט הבית או שנמכרות בשווקים ובדוכנים בתחנה המרכזית, אותן רפרודוקציות שמן על בד המיוצרות על ידי פועלים סיניים המשתכרים דולר בשבוע בשל כישרונם לייצר "נוף נפלא" אחד תוך יום עבודה של 16 שעות. הפוסט-מודרנה כוללת את סוג הדימויים הללו בתוך מושג "תרבות הקיטש", המבוסס על מושג "חרושת התרבות" שטבעה אסכולת פרנקפורט בניסיונה לתאר את הדינאמיקה של אמנות אוטונומית המשוכפלת והופכת בסופו של דבר גם היא לסחורה המונית. אם זאת, דומה שעל אף החשיבה הביקורתית (המאפיינת גם את שאר העבודות בחלל התצוגה) רומן לא מאוכזב מזילות ואלימות היופי בעולם וברשת, להיפך, הוא מוקסם מהם ומשתמש בצורה מחושבת במושג ה"קיטש" התרבותי ומצליח ע"י כך לרגש את המתבונן. הצופה ,גם אם נבוך קמעה מהתחושה של חשיבה מתוך תודעה חברתית-תרבותית-ביקורתית המתערבבת עם התעוררות רגש ממפגש עם תרבות "נמוכה" משועתקת ומחזיון של "קיטש", חווה חוויה אסתטית למול אותם דימויים עד לכדי פיוט-נוסטלגי של רצון לחזור למקום בו מעולם לא היה. האמן כמו עוסק בניכוס מחודש של ערך היופי לטבע ולדומם, לאחר שערך זה נלקח מהם באכזריות כאשר האדם החל להתייחס אליהם כמטרות רווח כלכלי בלבד והפסיק לחיות בתוכם מתוך התבוננות, הקשבה והרמוניה. בנוסף לציורי השמן מציג האמן הדפסים בשחור-לבן של דימויים הנראים כדימויים מופשטים והם למעשה ניסיון לשחזר את אותם הדימויים המרצדים על מסך המחשב בזמן שמיעת מוזיקה, יתכן שעבודה זו קשורה לתהליך איסוף התמונות מהרשת עבור עבודות השמן. עבודה נוספת של האמן היא עבודת תלת-מימד, אובייקט מעץ שנראה כמו גשר כלונסאות שעליו לוח עץ צבוע כחול-תכלת-לבן.דויד עדיקא, האמן השני המציג בתערוכה, בוחן את מושג היופי ממקום מרוחק וקליני יותר. עקידא מטיל ספק ביופי בצורה סרקסטית כשהוא מציף את המתבונן בדימויים "יפים" של צילומי צבע בטכניקה המזכירה עיבוד של צילומי צבע המיועדים לתעשיית הפרסום .האמן מציג רצף של דימויים שההקשר הנרטיבי בניהם יוצר אינספור תצריפים אפשריים שכולם סתומים ונתונים לפרשנות במידה כמעט שווה. צעצוע של גור עופרים על רצפת פרקט, עגבניות שרי אדומות ובוהקות, מודעה של זמרת-דוגמנית יפיפייה שחלק ממנה נקרע ויוחלף בבוקר שלמחרת, נערת גוגו בבגדים נוצצים דרך זגוגית חלון תצוגה, בננות על שולחן מטבח, אבטיח בסל ועוד דימויים רבים שבכולם היופי הוא יופי רגעי ומתכלה ,הוא יופי שקיים במציאות אבל ייתכן שהוא איננו ממשי , זה הוא אותו ערך מוסף מעבר לפרשנות של הצופה ל"מה הוא יופי?" ו"מה זה יפה?" , אותו ערך מוסף שהתערוכה מנסה לחקור. כמו הלל רומן, דויד עדיקא מתכתב גם הוא עם תולדות האמנות ועם עיסוקן במושג "יופי" כשהוא מתייחס למושגי הארוס והארוטיקה בתרבות באופן כללי וכאשר הוא מתייחס לאיקונוגרפיה הדתית-נוצרית-סימבוליסטית באופן ספציפי בעיסוקו בדימויי הפירות. עדיקא מאמין אדוק ביופי ובאותה נשימה מתקשה להאמין בקיומו עד לכדי הצהרת אפיקורסיות מוחלטת, האמן בודק התפעמות מיופי מול ניוון רגשי למולו בתוך חיים של מציאות לא ברורה של חיפוש זהות בסביבה של אינספור דימויי יופי מעובדים שרוטשו ולוטשו על ידי טכנאי אומנות מיומנים במטרה להשכיח מהאדם שיש לו את מה שהוא צריך ויתכן שעקידא דווקא מעוניין להזכיר.טליה קיינן, האמנית השלישית המציגה בתערוכה מתבוננת ביופי מקרוב, קרוב מאוד. אם הלל רומן מתבונן בו דרך מסך המחשב והמכחול ודויד עדיקא מתבונן בו דרך עדשת המצלמה ופילטר הסרקזם, קיינן מוכנה לשים אותו מתחת לכרית בלילה לפני השינה. האמנית מציגה שתי עבודות ווידאו, שהן קולאג' של סאונדים ואימיג'ים מעולמות שונים המחוברים יחדיו לסביבה חדשה סביבה מופלאה ,סביבה "יפה". העבודה, שמעובדת בצורה ריאליסטית ומציגה דימויים מציאותיים ,נותרת בתודעת הצופה כעבודה מופשטת כמעט לחלוטין בעלת מאפיינים סוריאליסטיים ואפילו אקספרסיוניסטיים הדומה כי מכוונים ליצירת חוויה רגשית הנותרת מורכבת מאוד גם ואולי בעיקר ללא האלמנט של התעסקות קוגניטיבית- קונספטואלית. בפתיחת התערוכה, חזו הנוכחים בגלריה בזוג רקדנים סלונים, תמירים ויפים, מלובשים בבגדים חגיגיים וקלאסיים ,יפים ומקושטים אם כי לא מצועצעים. הרקדנים חגו במעגלים בחלל התצוגה כשהם רוקדים טנגו ואחר-כך וואלס בחינניות ובמקצועיות כשאוזניות סטריאו על אוזניהם ורק הם שומעים את המוזיקה שלצליליה הם רוקדים. מייצג זה של האמנית אפרת קליפשטיין עוסק גם הוא במושג ה"יופי" בראי התרבות בצורה של ניתוח ובדיקה שיש לה קריצה הומוריסטית נעימה בעת הצפייה אך הוא משאיר את הצופה בתחושות מעורבות כאשר הוא נזכר בדימוי שראה לאחר מספר שעות או מספר ימים. כוחה של העבודה והיכולת שלה ליצור התייחסות מהצופה מקורה בטקטיקה של הומור שאינו מר אלא מתוק.

שמה של התערוכה נגזר משירו של המשורר הצעיר מרחב ישורון. הבית שקודם לבית האחרון בשיר נפתח במשפט "בואה יופי, בואה יופי". במדע הכימיה בתחום החוקר את יסודות הסימטריה של המולקולות ,כפל של שתי פעולות סימטריה נותן תמיד פעולת סימטריה. במוח היונקי, הגרעין של המוח האנושי עוד טרם האבולוציה שלו, יופי נתפס כסימטריה מושלמת. במדע המתמטיקה מתוארת סימטרית היופי באמצעות משוואת "חתך הזהב" ואף נמצא כי בני אדם המוגדרים מבחינה חברתית-תרבותית כמודלים של יופי ,מכילים בגיאומטריה של תווי פניהם את אותה משוואה. האם החזרה הכפולה הזו, הסימטריה הויזואלית והצלילית היא ייצוג סכמת היופי ? נדמה כי החזרה הכפולה על המשפט היא בעיקר כניסיון להוכיח את אמיתיותו ומעבר לכך, היא גם הטלת ספק בו, פעם נעימה ועדינה ופעם בוטה אכזרית. בתערוכה "בואה יופי" העיסוק ביופי הוא גם עיסוק במה שאינו יפה ולא דווקא על דרך השלילה. התערוכה בודקת את אותה משוואה של יופי ובעיקר מציבה בסופה סימן שאלה . הכמיהה ליופי, התחינה לו, האמון וחוסר האמון בו, הערצתו והרתיעה ממנו , הקושי בהגדרתו, כל אלו ועוד עולים מן התערוכה ובעיקר עולה ההבנה החדה שהיופי הוא זמני ,הוא בר-חלוף וייתכן שקיומו כהגדרה מושגית נמצא רק בדמיונו של היצור האנושי המתבונן בו.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת