אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קול הדממה


מהי המציאות בה אנו חיים, ומה הם חוקי הטבע ששולטים בה? הן המדע והן האומנות מנסות לענות על שאלות נצחיות אלו, כל תחום מנקודת מבטו. בתרבות האנושית ישנה הרגשה שאין אנו רואים את כל המציאות אלא רק חלק קטן מתוכה. האם הרגשה זו נכונה? ואיך נדע לצאת ולראות את המציאות כולה? האומנות מציעה פתרון לשאלה זו והמדענים הגדולים מנסים ליישם פתרון זה במדע. על כך במאמר שלפנינו"החוויה הנפלאה ביותר שיכולה להיות לאדם היא המסתורין" אלברט אינשטין

הסרט

הסרט מטריקס – המחשה קולנועית של משל המערה של אפלטון

בשנה היוצאת ציינו מאה שנה ל"שנה המופלאה" - 1905, בה איינשטיין פרסם ששה מאמרים מהפכניים ששינו את פני הפיסיקה. מדוע התייחס אינשטיין למסתורין כחוויה הנפלאה ביותר של האדם? הרי ידוע שאחד המצבים הכי קשים לאדם הינו מצב של חוסר ודאות, ומצב מסתורי מגלם בתוכו חוסר ודאות. מדוע אם כן בחר איינשטין דווקא במסתורין כחוויה כה חשובה וחיובית שדחפה אותו לחקור ולפתח את המדע? לדעתי, התשובה שוכנת עמוק בתוך הווייתנו האנושית, והיא מבוטאת בכל תחום היצירה האנושית – " אתה כאן כי אתה יודע משהו, אינך יכול להסביר את מה שאתה יודע, אבל אתה מרגיש את זה. הרגשת את זה כל חייך - משהו לא בסדר בעולם, אינך יודע מה, אבל זה שם. כמו משהו חד שתקוע במחשבותיך ומוציא אותך מדעתך. לכן הגעת אלי ." מורפיוס, מנהיג המורדים, בשיחה עם ניאו שעומד לפקוח את עיניו בפעם הראשונה ולראות את המציאות האמיתית. מתוך הסרט "מטריקס"

אפלטון (427-347 לפנה"ס). כתב בפעם הראשונה על הרצון להגיע למציאות האמיתית ותאר זאת במשל המערה

יצירות אנושיות רבות נוגעות בנקודה שמאז ומתמיד ריתקה את המין האנושי, ההרגשה חסרת המילים שמשהו לא בסדר בעולם מסביבנו ושיש מציאות אחרת ושונה ממה שאנו מכירים, אמיתית יותר, אליה צריך להגיע. רעיון זה חוזר על עצמו בצורות שונות ומגוונות לכל אורך ההיסטוריה ובכל תרבות אנושית. הסרט מטריקס הוא אחת הדוגמאות האחרונות לכך.בפילוסופיה למשל, ידוע משל המערה של אפלטון, שחי במאה החמישית לפני הספירה. לפי אפלטון אנו משולים לאנשים הקשורים למקומם במערה, כך שהם אינם יכולים לראות מה יש מחוץ לפתח המערה. הם רואים רק צלליות של העולם האמיתי, העולם שבחוץ, על קיר המערה הפנימי. כל עולמם הוא פנים המערה והם מנסים ללמוד את החוקיות של הצללים המופיעים על הקיר. רצה המקרה ואחד מהאנשים הצליח להשתחרר מהכבלים שלו, הוא יצא החוצה והסתנוור. אחרי שהתרגל לאור הוא גילה את העולם האמיתי שיוצר את הצללים. אך בשובו למערה לספר לכולם על כך, מי יאמין לו? הם יחשיבו אותו כמשוגע. לפי אפלטון העולם סביבנו הוא רק צללים של העולם האמיתי, אותו הוא כינה עולם "האידיאות". הפילוסופים, האנשים החושבים והחוקרים לפי אפלטון, מנסים להתפתח ולהגיע לעולם האמיתי. אנו שבויים במציאות חלקית, כבולה במסורות עבר, ולא רואים את כל תמונת המציאות הגדולה, תפקידנו הוא לחקור ולהרחיב את תמונת המציאות שלנו.לא רק בפילוסופיית המערב אנו מוצאים את רעיון העולם האמיתי אלא גם בתרבות המזרח. קול הדממה בתרבות הבודהיסטית הוא קול האלוהים. צריך להסתכל על הטבע מסביבנו ולשמוע את השקט, כדי להבין שיש משהו מעבר לעולם שלנו. כך אפשר לנסות להתחבר אל העולם שמעבר, אל השקט ולזכות בהארה. מכאן שלא נחוצה חוויה יוצאת דופן בכדי להכיר בכך שמשהו חסר בהבנתנו את העולם, זוהי הרגשה שבשביל לחוש אותה מספיקה רק התבוננות בעולם סביבנו, ואחרי שחווינו את ההרגשה שמשהו חסר בעולם אפשר להתחבר למציאות הרחבה יותר. איננו תופסים את המציאות הרחבה, אנו יודעים עליה רק בעקיפין דרך אותה תחושה שאנו רואים רק חלק מהמציאות. לכן כל עוד לא נתפוס את כל המציאות כולה משהו לא יהיה שלם והגיוני בתיאור שלנו את העולם. לפי כל התרבויות השונות, נדרשת עבודה רבה בכדי להתפתח ולהגיע לעולם האמיתי. השאלה היא, איך בכלל נדע האם באמת יש מציאות רחבה יותר והאם יש לאן להתפתח? ואם יש, איך נוכל לצאת אל העולם האמיתי? איך ממשיכים הלאה? האומנות ,על ענפיה הרבים, מנסה להציע דרך פתרון לשאלות אלו –" אל תנסה לכופף את הכפית בכוח המחשבה, זה בלתי אפשרי. במקום, תנסה להבין את האמת, שאין כפית, ושאתה זה שמתכופף " ילד שכופף כפית בכוח המחשבה מסביר לניאו איך עושים זאת. מתוך הסרט מטריקס.בסרט "המופע של טרומן" של הבמאי פיטר וויר, הגיבור, טרומן, נולד לתוך תוכנית ריאליטי שהוא גיבורה. הוא אינו מודע שהוא מצולם 24 שעות ביממה ושכל חייו, וכל ה"עיר" ותושביה מתנהלים בעצם בתוך אולפן טלוויזיה ענק.

'הסרט

הסרט "המופע של טרומן"- עוד דוגמה למשל המערה, תארו לעצמכם שאינכם יודעים כי אתם הגיבורים של תוכנית ראליטי וכי כל חייכם חייתם בתוך אולפן ולא בעולם האמיתי

כל אדם איתו טרומן נפגש הינו שחקן שתפקידו לקדם את עלילת התוכנית ואת הרייטינג שלה. במהלך הסרט טרומן מתחיל לחשוד שמשהו לא בסדר, אנו צופים בהתפתחות שלו עד שהוא מצליח לצאת אל מחוץ לאולפן, אל העולם האמיתי. שרשרת של אירועים מוזרים ובלתי מוסברים, מבחינתו של טרומן, היא זו שגורמת לו לחשוד יותר ויותר שמשהו לא בסדר ושצריך לחקור אירועים אלו לעומקם. בוקר אחד בעודו נכנס למכוניתו נופלת מהשמיים הכחולים, אך מעט מעוננים, מנורה של תאורת אולפן! הוא משתומם מאד, יוצא מהמכונית ובודק את המנורה. להפתעתו רשום על המנורה שם של כוכב שרואים בלילה, הכוכב סיריוס. מבחינת טרומן המקרה הזה מוזר ובלתי מתקבל על הדעת, מבחינת האולפן המקרה הוא תקלה פשוטה ומצערת שבה המנורה שמדמה בשמי הלילה את הכוכב סיריוס, נפלה. לאחר אירוע זה טרומן החל לשים לב לעוד אירועים בלתי הגיוניים שרומזים שכל העולם מתקיים סביבו. לאחר מספר אירועים הוא מחליט לבדוק בעצמו את החשדות שלו ע"י עשיית מעשים לא צפויים, לתדהמתו הוא מגלה שהעולם אכן מתנהל סביבו. כך ע"י חקירה הוא מצליח בסופו של דבר לצאת מהאולפן.

'מתוך

מתוך "המופע של טרומן" – כשלפתע גשם נופל רק עליך ועוקב אחריך את מבינה. שמשהו לא בסדר. תופעות "לא הגיוניות" הן המפתח להבין מהי המציאות האמיתית

המסקנה היא שבכדי לבדוק האם יש מציאות רחבה יותר מהמציאות שאנו חיים בה צריך, כמו טרומן, לחפש אירועים לא הגיוניים ובלתי מתקבלים על הדעת בעולמנו. אירועים אלו רומזים על כך שאיננו רואים את המציאות כולה, ואף רומזים לנו את כיוון החקירה הדרושה כדי להגיע למציאות רחבה יותר.דרך הפתרון שמציעה האומנות היא לחפש ולהדגיש דווקא את אי הסדירויות, דווקא את הפרדוקסאלי. הם הם שרומזים לנו איך לצאת מעולם הצללים אל המציאות הרחבה יותר, אל מחוץ למערה. דרך זו היא הבסיס של הציירים הסוריאליסטיים. אותם ציירים כמו סלבדור דאלי ו-רנה מגריט, שהחליטו לא לצייר מראות אמיתיים אלא מראות מוזרים, שונים ובלתי הגיוניים. בדרך זו הם קיוו לעורר את הצופים להסתכל אחרת על העולם סביבם ולהתחיל לחשוב. הם הבינו שכדי להעיר את האדם וכדי לפתח אותו אל מעבר לעולם אותו הוא מכיר, צריך לטלטל אותו, להראות לו זוויות שונות וכך להוציא אותו לנקודות מבט חדשות, להראות לו את הרבגוניות של העולם ולעזור לו לפתח תפיסה רחבה יותר של המציאות סביבו.

המדונה של סלבדור דאלי- הציירים הסוריאליסטים ניסו להדגיש את המוזר, הבלתי נתפש והלא הגיוני כדי שנסתכל אחרת על העולם וכך נתקרב להבנת המציאות

" ... אני רואה את הפרטים לפעמים כמו עכשיו בלי הגיון, מילים הן מדרגות נעות לחדר מרוחק " מתוך השיר "לירות רחוק" להקת רוקפוראפשר לראות את אותו קו מחשבה גם בתחומי אומנות אחרים כגון סיפורי מדע-בדיוני ומוסיקה. סיפורי מד"ב רבים מגרים את הסקרנות ומנסים להציע עולמות עם חוקים שונים מהעולם המוכר לנו, ומנסים לבדוק מה יקרה באפשרויות שונות ומשונות. הסיפורים מתמקדים במוזר ובתופעות שנראות היום בלתי אפשריות ובלתי הגיוניות. בדרך זו הסיפורים מפתחים את הקוראים וקוראים תיגר על העולם המוכר לנו. הסיפורים מכריחים את הקוראים לחשוב על טיב העולם ולנסות ולצאת לעבר עולמות אפשריים שונים, עולמות המייצגים את המציאות הרחבה שאנו מנסים להגיע אליה בכל דרך אפשרית. גם במוסיקה ישנם ז'אנרים שבוחנים את הגבולות ואת המוזר, כמו ז'אנר הרוק המתקדם והרוק הפסיכדלי. יצירות מסוג זה מנסות להפתיע את השומע. המוסיקה, המקצב, המילים וכלי הנגינה מגוונים ומשתנים במהלך היצירה ללא הרף. המאזין אינו יודע למה לצפות, נשאר לו רק להקשיב ולהיסחף עם היצירה למחוזות לא ידועים. זוהי מוסיקה בעלת עומק של צליל ומורכבות הלחנתית, היא מנסה לפתח את המאזין, לגרום לו לתחושות חדשות ולהתעלות רגשית. אין כמו לשמוע את היצירה - shine on you crazy diamond של להקת פינק פלויד בעיניים עצומות ובעוצמת קול חזקה, המוסיקה עוטפת אותך מכל עבר ומסיעה אותך הרחק מכאן. התחושה שיש משהו מעבר למציאות המוכרת מקבלת עוצמה חדשה בדרך זו עד כדי היכולת לחוות באופן פעיל את הרגשות הללו ואת המעבר למציאות הרחבה יותר.

הביטלס בשנת 1967 מייצגים את הרוק הפסיכדלי, שניסה לבדוק את גבולות המציאות ע"י הדגשת השונה, המוזר והלא הגיוני בכדי שנראה דברים אחרת וכך נתפתח להקות רבות הצטרפו למסע קסום ומסתורי זה כמו פינק פלויד, ג'פרסון אירפליין ועוד

מדהים לראות כיצד בכל תחומי האומנות האומן משתמש בדימויים לא הגיוניים, מוזרים ושונים מהעולם המוכר לנו כדי לפתח אותנו ולהוציא אותנו אל העולם האמיתי שנמצא מעבר למוכר לנו. כעת צריך ליישם דרך פתרון זו גם בתחום הפילוסופיה והמדע, אחרי הכול בעזרת תחומים אלו נוכל להבין בסופו של דבר היכן אנו נמצאים ולהכיר את המציאות הרחבה ביותר ואת חוקי הטבע השולטים בה. עלינו לחפש במדע ובפילוסופיה, לא את המוכר והמוסבר, אלא את הבלתי הגיוני והפרדוקסאלי! הפילוסופיה היא התחום שהמציא את מושג הפרדוקסים מלכתחילה. פרדוקס הוא טענה שנבנית באופן הגיוני, אך מכילה סתירה פנימית. פרדוקסים רבים מתרחשים כאשר יש טענה המתייחסת לעצמה.רבים לא אוהבים פרדוקסים ומתעצבנים מהמחשבה עליהם, במקום לאמץ אותם ולנסות להבין את תמצית הסתירה ואיך הפרדוקס רומז לנו על ראיה יותר רחבה של הדברים. בעזרתם אפשר לנסות להתקדם ע"י הגדרת הסתירה וניסיון למצוא לה פתרון מסוג אחר, בעל הסתכלות שונה על העולם. לדוגמה הפרדוקסים של זנון. זנון היה פילוסוף בימי יוון העתיקה והוא הראשון, כנראה, שהשתמש בפרדוקסים בניסיון להוכיח טענות על המציאות. פרדוקסים אלו קראו תיגר על הבנתנו את המושגים הבסיסיים ביותר כמו מרחק, זמן ותנועה. דרך היסקים הגיוניים הפרדוקסים הראו שלא יכולה להיות בעולם שום תנועה ותזוזה. אך לפי הניסיון שלנו אנו יודעים שיש תנועה. יש כאן סתירה. מי טועה, ההיגיון שטוען שאין תנועה או המדידות שמראות שיש תנועה?" ..כאשר הגיון ופרופורציות נפלו ונעלמו, והאביר הלבן מדבר הפוך, והמלכה האדומה עומדת על ראשה, זכור מה אמר שומר הסף: אכול את ראשך! " מתוך השיר "ארנב לבן" של להקת airplane jeffersonהפרדוקסים של זנון מכריחים אותנו לחשוב על מהות המרחקים והתנועה ומכריחים לחשוב אחרת על מושגים אלו. פתרון אחד יכול להיות פתרונו של זנון, במציאות הרחבה והאמיתית אין תנועה ואין חלקים. אך אם נניח שהמדידות שלנו מתארות את המציאות האמיתית, וזו היא הנחת המדע, אנו מודדים שיש תנועה ולכן צריך למצוא פתרון אחר לסתירה. לקח בסביבות 2500 שנה עד שהמדע המודרני מצא פתרון לפרדוקסים של זנון בזכות המתמטיקה המודרנית, בתחום בעל השם המאיים חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי. הפתרון לפרדוקסים של זנון, בדמות המתמטיקה החדשה, היה זינוק אדיר במחשבה האנושית ובזכותו אנו מבינים את העולם סביבנו טוב יותר ויכולים לחקור את מהותו ואת חוקיו.

אלברט אינשטיין (1879 – 1955 ). אהב לעשות ניסויים מחשבתיים בנסיון להבין את התופעות המוזרות בטבע. כך הוא יישם בפיסיקה את אותו רעיון שיש להתמקד בבלתי הגיוני בכדי להבין מהי המציאות האמיתית.

בזכות המתמטיקה והפיסיקה יש לנו דרך בה אנו יכולים להתפתח למציאות הרחבה יותר ע"י מציאת חוקי הטבע הבסיסיים שמתארים את המציאות האמיתית ולא רק את עולם חיי היום יום המוכר שסביבנו. עם זאת, ישנם נושאים שכיום אי אפשר לחקור דרך המדע . נושאים אלו נחקרים בעזרת הפילוסופיה. אחד מהם הוא פרדוקס הגוף והנפש. כמו הפרדוקסים של זנון, גם במקרה זה הסתירה היא בין היקשים לוגיים ובין הניסיון שלנו. מצד אחד יש את העולם הפיסי, העולם המדיד שכולם מסכימים עליו ויכולים לבצע בו ניסויים זהים ולהגיע לתוצאות זהות. מצד שני ישנו העולם הנפשי, עולם החוויות האישיות שכל אדם חווה בעצמו. עולם זה אינו מדיד ואינו שיתופי כמו העולם הפיסי. אין מדידות שיקבעו האם אדם מסוים מודע לעצמו או שמא הוא רובוט מתוחכם שמגיב לפקודות ואינו מודע לעצמו. רק האדם עצמו, ורק הוא, יודע בוודאות שהוא חושב ומודע לעצמו ולחוויותיו. אלו הם שני עולמות שונים, הפוכים זה לזה ולכן מנותקים זה מזה. מהניסיון וממחקרים אנו יודעים שהעולמות ההפוכים הללו אינם מנותקים אלא נפגשים במוחנו. כאן מסתתרת הסתירה, איך מרכיבים מהעולם הפיסי והמדיד יוצרים תכונות שאינם מדידות בעולם הפיסי? איך המוח הפיסי יכול לייצר מודעות וחוויות נפשיות? לדוגמה, הנפש יכולה לחשוב מחשבות לא מוסריות, אם המחשבות הלא מוסריות הם בסך הכל תהליכים פיסיים במוח, אזי יש במוח תהליכים פיסיים בלתי מוסריים. אך אין דבר כזה תהליך פיסי מוסרי או בלתי מוסרי! המוח מקשר בין שני עולמות שאין בניהם קשר, עולם אחד בו יש משמעות למושג המוסר ועולם אחר בו אין משמעות למושגים כמו מוסר. כיצד יתכן הדבר? כיצד המוח מקשר בין עולמות נפרדים? איפה הטעות, בניסיון שלנו או בהגיון? פרדוקס זה נובע, גם הוא, מטענה שמתייחסת לעצמה, התודעה חוקרת האם היא קיימת. כמו בסוריאליזם, אנו מציגים תופעה לא הגיונית שדורשת מאיתנו לחשוב אחרת. ישנם ניסיונות פתרון רבים לפרדוקס זה, אך אף אחד מהם אינו פותר את הפרדוקס במלואו. זהו מצב נהדר! שרומז שלא הבנו עד הסוף את מהות המחשבה ואת מהות היותנו יצורים מודעים. המציאות האמיתית עדיין לא גלויה לנו ואנו צריכים דרך הרמזים הללו להתפתח ולראות את התמונה הגדולה. הבנה כזו תהיה קפיצה התפתחותית אדירה, אין לדעת לאן היא תוביל אותנו." אני יכול לעוף מאושר בחלום, תפתח לי דלת שאדע. הרוח תרחף בחלל החיצון הגוף הוא קליפה " להקת רוקפור מתוך השיר "לירות רחוק"השיטה הבטוחה ביותר כיום להתפתח ולהבין את המציאות הרחבה היא דרך המדע והפיסיקה. זאת משום שאנו מחפשים דרך יעילה לדעת האם אנו מתקדמים לעבר הבנה של הטבע באמת, או שמה אנו מתקדמים בכיוונים מוטעים. הדרך היעילה לברר זאת היא בעזרת הניסוי. בעזרת מדידות על הטבע אנו יכולים להבדיל בין תיאוריה שגויה, שלא תואמת את התצפיות, לבין תיאוריה שאכן מתאימה לניסוי. כך אנו יודעים איזו תיאוריה מעניקה הבנה אמיתית של המציאות והחוקים השולטים בה. המדע מתקדם מניסוי לניסוי, ומתיאוריה לתיאוריה שמנסות להסביר את תוצאות המדידות ועקב כך את הטבע מסביבנו.ניישם את השיטה שהציעה האומנות גם במקרה של המדע והפיסיקה, נחפש תופעות בלתי הגיוניות. מהסתכלות בהיסטוריה של המדע, הקפיצות הגדולות אכן באו בעקבות שאלות ותופעות לא הגיוניות שנתגלו והביכו את המדענים. למשל, בסוף המאה ה-19 נראה היה שהמדע הצליח להסביר כמעט הכול חוץ ממספר מועט של תופעות מוזרות ולא הגיוניות. התוצאה של תופעות אלו הייתה, בזכותו של אלברט אינשטיין, מהפכה בפיסיקה ובתפיסות הפילוסופיות שלנו. מושגים כמו הזמן, המרחב, גרוויטציה, גל וחלקיק השתנו ללא היכר. כך נולדה הפיסיקה המודרנית. אינשטיין אהב לבצע "ניסיונות מחשבתיים"- אלו הם ניסיונות שבהם שאל את עצמו מה יקרה במצבים מסוימים לפי חוקי הפיסיקה הידועים בזמנו. הוא בחר, כמובן, מצבים מוזרים ושונים כדי לבחון את גבולות הפיסיקה של ימיו, כך הוא הגיע למספר רב של תופעות לא הגיוניות וסתירות, המעידות על כך שחוקי הפיסיקה בזמנו לא תיארו את הטבע בצורה מדויקת. אינשטיין הבין שחסרה לנו ההבנה של התמונה הכוללת, איך הטבע פועל באמת. כך נוצרה תורת היחסות, שדנה במושגים של מדידה, מרחב, זמן וגרוויטציה. ותורת הקוונטים שעוסקת בעולם החלקיקים הקטנים שמרכיבים את האטומים. תורות אלו מרחיבות את הבנתנו ומשנות את התפיסה שלנו לגבי המציאות שסביבנו." מכונת הזמן תעשיות בע"מ גאה מאוד להציג מאה עשרים ואחת. אלה המראות שמהתלות במוחי בנגיעה אחת אל מציאות אחרת " להקת רוקפור בשיר "מכונת הזמן"רבים מהפיסיקאים לא מקדישים מחשבה מרובה לסתירות ולניסיון לתת הסבר לתופעות לא הגיוניות לפי חוקי הפיסיקה של תקופתם. לרובם ניסוח מתמטי לתופעה בלתי מוסברת ללא הסבר מעמיק של התופעה הוא מספק. לטענתם הפיסיקה לא שואלת למה הדברים עובדים, אלה איך הם עובדים. אם הנוסחאות מתארות איך הדברים עובדים קיבלנו את מבוקשנו. למשל ניסוי גלילאו, שני גופים שנזרקו מאותו גובה מגיעים יחד לקרקע, למרות שלגופים יש מסות שונות. תוצאה זו מתוארת היטב ע"י המתמטיקה, ולכן כמעט אף פיסיקאי לא התייחס לשאלה מדוע כוח הכובד מתנהג מוזר כל כך.אך זוהי תוצאה משונה ביותר, כוח כובד שונה פועל על הגוף הכבד ועל הגוף הקל, ובאורח פלא הכוחות השונים הללו מתקזזים כך ששני הגופים תמיד יגיעו יחדיו לקרקע ולא משנה מהם המסות של הגופים. המקרה היחיד בו דבר זה אפשרי הוא אם נפעיל כוח חזק יותר על הגוף הכבד וכוח חלש יותר על הגוף הקל, ונסדר במדויק את גודל הכוחות כך שהגופים יגיעו יחד לקרקע. האם כוח המשיכה בודק את הגופים מראש ו"מחליט" באיזה עוצמה לפעול על כל גוף כך שהם יגיעו יחד? תוצאה זו לא הגיונית ורומזת לנו שיש עומק נסתר שעוד לא הבנו לגבי מהות כוח הכובד. למרות שהמשוואות המתמטיות של ניוטון מתארות יפה את ניסוי גלילאו, אנו לא מבינים מהו כוח המשיכה, חסרה לנו ההבנה של התמונה הכוללת. התפתחות לעבר התמונה הכוללת של המציאות שלנו תציג לנו תשובה אחרת ושונה של כוח המשיכה, בה תוצאות הניסויים יהיו הגיוניות, גם מבחינה מתמטית וגם מבחינת ההיגיון הפיסיקלי.למזלנו אינשטיין לא נמנה עם רוב הפיסיקאים, הוא שם לב לרמזים, חשב על הסתירות בתיאוריות השונות והצליח להרחיב את הבנתנו בזינוק אדיר, עוד צעד לעבר התיאור האמיתי של הטבע. בזכות תורת היחסות הכללית אנו יודעים כעת שאין דבר כזה כוח המשיכה, במקומו ישנם גופים שנעים במסלול הקצר ביותר שהם יכולים במרחב עקום, ללא קשר למסתם. הגרוויטציה אינה קיימת. מסתבר שאפשר לתאר את היקום שלנו עם שלל סוגי הכוכבים שבו כמו נקודות המצוירות על בלון, כל היקום שלנו מתקיים בתוך מרחב תלת מימדי ובתוך כיוון נוסף, כיוון הזמן. מרחב/זמן זה הוא דבר ממשי כמו יריעת הבלון עליו מצוירים הנקודות. כשמרחב זה מתעקם, נראה לנו הדבר כאילו פועל שם כוח המשיכה. אינשטיין ביטל את כוח המשיכה ובמקומו שם גיאומטריה ויריעה עליה אנו קיימים! אין מילים לתאר את גודל ההישג הזה והמשמעויות שלו! הסתירה שבתוצאת הניסוי הוסרה, אין שום כוח, כל גוף ולא משנה מהי מסתו נע במסלול הקצר ביותר שנוצר לו במרחב המעוקם. מכאן שכל הגופים ללא קשר למסתם נעים יחד ומגיעים יחד לקרקע.ההישג המדעי העיקרי בהחלפת כוח הכובד עם גיאומטריה של מרחב מעוקם עליו אנו חיים, הוא לא שיש נוסחה חדשה יותר מדויקת שמתארת גרוויטציה, אלא ההרחבה שאינשטיין עשה להבנת המציאות האמיתית. ההבנה שאנו, כמו נקודות מצוירות על יריעת בלון, נמצאים בתוך מרחב/זמן שקיים באמת שיכול להתעקם עקב מסה, זהו הישגו החשוב באמת! המציאות האמיתית גילתה לנו טפח חשוב מעין כמוהו לגבי המקום בו אנו חיים. מכאן אפשר להתפתח לכיוונים חדשים ומסעירים שיתנו לנו רמזים חדשים כיצד להמשיך ולצאת הלאה לעבר חוקי הטבע האמיתיים. לפי השיטה המוצעת כאן, צריך לחפש בפיסיקה של ימינו כל תופעה מוזרה ובלתי מוסברת שיש. כיום ישנו נושא אחד שמתעלה מעל כולם, פרדוקסאלי במידה כזו שרוב הפיסיקאים נמנעים מלעסוק בו. כמו במקרה של ניסוי גלילאו גם כאן הנוסחאות מתארות היטב את התופעות המוזרות להפליא. אך אין כל הסבר המניח את הדעת לגבי התוצאות הבלתי הגיוניות הללו. והנושא הוא בעיית המדידה בתורת הקוונטים." אם יש אלוהים תחת השמים, אם יש משמעות, אם יש סיבה לחיות או למות, אם יש תשובה לשאלות שאנו מחויבים לשאול – הראה את עצמך, הסר את פחדינו, הורד את המסכה! " להקת קווין בשיר "innuendo"בעיה זו מספקת מספר רב של פרדוקסים, שנמצאים בסתירה בין תוצאות המדידות ובין חוקי הפיסיקה הידועים כיום. נבחר באחד מהפרדוקסים, תופעה הנקראת מנהור. ניתן לכלוא חלקיק באזור מסוים בעזרת מחסומים המפעילים כוח חזק שלא מאפשר לחלקיק לעבור, ממש כפי שנכלא אדם בין ארבע קירות החדר. אך תורת הקוונטים היא תורה הסתברותית, יש סיכוי מסוים שכל פעולה תתרחש גם אם היא לא הגיונית בעינינו. בתופעת המנהור החלקיק יכול לפעמים לעבור דרך מחסומים שאמורים לעצור אותו, ולברוח! בעולמנו ניתן לתאר זאת כאילו אדם יוכל לעבור דרך קיר חדר אטום ולצאת החוצה!

אינשטיין קירב אותנו להבנת המציאות האמתית כאשר הראה שהמסות ביקום שלנו נמצאות על פני מרחב-זמן ארבע מימדי, כמו רשת עליה מצוייר היקום והמסות השונות. ככל שהמסה יותר גדולה המרחב-זמן מסביבה מתעקם יותר. לעיקום זה אנו קוראים כוח המשיכה, למרות שבעצם אין כאן שום כוח אלא רק עקמומיות (בתמונה רואים דוגמה לשמש ומסביבה כדוה"א נע בעיגול בגלל המרחב-זמן שהשמש עיקמה

חוקי הפיסיקה לא מתירים לחלקיק לעבור את המחסום בשום מקרה שהוא, אך במדידות נראה שהחלקיק "קפץ" אל מחוץ למחסום כאילו המחסום לא קיים. כאשר יש אינטראקציה בין החלקיק למחסום, המחסום תמיד ינצח, החלקיק יישאר כלוא. מכאן שבאותן תוצאות בהן החלקיק הצליח לברוח, לא היה שום מגע בין החלקיק למחסום, ובכל זאת החלקיק עבר את המחסום וברח החוצה, כיצד החלקיק עבר את המחסום מבלי להרגיש בו?אין כיום תשובה מספקת, מהו המנגנון העומד מאחורי תופעת המנהור, רק תיאור מתמטי מדויק של התופעה. ביום בו נצליח להבין כיצד תופעת המנהור עובדת, נבין עוד חלק נסתר מהמציאות ואולי נוכל לנצל הבנה זו כדי ליצור מנהור של גופים גדולים, כדוגמת בני אדם, דרך מחסומים הנראים כיום בלתי עבירים.אנו נמצאים היום במצב מצוין, מולנו ניצבים מספר רב של תופעות לא הגיוניות. בעזרת כל כך הרבה רמזים נוכל בודאי לקפוץ מעל מחסום הבנתנו ולהגיע לתובנות חדשות ומרשימות. אך לצערי, רוב הפיסיקאים מתרחקים כמו מאש מהתעסקות בפרדוקסים עצמם ואינם מנסים להגיע למציאות הרחבה יותר שתסביר את התופעות ובכך מפספסים את תפקידו העיקרי של המדע.אין לפחד מהתופעות הבלתי הגיוניות, כמו שראינו הן המפתח להבנה האמיתית של הטבע. אנו המדענים צריכים לעסוק דווקא במוזר, לאמץ אותו ולהבין את פשרו. התופעות הפרדוקסאליות של תורת הקוונטים הם המפתח לזינוק הבא בהבנת הטבע שסביבנו. מעודד לראות שכולנו, אומנים בתחומים השונים, פילוסופים ומדענים מנסים להגיע לאותה מטרה. אותה כמיהה להגיע לאמת הגדולה. כל אחד מנסה להבין את העולם ולהתפתח מכיוונו שלו, ובכל זאת כולם עושים זאת באותה דרך. דרך ההתמקדות בפרדוקסאלי. אחרי הכול אין הבדל מהותי בין המדע, הפילוסופיה והאומנות. אפשר לומר שתפקידו האמיתי של המדען הוא להיות סוריאליסט של הטבע, לנסות ולשנות את דרך המחשבה שלנו ע"י הבלטת המקרים הבלתי מובנים, איסופם ובעבודת בילוש לפענח מהם את הצעד הבא שיוביל אותנו להבנת המציאות האמיתית בה אנו חיים.

קרינה רדיואקטיבית (מסוג אלפא) היא דוגמה מוכרת לתופעת המנהור הקוונטי. החלקיקים בגרעין האטום מוחזקים בכוח עצום שאין יכולת לברוח ממנו. רק בזכות המנהור החלקיקים מצליחים להשתחרר ולהיפלט מהאטום כקרינה. ומתי אנו נוכל לבצע מנהור?

התשובה, אם כן, לשאלה שפתחנו עימה, היא שאינשטיין בחר במסתורין כחוויה כה חשובה משום שהיא המפתח להבנה שיש מציאות יותר רחבה אליה צריך לשאוף, ושאנו נמצאים במציאות צרה יותר. המסתורין לא מגלם מתוכו אי ודאות כי אם תקווה. תקווה להבנה עמוקה יותר של הטבע, הבנה שתפתור את הפרדוקס הנוכחי ותשים במקומו חדש. בתהליך ארוך ומהנה של קפיצות התפתחותיות ושל עבודת איסוף רמזים בלשית. דמיונו של הטבע עשיר משלנו ואי אפשר לדעת לאן נגיע ולאן חוקי הפיסיקה הבסיסיים ביותר ייקחו אותנו, אך אני בטוח שהדרך תהיה מרתקת!" ..מי שכבר לא מסוגל להתפעל, לא מסוגל להתפלא, חשוב כמת. הטרגדיה של המוח המבוגר הוא שהוא בבריחה מתמדת מן התהייה " אלברט אינשטיין ניר להב לומד תואר שני באוניברסיטת בר אילן ומרצה ביחידה לנוער שוחר מדע של האוניברסיטה העברית

תגיות: 

תגובות

מעורר השראה !

מעורר השראה !

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ניר להב