אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שפת קיר / עליזה אולמרט, גיל הראבן - גרפיטי ישראלי


התמונה של דן לחמן

שפת קיר / עליזה אולמרט, גיל הראבן. הוצאת ידיעות אחרונות

אות מאבן תצחיק. תזעק . מחאה. אמנות. לכלוך. באיזה שמות הצליחו לכנות את תופעת הגרפיטי. לפני שנים רבות הופיעה כתובת "רגילה" בכתב יד שחור בלי עיטורים על קיר ליד ביתי

"במקום בו הרוח נושבת" אינני יודע אם זה ציטוט משיר. הוא כתוב על קיר ברחוב צדדי קטן. היוצא מרחוב צדדי קטן גם הוא. ולמישהו בער הצורך לכתוב את השורה גם אם מעטים כל כך יראו אותה. אין פעם שאני עובר לידו ועיני אינן מופנות אליו ומשהו מסתורי קורה לי. כאילו איזו הבטחה יש במקום בו הרוח נושבת, פעם טובה, פעם רעה. ואולי שאלה, מה קורה במקום בו הרוח נושבת?

אינני יודע היכן הופיעו הגרפיטי הראשונים, אך אין ספק שהעיר שהם נראו בה בכמות הגדולה ביותר היא ניו יורק. בתחילה הם היו ציורי קיר מעטים. מישהו עם רצון לעשות דבר מה, אולי עם צורך ביטוי אמנותי או מחאתי, עם שניים שלושה מיכלי ריסוס צייר או כתב דבר מה על הקיר. למחרת מישהו צייר המשך, לא עבר זמן והציור נמתח לאורך מטרים רבים. ומדי פעם שינה את מראהו כי אנשים שונים עם שאריות של שפופרות ששימשו אותם לציורים שלהם הלכו "לתקן" או לשנות ציורים קיימים. לא לקח זמן וחלק גדול מקירות העיר כוסה בציור הענקי הנחשי הזה.

זו הייתה אמנות רחוב מקורית ובעלת יכולות מחאה גדולה. פונטים מיוחדים לאותיות הומצאו על ידי אנשים שאיש כבר לא ידע מי הם. הציור בהתזה שינה את אותיות הכתב והדפוס. סיסמאות ורישומים.

כש-ג'וליאני נעשה ראש העיר ניו יורק הוא החליט לנקות אותה. לנקות את הפשע מהרחובות. מקום מרכזי כמו רחוב ארבעים ושניים והטיימס סקוויר שהיה מרכז סמים וזנות נוקה מדייריו. לא רק הזונות והסרסורים נעלמו, כל אווירת סיפורי דיימון ראניון שעוד לחשו כגחלים עתיקות, גם אם מלאכותיות במידה גדולה נעלמו גם הם. אחר כך התנפלו על הקירות. ניו יורק הפכה להיות "לבנה" כמעט. זו התופעה שהכתה בעיני כל מי שחזר לניו יורק אחרי שנים שלא היה בה. נעלמה אמנות הרחוב. גם חומת ברלין למשל שבצד אחד שלה, זה שהיה מותר בו, הייתה מכוסה כולה גרפיטי. כשנהרסה החומה אנשים רצו לקחת ואחר כך קנו ומכרו אבנים עם חלקי ציור. כל אחד מהפינה האהובה עליו.

בארץ לגרפיטי היה תמיד תפקיד מרכזי. לא בהכרח אמנותי בעיקר לצורך אמירות חברתיות. אינני חושב שיש יודע מתי נולדה או מה היו הכתובות הראשונות. רובן לא שרדו.

כל אדם יכול להביע את דעתו המיידית על הקירות. לכתוב בעד, לכתוב נגד. להציע נישואין וגירושים. אי אפשר לשכוח את קירות עיריית תל אביב שאחרי רצח רבין עם כל הכתובות שהופיעו עליו. צעירים עמדו בתור וכמו בניו יורק כתבו האחד על גבי השורה של הקודם ונוצרה שם מצבת זיכרון נפלאה. שירים, איבוד תקווה. משפטים תמימים ברובם. געגוע למי שלא הכירו. כמו בניו יורק, גם אצלנו החליט מי שהחליט למחוק את הכאב, את הזיכרון. את המחאה ואת גל האמנות המקורי ביותר לזכר אירוע טראומטי כל כך. גם תל אביב חזרה להיות עיר לבנה. מזל שהשאירו פינה אחת לדוגמה ומזכרת.

ומי זוכר את מסע הבחירות שכולו תולדה של גרפיטי של האיש ההולך לכנסת. אינני זוכר מי עמד מאחריו, דומני שעיתון העיר, אולי אני טועה, דמות מצוירת שכולה פרודיה בזמן תהליך בחירות. וכמובן "בקרוב אגיע רחוק" הספר מחולק לפי כוונות שונות של הכותבים. יש שורת גרפיטי המתחילה במלה אין:אין אופציה.אין ערבים אין חומוסאני עופר אוהב אותך הרבה נזדיין כי מחר אין.אין עוד מלבדואין עוד מלבדה.

הגרפיטי ככלי ביטוי עממי מאוד איננו שייך לזרם אחד של האוכלוסייה. הוא איננו ימני או שמאלני בלבד. לכולם יש מה להגיד, על מה ולמען מה.

מעטות מדי מהכתובות אצלנו היו מלוות במעשה אמנות, הופיעה שורה בכתב יד, לעתים כתם צבע לעתים רחוקות יותר שבלונה שהוכנה מראש, וזהו. נסו לדמיין את האדם המכין את עצמו מנסח לעצמו עשרות משפטים שיתאימו לצרכיו ומחכה עד לפנות בוקר יוצא לעיר לעבור על החוק ולא להיתפס עם פחית הצבע או המרסס הפרטי שלו .

עליזה אולמרט צילמה ואספה כתובות מרחבי הארץ והוציאה אלבום גדל ממדים המנציח את ההיסטוריה של הגרפיטי עם עשרות רבות של תמונות. גיל הראבן הוסיפה טקסטים לקבוצות השונות של התמונות. והרי לנו אלבום אמנות המנציח את אמנות הרחוב ואת יכולת ההתבטאות העממית במיטבה.

אמנותי וטריוויאלי' ונדליסטי ומשעשע. אין סוף להגדרות. הגרפיטי בורח מהגדרה אחת. הוא בועט ומקלל במנסים להגדיר אותו. יש להניח שגרפיטי נחמן מאומן הוא הנפוץ ביותר בארץ והעין כבר כמעט אינה רואה אותו.

אולמרט עורכת ומנגידה צילומים שונים, עם אמירות שלא מאותו זמן ולא מאותו מקום ויוצקת בהן משמעות עמוקה יותר. בעת העריכה, מספרות שתי האמניות הקשורות בפרויקט "בסוף תהליך המיון גילינו להפתעתנו, שאחדות מהן מזכירות שירי ראפ:די לטשטושדי לכיבוש די להעסיק ערביםדי לרצוח יהודיםדי לממשלת הדמיםדי לתמונות תועבהדי לשלטון ההוןדי לאכול חיותדי לכי"

כמובן שכל כתובת כזאת הופיעה בנפרד. רק העין העורכת והמחברת נתנה להם את האפשרות להפוך לבעל משמעות מצטברת נוספת. ואי אפשר שלא להוסיף עוד כתובת אחת מסגנון די. די לאוננות הקונצפטואלית.

רחובות ללא גרפיטי הם סטריליים למדי, בוודאי אחרי שכבשו להם מקום והעין מחפשת אותן. ישנן כתובות שנכנסו לזיכרון האישי של כל אחד. אני זוכר את המשפט "תנו לדייל להתרומם אל על" שהופיע על הקירות בימים שדייל בשם דנילוביץ ניהל מלחמה מתוקשרת נגד חברת אל על. והיו רבות כמוה. לא בכיוון אחד. רבות. גם אצלנו מופיעות כתובות למטרה מסוימת ובלילה מישהו עובר, מוסיף מלה ומשנה את המשמעות המקורית. לעתים קרובות זה מצחיק יותר מכל סאטירה בטלוויזיה.

קל לציין גרפיטי פוליטי, כאלה יש אלפים, גרפיטי של לפני בחירות, של בעד ונגד אישים, של בעד ונגד כיבוש, בעד ונגד התנתקות. הרגו ערבים- הומואים- פרוצות. אלו הצפויים. אך היו גם כתובות אחרות.

ישנם תתי סוגים רבים. עצות לאוהבים, עצות של סתם. לכתוב ערבים החוצה זה פשטני, לכתוב "בגין האלמן המבוקש ביותר במדינה" זו שנינה, טעם טוב? מי יכול לשפוט. מצחיק, כן. "לך אל הנמלה תתעסק עם מישהו בגודל שלך". מלאת הומור. כל הכתובות בעד ונגד הצמחונות, בעלי חיים, ומיני נושאים משניים וחשובים לא פחות. אהבה והודעות אישיות אך בלי שם.

פרה קדושה זו חיהכולנו פרות קדושותסרדינים זה קווי אגד לחרדיםסיסמאות נשים נגד גברים ולהפך, מאצ'ואיזם נגד פמיניזם ולהיפך.נמרה שלי! איך שהיא צוחקת. יש עוד אלף כמוך, קווויר זה אדיר.. בנים מסרבים לשכב עם חיילים, אהבת חיי סליחה ששברתי אמון יש עוד מקום לתיקון? פינוקיו בשיפוץ אף.

מחר תימחקנה הכתובות. הקיר יצבע לבן ויזמין כותבים חדשים. כי יש תודה לאל כאלה שאינם יכולים לעמוד מול הזמנה שכזאת.

הגרפיטי יותר משהוא יודע משקף את המציאות. מהירות התגובה ולא זו הרשמית עושה אותה לאפקטיבית. ויפה עשתה עליזה אולמרט שיצאה לעקוב אחרי כתובות הקיר הללו וצילמה אותן בטרם ייעלמו, וגיל הראבן שהוסיפה טקסטים קצרים מאוד המפנים זרקור נכון אל הכתוב. הספר המרנין הזה יהיה אחד מאלו שלא יפסיקו לדפדף בו בבית. בכל פעם שתצאו לעיר ותראו גרפיטי שיצוד את עינכם תחפשו להשוות. הספר נותן תוקף משמעות והנאה גדולה למעשה הוונדליסטי האמנותי הזה. כי אבן מקיר תזעק והקיר בתוך הבית כרוך בספר.

וכמו שקל לכתוב על הפוליטיקה זה היה פשוט מדי לבחור תמונות מכתובות פוליטיות, כולנו ראינו אותן. ניסיתי למצוא את המתוחכמות והמעניינות יותר.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן