העולם על פי פרידה קאלו

מאה שנים להולדתה של הציירת המקסיקנית פרידה קאלו (1907 - 1954)

נעורים בצל הגוף השבור

פרידה קאלו (Frida Kahlo) נולדה ב-6 ביולי 1907, לאב מהגר ממוצא יהודי גרמני ולאם מקסיקנית ממוצא אינדיאני. הבית שבו גדלה שילב בין אוירה חופשית ומשוחררת, אותה יצר אביה הצלם, לבין חינוך מסורתי ושמרני, שהחדירה אמה הקתולית לכותלי הבית. בין האב האומן לבתו שררה מערכת יחסים של אהבה וקירבה, והיה זה הוא אשר חשף בפניה של הילדה פרידה את עולם הציור. הבית בו גדלה זכה לכינוי הבית הכחול. בית זה, שנבנה ונצבע על ידי אביה בטרם נולדה, משמש כיום כמוזיאון להנצחת חייה ויצירותיה של פרידה.

בהיותה בת 6 חלתה פרידה במחלת הפוליו, שהותירה אותה נכה, ובהיותה בת 18 נפצעה קשות בתאונת דרכים, בעת שחשמלית התנגשה באוטובוס שבו נסעה, ומוט מתכת פילח את ביטנה ואגנה. התאונה גרמה לה לשברים קשים באגן ובגב, והותירה אותה פצועה אנושות ומרותקת למיטתה למשך חודשים רבים.

המחלה והתאונה המחרידה גרמו לה לכאבים עזים, נכות, התמכרות למשככי כאבים, ניתוחים רבים, שיתוק, ואף בהמשך הביאו לאחר סדרת ניתוחים כושלים לכריתת רגלה. כל אותה העת שימש לה הציור כמקום מפלט. המאבק היום- יומי בסבל ובנכות קיבלו ביטוי עז ומצמרר ביצירותיה רבות העוצמה.

אהבתם הבלתי אפשרית של פרידה ודייגו

כבר מנעוריה היתה פרידה קאלו בעלת אופי עצמאי, דרמטי ומרדני. בשנת 1929, בהיותה בת 22, נישאה פרידה בטקס אזרחי לצייר הנודע דייגו ריברה, שהיה אז בן 42. דייגו השפיע רבות על פרידה, שהעריצה אותו כאומן והשניים הפכו לזוג המלכותי של האומנות המקסיקנית במאה ה-20. חייהם המשותפים היו סוערים ויצריים עד מאוד, והתאפיינו בלא מעט עליות ומורדות. דייגו היה מסור ליצירתו ולציורי הקיר שלו, במידה שעוררה את קנאתה של פרידה. לעיתים קרובות התבטאה פרידה לגבי יחסיה עם ריברה באופן הבא: "ידעתי שתי תאונות קשות בחיי, תאונת הדרכים שעברתי בנעורי והנישואים לדייגו ריברה".
 

במהלך חייהם המשותפים, הרבה ריברה לבגוד בפרידה עם נשים אחרות, כולל רומן אותו ניהל עם אחותה של קאלו, דבר שפגע בפרידה קשות. לריבירה אף נולדו ילדים מנשים שונות, לעומת זאת לזוג קאלו- ריברה לא נולדו מעולם ילדים משותפים. יש הטוענים שהדבר נבע ממצבה הפיסי הירוד של פרידה. פרשנות נוספת מייחסת לפרידה את הבחירה שלא ללדת ילדים, על-מנת שלא לאבד את דייגו. למרות היחסים ההרסניים בין השניים, נלחמה פרידה לא מעט להצלת נישואיה לדייגו. היא נהגה לומר: "אני נותנת לו לשחק בנשוי לנשים אחרות. דייגו איננו ולעולם לא יוכל להיות בעלה של מישהי, אך הוא יודע להיות חבר נפלא". למרות אהבתו לפרידה והכבוד שרכש לה כיוצרת, הצהיר דייגו: "ככל שאני אוהב אותה יותר, כך אני רוצה לפגוע בה יותר". פרידה ניהלה אף היא לא מעט פרשיות אהבה, הן עם נשים והן עם גברים, כולל רומן עם המהפכן ליאון טרוצקי. ב-1939 התגרשו בני הזוג, אך כעבור שנה הם נישאו שוב.

הציירת שהקדימה את זמנה

פרידה קאלו הסתתרה בחייה מאחורי מסכות רבות. בראשית דרכה כציירת נחשבה פרידה לאמנית שולית, העומדת בצילו של בעלה הנודע. היא נהגה להציג את עצמה כאומנית נאיבית, ובעיקר כאשתו הקטנה והמסורה של האומן הנודע דייגו ריברה. אולם, מתחת לפני השטח הסתתרה אישיות מורכבת, מסתורית, רבת עוצבה, דעתנית וסוערת. היא הרבתה לצייר דיוקנות עצמיים, בהם היא הוצגה כישות משתנה ורב-גונית, ביניהם צבי פצוע ואלה הינדואית. היא היתה פמיניסטית, שצירה את עצמה עם גבות ושפם. היא ניסתה להבליט את היופי שבאי-השלמות. ברבים מציוריה מופיעים בעלי חיים, ביניהם: קופים, כסמל לפוריות וזיווג, וכלבים כסמל לנאמנות. היא הרבתה להתקשט בפרחים, עגילים גדולים, תסרוקות מורכבות, ובגדים רקומים לפי מיטב המסורת המקסיקנית. כל אילו הבליטו את הניגודיות בין נשיותה, יופייה האקזוטי, ואישיותה הקסומה והמרתקת, לבין גופה הבוגדני, הכואב והמרוסק.

סגנון ציוריה הוגדר כ"סוריאליזם נאיבי". ביצירותיה עסקה בנושאים של מגדר, זהות עצמית, פוליטיקה, שורשים ומיזוג תרבויות. רבות מעבודותיה כללו אלמנטים מהאומנות האינדיאנית הדרום-אמריקנית ומהתרבות המקסיקנית העממית.

פרידה היתה קומוניסטית נלהבת שניהלה מאבק לשוויון וצדק חברתי. הקומוניזם ריתק את פרידה כבר בנעוריה, ועם השנים נהיה עבורה לסוג של דת - תמונות של מארקס, אנגלס ו-לנין, היו תלויות מעל מיטתה. דעותיה החברתיות והפוליטיות באו לידי ביטוי ברבים מציוריה. חרף הנחות והריתוק למיטה, נאחזה פרידה בחיים בכל כוחה. היא נלחמה, חשקה, אהבה ובעיקר ביטאה את עצמה בדרכה הייחודית באמצעות הציור.

במהלך חייה ציירה פרידה 143 ציורים, מהם 55 עסקו בתיאור דיוקנה העצמי, כניסיון להעביר את המתבונן אל עולמה הפנימי העשיר והשברירי כל-כך. על פרידה כאומן אמר ריבירה: "פרידה החלה לצייר סדרת יצירות מופת שאין לה תקדים בהיסטוריה של האומנות". מתוך התאונה הקטלנית, הסבל הנוראי והגוף השבור נולדה אמנית ייחודית, שהקדימה את זמנה ושבלעה את החיים בטירוף.

פרידה – הסרט

הסרט פרידה, בבימוי ג'ולי טימור ובכיכוב השחקנית המקסיקנית סלמה הייק צולם ב-מקסיקו בשנת 2001. זוהי יצירת מופת מרגשת על חייה ודמותה של האישה והציירת פרידה קאלו. ברגעים מסוימים הסרט דומה לציוריה של קאלו, ואילו ברגעים אחרים דמותה של פרידה יוצאת מתוך הציור הדו-ממדי, ומתגלים בה רבדים של עומק. זהו סרט העוסק קודם כל באהבה ובתשוקה. אהבה לחיים והרצון לחיות, למרות הכאב והסבל. התשוקה לאהוב ולהיות נאהב. התשוקה והרצון ליצור, על-מנת לתקשר עם הסביבה ולצאת ממעגל של חיים בצל הבדידות, שנגזרו על אישה פצועה ושבורה.

על קו הסיום

באפריל 1953 הציגה פרידה קאלו לראשונה במקסיקו מולדתה תערוכה מקיפה של עבודותיה. בשל מצבה הבריאותי ההולך ומתדרדר, איש לא ציפה ממנה שתהיה נוכחת בתערוכה. אולם, לתדהמתם של המשתתפים באירוע, פרידה הגיעה לפתיחה כשהיא נישאת שכובה במיטתה המקושטת.

ב-13 ביולי 1954 נפטרה פרידה קאלו בת ה- 47, לאחר שנים ממושכות של סבל. יש הטוענים כי היה זה דייגו שסייע לאשתו החולה לסיים קץ למכאובה ולחייה, לאחר שכבר לא יכלה לשאת עוד את הכאבים.

פרידה הורישה את ציוריה לדייגו ריברה, באומרה: "אני משאירה לך את הדיוקן שלי, כך שתוכל לחוש בנוכחותי בכל עת, גם כאשר כבר לא אהיה כאן". לאחר מותה, ספד דייגו על אובדנה של הנפש התאומה שהיתה לו. הוא נפטר שלוש שנים לאחר מותה. כיום תלויים הציורים של פרידה קאלו במיטב המוזיאונים בעולם, והיא נחשבת לאחת מהיוצרות המרתקות ביותר בתולדות האומנות.

לקריאה נוספת:

היידן הררה, פרידה - ביוגרפיה של פרידה קאלו, מאנגלית: שרה רופין, הוצאת: דביר, 2005.
פרידה קאלו, פרידה קאלו - יומן, אמנות, חיים, הוצאת מודן, 2003.

Ronald Tamplin, Famous Love Letters: Messages of Intimacy and Passion, Publisher: Reader's Digest Association, 1995.

http://www.fbuch.com/fridaby.htm

http://www.mexique-fr.com/frida.php

http://www.jlhs.nhusd.k12.ca.us/classes/social_science/Latin_America/Frida%20Kahlo/Frida_Kahlo.html

http://www.albrightknox.org/ArtStart/Kahlo.html

ד"ר דנה אשכנזי הינה בעלת תואר דוקטור בהנדסה מכנית ועמיתת מחקר בפקולטה להנדסה של אוניברסיטת תל-אביב. אשכנזי עוסקת במחקר, הוראה וכתיבה בתחום החומרים. בנוסף למדה במכון אבני לציור ולפיסול, והיא רואה באומנות אהבה ודרך-חיים.