אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תוכנית לחיסול ירי הקאסמים


גילוי דעת של אזרח בנושא חיסול ירי הקסאמים.

ראשית ראוי לציין שאיני בעל השכלה או ניסיון צבאי מתקדם. כל נסיוני הצבאי מסתכם בשלוש שנות שירות חובה באחת מיחידות השדה הלא מיוחדות והמאוד אפורות של צה"ל.

הנחות:

המטרה היא הפסקת ירי רקטות קסאם מצפון רצועת עזה. מבנה רצועת עזה כידוע הינו מעיין "מלבן קשתי". רוחב הצפוני של הרצועה הינו בסביבות 10 קילומטרים.

אנו נניח שירי הקסאמים מתבצע לאורך 10 קילומטרים אלו ובנוסף עוד 5 קילומטרים מהצלע שמול הים, סך הכל 15 קילומטרים. עוד נניח שהירי מתבצע מרחק של 1.5 קילומטרים מהגדר. כלומר 15x1.5 = 22 קילומטרים רבועים לערך. בנוסף נגדיר אזור "תנועה חשוד" – מרחק של 3 קילומטרים מהגדר, כלומר מרחק של 1.5 קילמטרים מאזור הירי הקרוב ביותר. סך הכל 22 קילומטרים נוספים.

עוד נניח שלשם הפסקת הירי נשתמש בכוח הארטילרי של צהל ומקלעים בעמדות תצפית. טווח הירי של תותח מתנייע 155 מ"מ הינו 20 קילומטרים. ולכן הצבת 2 סוללות תותחים מספיקה מעל ומעבר לכיסוי כל מרחבי הירי הפוטנציאלים.

סוגיית דיוק הפגיעה של ירי התותחים:

מאחר והתותחים מבצעים ירי מנקודות קבועות, רמת הדיוק אמורה להיות גבוהה. שכן מיקום התותחים ביחס למיקום המטרה (שאותו נצתרך להגדיר בדיוק אופטימלי- דיון בהמשך) ויחד עם שימוש בירי טיווח כ "איפוס כוונות" לתותחים. שגיאת הפגעה המקסימלית לכן אמורה להיות כ 50 -30 מטרים מקסימום.

זמן ירי הפגזים מרגע הזנקה:

נניח זמן תגובה ראשוני של תותח כוננות אחד - כ2 דקות לכל היתר, קצב ירי של 2-3 פגזים בדקה.

זמן תגובה של שאר סוללת התותחים כ 5 דקות.

זמן הגעה לנקודת השיגור, התארגנות וירי רקטות קסאם:

נניח שזמן ההגעה לנקות הירי מתוך "אזור התנועה החשודה" הינו 5 דקות, בנוסף על כך עוד 2 דקות מינימום התארגנות לירי. כלומר 7 דקות החל מרגע כניסה לאיזור המעכב ועד להגעה לאיזור הירי, פריסה והתארגנות וביצוע ירי קסאם בפועל.

אמצעי התצפית:

נניח שלא נעשה שימוש במזלטים לשם ביצוע התצפית וגם לא תצפית משולב מחשב לעיבוד תמונה וניתוח תנועות חשודות. יעשה שימוש במתצפתים אנושיים בלבד.

עוד נניח שכל עמדת תצפית תהיה במגדל תצפית בגובה של 60 מטרים ובמרחק של 50 מטרים מגדר המערכת. בכל עמדת תצפית כזו יהיה אמצעי לראית לילה ומשקפות יום ומד טווח לייזר לקביעת מיקום מדוייק של חוליות הירי. בנוסף תצויד כל עמדת תצפית שכזו במקלע מסוג 0.3 אינץ'.

טווח כיסוי משוער של כל עמדה - 4 קילומטרים. כלומר 4 קילומטרים אל פנים שטח האויב. לשם כיסוי השטח הדרוש נציב עמדות במרחק 2 קילומטרים אחת מהשניה בצורה הזו:

העמדות יבצעו סריקה מצד לצד שתארך 2 דקות, כלומר, כל דקה אחת (1) תבוצע סריקה של גיזרה מסויימת, זווית הפתיחה של אמצעי הסריקה (משקפת או כל אמצעי אחר) היא 20 מעלות. מאחר והעמדות ממוקמות 2 קילומרים אחת מן השניה, ידרשו 8 עמדות לכיסוי 16 קילומטרים.

נהלי העבודה:

נהלי העבודה יהיו פשוטים למדי כמפורט להלן:

סמכות אישור ירי לאזור מרחבי השיגור תהיה בידי עמדות התצפית.מרגע זיהוי מטרה, עמדת התצפית תזמין ירי ארטילרי ובנוסף תפעיל אש מקלעים אל עבר המטרה באם זו תהיה בטווח האש. זהו. פשוט וקל.

אחוזי זיהוי מוצלח משוערים:

60% מן הנסיונות יתגלה באזור "התנועה החשודה" על ידי עמדות התצפית (עוד לפני כניסה לאזור הירי) 10% נוספים יתגלו לאחר כניסה לאזור הירי ולפני התפרסות. 10% נוספים יתגלו לאחר התפרסות אך לפני בצוע ירי. 10% נותרים יזוהו רק לאחר ביצוע הירי.

אחוזי מניעת ירי משוערים:

מקרה זהוי 1 כמפורט להלן: 100% מניעה. מקרה זהוי 2 כמפורט להלן: 90% מניעה. מקרה זהוי 3 כמפורט להלן: 70% מניעה. מקרה זהוי כמפורט להלן: 20% מניעה, כלומר מניעת ירי רקטות נוספות על ידי החוליה.

אחוזי מניעה בסיכום כולל: 60%+9%+7%+2% = 78% כלומר בסביבות 80% הצלחה במניעת ירי הרקטות.

עלויות ומשאבי אנוש משוערות לבצוע תוכנית זו:

1. בניית עמדת תצפית אחת = 200 אלף שקלים.

2. 5 חיילים בכל עמדת תצפית. אורך משמרת = 6 שעות.

3. אמצעי לראית לילה ויום.

4. מקלעי 0.3 שח

5. 2 סוללות ארטילריה.

6. מנהלה.

סיכום עלויות:

1.6 מליון שח להקמת 8 מגדלי התצפית (פחות מפנסיה של עובד בנק ישראל). אמצעי לראית לילה ויום + מקלעי 0.3 + סולולת תותחים מציים בסד"כ צהל ואין מדובר בהוצאות מיוחדות. מנהלה: משאיות, תובלה, טבחים, וכו' –קיימים בסד"כ צהל גם כן.

סיכום משאבי אנוש:

5 חיילים x 8 מגדלי תצפית x 4 משמרות = 160 חיילים. מנהלה – נניח עוד 100 חיילים. 2 סוללות תותחנים.

סיכום ומסקנות

מסקנתי היא שבאמצעות אמצעים קיימים ניתן לחסל כ 80% מירי רקטות הקסאם. זמן הוצאה לפועל של תוכנית זו אינו צריך להיות ארוך יותר מ 3 חודשים. בנוסף, העלויות להוצאה לפועל של תוכנית זו אינן גבוהות כלל באופן יחסי. משאבי כוח האדם אשר ידרשו לשם הוצאת תוכנית זו גם הם נמוכים יחסית. כאשר בוחנים את הצעדים שננקטו לפני ואחרי היציאה מרצועת עזה ותחילת ירי הקסאמים, אי אפשר שלא להתפלא אל מול חוסר ההצלחה שלדעתנו נובע מקוצר ראיה, חוסר מעוף, חוסר יוזמה ואפטיות נוכח ירי על ישובי הדרום.

ירי הקסאמים היה צפוי, לא היה דרוש להיות איש מודעין מבריק או בעל נגישות למידע סודי מסווג. כל תושבי שדרות התריעו בפני מקבלי ההחלטות מפני ירי יום יומי של קסאמים.

במדינה מתוקנת היה אפשר לצפות לנקיטת פעולות למניעת ירי הקסאם מתוך הבנה שמדובר בסוגיה שתארך שנים רבות ומצריכה התארגנות מיוחדת, מוגדרת היטב ונחרצת.

במקום תוכנית פעולה והפנית המשאבים הדרושים (שהם לא רבים כפי שתאר כאן), אנו עדים לנסיונות אומללים לפתרון הירי על ידי יציאה למבצעים מזדמנים על ידי אופן פעולה תבניתי, לא מוגדר היטב ואשר לא נבנה במיוחד בכדי לתת מענה לסוגית ירי הקסאמים.

מדוע אנו מצויים במצב זה?

זו שאלה טובה, ייתכן ובמאמר זה נעשה פישוט יתר של המצב ואכן הפסקת הירי אינו כל כל כך. אך איני מקבל טענה זו! גם אם התיאור להלן היה מופשט, הרי שאם נכפיל את המאמצים פי 10 עדיין יהיה כדאי להוציא תוכנית ארוכת טווח ובלעדית שכזו להפסקת ירי הקסאמים.

עצתי למקבלי ההחלטות: לפעמים הפתרון הטוב ביותר הוא שימוש בטכניקות ידועות ובדוקות והקצאת משאבים רבים לכיוון זה – כלומר עמדות תצפית ותיאום בין סוללות תותחים. מזל"טים זה נחמד, מסוקים זה יקר ומכ"מ התרעה הוא מאוחר מדי.

אז מה עושים? עושים! ולא מתעצלים ומתדיינים, עורכים ישיבות וחוזר חלילה. הקסאמים והקטיושות אחריהם ופצצות מרגמה הם רק עניין של זמן.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מישל רוזנברג